בס"ד במדבר פסוקים עם רש"י וידיעה בע"פ –
– הרב שמואל רוזנברג
כיתות:
ה
במדבר – רש"י ולימוד בע"פ
במדבר פרק א'
(א)
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
רש"י
(א)
וַיְדַבֵּר – בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. מתוך חיבתן לפניו,
מונה אותם כל שעה.
כשיצאו ממצרים –מנאן,
וכשנפלו בעגל – מנאן,
לידע מנין הנותרים.
כשבא להשרות שכינתו עליהן – מנאן.
באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם:
|
|
|
במדבר פרק א'
(יח)
וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:
רש"י
(יח)
וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם – הביאו ספרי יחוסיהם,
ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד,
להתייחס על השבט:
|
|
|
במדבר פרק ב'
(ב)
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:
רש"י
(ב)
בְאֹתֹת –
כל דגל יהיה לו אות – מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה. צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו.
דבר אחר:
בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם באות שמסר להם יעקב אביהם –
כשנשאוהו ממצרים.
שנאמר:
(בראשית נ)
ויעשו בניו לו כן כאשר צום.
יהודה ויששכר וזבולן –
ישאוהו מן המזרח.
וראובן ושמעון וגד –
מן הדרום וכו',
כדאיתא בתנחומא בפ'
זו:
מנגד –
מרחוק מיל,
כמו שנאמר ביהושע:
(יהושע ג)
אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה –
שיוכלו לבא בשבת,
משה ואהרן ובניו,
והלוים חונים בסמוך לו:
|
|
_______________________________________________________________________ |
במדבר פרק ג'
משפחות
הלויים – תעודת
זהות
משפחת גרשון
שם הנשיא:____________
שמות המשפחות :
1.___________________
2.___________________
מספר
הפקודים:_________
מקום חניתם:___________
עבודתם:
1.___________________
2.___________________
3.___________________
4.___________________
5.___________________
6.___________________
7._________________
משפחת קהת
שם
הנשיא:_______________
שמות המשפחות :
1._______________________
2._______________________
3._______________________
4._______________________
מקום
חניתם:_______________
מספר
הפקודים:_____________
עבודתם:
1._______________________
2._______________________
3._______________________
4._______________________
5.____________________
6.____________________
7.____________________
משפחת מררי
שם הנשיא:______________
שמות המשפחות :
1.____________________
2.____________________
מקום חניתם:____________
מספר הפקודים:__________
עבודתם:
1.____________________
2.____________________
3.____________________
4.____________________
5._________________
6._________________
7._________________
8._________________
9._________________
10.________________
במדבר פרק ג'
(א)
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה'
אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי:
רש"י
(א)
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה –
ואינו מזכיר אלא בני אהרן ?! ונקראו תּוֹלְדֹת משֶׁה– לפי שלמדן תורה. מלמד: שכל המלמד את בן חבירו תורה – מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו: בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת משֶׁה –
נעשו אלו התולדות שלו, שלמדן מה שלמד מפי הגבורה:
|
|
2. |
במדבר פרק ג'
(כה)
וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
רש"י
(כה)
הַמִּשְׁכָּן –
יריעות התחתונות: וְהָאֹהֶל –
יריעות עזים העשויות לגג: מִכְסֵהוּ –
עורות אילים ותחשים: וּמָסַךְ פֶּתַח –
הוא הוילון:
|
|
השלם בטבלה הסבר חלקי המשכן:
|
במדבר פרק ג'
(כט)
מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה:
רש"י
(כט)
מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ וגו' תֵּימָנָה –
וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה. אוי
לרשע
ואוי
לשכנו
! לכך, לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו. שנמשכו עמהם במחלוקתם:
|
|
|
במדבר פרק ג'
(לח)
וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
רש"י
(לח)
משֶׁה
וְאַהֲרֹן וּבָנָיו –
וסמוכין
להם דגל מחנה יהודה,
והחונים
עליו יששכר וזבולן.
טוב
לצדיק –
טוב
לשכנו !
לפי
שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה –
נעשו
גדולים בתורה.
שנא':
(תהלים
ס) יהודה
מחוקקי.
(ד"ה
יב)
ומבני
יששכר יודעי בינה וגו'
מאתים
ראשי סנהדראות.
ומזבולן
(שופטים
ה)
מושכים
בשבט סופר:
|
|
|
במדבר פרק ה'
(ב)
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ:
רש"י
-
…
וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה –
שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן, תוך הקלעים – היא מחנה שכינה.
חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפ'
במדבר סיני – היא מחנה לויה.
ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות – היא מחנה ישראל.
(פסחים סז)
הצרוע – נשתלח חוץ לכולן. הזב – מותר במחנה ישראל, ומשולח מן השתים. וטמא לנפש –
מותר אף בשל לויה, ואינו משולח אלא משל שכינה.
וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במס'
פסחים:…
|
|
זב:
|
במדבר פרק ו'
(ב)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה':
(ג)
מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:
(ד)
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
(ה)
כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ:
(ו)
כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא:
(ז)
לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ:
(ח)
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא לַה':
-
סמן ב–
v את ההיגדים הנכונים:□ כל אדם מישראל חייב להיות נזיר לה'.
□ רק הגברים רשאים להיות נזירים.
□ הנזירות אינה "חובה",
אלא רשות.□ על הנזיר להתנזר (להתרחק),
מאכילת כל תוצרת הקשורה בגפן.□ הבוחר בנזירות חייב להתמיד בכך כל ימי חייו.
□ לנזיר אסור להטמא למת.
□ הנזיר קדוש לה'.
□ תורת ישראל מעודדת נזירות.
-
רשום ליד כל היגד את המשפט המתאים מהפס':
(דוגמא:
הנזירות היא רשות – כי יפליא לנדור)על הנזיר להתנזר מאכילת תוצרת גפן
אסור לנזיר להטמא למת
בימי נזרו הנזיר קדוש לה'
כל אחד יכול להיות נזיר
על הנזיר לגדל שערותיו
-
מיין את המאכלים הבאים,
מותר /
אסור לנזיר:
תפוחים,
חומץ,
חומץ בן יין,
ריבת ענבים,
ריבת שזיפים,
מיץ ענבים,
דבלים,
קליפת ענבים,
טרופית.
|
מותר לנזיר |
אסור לנזיר |
|
|
|
במדבר פרק ו'
(ב)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה':
רש"י
(ב)
כִּי
יַפְלִא –
יפריש.
למה
נסמכה פרשת נזיר לפ'
סוטה
? לומר
לך: שכל
הרואה סוטה בקלקולה –
יזיר
עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף (סוטה
ב):
נֶדֶר
נָזִיר –
אין
נזירה בכל מקום אלא פרישה !
אף
כאן,
שפירש
מן היין:
לְהַזִּיר
לַה'-
להבדיל
עצמו מן היין לשם שמים:
|
|
|
במדבר פרק ו'
(ד)
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:
רש"י
(ד)
חַרְצַנִּים
– (נזיר
לד) הם
הגרעינין:
זָג
– הם
הקליפות שמבחוץ,
שהחרצנים
בתוכן כענבל בזוג:
|
|
|
במדבר פרק ו'
(כד)
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
(כה)
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
(כו)
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
(כז)
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
רש"י
(כד)
יְבָרֶכְךָ –
שיתברכו נכסיך:
וְיִשְׁמְרֶךָ –
שלא יבאו עליך שודדים ליטול ממונך.
שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם.
וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו,
מה הנאה יש לו במתנה זו ?
אבל הקב"ה –
הוא הנותן,
הוא השומר !
והרבה מדרשים דרשו בו בספרי:
(כה)
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ –
יראה לך פנים שוחקות –
פנים צהובות:
וִיחֻנֶּךָּ –
(ספרי)
יתן לך חן:
(כו)
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ –
יכבוש כעסו:
(כז)
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי –
(ספרי)
יברכום בשם המפורש:
וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם –
לישראל.
ואסכים עם הכהנים.
ד"א: וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם – לכהנים:
-
השלם טבלת הברכות:
|
|
הברכה |
ביאור בלשונך |
|
א |
יְבָרֶכְךָ |
|
|
ב |
וְיִשְׁמְרֶךָ |
|
|
ג |
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ |
|
|
ד |
וִיחֻנֶּךָּ |
|
|
ה |
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ |
|
|
ו |
וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם |
|
|
|
|
|
-
הסבר את המשל והנמשל בדברי רש"י בפס'
כד'
!
המשל |
הנמשל |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במדבר פרק ח'
(ב)
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
רש"י
(ב)
בְּהַעֲלֹתְךָ –
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים ? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו –
שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו ! אמר לו הקב"ה: חַיֶּיךָ !
שלך, גדולה משלהם ! שאתה מדליק ומטיב את הנרות:
בְּהַעֲלֹתְךָ –
על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו: מכאן שמעלה הייתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב:
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה –
אל מול נר האמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה:
יָאִירוּ
שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת –
ששה
שעל ששת הקנים,
שלשה
המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות
שבהן,
וכן
שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי.
ולמה
? כדי
שלא יאמרו:
לאורה
הוא צריך:
|
|
______________________________________________________________________
____________________________________________________________ |
במדבר פרק ח'
(ג)
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:
רש"י
(ג)
וַיַּעַשׂ
כֵּן אַהֲרֹן –
(ספרי)
להגיד
שבחו של אהרן –
שלא
שינה:
|
|
______________________________________________________________________
|
במדבר פרק ח'
(ו)
קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם:
רש"י
(ו)
קַח
אֶת הַלְוִיִּם –
קחם
בדברים:
אשריכם
שתזכו להיות שמשים למקום:
|
|
|
במדבר פרק ט'
(א)
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר:
רש"י
(א)
בחדש
הראשון –
פרשה
שבראש הספר לא נאמרה עד אייר,
למדת:
(פסחים
פ"ק
ספרי)
שאין
סדר מוקדם ומאוחר בתורה !
ולמה
לא פתח בזו ?
מפני
שהוא גנותן של ישראל.
שכל
ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר,
לא
הקריבו אלא פסח זה בלבד:
|
|
|
במדבר פרק ט'
(ג)
בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ:
רש"י
(ג)
כְּכָל חֻקֹּתָיו –
אלו מצות שבגופו – שה תמים זכר בן שנה:
וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו –
אלו מצות שעל גופו ממקום אחר.
כגון:
שבעת ימים למצה ולביעור חמץ.
(ס"א מצות שבגופו.
שה תמים זכר בן שנה.
שעל גופו – צלי אש,
ראשו על כרעיו ועל קרבו.
שחוץ לגופו – מצה וביעור חמץ):
-
השלם טבלת הבחנה בין ציוויים שונים (מצוות שונות):
|
מצוות (יש |
מצוות שעל גוף הקורבן (יש לעשות עם הקורבן) |
מצוות שחוץ לגוף הקורבן (אינן תלויות בקורבן) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במדבר פרק ט'
(ז)
וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
רש"י
(ז)
לָמָּה נִגָּרַע –
(שם)
אמר להם:
אין קדשים קרבים בטומאה.
אמרו לו:
יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים,
ויאכל הבשר לטמאים.
(ס"א לטהורים כ"ג רא"ם)
אמר להם:
עמדו ואשמעה,
כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו –
אשרי ילוד אשה שכך מובטח.
שכל זמן שהיה רוצה –
היה מדבר עם השכינה.
(סנהדרין פ"ק)
וראויה היתה פרשה זו להאמר ע"י משה,
כשאר כל התורה כולה.
אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן –
שמגלגלין זכות ע"י זכאי:
|
|
משה ___________________________________________________________ הטמאים _________________________________________________________ משה _________________________________________________________
_______________________________________________________________________
|
שמות פרק יב'
(ג)
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:
(ד)
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:
(ה)
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ:
(ו)
וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם:
(ז)
וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:
(ח)
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
(ט)
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
(י)
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
(יא)
וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה':
-
אילו מצוות נצטוו בנ"י בנוגע לקורבן פסח?
|
|
המצווה |
|
המצווה |
|
א |
|
ו |
|
|
ב |
|
ז |
|
|
ג |
|
ח |
|
|
ד |
|
ט |
|
|
ה |
|
י |
|
במדבר פרק ט'
(י)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה':
רש"י
(י)
או בדרך רחקה –
נקוד עליו,
לומר:
לא שרחוקה ודאי,
אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה –
כל זמן שחיטה.
פסח שני –
מצה וחמץ עמו בבית,
ואין שָם יו"ט,
ואין איסור חמץ,
אלא עמו באכילתו:
-
א.
למה הכוונה:
"נקוד עליו"
? ________________ ב.
על מי נקוד ?
_______________ -
היכן היה האדם בזמן שחיטת הפסח ?
____________________________________
משנה מסכת פסחים פרק ט'
(ג)
מַה בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי,
הָרִאשׁוֹן אָסוּר בְבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא,
וְהַשֵּׁנִי,
מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַבָּיִת.
הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ,
וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ.
זֶה וָזֶה טָעוּן הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּתָן,
וְנֶאֶכָלִין צָלִי עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים,
וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:
-
השלם טבלת הבדלים בין פסח ראשון לפסח שני:
(העזר ברש"י ובמשנה).
|
|
פסח ראשון |
פסח שני |
|
א |
|
|
|
ב |
|
|
|
ג |
|
|
|
ד |
|
|
|
ה |
|
|
במדבר פרק י'
(כה)
וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
רש"י
(כה)
מְאַסֵּף
לְכָל הַמַּחֲנֹת –
תלמוד
ירושלמי:
לפי
שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין –
היה
נוסע באחרונה,
וכל
מי שהיה מאבד דבר –
היה
מחזירו לו.
אית
מאן דאמר:
כְּתֵּיבָה
היו מהלכין.
ומפיק
לה מן:
(במדבר
ב) כאשר
יחנו כן יסעו.
ואית
דאמרי:
כְּקוֹרָה
היו מהלכין.
ומפיק
לה מן:
מאסף
לכל המחנות:
|
|
|
|
|
צורת הליכת בנ"י במדבר |
ההוכחה לצורת הליכה זו |
|
א |
|
|
|
ב |
|
|
במדבר פרק י'
(לה)
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:
מסכת שבת דף קטו'
עמוד א'
תָּנוּ רַבָּנָן:
(במדבר י)
"וַיְהִי בִנְסוֹעַ הָאָרוֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה".
פָּרָשָׁה זוֹ עָשָׂה לָהּ [הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא]
סִימָנִיּוֹת מִלְמַעֲלָה וּמִלְמַטָּה. לוֹמַר:
[דף קטז ע"א]
שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ.
רַבִּי אוֹמֵר:
… מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר חָשׁוּב הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
… אָמַר רַב (יוחנן)
[יוֹנָתָן],
(משלי ט)
"חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה",
אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרָה.
רש"י
(לה)
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן – עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו,
לומר:
שאין זה מקומו.
ולמה נכתב כאן ? כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות,
וכו'
כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז):
קוּמָה ה' – לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים,
היה משה אומר:
עַמוֹד והמתן לנו,
ואל תתרחק יותר (תנחומא בויקהל):
וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ –
המכונסין:
וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ –
אלו הרודפים:
מְשַׂנְאֶיךָ – אלו שונאי ישראל.
שכל
השונא
את
ישראל
שונא
את
מי
שאמר
והיה
העולם.
שנא'
(תהלים פג)
ומשנאיך נשאו ראש,
ומי הם ? על עמך יערימו סוד:
-
א.
מהם
סימניות ?
_________ לשם
מה יש סימניות ?
_______________________
ב.
כמה חומשי תורה יש ? ____ מהם כל ספרי התורה ? ______________________
__________________________________________________________
ג.
כיצד
מסומן החומש החמישי ?
_______________________________________
|
|
|
במדבר פרק יא'
(א)
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:
רש"י
(א)
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים –
(ספרי)
אין העם אלא רשעים.
וכן הוא אומר:
(שמות יז)
מה אעשה לעם הזה.
ואומר:
(ירמיה יג)
העם הזה הרע.
וכשהם כשרים –
קרואים עמי.
שנא':
(שמות ה)
שלח עמי.
(מיכה ו)
עמי מה עשיתי לך:
כְּמִתְאֹנֲנִים –
אין מתאוננים אלא לשון עלילה,
מבקשים עלילה,
האיך לפרוש מאחרי המקום ?
וכן הוא אומר בשמשון:
(שופטים יד)
כי תואנה הוא מבקש:
רַע בְּאָזְנֵי ה'
– תואנה שהיא רעה באזני ה',
שמתכוונים שתבא באזניו ויקניט.
אמרו:
אוי לנו !
כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים,
שלא נחנו מענוי הדרך:
וַיִּחַר אַפּוֹ –
אני הייתי מתכוין לטובתכם,
שתכנסו לארץ מיד:
בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה –
במוקצין שבהם לשפלות –
אלו ערב רב.
רבי שמעון בן מנסיא אומר:
בקצינים שבהם ובגדולים:
|
|
|
במדבר פרק יא'
(ב)
וַיִּצְעַק הָעָם אֶל משֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:
רש"י
(ב)
וַיִּצְעַק
הָעָם אֶל משֶׁה –
(ספרי)
משל
למלך בשר ודם שכעס על בנו,
והלך
הבן אצל אוהבו של אביו,
ואמר
לו: צא
ובקש עלי מאבא:
וַתִּשְׁקַע
הָאֵשׁ –
(שם)
שקעה
במקומה בארץ,
שאילו
חזרה לאחת הרוחות –
הייתה
מקפלת והולכת כל אותו הרוח:
|
|
|
במדבר פרק יא'
(ד)
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:
רש"י
(ד)
וְהָאסַפְסֻף
– אלו
ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים:
וַיָּשֻׁבוּ
– (שם)
גם
בני ישראל ויבכו עמהם:
מי
יאכלנו בשר –
וכי
לא היה להם בשר ?
והלא
כבר נאמר:
(שמות
יב) וגם
ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו'.
וא"ת:
אכלום
! והלא
בכניסתם לארץ נאמר:
(במדבר
לב)
ומקנה
רב היה לבני ראובן וגו'.
אלא,
שמבקשים
עלילה:
|
|
|
במדבר פרק יא'
(ה)
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:
רש"י
(ה)
אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם –
א"ת: שמצריים נותנים להם דגים חנם ?! והלא כבר נאמר:
(שמות ה)
ותבן לא ינתן לכם !
אם תבן לא היו נותנין להם חנם – דגים היו נותנין להם חנם ?!
ומהו אומר: חנם! חנם מן המצות (ספרי): אֵת הַקִּשֻּׁאִים –
אמר ר'
שמעון: מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו ? מפני שהן קשים למניקות ! אומרים לאשה: אל תאכלי שום ובצל – מפני התינוק. משל למלך וכו' כדאיתא בספרי:
הַקִּשֻּׁאִים –
הם קוקומברו"ש בלע"ז:
הָאֲבַטִּחִים –
בורק"ש:
הֶחָצִיר –
כרישין פוריל"ש ותרגומו: ית בוציניא וכו':
אבן עזרא:
"חינם,
בזול כאילו הוא חינם."
רמב"ן
"וטעם
אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם –
לפי פשוטו,
כי היו הדייגים המצריים מעבידים אותן למשוך הדגים
שנאחזים במצודה…
והיו נותנים להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת (מצודה)."
|
|
לפי רש"י_______________________________________________________ לפי א"ע _______________________________________________________ לפי הרמב"ן ____________________________________________________
|
במדבר פרק יא'
(ו)
וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ🙁ז)
וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח: (ח)
שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:
רש"י
(ז)
וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד –
מי שאמר זו לא אמר זו. ישראל אומרים: בלתי אל המן עינינו. והקב"ה הכתיב בתורה: והמן כזרע גד וגו'. כלו': ראו באי עולם על מה מתלוננים בני ?! והמן, כך וכך הוא חשוב: כִּזְרַע גַּד –
עגול כגידא, זרע קוליינד"ר:
בְּדֹלַח –
שם אבן טובה קריסט"ל:
(ח)
לְשַׁד
הַשָּׁמֶן –
לחלוח
של שמן כך פירשו דונש…
ד"א:
לשד,
לשון
נוטריקון:
ליש
שמן דבש.
כעיסה
הנלושה בשמן וקטופה בדבש,
ותרגום
של אונקלוס דמתרגם:
דליש
במשחא,
נוטה
לפתרונו של דונש,
שהעיסה
הנלושה בשמן –
לחלוחית
שמן יש בה:
|
_____________________________________________________________
"כִּזְרַע "כְּעֵין "לְשַׁד
|
פָּרוּר
_______
במדבר פרק יא'
(טז)
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:
רש"י
(טז)
אֶסְפָה
לִּי –
הרי
תשובה לתלונתך שאמרת: לא
אוכל אנכי לבדי. והזקנים
הראשונים היכן היו ? והלא
אף במצרים ישבו עמהם ! שנאמר:
(שמות
ג)
לך
ואספת את זקני ישראל. אלא, באש
תבערה מתו, וראויים
היו מסיני לכך. דכתיב:
(שמות
כד)
ויחזו
את האלקים – שנהגו
קלות ראש, כנושך
פתו ומדבר בפני המלך. וזהו:
(שם)
ויאכלו
וישתו. ולא
רצה הקב"ה
ליתן אבלות במתן תורה, ופרע
להם כאן:
אֲשֶׁר
יָדַעְתָּ כִּי הֵם וגו'
– אותם
שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים
בעבודת פרך, והיו
מרחמים עליהם ומוכים על ידם. שנא':
(שמות
ה)
ויכו
שוטרי בני ישראל. עתה
יתמנו בגדולתם כדרך שנצטערו בצרתן: וְלָקַחְתָּ
אֹתָם –
קחם
בדברים: אשריכם ! שנתמניתם
פרנסים על בניו של מקום:
וְהִתְיַצְּבוּ
שָׁם עִמָּךְ –
כדי
שיראו ישראל וינהגו בהם גדולה וכבוד, ויאמרו: חביבין
אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה
(ספרי):
|
|
_____________________________________________________________
|
במדבר פרק יא'
(יז)
וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ:
רש"י
(יז)
וְיָרַדְתִּי –
זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה:
וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ –
ולא עמהם:
וְאָצַלְתִּי –
כתרגומו:
וארבי.
כמו:
(שמות כד)
ואל אצילי בני ישראל:
וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם –
למה משה דומה באותה שעה ?
לנר שמונח ע"ג מנורה,
והכל מדליקין הימנו,
ואין אורו חסר כלום:
וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ –
התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בנַי,
שהם טרחנים וסרבנים:
וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ –
(ספרי)
הרי תשובה למה שאמרת:
לא אוכל אנכי לבדי:
|
|
_____________________________________________________________
___________________________________________________________________________________ |
במדבר פרק יא'
(כו)
וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה:
רש"י
(כו)
וַיִּשָּׁאֲרוּ
שְׁנֵי אֲנָשִׁים –
(ספרי)
מאותן
שנבחרו.
אמרו:
אין
אנו כדאין לגדולה זו:
וְהֵמָּה
בַּכְּתֻבִים –
במבוררים
שבהם לסנהדרין,
ונכתבו
כולם נקובים בשמות,
וע"י
גורל,
לפי
שהחשבון עולה לי"ב
שבטים –
ששה
ששה לכל שבט ושבט,
חוץ
משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא,
חמשה
חמשה.
אמר
משה:
אין
שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד !
מה
עשה ?
נטל
ע"ב
פתקין וכתב על שבעים זקן,
ועל
שנים חלק,
וברר
מכל שבט ושבט ששה,
והיו
ע"ב.
אמר
להם:
טלו
פתקיכם מתוך קלפי !
מי
שעלה בידו זקן –
נתקדש.
ומי
שעלה בידו חלק –
א"ל:
המקום,
לא
חפץ בך:
|
|
___________________________________________________________________________________ |
במדבר פרק יב'
(ה)
וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:
רש"י
(ה)
בְּעַמּוּד עָנָן –
(שם)
יצא יחידי,
שלא כמדת בשר ודם.
מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה –
יוצא באוכלוסין.
וכשיוצא לשלום –
יוצא במועטים.
ומדת הקב"ה,
יוצא למלחמה –
יחידי.
שנא':
(שמות טו)
ה'
איש מלחמה.
ויוצא לשלום –
באוכלוסין.
שנאמר:
(תהלים סח)
רכב אלקים רבותים אלפי שנאן:
וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם –
שיהיו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדבור:
וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם –
ומפני מה משכן והפרידן ממשה?
לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו,
וכולו שלא בפניו.
וכן מצינו בנח,
שלא בפניו נאמר:
(בראשית ז)
איש צדיק תמים.
ובפניו נאמר:
(שם)
כי אותך ראיתי צדיק לפני.
ד"א:
שלא ישמע בנזיפתו של אהרן:
|
|
|
במדבר פרק יב'
(יג)
וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:
רש"י
(יג)
אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ –
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ,
שהשואל דבר מחבירו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים,
ואחר כן יבקש שאלותיו:
לֵאמֹר –
מה ת"ל ?
אמר לו:
השיבני אם אתה מרפא אותה,
אם לאו !
עד שהשיבו:
ואביה ירק ירק וגו'.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
בד'
מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו,
אם יעשה שאלותיו אם לאו.
כיוצא בו:
(שמות ו)
וידבר משה לפני ה'
לֵאמֹר וגו'
(ספרי).
מה ת"ל:
לֵאמֹר?
השיבני,
אם גואלם אתה אם לאו !
עד שהשיבו:
עתה תראה וגו'.
כיוצא בו:
(במדבר כז)
וידבר משה אל ה'
לֵאמֹר,
יפקד ה'
אלקי הרוחות לכל בשר.
כיוצא בו:
(דברים ג)
ואתחנן אל ה'
בעת ההיא לֵאמֹר,
השיבו:
רב לך:
רְפָא נָא לָהּ –
מפני מה לא האריך משה בתפלה ?
שלא יהיו ישראל אומרים:
אחותו עומדת בצרה,
והוא עומד ומרבה בתפלה !
(ד"א:
שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו –
הוא מאריך בתפלה,
אבל בשבילנו –
אינו מאריך בתפלה):
|
|
ב. |
במדבר פרק יב'
(טו)
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם:
רש"י
(טו)
וְהָעָם לֹא נָסַע.
(סוטה ט)
זה הכבוד חלק לה המקום –
בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור.
שנא':
(שמות ב)
ותתצב אחותו מרחוק וגו':
|
|
ג*
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
מידות ודרך ארץ |
מהיכן למדנו? |
|
א |
איסור דבור לשון הרע |
פס' |
|
ב |
אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו |
פס' |
|
ג |
לא יכעס אדם על חבירו, |
פס' |
|
ד |
אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות |
פס'יא' |
|
ה |
השואל מחבירו דבר,
|
פס' |
|
ו |
מידה כנגד מידה (טובה) |
פס' |
במדבר פרק יג'
(ב)
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:
רש"י
(ב)
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים – (במדבר רבה)
למה נסמכה פרשת מרגלים לפ'
מרים ? לפי שלקתה על עסקי דִּבָּה שדברה באחיה,
ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר:
שְׁלַח לְךָ –
(במדבר רבה סוטה לו)
לדעתך ! אני,
איני מצווה לך.
אם תרצה – שלח ! לפי שבאו ישראל ואמרו:
(דברים א)
נשלחה אנשים לפנינו.
כמה שנאמר:
(שם)
ותקרבון אלי כלכם וגו'.
ומשה נמלך בשכינה.
אמר:
אני אמרתי להם שהיא טובה ! שנא':
(שמות ג)
אעלה אתכם מעני מצרים וגו'.
חייהם,
שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים – למען לא יירשוה:
|
|
_____________________________________________________________
_____________________________________________________________ |
במדבר פרק יג'
(יח)
וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב:
רש"י
(יח)
אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא –
(במ"ר)
יש ארץ מגדלת גבורים,
ויש ארץ מגדלת חלשים.
יש מגדלת אוכלוסין,
ויש ממעטת אוכלוסין.
הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה – (במ"ר)
סימן מסר להם:
אם בפרזים יושבין – חזקים הם,
שסומכין על גבורתם.
ואם בערים בצורות הם יושבין – חלשים הם.
|
|
_____________________________________________________________
_____________________________________________________________ |
במדבר פרק יג'
(כב)
וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם:
רש"י
(כב)
וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן – (סוטה לד)
כלב לבדו הלך שם,
ונשתטח על קברי אבות,
שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם.
וכן הוא אומר:
(דברים א)
ולו אתן את הארץ אשר דרך בה.
וכתיב:
(שופטים א)
ויתנו לכלב את חברון:
שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה – (סוטה לד)
אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן,
קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול ? אלא,
שהייתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען,
ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל,
שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון,
לפיכך הקצוה לקברות מתים.
ואין לך מעולה בכל הארצות כמצרים.
שנא':
(בראשית יג)
כגן ה'
כארץ מצרים.
וצוען היא המעולה שבארץ מצרים,
ששם מושב המלכים.
שנא':
(ישעיה ל)
כי היו בצוען שריו.
והייתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים:
|
|
_____________________________________________________________ |
במדבר פרק יג'
(ל)
וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ:
רש"י
(ל)
וַיַּהַס כָּלֵב –
השתיק את כולם:
אֶל משֶׁה –
(במדבר רבה)
לשמוע מה שידבר במשה.
צווח ואמר:
וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם ?
השומע היה סבור שבא לספר בגנותו,
מתוך שהי'
בלבם על משה,
בשביל דברי המרגלים.
שתקו כולם לשמוע גנותו.
אמר:
והלא קרע לנו את הים !
והוריד לנו את המן !
והגיז לנו את השליו:
עָלֹה נַעֲלֶה –
אפי'
בשמים,
והוא אומר:
עשו סולמות ועלו שם !
נצליח בכל דבריו:
וַיַּהַס –
לשון שתיקה.
וכן:
(זכריה ב)
הס כל בשר.
(עמוס ו)
הס כי לא להזכיר.
כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים,
אומר:
שי"ט (ס"א הס):
|
|
_____________________________________________________________
|
במדבר פרק יג'
(לב)
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:
רש"י
(לב)
אֹכֶלֶת
יוֹשְׁבֶיהָ –
בכל
מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים.
והקב"ה
עשה לטובה כדי לטרדם באבלם,
ולא
יתנו לב לאלו:
אַנְשֵׁי
מִדּוֹת –
גדולים
וגבוהים,
וצריך
לתת להם מדה.
כגון:
גלית
(שמואל
יז)
גבהו
שש אמות וזרת.
וכן:
(שמואל
כ"א)
איש
מדון.
(ד"ה
יא) איש
מדה:
|
|
_____________________________________________________________
|