מושגים ביהדות

המושג

ההסבר

1

כבוד
שבת

כוללת
– רחצה
לכבוד שבת,
לבישת
בגדים נקיים ומיוחדים,
עריכת
שולחן,
הדלקת
נרות,
וכדו'.

2

עונג
שבת

כוללת
– אכילת
3
סעודות,
בציעה
על לחם משנה,
אכילת
מעדנים ותבשיל חם,
שתיית
יין בסעודה,
נר
דולק בבית,
וכדו'.

3

לחם
משנה

שתי
חלות שאותן יש לבצוע בסעודות שבת ויום
טוב.
חלות
אלו הן זכר למנה הכפולה של המן,
שירדה
לאבותינו במדבר ביום שישי גם עבור יום
השבת בו לא ירד המן.

4

שמו"ת

(שניים
מקרא
ואחד
תרגום).
מנהג
לקרוא בכל שבת את הפרשה בתורה של אותו
שבוע ,
פעמיים
מן המקור בעברית,
ופעם
אחת בארמית מתרגום אונקלוס.

5

שלוש
סעודות

חובה
מדרבנן לאכול שלוש סעודות בשבת –
אחת
בליל שבת,
ושתיים
ביום השבת –
אחת
לאחר תפילת מוסף והשנייה לאחר תפילת
מנחה (סעודה
זאת נקראת:
סעודה
שלישית).
בכל
הסעודות יש צורך בלחם משנה,
ולקדש
על כוס יין,
חוץ
מסעודה שלישית בה אין עושים קידוש.

6

מלוה
מלכה

סעודה
הנאכלת במוצאי שבת ,
כדי
ללוות את שבת המלכה ביציאתה.
(נקראת
גם "סעודה
רביעית"
הבאה
לאחר שלוש הסעודות שחובה לאכול בשבת).

7

ל"ט
אבות מלאכה ותולדות

39
מלאכות
עיקריות האסורות מהתורה בשבת.
מלאכות
אלו אינן מפורטות בתורה,
וחז"ל
מצאו שהן ל"ט
מלאכות שהיו במלאכת המשכן.

מלאכות
אלו מסתעפות למלאכות
נוספות,
הנקראות
"תולדות",
הדומות
ל"אבות"
באופן
עשיית המלאכה או במטרת עשייתה,
וגם
הן אסורות בשבת מהתורה.

8

מוקצה

דבר
שהוא מופרש ומובדל מדעת בני אדם,
מלהשתמש
בו בשבת ויום טוב,
אסרו
חכמים לטלטלו בימים אלו כדי להבדילם
מימי החול.
מותר
לגעת בדבר מוקצה אך אסור לטלטלו.

9

עירוב
חצרות

תקנת
חכמים,
(מיסודו
של שלמה המלך ובית דינו),
שמטרתה
לאחד חצר המשותפת למספר בתים,
ולהופכה
לרשות היחיד.
דיירים
הגרים בחצר אחת,
ולכל
אחד מהם יש בית משלו – על
כל דייר להשתתף בקניית מאכל אחד (מקובל
במצות),
הנשאר
מונח באחת הדירות כל השנה.
בכך
נהפכת החצר לרשות אחת (היחיד),
ומותר
לכולם לטלטל בה בשבת ולהוציא כל חפץ
מביתם לחצר,
ולהיפך.

10

תוספת
שבת

פרק
זמן
קודם לתחילת השבת בשקיעת
החמה של יום
שישי,
ולאחר
צאת השבת בצאת
הכוכבים של יום השבת,
שיש
להוסיף על עיקר השבת ולנהוג בו כבשבת
עצמה.
דין
זה של תוספת זמן לשבת חל גם על יום
טוב ויום
כיפור.

11

תחום
שבת

כינוי
בהלכה
לשטח בו מותר לאדם להלך ברגליו בשבת,
יום
הכיפורים וביום
טוב.
שטח
זה הוא בדרך כלל 2000
אמות
(כ-1
ק"מ)
לכל
כיוון מחוץ לגבול השטח העירוני בו אדם
נמצא בשעת כניסת
השבת או החג.

12

מלאכת
אוכל נפש

מלאכה
שמותר לעשותה ביום טוב.
וכן
מותר לעשות בחג כל דבר השווה והנצרך
לכל נפש.

13

חול
המועד

הימים
שבין החג הראשון לחג האחרון בסוכות
ובפסח.
אלו
ימי מועד ושמחה,
אך
קדושתם אינה שווה לקדושת החג עצמו,
בשל
היותם ימי חול.
לימים
אלו יש תפילות והלכות מיוחדות.

14

יום
טוב שני של גלויות

יום
חג נוסף,שנהוג
בחוץ לארץ,
לאחר
כל יום טוב מהתורה (חוץ
מיום הכיפורים).
בזמן
שהייתה
סנהדרין,
קידשו
את החודש על פי ראיית הלבנה.
בני
המקומות הרחוקים מארץ ישראל,
שלא
ידעו מתי הסנהדרין החליטה לקדש את החודש
(כי
אליהם לא הגיעו שלוחי בית הדין,
אשר
בישרו על קידוש החודש בירושלים ועל
תאריך החג הקרב),
עשו
מספק שני ימים טובים (
בגלל
הספק אם החודש שעבר היה חסר – בן
29
ימים,
או
מלא –
בן
30
יום).

15

אסרו
חג

יום
החול שאחרי כל אחת משלוש
הרגלים.
תאריכי
אסרו חג הם:
כ"ב
בניסן (לאחר
פסח),
ז'
בסיוון
(לאחר
שבועות)
וכ"ג
בתשרי (לאחר
סוכות).

16

עליה
לרגל

המצווה
לעלות לירושלים,
כדי
לחגוג בה את שלושת הרגלים,
או
אחד מהם:
פסח,
שבועות
וסוכות.

המושג

ההסבר

17

י"ג
מידות

13
המידות
של הקב"ה,
בהן
הוא מנהיג את עולמו,
אותן
הוא לימד את משה רבנו,
לאחר
שמשה ביקש ממנו לסלוח לישראל על חטא
העגל. אחת
מהן היא מידת הרחמים והסליחה.
לכן,
נהוג
לאומרן בעת אמירת הסליחות ובתפילות
יום הכיפורים.

18

לא
אד"ו
ראש

היום
הראשון של ראש השנה,
לעולם
לא יחול בימים א',
ד',
או
ו'
בשבוע.

19

התרת
נדרים

מנהג
להתיר נדרים ושבועות בערב ראש השנה או
בערב יום הכיפורים כדי להינצל מהעוון
החמור של אי קיום נדרים.
מבקש
ההתרה אומר בקשה מיוחדת בפני 3
אנשים
הנחשבים כבית דין,
והם
מבטלים לו אותם למפרע.
בני
עדות המזרח נוהגים לעשות זאת גם בי"ט
באב –
40 יום
לפני ראש השנה,
ובערב
ראש חודש אלול –
40 יום
לפני יום הכיפורים.

המושג

ההסבר

20

סדר
העבודה

סדר
עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום
הכיפורים (המפורטת
בחומש
ויקרא פרשת אחרי מות).
עבודה
זו מתוארת בפירוט בתפילת מוסף של יום
הכיפורים.

המושג

ההסבר

21

נסוך
המים

הלכה
למשה מסיני,
שבשבעת
ימי חג הסוכות על הכהן יש
לשפוך
מים על ראש המזבח בקרן הדרומית מערבית,
בנוסף
לנסוך היין (שנהוג
בכל יום),
בעת
הקרבת קורבן התמיד של שחר.
דבר
זה נעשה דווקא בחג הסוכות,
כי
בחג זה נידונים על המים ובו מתפללים
שיתברכו גשמי השנה כולה.

22

שמחת
בית השואבה

שמחה
גדולה שהייתה
נהוגה בבית המקדש השני,
בכל
ערב של חול המועד סוכות.
השמחה,
בנגינה
ובריקודים,
הייתה
מתקיימת כל הלילה והשתתפו בה גדולי
ישראל.
עם
עלות השחר יצאה תהלוכה מהר הבית לכוון
מעין השילוח,
שם
שאב הכהן מים בצלוחית זהב,
כדי
לנסכם על ראש המזבח.

המושג

ההסבר

23

מהדרין
מן המהדרין

מעיקר
הדין מספיק
שרק אחד מבני הבית ידליק בכל יום מימי
החנוכה נר אחד.
המהדרין
נהגו שכל אחד מבני הבית הדליק בכל יום
נר אחד.
והמהדרין
(יותר)
מן
המהדרין נוהגים,
שכל
בני הבית מדליקים בכל יום כמספרו של
אותו היום,
כגון:
ביום
השישי – 6
נרות.
כך
נוהגים בני אשכנז,
בני
עדות המזרח נוהגים שרק בעל הבית מדליק
בצורה
זו.

24

על
הניסים

תפילה
קצרה הנאמרת בחנוכה ובפורים בתפילת
שמונה עשרה –
בברכת
"ההודאה",
ובברכת
המזון –
ב"ברכת
הארץ".
בתפילה
זו אנו מודים לקב"ה
על הניסים שעשה לעם ישראל בימים אלו.

המושג

ההסבר

25

תענית
אסתר

יום
צום בי"ג
באדר (יום
לפני פורים),
לזכר
התענית שהתענו היהודים במלכות אחשורוש
ביום זה –
היום
בו הם עמדו על נפשם במלחמה להנקם
מאויביהם.
הצום
מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים.

26

פורים
קטן

בשנה
מעוברת מקיימים את כל מצוות חג פורים
באדר ב'. לכן
י"ד
וט"ו
באדר א'
נקראים
פורים קטן.
נהוג
בימים אלו שלא לומר "תחנון",
לא
להספיד ולהתענות,
ולאכול
מאכל מיוחד נוסף שיבטא מעט שמחה.

המושג

ההסבר

27

קמחא
דפסחא (קמח
של פסח)

כספי
צדקה הנאספים כדי לחלקם לעניים לצורך
קניית מצות ומצרכים לכבוד חג הפסח,
הם
ידועים
בשם נוסף: מעות
חיטים –
כסף
לקניית קמח לצורך אפיית מצות לפסח.

28

מצה
שמורה

מצה
שנאפתה מקמח שנשמר מכל מגע עם מים משעת
קצירת החיטים.
נהוג
לקחת מצות אלו לקיום מצוות אכילת מצה
בליל הסדר.
יש
המהדרין לאכול מצות כאלו בכל ימי הפסח.

29

מצה
עשירה

מצה
שנילושה במי פירות:
יין,
שמן
או דבש.
אין
יוצאים במצה כזו ידי חובת אכילת מצה
בליל הסדר,
כי
יש לקחת מצה שנילושה רק במים כ"לחם
עוני"
– מאכלם
של עניים.

30

ברכת
האילנות

ברכה
שמברכים אחת בשנה בחודש ניסן,
על
אילנות מאכל המלבלבים ומוציאים פרחים,
המברך
מודה לבורא על יופי הפריחה והבריאה.
הברכה
נאמרת על שני אילנות מאכל ולאחר שלש
שנות ערלה.

נוסח
הברכה:
"ברוך
אתה ה',
אלקינו
מלך העולם,
שלא
חיסר בעולמו (דבר)
כלום,
וברא
בו בריות טובות ואילנות טובות (טובים)
ונאות ,
(כדי)
להנות
בהן בני אדם".

המושג

ההסבר

31

פסוקי
דזימרה

חלק
בתפילת שחרית,
בין
ברכות השחר והקורבנות לבין ברכות קריאת
שמע.
זהו
לקט פסוקים ופרקי תהילים הנפתחים בברכת
"ברוך
שאמר"
ומסתיימים
בברכת "ישתבח".

32

קריאת
שמע

3
פרשיות
מהתורה,
שחובה
לאומרן בתפילת שחרית וערבית לפני תפילת
שמונה עשרה.
הפרשיות
הן:

1.
"שמע
ישראל"
– קבלת
עול מלכות שמים.

2. "והיה
אם שמע תשמעו"
– קבלת
עול מצוות.

3.
פרשת
"ויאמר"
– הנקראת
"פרשת
ציצית"

– זכירת
יציאת מצרים.

33

מודים
דרבנן

תפילה
קצרה,
שאומר
הציבור בזמן שהחזן אומר את ברכת "מודים"
בחזרתו
על תפילת שמונה עשרה.
תפילה
זו מורכבת מנוסחאות שונות שנאמרו על
ידי החכמים בתלמוד.

34

ברכת
המצוות

ברכה
הנאמרת לפני עשיית מצווה.
המברך,
מיד
לאחר הברכה עובר לעשייה–
לקיום
המצווה.
כגון:
לאחר
הברכה "לשמוע
קול שופר"
עוברים
מיד לקיום המצווה – תוקעים
בשופר.

35

פדיון
הבן

מצוות
עשה.
לפיה
חייב האב לפדות את בנו הבכור
מאת כהן‏‏.
החיוב
לפדות חל מגיל 30
יום
של תינוק זכר.
התינוק
נפדה מהכהן
על ידי תשלום חמישה סלעים –
מטבעות
כסף
טהור,
או
חפץ השווה לסכום זה.

36

הפרשת
–
חלה

מצווה
מהתורה,
להפריש
כמות מסוימת (חלה)
מעיסה
(בצק)
שנעשתה
מקמח מאחד מחמשת מיני דגן,
ולתת
אותה לכהן,
החייב
לאכול אותה בטהרה.
שיעור
החלה:
מהתורה
–
כל
שהוא;
מדרבנן:
מעיסת
בעלי בתים –
חלק
אחד מ-24
של
העיסה,
ומעיסת
נחתומים (אופים)
אחד
מ-48
של
העיסה.
כיום,
נוטלים
שיעור כלשהו מהעיסה,
ויש
הלוקחים כזית,
ושורפים
או משליכים אותו בצורה מכובדת לפח,
וזאת,
מאחר
וכולנו טמאי מתים.
לפני
ההפרשה יש לברך
ברכת המצוות.
מדרבנן
יש להפריש חלה גם בחוץ לארץ.

המושג

ההסבר

37

רכילות

אסור
מהתורה להעביר ידיעות מאדם לחברו כדי
להזיק,
ואפילו
שהן אמת,
כרוכל
הקונה סחורה מזה ומוכרה לזה.

38

לשון
הרע

אסור
מהתורה לספר בגנותו של אדם – ואפילו
אם אלו דברי אמת – או לומר עליו דברים
העלולים לגרום לו נזק.

39

הסגת
גבול

אסור
מהתורה לאדם לשנות את הסימנים של תחומי
הקרקעות שבינו לבין שכנו,
כך
שקרקע חברו תיכנס לשטחו. חכמים
אסרו גם להיכנס
לשטחו של אדם,
אם
יש בכך משום קיפוח פרנסתו.

ארבעת
השומרים

1.
שומר
חינם –
אדם
שחברו הפקיד אצלו חפץ לשמירה,
ללא
תמורה.

2.
שומר
שכר –
אדם
שחברו הפקיד אצלו חפץ לשמירה,
תמורת
שכר.

3.
שוכר –
אדם
הלוקח חפץ מחברו בתשלום קבוע לצורך
שימוש בחפץ.

4.
שואל –
אדם
הלוקח חפץ מחברו לצורך שימוש בחפץ,
ללא
תשלום.

המושג

ההסבר

40

מצוות
עשה שהזמן גרמן

מצוות
עשה שאמורות להתבצע בזמן מסוים.
כגון:
מצוות
סוכה
(שזמנה
רק בין ט"ו
לכ"א
תשרי)
או
מצוות הנחת
תפילין (שזמנן
בימי חול ולא בימי שבת
וחג).

נשים
פטורות ממצוות
אלו (וכך
גם עבד
כנעני).

41

אין
מעבירין על המצוות

כלל
לפיו אסור לאדם לדלג על מצווה הבאה לידו
כדי לקיים מצווה אחרת.
אלא
חובה עליו לקיים את המצווה הבאה לידו.
כגון:
הפוגע
בתפילין
קודם לבישת הטלית,
אסור
לו לדלג על מצוות תפילין כדי לקיים
מצוות ציצית,
אלא
מניח התפילין קודם הציצית,
שאין
מעבירין על המצוות.

42

זכר
לחורבן

משחרב
בית המקדש תקנו חכמים לעשות זכר לחורבנו,
שיהיה
ניכר שאנו מתאבלים
עליו.
כגון:
שבירת
כוס בחתונה,
השארת
אמה על אמה בלתי מסוידים בבית.

43

זכר
למקדש

מנהגים
(ומצוות)
מיוחדים
שהונהגו לאחר
חורבן בית
המקדש,
בעת
קיום מצוות שיש להם זיקה כלשהי למקדש
שחרב.
מנהגים (ומצוות) אלו
מטרתן וייעודן הוא:
'זכר
למקדש'.
תזכורת
חינוכית וערכית על ידי קיום מצוות שאין
חייבים לעשותם מחוץ למקדש,
ובעשייתם
בהווה נזכור את שהיה בעבר,
ונהיה
מוכנים לעתיד –
ליום
בו נחזור ונקיימם במלואם כמצווה עלינו
בתורה,
שלא
יהיו בעינינו כחדשים.
הנהגות
אלו
תוקנו בנוסף למנהגים שהם "זכר
לחורבן".

המושג

ההסבר

44

משנה

קובצי
הלכות שהתנאים שיננו בעל פה לתלמידיהם
במאמרים קצרים.
המשנה
נכתבה מהחשש שמא הלכות אלו ישכחו מעם
ישראל בעקבות גזירות הרומאים בארץ
ישראל,
וזאת
בבחינת:
"עת
לעשות לה'
הפרו
תורתך".
היא
נערכה על ידי רבי יהודה הנשיא (שכונה
גם רבי,רבנו
הקדוש),
בערך
בשנת ג'
תתק"ס
(200
לסה"נ).
המשנה
מבארת בין השאר את מצוות התורה והלכותיה.
המשנה
מחולקת לששה סדרים (ש"ס)
= זמן,
מועד,נשים
– נזיקין,
קדשים,טהרות
(זמ"ן
–נק"ט).
כל
"סדר"
מחולק
למספר מסכתות לפי נושאים,
כגון:
ברכות,
שבת,
פסחים
וכו'.

45

ברייתא

משנה
חיצונית (בר
= חוץ),
שהיא
מסורת שנאמרה
ע"י
התנאים, ולא
נכנסה לקובץ המשניות שערך רבי יהודה
הנשיא.

46

תוספתא

תוספת
למשנה,
המכילה
קובץ מסורות חיצוניות מתקופת התנאים
(ע"ע),שלא
נכללו במשנה,
ויש
בה הוספות על כל ששה סדרי משנה.
עורכי
התוספתא היו רבי חייא ורבי אושעיה
תלמידי רבי יהודה הנשיא עורך המשנה.

47

תלמוד

בבלי

(גמרא)

תורתם
של 7
דורות,
בעיקר
של אמוראי בבל.
חיבור
המקיף את ביאור התורה והלכותיה,דברי
חז"ל,
מוסר
ומידות,דברי
אמונה ואגדה.
האמוראים,
חכמי
התלמוד,
ביארו
את דברי המשנה,
בדרך
של משא ומתן,קושיות
ותירוצים.
התלמוד
בנוי על פי הסדר של ששה סדרי משנה (יש
מסכתות במשנה שאין עליהן תלמוד).
התלמוד
הבבלי נערך על ידי רבינא ורב אשי והוא
כולל 37
מסכתות. התלמוד
מהווה בסיס חשוב לפסיקת ההלכה של כל
הדורות,
מתקופת
האמוראים ועד ימינו

48

תלמוד
ירושלמי

תורתם
של 6
דורות,
בעיקר
של אמוראי ארץ ישראל,
שחיו
בתקופת שלטון הרומאים בארץ.
שפת
התלמוד הירושלמי,
היא
ניב ארמי שהיה מדובר בגליל.
התלמוד
הירושלמי,
הכולל
39
מסכתות,
נערך
בעיקרו על ידי רבי יוחנן.

49

משנה
תורה

ספרו
ההלכתי הגדול של הרמב"ם,
המקיף
את כל שטחי החיים,
ובכך
הוא נהיה משנה לתורה.
הספר
נכתב בסדר חדש על פי נושאים,
וללא
מקורות.
הוא
נקרא גם ה"יד
החזקה", כי
בספר זה יש 14
(י"ד)
חלקים.

50

ראשונים

גדולי
ישראל שחיו מסוף תקופת הגאונים שבבבל
[
ד'
תשצ"ח
(1038)
], ועד
גירוש יהודי ספרד [ה'
רנ"ב
(1492)].
הם
כתבו ספרי הלכה ואמונה,שאלות
ותשובות,ועוד.

51

אחרונים

גדולי
ישראל,
שחיו
לאחר גירוש יהודי ספרד [ה'
רנ"ב
(1942)]
ועד
ימינו.
הם
המשיכו את מפעלם של הראשונים [ע"ע]
בכתיבת
ספרי הלכה,
אמונה
ושו"ת.

52

דברי
סופרים

תקנות
וגזירות שתיקנו וגזרו חכמי התורה שבעל
פה,
או
דיני תורה שנתפרשו ונתבארו על ידי חכמי
התורה שבעל פה.

53

שולחן
ערוך (שו"ע)

ספר
הלכתי הכולל רק את ההלכות שיש לקיים
כיום.
ספר
זה משמש כמקור לפסיקת ההלכה עד ימינו,
מחברו
הוא רבי יוסף קארו [חי
בשנים:
רמ"ח
(1488)
– של"ה
(1575)].
לספר
ארבעה חלקים:
א.
אורח
חיים.
ב.
יורה
דעה.
ג.
אבן
העזר.
ד.
חושן
משפט,
הבנוי
על פי הסדר של ארבעה טורים [ע"ע],
כל
חלק מחולק לסימנים המחולקים לסעיפים.
הרמ"א
–
רבי
משה איסרליש [חי
בשנים:
ר"פ
(1520)
– של"ב
(1572)],
פרש
[כתב]
על
ספר זה מפה – הגהות – בהן הוא ציין את
מנהגי אשכנז השונים ממנהגי עדות ספרד
הנזכרים בשולחן ערוך.

המושג

ההסבר

54

אנשי
כנסת הגדולה

המוסד
העליון של נביאים וחכמי ישראל,
שפעל
מימי עזרא הסופר ועד לשמעון הצדיק,
שחי
בתקופת שלטון יון בארץ – ישראל,
מספר
חבריה היה 120-85.
אנשי
כנסת הגדולה תיקנו את סדר התפילות,
השלימו
את כתבי הקודש ופעלו בתחום המשפט,
בקביעת
חוקים,
בלימוד
תורה ובחינוך העם.

55

זוגות

5
זוגות
חכמים (הנזכרים
בפרקי אבות פרק א'),
שעמדו
בראש הסנהדרין ,
הראשון
– היה נשיא,
והשני
–
היה
אב בית דין.
חכמים
אלו חיו בתקופה שבין אנשי כנסת הגדולה
לבין התנאים

56

תנאים

כינוי
ל–
5 דורות
של חכמים הנזכרים במשנה ,
שחיו
בארץ–
ישראל
מסוף תקופת הזוגות ועד עריכת המשנה (ג'
תתק"ס
–
200 לסה"נ)
(תנא=
שונה,
מלמד,
מוסר).
תנא
קמא–
התנא
הראשון,
שדבריו
מובאים בתחילת המשנה,
ללא
הזכרת שמו במפורש (הוא
רבי מאיר),
ואחריהם
מובאת דעתו של החולק עליו.

57

אמוראים

כינוי
לחכמי ארץ –
ישראל
ובבל,
מסוף
תקופת התנאים [
בשנת
ג'
תתק"ס
–
(200 לסה"נ)]
ועד
חתימת התלמוד הבבלי [ד'
ר"ס
(500
לסה"נ)].
האמוראים
[אמר=
פירש],
פירשו
את דברי התנאים במשנה [ע"ע].
המשא
ומתן שלהם בהלכה ובאגדה,
נערך
בתלמוד [ע"ע]
הבבלי
והירושלמי.
אמורא
לא יכל לחלוק על תנא.

58

סבוראים

חכמי
ישיבות בבל שחיו לאחר חתימת התלמוד
[ע"ע]
ועד
תקופת הגאונים [ע"ע]
[משנת
ד'
ר"ס
(500)
– ד'
שמ"ז
(578)].
חכמים
אלו השוו את הנוסחאות בתלמוד,
ליקטו
גרסאות ופעמים הוסיפו את הערותיהם לגוף
התלמוד (הם
נקראו גם רבנן
סבוראי – מסבירים).

59

גאונים

שם
תואר שניתן לראשי ישיבות סורא ופומבדיתא
בבבל,
מהתקופה
שהחלה לאחר הסבוראים ,
ונמשכה
כ–
450 שנה
[
ד'
שמ"ט
(589)— ד'
תשצ"ח
(1038)].
הגאונים
הוחזקו כסמכות העליונה של ההוראה
בישראל,
השיבו
תשובות לשאלות בהלכה לכל תפוצות
ישראל,
וחיברו
תפילות,
פיוטים
וסליחות הנאמרים עד היום.

המושג

תאריך החג

א

ראש
השנה

א',
ב'
תשרי

ב

יום
הכיפורים

י'
תשרי

ג

סוכות

ט"ו
בתשרי עד כ"א
בתשרי

ד

שמיני
עצרת שמחת תורה

כ"ב
בתשרי

ה

חנוכה

כ"ה
עד ב'
בטבת
(חג
מדרבנן),

ו

פורים

י"ד
באדר (בירושלים
ט"ו
באדר)
(חג
מדרבנן),

ז

פסח

ט"ו
בניסן עד כ"א
בניסן

ח

יום
העצמאות

ה'
באייר
(מתקנת
הרבנות הראשית לישראל),
יום
ירושלים–
כ"ח
באייר (מתקנת
הרבנות הראשית לישראל),

ט

שבועות

ו'
בסיוון