נושא:
דברים,
פרק יד: הבנה ברש"י

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

דברים,
פרק יד –
הבנה ברש"י

טעמים
לאיסור מאכלי תועבה (ג'
– כא')

רמב"ם,
מורה נבוכים –
חלק ג'
פרק מ"ח

…כל
מה
שאסרתו
התורה עלינו מן המאכלים –
מזונם
מגונה. ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיסופק שאין הזק בו רק החזיר והחֵלב;
ואין הענין כן:

כי
החזיר
יותר לח ממה שצריך ורב הפסולת והמותרות,
ורוב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים.
וכבר ידעת הקפדת התורה על ראית הלכלוכים,
ואפילו בשדות במחנה –
כל שכן בתוך המדינה.

ואילו הייתה מותרת אכילת החזיר,
היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מ–'בית הכסא'
– כמו שתראה ארצות הצרפתים היום.
כבר ידעת אמרם:
"פי חזיר כצואה עוברת דמי":

ספר החינוך מצווה עג'

'לפי שהגוף –
כלי לנפש,
ובו תיעשה פעולתה,
וזולתו (=ובלעדיו) לא תושלם מלאכתה לעולם.
נמצא,
כי הגוף בין ידיה (=בידי הנשמה), כמו הצבת ביד הנפח,
אשר עמו יוציא כלי למעשהו..
ואם לא יהיה הצבת טוב,
לא יבואו לעולם הכלים מכוונים ונאים,
וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד (=איזשהו נזק)
– תתבטל פעולת השכל…
ועל כן הרחיקנו תורתינו השלימה מכל דבר הגורם בו (=בגוף) הפסד'.

1. לדעת
   הרמב"ם
   מדוע נאסרו מאכלות התועבה ?
   _________________________________________

2. כיצד
   משפיע הגוף על הנפש ?
   _____________________________________________________

3. איזה
   קשר הינך מוצא בין איסור אכילת טריפות
   לבריאות הגוף ?
   ______________________________

_________________________________________________________________________

מצוות
נתינת "מעשר
שני"
(כב'
– כו')

דברים פרק יד'

(כב)
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: (כג)
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה'
אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה'
אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים:

רמב"ן

(כב)
…שיאכל אותו הוא עצמו ובניו לפני השם למען תלמד ליראה את השם,
כי הכהנים והשופטים העומדים שם לפני השם מורי התורה ילמדוהו יראתו ויורוהו התורה והמצות…

רשב"ם

(כג)
למען תלמד ליראה –
כשתראה מקום שכינה ונהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם:

4. מה
   הטעמים להבאת מעשר שני דווקא לירושלים
   ?

רמב"ן

_____________________________________________________________________

רשב"ם
____________________________________________________________________

מצוות
"ביעור
המעשרות"
(כח'
– כט')

ביעור מעשרות – בפסח של השנה הרביעית (תרו"מ של שנים ראשונה שניה ושלישית), והשביעית (תרו"מ של השנים רביעית חמישית ושישית) משבע שנות השמיטה יש לבער (להוציא) את כל המעשרות מן הבית 'ולתת אותם למי שהם מיועדים לו:
לכהן ללוי לעני.
בעת הביעור יש לומר:
"ווידוי מעשרות"
–
"ביערתי הקדש מן הבית,
וגם נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה…".

5. מתי
   יש לבצע ביעור מעשרות ?
   ____________________________________________

6. מה
   עושים עם הפירות ?
   ________________________________________________________

7. מה עוד יש לעשות בזמן ביעור מעשרות ?
   _____________________________________________

הבנה ברש"י

(ב)
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה'
אֱלֹקיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

תרגום אונקלוס

(ב)
ארי עם קדיש את קדם ה' אלקך ובך אתרעי ה' למהוי לה לעם חביב מכל עממיא די על אפי ארעא:

רש"י

(ב)
כי עם קדוש אתה –
קדושת עצמך מאבותיך ! ועוד:
ובך בחר ה':

(כא)
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

רש"י

(כא)
לגר אשר בשעריך – גר תושב,
שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים,
ואוכל נבלות:
כי עם קדוש אתה לה'
– קדש את עצמך במותר לך ! דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור – אל תתירם בפניהם:
לא תבשל גדי – שלשה פעמים,
פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה:

(כו)
וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:

רש"י

(כו)
בכל אשר תאוה נפשך –
כלל:
בבקר ובצאן וביין ובשכר –
פרט:
ובכל אשר תשאלך נפשך –
חזר וכלל.
מה הפרט מפורש,
ולד ולדות הארץ וראוי למאכל אדם וכו':

מידה מספר 6.
כלל ופרט וכלל –
אי אתה דן אלא כעין הפרט

במקרה של רשימת פרטים שנתחמים מלפניהם ואחריהם בכללים,
יש למצוא תכונה משותפת שקיימת בכל הפרטים ולהכיל אותו על הכלל,
באופן שהרשימה מצמצמת את הכלל,
אבל מורה על פרטים נוספים,
שהם מדוגמת הפרטים שקיימים ברשימה.

דוגמא:
בדין מעשר שני שצריך להיאכל בירושלים.
במקרה שהמקום רחוק ישנה אפשרות להמיר את היבול בכסף ואחר כך לקנות בכסף בירושלים דברי מאכל שונים והפסוק (דברים י"ד כ"ו)
בא לצמצם את דברי המאכל שמותר לקנות. :
"מכלל ופרט וכלל"
כיצד ?
"ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך"
– כלל,
"בבקר ובצאן וביין ובשכר"
– פרט,
"ובכל אשר תשאלך נפשך"
– חזר וכלל !
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט.
לומר לך:
מה הפרט מפורש,
דבר שהוא ולד ולדות הארץ וגדולי קרקע,
אף אין לי אלא ולד ולדות הארץ וגדולי קרקע,
יצאו כמהין ופטריות".

ולכן
הכלל הוא: מאכלים
"בכל
אשר תאוה נפשך", והפרטים
הם: "בקר,
צאן,
יין
ושכר" ומהם
למדים כל דבר שהוא כדוגמתם ולא מאכלים
כדוגמת כמהין ופטריות.

(כח)
מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ:

רש"י

(כח)
מקצה שלש שנים – בא ולמד:
שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה לשמטה – שיבערם מן הבית בשלישית:

אבן עזרא

(כח)
מקצה … – תחלה,
וזה של שלש שנים יקרא:
מעשר עני,
ואנחנו נסמוך על קבלת אבותינו:

ביעור מעשרות

החובה ליתן את התרומות והמעשרות איננה מיידית,
והבעלים רשאים לחכות עד לזמן מתאים (עד שכהן מסוים יגיע,
עד שתצטבר אצלם כמות משמעותית,
וכו').
עם זאת,
אם הוא לא נתן אותן לפני שעברו שלושת הרגלים,
הוא עובר על מצוות "לא תאחר לשלמו".
מעבר לזאת,
בערב פסח של השנה הרביעית והשביעית למחזור השמיטה,
חלה חובת ביעור מעשרות,
בא חובה לתת כל מעשר לבעליו או "לבערו"
(בדומה לביעור חמץ,
אין חיוב של ביעור באש דווקא,
אלא כל השמדה).

בזמנינו שאין מצוי להשהות פירות תרומה ומעשר אלא מיד משליכים אותם או נותנים אותם לכהן,
עיקר מצוות הביעור מתקיימת בחילול מעות מעשר שני על מטבע בשווי של פרוטה ואיבוד מטבע זו,
על ידי חיתוכה או התכתה.
במקום הצורך אפשר גם להקל לחלל את המעשר על פרי ולא מטבע,
ולאבד את הפרי.