בס"ד
עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
כאשר הגעתי לכיתה בפעם הראשונה,
הרגשתי ממש נורא. כולם הכירו אחד את השני, ורק אני ילד חדש, לא מכיר אף לא אחד. פחדתי מכולם, ועד יותר התביישתי מכולם.
בהפסקה כולם יצאו לשחק, ואני … נשארתי עצוב לבדי בכיתה.
המורה שלי הרגישה שנשארתי בכיתה,
ושאלה אותי למה לא יצאתי לשחק? "כי אני לא מכיר אף ילד"
עניתי.
"אבל אם לא תצא לשחק, באמת לא תכיר אף ילד, ותישאר לבד, כי גם הילדים לא יכרו אותך!"
אמרה המורה.
בהפסקה הבאה כן יצאתי,
ובהיסוס רב ביקשתי להצטרף למשחק כדור רגל . בחרתי דווקא בכדור רגל, כי זה משחק שאני מאוד אוהב, ויודע לשחק טוב. רציתי שכולם יראו במה אני טוב, וירצו להיות חברים שלי. באמת הצלחתי!
מאז כולם רצו לשחק בקבוצה שלי. לאט לאט כולם הכירו אותי, אהבו אותי, ותמיד שהיו צריכים לבחור מישהו לעשות משהו חשוב, בחרו אותי. עברה שנה, ובשנה השניה,
בהתחלת השנה, נבחרתי לוועדת כיתה, ולוועד התלמידים של בית הספר.
נתנו לי תפקיד לקבוע מי ישחק במגרש הכדור סל החדש בכל הפסקה.
הרגשתי מאושר, אני החזק, אני קובע, אני אוכל לתת לחברים שלי לשחק יותר, אני אשחק מתי שאני רוצה. ממש כיף!
בהפסקה הראשונה באו אלי בערך 100 ילדים,
כולם רוצים לשחק. מה אני עושה? כולם התחילו לצעוק,
ילדים התחילו לתת מכות אחד לשני, ואני מנסה להרגיע,
צועק עליהם "תפסיקו!",
אבל אף אחד לא מקשיב לי. כל כך שמחתי שהגיע הצלצול,
וכולם חזרו לכיתה, בלי לשחק במגרש… .
פתאום הבנתי כי להיות גדול ואחראי, זה עושה רושם של כיף וחשוב, אבל באמת זה מאוד לא קל. אחד הילדים ניגש אלי והציע לי שאמנה מכל כיתה ילד שיקבע את התור בכיתה שלו, ורק מי שהגיע תורו – יוכל לשחק במגרש. "ומה יהיה התפקיד שלי?"
שאלתי.
"אתה תהיה האחראי הגדול. כאשר יכתבו בעיתון את השמות של האחראים,
יכתבו את השם שלך. לך יהיה הזכות להחליט כי ילד מסוים ישחק או לא ישחק. אתה תהיה מעל כולם !" ענה הילד. מאוד שמחתי על ההצעה הטובה, ומיד בהפסקה הבאה קבעתי לכל כיתה אחראי על התור בכיתתו.
בהפסקה הבאה באו אלי שני ילדים מאותה הכיתה ורבו, שלחתי אותם לאחראי של הכיתה שלהם, שהוא ינסה לבדוק מה לעשות. הוא חזר אלי ואמר שהוא לא יודע מה לעשות. החבר שלי שהציעה לי למנות אחראי כיתתי, אמר לי לעזוב את המריבות הקטנות, זה שטויות.
אתה תטפל רק בדברים שכולם ישמעו עליהם,
וכולם ידעו שאתה גדול וחשוב!
אבל אני חשבתי אחרת. פניתי לאחראים על הכיתות,
ואמרתי להם שינסו להתגבר על המריבות הקטנות. רק מה שהם לא ידעו איך לפתור, שהם ישלחו אותם אלי, גם אם זו סתם מריבה בין שני ילדים מכתה א', שהיא ממש לא חשובה. אם זו בעיה קשה – אני האחראי,
וזה לא משנה מי בא.
גם בשבת קרובה, נקרא בע"ה על יתרו שמציע למשה למנות עוזרים לעצמו,
ושמשה ישפוט רק דבר "גדול",
רק דברים חשובים שכולם ישמעו עליהם,
וידעו שמשה אדם חשוב!
אבל משה לא לוקח דווקא את הדברים החשובים,
אלא רק את הדברים הקשים ("את הדבר הקשה יביאון למשה"),
רק בגלל שהוא יכול לדבר עם הקב"ה,
ויכול לבקש תשובות לשאלות הקשות . למשה לא חשוב להיות חשוב! חשוב לו לעזור הכי טוב לכל אחד, ולא משנה אם זה אדם חשוב או לא!
אדם טוב ורציני, לא צריך לעשות הצגות כדי שכולם ידעו שהוא חשוב. המעשים הטובים והחשובים שהוא עושה, הם הדברים שיגרמו לכולם לאהוב אותו ולהעריך אותו!
שמות פרק יח
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:
-
קראו לי על שם העזרה שעזרו לאבא שלי.
מה שמי?
(י"ח 4). -
מה היה בתפריט של הסעודה של יתרו והאורחים?
(י"ח 12). -
מי היה עלול ליבול,
למרות שהוא לא צמח?
(י"ח 18).
-
אין לו משקל,
ובכל זאת הוא כבד.
למה הכוונה?
(י"ח 18). -
מי קיבל עצות,
ומיד שלח לחו"ל את מי שנתן את העצות?
(י"ח 24 –
27). -
מה היה הלבוש של הבנים בתקופת יציאת מצרים?
(י"ט 10).
7. איזו מצוות עשה יש גם לחיות?
(י"ט 10).
שבת
שלום!
בהצלחה!
