פורים, מאמר: בין פורים, יהושע בן-נון ו"עלינו לשבח"

נושא הדף:
מאמר –
בין פורים,
יהושע בן–נון ו"עלינו לשבח"

לכיתות:
ז–יב'

מחבר:
תומר גרינברג

פורים הוא המועד היחיד שעם ישראל חוגג בשני ימים שונים, כפי שניתן להבין ממגילת אסתר¹ וכמפורש במשנה:

כרכים
המוקפים חומה מימות יהושוע בן נון,
קורין
[את
המגילה]
בחמישה
עשר;
כפרים
ועיירות גדולות,
קורין
בארבעה עשר²

משנה זו מעלה כמה שאלות. ראשית,
האם רק משום שבזמן הנס היהודים נחו בימים שונים, ראוי שעם ישראל יחגוג באופן מפוצל לדורות? ואם כן, מדוע הקריטריון שלפיו נקבע הפיצול הוא דווקא ערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון? הלא אפשר לחשוב על קריטריונים סבירים יותר, כגון ערים המוקפות חומה מימי אחשוורוש; ערים המוקפות חומה בהווה; או אפילו שושן בלבד³.

תשובה חלקית לשאלה האחרונה מובאת בתלמוד הירושלמי:

כרכים
המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין
בט"ו.
ר'
סימון
בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו
כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים
ותלו אותה מימות יהושע בן נון.⁴

חז"ל ראו בחגיגת פורים בט"ו באדר כבוד מיוחד⁵,
ולכן מפאת כבודה של א"י,
היה חשוב להבטיח שתהיינה גם ערים בארץ שתחגוגנה את שושן פורים. מכיוון שבימי אחשוורוש ערי הארץ היו חרבות, הזמן הקובע לצורך הגדרת "עיר מוקפת חומה" הוקדם לימי יהושע בן נון, וכך הוכנסו למועדון האקסקלוסיבי של שושן פורים גם ערים ארץ–ישראליות,
ובראשן ירושלים. אגב,
עניין הכבוד לא"י הצליח מעבר למשוער, שכן בימינו ירושלים היא העיר היחידה בעולם בה חוגגים את שושן פורים בלבד (לגבי ערים רבות אחרות קיים ספק).

הירושלמי אמנם מבהיר מדוע הזמן הקובע לעניין "עיר מוקפת חומה" אינו ימי אחשוורוש, אלא שעדיין לא ברור מה מיוחד בימי יהושע דווקא⁶.
אפשר היה לחשוב, למשל,
על ימי שלמה המלך, שבזמנו סביר שהיו בארץ יותר ערים מוקפות חומה.

טעם לדבר נתן ר"ע מברטנורא בפירושו למשנה:

ולפי
שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה וכתיב
'כתוב
זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע',
לפיכך
הזכירו מימות יהושע.⁷

בטרם נעמיק בדברים, נחזור לשאלתנו הראשונה והמהותית יותר: מדוע בכלל החגיגה המפוצלת הונצחה לדורות.

בספרו "פחד יצחק", הרב הוטנר עונה על כך בהסבר מוצלח, במובן שהוא מהותי לאופיו של החג באותה רמה של הפיצול עצמו.

הנה
המלחמה הראשונה בעמלק בימי משה היתה לאחר
שהוא בא עלינו ואז יצאנו לקראתו למלחמה.
ובמלחמה
השניה בעמלק בימי שאול באנו אנחנו עליו.
ומועד
הפורים שהוא קדושת הזמן של עסקנו עם עמלק,
בעל
כרחו שיכלול בתוכו שני אופנים הללו של
המלחמה בעמלק.
וזהו
עומק משמעותה של התחלקות מועד הפורים
לשני ימים:
י"ד
וט"ו,
כי
בי"ד
הוא בא עלינו ביקש להשמיד להרוג ולאבד
וכשעשה לנו הקב"ה
נס והגענו אל המנוחה,
ונחו
מאויביהם אז אנחנו יוצאים עליו למלחמה,
ואנחנו
מבקשים עוד יום 'להנקם
מאויביהם'
אע"פ
שאין כאן עוד 'ולעמוד
על נפשם',
באופן
שקדושת הזמן של י"ד
וט"ו
באדר כולל הוא את שני סוגי המלחמה בעמלק.⁸

אם כן, החגיגה המפוצלת לא מנציחה רק שני זמנים שונים בימי אחשוורוש בהם היהודים נחו מאויביהם, אלא גם שני אופנים שונים מהותית של מאבק בעמלק, ועל כן היא רלוונטית בכל דור ודור.

דבריו של הרב הוטנר שופכים אור גם על שאלתנו השנייה, לגבי הקריטריון של ערים מוקפות חומה מימי יהושע בן נון⁹.
כזכור, ר"ע מברטנורא מטעים שיהושע הוא הראשון שנלחם בעמלק. על כך אפשר להוסיף שבתקופה זו הונחו היסודות לשני אופני המאבק בעמלק: הן המאבק הכפוי ("לעמוד על נפשם") והן המאבק היזום ("להנקם מאויביהם").
ראשיתו של המאבק הכפוי בעמלק היא המלחמה בעמלק במדבר, שבה לראשונה (ובמפתיע)
אנחנו מתוודעים ליהושע בן נון – כמפקד המערכה הצבאית.

ומתי מתחיל המאבק היזום בעמלק? בפועל,
רק בימי שאול; אבל בכח, כבר בימי יהושע¹⁰.
התורה מגדירה בדיוק מתי הציווי על סוג כזה של מאבק נכנס לתוקפו:

וְהָיָה
בְּהָנִיחַ
ה'
אֱלֹהֶיךָ
לְךָ מִכָּל–אֹיְבֶיךָ
מִסָּבִיב
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה
אֶת–זֵכֶר
עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא
תִּשְׁכָּח¹¹

בספר יהושע מפורש, שזמן זה כבר הגיע:

וַיְהִי
מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר–הֵנִיחַ
ה'
לְיִשְׂרָאֵל
מִכָּל–אֹיְבֵיהֶם
מִסָּבִיב
וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים¹²

כעת מובן גם מדוע מחיית זכר עמלק היא מצווה שלגביה, באופן חריג, יהושע מקבל הנחיה ספציפית ואישית:

וַיֹּאמֶר
ה'
אֶל–מֹשֶׁה
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים
בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי–מָחֹה
אֶמְחֶה אֶת–זֵכֶר
עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם¹³

יהושע מתעתד להנהיג את העם בעת שמצוות מחיית עמלק תיכנס לתוקפה. יתרה מזאת, להבדיל ממצוות החלות מיד עם תחילת הכיבוש, מצווה זו עתידה לחול רק כשישראל ינוחו מכל אויביהם, מספר שנים לאחר הכיבוש ולאחר מות משה. לכן יש משנה חשיבות להעברת המסר לגבי המלחמה היזומה בעמלק ליהושע.

עד כה נמצאנו למדים שימי יהושע מקיפים את ראשית המאבק הכפוי בעמלק (בתחילתם),
ואת ראשית המאבק היזום בעמלק (בסופם).
ואילו יהושע עצמו, הוא המנהיג הראשון שמקבל עליו את האחריות לשני סוגי המאבק. לפיכך יש מי שרואה במאבק הזה לא פחות מתפקיד חייו של יהושע: בספר "קול התור" המיוחס לתלמיד הגר"א,
ר' הלל משקלוב, הוא כותב כי "תפקידו של יהושע בן נון – צא הלחם בעמלק"¹⁴.
גם אם מדובר בגוזמה, הרי שבמילוי תפקידו זה, יהושע סולל את הדרך למנהיגים הבאים בתולדות עם ישראל ששולחים את ידם בשני סוגי המאבק – מרדכי ואסתר. ונראה ששתי התקופות הללו – ימי מרדכי ואסתר וימי יהושע – הן היחידות בקורותינו שבהן שני אופני המאבק באו לידי ביטוי. מהבחינה הזו ימי מרדכי ואסתר הם המשך ישיר של ימי יהושע¹⁵,
ואפשר שזה מה שעומד מאחורי הקריטריון "ערים מוקפות חומה מימי יהושע בן נון".

עדיין נותר להבין מדוע עניין ה"מוקפות חומה"
עצמו נקבע לדורות.
הועלו מספר סברות בנושא¹⁶,
אבל לענייננו די אם נאמר שישנו קשר ברור בין ערי פרזות למאבק כפוי בעמלק,
ובין ערים מוקפות חומה למאבק יזום בו.
רק מתוך עמדת הכח והביטחון של ערים המוקפות חומה ניתן לצאת למלחמה יזומה בעמלק,
כפי שהיה למשל בימי שאול.
לעומת זאת ערי פרזות הן חשופות וחסרות ישע,
ומזמינות דווקא את עמלק ליזום מלחמה נגדנו,
כפי שזינב בנחשלים כשעם ישראל היה פרוז במדבר.

כאמור,
ישנן תשובות נוספות לשאלות שהועלו.
עם זאת,
למהלך שהובא לעיל יש יתרון,
משום שהוא קושר בין הסיבה לפיצול (השאלה הראשונה)
לבין הקריטריון לפיצול (השאלה השנייה),
ובכך עונה בתשובה משותפת אחת לשתי השאלות.

הקשר ל"עלינו לשבח"

"עלינו לשבח"
היא התפילה השגורה ביותר בפינו,
ועם זאת היא אפופה מסתורין:
זהות מחברהּ לא ברורה.
ר'
אריה ליב גורדון בפירושו "עיון תפילה"
ייחס אותה לאמורא רב¹⁷;
בין החוקרים האחרונים יש שהעלו סברות קרובות,
ואחרים¹⁸ ייחסו אותה לספרות ההיכלות (בית היוצר של "מעשה מרכבה").
כל הסברות הללו מגובות ע"י ראיות היסטוריות ולשוניות.
לפיכך מפתיע שבעל ה"כלבו"
שמע שהתפילה נתקנה הרבה קודם לכן:

ושמעתי
שיהושוע תקנו בשעה שכבש יריחו,
וחתם
בו שם קטנותו למפרע ע–עלינו,
ש–שלא
שם,
ו–ואנו
כורעים,
ה–הוא
אלוקינו.¹⁹

מסורת זו מופיעה גם בתשובות הגאונים²⁰.
הרב מונק בספרו "עולם התפילות"²¹ מציע סינתזה,
לפיה יהושע אכן תיקן את התפילה על רעיונותיה המרכזיים,
אבל הנוסח שעומד לנגד עינינו חובר בימי האמוראים,
ודומה שזו הגישה המקובלת כיום.

ואמנם,
גם אם מבחינה סגנונית התפילה לא שייכת לימי יהושע,
הרי שקיימת שייכות עמוקה ביניהם מבחינה תוכנית.

תפילת "עלינו לשבח"
בנויה משתי מחציות.
המחצית הראשונה עוסקת במה שנראה כמו הגנה על אמונתנו.
בפניה לעצמנו ("עלינו לשבח")
אנחנו עוסקים בשכנוע עצמי בשקריות אמונות הגויים ובמלכות ה'
("הוא אלהינו,
אין עוד;
אמת מלכנו,
אפס זולתו").
הפסוק החותם את המחצית מסכם היטב את עניינה:
"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל–לְבָבֶךָ כִּי ה'
הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל–הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד"²².

המחצית השנייה,
לעומת זאת,
עוברת בחדות ממגננה למתקפה,
ומבירור אמוני עצמי – לתביעה כלפי הגויים:
"וכל בני בשר
יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ.
יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך,
תשבע כל לשון".
המחצית הזו מלאה בציפייה להכרתת האלילים ולהמלכת ה'
על העולם כולו.
גם כאן,
הפסוק החותם מעביר יפה את המסר:
"וְהָיָה ה'
לְמֶלֶךְ עַל–כָּל–הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה'
אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד"²³.

קל לשים לב שקיימת גם הבחנה לשונית חדה בין שתי המחציות:
בראשונה אנו מדברים על ה',
בגוף נסתר,
ואילו בשנייה אנו פונים אל ה',
בגוף נוכח.
יש כאן אמירה ברורה,
שכאשר ה'
הוא נסתר מעינינו (אמונה רופפת מצידנו,
או הסתר פנים מצידו),
המלחמה לעולם תהיה במגרש הביתי.
כדי לצאת למתקפה – לבוא בתביעה לגויים – אנחנו זקוקים לה'
נוכח עינינו ("שיוויתי ה'
לנגדי תמיד"
מצידנו,
או הנהגה של גילוי פנים מצידו).

ניתוח שתי המחציות מראה קשר ברור לימי יהושע,
כפי שהצגנו אותם לעיל:
המחצית הראשונה מקבילה לתחילת ימי יהושע,
אז הוא פיקד על מלחמת מגן נגד עמלק.
המחצית השנייה מקבילה לסוף ימי יהושע,
עת שהוא ועמו נצטוו על מחיית עמלק באופן יזום.
כיוצא בזה,
המחציות עומדות גם כנגד שני ימי הפורים.

לסיכום דברנו,
בין יהושע בן נון ותקופתו לבין תפילת "עלינו לשבח"
קיים קשר עמוק,
השופך אור על המסורת לפיה יהושע הוא שתיקן את התפילה.

ואעפ"י שמן הדין אין אומרים הלל בפורים,
הרי שעדיין עלינו לשבח.