נושא: גמרא,
ברכות: תודה על
כל מה שבראת
מחבר: יניב
אפרתי
כיתות יעד:
ז–ח
ב
ס"ד
חייב אדם
לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת
את ה' אלהיך
בכל לבבך וגו'". 'בכל
לבבך'- בשני
יצריך, ביצר
טוב וביצר הרע. 'ובכל
נפשך'- אפילו
הוא נוטל את נפשך, 'ובכל
מאדך'- בכל
ממונך. דבר
אחר: 'בכל
מאדך'- בכל מדה
ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.
(גמרא ברכות נד ע"א)
חייב אדם לברך כו':
מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?-
אילימא:
כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב,
כך מברך על הרעה הטוב והמטיב–
והתנן:
על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב,
על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת!
אמר רבא:
לא נצרכה אלא לקבולינהו (=לקבלה)
בשמחה.
אמר ר'
אחא משום ר'
לוי:
מאי קרא:
"חסד ומשפט אשירה לך ה'
אזמרה".
'אם חסד'-
אשירה,
'ואם משפט'-
אשירה.
רבי שמואל בר נחמני אמר:
מהכא(=מכאן)
"בה'
אהלל דבר באלהים אהלל דבר".
'בה'
אהלל דבר'-
זו מדה טובה.
'באלהים אהלל דבר'-
זו מדת פורענות.
רבי תנחום אמר:
מהכא כוס "ישועות אשא ובשם ה'
אקרא",
צרה ויגון אמצא ובשם ה'
אקרא.
ורבנן אמרי מהכא:
"ה'
נתן וה'
לקח יהי שם ה'
מבורך".
(ברכות ס ע"ב)
חייב אדם לברך על הרעה בדעת
שלמה ובנפש חפצה, כדרך
שמברך בשמחה על הטובה, כי
הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם,
כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו
השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם,
שהיא שמחה לו.
(שולחן ערוך,
אורח חיים רכ"ב)
ראשית אנו רואים כי המושג
'שמחה' מתחלף
ל"בדעת שלמה ונפש חפצה"
שמשקף לנו יותר את מצבו של
האדם. לא רגש של שמחה במובן
הפשוט אלא דעת שלמה ומיושבת, אם
כי בהמשך אכן מופיע עניין השמחה– לא
השמחה שיש לאדם על מה שקרה לו אלא שמחה
של האדם על עצם היותו "עובד
ה'"- בזה שהוא מקבל את
הדין באהבה.
למדנו מכאן שמצבו הנפשי של
האדם יכול להיות בכי רע, מובן
שאין הוא שמח מאותו מקרה ולכן הוא מברך
"דיין האמת", אבל
יש לו שמחה בזה שהוא עובד ה' על
ידי שהוא מצדיק את הדין.
