נושא:
דברים,
פרק טו: הבנה ברש"י

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

דברים,
פרק טו –
הבנה ברש"י

דיני
השמיטה

1.
השלם
טבלת דיני השמיטה:

מקץ שנת השמיטה –
שמיטת כספים ופרוזבול

שמיטת כספים (ויתור על חובות)

דברים פרק טו'

(א)
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (ב)
וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה': (ג)
אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: (ט)
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה'
וְהָיָה בְךָ חֵטְא: (י)
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה'
אֱלֹקיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:

שלוש מצוות נאמרו לגבי שמיטת כספים:

ויתור על החוב (מצוות עשה)
– וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ…
כלומר:
אם הלווה מבקש לפרוע את חובו,
מצווה על המלווה לומר:
"משמט אני"
– מוותר אני על החוב.

איסור תביעת החוב (מצוות לא תעשה)
– …לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'.
כלומר:
המלווה אינו רשאי לתבוע את החוב.

אי המנעות מהלוואה מחשש פן תשמט (מצוות לא תעשה)
– הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה'
וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
כלומר:
אין להמנע מהלוואה בשל החשש פן ישמט החוב.

יש להדגיש כי מדין התורה רק במסירת שטר החוב עצמו לבית הדין אין החוב נשמט.
בפרוזבול אין אנו עושים כך.
על כן יש ראשונים (
רמב"ן גיטין דף לו'
ע"א ד"ה:
"ומי",
ריטב"א גיטין דף לו'
ע"ב ד"ה:
"איבעיא להו",
ר"ן גיטין דף לו'
ע"ב ד"ה:
"בשתי",
המאירי ד"ה:
"ומכל מקום") המציינים כי תקנה זו אינה מועילה בזמן שמצוות שמיטת כספים חלה מדין תורה.

מדין תורה המצווה חלה בזמן שהיובל נוהג,
והיובל נוהג בזמן שרוב ישראל יושבים על אדמתם (בא"י).
יחד עם זאת תקנו חז"ל מצוות שמיטת כספים מדרבנן,
ועל השמטה זו תקן הלל כי יועיל הפרוזבול.

• מצוות עשה להשמיט בשנת השמיטה את כל החובות שחייב אדם לחבירו.

• הכל חייבים במצווה זו,
  אנשים ונשים.

• השמיטה מפקיעה את כל החובות שזמן פרעונם יחול לכל המאוחר עד ערב ראש השנה.

• החובות הנשמטים כוללים:
  הלוואה בכסף או בשווה כסף,
  חשבון בנק,
  המחאה (צ'ק),
  שכר שכיר שהפך

  לחוב,
  קניה בהקפה עם רישום.

• שביעית משמטת בסופה,
  כלומר:
  זמן שמיטת כספים הוא בסוף שנת השמיטה – כט'
  באלול.

• אסור להמנע מלהלוות כסף לחברו מחשש שמא לא יפרע הלווה את החוב עד אחרי שנת השמיטה,
  ואז

  החוב יישמט מאליו.

• שביעת אינה משמטת חוב שנמסר לבית – דין.

פרוזבול

תקנת הלל

כשראה הלל הזקן שאנשים נמנעו מלהלוות בספים זה לזה מחשש שמא לא יפרע הלווה את חובו עד השמיטה,
ויפסיד ממונו בכך,
ועברו על הכתוב בתורה:
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל …",
וגם עניים אינם מוצאים ממי ללוות,
עמד והתקין פרוזבול.
שביעית פרק י'.

משמעות הפרוזבול

הודעה של המלווה שהוא מוסר את חובותיו לביה"ד,
וגובה את חובותיו לאחר השמיטה מכוחם.
פרוזבול הינו נוטריקון של:
פרוז – תקנה,
בולי – עשירים,
בוטי – עניים.

• התקנה לטובת העשירים –
  שלא יפסידו את ממונם.

• התקנה לטובת העניים – שימצאו מי שילווה להם.

• זמן כתיבת הפרוזבול הוא בכל אותה העת בו מותר למלווה לגבות את חובו,
  דהיינו: סוף השנה השביעית.

מסירת חובותיו לבי"ד

לדעת הרמ"א:
ניתן להסתפק בכל בית דין של שלושה,
ובלבד שיהיו אנשים כשרים (שומרי מצוות),
ויש אומרים שיהיו בני תורה.


ניתן לסדר פרוזבול ע"י שליח,
וצריך לכתוב בשטר שפלוני השליח בא לפנינו בשליחות פלוני שהוא המלווה.


הבעל יכול לעשות פרוזבול עבור אשתו,
שיש לה חשבון בנק אחר.

סדר הפרוזבול

עושה הפרוזבול אומר לפני בית הדין:

הן שנה זו היא השנה השביעית,
ויש לי חובות בשטר ובעל פה,
על אילו אנשים,
והריני מוסר לכם פרוזבול ונותן לכם במתנה,
בקניין ארבע אמות קרקע מאדמה שיש לי,
ועל ידי אותה קרקע הרשיתי לכם לגבות את כל חובותי שיש לי על אנשים,
ומעתה תהיו לי דיינים,
ותגבו ותקבלו עבורי את החוב.

ואם לא תגבו אתם,
כיוון שמסרתי לכם פרוזבול זה,
הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם,
כל זמן שארצה.

אחרי שסיים את דבריו עושה הפרוזבול,
עושים קבלת קניין (קניין סודר).

"המחזיר חוב בשביעית,
רוח חכמים נוחה הימנו"
מסכת שביעית ב'

לווה הבא להחזיר את חובו אחרי שמיטה,
צריך המלווה לומר לו:
"משמט אני,
וכבר נפטרת ממנו".
אם אמר הלווה:
"אף על פי כן,
רצוני שתקבל",
יכול המלווה לקבל את הכסף.
פירושו של דבר:
הלווה רוצה לתת למלווה את חובו במתנה.

2.
השלם טבלת מצוות שמיטת כספים:

3.
מה פירוש המלה "פרוזבול"
? _____________________________________________________

4.
מפני מה היה צורך לתקן תקנה זו ?
__________________________________________________

5.
מה כתוב בפרוזבול ?
___________________________________________________________

6.
כיצד מתייחסים חז"ל לאדם המתעקש להחזיר חובו ?
______________________________________

7.
מה נוכל ללמוד מכך ?
___________________________________________________________

8.
מהי:
"קבלת קניין"
? ___________________________________________________________

דברים פרק טו'

(ז)
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה'
אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: (ח)
כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: (ט)
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה'
וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
(י)
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה'
אֱלֹקיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:

9.
השלם טבלת מצוות הלוואה:

הבנה ברש"י

(א)
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה:

רש"י

(א)
מקץ שבע שנים – יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה ? ת"ל:
קרבה שנת השבע.
ואם אתה אומר:
ז'
שנים לכל מלוה ומלוה,
להלואת כל אחד ואחד,
היאך היא קרבה ? הא למדת:
ז'
שנים למנין השמיטות:

אבן עזרא

(א)
מקץ
שבע שנים תעשה שמטה – בתחלת
השנה, כאשר
פירשתי. והעד:
הקהל
את העם. ונדבקה
זאת הפרשה בעבור שאמר: כי
מעשר עני הוא ללוי ולגר וליתום ולאלמנה,
אמר:
וכן
דבר השמטה. והטעם
כמו: שמטוה
והניחו' ותפול:

(ד)
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'
אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:

רש"י

(ד)
אפס כי לא יהיה בך אביון –
ולהלן הוא אומר:
כי לא יחדל אביון ! אלא,
בזמן שאתם עושים רצונו של מקום – אביונים באחרים ולא בכם.
וכשאין אתם עושים רצונו של מקום – אביונים בכם.
אביון דל מעני.
ולשון אביון:
שהוא תאב לכל דבר:

(יב)
כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:

רש"י

(יב)
כי ימכר לך – על ידי אחרים,
במכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר.
והרי כבר נאמר:
כי תקנה עבד עברי,
ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר ! אלא,
מפני שני דברים שנתחדשו כאן.
אחד,
שכתוב:
או העבריה,
אף היא תצא בשש,
ולא שמכרוה ב"ד,
שאין האמה נמכרת בגנבתה ! שנאמר:
בגנבתו ולא בגנבתה !!! אלא בקטנה שמכרה אביה,
ולמד כאן:
שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין – תצא.
ועוד חידש
כאן:
העניק תעניק:

(יז)
וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן:

רש"י

(יז)
עבד עולם –
יכול כמשמעו ? ת"ל:
ושבתם איש אל אחוזתו,
ואיש אל משפחתו תשובו.
הא למדת:
שאין זה אלא עולמו של יובל:
ואף לאמתך תעשה כן –
הענק לה.
יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה ? ת"ל:
אם אמר יאמר העבד ! עבד נרצע,
ואין אמה נרצעת: