שם המחבר:
נתנאל בוסטני
נושא הדף:
חוברת לבבא בתרא,
ב –
י
כיתות היעד:
י'
– י"ב
חוברת
לימוד והדרכה
מי
שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה,
נזיקין
שלושים פרקים,
כלים
שלושים פרקים.
מי
שפיקח מהו אומר?
הריני
שונה שתי הלכות היום שתי הלכות למחר,
עד
שאני שונה את כל התורה כולה.
(ויקרא
רבה,
י"ט,
ב)
מסכת בבא
בתרא
שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה,
נזיקין
שלושים פרקים,
כלים
שלושים פרקים.
מי
שפיקח מהו אומר?
הריני
שונה שתי הלכות היום שתי הלכות למחר,
עד
שאני שונה את כל התורה כולה.
(ויקרא
רבה,
י"ט,
ב)
דפים
ב – י
מאת
נתנאל בוסטני
התוכן
סוגיה א':
דף ב'
ע"א:
משנה 3
סוגיה ב':
דף ב'
ע"א:
גמרא –
דף ב'
ע"ב שורה 14 5
סוגיה ג':
דף ב'
ע"ב שורה 14
– דף ג'
ע"א שורה 1 7
סוגיה ד':
דף ג'
ע"א שורה 1
– שורה 41 8
סוגיה ה':
דף ג'
ע"א שורה 41
– דף ג'
ע"ב שורה 18 14
סוגיה ו':
דף ג'
ע"ב שורה 18
– דף ד'
ע"א שורה 36 17
סוגיה ז':
דף ד'
ע"א שורה 36
– דף ד'
ע"ב:
משנה 24
סוגיה ז':
דף ד'
ע"ב שורה 21
– דף ה'
ע"א:
משנה 28
סוגיה ח':
דף ה'
ע"א:
משנה –
דף ה'
ע"ב שורה 14 33
סוגיה ט':
דף ה'
ע"ב שורה 14
– דף ו'
ע"א שורה 30 37
סוגיה י':
דף ו'
ע"א שורה 30
– דף ו'
ע"ב שורה 11 39
סוגיה י"א:
דף ז'
ע"ב:
משנה –
דף ז'
ע"ב שורה 47 42
סוגיה י"ב:
דף ז'
ע"ב שורה 47
– דף ח'
ע"א שורה 44 45
סוגיה י"ג:
דף ח'
ע"א שורה 44
– שורה 51 57
סוגיה י"ד:
דף ח'
ע"א שורה 55
– דף ח'
ע"ב שורה 15 59
סוגיה ט"ו:
דף ח'
ע"ב שורה 16
– שורה 37 63
סוגיה ט"ז:
דף ח'
ע"ב שורה 38
– דף ט'
ע"א שורה 43 74
סוגיה י"ז:
דף ט'
ע"א שורה 43
– דף ט'
ע"ב שורה 30 79
סוגיה י"ח:
דף ט'
ע"ב שורה 30
– דף י'
ע"א 29 80
בסוגיה זו נפתח את מסכת בבא בתרא בלימוד המשנה הראשונה,
קרא את המשנה וענה על השאלות הבאות:
1.
"בונין
את הכותל באמצע"
– הסבר
את הדין
2.
איזה
הלכה לומד רש"י
מהמילים "הכל
כמנהג המדינה"?
3.
מה
פירוש המילה "בקעה"
במשנה
זו?
4.
מדוע
"עושים
חזית מכאן ומכאן"?
שאלות עיון:
5.
הרמב"ם
בהקדמתו לפירוש המשניות כתב את הטעם
לשיטתו לסידור המסכתות ו –
6 הסדרים
בצורה הזאת.
לפניך
ציטוט מדברי הרמב"ם
לגבי מסכתנו:
"ואח"כ בבא בתרא וענינו לדבר בחלוקת הקרקעות והדינין בענין הדירות המשותפות והשכונות….
וסדר החלק הזה
באחרונה בשביל שכולו קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה"
א.
כיצד
הרמב"ם
מסביר את סידור בבא בתרא כחלק האחרון
בשלושת הבבות?
ב.
עיין
בתוספות ד"ה
השותפין
וכתוב
מהי הסיבה לדעתם שמסכת בבא בתרא נשנתה
אחרי בבא מציעא.
ג.
בתוס'
ד"ה
השותפין
מובאים מספר מקורות,
כתוב
למה הביאו אותם.
1.
עבודה
זרה דף ז'
ע"א
2.
שבועות
דף ב'
ע"ב
3.
בבא
מציעא דף קט"ז
ע"ב
6.
עיין
בתוס'
ד"ה
בגויל
וענה
על השאלות הבאות:
א.
כיצד
תוס'
מסביר
מדוע לא שנינו בגויל ו'
טפחים?
ב.
מלא
את הטבלה:
|
מה |
מנהג |
|
|
נהגו |
|
|
נהגו |
|
|
נהגו |
|
|
נהגו |
ג.
לאיזה
מסקנה מגיע ר"ת
בקשר למנהג המקום?
ד.
עיין
בדברי הרא"ש
שלפניך וכתוב באיזה דין חולק הרא"ש
בתוספות ומה הדין לפי הרא"ש?
"אבל שיעור עובי החומות לאו במילתא תליא מילתא אלא בשיעור המפורש במשנתינו ואם נהגו ביותר לא
כפינן ליה דקים להו לרבנן דלא בעי טפי,
ואם נהגו בפחות מנהג גרוע הוא ולא אזלינן בתריה"
להלן
שאלות
על
תוס'
ד"ה
לפיכך,
לרוצים
אפשר
גם
להתמקד
בתוס'
זה
לאחר
שכבר
יודעים
את
2
הלישנאות
המופיעים
בדף
ב'
ובדף
ג'
כדי
להבין
יותר
את
התוס'.
7.
קרא
את התוס'
עד
שורה שניה (במילה
"ראיה")
וענה:
א.
למה
הכותל והאבנים של שניהם לפי כל אחד
מהלשונות?
לישנא
קמא –
לישנא
בתרא –
ב.
מדוע
לדעת רש"י
(ד"ה
לפיכך)
הכותל
והאבנים של שניהם?
8.
המשך
לקרוא את דברי התוס'
עד
שורה 4
(במילה
"הן")
וענה:
א.
מהי
קושיית התוס'?
ב.
"כדפריך
בגמרא"
– מה
ההוכחה לקושייתו?
9.
המשך
לקרוא עד שורה 7
(במילה
"מספק")
והסבר
–
א.
מה
ההבדל בין המקרה שלנו ל –
2 המקרים
האחרים שהביא התוס'?
ב.
תוס'
מדגיש
שיש הבדל בין המקרים למקרה שלנו שלא יגיעו
לידי מחשבה מוטעית.
על
איזו מחשבה מוטעית מדובר?
(שים
לב:
מחשבה
זו אינו מובאת בתוך דברי התוס')
10.
א.
מהי
מחלוקת רבנן וסומכוס שעליה מדובר בתוס'?
ב.
מדוע
במקרה שלנו מסכימים רבנן עם סומכוס?
ג.
הסבר
את המושגים הבאים:
כל
דאלים גבר –
דררא
דממונא –
11.
המשך
לקרוא את דברי התוס'
משורה
9
(ומתרץ
ר"י)
עד
הסוף וענה:
א.
"דהיינו
הך דפריך בגמרא"
– הסבר
את קושיית הגמרא לפי דברי תוספות
ב.
"ומשני
לא צריכא…
" – איך
מסבירים תוספות את תירוץ הגמרא?
ג.
למה
במקרה זה לא מתקיים "שותפין
לא קפדי אהדדי"?
ד.
במה
שונה המקרה שלנו מהמקרה של "גודרות
דאין להן חזקה"?
ה.
"דמיגו
במקום עדים הוא"
– מה
הבעיה בדבר זה?
ו.
מה
שונה דין בקעה מדין חצר?
ז.
השלם:
התוספות
מסביר שבעקבות מה שלמדנו מובן למה מחלקים
את___________
אך
את______________
פשוט
שהם צריכים לחלק ולא צריך לזה דין מיוחד,
אך
כיון שבמשנה הזכירו שמחלקים את_____________
הזכירו
שמחלקים גם את ____________.
סוגיה
ב':
דף
ב'
ע"א:
גמרא
–
דף
ב'
ע"ב
שורה 14
בסוגיה
זו
נפגש
ב
–
2
נושאים
עיקרים,
למד
את
הנושאים
מתוך
הגמרא
וענה על השאלות הבאות –
היעזר בפרשנים:
א.
פירוש המילה "מחיצה"

1.
השלם
את התרשים זרימה:

2.
לכל
אחד מהפירושים שניתנו למילה "מחיצה",
הועלתה
קושיה מלשון המשנה
א.
מהם
הקושיות?
פירוש
ראשון:
פירוש
שני:
ב.
למסקנת
הגמרא עד כאן –
מה
פירוש המילה "מחיצה"?
וכיצד
הגמרא מתרצת את הבעייתיות שהתעוררה בלשון
המשנה?
3.
א.
"הוא
אמינא במסיפס בעלמא"
– מה
פירוש המילה "מסיפס"?
לפי
רש"י
–

לפי
תוס'
–
לפי
רבינו גרשום –
ב.
הקף
בעיגול:
הציור
המתאר קיר מסיפס מתאים לשיטת
רש"יתוספותרבינו
גרשום
קיר
מסיפס
4.
עיין
בדברי הרמב"ן
שלפניך:
"מאי
מחיצה
גודא
כדתניא
הך ראיה כדי נסבא שכמה משניות ובריתות שנויות בתלמוד בלשון מחיצה שהוא גודא אלא חדא מניהו נקט דחביבא ליה משום שהוא חידוש גדול דמינה שמעינן דיני דגרמי"
לפי
פירוש הרמב"ן
מדוע נבחרה ברייתא זו דווקא כראיה?
ב.
בניית הכותל באמצע
הגמרא
מנסה לברר לפי הדעת האומרת שמחיצה פירושו
גודא את המשך המשנה "בונין
את הכותל באמצע…
"
6.
"פשיטא?!
" – באר
את שאלת הגמרא
7.
"מהו
דתימא…
" – מה
הייתה הסברה הראשונית?
8.
כפי
שהזכרנו פירוש המשנה הלך לדעת האומרים
שמחיצה היא גודא,
עיין
בתוס'
ד"ה
בונין
והסבר מהי הצורך במשפט "בונין
את הכותל באמצע"
לדעת
המפרשים שמחיצה היא פלוגתא?
סוגיה
ג':
דף
ב'
ע"ב
שורה 14
– דף
ג'
ע"א
שורה 1
בסוגיה זו נלמד את שאלת הגמרא "והיזק ראיה לאו שמיה היזק?
"
למד את הנושא היטב וענה על השאלות הבאות –
היעזר בפרשנים:
1.
השלם
את הטבלה:
|
למאן |
התירוץ |
הקושיה |
|
|
|
|
|
גינה |
|
|
|
|
כותל |
|
|
|
|
כופין |
|
|
|
|
וחולקין |
|
|
|
|
חלונות |
|
|
|
|
דרב |
2.
למדנו
מדברי ר'
אבא
שאסור לעמוד בשדה חבירו בשעה שהתבואה
בשלה משום העין הרע ויש לשאול אם כן
מדוע
לא חייבו גם בבקעה לגדור?
עיין
בתוס'
ד"ה
גינה
שאני
והסבר כיצד הוא עונה על השאלה.
3.
"והא
וכן קתני אגויל וגזית"
א.
פסק
את קטע גמרא זה
ב.
מהי
קושית הגמרא?
ג.
כיצד
הגמרא מתרצת?
4.
א.
"נפל
שאני"
– הסבר
את תירוץ הגמרא ע"פ:
רש"י
ותוס'
–
ב.
"ודקארי
לה מאי קארי לה"
– מהי
שאלת הגמרא ומהי תשובתה
השאלה:
התשובה:
5.
"כופין
אותו לבנות בית שער…
"
א.
הסבר
את הביטוי "בית
שער"
על
פי פירוש רש"י
בדף זה ובדף ז'
ע"ב
ב.
מה
מטרת בניית הדלת ומה מטרת בניית בית השער?
6.
"גג
הסמוך לחצר חבירו"
– מהם
2
הפירושים
להבנת המשפט?
פירוש
א'
–
פירוש
ב'
–
7.
עיין
ברש"י
ד"ה
דאיצטנע
ממך וכתוב
איזה חידוש ניתן ללמוד מדברי רש"י?
סוגיה
ד':
דף
ג'
ע"א
שורה 1
– שורה
41
בסוגיה זו נסיים את הנושא של היזק הראייה בלימוד הגרסאות השונות המובאות בגמרא.
למד את הגרסאות האחרונות וענה על השאלות הבאות –
היעזר בפרשנים:
1.
השווה
בין הגרסאות ומלא את תרשים הזרימה לכל
אחד מהגרסאות:

לישנא
קמא (דף
ב.
– דף
ב:
שורה
10)
לישנא
בתרא (דף
ג.
שורה
1
– 13)
2.
באר את
שאלת הגמרא:
"ואי היזק ראיה שמיה היזק מאי איריא רצו אפילו לא רצו נמי?!
"
3.
הסבר
את המושג:
"חצר
שאין בה דין חלוקה"
4.
"אבל בזמן ששניהן רוצין אפילו פחות מכאן חולקין"
(בבא בתרא דף י"א ע"א)
השלם:
לפי
הסבר הגמרא שמשנתינו עוסקת במקרה שאין
בחצר _____________
, קשה
שהרי הנחת היסוד היא תמיד שהמשנה באה
_________
דין.
ואילו
דין זה שחצר ש_______
בה
דין חלוקה אם ________
השותפין
לחלוק
– חולקין כבר למדנו ממקום אחר והוא:
______________________________________________.
5.
הגמרא
עונה לקושיות תירוץ מסוג צריכותא,
קרא
את תירוצי הגמרא והשלם:
אילו
היינו שונים את המשנה בדף י"א
ולא את משנתנו הייתי סובר שבמקרה של חצר
ש________
דין
חלוקה והשותפין
________לחלוק
ניתן להסתפק גם ב________.
משנתנו
באה להשמיע כי ניתן לחלוק את החצר רק
ב__________
ואילו
היינו שונים את משנתינו ולא את המשנה שם
היינו חושבים ש________
לחלק
___________
אם
שניהם רוצים,
לכן
באה המשנה שם להשמיע שזה _______
מפני
ש______________.
6.
שאלות
להבנת תוס ד"ה
מאי
קא משמע לן
א.
כפי
ששמים לב אות הב'
שמעל
"תימה"
באותו
תוספות מפנה אותנו למסורת הש"ס.
עיין
במסורת הש"ס
אות ב וכתוב מה ההערה שלו לגבי גירסת
התוספות?
ב.
השלם:
ע"פ
הנאמר במסורת הש"ס
הגרסה שלפנינו היא גרסת ____________
ולפי
הגירסה השניה של ________
יש
לומר ותירץ.
ג.
לפניכם
דברי המהרש"א
לשם הבנת התוס',
קרא
את דבריהם וענה על השאלה:
כיצד
לדעתו יש להבין את התוס'?
"…
ואהא פריך דהך מלתא תנינא בסיפא בזמן ששניהם רוצים כו'
ומשני דאי ממתני'
דהתם ה"א דכי רצו פלגי במסיפס….
קמ"ל הכא דבעינן כותל…
ואהא הקשו התוס'
דאכתי מאי פריך מעיקרא דאימא שפיר דקמ"ל דשמיה באין בה דין חלוקה דלא נימא ע"מ לעשות גודא כו'…
" (מהרש"א בבא בתרא דף ג'
ע"א)
עתה יובאו שאלות על השאלה האחרונה "במאי אוקימתא"
המובאת בשורות 36
– 41 ואילו על הלישנא השלישית לא יובאו שאלות שכן ללומדים כבר התברר שרק שינתה היא את סדר הדברים ולא חידשה דבר.
7.
א.
"כי
רצו מאי הוי נהדרו בהו"
– באר
את שאלת הגמרא
ב.
חַשׁוֹב!
לדעתך,
שאלה
זו היא קושיה לדעת האומרים שמחיצה היא
"גודא"
או
"פלוגתא"?
נמק!
ג.
עיין
ברש"י
דף ב:
ד"ה
וטעמא
דרצו
ובתוספות דף ג.
ד"ה
כי
רצו והסבר
מה דעת רש"י
ותוספות לגבי השאלה הקודמת 6ב.
רש"י
–
תוספות
–
8.
"אמר
רבי אסי אמר רבי יוחנן שקנו מידן"
– באיזה
אופן מדובר ע"פ
דברי רבי יוחנן?
9.
"והלא
קנין דברים בעלמא הוא"
– קושיה
זו נובעת מהבנה שגויה של דברי רבי יוחנן,
כיצד
הגמרא הבינה את דבריו?
10.
קרא
את קטע הגמרא שלפניך והרש"י
המצורף וענה:
"ומתנה שומר שכר להיות כשואל במאי בדברים אמר שמואל בשקנו"
(בבא מציעא צד.)
בדברים –
בתמיה (רש"י)
א.
מה
ההבדל בין שומר שכר לשואל?
מה
קורה בעצם ההתניה?
ב.
"במאי
בדברים"
– באר
את תמיהת הגמרא
ג.
מה
תשובת שמואל לתמיהה?
ד.
לאור
הנאמר באותו קטע,
איזו
שאלה מתבקשת יש לשאול כשמשווים בין המקרה
שם לשלנו?
ה.
עיין
בתוס'
ד"ה
קנין
דברים
וכתוב מהו בכל זאת ההבדל בין 2
המקרים
ומדוע?
11.
"שקנו
מידן ברוחות"
– מה
הכוונה?
וכיצד
יש להבין לפי זה את דברי רבי יוחנן?
12.
מלבד
דברי רבי יוחנן מביא רב אשי תירוץ אחר,
באיזה
אופן מדובר לדבריו?

13.
איזה
חידוש מביא רב אשי?
בזה
שקניה חזקה מועיל כמו קנין חליפין?!
זה
הרי דבר ידוע…
14.
עיין
בתוס'
ד"ה
רב אשי וכתוב
כיצד ניתן לתרץ שאלה זו?
עכשיו לאחר שלמדנו את הנושא של היזק ראיה מתוך הגמרא,
נוכל לפנות אל סוגית העיון העוסקת בנושא הזה.
היזק ראיה
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
מדוע כותל מאבנים?
הרב
יוסף
חביבא,
נימוקי
יוסף,
דף
א
ע"א
בדפי
הרי"ף
ד"ה
הכל
כמנהג
המדינה
הכל כמנהג המדינה.
אם יש מנהג בבנין יבנה הכותל הזה כמנהג המדינה.
אם גויל גויל,
אם גזית גזית וכן כולן.
אבל שיעורי הכותל ברחבה אינו תלוי במנהג אלא דדינא הכי,
דבציר מהכי קים להו לרבנן דלא קאי,
ומשום הכי האריך התנא למימר זה
נותן ג'
וזה נותן ג'
דלא הוי ליה למימר אלא הכל כמנהג המדינה ונחזי אנן מנהגא.
אלא אשמעינן דאם נהגו להרבות או למעט
בשיעורין אלו הרי הוא מנהג טעות.
וטעמא דבעינן שיעורים גדולים כל כך אף על פי שאינו אלא משום היזק ראיה,
משום דחיישינן שמא יפול ויצטרך להתעצם עמו בבית דין,
ובין כך ובין כך יהא מזיקו בהיזק ראיה.
ומינה שמעינן דאפילו רצה אחד מהם לכנוס בתוך שלו ולבנות משלו בהוצא ודפנא,
חברו כופהו שיבנו בין שניהם גויל או גזית כפי המנהג דשמא יפול ויצטרך להתעצם עמו בבית דין.
והרא"ה ז"ל מוסיף בה דברים,
דאפילו בא לכנוס בתוך שלו ולבנות גויל או גזית,
חברו מעכב עליו משום דאמר ליה אם אתה עושה כן לא יהא לי רשות לסמוך עליו [ראב"ד
ו
ע"ב:
" שלא אמרו גויל וגזית וכפיסין אלא מפני סמיכת תקרה שיכלו לסמוך עליהם,
אבל להנצל מהיזק ראיה אפילו בהוצא"]
. ואפילו אמר ליה אנא יהיבנא לך רשותא למסמך,
מצי אמר ליה אי במכר לא בעינא השתא למזבן,
ואי במתנה לא ניחא לי דכתיב:
"ושונא מתנות יחיה"…
וכיון דפרישנא דהני שיעורי נאמרו כדי שיתקיים הכותל,
נראה כפי אותם המפרשים דאם נעשית הכותל מסיד או מענין אחר יותר קיים עד שיתקיים בבציר משיעורים אלו על פי אומנין בקיאין,
רשאי,
דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
דכותל דמתניתין משמע שאינו אלא מטינא,
מדאמרינן בגמרא [דף ג א]
עלה "הני מילי בטינא" ולא אמרו סידא .
א.
מה
מטרת בניית המחיצה בין החצרות ע"פ
פשט הגמרא,
ואיזו
מחיצה היתה מספקת על מנת להשיג מטרה זו?
ב.
מה
הסיבה לבנייה בשיעורים כ"כ
גדולים?
האם
עובי זה נדרש על מנת להשיג את המטרה לשמה
הוקמה המחיצה?
ג.
השווה
את דבריו לדעת הרא"ש
והתוס'
שהבאנו,
האם
הוא חולק עליהם או מסכים איתם?
פרט!
ד.
איזו
תועלת נוספת יש בבניית כתלים רחבים על פי
דברי הרא"ה
והראב"ד,
ומדוע
יש צורך שהכותל יבנה בין שניהם?
ה.
איזו
השלכה הלכתית יש לחובה להעמיד כתלים
רחבים,
במקרה
בו אחד הצדדים ירצה לבנות כותל רחב בתוך
חצרו?
ע"פ
דברי הנמוקי יוסף וע"פ
דברי הרא"ה
והראב"ד.
מנהג המדינה בהיזק ראיה
הרב
שלמה
בן
אדרת,
חדושי
הרשב"א
על
מסכת
בבא
בתרא
דף
ב
עמוד
א
איכא מרבוותא ז"ל [רבינו יונה,
עליות דרבנו יונה עמ'
א]
דפירשו דאפילו למאן דאמר היזק ראיה שמיה היזק,
וכל שרצו בונין את הכותל בעל כרחן,
הני מילי בעיר חדשה וכל שכן במקום שנהגו ממש לגדור.
אבל במקום שנהגו כולן שלא להקפיד על היזק ראיה אין מחייבין אותן לבנות,
אלא אם רצה כונס לתוך שלו ובונה.
והביאו ראיה מהיזק ראיה דגנה דחמיר טפי מהיזק דחצר.
דאפילו מאן דאמר דלא שמיה היזק בחצר בגנה מודה,
וכדאמרינן בגמ'
(לקמן ג,
ב)
"גינה שאני".
ואפילו הכי משמע בגמ'
[ד,
א]
דדוקא סתם גינה מחייבין,
הא מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין.
אלמא כל שכן בחצר דלא חמיר כולי האי דאם נהגו שלא לגדור אין מחייבין.
ואין דינם יפה בעיני,
דאפילו תמצא לומר דבגינה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו,
בחצר מחייבין,
ולא אמרו בגמ'
דגינה חמירא אלא למאן דאמר היזק ראיה לא שמיה היזק,
אבל למאן דאמר שמיה היזק ודאי חצר חמירא טפי.
ותדע לך,
דאפילו במקום שנהגו שלא לגדור בחצר מחייבין אותו מדקתני במתני'
הכל כמנהג המדינה.
ואמרינן עלה בגמ'
הכל לאיתויי הוצא ודפנא.
ומדקאמרינן לאיתויי הוצא ודפנא,
ולא קאמר לאיתויי כל מידי ואפילו מחצלת,
שמע מינה שאין הולכין אחר המנהג בפחות מהוצא ודפנא דמנהגם טעות הוא,
וכן כתב רבנו תם ז"ל.
וכיון שכן הגע עצמך,
בפחות מהוצא ודפנא אין מנהגם מנהג,
שלא לגדור כלל לא כל שכן.
א.
מהי
המחלוקת ההלכתית בין רבנו יונה לרשב"א?
ב.
מהי
ההוכחה של רבנו יונה לדבריו,
וכיצד
דוחה אותה הרשב"א?
ג.
מהי
ההוכחה שמביא הרשב"א
לשיטתו ?
הגדרת היזק ראיה
הרב
מאיר
הלוי
אבועלפייה,
יד
רמ"ה
בבא
בתרא
דף
ג
עמוד
א
(אות
כה)
ואע"ג דאיחזוק דדיירי הכי כמה שני,
לא קיימא להו חזקה …
דחצר אע"ג דלא מכוין לעיוני,
נמי לא סגיא דלא חזי,
דהא ליכא מחיצה כלל,
וכולה חדא תשמישתא היא.
הילכך הוי ליה כקוטרא ובית הכסא (ב"ב כג ע"א)
דאידי ואידי היזק
תדיר
הוא,
והיזיקא
דמטי
מיניה
צערא
לגופיה
דחבריה
הוא הלכך כקוטרא ובית הכסא דמי,
דלא קיימא להו חזקה.
ועוד דגבי חצר וכיוצא בה,
דאע"ג דלא מיכוין דלא חזי,
לא סגיא דלא חזי,
מעיקרא כי קא מחזקי באיסורא ודאי קא מחזיק,
כדדרשינן בפרק חזקת הבתים (לקמן ס,
א)
מקרא ד"וירא את ישראל שוכן לשבטיו"
(במדבר כד,
ב)
. מה ראה?
ראה שאין פתחיהן מכוונין זה לזה.
אלמא נמי איסורא
נמי
איכא
ולית ליה חזקה,
דאין חזקה לאיסורין.
והוא הדין גבי פתח כנגד פתח דחד טעמא הוא.
א.
מדוע
אין חזקה במה שקשור להיזק ראיה?
הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר)
, קהילות יעקב בבא בתרא סימן ה עמ'
כד (סוף ד"ה:
ונראה שיש)
דהנה בעיקר דין היזק ראייה איכא שלושה עניינים:
"היזק גופו";
ו"היזק לממונו";
ו"איסורא".
דכל המציץ בחצר חברו בשעה שהוא עושה מילי דצניעותא ומתבייש בזה,
הרי זה צערא דגופא,
ובזה כולי עלמא מודי דהיזק ראייה שמיה היזק.
אלא דהאי מאן דאמר דסובר היזק ראיה לא שמיה היזק סובר דחברו יכול להזהר שלא לעשות מילי דצניעות בחצרו.
[א]
וראיה לזה,
דהא היכא שכבר היה כותל ונפל,
כולי עלמא מודו דהיזק ראיה שמיה היזק משום שכבר הורגלו למילי דצניעותא כמבואר בגמרא.
[עיין תוס'
ב ע"ב ד"ה "נפל שאני"]
…
[ב]
וכן מגג לחצר כולי עלמא מודי דשמיה היזק משום דלדידך לא קביעא תשמישא ולא ידענא לאצטנועי.
[עיין רש"י ריש ג ע"א ד"ה דאיצטנע מינך"]
. הרי מבואר דכל הרואה במילי דצניעותא דחברו לכולי עלמא שמיה היזק.
רק דהאי מאן דאמר דסובר היזק ראיה לא שמיה היזק,
סובר דבכל חצר דעלמא יכול חברו להיזהר מלעשות מילתא דצניעותא וכמשנ"ת.
והאי מאן דאמר דבכל חצר היזק ראיה שמיה היזק,
יש לפרש בב'
אופנים:
[א]
דיש לומר דאיהו סובר דבכל חצר אי אפשר להישמר ממילי דצניעותא,
וממילא אית לי צערא
דגופא
מהסתכלות חברו בשלו.
[ב]
ויש לפרש דמודה שבאמת יכולים להיזהר ממילתא דצניעותא,
אלא דאם כן נמצא שמחמת הסתכלות וראיה של חברו הוא מונעו לזה מלהשתמש השתמשות צנועה ככל צרכו בחצרו,
והוי
ליה
ע"י
ראייתו
כמזיק
את
חצרו,
דהא
מצמצם
ומעכב
עליו
תשמישי
החצר,
ומשום הכי מחוייב לגדור,
כעניין היזק ממונו משום שמפסידו תשמישים בחצר [לשון הרא"ש בתשובותיו (כלל צ"ח סימן י')
"והגינה נפסדת כי אינו יכול להשתמש בה תשמיש צנוע מפני היזק ראייתו"]
[ג]
ועוד בה שלישי,
שמחוייב לגדור בשביל להציל את עצמו מן החטא.
שהרי אסור
להסתכל
בדחבריה
וכופין אותו לעשות מחיצה למען לא יהא חוטא בזה…
א.
הסבר
שלוש סיבות בהנמקת דברי האומר שהיזק ראיה
שמיה היזק.
ב.
הכל
מודים שאם המסתכל מציץ בחצר חברו בשעה
שהוא עושה מילי דצניעותא יש צער בדבר
לגופו,
והיזק
ראיה שמיה היזק.
מה
ההוכחה לכך?
היזק ראיה –
במרפסות שבבתים משותפים
פסקי
דין
–
ירושלים
דיני
ממונות
ובירורי
יהדות,
חלק
ה,
עמ'
קמג
–
קמו
ביה"ד לעניני ממונות בהרכב הדיינים:
הר'
אברהם דב לוין,
אב"ד;
הר'
שמואל ביבס;
הר'
ברוך שרגא.
תיק מס'
342 – תשנ"ו,
פסק דין בתביעה על היזק ראיה מחלון למרפסת שתחתיו.
נושא הדיון:
התובע מבקש לאסור על שכנו שגר מעליו לפתוח חלון מעל מרפסת פתוחה שלו באופן שיוכלו להסתכל תחתיו לתוך המרפסת בטענה של היזק ראיה.
הנתבע טוען שאין בחלון שהוא רוצה לפתוח משום היזק ראיה למרפסת שתחתיו,
מכיון שמנהג המדינה הוא שבכל הבנינים יש חלונות מעל מרפסות.
ועוד,
ישנן חלונות ומרפסות מבנין סמוך המשקיפים על מרפסת התובע.
השאלות לדיון:
א.
האם במרפסת טיפוסית יש היזק ראיה.
ב.
האם מנהג המדינה מבטל איסור היזק ראיה.
תשובה:
במשנה בבא בתרא נט ב:
"לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין",
וברשב"ם:
"משום היזק ראיה,
וכל שכן לחצר חבירו"….
ויש לדון מה דינה של מרפסת פתוחה הנהוגה בימינו,
האם דינה כחצר שהיתה בימיהם שיש בה היזק ראיה,
או כגינה שכתב היד רמה (בבא בתרא ב ע"ב אות כ)
שיש בה היזק ראיה,
או כגג העשוי לדירה שפסק הרמב"ם (הל'
שכנים ג,
ו)
שיש בו היזק ראיה,
או שנאמר וכך גם נראה,
שדוקא בחצר שבימיהם יש היזק ראיה כיון שדרכם היה לעשות רוב תשמישם בחצר,
וכפרש"י ריש בבא בתרא,
וכן בגינה לדעת היד רמה כיון שעשויה לדירה,
וכן בגג כיון שעשוי לדירה.
אבל מרפסת פתוחה הנהוגה בימינו שנועדה בעיקר לשם ישיבה ומשחק אך לא לדירה ולא לעשיית רוב צרכיהם,
בה אין בה היזק ראיה… באופן שיש היזק ראיה,
כתב הרשב"א בשו"ת חלק ב סי'
רסח שאינו רשאי לפרוץ גדרן של ישראל בהיזק ראיה אע"פ שמנהג המדינה להזיק כן.
ועי'
קהילות יעקב ב"ב סי'
ה שרוצה לומר שבהיזק ראיה לפעמים יש בו צער הגוף ועל זה לא מועיל מנהג המדינה,
כשם שלא מועילה בו מחילה.
לפעמים אין זה צער הגוף אלא נזק ממון שחברו מצמצם את השתמשותו בגינה בגלל הראיה,
ועל כן מועיל מנהג המדינה כמו שמועילה מחילה.
ובימינו שמנהג המדינה לבנות בניני רבי קומות ולפרוץ בהם חלונות לאוויר ולאור גם כשיש מתחתם מרפסות,
הנה לפי הנ"ל שבמקום מנהג המדינה אין דנים משום היזק ראיה,
ואפילו לא בגינה,
על אחת כמה וכמה בנידון דידן לענין מרפסת שהיא קלה מגינה וכמו שנתבאר לעיל…
, מה גם שהנתבע השיג רשיון מהעיריה לחלון שרוצה לבנות.
פסק דין
נראה להתיר לנתבע לפתוח את חלונו בגודל החלון הפתוח בקומה העליונה,
וכפי הרשיון של העיריה.
אך כדי למנוע ריב בין השכנים עליו להוסיף סורג מרושת שימנע הוצאת הראש דרכו,
ויקטין את הראיה ממנו,
וכמו שכתב בשו"ת מהרי"ט ח"א סי'
קיד לענין חזקה בחלון עם סורג.
א.
מהם
הנימוקים להתיר לדייר לפתוח חלון מעל
למרפסת שכנו?
סוגיה
ה':
דף
ג'
ע"א
שורה 41
– דף
ג'
ע"ב
שורה 18
בסוגיה
זו
נתמקד
ב
–
3 נושאים
שבהם
עוסקת
הגמרא
בשורות
אלו
כשהקשור
לכולם
הוא:
הכותל
ובנייתו
למד את הנושאים וענה על השאלות הבאות –
היעזר בפרשנים:
א.
חומרי בניית הכותל
1.
ע"פ
הכתוב בגמרא מה ההגדרה של:
א.
אבן
גויל –
ב.
אבן
גזית –
ג.
כפיסין
–
ד.
לבינין –
2.
לפניך
הפסוק שממנו למדה הגמרא שכך פירוש המילה
"גזית"
עם
פירוש המצודות:
"כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת,
וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר
הַגְּדוֹלָה"
(מלכים א',
פרק ז',
פסוק ט')
מצודת דוד:
"מגוררות במגרה"
– חתוכות במגרה לעשותן חלקות משני עבריהן בעבר הפנימי ובעבר החיצון
מצודת ציון:
"מגוררות במגרה"
– מגרה היא כלי ברזל מלאה פגימות ועל כי יחתכו בו העצים דרך גרירה נקרא מגרה
עיין
בדברי המצודות על הפסוק והסבר כיצד נהפכה
אבן הגויל לאבן גזית
3.
כיצד
בנוי כותל כפיסין ע"פ
דברי רש"י?
4.
בשורות
43
– 49 מתואר
דו שיח בין 2
חכמים
כאשר יש לו 2
גרסאות
קרא
את השיחה ע"פ
כל אחת מהגרסאות ומלא את הטבלה:
|
גרסא |
גרסה |
|
|
|
|
החכמים |
|
|
|
קושיית |
|
|
|
תשובת |
לללייחיחחח
5.
בשיחה
זו אנו נפגשים ב –
2 ביטויים
שונים,
הסבר
אותם:
מורשתא
דקרנתא –
ביני
אורבי –
6.
מהי
המסקנה שמסיק אביי מסוגייתנו?
7.
עיין
ברש"י
ד"ה
"שמע
מינה וכו'
",
לצורך
איזה עניין נחוצים דברי אביי?
8.
עיין
ברש"י
וברבינו גרשום ומלא את הטבלה (במקום
הצבוע לא לכתוב)
:
|
רבינו |
רש"י |
|
|
|
|
טינא |
|
|
|
ריכסא |
9.
הגמ'
מציעה
שתי אפשרויות להעמיד במה עוסקת אמירתו
של אביי!
מה
הן שתי האפשרויות?
אפשרות
א':
אפשרות
א':
ב.
היחס בין גובה לעובי
10.
"למימרא דבגזית דכל ד'
אמות גובה אי הוי פותיא חמשא קאי אי לא לא קאי"
–
מהו
ההיגיון המתמטי במימרא זו?
השלם!
ב________
כל
בנייה של __
אמות
ל______
נדרש
לבנות __
טפחים
ל _______
!
11.
"אמה
טרקסין"
א.
היכן
היה מיקומה בבית המקדש?
ב.
באיזה
מקדש הייתה קיימת?
ג.
כתוב
2
פירושים
למילה 'טרקסין'
על
פי התוספות!
ד.
כיצד
הגמרא מקשה מאמה
טרקסין
על אותו הגיון?
12.
"כיון
דאיכא טפח יתירא קאי"
– מה
תשובת הגמרא על הקושיה מאמה טרקסין?
13.
א.
מה
עשו במקדש שני במקום אמה טרקסין?
ב.
מדוע
בבית המקדש השני לא היה ניתן לבנות את
האמה
טרקסין?
14.
"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל ואמרי לה ר'
יוחנן ור"א חד אמר בבנין וחד
אמר בשנים"
א.
מה
הגמרא רוצה להוכיח בקטע זה?
ב.
לפניך
דברי ה"בן
יהוידע":
ואיתא
להא
ואיתא
להא.
מקשים כיון דאיתא להא ואיתא להא,
אמאי חד מפרש לה אבנין,
וחד מפרש לה אשנים,
ולא פרשו שניהם הכתוב אתרוויהו.
ונ״ל דאבנין תהיה כונת הכתוב דרך צווי,
שמצוה אותם לעשותו גדול בבנין,
אבל אשנים לא שייך ביה צווי,
אלא בא הכתוב לבשר אותם שיהיה זה הבית גדול בשנים יותר מן הראשון,
ולכן לא נקיט כל חד מנייהו אתרווייהו,
אלא מי שהבין את הכתוב שבא לבשרם,
פירש דקאי אשנים,
ומי שהבין הכתוב שבא לצוותם,
פירש דקאי אבנין.
על
פי הכתוב בבן יהוידע,
מה
הסיבה למחלוקת בין רב ושמואל,
הרי
בית המקדש השני היה גדול גם בזה וגם בזה?
15.
מדוע לא בנו 30
אמות כותל והשאר בפרוכת?
הבא את שתי התשובות העולות בדיון בגמ'.
16.
משאלת
הגמרא "וניעבדו
תלתין אמין בבנין…
" מבהיר
הרא"ש
למה דווקא שאלה זו נשאלה.
קרא
את דבריו וענה על השאלות:
ואם תאמר למה לא עשו הכותל רחב יותר כדי שיוכל לעמוד ויאריכו מידת הבית ויש לומר דהא לא מצי עבדי דכתיב:
הכל בכתב מאת ה'
עלי השכיל (דברי הימים א,
כ"ח יט)
והכי אמרינן בזבחים בפרק קדשי הקדשים שלא היו יכולים להרחיב המזבח אי לאו דאשכחו קרא ודרוש אבל בגובה יכול להוסיף משום דכתיב גדול וכו'….
א.
מה
נלמד מהפסוק:
"הכל
בכתב מאת ה'…
"?
ב.
מה
הסיבה שהגמרא שאלה את השאלה הזו למסקנת
הרא"ש?
ג.
"הן וסידן"
או דילמא "הן בלא סידן"?
16.
"איבעיא
להו הן וסידן או הן בלא סידן"
– הסבר
את שאלת הגמרא!
17.
"הן וסידן פירוש הוא הסיד שטחים בו פני הכותל שלא יטשטשם המטר"
(הראב"ד)
, מהי
מטרת הסיד לפי דבריו?
18.
א.
השלם:
לדעת רב נחמן בר יצחק מדובר בהן _________
ב.
מה נימוקו?
19.
כיצד
הגמרא דוחה את דברי רב נחמן ואת נימוקו?
20.
"בגזית
זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים
ומחצה…
בלבינין
זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה"
א.
מה
רוצה הגמרא להקשות ממקור זה?
כיצד?
ב.
"התם
חזי לאיצטרופי"
– הסבר
את תשובת הגמרא!
21.
"ת"ש
הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח והאריח
חצי לבינה של שלושה טפחים"
א.
איזו
דעה מנסה הגמרא להוכיח בהבאת משנה זו?
הסבר
את נסיון ההוכחה!
ב.
כיצד
הגמרא דוחה את ההוכחה?
22.
"דיקא
נמי דקתני"
– במה
מסייעת הדיוק מלשון המשנה לדחיית ההוכחה?
23.
מהי
מסקנתה הסופית
של הסוגייה לגבי השאלה:
"הן
וסידן או דילמא הן בלא סידן"?
סוגיה
ו':
דף
ג'
ע"ב
שורה 18
– דף
ד'
ע"א
שורה 36
בסוגיה
זו
נתמקד
ב
–
2 נושאים
עיקרים
שבהם
עוסקת
הגמרא
כשהקשור
לכולם
הוא:
קדושת
בית
הכנסת
והמקדש
למד את הנושאים וענה על השאלות הבאות –
היעזר בפרשנים:
א.
סתירת בית הכנסת
אמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי איכא דאמרי משום פשיעותא ואיכא דאמרי משום צלויי מאי בינייהו איכא בינייהו דאיכא בי כנישתא אחריתי
מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא ובנו בי סיתווא בקייטא א"ל רבינא לרב אשי גבו זוזי ומחתי מאי אמר ליה דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו שריגי ליבני והדרי הודרי ומחתי כשורי מאי א"ל זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים מזבני ויהבי להו א"ה אפי'
בנו נמי אמר ליה דירתיה דאינשי לא מזבני
1.
סמן
בקטע הנ"ל
סימני פיסוק (.
נקודה
,
פסיק
?
סימן
שאלה:
נקודתיים)
2.
מה
ההלכה שפוסק רב חסדא לגבי הריסת בית כנסת
ישן?
3.
מה
הם 2
הנימוקים
המופיעים בגמרא לדין זה?
4.
לשאלת
הגמרא "מאי
בינייהו"
עונה
הגמרא תשובה אך יש לה 2
גרסאות:
גרסא
א'
– "דאיכא
בי כנישתא אחריתי"
וגרסא
ב'
– "דאיכא
דוכתא לצלויי"
ח
שוב!
האם
יש הבדל בין 2
הגרסאות
לעניין נפקא מינה בין 2
הנימוקים?
נמק!
5.
מעשה
מרימר ומר זוטרא
א.
תאר
את מעשה מרימר ומר זוטרא בקצרה
ב.
תאר
את השוני בין בית הכנסת של ימי הקיץ לבית
הכנסת של ימי החורף
ג.
מדוע
היה מותר למרימר ומר זוטרא להרוס ולבנות
בית כנסת בקיץ ובחורף?
ציין
אפשרויות שונות כיצד מעשיהם איננו סותר
את האיסור להרוס בשל חשש פשיעה,
או
חשש שלא יהיה מקום להתפלל.
(היעזר
בתוספות)
ד.
לדעת
רבינו גרשום –
1. האם
מדובר בבית כנסת אחד או שתים?
2.
כיצד
הוא מפרש את המילים "סתרי
ובני"?
ה.
לאיזו
שיטה מהווה סיפור זה ראיה?
הסבר!
6.
שיחת
רבינא ורב אשי
א.
מלא
את הטבלה,
בכל
שורה יש לרשום את שאלת רבינא,
ומנגד
את תשובת רב אשי.
|
רב |
רבינא |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ב.
בתשובת
רב אשי לשאלה הראשונה של רבינא יש גרסא
אחרת "דילמא
מתרמי מלתא דמצווה ויהבי"
איזו
נפקא מינה יש בזה להלכה?
ג.
עיין
בדברי הרמב"ם
שלפניך:
אנשי העיר שגבו מעות לבניין בית הכנסת ובא להן דבר מצוה מוציאין בו את המעות קנו אבנים וקורות לא ימכרו אותן לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים אף על פי שהביא את הלבינים וגדרו את האבנים ופצלו את הקורות והתקינו הכול לבניין מוכרין הכול לפדיון שבויים בלבד אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו את בית הכנסת אלא יגבו לפדיונן מן הציבור
(רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח'
הלכה י"א)
האם
פסק הרמב"ם
כגרסה הראשונה בתשובת רב אשי או כגרסה
השניה?
ד.
לאיזו
דעה מהווה דיונם של רבינא ורב אשי ראייה?
הסבר!
7.
"ולא
אמרן אלא…
" – באיזה
מקרה לא חל הדין שאמר רב חסדא ואיזה מביאה
הגמרא לכך?
8.
"עייל
לפורייה התם"
– מה
המטרה במעשה?
9.
תוספות
ד"ה
ועייליה
לפורייה מהתם
א.
איזה
בעיה הלכתית מתעוררת במעשה רב אשי?
ב.
לפני
שנתקדם נביא את הסוגיה המקורית ממסכת
מגילה:
ת"ר:
בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואין מספידין בהן הספד של יחיד. אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים
1.
סכם
את הדינים הנלמדים כאן ביחס לכבוד בית
הכנסת!
בהמשך
מביאה הגמרא ממימרא בשם רב אסי:
א"ר אסי:
בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש.
ומסביר
רש"י:
על תנאי – על מנת שישתמשו בהן
2.
הסבר
את פירוש רש"י
לביטוי "על
תנאי"
בהמשך
הגמרא במגילה מביאה סיפור:
רבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא.
אתא זילחא דמיטרא עיילי לבי כנישתא.
אמרי:
'האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא,
אלא משום דשמעתא בעא צילותא כיומא דאסתנא!
'
ומסביר
רש"י:
זילחא דמטרא –
זרם מים שבאין בכח:
לאו משום מיטרא –
שיגן עלינו מפני הגשמים שאם לא היינו עוסקין בשמעתא לא היינו נכנסין:
צילותא –
דעת צלולה ומיושבת שאינו טרוד בכלום מחשבה:
3.
הגמרא
מספרת על רבינא ורב אדא שנכנסו לבית הכנסת
בשל גשם חזק שהחל לרדת,
אך
רבינא ורב אדא מנמקים את כניסתם.
-
מהי
הסיבה שבגללה נכנסו לבית הכנסת?
-
מהי
הסיבה שלא
בגללה נכנסו לבית הכנסת?
ג.
כעת
נחזור להמשך לימוד התוספות.
כיצד
מסביר התוספות את הקושיה שמתעוררת בעקבות
מעשה רבינא ורב אדא על אמרת רב אסי?
ד.
מה
תירוצו על קושיה זו?
ה.
מה
ההוכחה מהגמרא מערבי פסחים?
ו.
כיצד
מסביר ר"י
את הביטוי "על
תנאי"?
ז.
לסיכום
כיצד ניתן לתרץ את הקושיה על מעשה רב אשי
לדעת תוספות ולדעת רש"י
ב.
מעשה הורדוס
10.
כיצד
בבא בן בוטא ייעץ להורדוס לסתור את בית
המקדש?
הבא
את התירוצים השונים
11.
בעקבות
מה הרג הורדוס את כל אדוניו?
12.
"חזת
ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבא"
מה
עשתה אותה נערה כששמה לב שהוא רוצה להתחתן
איתה?
13.
עיין
בדברי המהרש"א
והסבר מה היתה הסיבה שהוא רצה להתחתן
איתה.
ושיירה
לההיא
ינוקתא
כד
חזת
דקא
בעי
למינסבא
כו'
– נראה שדקדק למינסבא לפי שעבד של בית חשמונאי היה ולא נשתחרר עדיין וכיון דקטל כולן נמצא שנשאר עבד של ההיא ינוקתא ואם נשאה הוה משתחרר ממילא כדאמרינן בפרק השולח באדון שנושא שפחתו וה"ה בהיפך באשה שנשאת לעבדה וק"ל
14.
עיין
בתוס'
ד"ה
כל
דאמר
וענה על השאלות הבאות:
א.
מה
קשה לתוס'
על
פירוש רש"י
במעשה אגריפס?
ב.
כיצד
הוא מפרש את אמירת חכמים לאגריפס "אחינו
אתה"?
15.
מהי
סיבת טמינת הנערה בדבש?
הבא
2
הסברים
16.
"מאן
דריש….
רבנן"
– מה
נובע מפשט הפסוק ומה דרשו חכמים על הפסוק?
17.
"וקטלינהו
לכולהו"
– האם
הוא הרג את כל החכמים?
(היעזר
בתוספות)
18.
מה
עשה הורדוס לבבא בן בוטא?
19.
מה
פירוש הביטוי "כלילא
דיילי",
ע"פ
רש"י
וע"פ
רבינו גרשום?
20.
עיין
בדברי ה"בן
יהוידע"
וענה
על השאלות הבאות:
קטלינהו
לכלהו
רבנן
שייריה
לבבא
בן
בוטא.
הנה בודאי מ״ש לכולהו רבנן,
קאי על הסנהדרין,
שהיה ירא מהם פן יעשו דין ע״פ התורה,
להרגו על אשר הוא עבד ומלך בחזקה,
בהרגו נפשות נקיים,
ודין זה הוא מסור בידם,
ולא חשש משאר חכמים שאין ממונים בסנהדרין,
ולכן הרג הסנהדרין בלבד ושייר מהם את בבא בן בוטא ליקח עצה.
ומה שבחר בבבא בן בוטא דוקא,
ולא בזולתו,
מפני כי בבא בן בוטא היה ידוע בטבעו שאינו נוקם ונוטר….
והא דסימא את עיניו ולא שיירו פתוח,
מפני שרצה לבדקו ולנסותו כאשר עשה באחרונה.
ונ"ל כי חשש שיבואו בני אדם וידברו עמו לעשות נקמה בהורדוס,
ויקבץ חכמים וימנה אותם סנהדרין,
ויהיה היא ראש הסנהדרין,
וידונו את הורדוס כפי משפט תורתינו הקדושה,
לכן סימא את עיניו,
דאין סומא ראוי להיות מן הסנהדרין
ע"פ
דברי הבן יהוידע:
-
את
מי הרג הורדוס ומדוע?
-
למה
השאיר בחיים דווקא את בבא בן בוטא?
-
מדוע
סימא את עיניו?
21.
הורדוס
בא לבבא בן בוטא ומנסה כדי להוכיח את
נאמנותו לו,
קרא
את שיחת הורדוס ובבא בן בוטא
וענה
על השאלות הבאות:
א.
בתשובות
בבא בן בוטא מובאים פסוקים,
כתוב
מה נלמד מפסוק זה וכיצד הוא עונה על שאלת
הורדוס בפסוק זה:
"גם
במדעך מלך אל תקלל"
–
"ובחדרי
משכבך אל תקלל עשיר"
–
"ונשיא
בעמך אל תאר"
–
"כי
עוף השמיים יוליך את הקול…
" –
ב.
"לא
הוה קטלינא להו"
– מדוע?
(ענה
על פי פשט הגמרא)
22.
"מאי
תקנתיה דההוא גברא"
– מה
ענה בבא בן בוטא על שאלה זו?
הבא
את 2
הגרסאות
23.
על
ההבדל בין 2
הגרסאות
עמדו כבר המפרשים,
לפניך
מספר מקורות קרא אותם והסבר מה ההבדל לפי
כל אחד מהמקורות בין 2
הגרסאות:
הוא
כבה
נרו –
נראה לפרש דהכי קאמר דודאי אפשר למצוא העדר אור ולא עינים…
והעדר עינים ולא האור…
אבל כאן היה העדר שניהם התורה שהיא האור והת"ח שהם העינים ולזה א"ל שא"א לך לתקן שניהם וזה ללשון ראשון אמר לו שתתקן האור כי גם בית המקדש הוא אורו של עולם כנאמר כי מציון תצא תורה וגו'
אבל העדר העינים וגופות של ת"ח אי אפשר לך להחזיר וללשון השני אמר לו שהעדר העינים אתה תתקן כי המקדש שתבנה הוא העינים תחת הת"ח שקטלת אבל העדר האור שהיא התורה שכבית במיתת הת"ח אי אפשר לך להחזיר בבנינו וקיימא לן
(מהרש"א)
הוא
כבה
אורו –
… הרי כי בית המקדש הוא עד שנברא ממנו האור ודבר זה ידוע למשכילים כי בהמ"ק הוא נבדל מן הגשמי וכל נבדל הוא מתיחס לאור כי האור אינו גשמי בכלל….
. ולאיכא דאמרי נקרא בהמ"ק עין ולא אור גמור כי אין בהמ"ק נבדל מן הגשמי לגמרי שהרי בהמ"ק נעשה מדברים גשמיים ולפיכך מדמה אותו לעינים שהעין הוא גשמי והוא מקבל האור וכך בית המקדש הוא גשמי מקבל הקדושה הנבדלת…
ואין הפרש בין לישנא קמא ללישנא בתרא רק דלישנא קמא איירי מן קדושת בהמ"ק שנמשל לאור וכן התורה של החכמים נמשלה לאור וללישנא בתרא מדבר מן בית המקדש עצמו ומן החכמים עצמו שהם נמשלים לעין
(המהר"ל)
24.
מדוע
סירב הורדוס בתחילה ומה הציע לו בבא בן
בוטא?
25.
"לא
רכא ולא בר רכא הורדוס"
א.
חשוב,
מה
מנסה מלכות רומי לומר להורדוס במילים
האלו?
ב.
מה
פירוש המילה רכא?
מהם
2
ההוכחות
שהגמרא מביאה לפירוש?
26.
תרגם
את המילים הבאים על פי רבינו גרשום וע"פ
רש"י:
1)
שישא
2)
כוחלא
3)
מרמרא
27.
חשוב,
למה
חכמים העדיפו שהוא ישאר מצופה כמו גלי
הים ולא בזהב?
28.
למתקדמים:
"השיא
עצה לנבוכדנאצר"
– קרא
בספר דניאל פרק ד'
וראה
מה היה הרקע לעצת דניאל וכיצד
הדבר
אכן התגשם.
29.
מה
ההבדל בין המקרה של בבא בן בוטא למקרה של
דניאל?
הבא
2
הסברים
30.
הוכח
מ –
2 מקורות
שונים שאכן דניאל נענש,
וכתוב
במה הוא נענש
31.
עיין
בתוספות ד"ה
שכל
והבא 2
הסברים
לכך שלא כתוב התך בפסוק "ויגידו
למרדכי את דברי אסתר"
עכשיו לאחר שלמדנו את הנושא מתוך הגמרא נוכל לפנות לסוגיית העיון העוסקת בסתירת בית הכנסת
סתירת בית כנסת
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
האיסור להרוס בית כנסת
רמב"ם,
ספר
המצוות,
לא
תעשה
סה
שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה,
ומאבד ספרי הנבואה,
ומלמחוק השמות הנכבדים,
והדומה לזה.
ולשון האזהרה שבאה בזה הענין הוא אמרו:
"לא תעשון כן לה' אלקיכם"
(דברים יב,
ד)
. אחר שקדם הציווי לאבד עבודה זרה ולמחות את שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כולם,
ובאה האזהרה ואמר:
"לא תעשון כן לה' אלוקיכם".
וכל מי שעבר על דבר זה כגון שיהרוס שום דבר מן ההיכל והמזבח והדומה להם או שימחה שם משמות ה',
לוקה.
א.
כיצד
לומדים מהפס':
"לא
תעשון כן לה'
אלוקיכם"
שאסור
להרוס בית כנסת?
האם
האיסור להרוס בית כנסת הוא איסור תורה?
ב.
במה
דומה האיסור להרוס בית כנסת לאיסור להרוס
את בית המקדש?
ספר יראים סימן תט
ויראת מאלוהיך צוה בהכנס אדם למקדש או בבית הכנסת או לבית המדרש שינהג בהם מורא וכיבוד דכתיב בפרשת בהר סיני את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו לא ממקדשי אתה ירא אחא ממי שהזהיר על המקדש פי'
מן הב"ה ומצינו בית הכנסת ובית המדרש שנקראו מקדש דתניא בתו"כ והשימותי את מקדשכם מקדש מקדשי מקדשכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמרי'
במגילה ואהי לכם למקדש מעט בארצות אשר הדחתים שם ואמר שמואל בר רב יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות
[שבבבל]
למדנו שאמרה תורה את מקדשי תיראו שבתי כנסיות ובתי מדרשות בכלל.
א.
מה הסיבה
הגורמת לקדושה והאם קדושת בית הכנסת דאו'
או דרבנן?
רמב"ן מגילה כה ע"ב
לפי מה ששנינו במשנתינו בית הכנסת לוקחין בדמיו כו'
משמע ודאי שבית הכנסת קדושה יש בו …
והשתא קשיא לי א"כ האיך נמכר והלא דבר הראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה,
ובתוספתא דהאי פרקא תניא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון,
ותו כי מכרו שבעה טובי בני העיר במעמד אנשי העיר היכי שרו דמייהו למשתא בהו שכרא והלא נתפסין בקדושתה…
ויש לישב ולומר דבית הכנסת עשו אותו כתשמישי מצוה לולב וסוכה,
והן עצמן אע"פ שנזרקין לאחר זמן,
בזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד,
כדאמרינן התם (שבת כ"ב א')
אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה והוינן בה וכי נר קדושה יש בו ומסקנא דאסיר,
והתם נמי אמרי'
דנויי סוכה אסור להסתפק מהן כל שבעה …
ופירוש הדברים דנויי סוכה אסורין בשעת מצותן משום דחל שם שמים עליהן …
וכן הדס של מצוה אסור להריח בו…
לפיכך בית הכנסת כל זמן שבני העיר רוצין בו ומצותן עליו נוהגין בו קדושה ואפי'
בחרבנו,
שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לשפץ אותו ולבנותו,
אבל אם נמלכו למכרו כבר עבר זמן מצותו כסוכה לאחר שבעה ונפקעה קדושה [דמצוה]
מיניה.
ואין ספק (דמצוה)
דמכירה זו האמורה בבית הכנסת בכל מקום אינה אלא בשיש להן בית הכנסת אחרת,
דאי לאו הכי ודאי אסור כדאמרי'
בבבא בתרא (ג'
ב')
.
לא ליסתר איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי…
א.
כיצד מגדיר הרמב"ן את הסיבה הגורמת לקדושת בית הכנסת?
משום פשיעותא או משום צלויי
רבנו אשר,
הרא"ש,
בבא בתרא פרק א סימן ד
אמר רב חסדא לא לסתור אינשי בי כנישתא אא"כ בנו בי כנישתא אחריתי.
איכא דאמרי משום פשיעותא.
ואיכא דאמרי משום צלויי.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי.
מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא.
אינהו סברי משום צלויי והוה להו דוכתא לצלויי.
אמר ליה רבינא לרב אשי גבי זוזי ומנחי מאי וכו'.
אינהו סברי משום פשיעותא להכי שקלי וטרו היכא שהכל מזומן אי איכא למיחש לפשיעותא.
והלכתא כוותייהו דאפילו אי איכא דוכתא לצלויי אסור משום פשיעותא.
והני מילי דלא חזא ביה תיוהא,
אבל היכא דחזא ביה תיוהא סתר ובני.
וכן כל בנין שאי אפשר לבנותו בלא סתירה,
כגון להרחיב את הבנין.
כי הא דרב אשי חזא תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא סתריה ועייליה לפורייה להתם ובני,
ולא אפקיה לפורייה עד דתקין לה שפכי.
הרב שלמה בן אדרת,
הרשב"א,
בבא בתרא דף ג עמוד ב
מרימר ומר זוטרא בנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא.
פירוש דסבירא להו דמשום צלויי הוא,
וכיון דאיכא דוכתא לצלויי סתרי ובנו.
ורבינא דבעא מיניה מרב אשי גבי זוזי ומנחי מאי,
סבירא ליה כמאן דאמר משום פשיעותא.
וקשה לי קצת.
היאך הזכיר שני ההפכים ביחד ולא אמר מרימר ומר זוטרא סברי הכי,
ורבינא ורב אשי סברי הכי,
דלפי פשטא הוה משמע דליכא פלוגתא ביניהו?
ומתוך הדחק אני אומר כי שמא מה שאמרו משום פשיעותא,
לאו למימרא דחוששין דילמא פשעי ולא בנו כלל,
אלא דילמא פשעי ומתרשלי.
ואע"ג דאיכא דוכתא לצלויי,
כיון דלאו בית הכנסת קבוע הוא חיישינן,
אבל היכא דאיכא בית הכנסת קבוע לא חיישינן.
והיינו דקאמר:
"דאיכא דוכתא לצלויי",
ולא קאמר:
"דאיכא בי כנשתא אחריתי",
אע"ג דבהאי מצלו בסיתוא ובהאי מצלו בקייטא,
לפשיעה דקצת ימים לא חיישינן,
כיון דהשתא מיהא איכא בי כנשתא אחרינא דמצלו בה כדרכיהו,
והיינו דקאמרינן עד דבני בי כנשתא אחריתי.
א.
האם
מרימר ומר זוטרא סוברים כמאן דאמר משום
"פשיעותא",
או
כמאן דאמר משום "צלויי"?
הסבר
ע"פ
הרא"ש
וע"פ
הרשב"א.
ב.
כיצד
ביארו הרא"ש
והרשב"א
את החשש משום "פשיעותא"?
ג.
הסבר
את ההבדל בין שתי הגרסאות שבגמרא המובאות
ברשב"א:
"איכא
דוכתא לצלויי",
ו"איכא
בי כנשתא אחריתי".
ד.
מה
מחדש הרא"ש
באשר לסתירת בית כנסת לחלוטין כשרוצים
להרחיבו,
מה
הדמיון ל"חזי
ביה תיוהא"?
מה
החידוש ההלכתי בדבריו אלו?
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכות יב –
יג
יב.
אין
סותרין
בית
הכנסת
כדי
לבנות
אחר
במקומו
או
במקום
אחר,
אבל
בונין
אחר
ואח"כ
סותרין
זה,
שמא
יארע
להם
אונס
ולא
יבנו,
אפילו
כותל
אחד
ממנו
בונה
החדש
בצד
הישן
ואחר
כך
סותר
הישן.
יג.
במה
דברים
אמורים?
שלא
חרבו
יסודותיו
או
שלא
נטו
כתליו
ליפול.
אבל
אם
חרבו
יסודותיו
או
שנטו
כתליו
ליפול
סותרין
אותו
מיד
ומתחילין
לבנות
במהרה
ביום
ובלילה
שמא
תדחק
השעה
וישאר
חרב.
א.
באיזה
מקרה יהיה מותר על פי הרמב"ם
לסתור בית כנסת על מנת לבנות חדש,
ומדוע?
ב.
מדוע
אין לסתור בית כנסת עד שבונים חדש?
לפי
איזו דעה בגמרא פסק הרמב"ם?
הוכח
דבריך מדברי הרמב"ם
(בשתי
ההלכות)
.
ג.
האם
דברי הרמב"ם
תואמים עם הסברי רש"י
(ד"ה
משום פשיעותא)
, והרשב"א?
כשיש בית כנסת אחר קבוע בעיר
הרב דוד בן שמואל הלוי,
טורי זהב,
ט"ז,
אורח חיים סימן קנב ס"ק א
וכתב
הר"ן
דלמאן
דאמר
משום
פשיעותא
דמתרשלי
לבנותה
ובימים
שבינתים
לא
יהיה
להם
מקום
קבוע
להתפלל.
אבל
ודאי
כל שיש להם בית הכנסת אחר קבוע
לכולי
עלמא
שרי,
דהא
ליכא
משום
צלויי
ולא
משום
פשיעותא,
דאילו
לפשיעותא
שלא
יבנו
לעולם
ליכא
מאן
דחייש
לזה,
עכ"ל.
וכ"כ
בשם
הרשב"א
ונמוק"י.
ונראה
שגם
התוס'
סבירא
ליה
כן,
דהא
כתוב
איכא
ביינהו
דאיכא
דוכתא
לצלויי,
משמע
דוקא
במקום
ארעי
לצלויי
פליגי,
אבל
בי
כנישתא
קבוע
אחריתא,
כולי
עלמא
מתירים.
ואפילו
להגירסא
שלפנינו:
"איכא
ביניהו
דאיכא
בי
כנישתא
אחריתא",
גם
כן
פירושו
כן
שיש
בי
כנישתא
עראי.
וכן
משמע
בבית
יוסף
בדאיכא
בי
כנישתא
אחריתא
לצלויי
משמע
ארעי
בעלמא.
ולזה
נראה
דגם
הרמב"ם
והטור
[=אורח
חיים
סימן
קנב]
סבירא
ליה
כן,
ואע"ג
דלא
הזכירו
דמהני
בי
כנישתא
אחריתא,
נלמד
ממילא
מדאמרו:
"אלא
בונין
האחרת
תחילה
ואח"כ
סותרין"
[=לשון
הטור]
. ומזה
נלמד
דאי
איכא
אחריתא
הוה
ליה
כאילו
כמו
אחרת,
דמה
הפרש
יש
בינהם.
א.
האם
יהיה ניתן להרוס בית כנסת,
כשיש
בעיר בית כנסת קבוע אחר?
מדוע?
מה
הבסיס לכך שתוס'
מסכימים
להלכה זו?
ב.
מה
ניתן ללמוד מדברי הגמרא:
"איכא
ביניהו דאיכא בי כנישתא אחריתא",
למצב
בו יש בית כנסת אחר קבוע בעיר?
ג.
לדברי
הט"ז,
מה
יסברו הרמב"ם
והטור באשר לאפשרות לסתור בית כנסת כשיש
בית כנסת קבוע אחר בעיר,
ומנין
ניתן ללמוד זאת מדברי הרמב"ם
והטור?
האמנם
הבנה זו הכרחית?
הרב
אליעזר
וולדינברג,
שו"ת
ציץ
אליעזר
חלק
יד
סימן
ח
בע"ה.
אמשטרדם,
כ"ו אדר א'
תשל"ח.
כבוד הרב הגאון המהולל והמפורסם רבי אליעזר יהודה וולדינברג שליט"א ראב"ד דקרתא דשופריא.
שלום רב לו ולתורתו.
אחדשכ"ת (=אחר דרישת שלום כבוד תורתו)
הנני בשאלתי דלהלן.
לקהלתנו קהל אשכנזים אמשטרדם שני בתי כנסת גדולים במרחק של חצי שעה ביניהם ועוד כמה בתי כנסת קטנים מפוזרים בכל העיר,
שני הגדולים מכילים כמה מאות איש.
מתפללי בית הכנסת מאחד משני הגדולים האלו נתמעטו בשנים האחרונות עד מאד,
ע"י עלית משפחות שלימות לארץ ישראל וע"י עקירת דירות של משפחות רבות לרבעים חדשים שנבנו בעיר וע"י פטירת זקנים שלא שבקו בנים.
המצב הכספי של הקהילה הורע מאד בשנים האחרונות והנהלת הקהילה אומרת שאין בכוחה לשלם את החזקה והניקוי של ביהכ"נ…
נוסף לנימוקים הנ"ל,
הנהלת הקהילה אומרת לבנות ביכ"נ חדש ברובע חדש שבו התיישבו בשנים האחרונות משפחות רבות,
וכדי לממן את בנית ביהכ"נ ברובע זה ברצונה לחסל את כל הבנין של ביהכ"נ הישן הנ"ל באופן שיביא תועלת כספית רצויה מאד.
הצעת ההנהלה לבנות מין צריף באופן ארעי ע"י ביהכ"נ הישן לזמן עובר שבו יהרסו את כל בנין ביהכ"נ ובמקומו של כל הבנין לבנות ביכ"נ קטן המספיק למספר המתפללים דהשתא ועליו ועל ידו מספר דירות לגור שימכרו למשפחות שונות.
נשאלתי אם יש היתר לכך.
אחר עיוני בפוסקים ובשו"ת אינני מוצא היתר….
המחכה לתשובתו ולהוראתו בהכרת תודה מראש,
המאחל כח ובריאות לכת"ר בעבודת הקודש והמצפה לבשורות טובות מארצנו הקדושה מאיר יוסט הרב הראשי ואב"ד דקק"א אמשטרדם.
תשובה.
ב"ה.
מוצש"ק אור ליום ג'
אדר ב תשל"ח.
ירושלים עיה"ק תובב"א למעלת כבוד הרה"ג המפורסם וכו'
מוהר"ר מאיד יוסט שליט"א הרב הראשי ואב"ד דקק"א אמשטרדם.
אחדשכ"ת באהבה וכבוד.
בענין איסור סתירת בית כנסת,
דעת הט"ז באו"ח סימן קנ"ב ס"ק א דכל שיש בית כנסת אחר קבוע בעיר לכולי עלמא מותר לסתור הבית כנסת גם לפני שבונים אחר במקומו של זה.
והגם שהמגן אברהם בס"ק א חולק על זה וסבירא ליה דאפילו יש להם שני בתי כנסת נמי אסור,
כבר כתב המשנה ברורה בביאור הלכה ד"ה שלא יבנו,
דאחרי דבסותר על מנת לבנות לכולי עלמא ליכא איסורא דאורייתא.
ואחרי דלא מצינו למי מהראשונים שיחמירו בהדיא בזה,
ואדרבה מצינו להרבה מהראשונים שמקילים בהדיא בענין זה וכו'
שוב אין להחמיר בזה.
וכ"כ גם הערוך השלחן בסעיף ב'
דמכיון שרוב הפוסקים סוברים כן יש להקל בכה"ג.
ואם כן בנידוננו בנוגע לאיסור סתירה יש להקל לסתור מקודם [א]
מכיון שיש עוד בית כנסת גדול בעיר,
[ב]
וגם עוד כמה בתי כנסת קטנים מפוזרים בכל העיר,
[ג]
ומה גם דנוסף לזה הא הרי ההצעה היא שעד שיקימו ויבנו הבית כנסת החדש יבנו בינתיים מין צריף באופן ארעי ע"י ביהכ"נ הישן באופן שלא יחסר המזג לאנשי רובע זה ולא יצטרכו אפילו לטרוח ללכת להתפלל לבית כנסת יותר מרוחק.
א.
במה
חולק המגן אברהם על הט"ז?
ב.
מה
הסיבה להסתמך על פסק הט"ז,
ומהן
הסיבות בגללן התיר הרב וולדינברג לסתור
את בית הכנסת הישן?
הרב משה פיינשטיין אגרות משה,
או"ח חלק ב סימן מו
בדבר שרוצים אחדים לבטל הארבעה בתי כנסיות שבעיר סקרענטאן ולבנות ביהכ"נ אחד גדול לכל בני העיר,
הוא רק עצת היצר שהוא כדי לבטל בתי כנסיות של שומרי תורה…
וגם בעצם הדין אף אם הכוונה היתה לשם שמים כדי שיהיה ברוב עם נמי אסור לבטל ביהכ"נ,
דהא המג"א הביא בסימן קנ"ד סוף ס"ק כ"ג בשם הריב"ש שהמעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש ביהכ"נ אחרת בעיר מונע הרבים לעשות מצווה,
אף שיכולים להתפלל בביהכ"נ האחד ויהיה עוד במעלת ברוב עם ומ"מ אסור…
והטעם פשוט משום דיש עלה בעוד ביהכ"נ לאלו שרחוקים מביהכ"נ הראשון שלפעמים יקשה להם לילך לביהכ"נ וכשיהיה עוד ביהכ"נ שקרוב להם ילכו לביהכ"נ ויתפללו בציבור וישמעו קדיש וקדושה וזה עדיף ממעלת ברוב עם וגם בלא זה לאפושי קדושה עדיף…
ואף הט"ז סק"א דסובר כהמתירין לסתור אף קודם שבנו האחר כשאיכא בי כנישתא אחריתי שהוא כגירסא האחרת בגמרא דאיכא בי דוכתא לצלויי הוא רק שלא גזרו באופן זה משום דלפשיעותא שלא יבנו כלל לא חיישינן וכן הוא מפורש בנ"י שם אלמא דאם היו חוששין לשמא לא יבנו לעולם גם לדידהו היה אסור מלסתור קודם שיבנו האחר…
א.
איזה
דיוק לומד הרב בדעת הט"ז?
ב.
הרב
מונה מספר סיבות למה לא לסתור את בתי
הכנסת,
הבא
אותם!
סוגיה
ז':
דף
ד'
ע"א
שורה 36
– דף
ד'
ע"ב:
משנה
בסוגיה זו נגמור את לימוד הגמרא של המשנה הראשונה,
כשבסוגיה זו אנו נפגש ב –
4 נושאים הקשורים להיזק ראיה.
למד את הנושאים הללו וענה על השאלות,
היעזר בפרשנים:
א.
מנהג המדינה
1.
"הכל
כמנהג המדינה"
– מהי
שאלת הגמרא ומהי תשובתה?
2.
מה
הפירוש המילים הוצא ודפנא?
3.
כתוב
על פי מה שלמדנו בעבר,
מהי
דעת תוספות לגבי מקום שנוהגים לבנות פחות
מהוצא ודפנא?
4.
עיין
בדברי הרמב"ם
שלפניך,
מהי
ההלכה לפי דבריו?
רוחב מקום הכותל משל שניהם וכמה יהיה רחבו הכל כמנהג המדינה ואפילו נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין ובלבד שלא יהיה אויר שיסתכל בו ויראה את חבירו.
ב.
נפילת הכותל
5.
באר
את שאלת הגמרא:
"פשיטא?
"
6.
הבא
2
מקרים
שהמשנה שלנו מחדשת שגם בהם אם נפל הכותל
המקום והאבנים של שניהם
ג.
גדר בגינה ובקעה
7.
"הא
גופא קשיא"
– מה
קשה לגמרא על המשנה?
8.
היכן
יש יותר היזק ראיה:
בבקעה
או בגינה?
9.
"אמר
אביי הכי קאמר"
– מה
תירוץ אביי לבעיה במשנה לפי רש"י
ולפי תוספות?
10.
"משום דקשה להו דהא השתא נמי קשיא דיוקא דסיפא ארישא דרישא קתני במקום שנהגו בבקעה מחייבין אותו לגדור הא סתמא לא ובסיפא קתני אבל בבקעה במקום שנהגו שלא לגדור וכו'
הא סתמא מחייבין אותו לכך כתבו וסיפא נמי יש לפרש כן וכו'
דלא תקשי דיוקא וק"ל "
(מהר"ם)
לפי
דברי המהר"ם
מה היה קשה לתוספות על פירוש רש"י?
11.
כיצד
רבא דוחה את תירוץ אביי?
12.
מה
תירוץ רבא לבעיה על המשנה?
13.
מה הדין ע"פ מסקנת הגמ'
בגינה במקום שלא נהגו לגדור?
14.
עיין בירושלמי פרק א'
הלכה ב':
"תני בגינה בין מקום שנהגו לגדור בין מקום שנהגו שלא לגדור כופין אבל בבקעה מקום שנהגו לגדור כופין שלא לגדור אין כופין"
– מה דעת הירושלמי בנדון?
האם
הוא חולק על המסקנה בבבלי?
ד.
מהו חזית
15.
לשם
מה עושים חזית?
16.
"מאי
חזית"
– מה
הגמרא מנסה לברר?
17.
לשאלה
זו מובאת דעת רב הונא ב –
2 גרסאות,
קרא
את הגרסאות והשלם את תרשים הזרימה לכל
גרסא.
גרסא א'
גרסא ב'

18.
תרגם
את המילים הבאות:
א.
אכפיה
–
ב.
קרנא
–
ג.
מלבר
–
ד.
מלגיו
–
ה.
גיזוזא
–
ו.
גייז
–
ז.
לייף
–
ח.
ליפופא
–
ט.
נישעיה
באמתא –
י.
קפיל
–
יא.
קילופא
–
19.
"והא
מבחוץ קתני",
מהי
הקושיה מלשון המשנה?
ועל
איזה לשון זה קשה?
20.
מדוע
כתבה הגמרא שזה "קשיא"
ולא
"תיובתא"?
(תוספות
ד"ה
והא
מבחוץ)
21.
מה
הסבר ר'
יוחנן
לחזית?
22.
למתקדמים:
הגמרא
עוסקת בשאלה כיצד עושים חזית,
אך
יש להבין מה הפירוש המילולי למילה חזית.
לפניך
פירוש רש"י
ופירוש הרמב"ם
למילה "חזית":
רש"י
–
"וכל חזית לשון קצה הוא…
"
רמב"ם
–
"ופירוש חזית מחזה כלומר דבר הנראה להודיע למי הוא הכותל"
על
בסיס המחלוקת ביניהם פירש החת"ם
סופר את הקשר בין פירושי רש"י
ורמב"ם
לדעות רב הונא ור'
יוחנן:
"מאי
חזית פירש רש"י מלשון מחזה מול מחזה.
נראה היינו לר'
הונא אבל ר'
יוחנן ע"כ מפרש
לי לשון חזה הוית דבר נראה וניכר כמ"ש הראשונים ז"ל וסגי בשייעא טינא"
קרא
את דברי החת"ם
סופר והסבר כיצד כל פירוש מתאים לאחת
מהדעות
23.
גם
פה בדיוק כמו אצל רב הונא מקשה הגמרא על
שיטת ר'
יוחנן,
קרא
את הקושיה והתשובות והשלם את הטבלה:
|
תשובה |
שאלה |
|
1. |
1. |
|
2. |
2. |
hjjhj
24.
כיצד
עושים חזית בגדר של הוצא לפי דברי רב
נחמן?
(היעזר
ברש"י
ובציור)
25.
מה
מציעה הגמרא לעשות כדי שיהיה ניכר למקרה
שהשכן
יגע
בהוצין?
26.
לפי
דברי אביי,
מה
הדין אם ברצונו לעשות חזית בגדר של הוצא?

ד.
עשית חזית גם כששניהם רוצים
27.
"לא
יעשו לא לזה ולא לזה"
– במשפט
זה מקשה רבא מפרזיקא על הגמרא וגם מציע
הצעה.
מהי
קושית רבא?
ומהי
הצעתו?
28.
מה
הבעייתיות לומר
שהמשנה באה להשמיע לנו תקנתא לרמאי?
29.
האם
ברישא השמיעה המשנה תקנה נגד הרמאים
בלבד?
הסבר
מה היתה ההוא אמינא ומה יצא למסקנה
30.
כיצד
מסקנה זו מקשה על סוף המשנה?
31.
מה
תירוץ רבינא לקושיה זו?
32.
לאור
תירוץ רבינא,
למסקנת
הגמרא –
האם
שנתה המשנה תקנתא לרמאי בלבד בסיפא?
33.
ראינו
שאביי סובר שלכותל הוצא אין תקנה,
אם
כן מה דעתו לגבי הסיפא של המשנה?
האם
לשיטתו יש פה רק תקנה נגד הרמאים?
היעזר
בתוספות
סוגיה
ז':
דף
ד'
ע"ב
שורה 21
– דף
ה'
ע"א:
משנה
בסוגיה זו נלמד על המחלוקת בין ת"ק לר"י לעניין מקיף וניקף,
קרא על הנושא בגמרא וענה על השאלות הבאות:
א.
ביאור המשנה
1.
הסבר
את המקרה שעליו מדברת המשנה
2.
"אין
מחייבים אותו"
– מדוע?
(היעזר
ברש"י
וברבינו גרשום)
3.
מה
אומר ר'
יוסי
במשנה?
4.
הקף
בעיגול:
דברי ר'
יוסי באים לחלוק
להוסיף על דברי תנא קמא
ב.
הגמרא
5.
כיצד
שמואל מסביר את דברי ר'
יוסי?
מה
עולה מתוך דבריו לגבי שאלה 4
ששאלנו?
6.
במה
נחלקים רב הונא וחייא בר רב וכיצד כל אחד
סובר?
7.
מה
המחלוקת בין ת"ק
לר"י
עפ"י
רב הונא,
ומדוע
המחלוקת הזאת אינה יכולה להתקיים לדברי
חייא בר רב?
8.
מאיזה
דיוק על דברי ת"ק,
מבינה
הגמרא שיש מחלוקת בינו לבין ר"י?
6.
השלם:
הגמרא
מביאה אפשרויות להסביר את המח'
בין ת"ק לר'
יוסי גם לפי שיטת ____________.
אפשרות ראשונה שלפי ת"ק משלם ________________
ולר'
יוסי משלם ______________.
אפשרות שניה,
שלפי ת"ק משלם עבור _______________
ולא עבור __________________
ולפי ר'
יוסי משלם
עבור_________________________.
אפשרות שלישית היא שחולקים במקרה והמקיף גדר את הרביעית שלת"ק במקרה כזה _______________________
ולפי ר'
יוסי ______________________.
לישנא אחרינא באפשרות השלישית היא שלת"ק
_________________________________
ולר'
יוסי
________________________________.
7.
הסבר
את המושגים הבאים:
א.
אגר
נטירא –
ב.
דמי
קנים בזול –
8.
קרא
בגמרא דף ה'
ע"א
שורות 1
– 4 וסכם
את הסיפור המובא שם
10.
כשיטת
מי הלך רבינא כשביקש מרוניא שיתן לו כמו
שגדר?
(היעזר
ברש"י)
11.
כיצד
הוכיח רבינא לרוניא שהוא צריך לשלם לו?
12.
מה
הציע רבא לרוניא?
מה
נלמד מכך?
לפני שנמשיך לסיפור הבא המובא על רבינא ורוניא נביא מילות רקע הלכתי על הסיפור:
אדם
הרוצה למכור שדה,
ויש
כמה אנשים הרוצים לקנות את השדה,
זכות קדימה יש לשכן,
שיש
לו שדה ליד השדה העומד למכירה.
נוח
יותר לעבד שדות סמוכים מאשר שדות רחוקים,
ולכן
קבעו חכמים שלשכן עדיפות בקניית השדה.
דין
זה קיים גם במכירת דירה או חנות.
מקור
הדין אינו מפורש במקרא אך חז"ל
למדו זאת מתורת המוסר הכוללת בפסוק "ועשית הישר והטוב בעיני
ה'
אלהיך".
ואם
מכר לאדם זר,
מסלקים
את הקונה,
ובעל
המצר מחזיר לו את המחיר שנתן בעד הקרקע.
13.
מה
רבינא לעשות מתוקף דין "בר
מצרא"?
14.
"אמרי
אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא"
א.
כתוב
בלשונך את הפירושים
שמביא רש"י
לפתגם.
הסבר
את המקרה של רבינא ורוניא לפי כל אחד
מהפירושים.
ב.
מהם שלושת
הקושיות שמקשה רבנו תם על רש"י?
איזה
קושיה הוא שואל על הגמרא?
ג.
כיצד
הסביר ר"ת
את הפתגם ואת המקרה?
כתוב
כיצד פירוש זה פותר את הקושיא הראשונה
והשלישית על רש"י.
ד.
מה
פירוש הרב אברהם המובא בתוס'
על
המקרה?
שאלות
עיון:
15.
עתה
נלמד את הסוגיה המקבילה במסכת בבא קמא:
תנן המקיף חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו הא רביעית מחייבין אותו ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב שאני התם דאמר ליה את גרמת לי הקיפא יתירא ת"ש א"ר יוסי אם עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל טעמא דגדר ניקף הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור שאני התם דאמר ליה לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא
רש"י:
משלש
רוחותיו –
שהיה לו לראובן שלש שדות אצל שדה שמעון משלש רוחותיו:
וגדר –
ראובן את הראשונה סמוך לשדה שמעון לבד מחיצות חיצונות שהיו לו בינו לשאר הבקעות:
ואת השניה והשלישית כזה:
אין
מחייבין
אותו –
אין מחייבין את שמעון כלום דמאי אהני ליה הרי שדהו פתוחה מצד רביעית:
הא
רביעית –
הא אם היה לו לראובן ד'
שדות מארבע רוחות של שמעון וגדרן מחייבין את שמעון לתת את חלקו במחיצות הפנימיות שבינו לראובן:
זה
נהנה –
שמעון:
וזה
לא
חסר –
ראובן שהרי יש לו לגדור שדהו:
הקיפא
יתירא –
דאי לאו שדה של שמעון בין שדותיו הוי סגי ליה במחיצות חיצונות והוו כל שדותיו גדורים והלכך חסר הוא בשבילו:
אם
עמד
ניקף
וגדר
את
הרביעית –
גלי אדעתיה דניחא ליה בהקיפו של ראובן ומגלגלים עליו את הכל לתת את חלקו בג'
מחיצות פנימיות של ראובן:
הא
מקיף –
הא אם קנה מקיף עוד שדה רביעית אצל שמעון וגדרה פטור שמעון:
לדידי
סגי
לי
בנטירא
בר
זוזא –
לא היה יכולת בידי לגדור גדר של אבנים וסגי לי בגדר קוצים בר זוזא להבדיל ביני ובינך:
תוספות:
את גרמת לי הקיפא יתירא.
מתוך פירוש הקונטרס משמע דמיירי בגדר שבין שדהו לשדה ניקף וקשה דהיכי חשיב ליה זה נהנה וזה אין חסר הואיל שכל אותו הגדר לא נעשה אלא להפסיק בין שדותיו לשדה ניקף ועוד דהוה ליה למימר את גרמת לי כל זה ההיקף דהקיפא יתירתא משמע שגרם ליה להרבות אלא נראה שמבחוץ סביב לד'
רוחות הקיף והקיפא יתירא משום שמחמת שדה האמצעי ההיקף גדול יותר מדאי:
אם
עמד ניקף.
בסדר המשנה ל״ג בהדיא ניקף אלא ללישנא דמפרש התם דקאי אניקף דייק הכא:
א.
לפי
רש"י
כמה שדות היו לראובן סביב שמעון?
כיצד
הבנה זו משפיעה על הבנת הסוגיה?
ב.
קטע
הגמרא נמצא במסכת בבא קמע בסוגיית דיני
נהנה,
קרא
את ההסבר שלפניך:
אדם
המקבל תועלת או נחת רוח מחבירו,
חייב
לשלם לו על כך אך זה תלוי בשתי שאלות:
האם
האדם נהנה,
והאם
הבעלים חסר.
לכן
דיני נהנה מתחלקים לארבעה מקרים –
זה
נהנה וזה חסר,
זה
לא נהנה וזה לא חסר,
זה
נהנה וזה לא חסר,
זה
לא נהנה וזה חסר.
מה
ניסתה הגמרא בבבא קמא להוכיח מהסוגייה
שלנו לגבי הנושא הנידון שם?
האם
היא הצליחה?
פרט!
ג.
עיין
בתוס'
ד"ה
את גרמת וברש"י
– באיזה
נושא הם נחלקים ואיך סובר כל אחד?
כיצד
זה מתקשר לסוגייה שלנו?
16.
"אם
עמד וגדר את הרביעית"
– עיין
בתוס'
ממסכת
בבא קמא אם
עמד ניקף
ובתוס'
במסכת
שלנו ד"ה
אם
עמד
וענה על השאלות הבאות:
א.
למה
לא מזכירה המשנה האם מדובר כשעמד ניקף?
ב.
איזה
בעיה עולה מלשון הסוגיה בבא קמא?
כיצד
תוס'
מתרץ
את הבעיה?
17.
עיין
בתוס'
ד"ה
דמי
קנים
וענה על השאלות הבאות:
א.
איזה
קושיה מעלה תוס'
על
דברי חייא?
איזה
ראיה הוא מביא לקושיה זו?
ב.
מה
ההבדל בין המקרה שלנו למקרה המובא שם לפי
דברי ר"י?
ג.
למסקנה
האם יצטרך לשלם דמי קנים לדעת תוס'?
למה?
18.
עיין
בתוס'
ד"ה
שניה
–
מה
ר"י
מוכיח עפ"י
דברי ת"ק?
19.
עיין
ברש"י
ד"ה
דתנא
קמא סבר –
כיצד
מנמק רש"י
את דברי תנא קמא?
20.
איזה
קושיה העלה תוס'
על
טעם רש"י?
21.
לפניך
דברי הרש"ש
על מה שאמר רש"י:
"ודווקא בבית דין קאמר ר"ל שכבר היה דין ביניהם וב"ד פטרוהו…
"
כיצד
הרש"ש
מיישב את הקושיה על רש"י?
22.
עיין
בתוס'
ד"ה
ורבי –
עפ"י
דברי תוס',
באיזו
לשון ר"י
מחמיר יותר?
23.
עיין
בתוס'
ד"ה
ואי
–
מדוע
אמר רבא לרוניא שידון אותו,
ולא
אמר לו שיגבה ממנו תשלום?
, מאיפה
הביא תוס'
ראיה
שהיה לו לבקש תשלום?
עכשיו
לאחר
שלמדנו
והבנו
את
הסוגיה
בגמרא
נוכל
לעבוד
ללימוד
סוגיית
העיון:
מקיף וניקף
מקיף וניקף
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
א.
היכן
עוברת
הגדר
שבין
המקיף
והניקף?
הרב
בצלאל
אשכנזי,
שיטה
מקובצת
בבא
בתרא
דף
ד
עמוד
ב
[שיטה
א]
יש מפרשים המקיף את חברו מג'
רוחותיו בשדות,
וגדר את הראשונה את השניה ואת השלישית בינו ובין שדה חברו,
כעין מה ששנינו למעלה:
"מקום שנהגו לגדור …
ומקום שנהגו שלא לגדור",
דהיינו בין חברו ובינו,
וכן פירש רש"י בבבא קמא כ ע"ב.
ומדקתני שאין מחייבין אתו על השלוש הראשונות,
על כרחך בסתם בקעה שנינו שאינו חייב לגדור.
[רש"י לבבא קמא שם:
משלש רוחותיו –
שהיה לו לראובן שלש שדות אצל שדה שמעון משלש רוחותיו.
וגדר –
ראובן את הראשונה סמוך לשדה שמעון לבד מחיצות חיצונות שהיו לו בינו לשאר הבקעות.
אין מחייבין אותו –
אין מחייבין את שמעון כלום,
דמאי אהני ליה הרי שדהו פתוחה מצד רביעית]
.
א.
היכן
עוברת הגדר בין המקיף והניקף?
מה
ההוכחה שזה הוא אכן הנושא הנידון מההקשר
ומהמיקום של המשנה בפרק?
ב.
היכן
נמצאת השדה?
ומה
ההוכחה לכך מהעובדה שאין מחייבים את
הניקף לשלם עבור שלוש הראשונות?
ג.
איזו
בעיה אמורה הגדר לפתור,
ומה
גובהה?
הוכח
דבריך מההקשר ומהמיקום של המשנה בפרק.
ד.
מדוע
הניקף פטור לשלם על שלושת הגדרות הראשונות?
הרב
משה
בן
נחמן,
מלחמות
ה',
בבא
בתרא
דף
ב
עמוד
ב
(מדפי
הרי"ף)
[שיטה
ב]
ועל דרך אחרת ועיקרא שעל גדר החיצון שבין רשות הרבים למקיף נאמרו הדברים.
שעמד מקיף וגדרן לסלק מעליו רגל הרבים.
הרב
משה
בן
נחמן,
חידושי
הרמב"ן
מסכת
בבא
בתרא
דף
ד
עמוד
ב
עיקר הפירוש שעל הגדר החיצונה שבין המקיף ורשות הרבים הדברים אמורים,
ולא משום היזק ראיה אלא משום שן ורגל.
[הגהות תוס'
שאנץ,
המובאים ברש"י מסכת בבא בתרא דף ד עמוד ב:
ולי נראה טעמא משום דאכתי לא מהני ליה מידי שהכל יכולים ליכנס מרוח רביעית…
ואע"ג דאמרינן לעיל דסתם בקעה מקום שנהגו שלא לגדור הוא,
הני מילי בין בקעה לבקעה וכותל גבוה ד'
אמות לשם הוא דלא בעינן.
מאי טעמא?
דליכא היזק ראיה.
אבל בשביל היזק בהמות שלא יכנסו לשדה צריך לגדור גדר שלו עשרה טפחים המונע מליכנס הבהמות]
.
א.
היכן
עוברת הגדר בין המקיף והניקף?
ב.
איזו
בעיה אמורה הגדר לפתור?
ומה
גובהה?
ב.
חיוב
הניקף
כשהמקיף
גדר
גם
את
הרוח
הרביעית
הרב
שלמה
בן
אדרת,
חידושי
הרשב"א
מסכת
בבא
בתרא
דף
ד
עמוד
ב
ואיכא למידק בין לפירוש זה [=שמדובר בגדר חיצונית]
, בין לפירוש הראשון [=שמדובר בגדר פנימית]
, כיון דסוף סוף בסתם בקעה איירי שאין דרכן לגדור,
למה מחייבין אותו?
וכי מפני שקדם זה וגדר מחייבין את חברו לשלם לו,
אם כן מה הועילו חכמים בדינן,
נמצא האחד מקדים ובונה ומחייב את חברו בגדרים?
ותירץ הרמב"ן דנפקא מינה שאם עמד הניקף ומיחה במקיף ואמר שלא לגדור מחמתו על מנת שישלם לו מדמי הגדרים כלום הרי זה פטור,
אבל כל זמן שלא מיחה בו ועמד וגדר חייב,
דהוי ליה כיורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות (בבא מציעא קא ע"א)
שאם מיחה בו בעל השדה הרי הנוטע הפסיד לגמרי,
ובעל השדה אומר לו טול עציך ואבניך ואפילו בשדה העשויה ליטע.
ואם ירד זה מעצמו ונטעה,
ולא מיחה בו בעל השדה,
שמין לו וידו על העליונה.
א.
אם
המקיף גדר את הרביעית מגלגלין על הניקף
את חובת השתתפותו בכל הגדרות.
מדוע?
ב.
באיזה
מצב יהיה הניקף פטור מלשלם על הגידור אם
המקיף גדר גם את הרוח הרביעית?
רבינו יונה,
עליות דרבנו יונה,
בבא בתרא,
דף ד עמוד ב,
עמ'
יט
והא דמחייבינן ליה כשגדר את הרביעית אע"פ שאין מחייבין אותו בבקעה,
הני מילי לכתחילה שאין מחייבין אותו לגדור עמו,
אי נמי היכא דגדר ואינו שמור מכך מבני רשות הרבים.
אבל כשגודר חברו וזה שמור מבני רשות הרבים,
הואיל ונהנה חייב ליתן לו חלק בהוצאה.
א.
מדוע
לא ניתן לחייב את הניקף להשתתף בבניית
שלוש הגדרות הראשונות?
ב.
אם
המקיף גדר את הרביעית מגלגלין על הניקף
את חובת השתתפותו בכל הגדרות.
מדוע?
ג.
מה
ההבדל המהותי בין דברי הרשב"א
ורבינו יונה באשר לחובת הניקף לשלם על
כל הגידור?
ג.
כשהמקיף גדר שתי רוחות והניקף גדר את השלישית
הרב
יוסף
קארו,
בית
יוסף
חושן
משפט
סימן
קנח
אם גדר החיצון ראשונה ושניה ועמד הניקף וגדר השלישית,
נראה לי שמחייבין אותו לגדור הרביעית.
והא דתנן המקיף את חברו מג'
רוחותיו,
משום רישא הוא דתנן הכי.
כלומר דאפילו הכי אין מחייבין לניקף כל שלא גילה בדעתו דניחא ליה,
אבל כל היכא דגלי דעתיה דניחא ליה אפילו לא גדר האחד אלא שנים,
מגלגלין עליו.
הרב
משה
איסרליש,
הרמ"א,
דרכי
משה
סימן
קנח
(שולחן
ערוך
סימן
קנח
סעיף
ו,
הגהה)
גדר ב'
רוחות ועמד הניקף וגדר רוח ג'
ועדין פתוח לרוח רביעית,
נראה לי דאין צריך לשלם לו כלום עד שיגדור אחד מהן רוח רביעית.
הרב
אברהם
אלקנה
כהנא
שפירא,
שיעורי
מרן
הגר"א
שפירא
–
בבא
בתרא,
עמ'
פח
ניתן להבין את המחלוקת בין הבית יוסף לרמ"א.
לדעת הרמ"א הניקף אינו חייב לשלם על בניית שני הכתלים הראשונים,
מכיוון שהוא אינו נהנה מהם.
גם לאחר שהוא בנה את הכותל השלישי,
החצר עדין פרוצה.
אך לדעת הבית יוסף אין הדבר תלוי בהנאה.
אלא מעצם זה שהוא בנה כותל אחד,
הוא נהפך להיות שותף בבניית הכתלים,
ולכן הוא חייב להשתתף בתשלום עבור הוצאות בנייתם.
א.
ע"פ
דברי הרב שפירא,
מה
נקודת המחלוקת בין הרב יוסף קארו לבין
הרמ"א?
ב.
האם
ניתן להתאים את עמדות הרב יוסף קארו
והרמ"א,
לעמדות
הרשב"א
ורבינו יונה?
סוגיה
ח':
דף
ה'
ע"א:
משנה
–
דף
ה'
ע"ב
שורה 14
בסוגיה זו נעסוק בחובת פריעת חוב קודם הזמן,
קרא על הנושא בגמרא וענה על השאלות הבאות:
1.
עיין
בפירוש רש"י
למשנה וענה על השאלות הבאות:
א.
רש"י
ד"ה
מחייבין
1)
מהו
המקרה אליו מתייחס רש"י?
2)
על
איזו שאלה עונה רש"י?
ומהי
תשובתו?
ב.
רש"י
ד"ה
בחזקת
שנתן
1)
מהן
טענות בעלי הדין?
ומהו
הדין?
2)
הסבר
במילים שלך מה הכוונה "בחזקת
שנתן"?
ג.
רש"י
ד"ה
עד
שיביא התובע
1)
איזו
מילה מופיעה בד"ה
זה ברש"י
אך אינה מופיעה במשנה?
2)
"דכיון
דחובה עליו לסייעו"
– מי
חייב לסייע למי?
ומדוע
זו חובתו?
3)
"משפט
זה לכל גלוי"
– איזה
משפט?
מה
הכוונה "לכל
גלוי"?
ד.
רש"י
ד"ה
סמך
לו כותל אחר
הסבר
את המקרה!
ה.
רש"י
ד"ה
מגלגלין
עליו את הכל
1)
הסבר
את הדין!
2)
האם
ביטוי זה זכור לך ממקום אחר?
מהו
הקשר בין המקרים?
ו.
רש"י
ד"ה
בחזקת
שלא נתן
1)
מהו
המקרה עליו מדבר רש"י?
2)
מהי
טענת התובע?
3)
מהי
טענת הנתבע?
4)
מה
יהיה הדין במקרה זה?
5)
"שאין
משפט זה גלוי לכל"
– איזה
משפט?
(דייק!
) ומה
הכוונה שאינו גלוי לכל?
6)
הסבר
במלים שלך מה הכוונה "בחזקת
שלא נתן"?
2.
עיין
בתוס'
ד"ה
מארבע,
כיצד
תוס'
מסביר
את המקרה שלנו?
ואיזה
הסבר הוא דוחה?
3.
"מגלגלין
עליו את הכל"
– עיין
בתוס'
ד"ה
אע"פ
וענה
על השאלות הבאות:
א.
מאיזה
דין רצו תוס'
לפטור
את השותף מלשלם?
ב.
למה
בכל זאת הוא חייב?
הבא
2
טעמים
לכך
4.
"הקובע
זמן לחבירו…
"
א.
מהי
מחלוקתם של ריש לקיש ואביי ורבא?
ב.
מהם
טעמיהם של אביי ורבא לשיטתם?
(כתוב
במילים שלך!
)
ג.
שמוליק
הלווה ליואל כסף ולא קבע לו זמן לפרעון
החוב,
לאחר
3
חדשים
שמוליק תובע מיואל את כספו בחזרה,
יואל
טוען ששילם שבוע לאחר שלווה את הכסף.
האם
לפי ריש לקיש יהיה יואל נאמן?
נמק
דבריך בהתבסס על תוד"ה
"הקובע
זמן לחבירו"!
5.
הגמרא
מנסה להשוות את המצב במלווה למקרה שברישא
של משנתינו ולהביא ממשנתינו הוכחה לאחת
השיטות.
א.
כיצד
הגמרא מעמידה את המקרה ברישא משנתינו?
מדוע
נאלצים להסביר כך?
ב.
במה
זה דומה למילווה?
ג.
לאיזה
שיטה זה מהווה ראיה?
ד.
כיצד
הגמרא דוחה ראיה זו ?
6.
הגמרא
מנסה עתה להשוות את המצב במלווה למקרה
שבסיפא של המשנה ולהביא מכאן ראיה לאחת
השיטות.
א.
כיצד
הגמרא מעמידה את המקרה בסיפא משנתינו?
מדוע
נאלצים להסביר כך?
ב.
במה
זה דומה למלווה?
ג.
לאיזה
שיטה זה מהוה ראיה?
ד.
כיצד
הגמרא דוחה ראיה זו?
ה.
האם
יהיה נאמן בטענת "פרעתיך
בזמני"
לפי
המסקנה?
(עיין
ברש"י)
נמק
תשובתך!
7.
כיצד
נפסקה ההלכה?
8.
אילו
2
הערות
מביאה הגמרא לגבי פריעת חוב מיתומים?
שאלות
עיון:
9.
שאלות
על תוס'
ד"ה
היכי
דלא ליטרדן
א.
מהי
הקושיה מהנאמר לגבי פדיית בכור?
למה
אין להשוות בין המקרים ע"פ
דברי ר"י?
ב.
כיצד
הגמרא במסכת בבא קמא מקשה על תירוץ ר"י?
ג.
איזה
הסבר אחר מביא ר"י
בעקבות הקושיה?
ד.
כיצד
הוא מסביר את הנאמר בבא קמא לגבי שוכר?
ה.
"לאביי
ורבא נמי תקשי"
– למה
לאור ביאור ר"י
הרישא של המשנה קשה גם על אביי ורבא?
ו.
למה
זו לא קושיה למסקנת התוספות?
עתה
לאחר
שלמדנו
את
הסוגייה
מתוך
הגמרא
נוכל
לעבור
לסוגיית
העיון
העוסקת
ב:
פריעת חוב לפני יום הפירעון
א.
ריש לקיש –
אין אדם פורע תוך זמנו
רבנו אשר,
שו"ת הרא"ש כלל צ סימן א
אמר ריש לקיש:
הקובע זמן לחבירו,
ואמר לו:
פרעתיך,
בתוך זמנו אינו נאמן,
ולואי שיפרע אדם בזמנו.
דשאני התם,
דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן,
משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו,
או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות,
וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות.
תדע דהיינו טעמא,
שהרי המלוה לחברו בלא קביעת זמן,
אע"ג דסתם הלואה שלשים יום,
נאמן לומר:
פרעתי,
דכיון דלא קבע זמן,
אימור זוזי איתרמו ליה.
הרב
שלמה
בן
אדרת,
הרשב"א,
חידושים
למסכת
בבא
בתרא
דף
ה
עמוד
א
ולולי שאמרה גאון ז"ל והסכימו בכך כל האחרונים הייתי אומר דהוא הדין בסתם מלוה…
והא דנקט לה ריש לקיש בקובע זמן ולא נקט לה בסתם מלוה משום דההיא לא פסיקא לן דהא במנהגא תליא מילתא כדתניא בתוספתא דבבא מציעא (י,
א)
"המלוה את חברו סתם אין פחות מל'
יום ובמדינה שנהגו בפחות מיכן או ביתר מיכן אין משנין ממנהג המדינה",
כנ"ל.
א.
מה
הנחת היסוד של ריש לקיש שבהלוואה שקבעו
לה יום פרעון אין אדם פורע תוך זמנו?
ציין
שני נימוקים.
ב.
מה
היא "סתם
הלוואה",
והאם
הקביעה שבהלוואה שהצדדים קבעו לה יום
פרעון אין אדם פורע תוך זמנו,
יכולה
להיות גם בסתם הלוואה שגם לה יש יום פרעון
ידוע?
הסבר
שתי אפשרויות בתשובה לשאלה זו.
הרב אריה לייב הכהן,
קצות החושן,
חושן משפט סימן עח ס"ק ח
בקובע זמן.
כתב בסמ"ע [=ספר מאירת עינים]
(סעיף קטן י"ט)
, דוקא בקובע זמן דביקש מתחילה זמן מהמלווה,
גילה דעתו שצריך לו עד הזמן.
ואין זה עיקר הטעם.
דהא שכירות ופדיון הבן גבי מת האב תוך שלושים (ב"מ קב,
ב)
, וכותל חצר (ב"ב ה,
ב)
, בכולהו לא גלי אדעתיה,
ואפילו הכי אמרינן בהו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו.
אבל עיקר החזקה הוא מכוח מנהג דאין נוהגין לפרוע תוך זמנו.
וגבי תוך שלושים דסתם הלואה המנהג לפרוע תוך שלשים ומשום הכי לא שייך ביה חזקה דלא עביד אינש….
משום דעבד אינש דפרע בגויה וחזקה דתוך זמנו תליא במנהג העולם בסדרי הפרעון שיש להם.
א.
מה
הסברו של הסמ"ע
לעמדת ריש
לקיש בקובע זמן לחברו,
ולמי
תואמים דברי הסמ"ע,
לרא"ש
או לרשב"א?
הסבר
ב.
הקצות
מקשה על הסמ"ע:
משכירות,
פדיון
הבן,
וכותל
חצר.
מה
הוכחה מכותל חצר ומה קשה ממנה על דברי
הסמ"ע?
ג.
כשהלווה
טען שפרע בתוך הזמן.
מדוע
בסתם הלוואה החזקה היא שאדם פורע בזמנו,
ושקובעים
זמן לפרעון ההלוואה,
החזקה
היא שאין אדם פורע בזמנו?
מה
ההבדל בין הסברו של הקצות להסבר הרא"ש?
ב.
אביי
ורבא
–
אדם
פורע
בתוך
הזמן
"כי
היכי
דלא
ליטרדן"
הרב אברהם בן דוד,
הראב"ד,
שיטה מקובצת ד"ה אמר ריש לקיש
לפי שאריכות הזמן מידת חסד היא,
ומשום הכי כי מתרמי ליה זוזי בגו זמניה פרע ליה,
דכי מטי זימניה לא ליטרדיה.
א.
לדברי
אביי ורבא כשקובעים זמן לפירעון,
מאמינים
לטענת הלווה שפרע בתוך הזמן.
מדוע?
(2 הסברים)
ג.
כל שפא ושפא זימניה הוא
הרב יהונתן אייבשיץ,
אורים ותומים סימן עח ס"ק ד
וזה סוגית הגמרא:
כי בסלקא דעתך סבירא ליה כסברא הראשונה דהוא מתחילה התחיל לבנות משלו,
הרי זה בחזקת שקיבל עליו להקיפו עד גמר הבניין,
והרי זה בגדר אין אדם פורע תוך זמנו אי יטעון חברו שפרע…
ומשני הגמרא:
לא כן הוא,
אין זה בגדר אדם פורע תוך זמנו.
דזה שגמר שורא אחת ושתים,
תכף זימנא הוא להזמינו בבית דין שישלם לו מה שכבר הוציאו ויסייעו להבא בכל שורה בבניין וזה נודע לכל.
ומדלא צווח שמע מינה שכך היה הדבר שפרע לו מה שבנה וסייעו מאז והלאה בבניין ולכך בחזקת שנתן.
ואם כן אין הפירוש סוף כל שורה ושורה,
אפילו תחילת השורה דהוא מחוייב לסייע…
ואם כן דברי הגמרא כל שפא זימנא,
ודברי רש"י שהיה צועק עליו לפני בית דין אחד הם וכוונה אחת לשניהם,
ורש"י מפרש כוונת הגמרא כדרכו בכל מקום.
א.
מה
הסתירה בין ההלכה ב"כותל
חצר שנפל עד ארבע אמות…
בחזקת
שנתן",
לבין
ריש לקיש הסובר שהלווה הטוען שפרע בתוך
זמנו אינו נאמן?
ב.
כיצד
רואה התומים את הקשר שבין השכן הטוען
שבנה לבד לבין השכן הנתבע בהקבלה לסוגית
הקובע זמן לחברו?
ג.
מהי
תשובת הגמרא "כל
שפא ושפא זימניה הוא"?
איזו
הנחה לא היתה נכונה בהצגת הסתירה?
האם
יש מקום להשוות את קשרי השכנים לקשרי
הלווה והמלווה,
ומדוע?
הרב שבתאי כהן,
שפתי כהן,
ש"ך,
חושן משפט סימן עח ס"ק י"ב
ריש לקיש פליג אאביי ורבא,
היינו בהלוואה כיון דאין צריך לשלם לו אלא בסוף הזמן,
משום טרדא דיום אחד לא עביד איניש דפרע קודם זמנו.
אבל הכא:
"כל שפא ושפא זימניה הוא"
ויש לו טרדא בכל שפא ושפא,
אם כן עביד איניש דפרע מעיקרא בעד כל הכותל,
כי היכי דלא לטירדיה בכל שפא ושפא.
כן נראה לפי עניות דעתי ברור פירושא דשמעתא.
א.
מדוע
ריש לקיש סובר שלווה לא נאמן לטעון שפרע
בתוך הזמן?
איך
הלווה תופס את המחויבות שלו להחזיר את
ההלוואה?
ב.
מהי
תשובת הגמרא:
"כל
שפא ושפא זימניה הוא"?
האם
יש מקום להשוות את קשרי השכנים לקשרי
הלווה והמלווה,
ומדוע?
ג.
מה
יסבור ריש לקיש כשלווה יטען שהוא החזיר
חוב בסוג של הלוואה שניתן לפורעה בשלבים
עוד לפני תום פרק הזמן שנקבע?
ד.
חובת המלווה וחובת הלווה
שולחן ערוך חושן משפט סימן צז סעיפים א –
ד
א.
מצות עשה להלוות לעניי ישראל,
והיא מצווה גדולה יותר מהצדקה.
וקרובו עני קודם לעניים אחרים,
ועניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת,
ואפילו עשיר שצריך להלוות,
מצווה להלוותו לפי שעה ולהנותו אף בדברים ולייעצו עצה ההוגנת לו.
ב.
אסור לנגוש את הלוה לפרוע,
כשיודע שאין לו,
ואפילו להראות לו,
אסור,
מפני שהוא נכלם בראותו למלווה ואין ידו משגת לפרוע.
ג.
אסור ללווה לכבוש ממון חברו ולומר לו:
לך ושוב ומחר אתן,
ויש אתו.
ד.
אסור ללווה לקחת הלוואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה עד שלא ימצא המלווה ממה לגבות חובו;
ואם עושה כן נקרא רשע.
וכשהמלווה מכיר את הלוה שהוא בעל מדה זו,
מוטב שלא ללוותו ממה שילווהו ויצטרך לנוגשו אחר כך ויעבור בכל פעם משום "לא תהיה לו כנושה"
(שמות כב,
כד)
.
א.
ע"פ
הנאמר מהן חובות המלווה וחובות הלווה?
מתי
האדם עדיף שלא ילווה ומדוע?
סוגיה
ט':
דף
ה'
ע"ב
שורה 14
– דף
ו'
ע"א
שורה 30
בסוגיה זו נלמד 2
נושאים:
א.
היחס בין מיגו לחזקה בפריעת חוב
ב.
הבנת קטע המשנה "סמך לו כותל אחר"
למד את הנושא בגמרא וענה על השאלות הבאות:
1.
"איבעיא
להו"
– מהי
השאלה שנשאלה בבית המדרש?
2.
כיצד
הגמרא מסבירה את צדדי הספק בשאלה?
מיגו
–
הגדרה
אדם
שטוען טענה גרועה (שמעיקר
הדין לא היה נאמן בה)
, אך
היה יכול לטעון טענה טובה (שהיה
נאמן בה)
, נאמן
אפילו שטוען את הגרועה.
לדוגמא:
-
הטוען
החזרתי לך את הפיקדון,
והיה
יכול לטעון שנאנס.
-
הטוען
פרעתי את ההלוואה,
והיה
יכול לטעון שהשטר חוב מזויף.
נקרא
גם 'מה
לי לשקר?
'.
מיגו
במקום עדים אינו
תקף – דהיינו אם טוען אדם טענה במיגו אך
ממולו יש טענה של שני עדים שאומרים הפוך
–
הוא
אינו נאמן.
3.
קרא
בגמרא שורות 1
– 14 בדף
ו'
ע"א,
ושורות
1
– 11 בדף
ה'
ע"ב
א.
מהו
הדבר המיוחד שעולה מההשוואה?
ב.
נסה
לחשוב לאור תוצאות ההשוואה,
כיצד
טקסט זה משרת את נושא הסוגיה בכל עמוד?
4.
א.
"מנה
לי בידך אמר לו הין למחר אמר לו תנהו לי
אם אמר נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב" מהו
המקרה
המתואר
כאן?
ב.
מה
הגמרא ניסתה להוכיח ממקרה זה?
ג.
כיצד
מבינה הגמרא את הביטוי "אין
לך בידי"
למסקנת
הסוגייה?
ד.
הסבר
את דברי רש"י
בד"ה
"לא
היו דברים מעולם":
"שכל
מי שאינו לווה אינו פורע הילכך כאומר לא
פרעתי דמי"
הגמרא עכשיו תנסה להבין את קטע המשנה "סמך לו כותל אחר"
שעליו נאמר "מגלגלין עליו את הכל",
באיזה אופן יצטרך לשלם ובאיזה אופן לא.
5.
קרא
את דעת רב הונא ורב נחמן וענה על השאלות
הבאות:
א.
באיזה
מקרה נחלקים רב הונא ורב נחמן?
ב.
מה
הטעם לדברי רב הונא?
ג.
האם יש הבדל אם סמך לחצי כותל באורכו או בגובהו?
ד.
עיין ברש"י ובתוס',
מהי "קרנא ולופתא"
לפי כל אחד מהם?
האם אלו שתי מילים נפרדות לחלוטין או שהם
מרכיבות ביטוי אחד?
ה.
הסבר
מהו "אפריזא"
ו"אקבעתא
דכשורי"
לפירוש
רש"י
ולמה מוכח מזה שיצטרך לשלם על הכל?
ו.
מה
פירוש 2
המילים
לפי דברי התוספות?
א.
אפריזא
ב.
אקבעתא
דכשורי
ז.
אפריזא –
… סוף דבר הרבה פירושים נאמרו בו וכללא דמילתא דכל היכא שצורת הבנין מוכחא שדעתו להוסיף בכה"ג מודה ר"נ דסמך לפלגא סמך להכל אא"כ טען ואמר שלא היה בדעתו להוסיף אלא טור או שניים דנאמן…
וקיימא לן כר"נ
(נימוקי
יוסף
בבא
בתרא
ח'
ע"ב)
(1)
לפי
דבריו,
באילו
מקרים מודה רב נחמן שיצטרך לשלם את הכל?
(2)
כמי
נפסקה הלכה:
כרב
נחמן או רב הונא?
המשנה
בדף
ה'
אמרה
שמגלגלים
עליו
הכל
כי
הוא
בחזקת
שלא
נתן
עד
שיוכיח
אחרת.
בארבעת
השורות
הבאות
בגמ'
מובא
מקרה
שבו
יכולנו
לחשוב
שיש
הוכחה
לכך
שהשני
שילם
אך
אומרת
הגמ'
שאין
במקרה
זה
הוכחה.
6.
מה זה "בי כוי"?
מה זה "הימלטי"?
(העזר ברש"י וברבנו גרשום)
7.
מה המקרה
שעליו מדבר רב הונא ומדוע אין כאן חזקה שהשני שילם עבור חלקו?
סוגיה
י':
דף
ו'
ע"א
שורה 30
– דף
ו'
ע"ב
שורה 11
בסוגיה זו נעסוק בנושא של חזקת תשמישין,
קרא על הנושא בגמרא וענה על השאלות,
היעזר במפרשים:
הקדמה
לסוגיה:
עצם הבאת הסוגייה העוסקת בדיני חזקות עוררה את השאלה הפשוטה בקרב הראשונים והיא:
למה?
הרי פרק "חזקת הבתים"
עוסק בדיני חזקות,
אם כן למה להביא נושא זה בדפים שלנו.
היו שפירשו שזה כדי להביא עוד דינים בשם רב נחמן כיוון שכבר הוזכר אך כנראה שהדבר הפשוט יותר הוא להגיד שזה לא נושא בפני עצמו שהיה אמור לבוא במקום אחר אלא זה עוסק במשנתנו וכך כותב הרמב"ן בחידושיו בשם ר"ת שגם מעיר זת בתוס'
ד"ה האי
בדף ו'
ע"ב,
לעומת זאת יש שפירשו שזה נושא מיוחד בפני עצמו שהובא כהקשר לדברי רב נחמן הקודמים.
יש לשים לב שכל הסוגייה הזאת מחולקת ל –
4 קטעים:
א)
הורדי וכשורי –
ישנה מחלוקת האם זה על המשנה או בנושא "חזקת תשמישין"
ב)
נטפי ושפכי –
כולם מסיכימם שזה עוסק בדיני "חזקת תשימישין"
ג)
השכרת בית –
מעין "סוגיית הפסק"
בין הסוגיות של חזקת שימוש
ד)
דברי רבינא –
ר"ת סובר שזה על המשנה ואילו השאר סוברים שהוא עוסק בדיני חזקת שימוש
1.
א.
תרגם
את המילים הבאות (היעזר
ברש"י
וברבינו גרשום)
:
(1)
הורדי
(2)
כשורי
ב.
מהו
המקרה שרב נחמן ורב יוסף דנים בו?
ג.
מתי
קיימת "חזקה"
ומתי
לא לפי דעת:
רב
נחמן –
רב
יוסף –
ד.
האם
קיימת מחלוקת לפי גרסת ה"איכא
דאמרי"
בדברי
רב נחמן?
ה.
הסתכל
בהגהות הב"ח
אות ג'
ומלא
את הטבלה (יש
לרשום האם כשהוא הוחזק להורדי הוחזק
לכשורי ולהפך)
|
אחזיק |
אחזיק |
|
|
|
|
רב |
|
|
|
רב |
|
|
|
איכא |
|
|
|
איכא |
2.
עיין
בפירושו של היד רמ"ה:
"הכא
גודא
דשותפי
הוא
והאי
דלית
ליה
לאשתמושי
ביה
למעלה
מארבע
אמות
ולמעלה
משום
דהוי
בחזקת
שלא
נתן…
כיון
דאחזיק
אפילו
להורדי
הוי
ליה
בחזקת
שנתן
דאי
לאו
הכי
לא
הוה
שבקי
ליה
לאשתמושי
ביה
אפילו
להורדי
…
וכיון
דקנה
ליה
בחזקת
שנתן
חצי
ההוצאה
ממילא
קנה
ליה
זכותא
לאשתמושי
ביה
בכל
דבעי
ואפילו
בכשורי".
א.
מה
הסברו לשיטת רב יוסף?
ב.
נסה
לחשוב,
מה
תהיה דעת רב נחמן לפי המבואר?
מה
סברתו?
ג.
השלם:
הי"ד
רמה
סובר
שמחלוקת
זו
עוסקת
ב_________________
ולא
ב_________________________
3.
א.
עיין בפירושו של המאירי:
"יש
שואלין
היאך
אמרו
כאן
שאם
החזיק
בקלה
החזיק
לכבדה
ובפרק
הבית
והעליה
קי"ז
ב'
אמרו
בעליה
שנפלה
ובא
אחד
מהם
לשנות
שאם
בא
לשנות
מקל
לכבד
אין
שומעין
לו
וכבר
השתדלו
לתרצה
בהרבה
פנים
שאין
הדעת
מתישבת
בהם
ודעתי
לומר
שבזו
אף
אנו
עסוקים
בכבדה
הראויה
לאותו
הכותל
מה
שאפשר
שאינו
כן
בזו
שהוא
רוצה
לשנות
בה".
באיזה תנאי,
לדעתו,
מותר להניח קורות עבות במקום קורות דקות?
ב.
עיין ברמב"ן:
"י"ל
דהכי
פירושה
שאם
החזיק
לעשרה
הורדי
יכול
ליתן
שם
חמשה
כשורי
ובלבד
שלא
יוסיף
על
הכובד
הראשון".
(1)
באיזה תנאי,
לדעתו,
מותר להניח קורות עבות במקום קורות דקות?
(2)
האם לדעתך הוא חולק
עקרונית על היד רמ"ה והמאירי?
נמק.
4.
א.
תרגם
את המילים הבאות:
שפכי
–
_______________________________, נטפי
–
____________________________________
ב.
מהו
המקרה שרב נחמן ורב יוסף דנים בו?
ג.
הבא
2
פירושים
לביטוי "צריפא
דאורבני"
– מה
משותף ל –
2 הפירושים?
ד.
עיין
בדברי הריטב"א:
"ובלישנא קמא סבר שאינו יכול לשנות דשמא יש בו תוספת נזק ובאידך לישנא אמר דיכול לשנות דמסתמא אין בו תוספת נזק,
ודווקא שלא הגביה או שלא השפיל ולא ישנה מקומם דבהכי ודאי אינו יכול לשנות כלל דריבוי נזק הוא ואולי במקום אחד רוצה לקבלם ולא במקום אחר,
והכל לפי ראות הדיינים"
(1)
הסבר
את ההבדל בדעות רב נחמן ב –
2 הגרסאות
(2)
"והכל
לפי ראות הדיינים"
– מה
כוונת הריטב"א
באומרו דבר זה?
5.
לפי
ה"איכא
דאמרי"
– במה
חולק רב יוסף על רב נחמן?
6.
"עבד
רב יוסף עובדא"
– מה
מעשה זה בא להוכיח?
7.
דנו
הפוסקים כיצד נפסקה הלכה במחלוקת זו,
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
רבנו
ברוך מארץ יון,
בבא
בתרא דף ו'
ע"א
אם
היה לו צריף של ערבה סמוך לחצר חברו,
לא
יוכל להעמיד במקומו בנין לשפוך מימיו
בחצר מאי טעמא כי הצריף עשוי במדרון
מוסמך לקרקע,
וכשיורדין
מימיו אינן חופרים קרקע החצר והגג הגבוה
דלפו חופר הקרקע ויש אומרים טעם אחר כי
המטר כשיורד על אותו צריף יורדין ממנו
טיפין דקין כשיעור משך העצים הדקים שבה,
אבל
גג הבנוי יותר עבה יורד המטר כולו במקום
אחד
ורב יוסף אמר אפילו צריפא דאורבני…
והלכתא
כרב נחמן
ראב"ן,
אבן
העז"ר,
בבא
בתרא
ואע"ג
דעביד רב יוסף כשמעתא לית הלכתא כוותיה
דקיימא לן כרב נחמן ועוד דרבינא דהוא
בתרא קאי כוותיה ואמר כשורא דמטללתא
שאינו תמיש קבוע עד תלתין יומא לא הוי
חזקה דכיון דאינו קבוע לא חשש למחות,
ואי
חבריה בטינא דהוי תשמיש קבוע
לאלתר
הוי חזקה דלא מחי
רמב"ם
הלכות שכנים פרק ח'
הלכה
ו'
מי
שהוריד מי גגו על חצר חברו ולא
מיחה בו והחזיק בדבר זה אם
היו המים מנטפין ורצה לקבצם למקום אחד
ולעשותם צינור עושה
וכן אם היו ממקום אחד וחילקן על רוחב
הכותל והחזירן נוטפין עושה
ואפילו לבנות על גגו כמין צריף עד שיירדו
המים במהרה לחצר חברו בונה
שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר חברו.
א.
כיצד
רבינו ברוך מפרש את הדיון בגמרא לגבי
"צריפא
דאורבני"?
ב.
מי
מהפוסקים המוזכרים פסק כרב נחמן ומי כרב
יוסף?
ג.
מהי
הראיה לפוסקים כדעת רב יוסף?
ומי
הראיה לפוסקים כדעת רב נחמן?
(רמז:
היעזר
בשאלה 6)
8.
עתה
הגמרא עוברת לדון בדין אחר:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכתליה עד ד'
אמות ובעובי הכותל במקום שנהגו אבל בתרבץ אפדני לא ורב נחמן דידיה אמר אפילו בתרבץ אפדני אבל רחבה שאחורי הבתים לא ורבא אמר אפילו רחבה שאחורי הבתים
א.
באר
את הבטויים הבאים (היעזר
ברש"י
וברבינו גרשום)
:
(1)
בירה
גדולה (2)
זיזים
(3)
תרבץ
אפדני
ב.
מה
ההבדל בין רחבה לחצר (רש"י)
?
ג.
קרא
את דברי הר"י
מיגאש:
המשכיר
בית
לחבירו במקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג קבוע עושין כמנהג המקום שעל דעת כן שכר השוכר והשכיר המשכיר
1.
באיזה
מקרה להלכות אלו יש תוקף?
2.
"ובעובי
הכותל במקום שנהגו"
– מה
קשה על זה לאור דברי הר"י
מיגאש?
ד.
קרא
את דברי רבינו יונה:
ובעובי
הכותל
במקום
שנהגו.
קמ"ל דסתמא כגון שאין שם מנהג ידוע אין משתמשין בעובי הכותל והא דלא קאמר אבל לא בעובי הכותל לפי שהיה ידוע להם שיש מקומות שנהגו להשתמש בעובי הכותל והר' שלמה ש"ץ פירש לנו במקום שנהגו בעלי בתים עצמם להשתמש בעובי הכותל אף כשאין משכירין משתמשים בו השוכרים
1.
כיצד
מפרש רבינו יונה בשם ר'
שלמה
את המשפט "מקום
שנהגו"?
2.
כיצד
דברי רבנו יונה מתרצים את הקושיה על הר"י
מיגאש?
9.
הגמרא
חוזרת עכשיו לעוד דינים בענייני "חזקת
תשמישין"
ומביאה
את דברי רבינא
א.
מהי
"כשורא
דמטללתא"
(היעזר
ברבינו גרשום)
? מהו
המקרה שבו דן רבינא?
ב.
לא
הוי חזקה –
מדוע?
(היעזר
ברש"י)
ג.
הזכרנו
בהקדמה שיש מחלוקת האם דין זה עוסק ב"חזקת
תשמישין",
עיין
בתוס'
ד"ה
האי
וענה על השאלות הבאות:
1.
במה
עוסקים דברי רבינא לשיטתם?
2.
כיצד
הם מפרשים את דבריו?
10.
"ואי
סוכה דמצוה היא"
– כמה
ימים צריך לבדוק כדי לראות אם יש חזקה או
לא?
11.
"עד
שבעה יומי"
– איזו
בעיה הלכתית יש כאן לדברי התוספות (ד"ה
עד)
?
כיצד
הם מפרשים את הגמרא?
12.
"לאלתר
הוי חזקה"
– מדוע
(רבינו
גרשום)
?
שאלות
עיון:
13.
יש
להבין מדוע בסוכת צל יש לחכות 30
יום
עד שתהיה חזקה ואילו בסוכת מצווה 7
ימים,
על
שאלה זו הראשונים הביאו כמה תירוצים,
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
הרשב"ם
(הגהת
תוס'
ברש"י)
היה
דרכם לקבוע סוכתן לצורך כל השנים והלכך
מיד לאחר ז'
הויא
חזקה דלא דמי לסוכה דמטללתא דלא הוי חזקה
עד תלתין יומין דההיא לצל בעלמא הוא דעבדה
אבל סוכה זו לצורך כל ימות החג שבכל שנה
עשאה.
עליות
דרבינו יונה בבא בתרא,
דף
ו'
ע"ב
ואע״ג דבשאר ימות השנה עד ל׳ יום לא הויא חזקה,
התם הוא דמעיקרא אדעתא דצל של רשות סבל לו,
ואורחא דמילתא למחול ולסבול עד ל׳ יום.
אבל בסוכה דמצוה,
מעיקרא אדעתיה דמצוה סבל לו,
וכיון שנגמרה המצוה אין דרך לסבול סבל שנית אדעתא דצל ועוד כיון דתחילתה למצוה,
מניחה שם כשעבר
זמן המצוה,
לא מוכחא מילתא דלצל קא שביק לי' התם,
אלא מיחזי דלקביעותא קא שביק.
וגם כי דרך הכל לסתור סוכותיהם אחר החג,
הלכך לא מחיל אינש טפי.
הראב"ד
(הובא
בשיטה מקובצת)
ואי
סוכה דמצווה היא עד ז'
יום
לא הוי חזקה פי'
אם
נכנסו מימי החג בתוך ל'
אע"פ
ששלמו הל'
בתוך
החג לא עלתה בו החזקה עד כלות החג כי מפני
המצווה שתק ואחריו אם לא ימחה עלתה לו
חזקה
א.
הבא
2
תירוצים
למה סוכת מצווה די ב –
7 ימים
ב.
לפי
דברי הראב"ד
האם יש מקום לשאלה זו?
נמק
את תשובתך
סוגיה
י"א:
דף
ז'
ע"ב:
משנה
–
דף
ז'
ע"ב
שורה 47
בסוגיה זו נלמד את המשנה העוסקת בכפיית השכנים לבנות בית שער ונלמד על פי מה גובים הכסף לבניית חומת העיר.
למד את הנושאים וענה על השאלות,
היעזר במפרשים:
1. הסבר
את מחלוקות ת"ק
ורשב"ג
2. איזו
מילה בדברי רשב"ג
דורשת באור?
האם
רש"י
מתייחס למילה זו?
3. מהו
הנושא בו מתעסקת הסיפא של המשנה?
4. "נראין
הדברים
דדוקא
נקט
קנה
דטרח
אבתריה
אבל
ירש
או
שנתנוה
לו
במתנה
אין
כאן
גילוי
דעתא,
והיינו
דלא
קתני
ואם
יש
לו
בית
דירה"
(הריטב"א)
מה
מדייק הריטב"א
מכך שכתוב "קנה
בה בית דירה"
ולא
"יש
לו בית דירה"?
5. מה
היחס העולה מהסיפור עם החסיד לגבי "בית
שער"?
איזו
קושיה עולה מכך על משנתינו?
6. לפי
הסיפור,
מדוע
לא הגיע אליהו עוד לחסיד?
(היעזר
ברש"י)
7. הגמרא
מתרצת 4
תירוצים
על ההבדל בין "בית
שער"
במשנתינו
ל"בית
שער"
בסיפור
של החסיד,
קרא
אותם ומלא את התרשים שלפניך,
רשום
ליד כל משבצת לאיזה מקור הוא מתייחס
(משנההסיפור
עם החסיד)
תירוץ
א'
תירוץ
ב'
תירוץ
ג'
תירוץ
ד'

8.
"הא
מגואי הא מאבראי"
א.
לדעת
רש"י
מתי בית שער גרוע לחצר –
כשזה
"מגואי"
או
"מאבראי"?
ב.
האם
הרשב"א
סובר כמו רש"י?
מה
דעתו בעניין?
הא
מגואי
הא
מאבראי
–
מאבראי
גריעותא
שאין
העני
המחזר
על
הפתחים
יכול
להגיע
עד
פתח
הבית
ולא
ישמע
קולו
אבל
מגואי
מעליותא
היא
(הרשב
"א)
9.
"כופין
אותו לבנות בית שער…
"
א.
מתי
לדעת רשב"ג
ראויה חצר לבית שער?
ב.
מה
טעמם של חכמים לחלוק על רשב"ג
בעניין זה?
10.
"כופין
אותו לבנות לעיר…
"
א.
מתי
לדעת רשב"ג
ראויה עיירה לחומה?
ב.
מה
טעמם של חכמים לחלוק על רשב"ג
בעניין זה?
11.
לפניך
ההלכות כפי שנפסקו ברמב"ם:
חצר
השותפין כל אחד מהן כופה את חבירו לעשות
בה בית שער ודלת וכן כל הדברים שהחצר
צריכה להם צורך גדול או דברים שנהגו בני
המדינה לעשותם אבל שאר הדברים כגון ציור
וכיור וכיוצא בו אינו כופהו עשה אחד מהן
מעצמו אם גילה השני דעתו שנוח לו במה שעשה
חבירו מגלגלין עליו את הכל ונותן חלקו
בהוצאה.
(הלכות
שכנים פרק ה'
הלכה
א')
כופין
בני העיר זה את זה לעשות חומה דלתים ובריח
לעיר ולבנות להן בית הכנסת ולקנות ס"ת
ונביאים וכתובים כדי שיקרא בהן כל מי
שירצה לקרות מן הצבור.
(הלכות
שכנים פרק ו'
הלכה
א')
א.
כיצד
נפסקה הלכה לפי חכמים או רשב"ג?
ב.
מה
בני החצר אינם יכולים לכפות זה על זה?
ג.
איזו
עוד דברים בני העיר יכולים לכפות זה את
זה?
12.
הגמרא
מביאה 2
גרסאות
לשאלת רבי אלעזר את ר'
יוחנן,
קרא
את 2
הגרסאות
ומלא את הטבלה:
|
תשובת |
שאלת |
|
|
|
|
גרסא |
|
|
|
גרסא |
13.
עיין בריטב"א:
"פירוש מי אמרינן רוב גייסות על עסקי ממון הם באים הילכך אין גובין אלא לפי שבח ממון או דילמא כיון דלפעמים הן באין על עסקי נפשות גובין אף לפי נפשות".
השלם:
הספק
של ר'
אלעזר
הוא,
האם
מכיוון שרוב פעמים באים על עסקי ________
ורק
לעיתים רחוקות באים על עסקי _________,
האם
חוששים למיעוט וגובים גם לפי ________
או
שלא חוששים וגובים רק לפי ___________?
14.
מה
הכוונה "אלעזר
בני קבע בה מסמרות"?
(עיין
ברש"י)
15.
קרא
את תוס'
ד"ה
לפי
שבח
וענה על השאלות הבאות:
א.
למה
שיגבו לפי שבח ממון?
ב.
איזו
הוכחה הוא מביא לסברה זו?
ג.
לשם
מה הביא תוספות את הנאמר בפרק "בן
סורר ומורה"?
ד.
הסבר
את המשפט:
"אין
אדם מעמיד עצמו על מקומו"
ה.
למה
אין סכנת נפשות במקרה שלנו?
ו.
שיירה
ההולכת במדבר ותעתה בדרך,
האם
תגבה לפי ממון או לפי נפשות?
על ההבדל בין הבא למחתרת לגייס שבא על העיר
אמאי משלמים לפי ממון הרי יש חזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו.
וא״כ גם גייס של ממון סופו של גייס זה נפשות,
שלכן מותר להרוג את הבא במחתרת.
וי״ל כיון שעכ״פ עדיין לא בא הגייס והשתא החשש הוא רק מחמת ממון א״כ חשיב כהצלת ממון והא דא״א מעמיד וכו׳ זה עדיין לא היה בפועל ולא שייך לשלם מחמת זה ודו״ק.
ואפשר לומר לולי דברי התוס׳ נמי שהא שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו זהו רק בא אליו במחתרת שלא חשב על מציאות כזאת לפני כן ואז אינו חושב ובטבעו אינו מעמיד על ממונו אבל הכא שחושבים שיבא גייס,
אכן חושב על זה קודם לכן וישלם,
והשיב כשיירה שנתפשרו על ממון ותשלום הממון הציל ממון בפועל וע״כ משלם לפי ממון.
(אהלי
שם
על
מסכת
בבא
בתרא)
16.
השלם:
ישנן שתי לישנות בסוגייתנו שבהן שואל _________
את __________
כיצד גובין כסף לבניית חומה לעיר?
בלישנא הראשונה מתלבט הוא בין ________
לבין __________
וההכרעה היא:
_________.
ובלישנא השנייה מתלבט בין __________
לבין __________
וההכרעה היא:
__________.
17.
נחלקו
הראשונים בשאלה מהו היחס בין ההכרעות של
הלישנאות,
קרא
את המקורות שלפניך וכתוב אילו
2 שיטות
יש במחלוקת זה,
ומי
סובר כאותה שיטה.
רי"ף מסכת בבא בתרא דף ה עמוד א
בעא מיניה ר"א מרבי יוחנן כשהן גובין לפי נפשות הן גובין או לפי שבח ממון הן גובין או לפי קרוב בתים הן גובין אמר ליה לפי קרוב בתים הן גובין ואלעזר ברי קבע בה מסמרות.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ד
כשהן גובין מאנשי העיר לבנות החומה גובין לפי קריבת הבתים מן החומה כל הסמוך לחומה נותן יותר.
ר"י מיגאש על סוגייתנו
בין ללשנא קמא כין ללישנא בתרא לפי שבח ממון הן גובין מיהו לישנא בתרא טפויי היא דקא מטפייא דהאי שבח ממון לפי קירוב בתים הוא תדע שהרי אם יש שם שני בתים ששניהן קרובין ואין שוין בממון ודאי לפי שבח ממון הן גובין א״נ אם יש שם בית קרובה ואין בה ממון כלל כלום עולה על דעת שגובין ממנה כלל כיון שאין בה ממון למאי חיישא אלא בודאי אף על פי שקרובה היא כיון שאין בה ממון אין גובין ממנה כלום הא למדת ששבח ממון הוא העיקר ומאי לפי קירוב בתים דקאמרינן אף לפי קירוב בתים שרואין בתחילה מי שיש לו ממון הרבה ומי שיש לו ממון מועט ואחר כך רואין מי שביתו קרובה להיזק ומי שרחוקה להיסק וגובין לפי כך וכן הלכה
תוספות בבא בתרא ז:
ד"ה לפי קירוב
לפי
קירוב
בתים
הן
גובין פירש רבינו תם ונותנין עניים קרובים יותר מרחוקים וכן עשירים קרובים יותר מעשירים רחוקים אבל עשירים רחוקים נותנין יותר מעניים קרובים דלפי שבח ממון נמי הן גובין
שיטה
1:
______________________________________________________________________
____________________________________________________________________________
החכמים
שסוברים כמותה הם:
_______________________________________________________
שיטה
2:
______________________________________________________________________
____________________________________________________________________________
החכמים
שסוברים כמותה הם:
_______________________________________________________
סוגיה
י"ב:
דף
ז'
ע"ב
שורה 47
– דף
ח'
ע"א
שורה 44
דף ח'
ע"א שורה 52
– דף ח'
ע"א שורה 56
בסוגיה
זו
נלמד
את
הגמרא
ע"פ
הנושא
ההלכתי
שבו
היא
עוסקת
והוא:
פטור ת"ח ויתומים מהוצאות.
זו הסיבה שדילגנו על 8
שורות העוסקות בנושא אחר כדי שנלמד את כל הנושא ההלכתי המובא בגמרא ברצף.
למד את הנושא היטב וענה על השאלות הבאות,
היעזר בפרשנים:
1.
מה
עשה רבי יהודה נשיאה?
2.
מה
טען לפניו ריש לקיש?
3.
צטט
את הפסוק שממנו מוכיח ריש לקיש את הטענה:
_________________________________________
4.
מניין
לנו שהפסוק מדבר על הצדיקים?
(היעזר
בתוספות)
5.
על
מה נאמר "מחול
ירבון"?
6.
למה
שלא יהיה הכוונה שנפשותיהם רבים כחול?
7.
מהו
הק"ו
מחול למעשי הצדיקים?
8.
ר'
יוחנן
מציע פסוק אחר שממנו ניתן ללמוד:
"אני
חומה ושדי כמגדלות"
ודורש
אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח.
השלם:
כמו שהחומה שומרת על _____________
כך התורה שומרת על_________________.
9.
כיצד
ריש לקיש דורש את הפסוק של ר"י?
10.
עיין
בדברי הריא"ף
וענה על השאלות הבאות:
"ומה שהצריך{ר"י}
לדרוש ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים ולא הביא הראיה מדכתיב אני חומה זו תורה שהרי התורה היא חומה ואינה צריכה לשמירת החומה וגם לדקדק מ"ש ר"ש{הכוונה לרש"י}
אלו תלמידי חכמים אלמא אינם צריכים חומה,
ואמאי לא יליף מאני חומה שאינם צריכים חומה וי"ל דאע"ג דהתורה נקראת חומה כיוון שהיא חומה לכל ישראל א"כ צ"ל שזהו בשעה שישראל עוסקים בתורה אבל כשאין עוסקים בתורה אבל כשאין כל ישראל עוסקים בתורה הרי נפרצה החומה ואפשר אפילו לומדי תורה צריכים שימור כחומה מפורצת לכן הביא דרשות ושדי שהם כמגדלות אלו הת"ח וכשם שהמגדל אינו צריך לשמירת חומה כך הת"ח אינם צריכים חומה…
"
-
מהי
שאלת הריא"ף
שעליה הוא עונה?
(שים
לב שהשאלה אינה כתובה בדבריו)
-
הסבר
את התירוץ הראשון שמביא הריא"ף -
לפי
התירוץ השני,
למה
לא למדנו מתחילת הפסוק?
-
השלם:
כשם שהמגדל לא זקוק ל________________
כך הת"ח לא זקוקים ל____________________ -
חשוב,
האם
פירוש הריא"ף
חולק על פירוש רבינו גרשום?
אם
כן במה?
עתה יש לעיין ב –
2 דברים לאור הנלמד והם –
א.
מה ההבדל בין דרשתו של ריש לקיש (בשם רבא)
לדרשת ר"י לפסוק "אני חומה ושדי כמגדלות"
ב.
ראינו למה ריש לקיש השתמש בפסוק אחר כדי ללמוד על פטירת ת"ח אך יש לשאול למה ר"י לא למד מהפסוק של ריש לקיש?
א.
על
ההבדל בין הדרשות
11.
קרא
את המשך דברי הריא"ף
(על
עין יעקב)
והסבר
מהו שורש המחלוקת לפי פירושו.
"…
והוא
סבר
אני
חומה
אלו
ישראל
וכו' הכוונה שאם אנו דורשים זו תורה ושדי כמגדלות משמע שפיר דגם לאחר שהם היו בגלות והתורה המגינה עליהם והת"ח הם המגדלות שאינם צריכים שמירה והם בתורתם מגינים על אחרים ושומרים אותם אבל אם אנו דורשים אני חומה אלו ישראל ושדי כמגלות אלו בתי כנסיות צ"ל שזהו קודם שגלו אבל לאחר שגלו כולם שוים לענין חומה שגודרים עצמן עמן שפרש"י ז"ל "
12.
עיין
בדברי הרש"י
שלפניך:
א.
"ושדי כמגדלות"
– אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות המניקים את ישראל בדברי תורה (רש"י שיר השירים ח,
י)
השלם:
לפי פירוש ר"י המניקים את ישראל בדברי תורה הם _____________________
ולפי ר"ל המניקים את ישראל בדברי תורה הם ______________________.
ב.
"כנסת ישראל"
– כולם שוין לענין חומה וגודרין עצמן מלטמע בעובדי כוכבים (רש"י בבא בתרא ח.)
השלם:
לפי פירוש ר"י החומה מגינה על _________________
ולפי ר"ל החומה מגינה על ______________.
ג.
"כמגדלות"
– שמגינין על הדור (רש"י פסחים פ"ז.)
השלם:
לפי פירוש ר"י ____________
מגינים על הדור ולפי ר"ל ____________
מגינים על הדור.
ב.
למה
מיאן ר "י
מדרשת ר "ל
13.
קרא
בגמרא והזכר למה ריש לקיש לא למד מהפסוק
של ר"י?
14.
הגמרא
לא מביאה את הסיבה ללמידת ר"י
מפסוק אחר ולא מפסוקו של ריש לקיש,
אך
הפרשנים כבר עמדו על כך והביאו הסברים
שונים,
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
הרש"ש:
"נראה דנפקא מיניה דמהאי קרא דתורה לחודא שומרת כחומה ואע"פ שאינו מפורסם במעשים טובים רק שלא יזלזל במצוות…
משא"כ בקרא דר"ל משמע דבעינן מע"ט…
"
-
מה
הנפקא מינה בין 2
הפסוקים?
-
מה
היה הדין לפי הפסוק של ר"ל?
-
מה
היה הדין לפי הפסוק של ר"י?
הריא"ף:
"ואפשר דהאי ק"ו אית ביה פירכא מה לחול שכן גזר הקב"ה ואמר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ולא יעברנהו שתי פעמים ולאו לאו הוא שבועה וא"כ זהו הגורם לחול שמגין על הים אבל כפי הטבע לא היה בו כדאי להגין וכיון שכן מנין לנו במעשיהם של צדיקים שיגינו עליהם כי אע"פ שהיו מרובים על חול הים אינו מן ההכרח שיגינו עליהם לזה אמר רבי יוחנן אמאי לא תימא מהכא שהיא ראיה מפורשת"
-
כיצד
ניתן לפרוך את הק"ו
של ר"ל?
15.
מה
עשה רב נחמן בר רב חסדא?
16.
מה
העיר לו רב נחמן בר יצחק?
17.
לפניך
3
הפסוקים
שמוכיחים שדברי רב נחמן בר יצחק נכונים,
הסבר
מהי הדרשה על כל אחד מהפסוקים.
פסוק
א:
אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ
הדרשה:
פסוק
ב:
גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים
הדרשה:
פסוק
ג:
וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם.
הדרשה:
18.
א.
"פסוק
זה בלשון ארמית נאמר"
– באר
את כוונת עולא
ב.
"ואפשר שלזה כוון לומר לעיל שהפסוק הזה יתנו בלשון תרגום נאמר שהיא מצוה למלך עכו"ם שיפטור אותן"
(המהרש"א)
מה
הסיבה לכך שנאמר הפסוק בארמית?
19.
השלם:
הפסוק השלישי מדבר על המלך __________
שפטר את________________
ממיסים.
20.
כיצד
נלמד מהפסוק השלישי שת"ח
פטורים?
(היעזר
בתוס'
ד"ה
לא
שליט)
21.
הסבר
מהו המס "ארנונא"
לפי:
רש"י
–
תוס'
בשם
ר"ח
–
רבינו
גרשום –
22.
כתבו
מימין לכל שורה את תפקידו של חלק זה בגמרא
[סיפור,
שאלה,
תשובה,
פסק
הלכה,
הבחנה
בין מצבים]
:
|
קטע |
תפקידו |
|
רב |
|
|
אמר |
|
|
אמר |
|
|
אמר |
|
|
הכל |
|
|
ולא
רבנן |
|
23.
ר'
יהודה
הביא כללים מתי ניתן לגבות מחכמים,
הבא
אותם!
24.
תרגם
את הביטויים הבאים:
כריא
חדתא –
______________________________ אגלי
גפא –
_____________________________
דילמא
לא מידויל –
___________________________ נפקי
באכלוזא –
__________________________
25.
הסבר
מהו "כריא
פתיא"
לפי
רש"י
ותוס'
26.
לפניך
דברי הרמב"ם,
קרא
אותם וענה על השאלות הבאות:
כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים שאין ת"ח צריכין שמירה שהתורה שומרתן אבל לתקון הדרכים והרחובות אפי'
מן החכמים ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן לא יצאו תלמידי חכמים עמהן שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל לפני עם הארץ.
היו חופרין נהר להביא בו מים למדינה גובין אף מן היתומים שזו זכות להם כדי שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם לפיכך אם אירע להם דבר שלא באו המים הואיל ולא נהנו מהן היתומים מחזירין להם כל מה שנלקח מהן וכן כל כיוצא בזה.
(רמב"ם הלכות שכנים פרק ו'
הלכה ו'
– ז')
תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ ואין גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן ולא לתשורת המלך ואין מחייבים אותן ליתן המס בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכור תחלה ואין מניחים אחד מבני השוק למכור עד שימכור הוא וכן אם היה לו דין והיה עומד בכלל בעלי דינים הרבה מקדימין אותו ומושיבין אותו.
עון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן לא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו כלומר בוזים מלמדי דבריו וכן זה שאמרה תורה אם בחקותי תמאסו מלמדי חקותי תמאסו וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והרי הוא בכלל כי דבר ה'
בזה.
(רמב"ם
הלכות
ת"ת
פרק
ו'
הלכה
י'
– י"א)
-
מהם
2
הטעמים
לפטירת ת"ח
מבניין חומות העיר?
-
האם
נפסקו דברי רב פפא להלכה?
-
כיצד
הרמב"ם
מפרש את הביטוי "כריא
פתיא"?
27.
"רבנן
לאו בני מיפק באכלוזא נינהו"
– קרא
את המקורות הבאים
"יש שפירשו דמכל מקום נותנים שכר לשכור פועלים אחרים במקומם ואני אומר דכיון דמנהגא באוכלוסא
ואפטירו רבנן מינה אפטירו לגמרי"
(ריטב"א)
"שאין הם עצמם יוצאים בהכרזה לחפור אלא שוכרים פועלים"
(רש"י)
על
מה נחלקים ריטב"א
ורש"י
ומה סובר כל אחד?
מעשה
רבי ויונתן בן עמרם
28.
למי
היה רשות לקחת מאוצרות רבי?
ולמי
לא?
29.
באר
את שאלת רבי:
"במה
אפרנסך?
"
30.
"פרנסני
ככלב וכעורב "
הרבה
סיבות נתנו הפרשנים למה הזכיר דווקא את
החיות האלו,
קרא
את המקורות הבאים והסבר כיצד כל אחד מסביר
את
הדבר.
"ככלב
וכעורב –
שחס הקב"ה עליהם שנאמר יודע צדיק דין דלים לפי שהכלב מזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים וגבי עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו לפי שהעורב אכזרי על בניו והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין"
(רש"י)
"אלא ודאי פירוש ככלב וכעורב שהיה בחצר רבי לשמור החצר ולנקות משרצים כדרך העורב ואמר ר"י שיהיה גם הוא עושה מלאכת הכלב ועורב ופרנסו"
(העמק
דבר
על
בראשית)
חשוב!
,
מהו
שורש ההבדל בין 2
הפירושים?
31.
האם
יונתן בן עמרם היה ת"ח
או לא?
32.
מה
עשה רבי בעקבות המקרה?
33.
מה
היה הטעם של רבי שלא נתן מפיתו לעם הארץ?
34.
רבי
מביא סיפור שקרה בטבריה כהוכחה לטענתו,
סכם
את הסיפור בקצרה!
35.
תרגם
את המילים הבאות:
כלילא
–
______________ ערוקו
–
______________ פש
–
_________________
ערק
–
_______________ שדיוה
–
______________ פקע
כלילא –
________________
36.
רבי
אסי בשם ר'
יונתן
מביא עוד דבר שהיתומים חייבים בו והחכמים
לא,
מהו?
37.
אילו
3
סוגי
שמירה מונה רב פפא שצריכים לגבות אפילו
מהיתומים?
38.
מהי
מסקנת הגמרא לגבי גבייה מהיתומים?
39.
מה
המיוחד ביתומי בר מריון?
40.
מהי
קשה לאביי במעשה רבה?
41.
מדוע
רבה גבא מיתומי בר מריון?
לאחר שלמדנו את הנושא מתוך הגמרא נוכל לפנות לסוגיות העיון השונות,
על קטע גמרא זה יש כמה נושאים לעיון ובהם נעסוק בדפים הבאים:
א.
פטור ת"ח ממיסים ב.
פטור ת"ח מצבא ג.
על עמי הארץ ות"ח (עיון במעשה רבי ויונתן בן עמרם)
פטור
תלמידי חכמים ממיסים
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
הרב
מאיר
הלוי
אבולעפייה,
יד
רמ"ה,
בבא
בתרא
דף
ח
עמוד
א
(אות
פב)
"אלו תלמידי חכמים"
– שבני דורן נהנין מתלמודן כיונק שנהנה משדי אמו ותורתן מגינה עליהן כמגדלות.
וקיימא לן כריש לקיש ורבי יוחנן….
ואפילו היו עשירים שבישראל –
הציבור חייבין לפרוע בעבורן,
שלא מפני עניותן נפטרו אלא מפני תורתן נפטרו.
וכן כל מיני מסין שהצבור מטילין לבנין החומות ולהגפת הדלתות ושאר שמירת העיר אין תלמידי חכמים חייבין בהן כל עיקר.
אלא מיהו הני מילי בתלמידי חכמים העוסקים בתורה תדיר כפי יכולת כל אחד ואחד ומקימין מצות והגית בו יומם ולילה כפי כחן,
כדאמרינן בשמעתין בהדיא:
"אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר לישא וליתן בדבורו של מקום",
כדילפינן נמי מקראי ד"גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים"
(הושע ח,
י)
.
אבל תלמידי חכמים שאין עוסקין בתורה תדיר כפי כחן ולא דיין לעסוק במלאכתן כדי למצוא פרנסתן ופרנסת אנשי ביתן,
אלא שהם יגיעים להעשיר ומבטלין את התורה כדי לקבץ ממון הרבה,
הרי אלו חייבין בכל חיובי הצבור.
וכן תלמידי חכמים המזלזלים במצות ואין יראת שמים על פניהם הרי אלו כקלים שבצבור,
לא אמר הכתוב אלא:
"כל קדושיו בידך"
(דברים לג,
ג)
והן הן שאין פורענות באה בשבילם,
יצאו אלו שמחללים שם שמים בגלוי,
ועל כיוצא בהן נאמר:
"לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער"
(מיכה ג,
יב)
.
א.
מדוע
תלמידי חכמים פטורים מתשלום מיסים?
מהו
הטעם של פטור זה?
ב.
אילו
תלמידי חכמים זכאים לפטור זה ואילו לא?
הסבר
כיצד תנאי זה קשור לטעם הפטור.
הרב משה סופר,
חידושי חתם סופר,
בבא בתרא דף ח עמוד א
… דעד כאן לא קפטרו רבנן אלא ממס וחומה,
שהם מצד גלות ישראל,
וכדמשמע מקרא "כל קדושיו בידיך",
אבל שמירה כדרך שמלכות נשמרים ממלכויות אחרים –
גם ת"ח חייב.
א.
מהו
טעם פטור תלמיד חכם ממס לפי החתם סופר?
איזו
מסקנה הלכתית הוא מסיק לאור הסברו זה?
הרב
משה
בן
נחמן,
הרמב"ן,
חידושים
למסכת
בבא
בתרא
דף
ח
עמוד
א
ונראה שאין תלמידי חכמים פטורין מעשורי תבואתם ולא מכסף גלגלותם,
אלא כשהמלך מטיל על בני העיר ליתן כך וכך בפדיון גלגלותם וכך וכך במעשר תבואתם,
והם יפסקו ביניהם,
לפי שיכולין תלמידי חכמים לומר:
לא הטיל המלך עלינו כלום אלא בשבילכם.
אבל אם אמר המלך ליתן כל אחד ואחד כסף גלגלתו,
אין עמי הארץ פורעין בשביל תלמידי חכמים,
אלא אם רצה המלך למחול להם ימחול,
ולא עוד אלא דמלכא לא טרח אלא אמר כך וכך אנשים יש כאן כך וכך,
חייב כל אחד ואחד.
ואם תפס מיחיד מהם או מרבים על ידי כולם כדיניה כדמפורש בפרק הגוזל (ב"ק קיג ע"ב)
, באין עמי הארץ וגובין מתלמידי חכמים,
וכן במעשר הארץ.
א.
מאילו
סוגי מסים תלמידי חכמים פטורים מלשלם
ובאילו הם חייבים,
ומדוע?
רבי יוסף קארו,
שו"ע יורה דעה,
סימן רמ"ג סעיף ב'
אם דבר שצריך לחיי האדם,
כגון:
בארות מים וכיוצא בזה חייבים לתת חלקם…
אבל דבר שהוא צריך לשמירת העיר…
לא חייבים לתת להם כלום…
ולכן פטורים מכל מיני מיסים
א.
מאילו
מיסים פטורים ת"ח
ובאילו הם חייבים?
ע"פ
מה החילוק?
הרב מרדכי אליהו,
שו"ת מאמר מרדכי,
כרך ב',
חושן משפט,
סימן י"ד
ולפיכך הממשלה שגובה מיסים מתלמידי חכמים,
לפי דין תורה,
כיון שכלול בהם גם ענין של ביטחון וגם ענייני עבודה ורווחה וחינוך צריך להקל עליהם מן המס אבל לעירייה כיון שהמס הוא עבור מים ובנית כבישים וכו'
לכאורה הם חייבים אבל כיון שכתב מרן הב"י שצריכים להקל עליהם על כן בני תורה שתורתם אומנותם וכן רבנים ותלמידי חכמים יש להקל עליהם גם במיסים עירוניים
א.
האם
הרב פטר את תלמידי החכמים ממיסים או שלא?
מה
כוונתו במילים "צריך
להקל עליהם מן המס"?
ב.
בימינו,
יש
שני סוגי מיסים המוטלים על האזרח:
המסים
שנגבים על ידי המדינה מההכנסות המגיעות
לאדם מעבודתו,
ומסים
הנגבים על ידי העיריה,
הקרויים
"ארנונה",
עבור
השירותים העירוניים,
כמו
נקיון ותחזוקה,
תאורה,
ופיתוח.
האם
מיסים אלו דומים או שונים למיסים המתוארים
בגמרא?
פרט
דבריך.
פטור
ת"ח
מצבא
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
ר'
דוד בן זמרה,
שו"ת הרדב"ז,
חלק ב',
סימן תשנ"ב
{הרקע:
בירושלים
שלפני יותר מארבע מאות שנים התנהל ויכוח
גדול בין תלמידי החכמים שבעיר לבעלי
הבתים.
ריבוי
הגניבות בעיר שהובילו לעיתים למצב של
פיקוח נפש,
גרמו
שתלמידי החכמים שבעיר ביקשו לכפות את
בעלי הבתים להציב שמירה על הבתים שבעיר.
אולם
הם עצמם לא אבו להשתתף בשמירה ובהוצאותיה,
על
פי דברי הגמרא בסוגייתנו שתלמידי חכמים
אינם צריכים שמירה.
לעומתם
טענו בעלי הבתים שהם אינם זקוקים לשמירה
הזו,
ותלמידי
החכמים אינם יכולים לכפותם לשמור בעצמם
או להעסיק שומרים,
כשהם
אינם זקוקים לשמירה.
}
…
אבל בנ"ד הבעלי בתים אומרים אין אנחנו צריכין שומרים כי עניים אנחנו והחכמים צועקים לאמר העמידו שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא היש מן הדין או כן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם ואי אמרה לא צייתינן ליה כי לקתה מדת הדין אבל יכולין לכוף אותם שיעמידו שומרים אם דבר צריך הוא ויסייעו כולם כדתנן כופין בני העיר זה את זה וכו' ואע״פ שידעתי שיש חכמים שהם חלוקים על זה לעצמם הם דורשין ואין שומעים להם ומ״מ אל תטעה בדברי שלא אמרתי אלא בזמן שהבעלי בתים טוענים אין אנו צריכין שמירה אם לא יסייעו כולם והחכמים אומרים עכ"פ תעמידו שומרים בכה"ג אני אומר כופין אלו את אלו…
ומכל מקום אם הדבר ברור שגם הבעלי בתים צריכים שמירה ואין טוענים כך אלא כדי שיסייעו החכמים עמהם בזה הדבר ברור שאם החכמים טוענים לא בעיא נטירותא א"נ דשתקו אינם חייבים לסייע אותם אבל אם הם מודים דבעו נטירותא וצועקים לאתר תעמידו שומרים הדבר ברור אצלי דחייבים לסייע עמהם…
וכ"ש במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם לבושם כלבוש הבעלי בתים וכ"ש שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות והנראה לעניות דעתי כתבתי…
א.
הרדב"ז
מציין בדבריו 2
תנאים
כדי שיהיה ניתן לחייב את החכמים בהוצאות,
מהם
התנאים?
ב.
באיזה
מקרה לשיטתו תלמידי החכמים לא יצטרכו
לסייע בהוצאות?
הרב משה פיינשטיין,
שו"ת אגרות משה,
יורה דעה ד',
ל"ג
{הרקע:
השאלה
בענין זה הגיעה לרב משה פיינשטיין מ –
2 תלמידים
מישיבת נתיב מאיר בי"ז
תמוז תשמ"א.
}
הנה אף שענין צבא ההגנה הוא ענין גדול,
אבל ענין לימוד התורה ללומדי התורה עוד יותר גדול גם מלהגן על המדינה כמפורש פ"א דבבא בתרא וכנראה שהממשלה הכירה ג"כ את זה,
ומי שלומד בישיבה גדולה ועוסק בתורה פטור מענייני חיובי הצבא.
ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים יש לו לילך לישיבות הגדולות,
ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל
א.
מה
טעם הפטור לפי דברי הרב?
ב.
מה
התנאי לפי דבריו כדי שתלמיד חכם יהיה
פטור משירות צבאי?
הרב
שלמה
יוסף
זוין,
"לשאלת
הגיוס
של
בני
הישיבות"
{הרקע:
תגובתו
בענין פורסמה בחוברת בשנת תש"ח
תחת השם "אחד
הרבנים"
כתגובה
לתשובת הגאב"ד
ובתי הדין של היהדות החרדית שפורסם ערב
מלחמת העצמאות,
הכרזתם
בענין תובא בהמשך,
את
החוברת במלואה ניתן למצוא
באתר
http:
//www.
hebrewbooks.
org/32904
}
כל הכבוד וכל ההערצה למרנן ורבנן,
גאוני עיר הקודש,
אבל הרשות ניתנת לשאול:
ילמדונו רבותינו,
זו מנין לכם,
שבני תורה ותלמידי –
חכמים פטורים מלהשתתף במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד הצר הצורר העומד עליו לכלותו ולהשמידו,
חלילה?
זו מנין לכם,
לפרסם בצורה של הלכה פסוקה ו"דעת תורה"
שבני הישיבות אין להם לא להירשם ולא להיפקד ולא להתייצב ולא כלום?
וכי לא כך שנינו שבהצלת נפש –
לא נפשות,
אלא אפילו נפש אחת מישראל –
"אין עושין דברים הללו אלא על ידי גדולי ישראל"
(יומא,
כד ע"ב;
רמב"ם,
שבת פ"ב ה"ל)
וחכמיהם (רמב"ם שם)
"כדי להורות הלכה למעשה לרבים"
(ט"ז,
או"ח,
שכ"ח,
ושו"ע הרב שם)
וכי הבדל יש בין שבאותה שעה הוא מתבטל מתלמוד –
תורה או שאינו מתבטל?
ואם בהצלת נפש אחת כך,
בהצלת רבבות אלפי ישראל על אחת כמה וכמה!
…
ואף זו:
כלום הצלת אחרים בלבד הוא המדובר שלפנינו?
כלום אין כל אחד ואחד מאתנו,
באין יוצא ובאין הבדל,
עומד בפני סכנת נפשות,
הוא וביתו וכל אשר לו?
וכי כך היא המידה,
שהעוסקים בתורה לא יהיו מחויבים להציל את עצמם,
אלא יעמדו מנגד ויטילו חובת ההצלה,
הצלתם הם,
על אחרים?
וכי כך היא המידה,
או וכי זו היא דעת תורה?
היכן מצינו כזאת?
התורה מגינה על העוסקים בה?
אדרבה,
היא הנותנת:
ישתתפו בני התורה במערכה,
וזכות התורה תגן עליהם ועל חברים!
"אם בחקותי תלכו,
יכול זה קיום המצות…
הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו,
שתהיו עמלים בתורה"
(תורת כהנים שם;
רש"י שם)
. ומה הובטח בשכר זה?
"רבנן
לא
צריכי
נטירותא"
(ב"ב,
ז ע"ב)
? רבש"ע,
כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולומד שאין רבנן צריכים שמירה?
וחברון של תרפ"ט (לא תקום פעמים צרה)
תוכיח,
כלום לא נפלו לפני בני עולה צעירים קדושים וטהורים,
כזוהר הרקיע מזהירים,
מבחירי הישיבה וחכמיה?
במטותא מינייכו רבנן,
הקדושים ההם היו "צריכי נטירותא",
או לא היו "צריכי נטירותא"?
והרי הם הם אותם האויבים –
הערבים שפרעו ורצחו אז והם הם אותם הפורעים ורוצחים עכשיו!
ואם אמרו על "נטירותא"
של בנין חומה וכיוצא,
ובזמנים רגילים,
במטרת שמירה מפני שונאים העלולים לבוא (ראה רש"י,
ב"מ קח ע"א)
מה זה עניין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצוה?
הגיעו בעצמכם:
הנה יצאה הוראה מ"משמר העם"
להדביק את השמשות של כל החלונות בבד או נייר משום סכנת הפצצה.
כלום יעלה על הדעת שתלמידי חכמים לא יעשו כזאת בטענה ש"רבנן לא צריכי נטירותא"?
כלום היה אף מי שהוא מהעוסקים בתורה שהשתמטו ממילוי הוראה זו?
ולמה עזבו תלמידי –
החכמים,
יחד עם שאר אחינו בני ישראל,
את שכונות –
הספר הנפגעות מיריות הצלפים ולא השתמשו בסגולה זו של "רבנן לא צריכי נטירותא"?
וכי רק בשביל זה בלבד שבמקרים אלה אי אפשר לסמוך על אחרים?
וכי זוהי דעת התורה?
ולמה אפוא להשתמש שלא בזמנה ושלא במקומה באמרה זו של "נטירותא",
שכשהיא לעצמה,
בזמנה הנכון ובמקומה המתאים,
היא פנינה נחמדה.
מבין אני לרוחם של "נטורי קרתא"
המתנגדים בכלל למדינה היהודית והסבורים שכל המלחמה היא מיותרת:
עלינו להיכנע,
וחסל.
אבל אז שוב אין הבדל בין בני ישיבות ליושבי קרנות.
מי שסובר כך עליו למנוע מהשתתפות בגיוס כל גבר מישראל,
יהיה מי שיהיה.
אבל לאשרנו,
החושבים כך מתי מספר הם ונער יכתבם.
כל העם בארץ ובתפוצות,
באין הבדל חוגים וסוגים,
מפלגות וכתות,
מאשר ומקיים בהתלהבות ובמסירות נפש את ההשתתפות במלחמת התגוננות זו שכפו עלינו.
כולם מבינים היטב כי אין תקומה ח"ו לישוב בארץ ולשארית הפליטה בגולה מבלעדי מדינה עצמאית בארצנו,
שתקלוט בזרועות פתוחות את אחינו השותתים דם,
הנעים ונדים באדמת הגולה,
הבוערת מתחת לרגלם.
וה'
הוא יודע וישראל הוא ידע ואף כל העולם יודעים,
שלא אנחנו מתקיפים ולא אנחנו רוצים במלחמה,
לא אנחנו ששים לקראת קרב ולא אנחנו פנינו מועדות לשפך דם.
אבל אם מתנפלים עלינו בחמת רצח,
חובתנו,
חובת כל העם,
להציל את עצמנו ואת ימנו –
גנון והציל.
והרי אתם,
גאונינו וגדולינו,
רובכם מודים בנחיצותה ההכרחית של מלחמת מצוה זו בכלל,
ולפיכך הקדימו רבים מכם בהכרזותיהם דברי ברכה ועידוד לבחורינו היקרים העומדים במערכה.
ובכך אפוא עליכם לזרז אף את חכמי התורה,
המוכשרים מבחינת הגיל והגוף להשתתף במערכה,
לעשות כן.
האחיכם יצאו למלחמה,
ואתם תשבו פה?
מבחינה מעשית יש אולי חשש שהישיבות יתרוקנו בעזוב רוב התלמידים את מוסדות האולפנא,
ותורה מה תהא עליה.
אבל לשם כך יש להיכנס במשא ומתן עם מוסדות הגיוס על הסדרים מעשיים ידועים,
ותמיד אפשר למצא את הדרך להקלות ולהגבלות.
עד כמה שידוע לי,
הייתה נכונות כזאת מצד אותם המוסדות.
אבל להחליט באופן פסקני לבלי להשתתף כלל ועיקר,
לא להירשם ולא להיפקד,
ולא ולא ולא –
זו מנין לכם?
רבים מבני הישיבות מקדשים את השם,
עודרים במערכת המלחמה,
בגיוס ובמשמר ובכל אשר יידרש.
באחת ידם מדפדפים בגווילים ובאותיות של התורה והתלמוד ואחת מחזקת השלח והרמחים והמגנים והקשתות והשריונים.
רוחם איתנה ומרוחם משפיעים הם על שורות הצבא על בחורי חיל המגן,
רוח האמונה,
רוח התורה והמצווה.
כלום לא מחובתכם,
מרנן ורבנן,
לעודדם ולאמצם ולהשפיע על אחרים שילכו בדרכם?
דעת התורה?
הנה היא,
פשוטה וברורה:
והזריז (בהצלת נפשות)
הרי זה משובח,
ואין צריך ליטול רשות מבית –
דין"
(יומא,
פ"ד ב',
וראה רמב"ם מלכים,
פ"ה וד'ב)
! "כי ד'
אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"!
א.
מה
ההבחנה בין הפטור שמקורו באמירה:
"רבנן
לא צריכי נטירותא",
לבין
חובת ההשתתפות של תלמידי חכמים במלחמה?
כיצד
מבסס הרב זוין הבחנה זו בסברא ובעקרונות
הלכתיים?
ב.
לפניכם
דברי הגאב"ד
ובתי הדין של היהדות החרדית:
אנחנו הח"מ מודיעים בזה גלוי,
לכל אלו התלמידי חכמים חובשי ותופשי ביהמ"ד,
בחורים ואברכים בני הישיבות,
שעפ"י תורה"ק הצלתינו מהמצב הנורא אשר אנו נמצאים בו ה'
ירחם,
הוא רק בזכות התורה"ק,
וכל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כניסות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות בו,
וכבר מופסק ג"כ שרבנן אינן צריכין נטירותא.
לזאת יצא מאתנו דעתנו דעת תורה שכל בן ישיבה,
חובש ותופש ביהמ"ד,
אל יתיצב,
ויפקד,
וירשם לכל דבר גיוס,
וכדומה,
אפילו גם לשעה קלה,
וחלילה לפקפק בזה כלל וכלל.
וחובה כפולה ומכופלת מוטלת על כל בן ישיבה כעת להתגבר ולהתאמץ בכל היכולת בהתמדת ובשקידת לימוד התורה ביתר שאת וביתר עוז.
ובזכות תורה"ק אשר היא מגינא ומצלי ננצל עם כל אחב"י מכל אויב וכו'
ויוציאנו השם במהרה לרווחה,
ויושיענו תשועת עולמים בביאת גואל צדק,
במהרה בימינו אמן.
כעתירת החותמים בצפי'
לרחמי שמים מהירים,
יום
כ"ג
לחדש
ניסן
תש"ח
לפ"ק.
1.
האם
הם אוסרים להתגייס או שלא מחייבים?
מה
השוני ביניהם לרב משה פיינשטיין ביחס
לצבא?
הרב
זלמן
ברוך
מלמד,
"גדולי
תורה
–
זהו
צורך
האומה",
תחומין,
ז
(תשמ"ו)
, עמ'
335 – 330
אחת השאלות היא קביעת היחס הנכון בין צרכי הרוח,
קרי:
למוד התורה,
ובין צרכי הצבא.
הערך החשוב של שני הנושאים המשלימים זה את זה מובן מאליו.
כאמור בגמרא סנהדרין מט,
א:
"אמר ר'
אבא בר כהנא:
אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה,
ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה,
דכתיב:
"ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב על הצבא"
– מה טעם דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו?
משום דיואב על הצבא.
ומה טעם יואב על הצבא?
משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו".
ב"ה גם כיום הזה מובן ומוסכם על הנהגת המדינה הצורך והחשיבות של עוסקי תורה בגדלות,
ונקבע סדר של אפשרות דחית הצבא לאותם אשר תורתם אומנותם.
אילו באנו לדון מצד השיקול הפרטי,
האם יש זכות לבן תורה להיות פטור מהצבא מדין האמור בגמרא במסכת ב"ב,
ז ע"ב:
"רבנן לא צריכי נטירותא",
ולכן חכמים פטורים מכל תשלום הקשור בבניין חומת העיר ובתשלום לשומרי העיר וכדומה,
– אי משום הלכה זו אין לפטור תלמיד חכם מצבא.
כי תפקיד הצבא לעת הזאת ללחום מלחמות של הגנת ישראל מיד צר,
ושמירת ארץ ישראל שתהיה בידי ישראל,
ואלו שתי הגדרות של מלחמת מצווה.
ובמלחמת מצווה יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה,
וק"ו תלמיד חכם,
כפי שכתב הערוך,
מובא בגמ'
סוטה דף י,
א.
אכן כל זה מבחינת הפטור האישי.
אולם הדיון שלנו אינו מצד הפטור האישי אלא מהצד הציבורי.
גם במלחמת מצווה,
כשאין צורך בכל ישראל לא יוצאים למלחמה אלא רק אותם שצריכים שיצאו.
ויש להניח שהמלך רשאי לקבוע מי היוצאים ומי העוסקים בדברים אחרים הנחוצים לקיומה של האומה.
ואם תעמוד לפני מלך ישראל שימשח כתורה וכהלכה,
השאלה שאנו דנים בה תלמוד תורה והשרות בצבא מה עדיף,
סביר להניח כפי שיתבאר לקמן שההכרעה תהיה:
שמירת המשך קיומה של תורה בכל הגדל ע"י דחית גיוסם של בני ישיבות,
כל עוד אפשר לקיים תפקיד הצבא ללא גיוס מלא של כל ישראל .
המבט הציבורי קובע שהאומה צריכה תלמיד חכם גדולים השוקדים בתורה ומתעלים לדרגות היותר גבוהות בתורה,
והאומה צריכה ג"כ אנשי צבא מאומנים.
לשם השגת התכלית הזאת של הופעת התורה בגדלות הכרח הוא לשחרר את העוסקים בתורה מכל עול אחר,
ולאפשר להם להתרכז בלמוד התורה באופן מלא.
אם ידרשו לומדי תורה לשלב עבודת צבא בתוך למודם אפי'
במידה מועטת,
ואח"כ להיקרא למילואים בתוך זמני הלמוד בשנות הלמוד הראשונות,
הרי שתפגע עד מאוד האפשרות של צמיחת גדולים בתורה באופן היותר שלם כפי הנצרך מאד לאומה כולה.
הרב
אהרן
ליכטנשטיין,
"זאת
תורת
ההסדר",
תחומין,
ז
(תשמ"ו)
, עמ'
329 – 314
…
ההסדר במיטבו שואף למשוך ולפתח בני תורה בעלי רצון עז ומקיף להיות תלמידי חכמים,
אך המרגישים בו –
זמנית חייבים –
מוסרית והלכתית –
לעזור להגן על עמם ומולדתם;
הרואים במחויבותם הכפולה,
בהתחשב באילוצים ההיסטוריים של מקומם ושעתם,
זכות וחובה גם יחד;
האוהבים,
בהשוואה לעמיתיהם השוללים את ההסדר,
לא את התורה פחות אלא את כנסת ישראל יותר.
הוא נועד לקיים מערכת בה תלמידים יכולים להתמקד בהתפתחותם האישית הרוחנית והלימודית תוך כדי היענותם לקריאה לשירות ציבורי'
ובכך לטפח
קיום יהודי משולב ושלם.
אמנם,
אין שני היבטי ההסדר,
הרוחני והצבאי,
שווים.
בכורת הראשון משתקפת בחלוקת הזמן.
אך היא נזקקת בעיקר למישור הערכי,
בו יתכן ששני גורמים יהיו נחוצים והכרחיים באותה מידה ואף על פי כן שונים למדי בערכם.
כשהמשנה אמרה (אבות ג,
יז)
: "אם אין קמח אין תורה,
אם אין תורה אין קמח",
היא ודאי לא התכוונה להעניק מעמד שוה לשניהם.
היא רק קבעה כי,
מעשית,
לא ניתן לוותר על אחד מהם,
אם כי מבחינה ערכית ותליאולוגית,
קמח קיים למען תורה ולא להפך.
"צריך לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול",
מדקלם אחד מדמויות מולייר;
והוא הדין בהסדר.
הישיבה מחייבת שרות צבאי כאמצעי למטרה:
החזקת והעשרת חיי הרוח של הפרט והכלל,
הגשמת החזון הדתי והמוסרי הנשגב המהווה ייעודנו הלאומי;
וכל השאר טפל לחלוטין.
אין אדם אחראי הקשור בישיבת הסדר המצדד בשירות צבאי כשלעצמו.
אנחנו דוחים כל שמץ של מיליטריזם,
ורחוקים שנות אור מתפיסת אפלטון כי משמעת חיי צבא הנה מרכיב נחוץ של חינוך אידיאלי.
לא פחות מאשר כל יהודי,
ההסדר'ניק הטיפוסי נכסף לשלום,
משתוקק ליום בו יוכל לפשוט מדיו,
לפרוק נשקו,
ולהתמסר בכל מרצו לתורה.
אך בינתיים,
היות ואינו מטפח אשליות והזיות,
הוא וכליו נמצאים בכוננות.
במובן אחד,
אם כן,
ההסדר נעוץ לא בבחירה אלא בהכרח.
הוא,
אם נרצה,
בדיעבד –
תגובה למציאות הפוליטית הכפויה עלינו על ידי אויבינו.
אך במובן שני הוא בהחלט לכתחילה –
ברירה חופשית המעורה בהכרעה הלכתית ומוסרית.
אין אנו –
לפחות,
בישיבת הר עציון –
מצדדים בהסדר כאלטרנטיבה משנית עבור נחשלים שאינם מוכנים או מסוגלים לקבל עול תלמוד תורה בלעדי.
אנו מצדדים בו מתוך שכנוע שבהתחשב בנסיבותינו –
מי יתן והיו שפירות יותר –
שרות צבאי הוא מצוה ואף מצוה חשובה.
בלי להטיל דופי במסירותם או במוסריותם של החולקים עלינו,
אנו גורסים כי עבור רוב רובם של בני תורה כיום,
תרומה להגנת העם היא בגדר חובת השעה.
התמודדות עם טיעוני הביקורת
…
הגמרא בבבא בתרא מוסרת (ז ע"ב)
: "רבי יהודה נשיא רמא דשורא אדרבנן…
". בהמשך,
הגמרא מרחיבה את הדיבור על פטור תלמידי חכמים ממסים מסוימים,
ואף מצטטת פסוקים שונים –
מן התורה,
מן הנביאים ומן הכתובים –
כמקור לדבר.
ובכן,
בוקע ועולה הטיעון,
הוא הדין בשירות צבאי;
היות ורבנן לא צריכי נטירותא הם פטורים מלשרת ועליהם להתמסר אך ורק לתורה.
ניתן היה אולי להגיב,
שטיעון כזה מעורר בעייה מוסרית חמורה למדי.
האם יכול מי שכל חייו אינם מונחים על ידי רמה כזו של אמונה וביטחון לדרוש פטור על רקע זה?
היתכן שאדם ידאג לעתידו הכלכלי –
בניגוד מוחלט לדברי רבי אליעזר הגדול (סוטה מח ע"ב)
כי "כל מי שיש לו פת בסלו,
ואומר מה אוכל למחר –
אינו אלא מקטני אמנה"
– ועם זאת לא יתגייס מפני ששלומו בטוח בלאו הכי?
היעלה על הדעת שציבור,
אשר רבים מבניו התאמצו לעזוב את הארץ בעבר כשמלחמה נראתה באופק,
יטען שהנותרים בציון פטורים מלהילחם על סמך לא צריכי נטירותא?
… ברם,
אין צורך לפתח כיוון מחשבה זה,
שכן ההקבלה לשירות צבאי היא מפוקפקת ביותר.
מבחינה הלכתית צרופה התשלום עבור החומה המוזכר בסוגיא אינו קשור עם מצוה כל שהיא.
הוא כרוך בחובה להשתתף בהוצאות צבוריות מהן אדם מפיק תועלת.
נקודה זו מתחוורת כשמלה מתוך הקשר הדברים,
שכן ההיטל מופיע במשנה הפותחת:
"כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר"
(רש"י –
"להיות שומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר"),
ושני התשלומים מוזכרים ברמב"ם בהלכות שכנים;
והיא משתקפת בעובדה שהתשלומים מתחלקים לפי מידת התועלת,
כמבואר בסוגיא ובראשונים על אתר.
ממילא,
ברור שמי שאינו נהנה במישרין כלל פטור לגמרי.
דיירים ללא רכב אינם משתתפים דרך כלל בהוצאות אחזקת מגרש החניה,
ומי שאין לו טלוויזיה אינו תורם לרכישת אנטנה מרכזית.
אך המצב שונה לחלוטין כשמדובר על חובה שכל כולה מעורה דווקא באחריות כלפי אחרים כאחרים.
האם יהא מי שמעלה על דעתו כי חיוב היחיד להשתתף במלחמת מצווה הגנתית –
ל"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם",
כלשון הרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים הלכה א')
– נעוצה אך ורק בעובדה שאף הוא,
כרגע או פוטנציאלית,
בסכנה?
…
ובכן,
הגמרא בבבא בתרא אינה מספקת נימוק כל שהוא לפטור מוחלט ומקיף משירות צבאי עבור תלמידי חכמים.
הם אמנם אינם זקוקים לשמירה,
אך אחרים פחות משוריינים;
וחובתם להיחלץ להגנת נזקקים עומדת בעינה.
א.
הגדר
והסבר,
מהם
העקרונות המשותפים בדבריהם של הרב זלמן
מלמד והרב אהרן ליכטנשטיין?
ב.
הסבר
מה ההבחנה שהרבנים עושים בין הפטור של
"רבנן
לא צריכי נטירותא"
לבין
חובת הגיוס של בחורי הישיבות?
ג.
באילו
נקודות הם חלוקים ביניהם?
הסבר
את טיעונו של כל אחד מהם.
לכל
המעוניינים –
לקריאה
נוספת:
הרב
משה צבי נריה,
בני
הישיבות וגיוסם
http:
//www.
hebrewbooks.
org/48738
עיון במעשה רבי ויונתן בן עמרם
א.
השקפת רבי
הרב בנימין לאו,
חכמים,
כרך ג',
עמ'
349
רבי מבהיר לעולם היהודי שלפי הסדר חברה צריכה להיות מושתת על לימוד תורה.
אין ערך לאוטונומיה יהודית בלעדיה.
מדינה של יהודים ללא יהדות תביא פורענות.
עמי ארצות מערערים על סדר זה ואינם זכאים להיות חלק מאוכלי לחמו.
רבי מבקש לחזק את שורות הלומדים ולהנחיל את התורה לכלל ישראל.
עמי ארצות,
אותן קבוצות שאינן באות ולו במגע קלוש עם התורה אין להם זכות קיום לפי תפיסתו של רבי.
כיצד
מציג הכותב את יחס רבי לעמי הארצות?
מה
המניעים לאותה גישה?
ב.
יחס ההלכה למקרה
שולחן ערוך,
יורה דעה,
רנ"א,
י"א
רבי שהיה מצטער שנתן פתו לעם הארץ משום דהיו שני בצורת ומה שהיה אוכל עם הארץ יחסר לתלמיד חכם הא לאו הכי חייב להחיותו.
אם בא לפנינו מת ברעב חייב להחיותו אע"פ שהוא ספק אם יחסר לתלמיד חכם אחר כך
הריטב"א,
בבא בתרא,
ח'
ע"א
ומיהו כשימצא במקומות אחרים ואפילו בעיר אחרת ולא ימות ברעב הא לאו הכי מצווה להחיותו וקרי ביה וחי אחיך עמך כל היכא שאינו מין או משומד
א.
באילו
מקרים חלה חובה לפרנס גם את עם הארץ?
ב.
במה
חלוקים הריטב"א
והשו"ע
ביחס לטעם שרבי לא רצה לפרנס את עמי
הארצות?
כיצד
סובר כל אחד?
הרב
מאיר
הלוי
אבולעפייה,
יד
רמ"ה,
בבא
בתרא
דף
ח
עמוד
א
(אות
פא)
ולענין הלכתא אפילו בידוע שהוא עם הארץ חייב לפרנסו דהדיא תנן בסוף הוריות ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ מקדם הוא דקדים הא איכא שקיל…
ועוד לא יהא עם הארץ גרוע מגוי הא תנן מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום…
ודווקא בעם הארץ שאינו לא במקרא ולא במשנה אלא שישנו בדרך ארץ ומצוות אבל היכא דידיע דליתיה בדרך ארץ ולא במצות אסור לפרנסו כל עיקר
א.
להלכה,
על
איזה עמי הארץ נאמר שצריך לפרנסם?
ב.
מהם
הטעמים לפי דבריו שיש להלכה לפרנס את עמי
הארץ?
ג.
הגדרת עם הארץ
מהרש"א,
בבא בתרא ח'
ע"א
ואמרינן פ״ק לתענית שיש לאדם לצער עצמו עם הצבור וכל המרעיב עצמו כו' ואסור לאדם לעסוק בצרכיו בשני רעבון ולפי שע״ה לא היו עושין כן שהוא אוכל כדי שבען ולא היו מצערין בצער עולם כמו שהיו עושין הת"ח שלא היו אוכלין כדי שבען דאמרינן שם לכך לא רצה ליתן להם כדי להרעיבן ולצערן ג״כ
א.
כיצד
מסביר המהרש"א
את מעשה רבי?
ב.
כיצד
מוצגים עמי הארצות לפי דבריו?
רמב"ם,
הלכות עדות,
פרק ח',
הלכה ג'
א)
מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם שכל מי שירד עד כך חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו.
ב)
לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אא"כ הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ מקבלין עדותו אע"פ שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה.
ג)
נמצאת אומר כל תלמיד חכם בחזקת כשר עד שיפסל כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים.
א.
מה
משותף לרמב"ם
ולי"ד
רמה מבחינת הגדרת עם הארץ?
ד.
היחס החברתי
מסכת פסחים דף מ"ט ע"ב
תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם:
תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים:
תניא רבי אליעזר אומר אילמלא אנו צריכין להם למשא ומתן היו הורגין אותנו תנא רבי חייא כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו
שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל ונשותיהן יותר מהן:
א.
הוכח
מקטע זה שהשנאה בין 2
הקבוצות
היתה משתי הצדדים
ב.
לפניך
דברי התוספות במסכת כתובות דף ס"ב
ע"ב:
דהוה
הצניע
ומעלי.
והא דאמר באלו עוברין (פסחים מט:
) אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי'
סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם כדאמרינן (חגיגה דף יח:
) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצות היה
א.
האם
ניתן לראות בדברי התוספות הסבר לשנאת
עמי הארץ את תלמידי החכמים?
או
שמדובר בגישה מיוחדת של ר"ע
אל ת"ח?
ב.
במה
היה מיוחד ר"ע
בהיותו עם הארץ משאר עמי הארצות לאור
האמור?
מסכת חגיגה כ"ב ע"א (עם פירוש תוספות)
ומאן תנא דחייש לאיבה רבי יוסי היא דתניא א"ר יוסי מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו
תוספות:
כמאן מקבלין סהדותא מע"ה כרבי יוסי.
הר"ר אלחנן אומר דקיימא לן כרבי יוסי וחיישינן לאיבה לפיכך מזמנינן עכשיו בכל ע"ה אף על גב דאמרינן בברכות (דף מז:
) אין מזמנים על ע"ה וגם רב מנשיא בר תחליפא לא רצה לזמן עליהם
והר"י מפרש דלא כל הרוצה ליטול את השם להחזיק לעצמו כתלמיד חכם שלא לזמן על ע"ה בידו ליטול ואין אנו מחזיקים עצמנו כתלמיד חכם לענין זה:
תוספתא חגיגה פרק ג'
הלכה יט
וכן היה ר'
יוסי (ר'
נחמיה)
אומר מפני מה הכל נאמנין על החטאת ואין הכל נאמנין לא על הקודש ולא על התרומה שלא יהא כל אחד ואחד אומר הריני בונה מזבח לעצמי הריני שורף את הפרה לעצמי…
א.
במה
שונה גישת ר'
יוסי
לעמי הארץ משאר הגישות שראינו?
ממה
חשש ר'
יוסי?
ב.
מה
פסקו בתוספות בעקבות דברי ר'
יוסי?
הבא
2
סיבות
שהביאו אותם לפסיקה זו
בראשית רבה פרשת וישלח פרשה עח,
יב
חד עמא דארעא אמר ליה לרבי הושעיה אין אמרת לן חדא מילתא טבא את אמרת בציבור מן שמי,
אמר ליה מה היא,
אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אמות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבוא מאי טעמיה מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו אמר ליה חייך מלה טבא אמרת ומן שמך אנא אומר לה
א.
הוכח
שמסיפור זה עולה יחס אחר של תלמידי חכמים
לעמי הארצות ולהיפך
ב.
מה
לפי דעתך המניע לכך?
(האם
מדובר בעמי ארצות מ"סוג
אחר"?
או
שיש כאן עדות להתקרבות ת"ח
לעמי הארץ)
?
ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט,
ג
מעשה ברבי ינאי,
שהיה מהלך בדרך,
וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר [לבוש בגדים יקרים]
.
א"ל:
משגח רבי מתקבלא גבן.
אמר לו:
אין.
הכניסו לביתו האכילו והשקהו.
בדקו במקרא ולא מצאו,
במשנה ולא מצאו,
באגדה ולא מצאו,
בתלמוד ולא מצאו.
א"ל:
סב בריך.
א"ל:
יברך ינאי בביתיה.
א"ל:
אית בך אמר מה דאנא אמר לך,
א"ל:
אין.
א"ל:
אמור אכול כלבא פיסתיא דינאי.
קם תפסיה,
א"ל:
ירותתי גבך דאת מונע [לועג]
לי.
א"ל:
ומה ירתותך גבי,
א"ל:
חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא,
ושמעית קלהון דמניקיא אמרין [קולות תינוקות שאומרין]
:
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב,
מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן,
אלא קהלת יעקב.
א"ל:
למה זכיתה למיכלא [לאכול]
על פתורי [שולחני]
?
אמר לו:
מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה,
ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון.
[ולא ראיתי שנים שמתכתשים זה עם זה ולא עשיתי שלום ביניהם]
א"ל:
כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?!
….
א.
השווה
סיפור זה עם סיפור רבי בקריטריונים הבאים:
1)
השוואת
עם הארץ לכלב 2)
תוכחת
עם הארץ את החכמים 3)
הודאה
ב"טעות"
ב.
לסיכום
הסוגיה,
לפי
דעתך לאור הנלמד,
האם
יש מקום לדעת רבי בימינו?
האם
היחס לעם הארץ יכול להתקיים גם בימינו?
שאלות דיון בעקבות הסוגיה:
א.
הדומה והשונה ביחסי עם הארץ –
תלמיד חכם ליחסי חילוניים –
דתיים
ב.
הנאה מכתר תורה –
מעשה חסידות או איסור?
סוגיה
י"ג:
דף
ח'
ע"א
שורה 44
– שורה
51
בסוגיה זו נעסוק בשאלה כמה על הזמן שצריך להיות בעיר להלכות השונות,
בנוסף נלמד את הסיפור על איפרא דהורמיז.
קרא על הנושא וענה על השאלות הבאות:
א.
כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר
1.
"הן
בסקילה וממונן פלט"
– מה
הסיבה לכך?
(היעזר
ברש"י)
2.
מתי
השיירה תקבל עונש כמו של שאר אנשי העיר?
מהו
העונש?
3.
מה
הקושיה שעולה מהברייתא על הדין של המשנה?
4.
כיצד
רבא מתרץ את הקושיה?
5.
הגמרא
מביאה חיזוק לדברי רבא מברייתא,
כיצד
הברייתא מחזקת את דברי רבא?
6.
לפניך
דברי השו"ע
עם הגהות הרמ"א:
שולחן
ערוך
יורה
דעה
סימן
ריז
סעיף
ל"ב
נדר מיושבי העיר,
אסור במי שישב שם שלשים יום.
מבני העיר,
אינו אסור אלא במי שישב שם י"ב חדש.
הגה:
ואם נדר ממי שדר שם,
אפילו דירת עראי מקרי דירה (רשב"א סימן תרס"ז)
. מיהו הולכים אחר לשון בני אדם שאין נקרא דירה אלא שדר שם עם בני ביתו דרך קבע,
אע"פ שהוא פתוח מל'
יום.
ואם לשון בני האדם הוא בדרך אחר,
הולכין אחריו אחר כוונת הנודר.
א.
האם
נפסקו דברי הברייתא להלכה?
ב.
האם
הנדר כולל גם את מי שדר שם בעראי?
נמק
את תשובתך
7.
נראין הדברים אפילו כששהה שם אחר נדרו שאין הכוונה על מי שהוא בן עיר בשעת נדרו אלא על כל מי שהוא בן עיר תוך הזמן שקבע לנדרו (הריטב"א)
איזה
חידוש הלכתי מביא הריטב"א
על המובא בגמרא?
8.
"ולכל
מי לי מי בעינן שנים עשר חודש"
– מה
היתה הסברה של הגמרא שהביאה אותה להקשות
קושיה זו?
9.
השלם:
אם שהה בעיר שלושים יום גובים ממנו ל_________,
שהה 3
חדשים גובים ממנו ל___________,
שהה ששה חדשים גובים ממנו ל_________,
שהה תשעה חדשים גובים ממנו ל_____________,
שהה שנים עשר חודשים
גובים ממנו ל____________.
10.
מהו
תירוץ הגמרא לקושיה זו?
11.
למה
לקבורה גובים רק לאחר ששהה 9
חודשים?
(היעזר
ברש"י)
12.
לפניך
דברי התלמוד הירושלמי על הסוגיה:
תני שהה שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה.
לכסות ששה חדשים.
לפסים ולזימיות
[מיני
מיסים]
שנים עשר חדש
א.
באיזה
מקרה יש הבדל בין גרסת הבבלי לירושלמי?
ב.
לפניך
פסק הרמב"ם
והטור
מי
שישב
במדינה
שלושים
יום,
כופין
אותו
ליתן
צדקה
לקופה
עם
בני
המדינה;
ישב
שם
שלושה
חודשים,
כופין
אותו
ליתן
התמחוי;
ישב
שם
שישה
חודשים,
כופין
אותו
ליתן
צדקה
בכסות
שמכסים
בה
עניי
העיר;
ישב
שם
תשעה
חודשים,
כופין
אותו
ליתן
צדקה
לקבורה
שקוברין
בה
את
העניים
ועושין
להם
כל
צורכי
קבורה (הלכות מתנות עניים פרק ט',
יב)
לפי
איזה גרסה פסק הרמב"ם?
מי
שישב
בעיר
ל'
יום
כופין
אותו
לתת
לתמחוי
עם
בני
העיר
ישב
שם
ג'
חדשים
כופין
אותו
לתת
לקופה
ישב
שם
ששה
חדשים
כופין
אותו
לתת
לכסות
ישב
שם
ט'
חדשים
כופין
אותו
לתת
לצורכי
קבורה
ועושין
להם
כל
צרכי
קבורה (יורה דעה,
סימן רנ"ו)
לפי
איזה גרסה פסק הטור?
ג.
המפרשים
ניסו להבין את ההבדל בין "תמחוי"
ל"קופה"
לפי
2
הגרסאות,
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות המצורפות
להם
רבי יוסף קולון,
שו"ת מהרי"ט,
סימן י"ז
תמהתם על רבינו משה שכתב ל'
יום לקופה ג'
חדשים לתמחוי כו'
ואמרת דבתלמוד דידן ברייתא הוה איפכא דעו כי חילוק נוסחאות היא בספרים שהרי מצאתי בשני ספרים דגרסינן ל'
יום לקופה ג'
חדשים לתמחוי וכו'
כדברי רבינו משה גם מה שנסתפקת במה שכתב המרדכי מלשון הירושלמי לאחר שלושים יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה ששה חדשים לכסות וכו'
אם הוא טעות סופר אנכי עיינתי…
והלשון הוא כן כמו שכתבו המרדכי ואין מדבר שם מתמחוי כלל ובודאי שעל פי הירושלמי תפס לו רבינו מדה עיקר גרסת הספרים…
נלע"ד דדעת רבינו משה כמו שכתב בפרק ט'
דהלכות מתנת עניים והוא כי גיבוי הקופה דבר קצוב כפי הממון אשר תשיג כל אחד ואחד העשיר ירבה והדל ימעיט ומשום כך מתחייב אחר שלשים יום אבל גיבוי התמחוי אין דבר קצוב אלא גובין מאת כל איש אשר ידבנו לבו כמו שכתב רבינו משה ומשום כך אין מחייבים אותו בו עד לאחר שלשה חדשים שלא ניתקן אלא כדי שיהיה להם לעניים מזונות יותר בריוח אבל מבלעדו יש להם הספוק בצמצום ע"י גיבוי הקופה וזה הוא הטעם שלא הזכיר הירושלמי חייב התמחוי לבא לגור כמו שעשה בקופה ובשאר דברים דמאחר דאין אלא משום הרווחה דעניים יש מקומות שלא נהגו כן כמו שכתב רבינו משה…
וגם נלע"ד שלזה כיון רבינו משה במה שכתב כי הקופה נהגו בכל ישראל ולא התמחוי שמתוך הירושלמי למדה
א.
אילו
הלכות ברמב"ם
הוכרעו מגירסת הירושלמי?
ב.
האם
מדובר במחלוקת בין ה"בבלי"
ל"ירושלמי"
או
שיש גם חילוק גירסאות גם בבבלי?
ג.
מהו
הטעם להבדל בין "תמחוי"
ל"קופה"
מבחינת
זמן השהיה כדי שיוכלו לגבות לגרסת
הירושלמי?
רבי דוד בן זמרה,
הלכות מתנות עניים,
פרק ט'
הלכה יב
…
ונראה הטעם כיון שהקופה לעניי העיר בשלשים יום הוי כבני העיר אבל תמחוי כיון שהוא לעניי העולם אין חייב בו עד שלשה חדשים…
מהו
הטעם לפי דברי הרדב"ז?
לאיזה
גרסה הוא נותן טעם?
הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין,
ערוך השולחן,
הלכות צדקה,
סימן רנ"ו,
סעיף ט"ו
ויש ליתן טעם לגירסא זו משום דהנתינה לקופה הוי יותר גדולה מלתמחוי דתמחוי הוא על יום אחד וקופה על כל השבוע ולכן כל שלא ישב כל כך אינו חייב בנתינה גדולה…
ויראה לי דזהו היושב בעיר עם בני ביתו והוא כבעה"ב בכאן אבל היושב בעיר עם סחורה ובעצמו דר במקום אחר עם בני ביתו דינו כאורח אפילו ישב בה זמן רב
א.
מהו
הטעם לחילוק לפי דברי ערוך השולחן?
על
איזה גרסה הוא מדבר?
ב.
על
מי מדברת ההלכה לפי דברי הרב שיהיה חייב
לאחר ששהה?
את
מי הוא פוטר מלתת?
מה
הטעם לכך?
סוגיה
י"ד:
דף
ח'
ע"א
שורה 55
– דף
ח'
ע"ב
שורה 15
דף י ע"ב שורה 50
– דף י"א ע"א שורה 1
בסוגיה זו נעסוק בנושא ההלכתי לגבי קבלת הצדקה מגוי ונלמד על הדמות איפרא הורמיז.
קרא את הנושאים וענה על השאלות הבאות:
שאלות על הדמות איפרא הורמיז
1.
קרא
את תוס'
איפרא
הורמיז
והסבר כיצד הם מפרשים את משמעות שמה?
2.
לפניך
דברי רש"י
על איפרא הורמיז מתוך מסכת נידה:
איפרא
הורמיז
– נכרית היתה וכן שמה ואעפ"כ
היתה משמרת עצמה מנדות וקרובה להתגייר
ואף קרבנות היתה שולחת ולשון יוני איפרא
חן כמו אפריון נמטייה לרבי שמעון (ב"מ
דף קיט.)
:
הורמיז
– כמו (ב"ב
דף עג.)
הורמיז
בר ליליתא כלומר יופי שדים היה לה:
א.
במה
חולק רש"י
על תוספות?
ב.
מהו
המקור להבדל בין המשמעויות?
3. ר'
שלמה
יהודה ליב הכהן רפפורט בספרו ערך מלין
בעמ'
182 כותב
על משמעות שמה ועל פעילותה,
לפניך
ציטוט מדבריו:
רש״י פי׳ יופי שדים היה לה ולכן נקראת כן,
כלומר הורמיז לשון שטן ושד.
ור"ח פירש חן מאת המקום,
הורמיז
הוא שם לשכינה…
ובמחילה
מכבוד שניהם בקשו להם דרכים רחוקים ועזבו את עיקר פשוטו,
כי
אבי שבור מלך פרס השני בשם זה היה הורמיז המלך,
ובעת מותו נשארה אשתו הרה ממנו,
ואז נתנו השרים כתר על בטנה לאות כי ימלוך עליהם בנה אשר תלד,
וגם נשבעו לה להיות נכנעים תחתיו.
כן יספרו הפרסיים בספרי
קורותיהם…
ופירוש
שם איפרא נראה אשת בלשון פרסי הישנה כלומר
אשת הורמיז המלך
כיצד
הוא מסביר את שמה?
מה
דעתו על פירוש רש"י
ותוספות?
4.
עולה
מדבריו של רבי שלמה שהיו 2
מלכים
שקראו להם שבור,
על
ההבדל ביניהם
מביא יהודה דוד אייזנשטיין בספרו
"אוצר
ישראל"
להלן
ציטוט מדבריו:
ימי שלום וסבלנות בין היהודים והחברים החלו בימי בנו של ארדשיר הוא שבור מלכא הראשון שהתרועע עם שמואל ראש ישיבת נהרדעא.
שבור מלכא היה אוהב ישראל באמת והראה להם חסדים בכל ימי מלכותו.
כנראה גרמה לזה הרבה ידידותו של שמואל.
בתלמוד
מתארים אותו בהוד בעל נפש יקרה מלך חסיד חונן דלים ומרבה שיחה עם חכמי ישראל מפי שמואל לקח עצות ואהב להתוכח אתו…
מבית הססנידים עמד שבור מלכא השני אשר
מלך יותר משבעים שנה…
שבור
מלכא השני לא היה אוהב ישראל.
בימי ממשלתו נשבתה הידידות בין בית המלוכה והיהודים ורדיפות רבות הכינו לבני ישראל היושבים בארצות הפרסים.
א)
סכם
בקצרה את ההבדל בין 2
המלכים
ב)
מה
היתה החשיבות של איפרא הורמיז בעקבות
כך?
לאחר שהכרנו את הדמות נוכל לצאת להבנת הגמרא….
5.
כיצד
הבין רב יוסף את דבריה כשאמרה "מצווה
רבה"?
6.
וְהָיָה
כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא,
וְאָמַרְתָּ
אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֲשֶׁר
לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב
לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב
וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי (ירמיהו
ט"ו,
ב)
מפסוק
זה למדו בגמרא שפדיון היא מצווה גדולה,
קרא
את המהלך בגמרא והשלם את הטבלה:
|
רעב |
חרב |
|
|
|
|
לימוד |
|
|
|
לימוד |
7.
מדוע
שבי קשה מכולם?
רב יוסף קראנו אם כן שהוא קבל מאיפרא הורמיז את ארנק הדינרים,
בדף י'
ע"ב מסופר לנו על עוד חכם שרצתה
לתת לו כסף,
נעבור לסיפור שם ונראה את המהלך שקרה שם…
8.
למה
היא שלחה דווקא לרבי אמי את ארנק הדינרים
ומה היתה תגובתו?
9.
מי
קבל במקומו?
ולמה
הוא לקח ממנה?
10.
כיצד
הגיב רבי אמי כששמע על כך?
פרט!
11.
למה
רב אמי הקפיד למסקנה?
12.
יש
להבין את ההבדל בין המקרה בדף ח'
למקרה
בדף י',
עיין
ברש"י
ד"ה
דלא
סיימוה ובתוס'
ד"ה
יתיב
רב יוסף
וענה
על השאלות הבאות:
א.
מה
ההבדל בין 2
המקרים
ע"פ
רש"י?
ב.
תוס'
מביא
2
מקורות
שבאים לחזק את דברי רש"י,
מהם
המקורות וכיצד הוא מחזקים את דבריו?
ג.
מה
ההבדל בין המקרה בגמרא שלנו למקרה בגמרא
בערכין?
עתה
לאחר
שלמדנו
את
הסוגיה
נוכל
לעבור
לסוגיית
העיון
העוסקת
בקבלת צדקה מגוי
קבלת צדקה מגוי
קראת
המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
א.
קבלת צדקה מגוי:
שלום מלכות ולעניי גויים
הרב
אלחנן
וסרמן,
קובץ
שיעורים
חלק
א
סימן
נה
איפרא הורמיז…
משום שלום מלכות.
. לעניי עכו"ם יהבינן.
וקשה דאם כן אפילו בלאו טעמא דשלום מלכות נמי שרי?
וצריך לומר דגם בעניי עכו"ם איכא מצווה,
אלא דכל דאפשר למעט המצווה צריך למעטה.
א.
מהם
שני הנימוקים בגמרא המאפשרים קבלת צדקה
מגוי?
ב.
מה
הצורך בשני הנימוקים?
הסבר
כיצד הם משלימים זה את זה?
ב.
היחס לנוטל צדקה מגוי
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כו עמוד ב
אמר רב נחמן:
אוכלי דבר אחר פסולין לעדות.
הני מילי בפהרסיא,
אבל בצינעא לא.
ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפהרסיא,
אבל לא אפשר ליה חיותיה הוא.
רש"י ד"ה אוכלי דבר אחר:
מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול ה'
מחמת ממון והוה ליה כרשע דחמס.
א.
בגמרא
בסוגייתנו ומדברי רש"י
בסנהדרין נלמד על שני נימוקים שונים
לאיסור לקבל צדקה מגוי.
נסו
למצוא מצבים בהם ע"פ
נימוק מסוים יהיה מותר ליטול,
ועל
פי נימוק אחר יהיה אסור ולהיפך.
ג.
באילו מצבים ותנאים מקבלים צדקה מגוי?
שולחן
ערוך
יורה
דעה
סימן
רנד
סעיפים
א
–
ב
א.
אסור לישראל לקבל צדקה מן העכו"ם בפהרסיא,
ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מן העכו"ם בצינעא,
הרי זה מותר.
ב.
שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו משום שלום מלכות אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדי שלא ישמע השר.
הג"ה:
ויש אומרים דיעשה בהן מה שצוה לו המושל.
(כך משמע מפירוש רש"י ותוספות מעובדא דאימיה דשבור מלכא)
הרב
דוד
בן
שמואל
הלוי,
טורי
זהב,
ט"ז,
יורה
דעה
סימן
רנד
ס"ק
ב
וינתן לעניי עובדי כוכבים –
אבל לישראל לא,
דכתיב "ביבוש קצירה תשברנה".
פירוש כשיכלה לחלוחית זכות של עובדי כוכבים אז ישברו.
וקשה,
דברישא התירו לקבל בצינעא ולא איכפת לן במה שיהיה לעובד כוכבים זכות בזה?
… ונראה לי שאין שייך "ביבוש קצירה" אלא כשהעובד כוכבים מכון דווקא לעניי ישראל,
ובזה מייקר שם ישראל,
בזה יש זכות גדול כגון הכא,
וכמעשה דאימיה דשבור מלכא בגמ'
ששלחה לחלק לישראל.
ואע"ג דכתב רש"י שהיא ידעה גם כן שמפרנסין גם כן עניי עובדי כוכבים עם ישראל,
דאם לא כן הוי ליה גניבת דעת וכמו שנעתיק בסמוך,
מכל מקום העיקר בשביל עניי ישראל,
בזה הקפידו משום "ביבוש קצירה".
מה שאין כן ברישא,
שהעובד כוכבים אין כוונתו דווקא על ישראל,
אלא הוא מצד טבעו רחמן על כל הפושט יד אין זה זכות גדול ולית ביה "ביבוש קצירה",
כן נראה לי עיקר.
א.
מה
הסתירה בין ההלכה העוסקת בקבלת צדקה מגוי
פרטי לבין צדקה שהתקבלה מגוף שלטוני?
ב.
איזה
תנאי מוסיף הט"ז
להיתר ליטול צדקה מגוי פרטי?
ג.
כשגוף
שלטוני איננו מעניק תרומות דווקא לעניי
ישראל,
אלא
לכל הנזקקים ללא הבדל.
האם
גם אז יהיה אסור ליטול תרומה מהם?
רבי
מרדכי
יפה,
לבוש
יורה
דעה
סימן
רנד
אסור לישראל לקבל צדקה מן הגוים בפרהסיא משום שיש בה חילול השם,
שאומרים הגוים כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסין ענייהם.
והני מילי דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה,
אבל אם אי אפשר לו לחיות בצדקה של ישראל וגם אינו יכול ליטלה בצינעה מן הגוים הרי זה מותר,
דאנוס הוא להחיות את עצמו.
הרב
יחיאל
מיכל
הלוי
אפשטין,
ערוך
השולחן
יורה
דעה
הלכות
צדקה
סימן
רנד
אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא מפני חילול ד'
ובגמ'
[ב"ב י'
א]
דרשו זה מקרא דביבוש קצירה תשברנה ע"ש ולפ"ז גם בצינעא אסור ומ"מ אם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל יטול מהם בצינעא ואם אינו יכול בצינעא יטול בפרהסיא וטעמו של דבר נ"ל דבאמת אין זה מגדר חילול ד'
כלל אלא שאין זה כבוד שיצטרכו לצדקה של אחרים וגם הדרשא של ביבוש קצירה בגמ'
אסמכתא בעלמא הוא ולכן במקום הכרח גמור ובאין ברירה מותר
א.
כמה
טעמים יש לעניין שאין
לקבל צדקה מגוי
ומהם?
ב.
מהם
הנפקא מינות בין הטעמים השונים?
הראי"ה
קוק,
שו"ת
דעת
כהן
סימן
קלב
י"ד כסלו תרע"ו (להרב ר'
אשר מיכאל ד"ר כהן ז"ל,
בזל)
שלום רב,
בדק לן מר,
לחוות דעתי אם מותר לקבל חלק מהצדקה הכללית,
שיש להנכרים שרוב ממונם מהממשלה,
בשביל קופת הצדקה של ישראל.
ונסתפק כבוד תורתו אם האי דינא דאין מקבלים צדקה מהנכרים שייך גם כן ברבים המקבלים….
וצריך לומר דעיקר "ביבוש קצירה" שייך דווקא בצדקה דרבים דאלימא זכותא דידה.
ומשום הכי לא מחלקינן ברבים כלל בין צנעה לפרהסיא,
ולא אישתמיט כלל חד מאן דאמר לומר דהני עובדי דמייתי הגמרא בסוגיא דבבא בתרא (בדף ח'
ובדף י')
דהוו בפהרסיא,
אדרבא פשטא דמילתא משמע דבצנעה הוו.
אלא ודאי דרק בצדקה דרבים שייך לומר שבזכות זה תמשך מלכותם כדפירש"י ולא בצדקה דיחיד.
ומסולק בזה מה שהקשה הט"ז בס"ק ב'…. דגבי יחיד שייך רק טעם דמבזה נפשיה,
ואסור לישראל לבזות נפשו לפני גוי בשפלות כזו,
וזהו דוקא בפרהסיא ולא בצנעה.
וטעם של "ביבוש קצירה" לא שמענו כלל על צדקה דיחיד,
אלא בצדקה דרבים,
וכל מקום שהוא יותר בצנעה הזכות יותר,
ואיכא יותר משום "ביבוש קצירה".
ובצדקה דרבים,
שמתחלקת ע"י גבאי צדקה,
שייך רק טעם ד"ביבוש קצירה",
ולא שייך כלל טעם דמבזה נפשיה,
דאדרבא הגבאי הממונה שמקבל הרי הוא מתכבד בקבלתו,
שהוא עושה לטובת הכלל,
והעניים המקבלים מידו הרי הם אינם מקבלים כי אם מיד ישראל,
ואינם מבזים עצמם כלל בפני נכרי,
ויש כאן רק טעם ד"ביבוש קצירה",
ולא טעם ביזוי כלל.
א.
כיצד
מיישב הרב קוק את הסתירה שבין סעיפי
השולחן ערוך (שאלת
הט"ז)
? באילו
תנאים יהיה אסור או מותר ליטול צדקה מגוף
שלטוני ?
הרב
מרדכי
יהודה
הלוי
פרום,
"קבלת
תרומות
מממשלת
ארה"ב",
זכור
זאת
ליעקב,
ירושלים
תשל"א,
עמ'
פז
–
צב
…
ובזה מבואר שפיר הגמרא לשם מה צריך ההיתר של שלום מלכות אם בסופו של דבר חילק רבא הכסף לעניי עכו"ם?
והוא משום דברבים המקבלים איכא שני איסורים באמת.
אחד משום "ביבוש קצירה תשברנה",
והשני גם משום חילול ה'
אם הוי בפרהסיא ומפורסם כמו עובד אדרבא.
ואף דלכאורה ענין חלול ה'
הוא משום דהישראל עצמו שמקבל צדקה,
וזה לא שייך אם נותן לרבים ועל ידי גבאי דהוי דרך כבוד.
אמנם נראה דאדרבא עצם הדבר שרבים מישראל זקוקים לצדקה מן העכו"ם זה גופא הוי חילול ה'
שישראל הם בגלות ובמצב ירוד כזה ולכן אף שחילקם לעניי עכו"ם ואין כאן האיסור ביבוש קצירה תשברנה,
אבל עדין איכא כאן חילול ה'.
שהרי מה שחילקם לעניי עכו"ם הוא בסתר כמו שכתב הרמב"ם "שלא ישמע המלך".
אם כן העולם חושב שבאמת מגיע הכסף לעניי ישראל ויש בזה משום חילול ה'.
ואולי משום זה גופא אפילו ר'
אמי לא ידע שחילקו לעניי עכו"ם משום דזה נעשה בסתר ואם כן אלולי שלום מלכות לא היה צריך לקבל כלל ולגרום חילול ה',
ורק משום שלום מלכות קבלו.
וכדי למעט זכותם ולא לעבור על ביבוש קצירה תשברנה חלקו לעניי עכו"ם…. נראה לחדש דהאיסור "ביבוש קצירה" הוא משום דמאריכין את הגלות,
זה דווקא שאין לישראל מדינה עצמאית וכל עם ישראל הם בגלות ממש תחת שלטון העכו"ם אז האיסור הוא שעל ידי זה לא תמשך מלכותם וממילא הגלות נמשך.
אבל עכשיו שיש לנו מדינה עצמאית …
כל מה שמדינת ישראל מתחזקת יותר על ידי מתן תמיכות שזקוקים לה לפי מצבנו,
הרי יש בזה לקצר הגלות כי חיזוק המדינה הוא שלב בתהליך לגאולה השלמה ואם כן להיפך למצווה עוד יחשב ולא לאיסור.
והוא הטעם העיקרי,
דכל השאלה הנ"ל היה שייך אם ישראל היו במצב של שלום ושלווה ככל האומות אז שייך לפלפל בזה אם מותר לקבל צדקה מן העכו"ם או אסור.
אבל לפי מצבנו כיום …
שמדינת ישראל נתונה בסכנה של שמד …
אזי כל תמיכה וסיוע באיזה צורה שלא תהיה יש בה משום פיקוח נפש של הכלל והצלת הכלל.
א.
באיזה
מצב אין עוברים על האיסור "ביבוש
קצירה תשברנה",
אך
יהיה בדבר חילול השם?
הוכח
דבריך מהמסופר בגמרא על רב אמי שהקפיד
על רבא.
ב.
במה
חולק הרב פרום על הרב וסרמן,
ועל
הראי"ה
קוק?
ג.
מה
ההבדל המהותי אם קהילה יהודית בחו"ל
מקבלת תרומות מגוף שלטוני לא יהודי,
או
כשמדינת ישראל כמדינה מקבלת מענקים
ותרומות מגוף שלטוני לא יהודי?
שאלות דיון בעקבות הסוגיה:
א.
נטילת וקבלת כספים ותרומות מאנשי גרמניה
ב.
השפעת המצב הכלכלי של המדינה על פסקי ההלכה
סוגיה
ט"ו:
דף
ח'
ע"ב
שורה 16
– שורה
37
בסוגיה זו נתחיל ללמוד על מצוות הצדקה במישור ההלכתי,
למד בגמרא וענה על השאלות הבאות:
1.
הבא
3
הבדלים
בין קופה לתמחוי לפי הברייתא
2.
היעזר
ברש"י
ורבינו גרשום והסבר מה הסיבה ש:
א.
קופה
מתחלקת בשלושה
ב.
תמחוי
מתחלקת בשלושה
ג.
קופה
נגבית בשניים
3.
היעזר
ברש"י
ותוס'
והסבר
מה הסיבה ש:
א.
קופה
לא נגבית בשלושה
ב.
תמחוי
לא נגבה בשניים
4.
יש
שפירשו שמתוך התוס'
נלמד
שהוא חולק על רש"י
בטעם שתמחוי לא נגבה בשניים,
הוכח
זאת!
5.
מהם
הדברים שרשאים בני העיר לעשות לפי הגמרא?
6.
באר
את משפט הגמרא:
"להסיע
על קיצתן"
7.
מה
נלמד מהפסוק:
"והם
יקחו את הזהב"?
כיצד?
8.
"הא
הימוני מהימן"
– מה
מדייקת הגמרא מדברי הברייתא?
9.
כיצד
דיוק זה מחזק את מעשה רבי?
10.
למה
יש בגביית הצדקה "שררה"?
11.
"ופקדתי
על כל לוחציו"
א.
מה
נלמד מפסוק זה?
(רש"י)
ב.
מה
דורש רב יצחק על פסוק זה?
ג.
כיצד
זה מקשה על מה שלמדנו בגמרא?
ד.
מהו
תירוץ הגמרא?
(היעזר
בר"ג)
12.
הגמרא
מביאה את מעשה רבא,
האם
הוא בא כדי להקשות או לחזק את הנלמד?
הוכח!
13.
על איזו שאלה בא לענות תוד"ה "כי הא"?
עתה לאחר שלמדנו את הגמרא נוכל להתקדם ללמידת סוגיות העיון הבאות:
א.
סמכות וכוח של רוב ב.
שינוי יעד של צדקה ג.
כפייה של צדקה
סמכות וכוח של רוב
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
א.
מתי יש תוקף לתקנות?
מסכת בבא בתרא ט'
ע"א (עם פירוש רש"י)
הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה קרעו למשכיה אתו לקמיה דרבא חייבינהו רבא לשלומי איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא ולהסיע על קיצתם לא אהדר ליה רבא אמר רב פפא שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי ה"מ היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו
רש"י:
עניינא –
תנאי:
למשכיה –
עור הבהמה:
לאו
כל
כמינייהו
דמתנו –
אלא בפניו:
א.
2 הטבחים
באו לפני רבא עם מקרה כדי שיפסוק מה הדין,
מה
היה המקרה וכיצד הוא פסק?
ב.
מה
היה קשה לרב יימר על פסיקת רבא?
ג.
רבא
לא השיב לרב יימר (בהמשך
כשנגיע לדף זה נדון בעניין)
, כיצד
משיב רב פפא על שאלת רב יימר?
ד.
השלם:
לפי
הגמרא צריך "אדם
חשוב"
ל_______________
ב.
טעם שצריך אדם חשוב
רמב"ן,
מסכת בבא בתרא דף ט'
ע"א
נראה משום דילמא איכא פסידא ללקוחות דמייקרי זביני,
הלכך לאו תנאה הוא עד דשקלי רשות מיניה ואע"ג דחזינן השתא דליכא פסידא לא הוי תנאייהו תנאה
ריטב"א,
מסכת בבא בתרא דף ט'
ע"א
אין להם לעשות שום תנאי זולתו או מפני כבודו או כדי שיראה שיעשו כראוי ושאין בו הפסד לבני העיר,
וכי איכא אדם חשוב ולא היה עמהם אין בגזרתם כלום ואפילו אין בו שום הפסד לבני העיר ואי הוה אדם חשוב עמהם תנאם קיים ואפילו יש בדבר הפסד לבני העיר
מהם
2
הטעמים
שצריך אדם חשוב ומה הנפקא מינה ביניהם?
ג.
גדר אדם חשוב
הרב
מאיר
הלוי
אבולעפייה,
יד
רמ"ה,
בבא
בתרא
דף
ט
עמוד
א
(אות
קג)
וראי אדם חשוב דקאמרינן דווקא תלמיד חכם הממונה פרנס על הציבור כרבא בדורו אבל פרנס שאינו תלמיד חכם אי נמי תלמיד חכם ולאו פרנס אע"ג דאתנו בלא דעתיה תנאהו תנאה
רמב"ם הלכות מכירה פרק י"ד הלכות ח –
ט (עם פירוש מגיד משנה)
ח)
רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו,
ואפילו לבשר וללחם,
ולהתנות ביניהם כל מי שיעבור על התנאי,
יענשו אותו כך וכך.
וכן רשאין אנשי אומנייות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חברו,
וכיוצא בזה,
וכל מי שיעבור על התנאי,
יענשו אותו כך וכך.
ט)
במה דברים אמורים,
במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה.
אבל אם יש בה חכם חשוב,
אין התנאי שלהן מועיל כלום;
ואינן יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קיבל מן התנאי,
אלא אם כן התנה עימהם ועשו מדעת החכם.
וכל מי שהפסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם,
משלם.
מגיד משנה:
בד"א
במדינה
–
….
ופירש הרב אבן מיגש ז"ל אדם חשוב ממונה על הציבור וזהו שכתב המחבר לתקן מעשה המדינה כלומר שהוא ממונה על כך הא אלא לא היה ממונה אפילו זולתו תנאו קיים
א.
האם
הרמב"ם
וי"ד
רמה חלוקים בגדר "איש
חשוב"?
ב.
לפניכם
פירוש הר"י
מיגש שהובא בשיטה מקובצת (שחיבר
הר"י
מיגש וכן הובא בשיטה מקובצת של הרב בצלאל
אשכנזי)
:
היכא
דאיכא
אדם
חשוב
שהוא
ת״ח
וממונה
פרנס
על
הצבור:
ן׳
מיגש
וה״ר
יהונתן
ז״ל:
לפי
דעתך,
האם
יש גרסאות שונות למה שאמר ר"י
מיגש?
ד.
חיוב "אדם חשוב"
לבני העיר
ר'
יצחק בן ששת,
שו"ת הריב"ש,
שצ"ט
ומה שאמרו בגמרא גבי הני טבחי דהני מילי היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניהו דמתנו כלומר אלא אם כן הוא יסכים נראה דהיינו דווקא בבני אומנויות דכל היכא דאיכא אדם חשוב ולא עשו בהסכמתוצ לא הוו כבני העיר ואינם יכולים להתנות אלא כיחידים ובקנין אבל בבני העיר לעולם יכולים להתנות ואינן צריכים להסכמת אדם חשוב בעיר וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר דין זה של אדם חשוב בבני המדינה רק בבני אומנויות ואע"ג דמילשנא דגמ'
משמע דקאי אף על בני העיר דכי אותביה רב יימר לרבא דחי יבינהו להנהו טבחי דקרעוה למשכא דחברייהו ….
י"ל דהכי קאמר{הכוונה לרב פפא}
מי דמדמית בני האומנות לבני העיר הני מילי היכא דליכא אדם חשוב דאז הם באומנותם כבני העיר בתקנות העיר אבל היכא דאיכא אדם חשוב ועשו בלי הסכמתו אינם אלא כיחידים ולא כבני העיר.
ולעולם בני העיר אינם צריכים להסכמת אדם חשוב בעיר אלא כל שהסכימו רוב הקהל וגדוליהם הרגילין לפקח בעסקיהם תקנתם קיימת.
רבי שמעון צמח בן דוראן,
שו"ת התשב"ץ ד',
טור א',
ט"ו
ופירש הריב"ש ז"ל דבתקנות בני העיר אפילו בלא אדם חשוב נמי…
ולי ההדיוט נראה כי גם בתקנות בני העיר ואיכא בינייהו
אדם חשוב הממונה על כל ענייניהם דאין תקנתם תקנה בלא הוא ואין לענוש על משה שתקנו בלא הוא לפי שכבר קבלוהו להיות כל מעשיהם לפי ראות עיניו ואין להם לעשות דבר זולתו ומה שהביא ראיה מדברי רבינו ז"ל שלא הזכיר דין זה של אדם חשוב רק בני אומנויות יש לומר כי רבינו ז"ל תפס שיטת הגמ'
שהזכירו דבר זה במעשה דהנהו בי טבחי דאתנו וכו'
ומעשה שהיה כך היה…
וכ"כ הרשב"א ז"ל בעניין יותר מזה שנשאל על ציבור שרצו לעשות תקנה שיהא סופר מתא כותב עיקר העדות ותנאיו בפנקסו ושיהא אותו פנקס נאמן כשני עדים כדרך שנוהגים בפנקס ערכאות העכו"ם והשיב הוא ז"ל כל מה שהסכימו ציבור בענייני ממון רשאין הם…
ובלבד שיעשה מרצון הציבור ואם יש ת"ח ממונה על הציבור שיהא הוא מסכים עמהם ועושין מדעתו ומרשותו…
ומתשובה זו ג"כ יש להביא ראיה שגם בתקנות בני העיר אי איכא אדם חשוב בינייהו צריכין שיעשו מדעתו ולא כהריב"ש ז"ל כדאמרינן לעיל כי הנה הרשב"א ז"ל בתקנות אנשי העיר כתב ואם יש תח'
ממונה…
א.
מהם
2
השיטות
לשאלה זו?
על
אילו ראיות כל שיטה מסתמכת?
ר'
מנחם המאירי,
בית הבחירה למאירי,
מסכת בבא בתרא ח'
ע"ב
יש אומרים ואף בבני העיר כלם הדין כן שאם יש שם אדם חכם וממונה על כך אין תנאם כלום אא"כ ברשותו וכן פירשוה רוב מפרשים ולא יראה לי כן אלא בפרטי העיר כגון בני אמנות או אמניות אבל כלל העיר יראה שאף הם מתנים שלא ברשותו שהרי אף יכולים לבטל את מנויו
א.
כיצד
סובר המאירי במחלוקת זו?
מהם
הטעמים לשיטתו?
____________________________________________________________________________
____________________________________________________________________________
ה.
כוחם של חברים ובעלי אותו מקצוע בהתאגדות משותפת
תוספתא
בבא
מציעא
[ליברמן]
פרק
יא
הלכה
כג
–
כה
ורשאין בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר פועלין,
רשאין לעשות קיצתן…
ורשאין הצמרין והצבעין לומר כל מקח שיבוא לעיר,
נהא כולנו שותפין בו.
רשאין נחתומין לעשות רגיעה ביניהן.
(=לקבוע ימים שפלוני עובד,
וחברו נרגע –
נח,
ולהיפך)
. רשאין החמרין לומר כל מי שתמות חמורו נעמיד לו חמור אחר.
מתה בבוסיא (=בפשיעה)
אין צריכין להעמיד לו חמור.
דלא בבוסיא צריכין להעמיד לו…
רבנו
אשר,
שו"ת
הרא"ש
כלל
ו
סימן
ה
וששאלת:
אם שנים או שלשה מהבינונים שבעיר יכולין להוציא עצמן מן ההסכמה שיעשו הקהל,
או מגזרת חרם שיעשו על שום דבר?
דע,
כי על עסק של רבים אמרה תורה:
"אחרי רבים להטות"
(שמות כג,
ב)
. ועל כל ענין שהקהל מסכימים,
הולכים אחר הרוב,
והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים.
דאם לא כן,
לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר,
אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם;
לכן אמרה תורה,
בכל דבר הסכמה של רבים:
"אחרי רבים להטות".
הרב
שלמה
בן
אדרת,
שו"ת
הרשב"א
חלק
ד
סימן
קפה
אם רשאים הציבור לעשות תקנות והסכמות וגדרים ביניהם,
ולקנוס ולענוש על הסכמותיהם,
שלא מדין התורה אם לא?
תשובה:
דבר ברור הוא,
שהציבור רשאים לגדור ולתקן תקנות ולעשות הסכמות,
כפי מה שיראה בעיניהם,
והרי הוא קיים כדין התורה.
ויכולים לקנוס ולענוש כל העובר בכל אשר יסכימו ביניהם,
ובלבד שיסכימו בכך כל הציבור,
באין מעכב.
וכן אם יסכימו כל בני מלאכה אחת שבעיר,
כגון הטבחים והצבעים והספנים וכיוצא בהם,
בענין מלאכתם,
בהסכמה אחת.
שכל חבורה שהם בני ענין אחד,
הרי כעיר בפני עצמה,
ואע"פ שלא הסכימו מדעת שאר בני העיר.
ובלבד שיהיה בהסכמות אלו תלמיד חכם שבעיר אם ישנו בעיר,
או אדם חשוב שנתמנה פרנס על העיר.
שאם יש ת"ח או פרנס שנתמנה על הציבור ועשו שלא מדעתו,
אין הסכמתם הסכמה.
כדגרסינן בפרק קמא דבבא בתרא (ט')
: "הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי"…. סוף דבר,
כל בני חבורה אחת,
הרי הם כבני עיר אחת בפני עצמה,
לכלל דברים אלו.
וכן כל ציבור וציבור,
רשאים לעשות לעצמן כן,
ולקנוס ולענוש שלא מדין התורה,
וכמו שכתבנו.
וכמו שנזכר בגמרא בפרק קמא דבבא בתרא,
ובתוספתא דבבא מציעא.
וכן נהגו בכל קהלות הקדש,
ולא נסתפק אדם בזה מעולם.
א.
מה
מקור הסמכות של בני מקום לתקן תקנות
שיחייבו את הכל על בסיס הסכמת הרוב?
ב.
מה
מקור הסמכות של חברים באותה התאגדות ולא
רק בעלי מקצוע משותף (דיירים
באותו בנין –
ועד
בית;
חברים
באותו יישוב או שכונה –
מזכירות
יישוב או ועד שכונה;
שנתון
או כיתה במוסד חינוכי –
ועד
מחזור או ועד כיתה)
, לקבל
החלטות ולקבוע נהלים ותקנות שיחייבו את
כל החברים בהתאגדות?
ג.
כיצד
מפרש הרשב"א
את גדר "איש
חשוב"?
ו.
האמנם הרוב מחליט תמיד לטובת הענין?
הרב
יעקב
מולין,
שו"ת
מהרי"ל
החדשות
סימן
קמז
ראיתי בכמה קהילות חשובות דלא אזלי בתר רובא בכל מילי דמתא.
ואינהו תליא טעמא שאומרים כי לפעמים יתחברו רוב עניים על עשירים או איפכא,
ואם כן קרובים ומחותנים יעשו רוב וקשרם אינו מן נמנע.
אבל אנא אמינא לחבירי כי יש להם על מה שיסמוכו,
שנעשית מדעת טובי העיר.
א.
איזה
פסול יתכן בהחלטה של רוב,
וכיצד
ניתן לוודא שהחלטת הרוב היא לטובת הענין
וללא כל פניה או אינטרס?
ז.
"איכא אדם חשוב"
– האם גם כיום?
הרב
משה
פיינשטיין,
שו"ת
אגרות
משה
חושן
משפט
חלק
א
סימן
נט
בדבר פועלים אם מותרין שלא להניח לעבוד עד שיוסיפו להם שכירות וכדומה וכן במלמדים.
ג'
אלול תשי"ד.
מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר יוסף הלוי עליאש שליט"א מנהל ישיבת בית יהודה בדעטדאיט.
הנה הרא"ש כתב בב"ב דף ט'
דבעלי אומנות יכולין להתנות ביניהן והם הנקראין בני העיר בענין מלאכה שלהם,
ואיפסק כן ברמב"ם פי"ד ממכירה ה"י,
ובטור וש"ע חו"מ סוף סי'
רל"א.
ופשוט שתלוי ברובם.
דלכן אף שכתב הרמ"א והא דבני אומנות יכולין לתקן ביניהם תקנות היינו כולם ביחד,
הא מסיק רק אבל שנים וג'
מהם לא מהני,
אלמא דכולם לאו דוקא אלא דהמעוט מהם אין יכולין ומסתבר דאף מחצה לא מהני דהוא כמו בבני העיר שצריך שיסכימו הרוב על תקנותיהם כדאיתא ביו"ד סי'
רכ"ח סעי'
ל"ד וכן ברמ"א חו"מ סי'
קס"ג סעי'
א'.
ולכן אלו היוניאנס (=הארגונים)
שבמדינתנו יש להם מקור מדינא,
דהם בעלי אומנות אחת והם הרוב.
ואף שצריך שידעו מזה כולם שיהיה הרוב מתוך כולם,
הרי מכיון שידוע זה לכל שיש היוניאן,
מסתבר שיש לדון שהוא כרוב מתוך כולם.
אך אם הפועלים שביוניאן הם רק ממעוט בעלי אומנותם אין תקנותיהן כלום,
אבל ברוב מקומות הם הרוב מבעלי האומניות.
והיכא דאיכא אדם חשוב שלא מהני,
הוא דוקא אדם חשוב הממונה פרנס על הצבור לעיין בתקנות בני העיר ובכל צרכיהם ומפרש המגיד משנה זה בלשון הרמב"ם שם (הל'
מכירה פי"ד)
הי"א שכתב חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה עיי"ש,
וכן יש לפרש גם בלשון הטור שכתב לתקן ענינם.
ולכן אף שהש"ע נקט סתם אדם חשוב ממונה על הצבור,
נמי צריך לפרש שהוא ממונה לעיין בצרכי העיר לא רק להורות ולדרוש…. ואם כן בערים שבמדינה זו לא ממונה שום חכם על כך ולכן הוא כליכא אדם חשוב שתנאיהם ותקנותיהם קיימים וכ"ש במדינתנו שיש להם רשות מהממשלה על זה.
ולכן מה שמחליטין שלא לעבוד עד שיוסיף להם וכדומה היא תקנה שיכולין לכוף את המעוט שלא הסכימו.
א.
אילו
תנאים נדרשים כדי שלארגוני עובדים יהיה
תוקף לכפות שביתה על כל בעלי אותו מקצוע?
ב.
מי
הוא "האדם
החשוב"
והאם
כיום ארגוני עובדים צריכים הסכמה לפעילות
כמו הכרזת שביתה?
ז.
איגוד מקצועי –
סמכויותיו ותפקידיו
הרב
בן
ציון
מאיר
חי
עוזיאל,
שו"ת
משפטי
עוזיאל
כרך
ד
–
חושן
משפט
סימן
מב
ב"ה ד'
טבת תרצ"ח,
תל אביב.
לכבוד הועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל,
שוכט"ס (=שלום וכל טוב סלה)
.
אחים יקרים ואהובים!
בהמשך למכתבי אליכם מיום י"א דנא הנני ממציא לכם את תשובותי המצורפות בזה.
ועלי להגיד לכם,
כי שאלותיכם אלה כל אחת כשהיא לעצמה הן נושאים חשובים לעיון רב ומסתעפים לפרטים מרובים.
ארגון הפועלים והכרזת שביתה
גרסינן בגמ':
הנהו טבחי דעבדי ענינא בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעיה למשכיה אזל חד מיניהו עבד ביומא דחבריה קרעו למשכיה אתו לקמיה דרבא חייבינהו לשלומיה.
איתיביה רב יימר בר שלומיא לרבא:
ולהסיע על קיצתם?
אמר רב פפא הני מילי היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינהו (ב"ב ט')
. מכאן למד הרא"ש ז"ל דכל בעלי אומנות יכולין להתנות ביניהם והם הנקראים בני העיר בענין מלאכה,
ואדם חשוב היינו כגון רבא שהיה ראש מנהיג בעיר,
ואפילו כל בני העיר לאו כל כמיניהו להתנות אם לא מכח אדם חשוב.
ע"כ.
וזו היא הלכה פסוקה ומחלטת שאין עליה מחלוקת.
וכן פסקו מרן ורמ"א:
"רשאים בעלי אומנות (לעשות תקנות בענין מלאכתם)
לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חברו וכיוצא בזה,
וכל מי שיעבור על התנאי שלהם יענישו אותו.
במה דברים אמורים?
במדינה שאין בה אדם חשוב ממונה על הצבור,
אבל אם ישנו אין התנאי שלהם מועיל כלום ואין יכולים לענוש ולהפסיד למי שלא קיים התנאי אלא אם כן עשו מדעת החכם"
(חושן משפט,
סי'
שלא סעיף כז)
. הרי לך מפורש שרבותינו ז"ל הכירו בתקנות ארגון בעלי אומניות או הסתדרות של פועלים ופקידים בהסתדרות כללית אחת או הסתדרויות פרופסיונאליות מקצועיות (=פרופסיה היא התמחות מקצועית)
. וכך הדין נותן שלא להשאיר את הפועל יחידי בודד ויחיד.
עד שיצטרך להשכיר את עצמו בעד שכר פעוט להשביע רעבונו עם משפחתו בלחם צר ומים לחץ ובדירה אפלה ושפלה,
וכדי להגן על עצמו נתן לו המשפט זכות חוקית להתארגן,
ולתקן תקנות מועילות לחברתו לחלוקת עבודה ישרה וצודקת בין חבריהם ולהשיג יחס מכובד ושכר הוגן לעבודתו,
בכדי לפרנס את ביתו באותה רמת החיים של בני עירו.
ומסתברא שבכלל זה גם ארגון שותפי לקבוע לו מוסדות תרבות להעשרת השכלתו המדעית והאומנותית וידיעתו התורנית.
מוסדות רפוי והבראה לחדש כוחותיו המנוצלים מסבת עבודה ולרפא פצעיו הנגרמים לו ממנה.
ועם זה גם ליצור לו קופת חסכון לימי זקנה או אינבלידיות (=נכות)
. כי יום יום כי יעבור נחלש הפועל בכוחותיו ואינו יכול להמשיך עבודתו באותה מדה של ימי בחרותו.
ומקרא מלא דבר הכתוב:
"ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד",
כל הדברים האלה שאינם יכולים להתמלא אלא בארגון של אומנים או פועלים.
ולכן נתנה תורת ישראל זכות מלאה וחוקית לארגון זה אעפ"י שיכולה להיות ממנו הפסד לבעלי הבתים (עיין נמוק"י ב"ב שם)
. אולם אין הדברים הללו אמורים אלא בדליכא אדם חשוב,
זאת אומרת מנהיג ושופט הקהילה.
אבל כשיש אדם חשוב בעיר דרושה הסכמתו לתקנות אלה,
כדי לתת להן החוקיות הדרושה.
וטעמא דדינא הוא לפי שכל ארגון מקצועי איננו יכול להיות אובייקטיבי בהחלטותיו אלא הוא סובייקטיבי והנאתו העצמית עוצמת את עיניו לראות גם מצבו של בעל הבית.
ולא עוד אלא שארגון אחד יוצר ארגון שני מתנגד לו והוא גם אינו מצטמצם בחוג עניניו הוא ולא תחדל התנגשות תמיד בין שני הצדדים:
הפועלי ובעלי הבתים.
שיגררו אחריהם התנגדות עיוורת ואיבה תמידית.
לתקן זאת התנו רבותינו ז"ל לתלות חוקיות תקנות הפועלים בהסכמתו של אדם חשוב.
זאת אומרת חדור ברוח התורה והמשפט ושיהיה אובייקטיבי לגמרי שישקול את הענינים מתוך שפופרת בהירה של מדת הצדק לשני הצדדים ושימנע על ידי כך כל השתמשות של שביתה בלתי מוצדקת או השתלטות צד אחד על השני.
אין הדברים הללו אמורים אלא להלכה,
ולמעשה אני אומר לע"ד,
כי לפי מצב תנאי העבודה בזמן הזה אין אדם חשוב יכול בעצמו לדון על תוקף חוקיותיהם של הפועלים,
אלא צריך לדעתי להקים בית דין חשוב של יודעי משפטי התורה ואנשי מדע שיודעים פרק בתורת האיקונומיא (=תורת הכלכלה)
הכלכלית ותנאי השוק החברותי,
והם בצרופם יקבעו חקת העבודה לפרטיה ולמנות אח"כ דיינים קבועים שידונו על יסוד חקה זו בכל הסכסוכים שיפלו בין הפועלים עצמם בנוגע לחלוקת עבודה צודקת ביניהם,
ובין הפועלים ובעלי הבית בנוגע ליחסיהם ההדדיים.
א.
מה
למד הרב עוזיאל מכך שחכמים נתנו משקל
ותוקף להחלטת איגוד מקצועי על עצם הנחיצות
של קיום איגוד מקצועי?
ב.
לאיזה
אפיקים חיוביים יכולים ואף מחויבים חברים
באותו איגוד מקצועי לנצל את סמכותם וכוחם?
ג.
מהו
התרגום למסגרת "אדם
חשוב"
במציאות
החברתית –
כלכלית
בזמננו?
ד.
מה
הטעם לדברי הרב בכך שצריך "אדם
חשוב"?
ח.
חוקי המדינה –
תקנות הקהל והסכמת הציבור
הרב
מרדכי
אליהו,
"יחס
ההלכה
לחוקי
המדינה",
תחומין,
ג
(תשמ"ג)
, עמ'
243 – 242
יחס ההלכה לחוקי המדינה –
יש לדון בכך משתי בחינות.
ראשית,
דינא
דמלכותא.
כלל זה אומר כי חוקי השלטון וסדריו מחייבים במה שנוגע לנהול עניני המדינה,
כתשלום מסים וכד'.
(עיין ברמ"א סי'
שסט סע'
ח'
ועיין ש"ך בסי'
שנו על סע'
ז ובסי'
עג סע'
יד –
ובלבד שלא יהא נגד התורה)
….
שנית,
תקנות
הקהל:
לתקנות קהל תוקף של דין ממש,
ראה תוספתא בבא מציעא פרק יא,
וב"ב ח,
ב ט,
א.
אמנם הרמ"א (בחו"מ סי'
לז סעי'
כב)
מתנה זאת בכך שהמתקנים יהיו בני תורה הכשרים לדון,
דבר שאין לומר על רוב חברי הכנסת שלנו…. עוד נפסקה הלכה כי התקנות צריכות אישור "אדם חשוב",
תלמיד חכם מחשובי הדור,
אם כי יש מחלוקת אם אישור כזה הוא לעיכובא (ראה שו"ע ורמ"א חושן משפט סי'
רלא,
כח,
ונושאי הכלים)
. מכאן עולה שלחוקי הכנסת אין תוקף של תקנות קהל ממש.
אמנם יש גם אפשרות שאגודים מקצועיים וחבורות שונות יתאגדו ויסדירו היחסים ביניהם,
והמדינה תתן להן תוקף חוקי.
כמו שהגמ'
בב"ב ט,
א מספרת על הסכם פנימי של הקצבים,
לפיו הענישו את העובר על קיצתן.
כך יכולים עורכי דין,
רופאים,
בעלי מלאכה וכו'
להסדיר עניניהם.
וחק הכנסת שיאמץ הסדר זה מחייב,
שכן נעשה בעצה עמם וקבלוהו עליהם.
אותו דבר אפשר לומר אף על חוקים שנוגעים לצבור רחב יותר,
כחוק בתים משותפים שמסדיר יחסים בין שכנים,
והצבור קבלוהו עליהם.
עיין שו"ע חו"מ סי'
כא…. יתר על כן יש לומר על חוקי תחבורה העוסקים בחיי נפש ממש,
כשכל אזרח סומך על חבירו למשל,
שכאשר הוא חוצה את הרחוב באור ירוק בעל רכב אחר לא יסע באור אדום.
וכן כשקבל את רשיון הנהיגה הסכים לחוקי התנועה,
ואם לא יקיימם משלם קנס.
כל זה תופס מצד קבלת הצבור,
אם כי אינו דין תורה ממש,
כאמור,
ובתנאי שהסדרים אלו לא יסתרו דין תורה,
וכאמור נעשו מדעת חכם.
א.
מה
למד הרב מרדכי אליהו מהתוקף ההלכתי של
החלטות איגוד מקצועי לתוקף ההלכתי של
חוקי הכנסת עצמם?
ב.
בתחומין
באותו כרך,
הביאו
גם את דעות הרב שפירא והרב דוב ליאור על
נושא זה –
לפניכם
דעותיהם בענין:
הרב אברהם שפירא:
המבחן להכריע בין תקנה תקפה או לא נראית לי כללית כדלהלן:
אם אותו חוק עבר ללא התנגדות הנציגים הדתיים בכנסת חזקה שהוא "כשר"
ואם התנגדו לו –
חזקה שהוא סותר את ההלכה ואינו מחייב,
כי הנציגים הדתיים ערים לחוקים מחד ושואלים פי רבנים מאידך כך שהם לא יסכימו לחוק הסותר את ההלכה.
הרב דב ליאור:
אף בהסדר שנעשה לטובת הציבור יש לבדוק טעמו והגיונו…
למעשה אפשר שיש להעזר ביחס הנציגים הדתיים לאותו חוק שכן הם אמורים להיות עדים להשתלשלותו ועד קבלתו מתוך התייעצות עם רבנים לפי ההלכה יש אומרים שתקנות קהל צריכים אישור "אדם חשוב"
ת"ח איש ציבור מחוץ למערכת שמבקר את התקנה אם ראויה היא אם לא…
כללית יש לומר כי לו החקיקה היתה בידינו היינו מציינים כי הסדר זה או אחר נעשה שלא כהלכה לרגל הנסיבות המיוחדות,
ואין טבוע עליו חותם הנצח.
אמנם גם כיום יש להתייחס לחוקי הכנסת בהסדר המצב העכשווי אך יש לבחון מדי פעם אם עדיין נחוץ הוא.
1.
מה
החשיבות של הנציגות הדתית בכנסת בשאלה
זו?
2.
האם
ישנה מחלוקת בין 3
הרבנים
לגבי יישום "אדם
חשוב"
בכנסת?
שינוי יעד של צדקה
א.
רקע להבנת הסוגיה
משנה
מסכת
שקלים
פרק
ב
משנה
ה
מותר עניים,
לעניים.
מותר עני,
לאותו עני.
מותר שבויים,
לשבויים.
מותר שבוי,
לאותו שבוי.
תלמוד
בבלי
מסכת
ערכין
דף
ו
עמוד
א
–
עמוד
ב
תנו רבנן:
סלע זו לצדקה.
עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה.
משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה….
תנו רבנן:
ישראל
שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת,
אסור לשנותה.
סבר רבי חייא בר אבא למימר,
לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה.
אמר ליה רב אמי:
הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות,
אבל לדבר מצוה מותר לשנותה.
תלמוד
בבלי
מסכת
בבא
קמא
דף
לו
עמוד
ב
ההוא גברא דתקע לחבריה.
שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף …
אמר ליה ההוא גברא,
הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא,
נתביה לעניים.
הדר אמר ליה:
נתביה ניהלי,
איזיל ואברי ביה נפשאי.
אמר ליה רב יוסף:
כבר זכו ביה עניים.
ואף על גב דליכא עניים?
הכא אנן יד עניים אנן.
א.
מתי
מותר ומתי אסור לשנות יעד של צדקה לפי
הנלמד?
ב.
מהו
המעשה המובא במכת בבא קמא וכיצד הוא מתקשר
לסוגייתנו?
ב.
דעות הראשונים והאחרונים על הנושא
הרב
יוסף
אבן
מגאש,
חידושי
הר"י
מיגאש,
מסכת
בבא
בתרא
דף
ח
עמוד
ב
לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה.
ודוקא מקופה לתמחוי ומתמחוי לקופה שהכל צורך עניים.
אבל אם רצו לשנותם לדברים אחרים שאינן מצרכי עניים אסור,
דגזל עניים הוא.
והיינו דתנן במסכת שקלים (ב,
ה)
"מותר עניים לעניים,
מותר שבויים לשבויים"
ואמרינן נמי (לקמן בסמוך)
"עביד חד כיסא ואתני" ושמעינן מינה טעמא דאתני,
הא לא אתני לא,
אפילו מעניי העיר לעניי עולם.
וכיון דאביי ריש מתא הוה,
אם כן הוא דאפילו לדברים אחרים שאינן צרכי עניים יכולין לשנותן.
כל שכן דהוה יכיל לשנות לעניי עולם בלא תנאי.
אלא לאו שמע מינה דהא דקתני ולשנותן לכל מה שירצו לצורך עניים הוא,
אבל שלא לצורך עניים אין להם לשנותן כלל,
ואפילו היתה הצדקה שפסקו עליהם בני העיר,
וכל שכן אם היא צדקה שפסק אותה יחיד…
וההיא דאמרינן (ברייתא פ"ק דערכין דף ו'
ע"ב)
ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת דקיימא לן דאפילו היכא דלא נשתקע שם בעלים ממנו מותר לשנותה לדבר מצוה אבל לא לדבר הרשות?
שאני התם דעיקר ההקדש לבית הכנסת הוא,
ובית הכנסת צורך בני העיר וברשות דידהו רמיא.
תדע שהרי יש להן רשות למכרה ואפילו למשתי בה שכרא.
אבל מה שנקדש מעיקרו לעניים או לבני העיר אין בהם שום רשות כלל למכרו או לשנותו לדבר אחר.
[שיטה
מקובצת
בשם
הרא"ה –
והא דקאמר מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא כיון דשמעה להא דתניא ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי,
הוה קא יתיב.
ופירש הוא [הרא"ה]
ז"ל שלא נלקחו אותם ציפי מקופת צדקה אלא לצרכי בית הכנסת,
ועכשיו העמידום בבית המדרש (בניגוד לדעת רש"י ד"ה "דבי כנישתא")
]
א.
לדעת
הר"י
מגאש,
לאילו
מטרות ניתן לשנות יעוד של כסף שנגבה
לצורכי צדקה?
כיצד
יש להתייחס לחריגה ממטרות השינוי המותרות?
ב.
הר"י
מגאש הוכיח את עמדתו משלושה מקורות:
א.
מהברייתא:
"ורשאין
בני העיר לעשות קופה תמחוי…
". ב.
משנה
בשקלים:
מותר
עניים ושבויים.
ג.
דברי
אביי שהוא התנה תנאי ועשה כיס אחד לצדקה
(ב"ב
ח ע"ב
–
ט
ע"א)
. כיצד
הוא הוכיח את דבריו מכל מקור?
ג.
מה
הסתירה לדברי הר"י
מגאש מהגמרא בערכין:
"ישראל
שהתנדב מנורה…
", וכיצד
יישב הר"י
מגאש את הסתירה?
הרב
מאיר
הלוי
אבועלפייה,
יד
רמ"ה
בבא
בתרא
דף
ח
עמוד
ב
והא דקתני סיפא:
"ולשנותן לכל מה שירצו" לצורך עניים הוא,
והא קמ"ל,
דלא תימא קופה ותמחוי הוא דמשנינן להו להדדי,
דתרוייהו לשם מזונות הוא דאיגבו,
ומה לי עניי העיר ומה לי לעניי עולם.
אבל לכסות מדור ומטה ומצע וכיוצא בהן דלאו צורך מזונות הוא אימא לא?
קמ"ל דרשאין לשנות לכל מה שירצו משאר צרכי העניים,
אבל לדברים שאינן לצורך עניים לית להו רשותא כלל,
מפני גזל עניים.
א.
מה
התוספת בדברי היד רמ"ה
על דברי הר"י
מגאש?
תוספות מסכת בבא בתרא דף ח'
ע"ב
נראה לר"ת דיכולים לשנותו אף לדבר הרשות אע"ג דאמרינן בערכין בפ"ק (דף ו:
ושם)
האי מאן דנדב שרגא לבי כנשתא אסור לשנותה לדבר הרשות ואמר נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה עד שלא באה ליד הגבאי מותר לשנותה משבאה ליד הגבאי אסור לשנותה לדבר הרשות הכא שבני העיר משנים אותה שאני לפיכך מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות ואפילו באה ליד הגבאי וכן היה ר"ת נוהג לתת מעות הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת בני העיר נותנים אותם:
א.
מהי
עמדת בעלי התוספות לגבי שאלה זו?
ב.
מהו
ההבדל בין המקרה שלנו למקרה המובא במסכת
ערכין?
רבנו
אשר,
רא"ש
בבא
בתרא
פרק
א
סימן
כט
פי'
ר"ת ולשנותן לכל מה שירצו אפילו לדבר הרשות,
והתיר ליתן מעות הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת בני העיר נותנין אותה.
והא דאמרינן'
בערכין [ו ע"א]
: "האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה,
משבאת ליד גבאי אסור לשנותה".
הני מילי גבאי,
אבל צבור יכולין לשנות,
וגבאי נמי דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה.
…
וה"ר יוסף הלוי ז"ל כתב דהא דקאמר ולשנותן לכל מה שירצו דוקא לדבר שהוא צורך עניים …
והביא ראיה מהא דתנן במס'
שקלים (פ"ב מ"ה)
מותר עניים לעניים מותר שבוים לשבויים …
ונראה לי דאין ראיה ממה שהביא מההיא דשקלים.
דהתם לא איירי במעות של קופה אלא ע"י מקרה שהוצרכו לגבות מעות לצורך עניים כגון מלבושים או שבאו שם עניים הרבה דומיא דשבויים,
ובהא הוא דאמר דמה שהגבו לשמם לא ישנוה ליתנו לעניים אחרים.
אבל בני העיר שעשו קופה בסתם,
לדעתם עשאוה,
ולשנותן לכל מה שירצו.
ולכשיצטרכו מעות לעניי עירם יגבו פעם אחרת.
כן משמע לישנא ד"לכל מה שירצו".
דאי לאשמועינן דלצורך עניים דוקא יכולין לשנותה,
כיון דאשמועינן כבר דיכולין לשנות תמחוי שהוא לעניי עולם ליתנן לעניי העיר,
וקופה שהיא לעניי העיר ליתנו לעניי עולם,
ואין בו משום גזל שנותן מה שנגבה לעני זה לעני אחר,
כל שכן מה שנגבה לאותן עניים שיכול לשנותן ממעשה למעשה…. על כן נראה דברי ר"ת.
א.
מה
עמדת הרא"ש
באשר ליכולת השינוי של כספי הצדקה?
ב.
מה
הסברו של הרא"ש
לדברי הברייתא:
"ולשנותן
לכל מה שירצו",
ולדברי
הברייתא:
"האומר
סלע זו לצדקה"?
ג.
כיצד
מסביר הרא"ש
את האמור במשנה בשקלים:
"מותר
עניים לעניים"?
הרב
שלמה
בן
אברהם,
שו"ת
הרשב"א
חלק
ה
סימן
רסט
שאלה:
המקדיש שדה לעניים,
שיחלקו הפירות לעניים בכל שנה ושנה ורוצים הציבור לשנותה,
מהו?
תשובה:
אין רשות בידם…
ואינו דומה למשה שאמרת ורשאין לעשות תמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו דהתם מיירי בצדקה שהיא נגבית בכל יום וכל הנותן על דעת הגבאים הוא נותן והגבאים גובים לפרנס את העניים ליום או יומיים כדי סיפוקם ואם יצטרכו יותר יחזרו ויגבו והוא העניין למה ששנינו מי שהתנדב נר או מנורה לבית הכנסת משנשתקע שם בעלליה מותר דהתם דווקא כשיספיק לבית הכנסת יותר מזה אבל בזמן שאין הציבור מספיקים צורכי ענייהם לגמרי ואינן ממלאים חסרונם,
ועמד היחיד להקדיש לעניים,
ולהוסיף על קצבתם,
אין ספק שאין הרשות ביד הציבור לשנות ההקדש הזה לדברים אחרים ואם עשו כן גוזלין את הרבים וזהו ששנינו מותר עניים לעניים מותר עני לעני מותר שבויים לשבויים מותר שבוי לאותר שבוי
א.
מהם
2
המקרים
שהרשב"א
מזכיר בתשובתו,
וכיצד
לשיטתו הם שונים מהמקרה ששאלו אותו?
ב.
על
פי האמור כדעת מי רשב"א
סובר במחלוקת בין ר"י
מיגש לתוספות?
ג.
פוסקי דורנו על הנושא
4.
הרב יעקב אריאל,
שו"ת באהלה של תורה חלק ה סימן עה (עמ'
528)
[השאלה עסקה בשימוש בכסף שנאסף לרפואת ילדה חולה שנפטרה לבסוף.
המקרה היה בצפון אמריקה.
המחזיקים בכסף רוצים להשתמש ביתרת הכסף למטרות עליה לארץ,
התורמים דורשים שהכסף יועבר לחולים דומים,
והמשפחה רוצה להקים סניף בנ"ע על שמה של הילדה]
השאלה שבה נחלקו ר"ת והר"י מיגאש היא:
מה מעמדם של הפרנסים?
האם ידם כידו של השבוי והעני [ע"פ בבא קמא לו ע"ב]
, או שידם כיד התורמים?
אם תפקידם הוא כשל גבאי צדקה שידם כיד העניים הכסף ודאי אינו שלהם,
והם אינם רשאים להוציאו ולהשתמש בו לשום צורך אחר,
ואף המותר שגבו שייך להם.
אך אם הם עומדים במקומם של התורמים,
הרי הם רשאים לעשות במותר כפי הבנתם…
דעת ר"ת היא שהפרנס אינו כגבאי וידו אינה כיד העני.
וכיון שהעניים לא זכו עדיין בכסף שבקופה,
הפרנסים רשאים לשנותם על פי צרכי אנשי העיר אפילו לדבר הרשות.
ורק כשהכסף הגיע ליד הגבאי הוא נתפס בקדושת צדקה והעניים זוכים בו,
ופשוט שהוא אינו יכול לשנותו לדבר הרשות.
ואילו הר"י מיגאש סובר שמיד עם איסוף הכסף הוא נתפס בקדושת הצדקה,
ואם כן פרנסי הציבור ידם כיד העניים,
ואין יכולת בידם לשנותו לדבר הרשות.
א.
כיצד
מבאר הרב אריאל את נקודת המחלוקת העקרונית
של הר"י
מגאש למול ר"ת
והרא"ש,
באשר
ליכולת בני העיר לשנות את ייעוד הכסף
שנגבה לצרכי צדקה?
5.
הרב
משה
פיינשטין,
שו"ת
אגרות
משה
חלק
יורה
דעה
חלק
א
סימן
קמח
בענין שינוי לעניים אחרים י"ד אייר ת"ש.
בדבר הבגדים שנקבצו ע"י אגודת ישראל עבור בני תורה פליטי פולין שכעת אי אפשר לשלחם אליהם מפאת המלחמה,
אם רשאין לשנות לעניים אחרים ואם רשאין למוכרם ולשלוח המעות,
ורוצה כבוד תורתו הקדושה לידע חות דעתי למעשה.
והנה מפורש בבא בתרא דף ח'
"רשאין בני העיר לעשות קופה"
– שהיא לעניי העיר,
"תמחוי"
– שהוא לעניי עולם וכן להיפוך,
ואיפסק כן ביו"ד סי'
רנ"ו.
ואף שהתוס'
והרא"ש סברי דדוקא בני העיר ולא גבאי,
הא מפורש ברא"ש שלדבר מצוה מותר אף הגבאי לשנות.
ואף לתוס'
ערכין דף ו'
… דאף לדבר מצוה אסור הגבאי לשנות,
מסתבר לעניות דעתי שחבורה נחשבה כבני העיר דהא מעלת בני העיר הוא משום שהם צבור ולא יחיד …
ולכן חברת אגודת ישראל ודאי הם צבור ויש להם מעלת בני העיר ויכולין לשנות.
וכשישנו לעניים אחרים הרי מותר זה אף להר"י מיגאש שהובא ברא"ש ובטור שם שדוקא לצורך עניים מותר.
וכל שכן לדינא שרוב הפוסקים סברי כר"ת שיכולין לשנות גם לדבר הרשות.
אך שיש לעיין שהרא"ש כתב שדוקא בקופה מותר מחמת דכשיצטרכו לעניי עירם יגבו פעם אחרת …
דברא"ש מפורש שלדבר מצוה מותר לשנות אפי'
לא יפרענו ואפי'
גבאי.
אך צריך לומר …
בסתם קופה לא זכו עדין העניים בתורת קנין עד שיתנו להם,
ורק מדין צדקה שלא יוכלו לחזור זכו,
שלא ישנו לעניים אחרים והוי זה רק מגדר איסורים,
לכן כיון שיותר קרוב שיגבו פעם אחרת כשיצטרכו משום דעלייהו רמי ולא יהיה זה שינוי אלא הלוואה,
מותר דבאיסורים אזלינן בתר רובא…
עכ"פ אינו מותר להרא"ש אף בבני העיר אלא מחמת שיגבו פעם אחרת.
ולכן גם בעובדא דידן יצטרכו לחשוב שאם יצטרכו ח"ו כשיוכלו לשלח יגבו עוד הפעם בגדים עבורם ואז דוקא יוכלו לשנות.
א.
האם
היכולת לשנות כספי צדקה הם רק כספים שנגבו
ע"י
בני עיר או גם ע"י
כל מסגרת ציבורית אחרת?
מה
הוכחה לדבר?
ב.
לדברי
הרב פיינשטיין,
מה
סברת הרא"ש
המתיר לשנות כספי צדקה למטרה שונה,
בהנחה
שאם יצטרכו עוד כסף לצרכים אחרים,
יעשו
מגבית נוספת?
כפייה של צדקה
קרא
את המקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
תוספות מסכת בבא ח'
ע"ב
וא"ת
והא בפרק כל הבשר (חולין
דף קי:
ושם
ד"ה
כל)
אמר
כל מ"ע
שמתן שכרה בצדה אין ב"ד
של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי
פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר
הזה יברכך ואר"ת
דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק
נערה שנתפתתה (כתובות
דף נג.)
ועוד
תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי
ולר"י
נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב
בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'
ולריצב"א
נראה דהא דאין ב"ד
מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו
דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר
את הספינה וההיא דכל הבשר (שם)
דלא
הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו
ה"פ
אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר
מצות עשה דאם א"ל
עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד
שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות
דף פו:
ושם)
|
כיצד |
הסבר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
א.
תוספות
מסביר בארבעה הסברים למה אין קושיה ממסכת
חולין,
קרא
אותם ומלא את הטבלה:
ב.
מהו
המעשה המובא במסכת חולין?
ולמה
שם נאמר להם לעזוב אותו?
ג.
מה
קשה מהסבר ר"י
על הסברו הראשון של ר"ת?
ד.
ניתן
לתרץ את הקושיה על ר"ת
ב –
3 הסברים:
ר'
יוסף
באב"ד,
מנחת
חינוך,
מצוה
ח',
אות
ה'
[הסבר
א']
ובלא תעשה אינו מפורש אם רוצה לעבור לא תעשה אם כופין אותו כדי שלא יעבור,
ונראה פשוט דאם רוצה לעבור על לאו בקום ועשה ודאי אין מניחין אותו בשום אופן,
דלא תעשה בקום ועשה חמור מן העשה שרוצה לעבור בשב ואל תעשה…
ועיין שם בתוספות היאך כופים על הצדקה ותירץ דהוי לאוי לא תקפוץ א"כ מבואר היכא דאיכא לאו אפילו אם עובר בשב ואל תעשה מ"מ כופין וזה נראה לי גם מצד הסברא,
כמו שאם אינו רוצה לעשות עשה דהוא עובר בשב ואל תעשה,
מכל מקום מכין אותו מכיוון שאפשר לקיים,
אם כן הוא הדין בלא תעשה שאין בו מעשה ורוצה לעבור בשב ואל תעשה מכל מקום כופין אותו שלא לעבור,
ולמה יגרע ממצוות עשה
1)
מתי
לפי דבריו כופין על לא תעשה ומתי לא?
2)
לאור
זאת כיצד מתורצת הקושיה על דברי ר"ת?
3)
איזה
קושיה היתה יכולה להיות על הסבר ר"י?
וכיצד
מנחת חינוך מסביר את סברת ר"י?
ר'
משה
בן
מימון,
רמב"ם
ספר
המצוות,
מצות
לא
תעשה
רל"ב
[הסבר
ב']
"הזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מאחינו מהאביונים אשר נדע עניים ויכלתנו להחזיק להם.
והוא אמרו לא תאמץ את לבבך,
וזה אזהרה מלקנות מידת הכילות ואכזריות"
רבי
משה
בן
נחמן,
הוספות
למצוות
לא
תעשה,
מצוה
יז
"שנמנענו גם כן שלא יחר לנו בתתנו צדקה לעניים,
ולא ניתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו,
אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו,
לפי שהוא יתברך ישלם לנו הכל בכמה כפלים.
והוא אמרו יתעלה נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו,
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'
אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך,
וזה גם כן זכרו בעל הלכות גדולות".
1)
מהי
מהות מצוות הלא תעשה של מצוות צדקה?
2)
האם
יש תועלת בכפיית הצדקה לפי האמור?
ספר
אור
זרוע
ח"א
–
הלכות
צדקה
סימן
ד
ועוד היה מפרש רבינו תם זצ"ל דודאי אין בני העיר יכולין לכוף אחד לצדקה ולא לכל דבר שאינו תקנת העיר והא דכפייה רבא לרב נתן בר אמי היינו שהיה כבר קצבה ותנאי ביניהם ונתרצו בה מעיקרא ועתה לא רצה לקיים הקצבה לפיכך אכפייה.
ופעמים היה רבי'
תם זצ"ל מפרש שקבלו עליהם בני עירו של רב נתן בר אמי שיהא רשות לגבאים לכוף אותם לפיכך כפה אותו רבא.
א.
גישת
בעל ה"אור
זרוע"
משם
ר"ת
היא כי לא ניתן לכוף על הצדקה אא"כ
…
1)
___________________________________________________________________________
2)
___________________________________________________________________________
חידושי
הריטב"א
מסכת
כתובות
דף
מט
עמוד
ב
ואף על גב דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה וקיימא לן (חולין ק"י ב')
דכל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה,
התם הוא בשאר מצות כגון כבוד אב ואם וכיוצא בזה,
אבל לענין צדקה כייפינן מפני מחסורם של עניים
א.
מהי
גישת הריטב"א
בדין כפיית צדקה?
ב.
במה
שונה הסברו משאר ההסברים המובאים בתוספות?
הכפיה
היא איפוא מן המקובלות גם בחברה אנושית
תרבותית החל מהמשפחה ובית וגמור בשלטון
העירוני ובחוקי המדינה כולה.
מוסכם
ומקובל
הוא בעניינים החיוניים של הכלל רשאי
הכלל לכפות דעתו ורצונו של הפרט גם כשהפרט
אינו רוצה ואינו עתיד לרצות.
אכן,
גם
אם מי שהאחריות האישית או הציבורית מוטלת
עליו נאלץ להשתמש באמצעי כפייה חייב הוא
לזכור כי אין זה אלא הכרח שבזמן גרמו
שתנאי הכרח מחייבים אותו וחייב הוא
להיזהר בשניים:
ראשית
–
שלא
להפעיל כח כפייה מיותר ולצמצמו עד
המינימום האפשרי ושנית –
שלא
להסיח את הדעת מן המגמה והחתירה להגיע
להבנה ולרצון והוא חייב לצרף לכפייה גם
הסברה ושכנוע,
ולהפוך
ככל האפשר וככל המוקדם את קללת הכפיייה
לברכת רצון….
המושג
כפייה דתית עיקר בעייתו היא לא מבחינתו
המוסרית הצבורית הכללית אלא מבחינת הערך
הדתי האישי הפרטי של מעשה דתי כפוי.
הבעיה
היא יותר מהצד הערך הדתי של קיום מצוות
בכפייה,
מה
ערך יש למצווה דתית כשמקיימים אותה לא
ברצון הלא "רחמנא
ליבא בעי"
ואם
הנביא מתרעם על הרגל ושגרה –
"מצוות
אנשים מלומדה"
– עאכו"כ
שאינו יכול להיות מרוצה ממעשה הבא מתוך
הכרח וכפייה.
ועל
בעיה זו קיימות שתי תשובות:
א)
לכפייה
ישנו גם ערך מחנך וגם מי שמתחיל במעשים
שלא מרצון,
סופו
שהוא מתרגל ומגיע לאחר זמן להבנה מלאה
ולרצון שלם
ב)
קיים
רצון פנימי אצל אדם מישראל כלפי מעשי
מצוות והכפייה רק משחררת אותו מן הרצון
החיצוני והרי היא מביאה אותו כבר עתה
לגילוי הרצון הפנימי
הרב משה צבי נריה,
כפייה ורצון בקיון מצוות,
תורה שבעל פה,
יב,
עמודים:
סט –
ע
סוגיה
ט"ז:
דף
ח'
ע"ב
שורה 38
– דף
ט'
ע"א
שורה 43
בסוגיה זו נעסוק בנאמנות הגבאים והעניים,
ובנוסף נפרש את האמירה "להסיע על קיצתן"
במשנה.
למד על הנושאים וענה על השאלות הבאות:
1.
הבא
2
דרשות
לפסוק:
"והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"
2.
המפרשים
עמדו על כמה וכמה דברים בכל מדרש והם:
1)
הטעם
לדמות לזהר הרקיע ולמשכילים
2)
הטעם
לדמות לזהר הכוכבים ולמצדיקי הרבים
ננסה
לעקוב על עניינים אלו כעת,
הסתכל
במקורות הבאים וענה על השאלות הבאות:
ריטב"א מסכת בבא בתרא דף ח'
ע"ב
ובמשפט יכון כסא הכבוד שדומה לרקיע ולכן יזהיר כרקיע מדה כנגד מדה ואליבא דמתניתא אף גבאי צדקה כי בצדקה יכון כסא
בית הבחירה למאירי,
מסכת בבא בתרא ח'
ע"ב
וזהו שדרשו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע זה דיין הדן דין אמת לאמיתו וביאורו אצלי שמלת המשכילים פירושו מתבוננים ועושים עניניהם אחר המתון והתבוננות כמו משכיל אל דל…
מלמד תינוקות ראוי לו לפנות מכל עסקיו ולעסוק בהם ובלימודם אף בשעה שהוא פורש מהם לפי הצרך ההכרחי ראוי לו להיות לבו ומחשבתו עליהם ולכל שעושה כן הרי זכה וזכה את הרבים
מהרש"א,
חידושי אגדות,
בבא בתרא ח'
ע"ב
שהכוכבים משתמשים בין יום ובין לילה אבל אינן מאירים רק באפילה כן יהיו גבאי צדקה שיפקחו בעסקי העניים בין יום ובין בלילה אך לא יתנו לעניים צדקה בפרהסיא כביום רק יאירו עיניהם בסתר כבלילה כדי שלא יתביישו כדלקמן ולמאי דתנא והמשכילים כו'
וגבאי צדקה הוא בכלל המשכילים כמ"ש אשרי משכיל אל דל שיזבירו להם כזוהר הרקיע כמ"ש לגבי דיין שיראה גם הגבאי לכל עני לפי אמתת העניין כי יש עני מרומה שיש לו כדאמרינן לקמן כשיראה לך שלא רמאי…
מיהו קצת קשה גבאי צדקה אינם מחלקי צדקה ואמר ומצדיקי הרבים אלו מלמדי תינוקות שכל אחד ממלמדי התינוקות הוא מצדיק הרבים והם ככוכבים לעולם ועד שהכוכבים גם ביום רואין ומשתמשים לעולם
חת"ם סופר,
בבא בתרא ח'
ע"ב
ובמתניתא תני גם גבאי צדקה היינו אותן המחלקים צדקה דהוה כדיני ממונות
א.
מה
משותף לדיינים ולגבאי הצדקה שדומו לרקיע
ולמשכילים?
ב.
למה
דומו גבאי הצדקה לכוכבים?
ג.
מה
היה קשה למהרש"א
וכיצד החת"ם
סופר מיישב זאת?
ד.
למה
גבאי הצדקה ומלמדי התינוקות הם מצדיקי
הרבים?
(היעזר
ברבינו גרשום)
3.
איזה
דוגמא מביאה הגמרא למלמד תינוקות שיזכה
להזהיר ככוכבים?
4.
מהו
המעשה שמביאה הגמרא כדי להוכיח זאת?
5.
מה
דורש רבינא על החכמים?
6.
לדרשה
זו מצינו גם גרסה אחרת המופיעה בשאלות
הגאונים:
שאלתות דרב אחאי,
פרשת כי תשא שאלתא סד
והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמיתו ומצדקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות ואיכא דאמרי אלו גבאי צדקה ורבנן אמרי מאן דכתיב ואהביו כצאת השמש בגבורתו אלו גבאי צדקה ופרנסי העיר
מה
ההבדל בין הגרסא שלפנינו לגרסא שם?
7.
עיין
בתוס'
ד"ה
ומצדיקי
הרבים
וענה על השאלות הבאות:
א.
מה
היה ניתן ללמוד מפשט הגמרא לגבי היחס בין
גבאי צדקה למלמדי תינוקות?
מה
ר"י
אומר בעקבות זה?
ב.
אילו
2
ראיות
מבאים בתוספות וכיצד הם מחזקים את דברי
ר"י?
8.
הגמרא
מונה 4
הנהגות
על גבאי הצדקה,
מהם?
מה
מטרתם?
9.
"אין
מונין אותן…
אלא
אחת אחת"
– למה?
הבא
2
הסברים
10.
ראינו
כבר מקודם שישנה מחלוקת בראשונים מה נלמד
מהגמרא לגבי שינוי יעדי צדקה –
נסה
לחשוב כיצד כל צד יבאר את הסיפור על רבה
שלא ישב על המחצלות?
11.
למה
רבא עשה 2
כיסים
לצדקה ובעקבות מה שנה את מנהגו?
12.
מה
דעת אביי על כך?
13.
כיצד
רבינו גרשום מפרש את דברי אביי?
מה
קשה על פירושו?
14.
לפניך
דברי הריטב"א,
כיצד
הוא מחזק את הקושיה?
ומהו
התירוץ על קושיה זו?
ויש
מקשין והלא רבה גדול בדורו הוה וראש ישיבה
ומי לנו פרנס גדול ממנו ותירצו דביומי
רבה הוה רב יוסף עדיף מיניה…
משום
דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים ומי דמלך
רבה היינו משום דלא בעא רב יוסף לקבולי
אבל בדרב אשי כבר אמרו בגיטין ובסנדרין
כי מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה
וגדולה במקום אחד
15.
כבר
נגענו בסוגיית העיון למעלה לגבי הסיפור
עם שני הטבחים,
אך
יש דבר אחד שעליו לתת את הטעם והוא שתיקתו
של רבא –
הרדב"ז
מסביר את הדבר ולהלן דבריו:
ואיכא למשמע מיניה דאפילו היכא דאיכא רבנן אחריני צריך רשות מהחכם הממונה על הציבור דהא רבא לא שאלו אם נטלו רשות מהחכם אחר או לא ומשום הכי לא רצה להשיב לו שהיה נראה כנוטל שררה לעצמו
מה
הרדב"ז
מוכיח משתיקתו של רבא?
וכיצד
הוא מפרש את הסיבה לכך?
16.
לאחר
שהגמרא דנה בהנהגות הגבאים שלא יבואו
ליד חשד היא מביאה הגמרא הלכה המבהירה
את נאמונתם –
מהי
אותה הלכה?
17.
על
מי לא נאמר דבר זה?
(היעזר
במקורות שלפניך)
רבי
יעקב
בן
יהודה
וייל,
שו"ת
מהר"י
וייל,
סימן
קע"ג
[שאלה]
ופרנס שנתמנה על הציבור ואחר עשרים שנה קראו אליו תגר האם צריך לעשות חשבון לכל אחד ואחד
[תשובה]
הדעת מכרעת אם נתמנה על פי הציבור שביררו אותו להיות פרנס מדעתם אז אין צריך לעשות חשבון כיון דהימנוהו עלייהו…
אבל אם לא נתמנה מדעת הציבור אלא ע"י השררה או בחזקה ובאלימות כגון שאימתו מוטלת על הבריות ואין אדם רשאי לדבר ולהתריס נגדו ולמחות בידו אז פשיטא שצריך לעשות חשבון ואפילו אם נתמנה מדעת הציבור וברצום אם קוראים עליו תיגר שלא נהג כשורה וחושדין אותו ששלח יד בממון הצבור שלא כדין בדבר שראוי להסתפק לפי ראות הדיין אז פשיטא שצריך לעשות חשבון…
הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין,
ערוך השולחן,
הלכות צדקה,
סימן רנ"ז,
סעיף י"ב
ומכל מקום כתבו הטור והרמ"א דכדי שיהיו נקיים מה'
ומישראל – טוב להם ליתן חשבון.
עד כאן לשונו.
ומי לנו גדול ממשה רבינו,
ונתן חשבון על המשכן כדכתיב בפרשת "פקודי".
ואיתא במדרש שם:
"איש אמונים רב ברכות"
– זה משה…
, אף על פי שהיה גזבר לעצמו – קורא לאחרים ומחשב על ידיהם…
, עיין שם.
ואין לשאול:
דאם כן למה לא הטילו חכמינו ז"ל עליהם ליתן חשבון משום "והייתם נקיים",
כמו שגזרו עליהם דברים האמורים למעלה?
דיש לומר דלא דמי,
דבחשבון אין מקום לחשד,
אבל דברים האמורים יש מקום לחשוד אותם,
כמו שנתבאר.
ועוד:
דבחשבון יש הרבה טורח,
לכן לא הטילו עליהם.
ועוד:
דבחשבון הלא נתנו להם נאמנות מקודם.
ולכן וודאי אם כשהתמנום התמנום שיתנו חשבון – וודאי שחייבים ליתן חשבון.
וכמדומני שכן המנהג.
ויראה לי שבמקום שהממונה נוטל שכירות – וודאי דמחוייב ליתן חשבון.
17.
מה
אותה ברייתא אומרת לגבי הגזברים?
18.
"אין
ראיה לדבר"
– מהו
הסבר רש"י
ותוס'
לסיבה
שאין זו ראיה גמורה?
19.
מה
דעת ר'
אלעזר
על נאמנות הגזברים?
20.
הגמרא
עוברת עתה לנאמנות העניים,
קרא
את דעת רב הונא ורב יהודה ומלא את הטבלה:
|
רב |
רב |
|
||
|
הטעם |
הדין |
הטעם |
הדין |
כסות |
|
|
|
|
|
|
|
הטעם |
הדין |
הטעם |
הדין |
מזונות |
|
|
|
|
|
|
21.
"תניא
כוותיה"
– כדעת
מי היא הולכת?
22.
הירושלמי
במסכת פאה דן גם בשאלה זו,
לפניך
דברי התלמוד הירושלמי (עם
פירוש פני משה)
:
רבי בא בר זבדי אמר איתפלגין רב ורבי יוחנן חד אמר מדקדקים בחיי נפשות וחרנא אמר אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו,
מתניתא פליגי על מ"ד אף בכסות אין מדקדקי'?
פתר ליה לפי כבודו ותני כן בד"א בזמן שאין מכירין אותו אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו והכל לפי כבודו
פני משה:
מתניתא
–
ברייתא דלקמן פליגא על מאן דאמר אף בכסות אין מדקדקין דתנינן בתוספתא שם על מתני'
אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו'
בד"א בזמן שאין מכירין אותו דאז אין נותנין לו אלא מזונות אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו אלמא דלכסות בעינן שיהו מכירין אותו
פתר
לה
–
האי מאן דאמר לפי כבודו לכסותו בעינן שיהו מכירין אותו אבל לכסות בעלמא שלא יהא ערום מכסין אותו ואפילו אין מכירין אותו
א.
במה
נחלקים רב ורבי יוחנן?
מהם
2
הדעות
המובאות לגבי מחלוקת זו?
ב.
מהי
הקושיה מלשון התוספתא וכיצד תרצו אותה?
ג.
לפי
מסקנת הירושלמי האם יש לדקדק בכסות או
לא?
23.
לפניכם
פסק הרמב"ם:
עני שאין מכירין אותו,
ואמר רעב אני,
האכילוני אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא,
אלא מפרנסין אותו מיד.
היה ערום,
ואמר כסוני בודקין אחריו שמא רמאי הוא ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד,
ואין בודקין אחריו.
(הלכות
מתנות
עניים
ו'
ז)
א.
כיצד
פסק הרמב"ם
במחלוקת רב הונא ורב יהודה בבבלי?
_____________________________________
ב.
כאיזה
מהדעות בירושלמי פסק הרמב"ם?
________________________________________________
24.
הגמרא
מביאה כמה הלכות העוסקת בנתינת מזון,
קרא
אותם וענה על השאלות הבאות:
א.
"אין
פוחתין לעני"
– 1) על
איזה עני מדובר?
2)
מהו
השיעור המועט שחייבים לתת לו?
(היעזר
במפרשים)
3)
אם
לן בעיר באותו לילה,
מה
הדין?
ב.
"פרנסת
לינה"
– מה
הכוונה?
ג.
עיין
בתוס'
ד"ה
אין
פוחתין וענה
על השאלות הבאות:
1)
מה
היה קשה לר"י
מהנאמר במסכת שבת?
2)
מה
תירץ ר"י
בעקבות הקושיה?
3)
איזה
ראיה הוא מביא להסברו?
4)
"וטעמא
דבעינן שלא ילך ריקם…
" – איזה
טעם מביא התוספות?
5)
"לכך
נראה כדפרישית"
– איזה
פירושים התוספות דוחה וכיצד?
ד.
מה
יהיה הדין אם העני נשאר בעיר בשבת?
ה.
עיין
בתוס'
ד"ה
שבת
נותנין
וענה על השאלות הבאות:
1)
לאיזה
3
סעודות
הגמרא מתכוונת?
2)
מה
היה קשה לרשב"א?
כיצד
הוא מסביר את הנאמר במסכת פאה?
3)
"הך
מתניתין ר"ע
היא"
– במסכת
שבת הובאו 3
דעות
לגבי מספר הסעודות שיש לאכול בשבת,
מהם
3
הדעות?
וכיצד
לאור זה עמדה המשנה שם כדעת ר"ע?
4)
איזה
קושיה היתה יכולה להיות?
וכיצד
הסביר רשב"א
את דברי ר"ע
בעקבות הקושיה?
ו.
השלם
את הדין ע"פ
פירוש רש"י
ורבינו גרשום:
עני
המחזר על הפתחים לא נותנין
לו____________________
בגלל
ש______________________
ז.
מה
עשה רב פפא כשהגיע העני אליו?
ח.
מה
העיר לו רב סמא?
ט.
כיצד
הסביר רב סמא את דברי הברייתא "אין
נזקקין לו"?
25.
כיצד
התוספות את המעשה של רב פפא ורב סמא?
26.
עיין
במקורות שלפניך וענה על השאלות הבאות:
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ז'
ועני המחזר על הפתחים,
אין נזקקין לו למתנה מרובה;
אבל נותנין לו מתנה מועטת.
רא"ש מסכת בבא בתרא סימן לה
ואם היה עני מחזר על הפתחים אין נזקקין ליתן לו מן הקופה מתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת
טור,
יורה דעה,
סימן ר"נ
ומסתברא כדברי הרמב"ם שעל כל האדם קאי דכיון שהוא מחזר אין האדם צריך ליתן לו די מחסורו
בית יוסף,
יורה רעה,
סימן ר"נ
ומשמע דההיא מתניתין בקופה איירי וגם כך הוא דעת הרמב"ם ז"ל דלגבי מתנה מרובה נקט אין נותנין לשון רבים לומר דמיירי בקופה שהיא נגבית משל רבים…
ורבינו הפליג דעת הרמב"ם לדעת אחרת שהיא היפך המפרשים והפוסקים
ב"ח,
יורה דעה,
סימן ר"נ
ועובדא דרב פפא א"צ לפרש דרב פפא גבאי היה אלא דהעני שאל ממנו שיתן לו מכסו די מחסורו כי רב פפא עשיר היה….
והעני שאל ממנו מתנה מרובה ולא אזדקיק ליה ומסיק דאין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקים לו למתנה מועטת וכתב רבינו דמסתברא כדברי הרמב"ם וכן נראה לפע"ד עיקר כדברי רבינו שהבין דברי הרמב"ם על נכון ודלא כב"י שהשיג על רבינו…
מיהו הפסק שפסקו התוספות והרא"ש דבמחזר על הפתחים אין הגבאי נותן לו מן הקופה מתנה מרובה אלא מתנה מועטת מודה בה גם הרמב"ם ורבינו שדין אמת הוא אלא שסבירא להו דאף על כל אדם קאי דאפילו עשיר מופלג אין נזקקין לזה שמחזר על הפתחים…
ערוך השולחן,
יורה דעה סימן ר"נ סעיף ה'
ויראה לי דה"פ כגון שמצבינו טוב ורוב עשירים ועניים מועטים דוודאי החוב על כולם ולא על יחידים והגם שהיחיד יכול בעצמו למלאות די מחסורם מ"מ הרי מוטלים על כולם וזהו כוונת הרמ"א דכ"ז בגבאי צדקה שהוא עומד בשם כל העיר או רבים ביחד אבל אין היחיד מחוייב ליתן די מחסורו בלבדו אפילו ידו משגת כשיש עוד עשירים בעיר ואפילו אם העני בא אצלו
מודיע לכולם ויתנו כולם ובאמת אם אין רבים אצלו כגון שאינם בעיר או שהוא דר ביחידות חייב הוא לבדו לשאת אם ידו משגת…
וזהו גם כוונת הב"י ולחנם השיגו עליו וגם הטור אינו חולק בזה והב"י שהשיג על ריהטא דלישנא וגם זה אינו מוכרח
א.
מלא
את הטבלה:
|
נאמר |
נאמר |
|
|
|
|
שמות
שתומכים |
ב.
באר
את 2
השיטות
לגבי השאלה:
"מה
אמר הרמב"ם?
"כיצד
כל אחד הבין את דבריו?
ג.
כיצד
הב"ח
מסביר את המעשה ברב פפא?
ומה
דעתו למסקנא על דעת הבית יוסף?
ד.
כיצד
ערוך השולחן מפרש את דברי הרמ"א
והבית יוסף?
למה
לפי הסברו יוצא שלא היה צריך לחלוק על
הבית יוסף?
שאלה:
כמה
צדקה ראוי לתת לעני הדופק על דלת הבית
ומבקש צדקה?
תשובה:
בתלמוד
(בבא
בתרא ט,
א)
מבואר
כי אין ראוי לתת לעני המחזר מתנה גדולה,
ומאידך
אין לפוטרו בלא כלום,
אלא
צריך לתת לו מתנה מועטת.
כלומר
כשיעור שניתן לקנות בו דבר מה לאכול.
בימינו
אפשר להעריך זאת בחצי שקל.
ויש
אומרים שדי בשיעור פרוטה,
שהוא
כשתי אגורות,
וכיוון
שאין מטבע כזו,
ייתן
חמש או עשר אגורות.
ולא
יותר מכך,
שהואיל
והתרגל לחזר על הפתחים,
מי
יודע כמה יאסוף,
ואולי
כבר אינו נזקק כל כך ואף על פי כן הוא
ממשיך לאסוף צדקה ומכשיל אנשים בנתינת
צדקה לעני שאינו הגון.
והנותן
צדקה לעניים שאינם הגונים אין בידו שכר
מצווה (ב"ק
טז,
ב)
. ואף
אם זה שמחזר על הפתחים נזקק באמת לצדקה,
לא
ברור שצריך להקדימו,
שהרי
לפי כללי ההלכה יש להקדים את העניים
הקרובים והשכנים,
ומי
יודע אם זה שמחזר על הפתחים נזקק לצדקה
יותר מהם.
ואף
אם יש בידו מכתב המלצה מרבנים חשובים,
עדיין
אין זה אומר שהוא נזקק יותר מקופת הצדקה
המקומית,
או
מוסדות התורה והחסד הקרובים למקומו וליבו
של התורם.
לפיכך
ראוי לכל אדם שיחלק את מעשר הכספים מרווחיו
ומשכורתו על פי שיקול דעתו,
ובזה
יצא ידי חובת מצוות צדקה,
ולאותם
עניים שמחזרים על הפתחים ייתן מתנה מועטת.
(פניני
הלכה,
ליקוטים
ב',
הלכות
צדקה,
פרק
ו',
הלכה
ד')
סוגיה
י"ז:
דף
ט'
ע"א
שורה 43
– דף
ט'
ע"ב
שורה 30
בסוגיה זו נתחיל ללמוד על גודל מעלת הצדקה,
הגמרא עד דף י"א ע"א מביאה סיפורים ומדרשים המראים את גודל מעלת הצדקה,
אך למרות שכולם באותו נושא העדפנו לחלק את דפי האגדה לכמה חלקים
קרא את המדרשים וענה על השאלות הבאות:
1.
"והעמדנו
עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה
לעבודת בית אלוקינו"
(נחמיה
י'
ל"ג)
מצודות דוד:
"והעמדנו"
– קבענו על עצמינו דבר מצוה להיות חובה עלינו לתת שלישית השקל בכל שנה
נוסף על מחצית השקל שאמרה התורה "לעבודת"
– להיות די צורך עבודת הבית
על
מה הפסוק מדבר במקור?
ומה
למד רב אסי מהפסוק?
2.
כיצד
הוא למד זאת מהפסוק?
(היעזר
בתוספות וברבינו גרשום)
3.
הבא
עוד דבר שלמד רב אסי מהפסוק
4.
"גדול
המעשה יותר מן העושה"
– הסבר
את דברי ר'
אלעזר!
כיצד
הוא לומד זאת מהפסוק?
5.
מה
מוסיפה הגמרא על דרשת ר'
אלעזר?
6.
איזה
מעשה מביאה הגמרא כדי להוכיח על דבריו?
7.
"ואע"פ
כן נחשב להן לצדקה"
– למה?
8.
"כל
פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"
– מאילו
2
פסוקים
לומדים זאת?
ומה
הכוונה בדברים אלו?
9.
מה הם ימי הספירה של המצורע?
10.
מה מטמאה טומאה בחבורים?
עיין ברש"י
11.
למסקנה,
מנין שהמצורע מטמא אדם בימי הספירה?
12.
מה
שאל רב אחדבוי בר אמי את רב ששת?
13.
מה
היתה תשובתו של רב ששת?
14.
רב
אחדבוי שאל:
"דילמא
טומאה בחיבורים שאני?
"
א.
הסבר
את שאלתו !
ב.
רב
אחדבוי מביא ראיה לכך ממסיט נבלה.
הסבר
את הראיה לפי רש"י
!
15.
איזה
ראיה רצה רב ששת להביא משרץ?
16.
כיצד
דחה אותו רב אחדבוי?
17.
איזה
ראיה רצה רב ששת להביא משכבת זרע?
18.
כיצד
דחה אותו רב אחדבוי?
19.
באיזה
סגנון דיבר רב אחדבוי לרב ששת?
20.
מה
קרה לרב אחדבוי?
21.
"אתא
אימיה וקא בכיא קמיה"
אימו
של מי?
ענה
לפי
רש"י
ותוספות
22.
לאחר
שלא נענתה מבכיותיה,
מה
עשתה אם זו?
23.
מה
היה בסופו של דבר עם רב אחדבוי?
24.
לפי
מחלוקת רשי ותוספות,
מיהו
אותו "עולא
משגש אחתיה דאמיה"?
סוגיה
י"ח:
דף
ט'
ע"ב
שורה 30
– דף
י'
ע"א
29
בסוגיה זו נמשיך ללמוד על גודל מעלת הצדקה,
כאשר נגע בסיבה לעצם קיומם של עניים בעולם כפי שמסופר בדף י'
ע"א.
קרא את המדרשים וענה על השאלות הבאות:
1.
מדוע גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבנו?
מה הכוונה בביטוי זה?
היעזר בתוס'
ד"ה גדול
2.
מה הכוונה שוחד בחיק
חמה עזה?
(היעזר
ברש"י
וברבינו גרשום)
3.
"ופליגא
דרבי יצחק"
– כיצד
מסביר ר'
יצחק
את הפסוק?
ולמה
יוצא שר'
אלעזר
חולק עליו?
4.
"איכא
דאמרי…
" – כיצד
ר'
יצחק
דורש את הפסוק לפי גרסא זו?
5.
מלא
את הטבלה:
|
לימוד |
מספר |
|
|
|
|
נותן |
|
|
|
מפייסו |
6.
עיין
בתוספות ד"ה
והמפייסו
–
א.
איזה
גרסה הייתה לחלק מהמגיהים?
ב.
מה
הייתה הראיה לאותה גרסה?
ג.
כיצד
תוספות דוחה את הגרסה הזאת?
7.
הפסוקים
שהגמרא דורשת מופיעים בספר ישעיה,
לפניכם
הפסוקים שהגמרא דורשת:
ז.
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם
ח.
אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה'
יַאַסְפֶךָ
ט.
אָז תִּקְרָא וה'
יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן
י.
וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם
יא.
וְנָחֲךָ ה'
תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו
יב.
וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת
(ישעיה נ"ח,
ז –
יב)
א.
חלק
את הפסוקים ל –
2 קבוצות:
המדברים
על הנותן פרוטה –
_________________ ,
המדברים
על המפייס בדברים –
__________________
ב.
מתח
קו תחת כל ברכה שנאמרה על הנותן פרוטה
ושתי קווים תחת כל ברכה שנאמרה על המפייס
בדברים
8.
"רודף
צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"
– מה
היה קשה לרב יצחק על לשון הפסוק וכיצד
הוא מפרש את הפסוק בעקבות זאת?
9.
מהי
דרשת רב נחמן בר יצחק על הפסוק?
10.
"ויהיו
מכשלים לפניך"
– מה
בקש ירמיה מה',
ועל
מי הוא אמר זאת?
11.
מהי
דרשת ריב"ל
על הפסוק?
12.
מה
הקשר בין חיים לחכמה?
(היעזר
ברש"י)
13.
"יש
לו לבעל הדין"
– למי
מתכוון ר'
מאיר?
הבא
3
פירושים
14.
כיצד
משיב ר'
מאיר
על שאלה זו?
15.
קרא
את שיחת ר'
עקיבא
וטורנוסרופוס הרשע ומלא את הטבלה הבאה
ב'כן'
או
'לא'
לפי
הצורך:
|
טורנוסרופוס |
ר' |
|
|
|
|
כיצד |
|
|
|
האם
תלוי |
|
|
|
קיום |
16.
קרא
את דברי המהר"ל
שלפניך:
ומפני כי השואל היה סובר כי אין העניות בלא חטא א"כ אין לפרנס את העניים כמו שהוא יתברך אין רוצה לפרנסם בשביל חטא אבל ר'
עקיבא סבר חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא וליפכך יש עניות בלא חטא.
ואפילו אם היה העניות בשביל החטא כך גזר הקב"ה עליו שלא יהיה מתפרנס מן הש"י אבל יתפרנס מן הבשר ודם ודומה לו החולה אע"ג שנגזר עליו מן הש"י מ"מ מצווה לרפאותו,
ולפיכך המפרנס את העני עושה רצון המקום
הסבר
לאור זה את השיחה בין טורנוסרופוס הרשע
לר'
עקיבא
16.
ר'
עקיבא
מביא את הפסוק מישעיה ודורש עליו דרשה:
א.
מהי
אותה דרשה?
ב.
הסתכל
בדף ט'
וכתוב
כפי איזה חכם דרש ר'
עקיבא?
17.
לפניך
קטע מהגמרא במסכת קידושין:
בנים אתם לה'
אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר'
יהודה רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים
השווה
בין מחלוקת זו לדו שיח בין ר"ע
וטורנוסרופוס וענה:
א.
איזה
קושיה מתעוררת לאור ההשוואה על ר'
יהודה?
ב.
חשוב,
כיצד
יענה ר'
עקיבא
לר'
יהודה?
18.
כיצד
מקשר ר'
יהודה
ברבי שלום את אותו פסוק לקצבת האדם מדי
ראש השנה?
19.
"חזא
להו בחילמא"
–
א.
מה
חלם רבן יוחנן בן זכאי?
ב.
מה
עשה בעקבות זה?
20.
מה
תשובת ריב"ז
לשאלתם "ואמאי
לא אמרת לן"?
עתה
לאחר
שסיימנו
נוכל
לעבור
לסוגיית
העיון
העוסקת
בשיחת
ר"ע
וטורנוסרופוס
והדברים
הנלמדים
ממנה.
סיבת העוני בעולם,
מעלת הצדקה ופעולתה
א.
מדוע הקב"ה איננו דואג למחסורם של העניים?
שמות
רבה
(וילנא)
פרשת
משפטים
פרשה
לא,
ג
אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו,
שאין בריה שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותה.
העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים,
ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס,
שנאמר:
"ועניים מרודים תביא בית"
(ישעיהו נח,
ז)
.
ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות,
הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,
והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם,
שנאמר:
"אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'"
(תהלים מא,
ב)
; ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט,
הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבוא,
שנאמר:
"כי אתה עם עני תושיע"
(תהילים יח,
כח)
. ממי אתה למד?
מאיוב שנתייסר בעולם הזה ושלם לו הקדוש ברוך הוא כפלים,
שנאמר:
"ויוסף ה'
את כל אשר לאיוב למשנה"
(איוב מב,
י)
.
אבל העשיר שעינו רעה,
הולך הוא וממונו מן העוה"ז,
שנאמר:
"ואבד העושר ההוא בענין רע"
(קהלת ה,
יג)
, שעינו רעה כנגד גבאי צדקה.
למה?
שגלגל הוא בעולם,
לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר,
ומי שהוא עני היום עני למחר?
אלא לזה מוריד ולזה מעלה,
שנאמר:
"כי אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים"
(תהילים עה,
ה)
.
א.
כיצד
ניתן להבין את מציאות העוני על פי דברי
המדרש?
מה
התשובה במדרש לטיעונו של טורנוסרופוס
הרשע?
ב.
לדעתך,
של
מי הנסיון גדול יותר,
של
העשיר או של העני?
הסבר
דבריך,
ונסה
למצוא לכך רמז בדברי המדרש.
ספר
החינוך,
מצווה
סו
–
מצוות
הלואה
לעני
שורש המצווה,
שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים,
כי היא מדה משובחת,
ומתוך הכשר גופם במידות הטובות יהיו ראויים לקבלת הטובה,
כמו שאמרנו שחלות הטוב והברכה לעולם על הטוב לא בהפכו,
ובהיטיב השם יתברך לטובים יושלם חפצו שחפץ להיטיב לעולם.
ואם לאו מצד שורש זה,
הלא הוא ברוך הוא יספיק לעני די מחסורו זולתנו,
אלא שהיה מחסדו ברוך הוא שנעשינו שלוחים לו לזכותנו.
ועוד טעם אחר בדבר,
שרצה האל ברוך הוא לפרנס העני על ידי בני אדם מגודל חטאו,
כדי שיוכח במכאוב בשני פנים,
בקבלת הבושת מאשר כגילו ובצמצום מזונו.
וכענין זה שאמרנו כדי לזכותנו,
השיב חכם מחכמינו למין אחד ששאלו,
אם אלוקים אוהב עניים שהרי ציוה עליהם,
למה אינו מפרנסן,
וכו',
כמו שבא במסכת בבא בתרא דף י'
ע"א.
א.
מהם
שני ההסברים המובאים בספר החינוך לכך
שהקב"ה
אינו מספק לעני את צרכיו באופן ישיר?
ב.
איזה
הסבר תואם לדברי ר'
עקיבא,
ומה
ההבדל בין שני תירוצים אלו?
ב.
פעולת הצדקה על היחיד ועל החברה
הרב
יעקב
בן
אשר,
טור,
יורה
דעה,
סימן
רמז
ואל יעלה בליבו עצה לומר:
איך אחסר ממוני ליתנו לעניים?
כי יש לו לדעת שאין הממון שלו,
אלא פיקדון לעשות בו רצון המפקיד,
וזה רצונו שיחלק לעניים ממנו,
וזהו החלק הטובה שיהיה לו ממנו,
כדכתיב:
"והלך לפניך צדקך"
(ישעיהו נח,
ח)
.
ועוד,
כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו,
אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד,
כדכתיב:
"מהחל התרומה לביא בית ה'
אכול ושבוע והותר עד לרוב כי ה'
ברך את עמו"
(דברי הימים ב לא,
י)
, וכתיב:
"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה'
צבאות אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי עליכם ברכה עד בלי די"
(מלאכי ג,
י)
. ואמרו חכמים (תענית ט ע"א)
: בכל דבר אסור לנסות את ה'
חוץ מדבר זה,
כדכתיב:
"ובחנוני נא בזאת".
ועוד,
כי הוא דוחה את הגזירות הקשות,
וברעב תציל ממות,
כאשר אירע לצרפית (מלכים א'
יז)
בשביל עוגה קטנה שנתנה לאליהו,
ומניעתה תרחיק הקרובים לשכינה ממנה ומן התורה כאשר אירע לעמון ומואב שהיו קרובים אלינו ונתרחקו על אשר לא קדמו אותנו בלחם ובמים,
ומקרבת הרחוקים לחסות תחת כנפי השכינה,
כאשר אירע ליתרו על אמרו:
"קראן לו ויאכל לחם"
(שמות ב,
כ)
על כן צריך אדם ליזהר מאד מאד ליתנה כראוי.
א.
במה
מתן הצדקה משפיעה על מצבו הכלכלי והפיזי
של הנותן?
ב.
כיצד
מתן הצדקה משנה את יחסו הנפשי של האדם
לממון שהוא צבר בכוחות עצמו?
הרב אליהו דסלר,
מכתב מאליהו,
חלק א,
עמ'
31 – 32, 144
[עמ'
144] "עולם חסד יבנה".
אם נהיה רק עומדים ומקבלים טובתו (של הקב"ה)
, ומבקשים עוד ועוד – "הב הב"
– הלא אנו הולכים ונדבקים בנטילה ואהבת עצמנו,
שמזה באה כפיית טובה וטמטום הלב נגד כל מושג רוחני,
אם כן יופר חס וחלילה כל התכלית,
כי איך נהנה מזיו שכינתו,
שאינה אלא תענוג רוחני,
ותלויה בהכרת חסדו יתברך הבלתי בעל –
תכלית – אם נלך ונתרחק מן החסד?
כי לא יכיר החסד אלא מי שיש בו חסד,
כמו שנראה כאשר נתבונן במי ששקוע בנטילה,
שאם הוא רואה אחרים עושים חסד אינו מאמין כלל שכך הוא,
אלא עושה חשבונות ואומדנות,
"מה הם רוצים להשיג על ידי חסדם"?
כי הנחה פשוטה אצלו שהכל כמוהו,
כי לא ידע כלל מה זה חסד הוא,
שאין אדם במידות השי"ת אלא לפי מה שיש בו כעין אותן המידות,
כדכתיב:
"עם חסיד תתחסד"
(שמואל ב כב,
כו)
– שרק החסיד מכיר חסדו יתברך.
[עמ'
31 – 32] בעת נוראה כזאת,
אשר לא נדע מה ילד יום,
אין פנאי לעסוק בעבודת העליה בהדרגה כבשנים כתיקונן.
זקוקים אנו לתשובה דרך קצרה,
בגדר "יש קונה עולמו בשעה אחת",
והיינו רפואה כללית לחטאים בגדר "עזרה ראשונה"…
להרבות במעשה החסד,
לתקן חטאים שבין אדם לחברו – בין חסד ליחידים בין פעולות עבור כלל ישראל,
גם חסד בלב – "נושא בעול עם חברו"
ותפילה על אחרים.
ואיך מועיל זה לתיקון בין אדם לחברו?
-
כנגד מה שהגדיל פרטיותו על חשבון אחרים,
מחזיר מפרטיותו אל הכלל אשר גם חברו כלול בו.
-
שמתכוון שתחשב זכות מעשה החסד עבור חברו,
והוי כעין השבה.
-
בחשבון הכללי בשמים מתחשבים בגורם,
ונמצא שסֵבֶל חברו גרם למעשה התשובה שלו.
ונחשב לו זה לזכות כל כך גדולה,
אשר על כן החשבון הכללי כדאי היה לו הסבל למען הגילוי שבסוף,
כעין מאמר ר'
עקיבא לטורנוסרופוס (ב"ב י ע"א)
: "בשביל שנזכה בהם אנן",
אלמא שכדאי להם לסבול העוני,
כדי לגרום לגילוי הצדקה.
א.
מדוע
לפי הרב דסלר,
נתינה
הינה הכרחית להתפתחותו הרוחנית של האדם?
ב.
אילו
השפעות שליליות יש למצב שבו אין נתינה,
ואילו
השפעות חיוביות יש למצב ההפוך?
ג.
במה
שונה הסברו של הרב דסלר מדברי ספר החינוך
(לעיל
מקור 2)
, באשר
לסיבת העוני?
הראי"ה קוק,
עין איה –
פאה,
עמ'
310, 308
משנה
מסכת
פאה
פרק
ה
משנה
ו:
מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים.
על זה נאמר:
"אל תסג גבול עולם"
(משלי כב,
כח)
.
התורה ציותה דוקא לעזוב לפני העניים את הפאה,
והם ילקטו כאדם המלקט מתוך שדהו.
להורות שהנתינה לעניים איננה בתור יתרון נדיבות והכמרת רחמים מצד הנותן,
כי אם הוא חוק ומשפט חיובי,
וזה שקצבה להם תורה והוא ממש חלקם.
הרעיון הצפון בזה הוא להוציא מלב בני האדם את הטעות לחשוב שהעניות היא רק רע בעולם ושאיננה אלא חסרון מוחלט שאין עמה טוב,
באשר אין העניים פועלים מאומה לטובת החברה והם רק נהנים ממנה,
ובאופן כזה אין להם שום משפט חיובי כי אם נדיבות יתירה.
ומזה הרעיון יוכל לצאת משפט מעוקל של התנגדות אבירית לכלל דרך ה'
שהוא דרך משפט וצדקה…
כי הסובר שיש בבריאה חסרון מוחלט,
כבר הוא רחוק מהשגת דרכי השם יתברך העליונים איך שפעלו תמים הוא,
ואין לך רעה בעולם שהוכנה כי אם שיצא ממנה תכלית טובה,
וציור הרעה אינו מושקף כי אם על פי השקפה קצרה פרטית אבל בכללות הזמן והמציאות הכל מצטרף לטובה.
וכן הוא במידות העניות,
ודאי כמה מידות טובות נמשכות ממנה,
הטבת המידות האנושיות וריכוך קשיי הלב,
ועצם נטיית ההתנדבות והשתתפות בצערו של חברו,
והיציאה אל הפועל אהבת הטוב והחסד שהן תכונות יקרות שמכתירות את הנפש האנושית לעילוי יקר מאד….
על כן צריך שתהיה למתנתם צורה של משפט כנוטל את שלו מדין,
לא צורה של חסד וחנינה….
והמופת היותר ברור הוא על הכרח מציאות העוני לשכלול התיקון הכללי,
הוא מצד היותו מתמיד,
נוהג הרבה…
דבר נהוג באורך זמן בטבע האנושי אי אפשר שלא יהיה לו מטרה מההכונה של ההשגחה העליונה…
אבל השרשת העיקר הוא שאין במעשה ה'
חסרון,
ומדת העניות והעוני יש לה תכלית במציאות שדוקא העניים משלימים אותה,
והוא ניכר ביותר בהטבת המידות שגוררת הטבת המעשים כדי שנינצל אנו בהם מדינה של גיהנם….
העניות היא גם כן אחת מתשמישי העולם הדרושה מאד לכלל האדם,
ובאשר כל דבר הנצרך אל כלל החברה האנושית,
יסדה ההשגחה העליונה שימצאו יחידים שימלאו את החסרון.
על כן גם העניות,
אם שקשה להממלאים את החובה הכללית עצמם לסובלה,
מכל מקום כך הוא משפט הצדק,
כי לא יבצר מהכלל כל הדרוש לו אף אם יעלה ליחידים ברעה רבה,
כמס הנפשות של יום מלחמה לטובת הכלל המדיני באופנים צודקים.
א.
הרב
קוק שולל את התפיסה הרואה בעוני דבר רע
ופגם של המציאות החברתית.
מדוע
לדעתו תפיסה זו היא "משפט
מעוקל של התנגדות אבירית לכלל דרך ה' "?
ב.
מהי
ההוכחה המציאותית לכך שהעוני הינו חלק
מרצונו של הקב"ה
בבריאה?
ג.
מהו
תפקיד העוני בחברה?
כיצד
הדבר בא לידי ביטוי בהלכות פאה?
ד.
כיצד
מסביר הרב קוק את העובדה שהעניים סובלים
מהעוני רק כדי שהחברה תוכל לתקן דרכיה?
ג.
טרונורופוס הרשע ור'
עקיבא:
צדקה וברית מילה –
הבריאה ופעולת האדם בה
מדרש
תנחומא
(בובר)
פרשת
תזריע,
סימן
ז
שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא:
איזה מעשים נאים של הקדוש –
ברוך –
הוא או של בשר ודם?
אמר לו:
של בשר ודם נאים.
אמר לו טורנוסרופוס הרשע:
הרי השמים והארץ,
יכול אתה לעשות כהם?
אמר לו רבי עקיבא:
לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות,
שאין שולטין בהן,
אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם.
אמר לו:
למה אתם מולים?
אמר לו:
אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן,
לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקדוש –
ברוך –
הוא.
הביאו לי שבולים וגלוסקאות,
[אמר לו:
אלו מעשה הקדוש –
ברוך –
הוא ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים?
הביאו לי]
אנוצי פשתן וכלים מבית שאן,
אמר לו:
אלו מעשה הקדוש –
ברוך –
הוא ואלו מעשה בשר ודם,
אין אלו נאים?
אמר לו טורנוסרופוס:
הואיל הוא חפץ במילה,
למה אינו יוצא מהול ממעי אמו?
אמר לו רבי עקיבא:
ולמה שוררו יוצא בו?
לא תחתוך אמו שוררו?
ולמה אינו יוצא מהול,
לפי שלא נתן הקדוש –
ברוך –
הוא לישראל את המצוות אלא כדי לצרף בהן.
הרב
אליעזר
מלמד,
פניני
הלכה,
משפחה –
ליקוטים ג,
הלכות
ברית
מילה,
עמ'
163 – 162
ביחס למצוות המילה,
לכאורה יש לשאול שאלה צודקת,
מדוע עלינו להתערב ולפעול כנגד הטבע,
אם בדרך הטבע יש לנו ערלה,
מדוע שלא תשאר?
ואם הערלה היא מיותרת ומאוסה,
והקב"ה לא מעוניין בקיומה,
מדוע הוא ברא אותה?
האמת ששאלה זו כבר נזכרה במדרש תנחומא (תזריע ה')
, וכך מובא שם:
שאל טורנוסרופוס הרשע את ר'
עקיבא:
אם הקב"ה רוצה במילה,
למה אין הוולד יוצא מהול ממעי אמו?
וכן בתלמוד במסכת בבא בתרא (ב"ב י,
א)
שאל אותו טורנוסרופוס הרשע את ר'
עקיבא שאלה דומה,
וכך שאל:
אם אלוקיכם אוהב עניים הוא,
שהרי ציווה לתת להם צדקה,
מדוע אינו מפרנסם בעצמו?
וענה לו ר'
עקיבא:
כדי שנזכה אנחנו לקיים את המצווה.
כלומר,
ודאי שהקב"ה יכול לפרנס את העניים,
אלא שבכוונה ברא הקב"ה את עולמו חסר,
בכדי שנהיה אנחנו שותפים בתיקונו.
וכן בעניין הערלה,
ודאי שיכול היה הקב"ה לברוא את האדם מהול ללא ערלה וללא יצרים רעים,
אך לא זו היתה הכוונה בבריאת האדם בצלם אלוקים.
הכוונה היתה שהאדם יהיה שותף עם הקב"ה בבנין העולם,
ולכן השאיר הבורא את העולם חסר ולא גמור,
כדי שאנחנו נשלימו.
וכדי להשלימו צריך גם לעשות מעשים טובים כצדקה,
וגם להסיר את הנטיות השליליות שבטבע האדם.
א.
כיצד
תופס טורנוסרופוס הרשע את הבריאה,
ומדוע
לדעתו כל התערבות של האדם בתוך העולם
פוגמת בה?
ב.
מה
הסברו של ר'
עקיבא
את תפקידו של האדם בהתערבות בתוך המציאות?
כיצד
לפי זה ניתן להבין את חשיבותה של מצוות
הצדקה?
