נושא:
מלכים ב',
פרק ד'
מחברת:
יעל בשן
לכיתות:
ז'-ט'
מלכים
ב',
פרק
ד'
–
האישה
השונמית
תפקידים:
אלישע,
גיחזי,
האשה השונמית, בעלה,
הבן,
עוזר של האשה
האשה:
בעלי היקר, מה שלומך? איך היה היום בשדה?
הבעל:
ברוך ה', בסדר גמור. עבדנו קשה, זרענו חיטה אבל עוד לא סיימנו.
האשה:
מצוין,
איזה יופי. אגב,
אלישע הנביא אמור להגיע לשונם בשבוע הבא, נזמין אותו לארוחת ערב, כרגיל?
הבעל:
כמובן,
כמובן,
מה השאלה. כבוד גדול הוא לנו לארח את אלישע. כמו תמיד, נשחט לכבודו כבש ונעשה ארוחה מכובדת. אני שמח לכל הזדמנות שיש לנו לארח אותו.
האשה:
זה באמת זכות גדולה לארח אותו בביתנו. אתה יודע מה, חשבתי לעצמי שאנחנו יכולים גם לעשות למענו יותר. הרי ברוך ה' יש לנו בית גדול, ואנחנו מרוויחים יפה, אולי נארגן לאלישע איזו יחידת דיור אצלנו בבית? עליית הגג שלנו גדולה ופנויה, נשים לו מה שצריך: מטה,
שולחן,
כסא,
מנורה.
הוא איש צנוע ולא זקוק ליותר מזה, וכל פעם שהוא עובר אצלנו בשונם נוכל להזמין אותו לישון פה לפני שהוא ממשיך בדרכו.
הבעל:
אשתי,
איזו צדיקה את! גומלת חסדים גדולה! כל הכבוד לך, תמיד את חושבת על אחרים ומחפשת איך לעזור להם. רעיון נפלא, פשוט נפלא! מיד אגש לסדר מה שצריך.
כעבור שבוע
אלישע:
מה אתה אומר, גיחזי,
ראית איך הצדיקים האלה משקיעים בנו? גם הכינו ארוחה טעימה כמו תמיד, וגם בנו צימר במיוחד בשבילי, שמו פה מיטה, וכסא,
שולחן ומנורה. איזה אנשים טובים. הייתי רוצה לגמול להם טובה. מה אתה אומר?
גיחזי:
אני מסכים, באמת מגיע להם.
אלישע:
רד למטה בבקשה, ותאמר לאישה כך: הרי את משקיעה בנו כל כך הרבה, וטורחת למעננו כל הזמן, איך אפשר לעזור לך? האם את זקוקה לאיזו שהיא פרוטקציה אצל המלך? יש איזה ענין שאני יכול לסדר בשבילך, איזו בעיה שצריך לפתור?
(גיחזי יוצא מהדלת, וחוזר אחרי כמה רגעים)
גיחזי:
שאלתי אותה אם היא צריכה משהו, והיא אמרה: "בתוך עמי אנכי יושבת". זאת אומרת, היא מתכוונת שהיא מסתדרת ואין לה שום צורך בעזרה מיוחדת.
אלישע:
אז איך בכל זאת נוכל לעזור לה, ולגמול לה טובה?
גיחזי:
אני אגיד לך את האמת, אולי לא שמת לב, אלישע:
בני הזוג האלה כבר מבוגרים, ולמרבה הצער, אה…
לא נולדו להם ילדים…
אלישע:
אתה צודק! איך לא חשבתי על זה! תקרא לה מיד!
(גיחזי קורא לאשה והאשה מגיעה)
האשה:
כן,
אדוני,
בבקשה.
אלישע (בחגיגיות):
בזמן הזה, כעת חיה, בעוד שנה בדיוק, יוולד לך בן.
האשה:
אדוני הנביא, תודה רבה לך, באמת,
אבל אני מבקשת ממך: אל תכזב בשפחתך. אם אתה נותן לי בן, שיהיה בריא ושלם, ושלא יקרה לו משהו חס וחלילה… (האשה יוצאת)
כעבור כמה שנים
הבן:
אמא,
אני רוצה ללכת היום עם אבא לשדה, לראות איך קוצרים, טוב?
אמא,
את מרשה לי?
האשה:
בסדר חמוד שלי, אני מרשה. אבל תשים כובע ותשתה הרבה מים, חם היום מאוד.
הבן:
טוב,
אמא,
להתראות!
(רץ לאבא שלו)
האבא קוצר והבן מסתכל עליו
הבן:
אבא,
כואב לי הראש.
אבא:
טוב,
לך תשב בצל.
הבן:
אבא,
ממש כואב לי הראש, אבא…
(מתחיל לבכות)
אבא:
טוב,
בסדר,
אני אבקש ממישהו שיחזיר אותך הביתה לאמא. (קורא לעוזר) הי,
בוא הנה, הבן שלי לא מרגיש טוב, תחזיר אותו הביתה בבקשה, בסדר?
אשתי כבר תדאג לו.
(העוזר לוקח את הילד. הילד שוכב על הרצפה בצד)
בבית
האשה (בוכה ונסערת): אני לא מאמינה! בבוקר הוא היה בריא ושלם, ועכשיו (מתחילה לבכות) ועכשיו…
הבן שלי… מתוק שלי… הוא מת! אני לא מאמינה… הבן שלי איננו, מת…
(בוכה כמה רגעים ואז מתאוששת ואומרת) אני יודעת מה אעשה. את בני המת אשים בחדרו של אלישע, ומיד אלך אליו.
האשה (קוראת לעוזר). תשמע,
אני צריכה משהו דחוף. תגיד לבעלי שישלח לי אתון טובה לרכיבה, אני צריכה להגיע לאלישע הנביא ומיד אחזור.
העוזר (יוצא וחוזר, ואז אומר): הנה,
האתון מחכה בחוץ. בעלך שאל מה פתאום את הולכת לאלישע הנביא, לא שבת היום, ולא איזה חג, הכל בסדר?
האשה:
הכל בסדר גמור. אנחנו נצא מיד לדרך, ובבקשה אל תעצור בשום מקום עד שנגיע לכרמל, לאלישע.
(האשה והעוזר הולכים, אלישע וגיחזי בקצה השני)
אלישע:
הי,
גיחזי,
אני רואה משהו מתקרב. נדמה לי שזו האישה השונמית. מה פתאום היא מגיעה לכאן? אני מקווה שלא קרה שום דבר. רוץ לקראתה, ותשאל אותה אם כולם בסדר: היא,
בעלה והילד.
גיחזי (רץ אל האישה). שלום.
הכל בסדר? השָׁלוֹם לָךְ? הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ?
הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד?
האשה:
כן,
שלום לכולם, הכל בסדר.
(האשה מגיעה לאלישע וכורעת לרגליו)
גיחזי:
הי,
סליחה,
גבירתי,
זה לא מקובל.. (מנסה להזיז אותה מאלישע)
אלישע:
לא,
גיחזי,
הרפה ממנה. אני מבין שמשהו קרה, אבל ה' מעלים ממני. נשמע מה יש לאישה לומר.
האשה (צועקת ובוכה): תגיד לי, אני ביקשתי משהו? אני רציתי בן? אני ביקשתי שתיתן לי בן, תגיד לי? הרי אמרתי לך שלא תרמה אותי, שלא תיתן לי בן שאחר כך יקרה לו משהו! למה עשית לי את זה, למה?
אלישע:
גיחזי,
תקשיב לי טוב עכשיו. חֲגֹר מָתְנֶיךָ,
וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ,
כִּי–תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ,
וְכִי–יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ;
וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי,
עַל–פְּנֵי הַנָּעַר.
(גיחזי יוצא לדרך)
האשה:
חַי–ה'
וְחֵי–נַפְשְׁךָ אִם–אֶעֶזְבֶךָּ.
תסלח לי אדוני הנביא, אבל אני לא מסכימה. אני לא סומכת על גיחזי. אני רוצה שאתה תבוא אל הנער.
אלישע והאשה הולכים.