בס"ד ט1
אלול תשס"ט
ישיבה תיכונית אלישיב שם:
__________
אורן
צוויק
גמרא
המניח כו ע"א
ז–
יב
פ
רק המניח – דף מספר 2
משנה
המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה, ושברה–
פטור.
ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו.
גמרא–
(כז ע"א)
פתח במשנה ב"כד"
וסיים ב"חבית".
וכן נמצא במקומות אחרים:
1. זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור
2. זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו
אומר על כך רב פפא: כד וחבית זה אותו דבר!
שאלה:
אם כן למה כתבו פעם אחד כד ופעם אחרת חבית? מה יוצא לנו מכך?
תשובה:
צריכה המשנה להשמיע לנו זאת כדי ללמדנו לגבי מקח וממכר.
ומפרטת הגמרא: אם מדובר במקומות שקוראים לכד "כד"
ולא חבית, או מקומות שקוראים לחבית "חבית"
ולא כד– אין שום בילבול ושום דין מיוחד, הרי לא קוראים לכד או לחבית בשני שמות.
אלא מדובר במקום שרוב האנשים קוראים לכלי קטן בשם "כד",
ולכלי גדול בשם "חבית",
אך ישנם קצת אנשים שקוראים לחבית כד ולכד חבית, ומעשה שארע שביקש מישהו חבית, והמוכר נתן לו כד. במקרה כזה הדין עם המוכר– והקניה תהיה על כד, אף על פי שרוב שעולם קורה לחבית חבית, יכול לומר המוכר– אני מהמיעוט שקורה לכד בשם חבית וחשבתי שלכך התכוון הקונה.
כי יש כלל– בממון אין הולכים אחרי הרוב!
עבודה:
-
הגדר: בדרך כלל חבית זה:
וכד זה: -
למסקנת הגמרא:
א.
במקום שקוראים חבית חבית– האם יכול המוכר לתת לי חבית במקום כד? כן/
לא
ב.
במקום שקוראים לכד כד– האם יכול הקונה לטעון שהמוכר צריך לתת לו חבית? כן / לא
ג.
מתי המוכר יכול לטעון שחשב שכוונת הקונה לחבית זה "כד"?
-
שאלה קשה: באיזה מקרה יכול הקונה לטעון הפוך– שהיה בטוח שהכד זה חבית ולכן דורש חבית?
-
תרגומי מילים
-
חלוקת הגמרא לפסקאות.