נושא:
חגים,
אלול,
ימים נוראים,
חגי תשרי תשס"ט ופרוזבול

מחבר:
הרב
שמואל
רוזנברג

כיתות:
ה–י

ערה"ש תשס"ט

ימים נוראים – תשס"ט

הכנת הנרות:

להדלקת הנרות ליום ב'
דרה"ש :
נר שעווה,
פרפין אסור לחממו ביו"ט כדי להדביק אותו בפמוט.
גם אסור להצר קצהו על מנת להתאימו לגודל בית קיבולו,
וגם אין לתחוב את הנר בכח לתוך הפמוט.
לכן יכין את הנרות להדלקה של ב'
דרה"ש מעיו"ט כדי שיתאימו לגודל בית הקיבול של הפמוטות.

• את הגפרור בו מדליקין את הנרות,
  אסור לכבות ביו"ט.
  על כן יניחנו בתוך כלי (מאפרה,
  צלחת)

תזכורות: א. יש להדליק נר נשמה מעיו"ט,
ממנו יוכלו להעביר אש. ב.
יש
להכין
פרוזבול.

חג הסוכות

המצווה

(1)
ויקרא פרק כג'

(לד)
דַּבֵּר
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה
עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים
לַה'…(לו)
שִׁבְעַת

יָמִים
תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה בַּיּוֹם
הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה
לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת
הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא
תַעֲשׂוּ…(מב)
בַּסֻּכֹּת
תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת🙁מג)
לְמַעַן
יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת
הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

(2)
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קסח'

שֶׁצִּוָּנוּ
לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה שִׁבְעָת יָמִים
בִּימֵי הֶחָג כֻּלָּם וְהוּא אֲמָרוֹ
יִתְעַלֶּה 'בַּסֻּכּוֹת
תֵּשְׁבוּ שִׁבְעָת יָמִים'
וּכְבָר
הִתְבָּאֲרוּ מִשְׁפְּטֵי מִצְוָה זוֹ
בַּמַּסֶּכְתָא הַמְּחֻבֶּרֶת לְזֶה,
וְאֵין
הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהּ.

מטעמי
המצווה

(3)
ויקרא פרק כג'

(מג)
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה'
אֱלֹקיכֶם:

(4)
רמב"ן

(מג)
כי בסכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד,
לשון רש"י והוא הנכון בעיני על דרך הפשט,
כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה'
הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה,
כענין שנאמר:
(ישעיה ד ה ו)
וברא ה'
על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה וסוכה תהיה לצל יומם מחרב וגו',
ומפני שכבר פירש שענן ה'
עליהם יומם ועמוד האש בלילה,
אמר סתם כי בסכות הושבתי,
שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו,
וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם (סוכה יא:),
החלו לעשותן בתחילת החרף מפני הקור כמנהג המחנות,
ולכן צוה בהן בזמן הזה והזכרון,
שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה,
והשם היה עמהם לא חסרו דבר:

(5)
העמק דבר

(מג)
למען ידעו וגו'.
כדי שלא יהיו מתייאשים מן החיים הטובים אפילו אין להם אחוזת נחלה ושמחה טבעים מכ"מ ידעו ממצות סוכה כי ניתן לזכור ישיבתם בסכות בהוציאו אותם וגו'
והרי היה אז מכ"מ שמחת עולם על ראשם.
והרי אני ה'
אלהיכם.
מנהיג ומשגיח עליכם לעולם ואין מעצור ממנו ית'
להשפיע טובה וברכה גם בלי אחוזת נחלה.

כוונת
המצווה

(6)
ספר מנורת המאור –
אות קמו'

וְחַג
הַסּוּכּוֹת צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא לִשְׂמוֹחַ בּוֹ לְאַחַר יְמֵי
הַתְּשׁוּבָה,
לְלַמְּדֵנוּ,
שֶׁאֵינוֹ
חָפֵץ לְעַנּוֹת גּוּפֵנוּ כָּל הַיָּמִים
אֶלָּא כֶּשְׁהוּא לְצֹרֶךְ,
לְהַכְנִיעַ
לִבֵּנוּ לָשׁוּב לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה.
וְעִם
כָּל זֶה,
שֶׁנָּשׁוּב
לְשַׂמֵּחַ לָנוּ וּלְאַנְשֵׁי בֵּיתֵנוּ
לִדְבַר מִצְוָה…
וּלְפִי
שֶׁלֹּא יַחְשׁוֹב שׁוּם אָדָם,
שֶׁזֹּאת
הַשִּׂמְחָה הִיא שֶׁל מִלּוּי
כֶּרֶס,
עַל
כֵן כָּתוּב:
'חַג
הַסֻּכּוֹת שִׁבְעָת יָמִים לה"
(שם
שם,
לד),
כְּלוֹמַר,
כָּל
זֹאת הַשִּׂמְחָה לֹא תְּהֵא אֶלָּא
לְשֵׁם שָׁמַיִם.

(7)
משנה ברורה סימן תרכ"ה

(א)
כִּי
בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי וכו'
הֵם
עַנְנֵי כָבוֹד וכו'
– וְדֻגְמָא
לְזֶה צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכּוֹת כְּדֵי
שֶׁנִּזְכֹּר נוֹרְאוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו.
וְאַף
עַל פִּי שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם
בְּחֹדֶשׁ נִיסָן,
לֹא
צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכּוֹת בְּאוֹתוֹ
הַזְמַן,
לְפִי
שֶׁהוּא יְמוֹת הַקַּיִץ וְדֶרֶךְ כָּל
אָדָם לַעֲשׂוֹת סֻכּוֹת לְצֵל וְלֹא
הָיְתָה נִכֶּרֶת עַשִׂיָיתֵינוּ שֶׁהֵם
בְּמִצְוַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָכֵן
צִוָּה אוֹתָנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּחֹדֶשׁ
הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא זְמַן הַגְּשָׁמִים
וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ
לְבֵיתוֹ וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת
לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה בָּזֶה מַרְאֶה
שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְשֵׁם מִצְוַת הַשֵּׁם
יִתְבָּרַךְ [טוּר].
וְכָתְבוּ
הָאַחֲרוֹנִים שֶׁיְּכַוֵּן בִּישִׁיבָתָהּ
שֶׁצִּוָּנוּ הקב"ה
לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה זֵכֶר לִיצִיאַת
מִצְרַיִם וְגַם זֵכֶר לְעַנְנֵי כָבוֹד
שֶׁהִקִּיפָן אָז עָלֵינוּ לְהָגֵן
עָלֵינוּ מִן הַשָּׁרָב וְהַשֶּׁמֶשׁ.

חג סוכות

סדר הושענות	יום
	שני – ערב סוכות
למען אמתך	שלישי – א' דסוכות
אבן שתיה	רביעי – א' דחוה"מס
אערוך שועי	חמישי – ב' דחוה"מס
א–ל למושעות	שישי – ג' דחוה"מס
אום נצורה	שבת – ד' דחוה"מס
אדון המושיע	ראשון – ה' דחוה"מס
להושענא רבה	שני – הושענא רבה

הנחיות לחולים לצום יוה"כ

"ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם"
במדבר כט'
ז'.

"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"
דברים ד'
טו'.

אצל רוב האנשים הצום אינו קשה,
ואינו גורם להפרעות מיוחדות אצל הצמים הבריאים.

אצל חולים שונים,
הצום עלול להחמיר את מחלתם ואף לסכן את חייהם.
במקרים אלה על החולה להתייעץ עם הרופא ועם הרב,
האם מותר לו לצום.
אם הרופא קובע שצריך לאכול,
והוא אינו אוכל הרי הוא מתחייב בנפשו.

קבוצת המחלות בהם הצום אינו רצוי,
וייתכן שיביא את החולה לכלל סכנה:

1. מחלות לב – לאחר אוטם שריר הלב,
   התקף לב תוך שנה מהאירוע תעוקת הלב (איסכמיה

   פעילה),
   אי ספיקת הלב.

1. מחלות זיהומיות עם חום גבוה.
   מצבי תשישות אצל קשישים – מצבי תשישות כלליים

   לאחר מחלה,
   ניתוח,
   תאונה וכו'.

2. מחלות גידוליות ממאירות

3. מחלות במערכת הנשימה – קצרת,
   אסטמה פעילה.

4. מחלות במערכת העיכול – הקאות מרובות,
   שילשולים,
   כיב קיבה (אולקוס).
   

5. צהבת,
   דלקת נגיפית של הכבד עד לאחר ½
   שנה מתום המחלה.

6. סכרת במצב קשה

מערכת ההולדה

1. נשים בהריון – עם דימום,
   עם כאבים והתכווצויות,
   הסובלות מהפלות חוזרות,
   בעת התקף פתאומי של רעב.

1. יולדת שאחזוה צירים ועד 72
   שעות אחרי הלידה.

1. מינקת אשר אם לא תשתה,
   לא תהיה לה כמות מספקת של חלב.

כדי להקל על הצום מומלץ:

בערב יו"כ :

1. לשתות שתייה מרובה המכילה קלוריות כגון :
   חלב,
   לבן,
   מיצי פירות.

2. להמנע מלאכול מאכלים מלוחים וחריפים,
   המגבירים את הצימאון.

3. להמנע מלהפריז באכילה של אוכל מוצק לפני הצום.

לחולים שאסור להם לצום מומלץ:

1. רובם יכולים להמנע מאכילה בכלל,
   ומסוגלים להסתפק בשתיה בלבד,
   את הקלוריות

   הדרושות להם,
   ניתן לקבל גם במשקאות כגון:
   חלב,
   לבן,
   מיצי פירות,
   תה עם סוכר.

2. רובם אינם צריכים אכילה ושתיה מעל השיעורים המותרים.

3. מתן אוכל לפי שיעורים בלבד,
   מאפשר מתן כמויות גדולות של מזון ושתייה,
   בתנאי

   שיקבלום במנות קטנות ולעיתים קרובות – כל 9
   (תשע)
   דקות.
   באופן זה ניתן לקבל עד

   לנפח של 200
   גרם מזון בשעה,
   ויותר מ–
   250 סמ"ק שתייה בשעה.
   כמות זו היא מעל

   ומעבר לכמות המירבית לה ניזקק החולה.

השיעורים:

1. שיעור אכילה המחייב כרת מדאורייתא,
   הוא ככותבת הגסה.
   היינו תמרה גדולה,
   שיעור

   זה הוא בנפח 2/3
   ביצה,
   או 30
   גרם.
   

1. שיעור שתייה – מלוא לוגמיו.
   היינו 40
   סמ"ק מים.
   

2. כמובן שצריך לאכול או לשתות פחות מהשיעור.

3. בין אכילה לאכילה,
   או בין שתייה לשתיה,
   יש להמתין כדי אכילת פרס,
   היינו כ–
   9 דקות.

   אך אם יש צורך מיוחד,
   אפשר אף לקצר זמן זה.

4. האוכל ושותה לפי שיעורין,
   אינו חייב להמתין בין אכילה לשתיה,
   לפיכך לאחר שאכל

   פחות מהשיעור,
   מותר לו מיד גם לשתות,
   מאחר ואכילה ושתייה אינם מצטרפים.

5. במקרים בהם השתייה אינה מספקת,
   ויש צורך באכילת מוצקים בשיעורים.
   רצוי לאכול

   וופלים או ביסקוויטים,
   המספקים קלוריות רבות בנפח קטן.
   

6. האוכלים ,
   מברכין לפני ואחרי האכילה.
   קידוש לא יעשה.
   בברכת המזון אומר יעלה ויבוא.

7. חולה שמותר לו לצום,
   אבל צריך לקחת תרופות,
   מותר לבלוע אותם בלי מים ואם אי

   אפשר לו לבלוע בלי מים,
   יש להתיר גם במים.
   שו"ת אגרות משה)

בברכת רפואה שלימה וגמר חתימה טובה.

התוכן הרפואי עפ"י הד"ר אלי יוסף שוסהיים הי"ו

הערות:
משקל ביסקויט מלבני "אוסם"
– 8 גרם.

משקל וופלה "מן"
– 11 גרם.
בס"ד

אלול
תשס"ח
–
מקץ
שנת
השמיטה
–
שמיטת
כספים
ופרוזבול

שמיטת כספים (ויתור על חובות)

דברים פרק טו'

(א)
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (ב)
וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה: (ג)
אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: (ט)
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: (י)
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:

שלוש מצוות נאמרו לגבי שמיטת כספים:

ויתור על החוב (מצוות עשה)
– וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ…
כלומר:
אם הלווה מבקש לפרוע את חובו,
מצווה על המלווה לומר:
"משמט אני"
– מוותר אני על החוב.

איסור תביעת החוב (מצוות לא תעשה)
– …לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'.
כלומר:
המלווה אינו רשאי לתבוע את החוב.

אי המנעות מהלוואה מחשש פן תשמט (מצוות לא תעשה)
– הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
כלומר:
אין להמנע מהלוואה בשל החשש פן ישמט החוב.

יש להדגיש כי מדין התורה רק במסירת שטר החוב עצמו לבית הדין אין החוב נשמט.
בפרוזבול אין אנו עושים כך.
אשר על כן יש ראשונים (
רמב"ן גיטין דף לו'
ע"א ד"ה:
"ומי",
ריטב"א גיטין דף לו'
ע"ב ד"ה:
"איבעיא להו",
ר"ן גיטין דף לו'
ע"ב ד"ה:
"בשתי",
המאירי ד"ה:
"ומכל מקום") המציינים כי תקנה זו אינה מועילה בזמן שמצוות שמיטת כספים חלה מדין תורה.

מדין תורה המצווה חלה בזמן שהיובל נוהג,
והיובל נוהג בזמן שרוב ישראל יושבים על אדמתם (בא"י).
יחד עם זאת תקנו חז"ל מצוות שמיטת כספים מדרבנן,
ועל השמטה זו תקן הלל כי יועיל הפרוזבול.

• מצוות עשה להשמיט בשנת השמיטה את כל החובות שחייב אדם לחבירו.

• הכל חייבים במצווה זו,
  אנשים ונשים.

• השמיטה מפקיעה את כל החובות שזמן פרעונם יחול לכל המאוחר עד ערב ראש השנה.

• החובות הנשמטים כוללים:
  הלוואה בכסף או בשווה כסף,
  חשבון בנק,
  המחאה (צ'ק),
  שכר שכיר שהפך

  לחוב,
  קניה בהקפה עם רישום.

• שביעית משמטת בסופה,
  כלומר:
  זמן שמיטת כספים הוא בסוף שנת השמיטה – כט'
  באלול.

• אסור להמנע מלהלוות כסף לחברו מחשש שמא לא יפרע הלווה את החוב עד אחרי שנת השמיטה,
  ואז

  החוב יישמט מאליו.

• שביעת אינה משמטת חוב שנמסר לבית – דין.

פרוזבול

תקנת הלל

כשראה הלל הזקן שאנשים נמנעו מלהלוות בספים זה לזה מחשש שמא לא יפרע הלווה את חובו עד השמיטה,
ויפסיד ממונו בכך,
ועברו על הכתוב בתורה:
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל …",
וגם עניים אינם מוצאים ממי ללות,
עמד והתקין פרוזבול.
שביעית פרק י'.

משמעות הפרוזבול

הודעה של המלווה שהוא מוסר את חובותיו לביה"ד,
וגובה את חובותיו לאחר השמיטה מכוחם.
פרוזבול הינו נוטריקון של:
פרוז – תקנה,
בולי – עשירים,
בוטי – עניים.

• התקנה לטובת העשירים –
  שלא יפסידו את ממונם.

• התקנה לטובת העניים – שימצאו מי שילווה להם.

• זמן כתיבת הפרוזבול הוא בכל אותה העת בו מותר למלווה לגבות את חובו,
  דהיינו סוף השנה השביעית.

מסירת חובותיו לבי"ד

לדעת הרמ"א:
ניתן להסתפק בכל בית דין של שלושה,
ובלבד שיהיו אנשים כשרים (שומרי מצוות),
ויש אומרים שיהיו בני תורה.

 ניתן לסדר פרוזבול ע"י שליח,
וצריך לכתוב בשטר שפלוני השליח בא לפנינו בשליחות פלוני

שהוא המלווה.

 הבעל יכול לעשות פרוזבול עבור אשתו,
שיש לה חשבון בנק אחר.

בס"ד

סדר הפרוזבול

עושה הפרוזבול אומר לפני בית הדין:

הן שנה זו היא השנה השביעית,
ויש לי חובות בשטר ובעל פה,
על אילו אנשים,
והריני מוסר לכם פרוזבול ונותן לכם במתנה,
בקניין ארבע אמות קרקע מאדמה שיש לי,
ועל ידי אותה קרקע הרשיתי לכם לגבות את כל חובותי שיש לי על אנשים,
ומעתה תהיו לי דיינים,
ותגבו ותקבלו עבורי את החוב.

ואם לא תגבו אתם,
כיוון שמסרתי לכם פרוזבול זה,
הרי אני גובה כל חוב שיש לי עד היום אצל כל אדם,
כל זמן שארצה.

אחרי
שסיים את דבריו עושה הפרוזבול,
עושים
קבלת קניין (קניין
סודר).

"המחזיר חוב בשביעית,
רוח חכמים נוחה הימנו"
מסכת שביעית ב'

לווה הבא להחזיר את חובו אחרי שמיטה,
צריך המלווה לומר לו:
"משמט
אני,
וכבר
נפטרת ממנו".
אם אמר הלווה:
"אף
על פי כן,
רצוני
שתקבל",
יכול המלווה לקבל את הכסף.
פירושו של דבר:
הלווה רוצה לתת למלווה את חובו במתנה.