משנה, אבות, פרק ב, משנה ג – בתוספת מקורות

נושא הדף:
משנה,
אבות,
פרק ב,
משנה ג –
בתוספת מקורות

מיועד לכיתות:
ד–ח

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

מסכת
אבות
בתוספת
מקורות

משנה מסכת אבות פרק ב'

(ג)
(רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר( הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן.
נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן.
וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ:

הֱווּ
זְהִירִין בָּרָשׁוּת

רע"ב

(ג)
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת –
אתם המתעסקין בצרכי צבור, אע"פ שאתם צריכים להתוודע לרשות כדי לפקח על עסקי רבים.
הוו זהירים וכו':

תוי"ט

(ג)
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת וכו'
– כתב הר"ב: אע"פ שאתם צריכים להתוודע לרשות כדי לפקח וכו'
דעל כיוצא בזה, לא אמר שמעיה [בפרק דלעיל משנה י']
כי זו מצוה רבה היא להתוודע להם לפקח על עסקי צבור, ומרדכי ורבינו הקדוש יוכיחו.
מד"ש בשם רשב"ץ:

מסכת תמיד דף לא ע"ב ,
לב/א

עָשָׂרָה דְּבָרִים שָׁאַל אַלֶכְּסַנְדְרוּס מוֹקְדוֹן אֶת זִקְנֵי הַנֶּגֶב:
…

אָמַר לָהֶם: מַה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְקַבֵּל עַל הַבְּרִיּוֹת ?
אָמְרוּ לוֹ: יִסְנֵי מַלְכוּת וְשֻׂלְטָן.
אָמַר [לְהוּ]: דִּידִי טַבָא מִדִּידְּכוּ –
יִרְחַם מַלְכּוֹ וְשֻׂלְטָן,
וְיַעֲבִיד טִיבוֹ עִם בְּנֵי אֲדם

רש"י

יסנא מלכו ושלטון –
ויתקבלו דבריו ויאהבו אותו, אבל אדם רגיל לדבר עם מלכים ושרים –מקנאים בו בני אדם, ומתוך כך שונאים אותו ואת מעשיו: דידי עדיפא מדידכו –
חכמתי גדולה משלכם, שאני יועצו עצה טובה שעל ידה יהא מקובל לפני הבריות. ואיזו עצה ? ירחם מלך ושלטון וידבר עמהם תמיד, ויעביד טיבו עם בני העיר בשביל אנשי העיר, וידבר עליהם אל המלך שלא להכביד עולו עליהם – ואז יבאו בני העיר לעובדו:

ספר דרך חיים –
פרק ב'
משנה ג'

ואמר: הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
לפי שאמר: שיהיו עוסקים עם הצבור,
אמר אחר זה: הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
כי הרשות הוא הפך הצבור, כי בעל שררה מפני חשיבתו וגדולתו הוא מוציא עצמו מן הצבור רק נבדל מהם,
כמו שהוא דרך כל בעל שררה, אף שהוא רוצה להנהיג את הצבור כאלו היה עוסק בצרכי הצבור,
אבל אין הדבר כך.
וזה שאמר: הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
שהרשות הוא נבדל מן הכלל ואין להם חבור עם הכלל,
ואם אתה רואה שהם מקרבין את האדם נראין כאוהבין את האדם,
אל תאמר: הרי הוא מקרב את האדם בשביל שהוא אוהבו ! וא"כ יש לו חבור אל אחרים ! אין דבר זה כלום. שאין עושים זה בשביל שהם מחזיקים את האדם קרוב אליהם,
רק עושים בשביל הנאת עצמן, ואין עומדים לאדם אפילו בשעת דחקו ! שיהיו לכל הפחות עומדים לאדם בשעת דחקו ויהיו כאח נגד לצרה,
שגם זה אינו כ"ש שלא יהיו עושים דבר לאדם שלא בשעת דחקו.
וכל זה מפני שבעל השררה נבדל מן הצבור,
ולכך אין מקרבין את האדם להיות להם חבור וקרוב אליהם ונראין כאוהבים בשעת הנאתן ואינם אוהבים אותם.

ונראה עוד כי סמך אלו ב'
דברים דהיינו: וכל העוסקים עם הצבור וכו'
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
מפני שבא לומר: שיש לאדם להשתדל בטובת הצבור בכל מאמצי כחו מה שאפשר לו לעשות,
והנה נמצא בני אדם רוצים להחניף ולהנות את השררה ונותנים עצה אל השררה נגד הצבור, כדי למצא חן בעיני השררה כדי שיקבלו מהם הנאה. על זה אמר: הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת. רצה לומר: שאין מקרבין את האדם רק לפי הנאתן. ואם יראה השררה שמסביר לו פנים, אין זה אלא להנאתן. ולפיכך אלו האנשים נוסף על העונש שיש להם,
אינם מגיעים אל רצונם ואל תכליתם אשר הם חושבי'
לקרב עצמם אל הרשות אין מגיע להם דבר זה כלל:

ספר מנורת המאור –
אות כח'

חלק שני [כח]:

התקרב לשלטונות ויש בו פרק אחד:

הקדוש ברוך הוא,
למען חסדו הגדול שעושה תמיד עם בני ישראל,
ממנה מהם בכל דור ודור מנהיגים שיהיו עומדים בשער המלך לדבר טוב על עמו, שאין עוזבים לכלותם בלי עצור ועזוב,
על כן כל העוסקים עמהם,
אם יהא כונתם להליץ טוב על ישראל,
יתמידו בגדולתם ויתעשרו,
כדגרסינן במסכת יומא,
פרק בראשונה (כב,
ב):
אמר שמואל:
כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר. דמעקרא כתיב: ויפקדם בבזק (שמואל א יא,
ח),
ולבסוף: ויפקדם בטלאים (שם טו,
ד).
ואימא מדידהו ?
אם כן מאי רבותא דמילתא.
ואם מרחם על הצבור,
זוכה לגדולה לעולם הבא,
כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין צב,
א):
אמר רבי אלעזר:
כל פרנס שמרחם על הצבור,
זוכה ומנהיגם לעולם הבא,
שנאמר: 'כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם'
(ישעיה מט,
י).
וגם נותן להם כח לעמד בהיכל המלך וצדקתם עומדת לעד.
כדגרסינן בפרק ב דאבות (משנה ב):

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר:
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ,
שיגיעת שניהם משכחת עון;
וכל תורה שאין עמה מלאכה,
סופה בטלה וגוררת עון;
וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים,
שזכות אבותם מסיעתן וצדקתם עומדת לעד ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם:

אבל המתקרב לשלטונות כדי להתגדל את עצמו ולהשתרר על עם הקדש ואינו משגיח להגן בעדם אלא לכבודו ולכבוד בית אביו,
יפסיד אמונתו ויהיה מכרח לבקש ולדרש הנאת השלטונות,
שאין מקרבין לו לאדם אלא להנאתם,
כדגרסינן בפרק ב מאבות (משנה ג):

הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
שאין מקרבין לו לאדם אלא לצרך עצמן,
נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו.
וגרסינן נמי בפרק קמא דעבודה זרה (יז,א):
'לעלוקה שתי בנות הב הב'
(משלי ל,
טו).
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: קול שתי בנות צועקות מגהנם,
שאומרות בעולם הזה:
הבא הבא.
ומאי נינהו?
מינות והרשות.
ועל כן הוכיח בפרק קמא דאבות (משנה י):
שמעיה אומר: אהב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות.
שאולי בקרבתו לרשות לא ינהג בכל דבר לשם שמים,
על כן טוב לו שיתרחק מנסיון זה.
כי כבר ידענו ענין דואג האדומי,
אף על פי שהמלך אשר קרב אליו היה משיח ה'
ונביא,
היה סבה שנתגלגל הדבר ונהרגו שמונים וחמשה כהנים נושאים אפוד בד וגם נוב עיר הכהנים מעולל ועד יונק.
ועל חטא זה נתלו אחר כך שבעה מבני שאול ונטרד דואג מן העולם הזה ומן העולם הבא.
על כן יתרחק אדם מהתקרב לשלטונות,
בלתי לשם שמים לדבר טוב על עמו:

ספר תפארת שלמה על התורה –
פרשת ויצא

…ויעקב הוא שתיקן תפלת ערבית, אפי'
בדבר הרשות יהיה בקדושה – קדש עצמך במותר לך ! לכן גם הברכות בשמ"ע הם ג"כ מסודרים כך.
מגן אברהם.
מחיה מתים ברחמים כו'
נגד יצחק.
אתה קדוש נגד יעקב אבינו כמ"ש (ישעיה כט,
כג)
והקדישו את קדוש יעקב כו'
וזה תפלת ערבית רשות.
וז"ש:
(אבות ב,
ג)
הוו זהירין ברשות.
ובזה צריכין הזהרה יתירה שגם בדבר המותר לו יהיה בקדושה בכוונה הרצויה לעבודת הבורא ב"ה:

שֶׁאֵין
מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ
עַצְמָן

פירוש היעב"ץ לאבות –
פרק ב'
משנה ד'

ד"א סמך זו למשנה הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת. כאומר: בואו וראו מה בין מדת בשר ודם למדת הקב"ה,
בשר ודם רוצה להשתעבד במי שלמטה ממנו במדרגה,
לקבל תועלת ממנו,
והוא לא יועילנו בשעת דוחקו,
ומלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה משלם לעובדיו על פי מעשיהם,
ועוד נכנס לפנים מן השורה,
שייטיבם באופן יותר נאות שהם ייטיבו מעשיהם,
וכמו שאכתוב עוד.
וכל זה לתועלת העובדים לא לתועלתו.
אם כן צא והתרחק מבית המלכים והכנס בבית מלך מלכי המלכים הקב"ה,
ולמדנו מהמשנה הזאת.
הא'
שאין לו לאדם לתלות הצלחתו כי אם בהשי"ת,
ולזה אמר שאין מקרבין וכו',
להגיד כי אשר חנו בעיני המלך מאת מלך מלכי המלכים היתה לו.
הב'
שתכלית התורה הפרישות,
ולזה אמר עשה רצונו ולא אמר מצותו,
הוא מאמר התורה (ויקרא יט)
קדושים תהיו,
כדי שלא יהיה נבל ברשות התורה כמ"ש הרמב"ן ז"ל.
הג'
שהממלא רצון הש"י,
הש"י ידריכנו כרצונו וחכמתו לא כחכמת האיש ורצונו,
ולזה אמר שיעשה רצונך כרצונו,
יורדי בדרך יבחר: