דף לימוד לפרשת אמור -תשע"ב

ב





"ה

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

"אני מתבייש, איך אכנס אליו?
"זה ממש לא צודק!" אמרתי בכאב מהול בכעס למורה.
"לי נתת עונש כל כך כבד בגל דבר קטן,
ויש ילדים שעושים דברים הרבה יותר גרועים,
ולהם את מוותרת"
המשכתי את דברי.
"האם כל הילדים זהים?"
שאלה אותי המורה.
"לא,
ממש לא.
אבל מה זה קשור?"
עצרתי את עצמי.
"האם אני לא מגזים קצת?
האם דברי לא גובלים בחוצפה כלפי המורה?
אולי אין זה המקום לדבר אתה על זה?
אולי ראוי שאבקש לשוחח אתה לבד?".
זה היה ממש לא קל,
אבל בקול שקט ועצוב פניתי שוב למורה "אני מבקש סליחה שצעקתי,
אבל זה באמת כואב לי.
אולי נוכל לדבר אחר כך רק שנינו?"
שאלתי בעדינות.
"אשמח לעשות זאת"
ענתה המורה.
להפתעתי פנה אחד הילדים היותר בעייתיים בכיתה אל שנינו "
האם אוכל להצטרף לשיחה?
נראה לי שהיא קשורה גם אלי?"
שאל גבי.
הופתעתי.
המורה הביטה אלי מבט המבקש לדעת מה דעתי על הבקשה המוזרה של גבי.
"אני לא בטוח שיהיה לי קל לדבר עם המורה בנוכחותך"
אמרתי.
"אל תדאג,
תוכל לדבר על הכל.
אני מבין בדיוק על מה אתה מדבר.
אבל אני מבקש לתת לך עוד כיוון חשיבה"
ענה גבי בצורה כל כך בוגרת,
שאינני זוכר אותו מדבר בצורה כזאת אי פעם.
לא יכולתי לסרב.
ביעור הבא,
המורה כבר קראה לנו לשיחה.
גבי פתח בדברים,
עוד לפני שהצלחתי לנסות לדבר.
"אתה יודע דוד,
כי מה שנראה לך כל כך פשוט,
לי נראה כל כך קשה.
בשבילך זה כל כך טבעי וברור שיושבים בכיתה בשקט כל השיעור.
אבל אני פשוט לא מסוגל.
אני חייב לזוז,
למשוך תשומת לב של אחרים על ידי שאני מפריע להם"
אמר דוד.
"למה?
למה אתה לא מסוגל לשבת בשיעור?
האם אתה לא מסוגל,
או אולי לא רוצה לשבת יפה?"
שאלתי בעקיצה את דוד.
"לא מסוגל!"
פסק דוד,
ועיניו נתמלאו דמעות.
"אתה לא מבין מה קורה את מחוץ ללימודים.
אני מגיע הביתה,
אמא ואבא לא מפסיקים לריב,
לצעוק אחד על השני,
להכות אחד את השני,
אני מנסה להפריד,
להתחנן שלא יריבו,
ואז שניהם צועקים עלי.
צועקים שאלך לאכול ולעשות את החובות שלי,
שיעורי בית,
לאכול ארוחת צהרים,
וכדומה.
אני נאלץ לשבת בבית בחדר בשקט,
אסור לי לצאת,
אסור לי להתערב.
אני צריך רק לשבת בחדר,
ולנסות לבכות בלי שאחי והורי יראו אותי.
אני מגיע לבית הספר,
אני כל כך מרגיש שאני חייב לפרוק,
להוציא מעצמי את כל הכאב …"
דוד השתתק.
נשארתי המום,
לא ידעתי כלום על חייו.
"אבל למה אתה לא יכול להתנהג יפה?"
שאלתי בזהירות.
"אני לא מאחל לך לעבור את זה.
אתה מגיע למקום שאתה לא מפחד,
ומבקש לעשות לאחרים קצת ממה שעושים לך,
קצת להרגיש חזק,
כמו שהורי מרגישים כלפי בבית.
אני יודע שאני לא צודק,
אבל קשה לי להתגבר על עצמי"
ענה דוד בבכי.
לא יכולתי יותר לסבול את הכאב הנורא.
ניגשתי אליו.
חיבקתי אותו אלי חזק חזק.
"אני אוהב אותך.
לא ידעתי שזה מה שאתה עובר כל יום,
תסלח לי על הצורה שדיברתי אליך,
שכעסתי עליך"
התחננתי לדוד.

"דוד הוא דוגמא קלה לדברים הנראים לכם כלא צודקים"
אמרה המורה.
"זה דבר קל?"
שאלנו כאחד בתדהמה.
"לא,
הסיפור קשה ועצוב.
אך אנחנו רואים כמה דוד חכם,
נבון,
מבין את מצבו,
מסוגל לשתף אתנו בתחושות שלו.
אבל מה הייתם אומרים אילו בכיתה היה לנו ילד הסובל מפיגור שכלי קל,
ואינו מודע שההתנהגות שלא איננה ראויה.
האם אני כמורה,
ואתם כחברים נוכל לדרוש ממנו כמו ילד חכם שאין לו בעיות בבית?"
שאלה המורה.
שתקנו…
"מתברר כי ככול שדורשים מאתנו,
ופחות מוותרים לנו,
זה רק מוכיח כי אנחנו טובים יותר,
מסוגלים שכלית ורגשית להתנהג יפה יותר.
ממש כמו הכהן העובד במקדש.
ממנו דורשים יותר,
לא להתחתן עם כל אחת,
לוותר על הלוויות של חלק מקרובי משפחתו.
אנו יודעים שממנו ניתן לצפות להרבה יותר קדושה,
להרבה יותר נכונות לוותר על דברים שלו"
אמרה המורה….

חידות בכפל משמעות לפרשות השבוע.

1. אבנים מיוחדות ינגנו בכלי נשיפה הפוגע בקב"ה.
   (כ"א 6).

2. חגי הזמנים.
   (כ"ג 2).

3. מתנה של תפילת הצהריים.
   (כ"ג 16).

4. יופי האתרוג.
   (כ"ג 40).

5. אשכולות חלק מהידיים.
   (כ"ג 40).

6. ענפים צפופים ברבעיה.
   (כ"ג 40).

בהצלחה!!!