ב
ית חינוך
תורני קהילתי
נושא:
דף
לימוד הורים וילדים בנושא –
תשובה.
הדף
מיועד לכלל גילאי היסודי.
)שאלות
המסומנות ב *
מיועדות
לכיתות ד'-ו',
ואילו
שאר השאלות לכיתות א'-ג'.(
הדף
נכתב ע"י
אריאל משניות.
לימוד
הורים וילדים בנושא התשובה
שלב
ראשון
–
החרטה.
-
החרטה.
יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה',
וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם וְשִׁלֵם על העוון...
ויתחרט על מעשיו הרעים,
ויאמר בלבבו:
מֶה עשיתי?
איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני,
ולא יגוֹרתי מתוכחות על עוון ומן השְפָטִים הרעים,
כי רבים מכאובים לרשע?
לא חמלתי על גופי,
ולא חסה עיני עליו מִשַׁחֲתוֹ מפני הנאת רגע אחד,
ונמשלתי לאיש שיגזול ויחמוס ויאכל וְיִשְׂבַּע,
ויודע כי אחרי אכלו ואחרי שתו יַגְרֵס השופט בחצץ שניו... (שערי תשובה לרבינו יונה מגירונדי)
מה פירוש המילה חרטה,
מדוע היא כ"כ חשובה?
האם קרה לך שהתחרטת על משהו לאחר שעשית אותו?
נסה להסביר את המשל אשר מודגש בקו.
(*)
מה המשמעות שלו לתהליך התשובה,
ולחיי היום יום?
(*)
שלב שני – עזיבת החטא.
-
עזיבת החטא,
כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד…
והאיש המתייצב על דרך לא טובה,
תמיד,
וגבר על חטאיו דורך בכל יום ושונה באוולתו,
ושב במרוצתו גם פעמים רבות,
וכל עת אוהב הרע ומכשול עונו ישים נוכח פניו,
רוצה לומר התאווה והיצר,
וחפצו ומגמתו,
אשר לא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות –
ראשית תשובת האיש הזה,
לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה,
ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא… והמשל בזה –
למי שאוחז השרץ ובא לטבול ולהיטהר,
כי יניח השרץ תחלה ואחרי כן יטבול ויטהר.
וכל זמן שהשרץ בידו עוד טומאתו בו,
ואין הטבילה מועילה.
והנה עזיבת מחשבת החטא –
היא השלכת השרץ (שערי תשובה לרבינו יונה מגירונדי).
"טובל ושרץ בידו"
זהו מושג מרכזי ביהדות.
נסו לחשוב – איזה מצב המשל הזה מתאר.
(רמז:
מדוע אנו טובלים במקוה,
ולמה גורם השרץ).
נסו להיזכר,
האם קרה לכם שהתקשיתם לעזוב התנהגות לא טובה שנמשכה לאורך זמן?
כיצד הרגשתם לאחר ששיפרתם התנהגותכם?
שלב
שלישי
–
הוידוי.
-
הוידוי.
שנאמר (ויקרא ה,
ה):
והתודה אשר חטא עליה,
ויש עליו להזכיר עונותיו ועונות אבותיו,
כי היה נענש עליהם באחזו מעשי אבותיו בידו.
וכן כתוב (שם כו,
מ):
והתודו את עונם ואת עון אבותם. –
(שערי תשובה לרבינו יונה מגירונדי).
עיינו בדברי הרמב"ם – כיצד מתוודים.
"כֵּיצַד
מִתְוַדֶּה—אוֹמֵר
אָנָּא ה'
חָטָאתִי
עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ,
וְעָשִׂיתִי
כָּךְ וְכָּךְ,
וַהֲרֵי
נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי,
וּלְעוֹלָם
אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה.
זֶה
הוּא עִיקָרוֹ שֶׁלּ וִּדּוּי;
וְכָל
הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּלְהַאֲרִיךְ
בְּעִנְיָן זֶה,
הֲרֵי
זֶה מְשֻׁבָּח...
וְכֵן
הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ אוֹ הַמַּזִּיק
מְמוֹנוֹ—אַף
עַל פִּי שֶׁשִּׁלַּם לוֹ מַה שְׁהוּא
חַיָּב לוֹ—אֵין
מִתְכַּפֵּר לוֹ,
עַד
שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת
כְּזֶה לְעוֹלָם"
(רמב"ם פ"א מהלכות תשובה ה"ב)."
מדוע כ"כ חשוב להתוודות בפה על המעשים הלא טובים?
שלב רביעי – קבלה לעתיד.
-
נסו לחשוב:
מדוע חשוב כ"כ השלב האחרון של קבלה לעתיד?
לפניכם סיפור העוסק בנושא.
קראו את הסיפור וענו על השאלה בסופו.
סיפור:
סליחה
שבלב
/ דבורה
עומר
אחרי ראש השנה סיפרה המורה לתלמידיה על יום הכיפורים הקרב ובא:
"יום זה, ילדים,
הוא יום של סליחה. בני–אדם מבקשים זה מזה סליחה על מעשים רעים ועל עלבונות, וביום זה צריך לסלוח לכל מי שמבקש סליחה".
דני חשב בליבו:
"מצוין,
אני אבקש סליחה מכל האנשים.
לא תהיה להם ברירה הם יהיו מוכרחים לסלוח לי,
ולא יוכלו לכעוס עלי עוד כל השנה".
וזאת עליכם לדעת:
דני צריך היה באמת לבקש סליחות רבות.
הוא היה ילד שובב ופרוע,
שהרבה להציק ולהרגיז את הכל.
אך לא היה לו זמן רב להרהורים.
הוא אכל בחטיפה את ארוחת הצהריים וירד לחנות המכולת של מר יעקובי.
נכנס אל החנות,
חפן גרעינים מן השק הפתוח שליד הדלת,
תחב אצבעו אל שק הסוכר וליקק, ובפה מלא אמר:
"מר יעקובי, בעוד כמה ימים יום כיפורים.
אז באתי לבקש ממך סליחה,
שאני תמיד חוטף מהשקים שלך ומלקק לך בחנות ממתקים בלי כסף".
"בסדר,
בסדר",
ענה מר יעקובי;
ולדני היתה הרגשה,
כי החנווני רוצה שהוא ילך כבר. הוא כאילו קיבל את ההתנצלות שלו בחוסר–רצון ורצה להיפטר ממנו. מדוע?
זאת לא הבין דני.
יצא אל הרחוב להמשיך לבקש סליחה לכבוד יום הכיפורים.
בדרכו פגש את חגית הקטנה,
בת השכנים.
"סליחה",
אמר לה, "סליחה,
עכברון,
שאני תמיד מושך בצמות הזנביות שלך. סליחה לכבוד יום כיפור, ואת מוכרחה לסלוח לי".
חגית אמרה: "בסדר,
אני סולחת לך",
והחלה מתרחקת. מן הניסיון למדה,
כי מדני זה כדאי להתרחק מהר ככל האפשר. הוא מיהר אחריה ומשך משיכה חזקה בשתי צמותיה. "על המשיכה הזאת כבר אבקש ממך סליחה ביום הכיפורים הבא, בסדר?"
שאל בצחוק.
"לא",
פרצה חגית בבכי,
"תדע לך, שאני לא סולחת לך גם עכשיו – אפילו אם ביום כיפורים צריכים לסלוח.
אני שונאת אותך,
ולא רוצה לסלוח לך, לא ביום כיפור זה ולא בשום יום כיפור. אתה יכול לבקש ממני סליחה עד מחר – ולא תקבל אותה".
כך אמרה חגית וברחה, כשדמעות זולגות מעיניה.
כל אותו יום,
וגם למחרת, ביקש דני סליחה:
מן השכנים, מן הילדים בכיתה,
ממוכר הפלאפון הזקן.
סליחות רבות ביקש – אך חש כי האנשים אינם רוצים לסלוח לו.
בערב שוחח על כך עם אמא: " אני מרגיש שהם לא סולחים לי", אמר לה, "למה אמא? למה איש אינו מוכן לסלוח לי? הם אומרים שהם סולחים לי,
מפני שיום הכיפורים מתקרב – אבל זה רק בפה,
לא בלב".
הביטה אמא בדני ושאלה: "האם ביקשת סליחה מכל הלב?
האם באמת רצית שיסלחו לך?
האם החלטת לשנות את התנהגותך?
או סתם ביקשת סליחה?"
דני לא ענה.
הוא הרהר בדברי אמו.
נכון, היא צודקת. איך יכול היה מר יעקובי לסלוח לו,
כשראה שבאותו רגע שביקש סליחה המשיך לסחוב ממתקים? וכשביקש סליחה מחגית הקטנה, המשיך לנהוג בגסות.
הוא לא שינה ממנהגו עם אף אחד מהאנשים שמהם ביקש סליחה.
הוא ביקש הרבה סליחות, אך הבקשה היתה מן הפה ולא מן הלב.
"אני חושב, אמא,
שאני מבין עכשיו איך צריך לבקש סליחה,
אמר. מחר אלך שוב ואבקש סליחה מכולם. אראה להם שאני באמת רוצה שיסלחו לי,
וכבר ממחר אתחיל להתנהג טוב יותר. את חושבת שמחר יסלחו לי,
אמא?"
"אם תבקש סליחה כך שזה ייצא לא רק מן הפה, אלא גם מן הלב, אני בטוחה שיסלחו לך" אמרה אמא.
ובאמת כך היה.
ספרו את הסיפור מחדש ועזרו לדני לחזור בתשובה לפי השלבים שלמדנו.
שנזכה לשוב בתשובה שלימה אל בוראנו ושנזכה לשנה טובה ומתוקה.
בדף הבא פעילות בעקבות תערוכת סוכות.
מוזמנים !