במדבר, דף לימוד לפרשת פנחס

בס"ד

עורך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

מה
נלמד
לקראת
הנופש
הארוך?

אני מפחד,
אפילו מפחד מאוד,
אמרתי לאבא.
"למה אתה מפחד כל כך?"
שאל אבא.
"אני מפחד,
כי אני צריך לצאת מחר למחנה,
ואני אהיה רחוק מהבית.
יוצאים שם לטיולים בלילה בחושך,
ואני ממש מפחד.
אולי כדאי שאשאר בבית?
כאן אני בטוח.
כאן אתם שומרים עלי.
כאן יש לי מקום נעים,
אוכל נקי וטוב,
מקלחת טובה…
למה לי לצאת למחנה?"
שאלתי.
אבא ואמא חשבו קצת.
הם לא ענו מיד,
ואני חשבתי שאולי הם חושבים כמוני.

אבל לאחר מספר דקות,
פנה אלי אבא,
ואמר לי בקול מאוד רציני.
"אני לא בטוח שאתה צודק.
זה נכון כל מה שאמרת,
בבית יותר נוח ובטוח.
בחוץ יש גם יותר חיות מסוכנות,
כמו עקרבים ונחשים,
אך אין זה אומר כי צריך לפחד מהם.
צריך ללמוד לחות איתם,
בחיים צריך ללמוד לעשות דברים,
גם אם אינם קלים ונעימים.
כאשר תהיה במחנה,
אנחנו קצת נדאג לך.
גם אנו נחשוש מכך שאתה תמצא ביער החשוך,
עם אוכל לא כל כך נקי,
ואולי עוד דברים לא טובים שאני כרגע לא חושב עליהם.
אבל נשמח שכן תצא,
כדי שתלמד להתגבר על הקשיים בחיים"
אמר אבא.

יצאתי למחנה.
אחר הצהריים פנה אלי אחד מחברי והציע לי לצאת איתו ליער ליד.
"לא צריך לבקש רשות?"
שאלתי.
"הרי אנו עלולים להיאבד ביער,
ואף לא אחד ידע מה קרה לנו?"
אמרתי.
"אבל אם נגיד בטוח לא ירשו לנו.
אל תפחד,
הרי אפילו ההורים שלך אמרו לך שתצא למחנה כדי לא לפחד מכל דבר?
כדי שתלמד להתגבר על בעיות!"
ענה לי יצחק חברי.
יצאנו ליער.
התחלנו ללכת בשבילים הרבים שמצאנו,
ואני הרגשתי גיבור גדול.
אבל לפתע הבנתי כי עוד מעט ירד הלילה,
ואנו לא יודעים כלל כיצד להגיע חזרה למחנה.
"יצחק,
מה נעשה?
עוד מעט לילה,
ואף לא אחד יודע לאן הלכנו.
אני מפחד להישאר כאן באמצע הלילה באמצע היער!"
אמרתי.
פתאום יצחק התחיל לבכות.
הוא כבר לא היה הגיבור,
הוא גם פחד.
החלטתי כי אין לי ברירה!
אני חייב להיות החזק,
אני אעשה מה שהורי אמרו לי,
אתגבר על הקשיים.
לא אפחד!
"יצחק מספיק לבכות!
כדאי להתחיל לחשוב בהגיון מה לעשות.
לבכות זה לא יעזור!"
אמרתי לו בתקיפות.
"אבל מה נעשה?"
שאל יצחק.
"אנחנו יצאנו מהמחנה מזרחה.
עכשיו השמש שוקעת.
והרי השמש שוקעת בצד מערב.
אז בו נלך לכיוון השקיעה של השמש.
ובמקום לפחד,
נתחיל ללכת וגם להתפלל לקב"ה שיעזור לנו.
אבל בוא נלך מהר!"
אמרתי.

התחלנו ללכת במהירות לכיוון שהשמש התחילה לשקוע.
החושך התחיל לרדת,
התחלתי להגיד את פרקי התהילים שידעתי בע"פ.
ניסיתי להתרגל לחושך שירד לאט לאט עלינו.
אבל זה היה קשה.
יצחק ביקש שנעצור,
כי הוא מפחד ללכת בחושך בלי לראות לאן הוא הולך.
"אבל אותי יותר מפחיד להישאר כל הלילה בחושך הזה!"
אמרתי.
לפתע ראיתי אור קטן לפנינו.
"אני רואה את המחנה,
הנה האורות של המחנה!"
צעקתי.
"זה רק פנס"
ענה לי יצחק.
מי יודע מי זה?
אולי זה אדם רע?"
ענה יצחק.
"בוא נלך לכיוונו בשקט,
ונראה מי זה"
אמרתי.
"יצחק,
יהודה,
אתם שומעים אותנו?"
צעק האיש עם הפנס.
"ניצלנו!"
צעק יצחק.
"אנחנו כאן"
צעקתי.

חזרנו למחנה נרגשים.
אבל כאן חיכתה לנו הפתעה.
אבא ואמא היו שם.
אבא ניגש אלי ואמר,
"אתה חוזר הביתה!"
מי שעושה שטויות כאלו,
לא יכול להמשיך להיות במחנה!"
"אבל אבא,
באמת למדתי להתמודד עם בעיות,
בדיוק כפי שאמרת לי!"
עניתי.
"גם ללמוד להתמודד עם בעיות,
צריך לעשות נכון.
יש דבר שמותר,
ויש דבר שאסור.
אסור לבנות על נסים שנמצא אתכם ביער,
ושלא יקרה לכם כלום.
אני שמח שהקב"ה הציל אתכם,
ואני בטוח שהתפללתם אליו.
אבל לא עושים סתם דברים מסוכנים".
אבא צודק?
תחשבו על כך כל החופש הגדול!
נתפלל לקב"ה שישמור אותנו.
אבל האם זה מספיק?
או אולי אנחנו חייבים לעשות בעצמנו גם משהו???

שמות פרק יח

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:

חידון
בכפל משמעות.
(בכל
משפט מסתתרים שני פירושים למילה אחת.
אליכם
לגלות מה המילה.

1. לאסוף ולנסות להרוג (כ"ה 17).

2. נתנו הוראה לספור (כ"ו 63).

3. מטפסת לקורבן (כ"ח 3).

4. מורה הלכה להרבה (כ"ו 53).

5. בן שלא שכח.
   (כ"ו 62).

שבת שלום!
בהצלחה!