חידון בנושא פסח

בס"ד

מחבר:
משה בן חמו

כיתות ז

חידון פסח ישיבה תיכונית "אלישיב"

הלכות פסח

א
–
מצוות
אכילת מצה

1.מאיזה פסוק לומדים על מצות אכילת מצה בלילה?_______________________

2.הסבר מהי זה מצה שמורה?
_____________________________

3.מתי יצא ידי חובה מהתורה באכילת מצה ?________________________________

4.מה מוסכם לגבי אכילת מצת מכונה?_______________________________________

5.
כיצד צריך לאכול כזית מצה?_____________________________________

ב
–
חשבון
שיעור כזית לקיום המצווה מהתורה

6.לדעת הרמב"ם מהו שיעור כזית?_______________________________

7.לדעת בעלי התו"ס מהו שיעור כזית?_____________________________________

8.כיצד לפי כל הדעות אנו יוצאים ידי חובה מהתורה?

________________________________________________________________________________________________________________________________

ג
–
מנהג
הספרדים בשיעור כזית

9.כיצד הספרדים מחשבים את כמות האכילה של מצת מכונה ולמה ?

________________________________________________________________

10. מה ברור מעיקר הדין וכיצד הורו הרב בן ציון אבא שאול והרב משאש זצוק"ל?

______________________________________________________________________________________________________________________________________

ד
–
שיעור
אכילת פרס

11.באיזה מצב אדם לא קיים מצות אכילת מצה בפסח?

_________________________________________________________________

12.מה הפירוש של המילה פרס בארמית?__________________________

13.מהו נפח פרס לפי רש"י ולפי הרמב"ם?

__________________________________________________________________

14.מדוע לא צריך להסתכל בשעון בזמן אכילת מצה?

_______________________________________________________________

ה
–
המתקשים
לאכול שיעורי המצות

15.מה יעשה מי שקשה לו לאכול מצה?___________________________________

16.באיזה מצב מתבטל טעם המצה?______________________________________

17.מי יכול להשרות את המצה במים או ביין?

18.כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובה ואלו הן

1}____________
2}______________ 3}________________

.

א
–
מצוות
אכילת מצה
מצווה
מהתורה לאכול בליל ט"ו
בניסן מצה,
שנאמר
(שמות
יב,
יח):
"בערב
תאכלו מצות".
ומצה
זו צריכה להיות שמורה,
שנאמר
(שמות
יב,
יז):
"ושמרתם
את המצות",
ויש
אומרים שצריכה להעשות דווקא ביד לשם מצת
מצווה (עיין
בהלכות מצה 4).
והאוכל
מצה גזולה לא יצא ידי חובה (שו"ע
תנד,
ד).
ולכן
טוב לשלם עבור המצות לפני הפסח,
או
לפחות להסכים במפורש עם המוכר שהוא מקנה
לו את המצות למרות שעדיין לא שילם עבורן,
שאם
המוכר לא הסכים לתת לו בהקפה אינו יכול
לצאת בהן ידי חובה (מ"ב
תנד,
טו).
¹ וכיוון
שאכל כזית מצה שמורה קיים המצווה מהתורה,
שכל
שיעורי אכילה שבתורה שיעורם בכזית.

ומדברי
חכמים מוסיפים ואוכלים עוד כשיעור שלושה
זיתים מצה.
באכילה
הראשונה שאחר ברכות "המוציא"
"ועל
אכילת מצה"
אוכלים
לכתחילה שיעור כשני זיתים,
כזית
אחד מהמצה העליונה לברכת "המוציא"
וכזית
אחד מהמצה האמצעית החצויה לברכת "אכילת
מצה".
אח"כ
אוכלים עוד כזית בכורך עם המרור,
ובסוף
הסעודה אוכלים כזית נוסף ל'אפיקומן'
(ויש
אומרים שטוב לאכול ל'אפיקומן'
כשיעור
שני זיתים).

לפני
שנבאר בפירוט מהו שיעור כזית,
נסכם
את ההלכה למעשה:
מוסכם
ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה,
וכגודל
זה במצת יד.
אם
כן מיד לאחר ברכות "המוציא"
ו"על
אכילת מצה"
אוכלים
כשני שליש מצת מכונה.
ולאכילת
כורך אוכלים כשליש מצת מכונה,
וכן
לאכילת ה'אפיקומן'
אוכלים
כשליש מצת מכונה.

ואוכלים
את הכזית מצה ברציפות,
ואם
הפסיק באכילתו עד שאכילת הכזית ארכה יותר
מזמן "אכילת
פרס"
לא
יצא.
בהמשך
נבאר מהו בדיוק זמן "אכילת
פרס",
ועתה
נציין שכל מי שיאכל את המצה ברציפות,
בודאי
קיים את המצווה,
ואין
צורך להסתכל לשם כך בשעון.
שרק
אם שהה כמה דקות באמצע אכילתו יתכן שמשך
אכילתו ארך יותר משיעור "אכילת
פרס".

ב
–
חשבון
שיעור כזית לקיום המצווה מהתורה
בעקבות
הגלויות נתעורר ספק מהו שיעור כזית,
לדעת
הרמב"ם
הוא מעט פחות מנפח שליש ביצה,
ולדעת
בעלי התוספות הוא כשיעור נפח מחצית הביצה.
וכיוון
שאיננו יכולים להכריע בין הדעות,
נוהגים
להחמיר כשיטת התוספות ששיעור כזית הוא
כנפח מחצית הביצה.
וחישבו
נפח מחצית הביצה ויצא שהוא כשליש מצת
מכונה,
וכגודל
זה גם במצות יד קשות,
שעוביין
דומה לעובי מצת מכונה.

וכל
זה לפי החשבון המקובל על כל חכמי הספרדים
ורוב חכמי אשכנז.
אולם
אחד מגדולי האחרונים האשכנזים,
בעל
ה"נודע–ביהודה",
מתוך
חשבונות שחישב,
הסיק
שהביצים שלנו נתקטנו מאוד וכיום נפחם
כמחצית מנפח הביצים שהיו בזמן חז"ל,
וממילא
שיעור כזית אינו מחצית ביצה שלנו אלא
כשיעור ביצה שלמה שלנו.
והסכים
לחשבונו בעל "חזון–איש".
יוצא
אם כן שלשיעור "חזון
איש",
כדי
לקיים המצווה מהתורה צריך לאכול מצה
בשיעור נפח ביצה.
ואף
שבדרך כלל נוהגים לפסוק כשיעור המקובל
ולא להתחשב בשיעור "חזון–איש",
מכל
מקום לגבי מצוות אכילת מצה,
שהיא
מצווה מהתורה,
ראוי
לכתחילה לצאת ידי כל השיטות ולאכול בתחילה
כזית מצה לפי שיעור "חזון–איש",
וזה
יוצא כשיעור שני שליש מצה.

אלא
שאין בזה כל כך חומרה,
הואיל
וממילא מנהגנו לאכול מיד בתחילה שיעור
שני זיתים,
אחד
בשביל ברכת "המוציא"
ואחד
בשביל ברכת "אכילת
מצה"
(שו"ע
תעה,
א),
יוצא
אם כן שבאותה אכילה של שני זיתים יש שיעור
כזית לשיעור הגדול של "חזון
איש",
וקיימנו
המצווה מהתורה לכל הדעות.
ומי
שקשה לו לאכול שני שליש מצת מכונה,
יכול
לאכול שליש מצה,
שכן
לפי השיעור המקובל יש בשליש מצה שיעור
כזית,
ואף
יברך לפני אכילתו "על
אכילת מצה".
שכל
כך חזק ומבוסס המנהג כשיעור המקובל עד
שאין זה נחשב ספק הגורם לביטול הברכה.

ג
–
מנהג
הספרדים בשיעור כזית
מנהג
הספרדים שלא לחשוש כלל לשיטת הנודע ביהודה
והחזון איש,
מפני
שמסורת השיעורים עברה באופן מסודר מדור
לדור בלא שינויים,
ואף
במצוות מהתורה אין חוששים לשיטת החזון
איש.
לפי
זה שיעור נפח כזית לכל היותר כשליש מצת
מכונה (לפי
החישוב שכזית מחצית ביצה,
כתוס').

אלא
שכל זה נכון אם הולכים אחר הנפח,
אבל
למעשה מנהג רוב הספרדים למדוד את השיעורים
לפי משקל,
מפני
שקשה בכל מאכל ומאכל לחשב את נפחו כדי
לדעת אם צריך לברך אחריו ברכה אחרונה,
שיש
מאכלים ארוכים וצרים,
ויש
עגולים,
ויש
מרובעים,
ויש
מאכלים שיש בתוכם חללים שאינם נחשבים
לשיעור נפח,
וכדי
לחשב השיעורים בקלות נהגו למדוד השיעורים
על פי משקל מים,
ויצא
שמשקל כזית (היינו
מחצית ביצה)
כעשרים
ותשעה גרם.
וכדי
לאכול מצה במשקל זה צריכים לאכול קרוב
למצת מכונה שלמה.
כלומר
אם מחשבים שיעור כזית מצה לפי משקל,
יוצא
שיעורו קרוב לפי שלוש משיעורו לפי נפח.

ואם
כן,
בליל
הסדר צריכים לאכול ארבע מצות מכונה,
שתיים
אחרי הברכות,
ואחת
לכורך,
ועוד
אחת ל'אפיקומן'
(ויש
מחמירים לאכול ל'אפיקומן'
שתי
מצות).

אולם
מעיקר הדין ברור שכל השיעורים עוסקים
בנפח ולא במשקל,
ולכן
גם ספרדים המתקשים לאכול שיעור גדול כל
כך,
יכולים
לאכול שיעור כזית על פי נפח,
שהוא
כשליש מצת מכונה.
וכן
הורו למעשה כמה מגדולי הרבנים,
הרב
בן ציון אבא שאול זצ"ל,
והרב
משאש שליט"א.
וכיוון
שחומרת המצה לפי משקל מעוררת בצדק קושי
ותמיהה גדולה בקרב רבים מהמסובים,
אפשר
להורות לכל ישראל,
ספרדים
ואשכנזים,
ששיעור
כזית הוא כשליש מצת מכונה.

ד
–
שיעור
אכילת פרס
אחר
שלמדנו שלכל מצוות אכילה שבתורה יש שיעור
–
כזית,
שאם
לא אכלו לא קיים המצווה,
צריך
להוסיף שהאכילה נחשבת לאכילה אחת בתנאי
שנעשתה תוך פרק זמן של "אכילת
פרס",
אבל
אם אכל כשיעור חצי זית ולאחר עשר דקות אכל
עוד חצי זית,
נחשב
כאילו אכל חצי זית בלבד,
ולא
קיים את המצווה (שו"ע
תעה,
ו).

פרס
הוא חצי בלשון ארמית,
והכוונה
כאן לחצי ככר.
בעבר
היו רגילים לאפות ככר לחם שהספיק לאדם
אחד ליום,
וכיוון
שהיו רגילים לאכול בכל יום שתי ארוחות,
נמצא
שיעור הלחם שהיו אוכלים בארוחה אחת הוא
פרס,
היינו
חצי ככר.

ושוב
בעקבות הגלויות נחלקו הפוסקים בשיעורו:
לדעת
הרמב"ם
נפח פרס הוא שלוש ביצים,
ולדעת
רש"י
ארבע ביצים.
וכמה
מגדולי האחרונים ניסו לשער כמה דקות אורכת
אכילת שיעור פרס,
ונאמרו
בזה דעות רבות.
יש
אומרים תשע דקות (חתם
סופר),
ויש
אומרים שבע דקות וחצי (ערוך
לנר),
יש
אומרים שבע דקות,
ויש
אומרים שש דקות,
ויש
אומרים חמש דקות,
ויש
אומרים ארבע דקות (ר'
חיים
נאה וכה"ח).

אלא
שכל זה חשוב רק לעניין מצב של בדיעבד,
כי
לכתחילה צריך לאכול את המצה ברציפות,
וכל
שאכל את המצה ברציפות בודאי יצא ידי חובתו.
ואין
שום צורך להסתכל על השעון בעת אכילת המצה
כדי לחשב אם הספיק לאכול כזית בתוך שיעור
אכילת פרס,
כי
כל אדם רגיל שאכל בנחת בלא להפסיק בדברים
אחרים ודאי הספיק.
ואפילו
מי שרגיל לאכול לאט,
ברור
שאם לא הפסיק בדברים אחרים,
אכל
כזית בתוך שיעור אכילת פרס.
שהרי
שיעור אכילת פרס גדול בערך פי שמונה או
פי תשעה משיעור כזית,
ולא
יתכן שמי שאכל כזית ברציפות לא הספיק
לאוכלו בתוך זמן שהיה יכול לאכול שיעור
שכפול ממנו פי שמונה או תשעה.
⁴

וכשיש
שם הרבה מוזמנים,
טוב
לצרף למצה התחתונה עוד מצות כדי שיוכל
לחלק מהן לכל המסובים.
ואחר
שגמר לחלק מהמצה האמצעית החצויה,
שוב
אינו צריך לתת לשאר המסובים שני זיתים,
אלא
זית אחד בלבד.
שרק
כאשר הוא מחלק מהמצה האמצעית צריך לתת
כזית מהמצה החצויה וכזית מהשלמה,
אבל
כשגמר את המצה החצויה,
יתן
לכל אחד כזית אחד בלבד.
אלא
שכבר למדנו,
שכדי
לצאת ידי הדעה הסוברת שנתקטנו השיעורים
טוב שיתן לכל אחד מצה בגודל של שני שליש
מצת מכונה,
ואין
הבדל אם יתן אותו ממצה אחת או מצירוף של
שתי מצות.

ה
–
המתקשים
לאכול שיעורי המצות
כפי
שלמדנו שיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה,
ובליל
הסדר צריכים לאכול ארבעה או חמישה זיתים.
אחר
ברכת "המוציא"
וברכת
"על
אכילת מצה"
אוכלים
שיעור שני זיתים,
האחד
לברכת "המוציא"
והשני
לברכת "אכילת
מצה",
וגם
כדי לצאת ידי השיעור המחמיר (חזון
איש)
הסובר
שכזית הוא כפול מהשיעור המקובל.
ול'כורך'
אוכל
עוד כזית,
ול'אפיקומן'
צריך
לאכול עוד כזית,
ויש
מהדרים לאכול שני זיתים,
אחד
זכר לקרבן הפסח ואחד זכר למצה שהיתה נאכלת
עימו.
נמצא
שיש לאכול בפסח בין חמשה זיתים (כמצה
ושני שליש)
או
ארבעה זיתים (מצה
ושליש).

ומי
שמתקשה לאכול כמויות אלו של מצה,
באכילת
מצת מצווה שאוכלים בתחילה יאכל כרגיל כדי
לקיים המצווה לפי שיטות כל הפוסקים,
אבל
אח"כ
יכול להסתפק בחמישית מצה לאכילת ה'כורך'
וחמישית
מצה לאכילת ה'אפיקומן'.
ואם
גם זה קשה לו,
יוכל
להקל לאכול לשם מצוות מצה כשיעור שליש
מצה,
שהוא
כזית על פי השיעור המקובל.
נמצא
שבכל ליל הסדר יאכל שליש מצה ועוד שתי
חמישיות.

ומי
שקשה לו ללעוס את המצה,
כגון
שנשרו שיניו,
יכול
לפורר את המצה ולאוכלה פירורים (באו"ה
תסא,
ד).
ואם
גם באופן זה לא יוכל לאכול,
אפשר
להשרותה במים ולאוכלה.
אבל
אם בישלו את המצה,
או
ששרו אותה זמן רב עד שנימוחה,
כיוון
שנתבטל ממנה טעם המצה –
אין
יוצאים בה ידי מצווה (שו"ע
תסא,
ד;
מ"ב
יט–כ).

אין
להשרות את המצה ביין או במשקים אחרים שיש
להם טעם או במרק,
מפני
שיש סוברים שהם מפיגים את טעם המצה.
ויש
אומרים שאפילו לטבול את המצה במשקים אלו
אין נכון.
אבל
חולה או זקן שאינו יכול לאכול את המצה בלא
שישרו אותה במשקים,
יכול
להשרותה במשקים ולברך עליה ולאוכלה.
ואדם
רגיל שאכל מצה שהושרתה במשקים –
יחזור
לאכול שוב כזית מצה (מ"ב
תסא,
יח;
שעה"צ
לב;
כה"ח
מז–מח).