א

הכתובת לספר ישעיהו

ב–ט

בני ישראל עזבו את ה',
והם שרויים ברעה גדולה.

י' – כ'

ה' לא רוצה את הקורבנות שמביאים הרשעים.

כ"א – ל"א

השחיתות,
והבטחת לכלות את הפושעים ולהחזיר את המשפט בירושלים כמו בזמנים הטובים של ירושלים.

פרק א'

פירוש

חֲזוֹן יְשַעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ

אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָלִַם

בִּימֵי עֻזִיָהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָהוּ

מַלְכֵי יְהוּדָה:

ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ,
כִּי ה'
דִּבֵּר: 

בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי,

וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. 

ב. ה'
פונה אל השמים והארץ להיות עדים שלו,
וכך אומר:

גידלתי את עם ישראל, נתתי לוֹ כל מה שהיה צריך, מההתחלה של עם שראל, ועד שהיו אנשים גדולים,

והם מרדו.

ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ,

וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו;

יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע,

עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. 

ג אפילו השור מכיר את האיש שקנה אותו,

אפילו החמור מכיר את המקום של האוכל שלו, שם יש לו אוכל. אבל עם ישראל לא מכיר את ה',

ולא נכנע לעבודת ה'. לא רוצה להבין שהוא עם ה'.

ד הוֹי גּוֹי חֹטֵא,

עַם כֶּבֶד עָון—זֶרַע מְרֵעִים,

בָּנִים מַשְׁחִיתִים;

עָזְבוּ אֶת–יְהוָה,

נִאֲצוּ אֶת–קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

—נָזֹרוּ אָחוֹר.

ד עם ישראל הוא עַם חוטא, ואליו ה' פונה.

אתה עשית חטאים קשים ורבים,

אתה עם של אנשים רעים,
עַם של בנים שהולכים בדרך לא טובה,
דרך מושחתת.

עם ישראל ביזו וחיללו את ה',

התרחקו מה' וחזרו לאחור.

4 לשונות פנייה לבני ישראל, המופיעים בהדרגה.

ה

עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד,

תּוֹסִיפוּ סָרָה;

כָּל–רֹאשׁ לָחֳלִי,
וְכָל–לֵבָב דַּוָּי. 

ה ו משל לאיש פצוע

על איזה איבר מאיברי גופכם אפשר עוד להכות, אחרי שקיבלתם על כך הרבה מכות, ולא למדתם לקח

אתם ממשיכים לחטוא,

כל אחד מכם הראש שלו חולה

וכל אחד מכם הלב שלו חולה וכואב

ו
מִכַּף–רֶגֶל וְעַד–רֹאשׁ אֵין–בּוֹ מְתֹם,

פֶּצַע וְחַבּוּרָה

וּמַכָּה טְרִיָּה

לֹא–זֹרוּ

וְלֹא חֻבָּשׁוּ,

וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. 

בכל הגוף שלכם אין מקום שלם, לא פצוע,

כל הגוף מלא פצעים וסימנים של מכות יבשות, שלא יורד מהן דם,

ומכות טריות, חדשות שעכשיו קיבלתם,

לא טיפלו במכות ובפצעים האלה

לא חבשו את הפצעים בתחבושות,

לא טיפלו בשמן כדי לרכך את הפצעים.

ז

אַרְצְכֶם שְׁמָמָה,

עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ;

אַדְמַתְכֶם,
לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ,

וּשְׁמָמָה,
כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. 

ז.
הנמשל הוא עם ישראל בארץ ישראל

ארץ ישראל שוממה כי התושבים נהרגו או הלכו לגלות,

הערים שרופות

האויבים שלכם אוכלים את מה שצמח באדמה שלכם ואתם רואים את זה,

האויבים הורסים ומשחיתים את האדמה ואת העצים,
והופכים את הארץ לשממה.

ח וְנוֹתְרָה בַת–צִיּוֹן,

כְּסֻכָּה בְכָרֶם;

כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה,

כְּעִיר נְצוּרָה.

ח.
מן החורבן שהיה,
נשארה העיר ירושלים עומדת

כמו סוכת שמירה בתוך כרם,

כמו אוהל שנבנה לעמוד רק זמן קצר בשדה והוא לא חזק,

כמו עיר שאויבים עושים עליה מצור.

ט לוּלֵי ה'
צְבָאוֹת,
הוֹתִיר לָנו

שָׂרִיד כִּמְעָט—

כִּסְדֹם הָיִינוּ,
לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ
(ס)

ט
אם ה'
לא היה ה',
ששמר בקושי רב ובזכותו נשארו מעט שרידים,

היינו כמו סדום ועמורה שה'
הפך אותם ולא נשאר מהם כלום.

ישעיהו א'
(י'
– כ')

פירוש על פי דעת מקרא

י שִׁמְעוּ דְבַר–ה',
קְצִינֵי סְדֹם;

הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹקֵינוּ,
עַם עֲמֹרָה.

  יא לָמָּה–לִּי רֹב–זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה',

שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים;

וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. 

לשם מה אני צריך את הקורבנות שלכם?
התשובה לשאלה זו היא שה'
לא צריך את הקורבנות.

יש לי יותר מידיי קורבנות של אילים ובקר

אני לא מעוניין בדם קורבן של פרים וכבשים ועזים.

יב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי—

מִי–בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם,
רְמֹס חֲצֵרָי. 

אתם באים לבית המקדש, עולים לרגל

מי צריך שתבואו כדי לבזות ולהשחית את החצר של בית המקדש?

התשובה לשאלה הזאת – אני לא צריך את זה.

יג לֹא תוֹסִיפוּ,
הָבִיא מִנְחַת–שָׁוְא—

קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי;

חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא,

לֹא–אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה

אם תמשיכו להביא מנחה, קרבן שאני לא רוצה אותו.

הקטורת שאתם מביאים שנואה עליי.

ימי החגים שאתם מקיימים, שאתם עושים אותם ימים מקודשים,
אתם מחברים לזה פשע ורֶשע.
את זה אני לא יכול לסבול.

  יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי,

הָיוּ עָלַי לָטֹרַח;

נִלְאֵיתִי,
נְשֹׂא.

הדרך שאתם חוגגים את ראשי החדשים ואת החגים, שנאה נפשי

הם כמו דבר כבד שצריך לסחוב וזה קשה,

ואני עייף מלסחוב אותם

  טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם,

אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם—

גַּם כִּי–תַרְבּוּ תְפִלָּה,
אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:

  יְדֵיכֶם,
דָּמִים מָלֵאוּ. 

כאשר אתם מתפללים,
ומרימים ידיים לכיוון השמים

אני לא מסתכל ולא מתייחס אליכם.

כי אתם הורגים אנשים בלי משפט ובלי צדק.

טז רַחֲצוּ,
הִזַּכּוּ—

הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם,
מִנֶּגֶד עֵינָי: 

חִדְלוּ,
הָרֵעַ.

התרחצו,
תהיו טהורים, זכים ונקיים,

כלומר תעזבו את דרך הרשע,
והיו צדיקים

הפסיקו לעשות רע

יז לִמְדוּ הֵיטֵב

דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט,

אַשְּׁרוּ חָמוֹץ;

שִׁפְטוּ יָתוֹם,

רִיבוּ אַלְמָנָה. 

תלמדו לעשות דברים טובים,

תשפטו בצדק

הדריכו את הגזלן איך להתנהג בדרך הנכונה

שפטו בצדק את היתום, הגנו עליו מפני אנשים חזקים ותקיפים שרוצים לעשוק את היתום,

עשו דין צדק לאלמנה, הגנו עליה מפני אנשים חזקים העושקים אותה.

יח לְכוּ–נָא וְנִוָּכְחָה,
יֹאמַר ה';

אִם–יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ,

אִם–יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. 

ה' מוכיח את ישראל על החטאים שלהם, אבל אם ישובו בתשובה, ימחל להם. ה'
מזמין את ישראל להתווכח איתו.

החטא נמשל לשני שהוא צבע אדום. אם אדם יחזור בתשובה, האדום יהפוך לבן כמו שלג.

החטא נמשל לצבע אדום =
תולע. אם אדם יחזור בתשובה, האדום יהפוך לבן כמו צמר.

יט אִם–תֹּאבוּ,
וּשְׁמַעְתֶּם—

טוּב הָאָרֶץ,
תֹּאכֵלוּ

אם תרצו לשמוע בקול ה',
תקבל את טוב הארץ

.  כ וְאִם–תְּמָאֲנוּ,
וּמְרִיתֶם—

חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ,
כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. (ס)

אם לא תרצו לשמוע בקול ה', תסרבו לשמוע בקול ה' ותמרו את פי ה',

החרב "תאכל " אתכם,
תיהרגו בחרב

כ"א – ל"א

כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה,
קִרְיָה נֶאֱמָנָה;

מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט,
צֶדֶק יָלִין בָּהּ—וְעַתָּה מְרַצְּחִים. 

איך קרה, שאלה של צער.

איך קרה שירושלים,
שהיתה עיר נאמנה,
הפכה להיות בוגדת ולא הולכת בדרך הישרה,

ירושלים שהיתה מלאה במשפט, היה בה צדק,

עכשיו יש בה מרצחים.

כב

כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים;

סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. 

הנביא פונה אל ירושלים:

הכסף שלך, שהיה פעם כסף טהור, עכשיו הוא כסף זול, מעורב במתכת זולה.
הסוחרים הרמאים מערבבים בכסף מתכת זולה כדי להרוויח יותר.

הסוחרים הרמאים שמים ביין מים,
ומוכרים אותו כאילו הוא יין טהור.

כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים,
וְחַבְרֵי גַּנָּבִים—

כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד,
וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים;

יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ,

וְרִיב אַלְמָנָה לֹא–יָבוֹא אֲלֵיהֶם. 
(פ)

השרים,
שצריכים לשמור על העיר, הם פושעים וגנבים,

הם מקבלים שוחד

לא שופטים בצדק יתום

לא מגינים על האלמנה מפני העושקים שלה.

(בהקבלה לפסוק י"ז)

כד לָכֵן,
נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת—

אֲבִיר יִשְׂרָאֵל: 

הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי,

וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי.

בשל כך, ה'
אומר

שהוא יעניש את האויבים שלו

וינקום באוייבים שלו

כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ,

וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ;

וְאָסִירָה כָּל–בְּדִילָיִךְ. 

אניף את ידי להכות את ירושלים,

דימוי של ירושלים לכסף שמעורב בו מתכת זולה, וה'
יפריד את המתכת הזולה מן המתכת היקרה.

כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה,

וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה;

אַחֲרֵי–כֵן,
יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק—קִרְיָה,
נֶאֱמָנָה. 

אשיב את השופטים כמו שהיו פעם, שופטי צדק,

ויועצים כמו שהיו פעם

ושוב יקראו לירושלים עיר הצדק,
קריה נאמנה

כז צִיּוֹן,
בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה;

וְשָׁבֶיהָ —-
בִּצְדָקָה. 

ציון תיגאל ותיבנה שוב, כדי שיהיה בה משפט צדק,

ואנשיה ירושלים שעזבו אותה כשהיתה שממה, ישובו אליה כדי לעשות צדקה,
כדי שיעשו צדק.

כח וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים,
יַחְדָּו;

וְעֹזְבֵי ה'
יִכְלוּ. 

הפושעים והחוטאים, יישברו,

עוזבי ה' יישמדו.

כט כִּי יֵבֹשׁוּ

מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם;

וְתַחְפְּרוּ—מֵהַגַּנּוֹת,
אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. 

עוזבי ה' יתאכזבו לגלות שאין להם לאן לברוח,

האילים,
הם עצי האלה שהם נטעו לשם עבודה זרה, שרציתם אותם מאוד,
יאכזבו אותם,

תתאכזבו מהגנים שנטעתם לעבודה זרה.

ל כִּי תִהְיוּ,
כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ;

,וּכְגַנָּה,
אֲשֶׁר–מַיִם אֵין לָהּ. 

כי התהיו כמו עץ אלה חולה שהעלים שלה נובלים ונופלים

כמו גן שנובל כי אין לו מים

לא וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת,

וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ;

וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו,
וְאֵין מְכַבֶּה. 
{ס}

העץ החזק יהיה כמו פסולת של פשתן,
שהיא דבר חלש ,

האדם הפועל, הוא בדרך כלל אדם חזק,
יהיה ניצוץ של אש,

ושניהם יבערו עד שיישרפו לגמרי.

כך יכלו עוזבי ה'.

תהילים א' פסוק ג'

ישעיהו א' פסוק ל'

העץ הוא משל לאיש _________

מצב העלים של העץ

מצב המים

איכות העץ