מסכת ברכות פרק שישי"כיצד
מברכין ישיבת עקיבא – דיטריוט
הרב מאיר נחשוני כתה י'-י"ב
ב"ה
נושא:
גמרא,
ברכות,
דף לה עא – למורה ולתלמיד (שקפים)
מחבר:
הרב מאיר נחשוני
מיועד לכיתות ט' ומעלה
"כיצד מברכין" הגמ'
דף ל"ה ע"א – מהלך הגמרא
המשנה:
"כיצד
מברכים"
מהמשנה
אנו לומדים שצריך לברך לפני שאנו אוכלים.
מכאן
אמר רבי עקיבא:
"אסור
לאדם שיטעם כלום קודם שיברך".
הגמרא
דוחה את התשובה במילים :"האי
מבעי ליה…חד….ואידך…"
"וכדרבי שמואל בר נחמני א"ר
יונתן דאמר ר' שמואל בר
נחמני א"ר יונתן מנין
שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר :ותאמר
להם הגפו החדלתי את תירושי המשמח אלוקים
ואנשים . אם אנשים משמח
אלוקים במה משמח?מכאן שאין
אומרים שירה אלא על היין."
"הניחא
למאן דתני נטע רבעי"…
הגמרא
מביאה שני גרסאות בלימוד ענין "רבעי".
גרסה
א':
["הניחא
למאן דתני–נטע
רבעי" ]
גרסה
ב':
["אלא
למאן דתני-"
כרם
רבעי"]
לפי גרסה
ב' אין
"הלול"
מיותר
ללמוד על הברכה לפני האכילה.
והשאלה
לפי גרסה ב'
:
מאיפה
לומדים שצריך לברך לפני האכילה?
["דאתמר
רבי חייא ור'
שמעון
ברבי חד תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי".]
נסיון
הגמרא לפתור את הבעיה לגורס "כרם
רבעי"
ע"י
"גזירה
שווה"
"ולמאן
דתני כרם רבעי הניחא אי יליף גזירה שווה".
אם ילמד
שרבעי נוהג בענבים "מגזירה
שווה"
ולא
מ"הלול"
יהיה
"הלול"
מיותר
וממנו נלמד שצריך לברך לפני האכילה.
הדרך
שמציעה הגמרא ללמוד את ה"גזירה
שווה".
"דתניא
רבי אומר:
נאמר
כאן….
ונאמר
להלן…. מה
להלן כרם אף כאן כרם".
|
וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת,
|
ויקרא |
פירות |
|
לֹא–תִזְרַע כַּרְמְךָ, |
דברים |
כלאי |
מהגזירה
שווה אנו לומדים:
שרק
בכרם נוהגת קדושת רבעי
ולא בשאר
מיני פירות ולכן "הלול"
אחד
מיותר ואפשר ללמוד ממנו את ענין הברכה
לפני אכילה.
להלן
השרטוט
המשך
הדיון בגמרא:
""ואי
לא יליף גזירה שווה=אבל
אם הוא לא לומד שדין רבעי נוהגת בכרם
מגזירה שווה "ברכה
מנא ליה?מהיכן
ילמד שצריך לברך על הפירות?
"ואי
נמי יליף גזירה שווה=
ואם
הוא לומד מגזירה שווה שדין רבעי נוהג בכרם
ויש לנו "הלול"
מיותר
ללמוד שצריך לברך על הפירות הבעיה היא:
ש א ל ת
ה ג מ ר א
"אשכחן
כרם שאר מינין מנין"?
אנו
לומדים שצריך לברך על אכילת פירות הכרם
בלבד.(כי
לפי שיטה זו רבעי נוהג רק בכרם)
אבל
שאר פירות מאיפה אנחנו יודעים שצריך לברך
עליהם?
ת ש ו ב
ת ה ג מ ר א
"דיליף
מכרם ,
מה
כרם דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה
טעון ברכה"
לומדים
מכרם שצריך לברך על שאר הפירות.
כמו
שבפרי הכרם
שאדם אוכל
ונהנה צריך לברך ,
כך כל
דבר שאדם
אוכל ונהנה ממנו צריך לברך.
ה ג מ ר
א ל א מ ק ב ל ת (=דוחה)
א ת
ה ת ש ו ב ה
"מה לכרם שכן חייב בעוללות"
מכרם אי אפשר ללמוד על שאר
הפירות כי כרם זה דבר מיוחד שהתורה
החמירה שהוא חייב ב"עוללות"= עוללות
הן אשכולות קטנים של ענבים (או
זיתים),
שבגלל
מיעוט ערכם או חוסר הבשלתם בזמן הבציר, אין
בוצרים אותם והם נשארים על הגפן -"לֶעָנִי
וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם "
(ויקרא
י"ט
10).
ולכן צריך להחמיר ולברך על
הפירות של הכרם .
אבל בשאר פירות שלא חייבים
להשאיר עוללות לעניים לא צריך לברך עליהם.
המשן
הדיון והלימוד בגמרא
"קמה
תוכיח
קמה=
תבואה
בשבילים (בדרך)
שבשדות
שהיא מחוברת לקרקע.
כו) כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךדברים
כ"ג
ההוכחה:
"קמה
תוכיח"-
בקמה
אפילו שלא חייבים לתת "עוללות"
לעניים
חייבה אותנו התורה לברך אחרי אכילת הלחם
שבא מ"הקמה"
שנאמר
"ואכלת
ושבעת וברכת".
כך נאמר
גם על שאר הפירות שאנו אוכלים שאפילו שאין
בהם דין עוללות חייבה אותנו התורה לברך
עליהם.
הגמרא
דוחה את ההוכחה –
מקמה אי אפשר ללמוד שחייבים לברך על כל
הפירות.
"מה
לקמה שחייבת חלה"-
"קמה
הי מיוחדת מכיון שהיא חייבת ב"חלה"=
"ראשית
ערסתיכם חלה תרימו תרומה" (במדבר
פרק ט"ו).
הפרשת החלה היא מעיסה העשויה
מאחד מחמשת
מיני דגן:
חיטה,
שעורה,
כוסמת,
שיפון
ושיבולת
שועל.
מצוות הפרשת חלה היא אחת משלוש
המצוות שנמסרו לנשים (חלה,
נידה
והדלקת
הנר),
למרות שהגברים חייבים במצווה
זו כמו הנשים. קיים איסור
להנות מהעיסה או מהחלה לפני שהופרשה ממנה
התרומה
אנו
יכולים לאמר שכמו החמירה התור להפריש חלה
מהבצק שבא ממנה כך גם החמירה התורה על
אכילת הלחם שבא מהקמה.
אבל בשאר
הפירות שאנחנו לא מפרישים מהם "חלה"
לא
חייבים לברך עליהם.
המשן
הדיון והלימוד בגמרא
"כרם
יוכיח"-
בכרם
אנחנו לא חייבים להפריש חלה ובכל זאת
אנחנו חייבים לברך עליהם מהמילה "הילול"
שלמדנו
.
"וחזר
הדין" – הטענות
חוזרות על עצמם "מה
לכרם…קמה
תוכיח מה לקמה…כרם
יוכיח.
"לא
ראי זה כראי זה"- הכרם
לא כמו הקמה
הכרם–
חייב
בעוללות
הקמה–
לא
חייבת בעוללות.
"ולא
ראי זה כראי זה"
הקמה–
חייבת
בחלה.
הכרם–
לא
חייב בחלה.
יוצא
מפה :
לא מצוות
ה"עוללות"
היא
הסיבה לברכה
ולא
מצוות "חלה"
היא
הגורמת לברכה.
"הצד
השווה שבהן"-
בכרם
ובקמה יש דבר משותף(=שווה).
"דבר
שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון
ברכה"
ומכאן
נלמד:"אף
כל דבר שאדם נהנה ממנו
כאשר
הוא אוכל ממנו צריך לברך.
הגמרא
דוחה את הלימוד מ"הצד
השווה"
"מה
להצד השווה שבהן שכן יש בו צד מזבח"
מכרם
וקמה אי אפשר ללמוד כי הם מיוחדים וחמורים
משאר הפירות
"שכן
יש בו צד מזבח".
הפירות
של הכרם (יין
לניסוך )
ושל
הקמה(=סולת
למנחה )מביאים
על המזבח.
ולכן רק
עליהם צריך לברך כי הם חמורים שמקריבים
אותם על המזבח.
אבל לא
על דברים אחרים.
"ואתי
נמי זית דאית ביה צד מזבח"
גם בזית
יש צד (מידה)
של
מזבח כי את המנחות בוללים בשמן זית ומקריבים
על המזבח.
בכל זאת
אי אפשר ללמוד שמכרם וקמה נברך על שאר
מאכלים שאין בהם צד מזבח.
שאלת
הגמרא:
"וזית
מצד מזבח אתי"?- האם
חיוב הברכה על הזית אנו לומדים מכרם וקמה
על ידי "הצד
השווה"
של מזבח?
"והא
בהדיא כתיב ביה כרם"-הרי
בזית כתוב במפודש את המילה "כרם".
דכתיב
"
וַיַּבְעֶר–אֵשׁ בַּלַּפִּידִים,
וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים;
וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד–קָמָה,
וְעַד–כֶּרֶם
זָיִת"
(שופטים
ט"ו
ה'). מכאן
שגם "זית"
היא
"תבואת
כרם"
ונוהגת
בהם קדושת רבעי.
והפסוק
"קודש
הלולים לה'"
נאמר
גם על היין
וגם על הזית
ועל שניהם צריך לברך מלימוד "הילול".
אז למה
צריך ללמוד חיוב הברכה על הזית מקמה ומכרם?
תשובת
הגמרא :
"אמר
רב פפא כרם זית אקרי,
כרם
סתמא לא אקרי"
מטע של
זית נקרא"כרם
זית" אבל
לא קוראים לו "כרם"
סתם
.
כשכתוב
בתורה "כרם"
סתם
מדברים על כרם ענבים ולכן הנה הגזירה שווה
מהפסוק "ותבואת
הכרם"
באה
ללמד אותנו ש"התבואה
שכתובה בקשר לרבעי =
תבואת
הכרם בלבד,
והיא
מלמדת על דיני רבעי וחיוב ברכה רק בתבואה
של כרם סתם
=כרם
ענבים.
זית שלא
נקרא "כרם
סתם" לא
נכלל בדיני רבעי ובחיוב ברכה ולכן יוצא
:
חיוב
הברכה על הזית אנו לומדים רק מ"הצד
השווה"
שבכרם
וקמה שיש בהם צד מזבח.
"מכל
מקום קשיא"-
בכל
אופן קשה לנו ונשארת השאלה אך נלמד חיוב
ברכה על שאר המינים מקמה וכרם ב"הצד
השווה"?
הרי
"מה
להצד השווה שבהן שכן יש בהן צד מזבח"
ולכן
מברכים עליהם מה שאין בשאר המינים.
מקור
חדש לחיוב ברכה על שאר המינים
"אלא
דיליף ליה משבעת המינין"
"
ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה,
וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן;
אֶרֶץ–זֵית שֶׁמֶן,
וּדְבָשׁ.
ט אֶרֶץ,
אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל–בָּהּ לֶחֶם—לֹא–תֶחְסַר כֹּל,
בָּהּ;
אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל,
וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
י וְאָכַלְתָּ,
וְשָׂבָעְתָּ—וּבֵרַכְתָּ אֶת–ה'
אֱ–לֹקיךָ,
עַל–הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן–לָךְ. "
(דברים
ח')
כמו
ששבעת המינים כשאדם אוכל הוא נהנה מהם
וטעון ברכה כך כל דבר שאדם נהנה ממנו טעון
ברכה כשאוכל ונהנה ממנו.
הגמרא
דוחה את הלימוד
-
"מה
לשבעת המינין שכן חייבים בביכורים"-
שבעת
המינים חמורים כי יש בהם חיוב מיוחד
"בכורים"
(= הפירות
הבכורים משבעת המינים צריך לתת אותם לכהן
בכל שנה
"
א וְהָיָה,
כִּי–תָבוֹא אֶל–הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר ה'
אֱלֹהֶיךָ,
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה;
וִירִשְׁתָּהּ,
וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל–פְּרִי הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה'
אֱ–לֹקיךָ נֹתֵן לָךְ—וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא;
וְהָלַכְתָּ,
אֶל–הַמָּקוֹם,
אֲשֶׁר יִבְחַר ָה'
אֱלֹקֶיךָ,
לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
ג וּבָאתָ,
אֶ–ל–הַכֹּהֵן….
י וְעַתָּה,
הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת–רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר–נָתַתָּה לִּי,
ה';
וְהִנַּחְתּוֹ,
לִפְנֵי ה'
אֱלֹקיךָ,
וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ,
לִפְנֵי ה'
אֱלֹקיךָ.
יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל–הַטּוֹב,
אֲשֶׁר נָתַן–לְךָ ה'
אֱלֹקיךָ —וּלְבֵיתֶךָ:
אַתָּה,
וְהַלֵּוִי,
וְהַגֵּר,
אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. "(דברים
כ"ו).
ולכן
צריך לברך עליהם אבל בשאר המינים שאין
בכורים לא צריך לברך.
-
"התינח
לאחריו לפניו מנין"?
– גם
אם נאמר שנלמד ברכה על שאר המינים הברכה
היא אחרי האכילה שכתוב "
י וְאָכַלְתָּ,
וְשָׂבָעְתָּ—וּבֵרַכְתָּ"
אבל
לפני האכילה מאיפה נלמד שצריך לברך על
שאר המינים?
תשובת
הגמרא:
"הא
לא קשיא דאתיא בקל וחומר".
– אין
זו קושיה כי אפשר ללמוד חיוב ברכה על
הפירות לפני אכילתם מק"ו
"כשהוא
שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן"
אם שבע
–
צריך לברך אחרי האכילה
רעב
שרוצה ליהנות מבריתו של ה'
פשוט
שצריך לברך.
נשארת
השאלה הראשונה
איך אפשר ללמוד שצריך לברך על שאר המינים
משבעת המינים הרי בשבעת המינים יש חומרא
שהם חייבים בביכורים?
"ולמאן
דתני "נטע
רבעי"- למי
שלומד נטע רבעי הוא לומד מהמלה "הילול"
חיוב
ברכה על הפירות.
"הא
תינח כל דבר נטיעה"- מדובר
רק בפירות שהם נטועים יש בהם קדושת נטע
רבעי , אבל
מאכל שהוא "דלא
בר נטיעה"
כגון
בשר ביצה ודגים מניה ליה"?
– מהיכן
לומדים שצריך לברך עליהם?
ה מ ס
ק נ ה ש ל ה ג מ ר א
אין מקור
בתורה שצריך לברך לפני האכילה .
"אלא
סברא היא שאסור לאדם שיהנה מן העולם הזה
בלא ברכה".
חיוב
הברכה לפני האכילה הוא דבר הברור מאליו.
כמו
שלמדנו "תנו
רבנן אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא
ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה
(תחילה)
מעל
(נהנה
מן ההקדש.
מעילה=
האיסור
ליהנות מנכסי הקודש (דברים
קדושים)
בקדושת
קרבן או ממון הקדש,
כל
הארץ היא של הקב"ה
שנאמר :
" לְדָוִד,
מִזְמוֹר:לַ–ה',
הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ;
תֵּבֵל,
וְיֹשְׁבֵי בָהּ.
(תהילים
כ"ד).