נושא הדף: גמרא,
מחרוזות דגים וחתיכות בשר –
מילים
מחבר:
אפרים כדורי
כיתות:
ז–ח
בס"ד מחרוזות
דגים
וחתיכות
בשר
-
אַמַּאי ____________
-
קִטְרָא ____________
-
הָכִי ____________
-
קָטְרִי ____________
-
מִנְיָנָא ____________
-
דְּשָׁוִין ____________
-
מִנֵּיהּ ____________
-
לְהוּ ____________
-
תְּנִיתוּהָ ____________
-
נַמֵי ____________
-
גּוּפָהּ ____________
-
מִי ____________
-
הָכָא ____________
-
עָסְקִינַן ____________
-
אִיכָּא ____________
-
לֵיהּ ____________
-
תְּלָתָא ____________
-
קָתָנֵי ____________
-
דּוּמְיָא ____________
-
הָא ____________
-
אִי ____________
-
אַשְׁכַּח ____________
-
חֲבִיתָא ____________
-
חַמְרָא ____________
-
אֲתָא ____________
-
לְקַמֵּיהּ ____________
-
זִיל ____________
-
שְׁקוֹל ____________
-
לְנַפְשָׁךְ ____________
שאלות לחזרה:
-
מהן מחלוקות רבה ורבא?
-
מקום הוי סימן – כיצד?
-
מה דין כריכות ואלומות שנמצאו ברה"י או ברה"ר?
וכיצד פסק רבא בדין המוצא כריכות? -
ככרות ברה"ר:
מה הדין?
ומה הטעם? -
הבא דוגמאות לדבר שיש בו שינוי.
מה הדין?
ומה הטעם לפירושים השונים בגמ'?
ולמסקנה? -
מה הקשר בין "מעבירין על האוכלין"
ל"סימן העשוי לידרס"? -
מהו "כללא דאבידתא"?
ולשם מה הובא כלל זה בגמ'? -
מתי המוצא מחרוזות של דגים פטור מלהכריז?
ומתי חייב להכריז? -
מדה הוי סימן?
מה הראיה של הגמ'
לכך? -
חתיכות של בשר:
מדוע שלא יכריז ע"פ משקל או סוג החתיכה או צורת החיתוך?
דוגמא לקטע גמ'
מפוסק:
":וחתיכות
של
בשר
וכו':
אמאי?!
להוי
משקלא
סימן?
במשקלא
דשוין.
ותהוי
חתיכה
גופה
סימן,
או
דדפקא
או
דאטמא?
מי
לא
תניא:
"מצא
חתיכות
דגים
ודג
נשוך
– חייב
להכריז.
חביות
של
יין
ושל
שמן
ושל
תבואה
ושל
גרוגרות
ושל
זיתים
– הרי
אלו
שלו"?!
הכא
במאי
עסקינן:
בדאיכא
סימנא
בפסקא,
כי
הא
דרבה
בר
רב
הונא
– מחתיך
ליה
אתלתא
קרנתא.
דיקא
נמי,
דקתני
דומיא
דדג
נשוך
– שמע
מינה".