נושא
הדף:
בראשית,
פרק
טו:
ברית
בין
הבתרים
–
שאלות
עיון
תשובות
לדף
עבודה
של
המורה
טפת
הלפרין
אולפנת
עפרה.
מתאים לכיתות י'-י"ב הלומדים ספר בראשית.
הברית נכרתה על עניין הארץ אחרי ההבטחה על
הזרע בפסוקים א–ו.
– "וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ":
(בראשית טו, ה)
שאלת חזרה:
1
.
כיצד מגיב אברהם להודעת הא–ל בפסוק ז'? בַּמָּה
אֵדַע
כִּי
אִירָשֶׁנָּה
(בראשית
פרק
טו,
ח).
עייני שוב ברש"י לפסוק ו':
מה הן שתי
הגישות לפרש את תגובת אברהם בפסוק ח', מה הוא בעצם שאל שם?
רש"י בראשית פרק טו פסוק ו
דבר אחר במה אדע,
לא
שאל
לו
אות
אלא
אמר
לפניו
הודיעני
באיזה
זכות
יתקיימו
בה,
אמר
לו
הקב"ה
בזכות
הקרבנות:
לדעת
רש"י
בגישה
הראשונה
באמת
אברהם
לא
שאל
בעניין
הזרע
אלא
בעניין
הארץ
וביקש
אות.
הגישה
השנייה
טוענת
שהשאלה
בַּמָּה
תתפרש
במובן
באיזו
זכות.
הוסיפי גם עיון ברמב"ן לפסוקים ז–ח "אֲנִי ה' אֲשֶׁר"
בַּמָּה אֵדַע? כיצד הרמב"ן מעמיק את הגישה השנייה בפירוש
רש"י?
מה הן
שני
החששות
שאברם זקוק להם לחיזוק?
רמב"ן בראשית פרק טו פסוק ז
והנה עתה לא גזר שיתננה לו, אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננו לו, ולכן
חשש
אברהם
פן
יהיה
בירושת
הארץ
תנאי
המעשים אף על פי שאמר לו פעמים (לעיל יב ז, יג טו) לזרעך אתן את הארץ הזאת, כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו זרע, ולכן אמר במה אדע כי אירשנה:
ואינו כשאלת "מה אות" (מ"ב כ ח), וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא, אֲבָל
בִּקֵּש
אַבְרָהָם
שֶׁיֶּדַע
יְדִיעָה
אֲמִתִּית
שֶׁיִּירָשֶׁנָּה
וְלֹא
יִגְרֹם
חֶטְאוֹ
אוֹ
חֵטְא
זַרְעוֹ
לְמָנְעָהּ
מֵהֶם,
או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיה יח ז). והקדוש
ברוך
הוא
כרת
עמו
ברית
שיירשנה
על
כל
פנים:
לדעת
הרמב"ן
חשש
אברהם
שהברית
היא
תלוית
תנאי
ושמא
יגרום
החטא
ויבטל
את
ההבטחה.
החשש
השני
היה
בעניין
ארכה
של
הברית
מה
יקרה
במידה
והכנעני
יעשה
תשובה
האם
ברית
זו
היא
זמנית
בלבד
או
נצחית.
אברהם
ידע
שהוא
יירש
את
הארץ
אבל
הוא
שואל
מה
יהיה
על
בניו
אם
יחטאו,
האם
גם
הם
ירשו
את
הארץ?
2
.
עייני בפשט הכתוב בפסוקים ח–כא,
מה היא תשובת ה' לשאלת אברהם?
א.
מה עליו לעשות? את מי לקחת? (כמה?)
ומה לעשות בהם? (פסוקים ט–יא).
וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: בראשית פרק טו, ט–י
על
אברהם
לקחת
עֶגְלָה
מְשֻׁלֶּשֶׁת
וְעֵז
מְשֻׁלֶּשֶׁת
וְאַיִל
מְשֻׁלָּשׁ
וְתֹר
וְגוֹזָל
לבתר
את
העגלה
העז
והאיל
( לגבי
הכמות
הדבר
תלוי
בפירוש
המילה
מְשֻׁלֶּשֶׁת
אם
נסבירה
כמייצגת
מספר
כפירוש
אונקלוס
רש"י
והרמב"ן
או
כאבע"ז
עגלה
או
עז
ואיל
בני
שלוש
שנים
או
בהמה
משובחת
המפוטמת
כהלכה.
לפי
גישת
רש"י
אברהם
נצטווה
לקחת
9 בהמות
ותור
אחד
וגוזל
אחד
ואילו
לפי
הפירוש
השני
יש
כאן
שלוש
בהמות
תור
וגוזל).
עליו
לבתר
את
הבהמות
ולעומת
זאת
לא
לבתר
את
הציפור
עליו
להעמיד
את
הבתרים
אלו
מול
אלו
לתת
גם
את
התור
והגוזל
איש
לקראת
רעהו,
כי
גם
הם
היו
בברית,
אבל
לא
לבתר
אותם
בתווך.
ודרך
כורתי
ברית
לחלק
בהמה
ולעבור
בין
בתריה.
ב.
עייני בפסוק י"א מי היה גורם מפריע? מה עשה אברהם? (היעזרי באבע"ז).
וַיֵּרֶד
הָעַיִט
עַל
הַפְּגָרִים
וַיַּשֵּׁב
אֹתָם
אַבְרָם
(בראשית
טו,
יא).העיט
(העיטים
העיט
כשם
קיבוצי
–
להקת
עופות
דורסים
– לפי
חלק
מהפרשנים)
הִווה
גורם
מפריע
לקיום
הברית
ואברהם
גרשו.
ג.
מה הם הזמנים של "הטקס"
הזה? ומה קורה בכל אחד מהם? פסוק יב ואילך, פסוק יז ואילך.
וַיְהִי
הַשֶּׁמֶשׁ
לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה
גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
(בראשית פרק טו,
יב).
וַיְהִי
הַשֶּׁמֶשׁ
בָּאָה
וַעֲלָטָה
הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
בַּיּוֹם
הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (בראשית טו,
יז–יח).
מ
צד
אחד,
נאמר
בפסוקים
שהברית
היתה
בלילה
"ויהי
השמש
לבוא
– אימה
חשכה
גדולה…
ועלטה
היה",
אבל
אחר
כך
נאמר
"ביום
ההוא
כרת
ה'
את
אברם".ככל
הנראה
היתה
תחילת
דבר
ה'
במחזה
לאברם
לעת
ערב
לפני
השקיעה,
מעשה
הלקיחה
והביתור
נעשו
ביום
עד
לערבו
של
אותו
יום
ואילו
מעשה
כריתת
הברית
היה
לאחר
שקיעת
החמה
(ויהי
השמש
באה),
ומתוך
העלטה
בקע
אור
היום
בַּיּוֹם
הַהוּא
כָּרַת
ה'
אֶת
אַבְרָם
בְּרִית.
3.א.-
עייני בפרשנות לפסוק ט, מדוע "משולש/ת"?
לפי רש"י – מה הרמז? לפי האבע"ז – מה ה"ישר בעיני"? ולפי הרמב"ן "ורמז"…"ויתכן שיהיה".
לדעת
רש"י:
השלושה
מסמלים
קורבנות
עגלה
משלשת
– שלשה
עגלים,
רמז
לשלשה
פרים
פר
יום
הכיפורים,
ופר
העלם
דבר
של
צבור,
ועגלה
ערופה:ועז
משלשת
– רמז
לשעיר
הנעשה
בפנים,
ושעירי
מוספין
של
מועד,
ושעיר
חטאת
יחיד:ואיל
משולש
– אשם
ודאי,
ואשם
תלוי,
וכבשה
של
חטאת
יחיד:
לדעת
אבן–עזרא:
גם
יש
כאן
רמז
לקרבנות
אלא
והישר
בעיני
בת
שלש
שנים.
ולא
שלוש
כפירוש
רש"י.
לדעת
הרמב"ן:
מדובר
בקרבנות
מהן
יקריבו
לפניו
זרעו,
העולה
והחטאת
והשלמים,
ויתכן
שיהיה
טעם
"משולשת"
שיביא
אותן
רצופות
כלומר
שלא
אמר
שלוש
כדי
לצוות
את
אברהם
שיפריד
כל
מין.
3
.ב.-
עייני בפרשנות לפסוק י' – 1. מדוע בתר – חתך אותם?
2.
עייני ברש"י על מי ועל מה מדובר במקור שרש"י מצטט מירמיהו ל"ד?
1. אברהם
חתך
אותם
מפני
שדרך
כורתי
ברית
לחלק
בהמה
ולעבור
בין
בתריה
ואולי
המשמעות
היא
שהיו
כורתי
הברית
נשבעים,
שאם
לא
ישמרו
את
הברית
יהיה
דינם
כדין
העגל
החתוך.
2
.
בספר
ירמיהו
פרק
לד
פסוק
יט
מדובר
על
שָׂרֵי
יְהוּדָה
וְשָׂרֵי
יְרוּשָׁלִַם
הַסָּרִסִים
וְהַכֹּהֲנִים
וְכֹל
עַם
הָאָרֶץ
הָעֹבְרִים
בֵּין
בִּתְרֵי
הָעֵגֶל:
דהיינו
שלא
שמרו
את
ברית
סיני
וערבות
מואב
ועברו
על
התחייבות
עם
ישראל
עת
כרת
עמם
הקב"ה
ברית.
עייני ברד"ק מדוע לדעתו מבתר אברהם את הבהמות?
רד"ק:
ורמז
לו
בזה
שכל
האומות
האלה
שהרעו
לישראל
כולם
יהיו
מחולקים
ומבותרים,
ויהיו
אלה
כנגד
אלה
ויילחמו
זו
בזו
עד
שיִכלו,
וכך
יהיו
מחולקים
בתורתם
ובאמונתם.לדעת
הרד"ק
הביתור
אינו
רק
אזהרה
אלא
סמל
לעתיד
לבוא
על
אומות
העולם.
את מי אברהם לא בתר?
רש"י:
ואת
הצפור
לא
בתר
– רמז
שיהיו
ישראל
קיימין
לעולם:
יותר
במשמעות
פיזית
קיומית!
רד"ק:
לפיכך
אמר
ואת
הצפור
לא
בתר.
כי
ישראל
מפוזרים
בגלות
בארבע
רוחות
השמים,
והם
לעם
אחד
דבקים
בתורתם
ובאמונתם,
כולם
ממזרח
עד
מערב,
תורה
אחת
להם,
לא
שנו
דתם
במצר
הגלות
והגזרות
הקשות
העוברות
עליהם
תמיד.
לדעתו הסמל באי ביתור הציפור הוא סמל לאחדות הדעות של עם ישראל גם שהם "מבותרים"
פיזית בגלות.
לפי הרד"ק – על מי ירד העיט באופן מיוחד? (בשונה מפירושו של האבן–עזרא),
ומהו הרמז בכך?
רד"ק:
הם
הפגרים
השלמים,
כי
לא
אמר
"על
הבתרים"
אלא
על
הפגרים
והם
השלמים
שהם
התור
והגוזל;
וראה
שהיו
יורדים
הדורסים
על
התור
והגוזל
לאכלם
ולכלותם
ואברם
היה
מנשב
אותם
ומפריחם
מעליהם;
רמז
לו
בזה,
כי
בכל
דור
ודור
אומות
העולם
עומדים
עלינו
לכלותנו
והקבה"ו
מצילנו
מידם
בזכות
אברהם,
כמו
שנאמר
(ויקרא
כ"ו)
"ואף
גם
זאת
בהיותם
בארץ
גלותם
לא
מאסתים
ולא
געלתים…"
ונאמר
(שם)
"וזכרתי
להם
ברית
ראשונים…"
אבן
עזרא:
על
הפגרים
על
הגופות.
לפי הרד"ק העיט כסמל לאומות העולם המנסים לכלות את התור והגוזל,
ולדעת אבע"ז מדובר על פגרי הבהמות.
אמרו (ב"ר מד יז)
אימה שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית,
גדולה,
נופלת עליו:
והיה
הענין
הזה
לאברהם,
כי
כשהקב"ה
כרת
עמו
ברית
לתת
הארץ
לזרעו
לאחזת
עולם
אמר
לו
כמשייר
במתנתו,
שארבע
גליות
ישתעבדו
בבניו
וימשלו
בארצם,
וזה
בעל
מנת
אם
יחטאו
לפניו.
ואחרי
כן
הודיעו
בבאור
גלות
אחרת
שיגלו
תחלה,
שהוא
גלות
מצרים,
שכבר
נענש
בו
כאשר
פירשתי
(לעיל
יב
י):
רמב"ן בראשית פרק טו פסוק יב
3.ג.-
עייני בפרשנות לפסוק יב – כיצד מפרש רמב"ן על פי דרשת חז"ל את שלבי הגלויות:
דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו, כמשא כבד תכבד ממנו.
אימה:
זו
בבל.
חשיכה:
חשכה
זו
מדי,
גדולה:
זו
מלכות
אנטיוכוס.
נופלת
עליו:
זו
אדום
(הרמב"ן
מתכוון
לרומאים
לאחר
מכן
הנצרות).
3.ד.-
1. "וזה על מנת אם יחטאו לפניו" פרשי משפט זה!
2.
לאור פרוש זה מדוע פסוקים יג–יד מפורטים בהמשך? למי הם מכוונים? מדוע 'זה מגיע'? למי?
על מה?
שעבוד
ארבע
גליות,יקרה
אך
ורק
אם
ישראל
יחטאו
אם
לא
ינצלו
מדין
זה
הפסוקים
הבאים
ככל
הנראה
הפסוקים
הללו
מדברים
במצב
של
חטא
ועל
כן
צאצאיו
של
אברהם
יגלו
למצרים
ובסוף
התהליך
יזכו
לשוב
לברית
הארץ
שהובטחה.
עניין
הכתוב,
אף
על
פי
שאני
אומר
לך
לזרעך
נתתי
את
הארץ
הזאת,
ידוע
תדע
כי
טרם
תתי
אותה
להם
יהיו
גרים
בארץ
לא
להם
ארבע
מאות
שנה
וגם
יעבדום
וענו
אותם.
ורבי
אברהם
אמר,
ידוע
תדע
כי
גר
יהיה
זרעך
בעבדות
ועינוי
עד
קץ
ארבע
מאות
שנה
מן
היום
הזה.
ואם
כן
הודיעו
קץ
הגאולה
ולא
הודיעו
כמה
ימי
הגלות.
גם
נכון
הוא:
רמב"ן
בראשית
פרק
טו
פסוק
יג
תוכן
התגלות
ה'
–
פסוקים
יג–טז
וַיֹּאמֶר
לְאַבְרָם
יָדֹעַ
תֵּדַע
כִּי
גֵר
יִהְיֶה
זַרְעֲךָ
בְּאֶרֶץ
לֹא
לָהֶם
וַעֲבָדוּם
וְעִנּוּ
אֹתָם
אַרְבַּע
מֵאוֹת
שָׁנָה:
וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:
ב
ראשית פרק טו, יג–טז
4.–
א.
עייני בפירושו של הרמב"ן לפסוק יג.
-
מה הוא הקושי שמצא הרמב"ן בפסוק זה?
עם ישראל לא שועבד במצרים 400 שנה הרי שהה שם רק 210 שנה!
-
מה כוונתו בביטוי "וזה מקרא מסורס"?
מונח:
"מקרא מסורס" –פסוק שסדר המילים בו אינו זהה לסדר המילים הרגיל במקרא.
-
מה הוא מבנהו החדש של הפסוק לדעתו?
כ
י
גר
יהיה
זרעך
בארץ
לא
להם
ארבע
מאות
שנה
ועבדום
וענו
אותם.
4 –
ב.
– דרך פירושו זו מתאפיינת לכמה פסוקים נוספים שהוא מדגים בהם את הצורך להעמידם מחדש.
פרשי את הקושי בארבעת הפסוקים הבאים:
1. וַתְּדַבֵּר
אֵלָיו
כַּדְּבָרִים
הָאֵלֶּה
לֵאמֹר
בָּא
אֵלַי
הָעֶבֶד
הָעִבְרִי
אֲשֶׁר
הֵבֵאתָ
לָּנוּ
לְצַחֶק
בִּי:
בראשית
פרק
לט
פסוק
יז
המבנה
הנכון
של
הפסוק
היה
צריך
להיות
בא
אלי
לצחק
בי
העבד
העברי
אשר
הבאת
לנו
מפני
שאשת
פוטיפר
רצתה
לספר
לבעלה
קודם
כל
על
מעשהו
של
יוסף
ועל
כן
לפנינו
מקרא
מסורס.
2. וְכָל
הָאָרֶץ
בָּאוּ
מִצְרַיְמָה
לִשְׁבֹּר
אֶל
יוֹסֵף
כִּי
חָזַק
הָרָעָב
בְּכָל
הָאָרֶץ:
בראשית
פרק
מא
פסוק
נז
צורת
הפסוק
לאחר
השינוי
וכל
הארץ
באו
מצרים
אל
יוסף
על
מנת
לשבור
–
ועל
כן
סרסהו
ופרשהו.
שאם
תפרשהו
כסדרו
(כפי
שהוא
כתוב)
היה
צריך
לכתוב
לשבור
מן
יוסף:
3. כִּי
כָּל
אֹכֵל
חָמֵץ
וְנִכְרְתָה
הַנֶּפֶשׁ
הַהִוא
מִיִּשְׂרָאֵל
מִיּוֹם
הָרִאשֹׁן
עַד
יוֹם
הַשְּׁבִעִי:
(שמות
יב,טו).
היה צריך להיות מהיום הראשון עד היום השביעי תשביתו שאור מבתיכם מפני שכי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי ונכרתה…
4.
בַּיּוֹם
הַהוּא
יַשְׁלִיךְ
הָאָדָם
אֵת
אֱלִילֵי
כַסְפּוֹ
וְאֵת
אֱלִילֵי
זְהָבוֹ
אֲשֶׁר
עָשׂוּ
לוֹ
לְהִשְׁתַּחֲוֹת
לַחְפֹּר
פֵּרוֹת
וְלָעֲטַלֵּפִים:
(ישעיהו
ב,כ).
הפירוש
המקובל
של
הפסוק
הוא
כי
האדם
ישליך
את
אלילי
כספו
ואת
אלילי
זהבו
(אשר
עשו
לו
להשתחוות)
לעטלפים
ולחפרפרות.
אך
פירוש
זה
היה
דורש
שהאתנחתא
תהיה
במלה
"להשתחות",
צורת
הפסוק
לאחר
השינוי
כאשר
ימלט
האדם
אל
המחילות
ישליך
לחפרפרות
את
אלילי
כספו
ואת
אלילי
זהבו.
4 .
–
ג.
עייני
בטעמי
המקרא
לפסוק
זה, מה
הוא
הפתרון
של
בעלי
הטעמים
לקושי
בפסוק?
ב
על הטעמים שם אתנחתא אחרי "וענו אתם" ולא אחרי "בארץ לא להם". אתנחתא תחת "בארץ לא להם" מחבר את "וענו אתם" עם "ארבע מאות שנה", ואילו האתנחתא תחת "וענו אתם" מפריד מילים אלו מ"ארבע מאות שנה", ללמדנו שהגרות תהיה ארבע מאות שנה, אבל לא העינוי.
4 .–
ד.
עייני בפסוק יד, וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, מהו "וגם לפי רש"י?
וגם
את
הגוי
– וגם
לרבות
ארבע
מלכיות,
שאף
הם
כלים
על
ששעבדו
את
ישראל
)רש"י
בראשית
פרק
טו
פסוק
יד).
וגם הוא ריבוי המציין כי האומות ששעבדו את ישראל יקבלו את עונשן.
4 .–
ה.
מהו "וגם"
על פי הרמב"ן?
א.
"על
דרך
הפשט"
–ועל
דרך
הפשט
יאמר,
כאשר
דנתי
את
בניך
בגלות
ועינוי
על
עון,
גם
את
הגוי
אשר
יעבודו
אדין
על
החמס
אשר
יעשו
להם:
כלומר
כמו
שדנתי
את
בניך
אדון
את
האומות
המשעבדות.
הגם
היא
להשוואה.
ב.
"והנכון
בעיני"
– כי
טעם
וגם,
אף
על
פי
שאני
גזרתי
על
זרעך
להיות
גרים
בארץ
לא
להם
ועבדום
וענו
אותם,
אף
על
פי
כן
אשפוט
את
הגוי
אשר
יעבודו
על
אשר
יעשו
להם,
ולא
יפטרו
בעבור
שעשו
גזרתי:
4 .–
ו
–
1. מדוע מפרש הרמב"ן "וגם"
= אף על פי? על איזה קושי מוסרי עונה הרמב"ן?
לכאורה לא היתה צריכה להיות תואנה כלפי הגויים שהרי בצעו את גזירתו של הקב"ה ולמרות זאת הקב"ה אומר לאברהם שיענישם.
2. מהי דעת הרמב"ם?
מדוע הרמב"ן לא מקבל אותה?
והרב
נתן
טעם
בספר
המדע
(הלכות
תשובה
ו
ה)
לפי
שלא
גזר
על
איש
ידוע,
וכל
אותם
המריעים
לישראל
אלו
לא
רצה
כל
אחד
מהם
הרשות
בידו,
לפי
שלא
נגזר
על
איש
ידוע.
ולא
נתכנו
דבריו
אצלי,
שאפילו
גזר
שאחד
מכל
האומות
יריע
להם
בכך
וכך,
וקדם
זה
ועשה
גזרתו
של
הקב"ה
זכה
בדבר
מצוה,
ומה
טעם
בדבריו,
כאשר
יצווה
המלך
שיעשו
בני
מדינה
פלונית
מעשה
מן
המעשים,
המתרשל
ומטיל
הדבר
על
האחרים
חומס
וחוטא
נפשו,
והעושה
יפיק
רצון
ממנו,
וכל
שכן
שהכתוב
אמר
וגם
את
הגוי
אשר
יעבודו,
שיעבדו
הגוי
כולו,
והם
הלכו
מעצמם
למצרים.
אבל
הטעם
כאשר
כתבתי:
הרמב"ם טען כי היתה זו גזירה כללית והפרט יכל להתחמק ממנה ואילו הרמב"ן סבור שלהיפך על כל פרט היתה מצווה לקיים את גזירת המלך הקב"ה ועל כן אין הוא מקבל את דברי הרמב"ם.
3. ודע והבן – את מה?
כי
האיש
שנכתב
ונחתם
בראש
השנה
להריגה
לא
ינקה
הליסטים
ההורג
אותו
בעבור
שעשה
מה
שנגזר
עליו,
הוא
רשע
בעוונו
ימות
ודמו
מיד
הרוצח
יבוקש:
אבל כאשר תצא הגזירה על פי נביא, יש בעושה אותה דינים, כי אם שמע אותה ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר אין עליו חטא אבל יש לו זכות בו, כאשר אמר ביהוא (מ"ב י ל) יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל.
לדעת הרמב"ן אם הקב"ה קבע עונש לאדם אך לא ציווה אדם להורגו אע"פ שאדם זה חייב היה מיתה ההורג יתחייב אך אם היתה זו גזירת מלכות שפורסמה לא היה מקום לחייב את ההורג את הנפש.
4. אבל
כאשר
תצא
הגזירה
על
פי
נביא –
מה הם שני המצבים לפיהם ישפט המבצע לחיוב או לשלילה? הדגימי לפי שתי הדוגמאות שמביא הרמב"ן בפירושו.
אם
מבצע
הגזירה
מבצע
אותה
כדי
לקיים
את
דבר
ה'
הרי
עשה
הישר
אך
אם
אבל
אם
שמע
המצווה
והרג
אותו
לשנאה
או
לשלול
אותו,
יש
עליו
העונש
כי
הוא
לחטא
נתכוון,
ועבירה
הוא
לו:
5. מה הם שני הטעמים שהבבלים (במיוחד)
"נענשו כולם בסוף"?
והיה
זה
מפני
שני
טעמים,
האחד
שגם
הוא
נתכוון
להשמיד
כל
הארץ
להגדיל
ממשלתו,
אבל
היה
במלך
בבל
עונש
אחר
שהוסיף
על
הגזרה
והרע
לישראל
יותר
מאד.
ועל
כן
בא
עליהם
עונש
כפול
ומכופל
שנשמד
זרעו
לגמרי,
ולא
יהיה
לבבל
שם
ושאר
נין
ונכד
(ישעיה
יד
כב),
ונשמדה
עירו
לעולמים.
6. מה הטעם המשותף – לאשור לבבל ואף למצרים (שקדמו לאומות אלו)
שה' ידון אותם בסוף?(היעזרי זכריה א,
יד–טו).
וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה'
צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה:
וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה:
זכריה פרק א, יד–טו
התשובה בדומה לתשובתו השנייה של הרמב"ן אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה.