שם :ארז משה
נושא:
בבא בתרא מצוות הצדקה
כיתות יעד :
ט–י"ב
בס"ד
מצוות צדקה
הקדמה למצוות צדקה :
מצוות עשה מן התורה ליתן צדקה לעני,
שנאמר: "כי פתֹח תפתח את ידך לו"
(דברים טו, ח);
"והחזקת בו גר ותושב וָחי עמָך" (ויקרא כה, לה);
"וחֵי אחיך עמָך"
(שם לו).
והרמב"ם אומר על חשיבות מצווה זו:
"חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה,
שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר:
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו…
לעשות צדקה"
(בראשית יח, יט)…
ואין כסא ישראל מתכונן, ודת האמת עומדת,
אלא בצדקה, שנאמר:
"בצדקה תִכונני" (ישעיהו נד, יד).
ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה,
שנאמר: "ציון במשפט תפדה,
ושָביה בצדקה"
(שם א, כז)."
מצוות הצדקה במקרא :
כשאנו פותחים את התורה אנו מגלים שיש 2 פרשיות שעוסקות בעניין הצדקה:
ספר ויקרא פרק כ"ה פסוק ל"ה:"
וְכִי–יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.
"
ספר דברים פרק ט"ו פסוקים ז–י"א:
ז כִּי–יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ,
בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ,
אֲשֶׁר–יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ—לֹא תְאַמֵּץ אֶת–לְבָבְךָ,
וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת–יָדְךָ,
מֵאָחִיךָ,
הָאֶבְיוֹן.
ח כִּי–פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת–יָדְךָ,
לוֹ;
וְהַעֲבֵט,
תַּעֲבִיטֶנּוּ,
דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ……
יא כִּי לֹא–יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל–כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ,
לֵאמֹר,
פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת–יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ.
אם בתורה יש 2 פרשיות שעוסקות באותו הנושא ניתן להבין שיש 2 סוגים שונים במצוות הצדקה ואני אתעסק בהבדלים שבין 2
הסוגים הללו:
|
|
ספר ויקרא פרק כ"ה |
ספר דברים פרק ט"ו |
|
מצוות עשה/לא תעשה |
מצוות עשה להחזיק את אחיך האביון " |
מצוות לא תעשה: " " מצוות עשה: " " |
|
כלפי מי מחויבים בצדקה |
פרשת בהר עוסקת בגר ותושב " מכאן נובע שהפרשה לא מדברת רק על אחיך אלא גם על גוי שקיבל על עצמו 7 מצוות בני נוח |
פרשת ראה עוסקת ב4 מקרים של "אחיך" לֹא תְאַמֵּץ אֶת–לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת–יָדְךָ, פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת–יָדְךָ וְהַעֲבֵט, |
|
אדם הנזקק לעזרה |
צריך להחיות אותו (=רק להחיות אותו שלא ייפול.) ְוהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר |
להחזיר אותו למעמד הכלכלי בו הוא היה " פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת–יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ" |
|
החייב בצדקה |
"וְכִי–יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" פונים אל האדם הפרטי |
" כִּי–יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ…" פונים לעם ישראל. "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" זה לא מעניין אדם פרטי זה מעניין את עם ישראל כעם מאוחד!!! |
עיקר מצוות הצדקה –
נדיבות לב או קבלת העני?
כאשר אנו עוסקים במצוות צדקה עלינו להבין מהו עיקרה ?
נדיבות הלב– עצם כוונתי לתת את הצדקה נחשב לי למצווה
קבלת העני– רק אם העני מקבל את הצדקה נחשב לו למצווה
במסכת בבא בתרא בדף ט'
עמוד ב' יש ראיה שעצם מצוות הצדקה זה קבלת העני:
"דדרש רבה מאי דכתיב (ירמיהו יח) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם [אפילו]
בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן"
רבה דורש את הפסוק :"ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם כך" כך:
ירמיה שכעס על ישראל ביקש מהקב"ה שאפילו בשעה שישראל רוצים לעשות צדקה תכשיל אותם בבני אדם שאינם עניים (עשירים)
כדי שלא יקיימו את מצוות הצדקה.
ניקח דוגמא: אדם הולך ברחוב מבקש ממנו עני פרוטה הוא נותן לו ואח"כ מתברר שזה בעצם עשיר שרימה אותו אומר ירמיהו לא קיים האדם את מצוות הצדקה"
עפ"י זה ניתן להבין שרבה חושב שעיקר המצווה זה קבלת העני !
ועוד דוגמא: ברגע שנופל לאדם סכום כסף מסוים והעני מוצא אותו והוא לא מחויב להחזיר לו "ואורו עיניו"
לפי רבא קיים מצוות צדקה (כי העיקר זה קבלת העני!)
מכאן הבדל נוסף שאנו רואים בין 2
הפרשיות :
בפרשת ראה: מודגשת נדיבות הלב של האדם
בפרשת בהר: תדאג שהוא יחיה (וזה קבלת העני).
שם : ארז משה