דברי הימים ב, פרק לב

וישלח
חזקיה –
אחר
שתפש ערי יהודה הבצורות ושם פניו ירושלים,
כמו
שאומר בדברי הימים ופנה למלחמה על ירושלים,
שלח
לו חזקיה אל לכיש שהיה שם מלך אשור והיא
מערי יהודה ושלח לו:
'חטאתי
שוב מעלי'
כלומר
חטאתי שמרדתי בך ולא עבדתי שוב מעלי ואת
אשר תגזור עלי אתן.
ושב
לו בפעם ההיא אחר שנתן לו מה שהטיל עליו
שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב.
לאחר
זמן שב לו לארץ יהודה לאחר שפסק מלתת לו
שנה בשנה מה שהטיל עליו,
כמו
שאמר לו רבשקה על מי בטחת כי מרדת בי.
ובא
עד לכיש ומשם שלח מלאכיו עם קצת חיילותיו
לירושלים ודבר מה שדבר ולא קבלו אותן
הדברים.
ושב
לו רבשקה עם חיילותיו ואמר כי אז השלימו
עמו שבנא וסיעתו ועליהם נאמר 'לא
תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר'.
ומצאו
רבשקה כי נסע מלכיש ובא ונלחם על לבנה,
ושם
באה לו שמועה כי תרהקה מלך כוש יצא להלחם
עמו ונסע משם.
ומשם
שלח מלאכים אל חזקיהו פעם שניה והפחידו
כי בשובו ממלחמת כוש יבא עם חייליו על
ירושלים.
והלך
לו ונלחם על כוש ומלך מצרים ועם כל השבי
ההוא בא לו ירושלים וחנה על העיר,
ובלילה
ההוא יצא מלאך ה'
והכה
במחנה אשור ויצאו ישראל ובזזו כל הבזה
ההיא ועל זה אמר 'נתתי
כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך'
וכן
נאמר 'יגיע
מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך
יעברו ולך יהיו וגו'.
ואותם
שנצלו מן המלחמה שבו לדת ישראל כמו שאמר
'אך
בך אל ואין עוד אפס אלהים'
ועליהם
נאמר 'והיו
חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען
ונשבעות לה'
צבאות'.
וכל
אותה הפרשה בארתי כל הענין הזה כאחד לפי
שאינו מבואר כלו במקום אחד לא בזה הספר
ולא בישעיה ולא בדברי הימים:

משנה
מסכת
פסחים
פרק
ד,
ט

ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו כיתת נחש הנחשת והודו לו גנז ספר רפואות והודו לו על שלשה לא הודו לו קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו:

פירוש
המשנה
לרמב"ם
מסכת
פסחים
פרק
ד

הלכה זו היא תוספתא,
אבל ראיתי לפרשה ג"כ לפי שיש בה תועליות.
ספר רפואות,
היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו,
כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת"
שאם עושין "טלסם"
בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים,
ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו,
וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה'
מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם,
כי ה'
אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות.
וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו.
ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך,
ומשקין אותו כך,
וגורם למחלה זו וזו,
ורפואתו בכך וכך,
שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו,
וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו.

ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא,
וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה'
במחלותיהם אלא על ספר הרפואות,
עמד וגנזו.
ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות,
הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון.
ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק,
האם נאמר שהסיר בטחונו מה',
והוי שוטים יאמר להם,
כי כמו שאני מודה לה'
בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני,
כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה.
ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו.