בס"ד
נושא:
יציאת מצרים ומנהיגות – לימוד בחברותות
כיתות:
ב–ה
מחבר:
יהודה רוזנברג
בס"ד
יציאת מצריים ומנהיגות – לימוד בחברותות כיתות ב' – ה'.
"ולמי בוחן לצדיק?
שנאמר (שם /תהלים י"א/)
"ה'
צדיק יבחן",
[ובמה הוא בוחנו?
במרעה צאן],
בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה. שנאמר (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן,
מהו "ממכלאות צאן"? כמו (בראשית ח) "ויכלא הגשם", היה מונע הגדולים מפני הקטנים,
והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך,
ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית,
ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה.
אמר הקדוש ברוך הוא מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי,
הה"ד (הדא הוא דכתיב – זה מה שכתוב)
(תהלים עח) "מאחר עלות" הביאו לרעות ביעקב עמו.
ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן,
אמרו רבותינו כשהיה מרע"ה (משה רבנו עליו השלום) רועה צאנו של יתרו במדבר,
ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית.
כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות,
כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך.
אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה.
(שמות רבה (וילנא)
פרשת שמות פרשה ב).
"ותאמרנה,
איש מצרי הצילנו מיד הרועים",
וכי מצרי היה משה? אלא לבושו מצרי,
והוא עברי.
ד"א (דבר אחר) "איש מצרי" – משל לאחד שנשכו הערוד, והיה רץ ליתן רגליו במים.
נתנן לנהר וראה תינוק (ילד קטן) אחד שהוא שוקע במים, ושלח ידו והצילו.
אמר לו התינוק "אילולי אתה, כבר הייתי מת".
אמר לו (האיש שנשכו הערוד)
"לא אני הצלתיך,
אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך".
כך אמרו בנות יתרו למשה "יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים",
אמר להם משה "אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם".
ולכך אמרו לאביהן "איש מצרי", כלומר מי גרם לזה שיבא אצלנו? "איש מצרי". שהרג.
(שמות רבה (וילנא)
פרשת שמות פרשה א ).
ת"ר (תנו רבנן): "בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות, שנאמר:
+משלי י+ חכם לב יקח מצות וגו'.
ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור?
אמרו:
סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה.
אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר,
כדי שיתברכו מימיו.
הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: "יוסף,
יוסף,
הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם,
והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל,
אם אתה מראה עצמך –
מוטב,
אם לאו –
הרי אנו מנוקין משבועתך".
מיד צף ארונו של יוסף.
ציירו כאן ציור של הדבר שהכי שימח אתכם בלימוד.
לימוד פורה ומהנה!
יהודה – רב בית הספר.