נושא
הדף:
שמות,
פרק
ו
–
לשונות
הגאולה
מחבר:
אלון למבריצקי
מיועד
לכיתות:
ז'
שמות פרק
ו
לשונות
הגאולה
(ו)
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז)
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (ח)
וְהֵבֵאתִי
אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה': (ט)
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה:
פ
-
מה
הן לשונות של הגאולה?
(והוצאתי,
והצלתי,
וגאלתי,
ולקחתי
[והבאתי])
-
מהי
לדעתכם משמעות של כל אחד מהלשונות?
-
מה
הסיבה שרמב"ן
הייה צריך לפרש כל מילה?
(ו)
והוצאתי
אתכם מתחת סבלות מצרים –
יבטיחם
שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד
משאם:
והצלתי
אתכם מעבודתם –
שלא
ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד:
וגאלתי
אתכם –
כי
יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים הנה לך
ישראל בפדיון נפשנו,
כי
טעם גאולה כענין מכר:
וטעם
בזרוע נטויה –
שתהיה
ידו נטויה עליהם עד שיוציאם:
(ז)
ולקחתי
אתכם לי לעם –
בבואכם
אל הר סיני ותקבלו התורה,
כי
שם נאמר (להלן
יט ה)
והייתם
לי סגולה:
-
פסוק
ח'
– והבאתי
אתכם אל הארץ.
בעל
אור החיים מקשה:
קשה,
כי
דברי אל עליון דברו טהור הוא,
כי
יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ,
דכתיב
"והבאתי
אתכם אל הארץ"
ולא
מצינו שכן היה,
אלא
את בניהם הביא שמה,
אבל
כל דור ויוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו
פגריהם במדבר?
ראב"ע: כי
רבים מיוצאי מצרים,
גם
בניהם יחשבו כהם.
מה
הן שתי התשובות הניתנות בראב"ע
לשאלה הנ"ל?
סיכום
כאן
באה בצורה מפורטת תוכנית בת ארבעה שלבים.
גם
השעבוד הנורא של ישראל,
היה
תהליך הדרגתי.
ואלו
הם שלבי היציאה ממצרים:
שלב
ראשון –
"והוצאתי
אתכם מתחת סבלות מצרים"
– שחרור
מעינוי וסבל.
בשלב
זה העבדות נמשכת
שלב
שני –
"והצלתי
אתכם מעבודתם"
בשלב
זה ישתחררו בני ישראל מהעבדות,
אבל
הם יהיו עדיין במעמד של אזרחים סוג ב'
במצרים.
שלב
השלישי –
"וגאלתי
אתכם"
– הוא
שלב ההוצאה ממצרים,
בשלב
זה כבר לא יהיו בני ישראל תחת שלטון מצרי.
והשלב
הרביעי:
"ולקחתי
אתכם לי לעם"
(שמות
ו',
ז')
– מתן
תורה,
כי
לא די בשחרור לאומי בלבד,
הגאולה
כוללת גם את יציקת התוכן הרוחני.
מאמר
מוסגר
(י)
וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יא)
בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: (יב)
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם:
פ
(כט)
וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְקֹוָק דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ: (ל)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה:
פ
רש"י
(כט)
וידבר
ה'
– הוא
הדבור עצמו האמור למעלה (פסוק
יא)
בא
דבר אל פרעה מלך מצרים,
אלא
מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם,
חזר
הענין עליו להתחיל בו:
(ל)
ויאמר
משה לפני ה'
– היא
האמירה שאמר למעלה (פסוק
יב)
הן
בני ישראל לא שמעו אלי,
ושנה
הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין,
וכך
היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות:
מאמר
מוסגר –
משפט או מספר משפטים אשר קוטעים את רצף
הסיפורי,
כאשר
בסופו ממשיך רצף הסיפורי ממקום שהופסק.