נושא:
דברים,
פרק יא: הבנה ברש"י

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

דברים
פרק
יא'
קריאת
שמע
–
פרשה
שניה

(יג)
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(יד)
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
(טו)
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:
(טז)
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
(יז)
וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם:
(יח)
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:
(יט)
וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
(כ)
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
(כא)
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

רש"י

והיה אם שמוע תשמעו –
אם תשמע בישן,
תשמע בחדש.
וכן אם שכח תשכח,
אם התחלת לשכוח,
סופך שתשכח כולה.
שכן כתיב במגלה …
ובירושלמי הביאו:
משל לב'
בני אדם שנפטרים זה מזה,
זה הולך דרך יום לצד מזרח,
וזה הולך דרך יום לצד מערב,
נמצא שרחוקים זה מזה מהלך ב'
ימים.
(כן המשל בתורה)
אם תעזבני יום יומים אעזבך:

מצוה אתכם היום –
שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום:

לאהבה את ה'
– שלא תאמר:
הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר,
בשביל שאקרא רב,
בשביל שאקבל שכר.
אלא כל מה שתעשו,
עשו מאהבה,
וסוף הכבוד לבא:

ולעבדו בכל לבבכם –
עבודה שהיא בלב,
וזו היא תפלה,
שהתפלה קרויה עבודה.
שנאמר:
אלהך די אנת פלח ליה בתדירא,
וכי יש פולחן בבבל ?
אלא על שהיה מתפלל.
שנאמר:
וכוין פתיחן ליה וגו'.
וכן בדוד הוא אומר:
תכון תפלתי קטורת לפניך:

בכל לבבכם ובכל נפשכם –
והלא כבר הזהיר בכל לבבך ובכל נפשך ?
אלא אזהרה ליחיד אזהרה לציבור:

1. השלם טבלת הקושי והתרוץ בפס'
   יא':

ההסבר	הקושי	לשון הכתוב
		והיה אם שמוע תשמעו
		מצוה אתכם היום
		לאהבה את ה'
		ולעבדו בכל לבבכם
		בכל לבבכם ובכל נפשכם

לשיטת רש"י אין מילים מיותרות בתורה,
לכן יש לדרוש כל מילה.
את כפל הלשון "שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ",
משווה רש"י לפרק ח'
פס'
יט',

2. השלם את ההשוואה בטבלה הבאה:

"אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם …"

3. סמן את הפירוש לפי רש"י:
   א.
   רק היום תקיימו את המצוות.

ב.
תקיימו את המצוות כל יום באהבה כמו ביום הראשון.

ג.
רק בבואכם לארץ ישראל,
תקיימו את המצוות.

"לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם …"

4. השלם את טבלת הדוגמאות שרש"י מביא:

גם ליראת ה'
יש חשיבות מיוחדת בעבודת הבורא.

משנה מסכת אבות פרק א'

(ג)
… וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

רע"ב

ויהי מורא שמים עליכם –
אע"פ שאתה עובד מאהבה, עבוד גם כן מיראה. שהעובד מאהבה זריז במצוות עשה.
והעובד מיראה נזהר ממצות לא תעשה, ונמצאת עבודתו שלמה.
וכן אמרו חז"ל:
עבוד מאהבה עבוד מיראה. שאם באת לבעוט,
דע שאתה ירא ואין ירא בועט:

5. איזה קשר הינך מוצא בין העושה מאהבה לזהירות במצוות עשה?
   ____________________

_____________________________________________________________________

6. איזה קשר הינך מוצא בין העושה מיראה לזהירות במצוות לא עשה?
   __________________
   _____________________________________________________________________

ולעבדו בכל לבבכם –
עבודה שהיא בלב,
וזו היא תפלה,
שהתפלה קרויה עבודה.

מה בין תורה לתפילה ?
המתפלל עם ה'
הוא מדבר.
הקורא בתורה ה'
מדבר אתו.
(יוסיפון ע'
כב').

7. איזה קשר קיים בין לימוד תורה לתפילה?
   _____________________________________________

אברך אחד עמד לפני רבי מנחם מנדל מקוצק,
והתלונן לפניו שהוא סובל מכאבי ראש,
וקשה עליו התפילה.
נענה רבי מנחם מנדל ואמר לו:
"מה לכאב ראש ולתפילה?
תפילה הרי היא עבודה שבלב,
והראש מה הוא עושה כאן"?

8. מה בכל זאת הקשר בין הראש לתפילה?
   _____________________________________________

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
"הרי זו אזהרה לכוהנים שלא יהא לבם מהרהר (נוסח אחר:
לבם מבוהל)
בשעת עבודה".
כלומר:
שלא יחשבו מחשבות שאינן מתאימות,

9. לפי ראב"י כיצד עבודת הכוהנים מתקשרת ל–
   "לעבדו בכל לבבכם"?
   ___________________________

____________________________________________________________________________

10. איזה שכר מובטח על קיום המצוות?
    _________________________________________________

(יד)
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
(טו)
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

רש"י

ונתתי מטר ארצכם –
עשיתם מה שעליכם,
אף אני אעשה מה שעלי:
בעתו –
בלילות שלא יטריחו אתכם.
דבר אחר:
בעתו,
בלילי שבתות, שהכל מצויין בבתיהם:
יורה –
היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים:
ומלקוש – רביעה היורדת סמוך לקציר,
למלאות התבואה בקשיה.
ולשון מלקוש,
דבר המאוחר.
ואספת דגנך –
אתה תאספנו אל הבית ולא אויביך.

11. איזו מידה כנגד מידה הינך מוצא בפס'?
    ______________________________________________

_________________________________________________________________________

12. מתי זה ב-"עתו"?
    א.
    ___________________________________________________

ב.
___________________________________________________

13. הוכח מכאן שהקב"ה אוהב את בנ"י!
    _________________________________________________

_________________________________________________________________________

14. הסבר את משמעות השמות:
    א.
    יורה ________________________________________________

ב.
מלקוש _______________________________________________

15. איזו ברכה טמונה באיסוף היבול?
    __________________________________________________

(טו)
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

ברכות דף מ'
עמוד א'

דאמר רב יהודה אמר רב:
אסור לאדם שיאכל,
קודם שיתן מאכל לבהמתו,
שנאמר:
(דברים י"א)
ונתתי עשב בשדך לבהמתך,
והדר ואכלת ושבעת.

16. למי יש לתת אוכל תחילה?
    __________________________

17. הוכח דבריך _________________________________________________________________

18. למי מגיע לשתות קודם,
    לאדם או לבעלי החיים?
    ______________________

19. נמק את תשובתך!
    ____________________________________________________________

תענית דף כב/ב

תנו רבנן: ונתתי גשמיכם בעתם,
לא שכורה ולא צמאה, אלא בינונית. שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות. דבר אחר: בעתם,
בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות,
ובלילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות, ושעורים כגרעיני זיתים,
ועדשים כדינרי זהב,
וצררו מהם דוגמא לדורות. להודיע כמה החטא גורם שנאמר עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם וכן מצינו בימי הורדוס, שהיו עוסקין בבנין בית המקדש,
והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה,
ויצאו העם למלאכתן,
וידעו שמלאכת שמים בידיהם:

20. מתי נחשבים הגשמים לגשמי ברכה?
    __________________________________________

21. מה רע בגשמים מרובים?
    ___________________________________________________

22. למה גורם החטא?
    ________________________________________________________

23. כיצד הוכיח הקב"ה בזמן בנין הבית שמעשיהם רצויים?
    ____________________________

תענית דף ו/א

תנו רבנן:
יורה,
שמורה את הבריות להטיח גגותיהן,
ולהכניס את פירותיהן,
ולעשות כל צרכיהן.
דבר אחר שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום …
דבר אחר:
יורה שיורד בנחת,
ואינו יורד בזעף…

מלקוש …
דבי רבי ישמעאל תנא:
דבר שממלא תבואה בקשיה.
במתניתא תנא:
דבר שיורד על המלילות ועל הקשין.

בבא בתרא דף כה/ב

ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא:
מיום שחרב בית המקדש, אין הגשמים יורדין מאוצר טוב.
שנאמר:
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, וישראל שרויין על אדמתם, גשמים יורדין מאוצר טוב. בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם, אין גשמים יורדין מאוצר טוב.

24. לפי הגמ',
    מהו יורה ?
    א.
    ________________________________________________________

ב.
_________________________________________________________

ג.
_________________________________________________________

25. לפי הגמ',
    מהו מלקוש ?
    א.
    ______________________________________________________

ב.
_____________________________________________________

26. איזה קשר קיים בין:
    חורבן בית המקדש,
    גלות ישראל,
    וירידת גשמים ?
    _________________________

_________________________________________________________________________

(טז)
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
(יז)
וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם:

רש"י

ואבדתם מהרה –
על כל שאר היסורין אגלה אתכם מן האדמה שגרמה לכם לחטוא.
משל:
למי ששלח בנו לבית המשתה,
והיה יושב ומפקידו:
אל תאכל יותר מצרכך,
שתבא נקי לביתך,
ולא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו,
והקיא וטנף את כל בני המסיבה,
נטלוהו בידיו וברגליו,
וזרקוהו אחורי פלטרין:

27. ממה מוזהרים בנ"י ?
    ___________________________________________________________

28. מה פירוש:
    "וְחָרָה אַף יְהֹוָה…
    ?
    _________________________________________________________

29. מה העונש על עזיבת ה' ?
    _______________________________________________________

30. השלם את המשל והנמשל בדברי רש"י בטבלה:

הנמשל	המשל

31. כתוב בלשון הכתוב:
    א.
    בזמנו _____
    ב.
    גשם ______
    ג.
    הגשם הראשון ______
    

ד.
הגשם האחרון ______
ה.
תבואה _________
ו.
היין שלך __________

ז.
הזיתים שלך _______
ח.
ה'
יכעס __________
ט.
פרי האדמה __________
י.
הזהרו_________

(יח)
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:

רש"י

(יח)
ושמתם את דברי –
אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות.
הניחו תפילין,
עשו מזוזות,
כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו,
וכן הוא אומר הציבי לך ציונים:

32. כיצד שמים את דברי ה'
    על הלב ?
    __________________________________________________

33. במה יהיו בנ"י נבדלים מהעמים האחרים גם בהיותם בגולה ?
    ________________________________

*
על מאמרו זה של רש"י שמקורו בספרי נכתב רבות.
תפילין ןמזוזות הינן חובות הגוף,
כלומר מצוות הנעשות בגופו של האדם בלי קשר למקום בו הוא שוהה,
לעומת מצוות התלויות בארץ,
שמשמעותן מצוות שניתן לקיימן בארץ ישראל.
כיצד אם כן ניתן לומר על המצוות שרש"י מביא: כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו ?
מסתבר שנפלה כאן טעות דפוס.
הנוסח בספרי היה "המצוות
תו"מ",
המדפיס קרא:
"תפילין ומזוזות",
ואת מלות הקישור "הניחו",
ו-"עשו",
הוסיף על דעת עצמו,
כשלמעשה היה צריך להיות:
"במצוות תרומות ומעשרות",
וכך אנו מוצאים במדרש איכה פרשה א'
פסקה נד'
"קראתי למאהבי המה רמוני…
רשב"י פתר קרייה בנביאי האמת,
שהיו מאהבין אותי להקב"ה,
המה רמוני:
שהיו מרמין בי ואומרים לי:
הפרישו תרומה ומעשרות.
וכי יש תרומה ומעשרות בבבל ?
אלא בשביל לאהבני להקב"ה.
הוא שירמיה אומר:
(ירמיה ל"א)
הציבי לך ציונים הצייני במצות שהיו ישראל מצויינין בהם (שם)".

34. הסבר את המאמר במדרש איכה:
    __________________________________________________

_________________________________________________________________________

_________________________________________________________________________

35. חווה דעתך על מאמר זה !
    _______________________________________________________

(יט)
וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

רש"י

(יט)
לדבר בם –
משעה שהבן יודע לדבר,
למדהו:
תורה צוה לנו משה,
שיהא זה למוד דבורו.
מכאן אמרו:
כשהתינוק מתחיל לדבר,
אביו משיח עמו בלה"ק (בלשון הקודש)
ומלמדו תורה,
ואם לא עשה כן,
הרי הוא כאילו קוברו.
שנאמר:
ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו':

36. "בָּם",
    במה ?
    _____________________________________________________________

37. מאימתי יש ללמד את הבן תורה ?
    ________________________________________________

38. "ואם לא עשה כן…
    ? ________________________________________________________

39. מנין זאת לרש"י ?
    ___________________________________________________________

בדברי רש"י המובאים מהספרי נמצאנו למדים:
"מכלל הן אתה שומע לאו".

הסבר את המושג:
"מכלל הן אתה שומע לאו".
____________________________________________

מה הקשר בין מושג זה לנאמר בפס'
יט'
– כא'
? ________________________________________

משנה מסכת אבות פרק ד'

(כ)
אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר,
הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה,
לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.
וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה,
לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.

40. אלישע בן אבויה משווה בין שתי תקופות לימוד בחיי האדם,
    והן:
    א.
    ___________________________

ב.
___________________________

41. הלומד בצעירותו דומה לנייר חדש,
    מדוע ?
    ___________________________________________

42. הלומד בזקנתו דומה לנייר מחוק,
    מדוע ?
    ___________________________________________

43. מה המסקנה מדברי התנא ?
    ____________________________________________________

החת"ם סופר מסביר:
"למדו את בניכם,
שיהיו הולכים בדרך התורה לא רק "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ",
שעה שהם יושבים בביתך ורוצים להפיס את דעתך,
ומתביישים מפניך,
ואינם רוצים לצערך,
אלא גם "בְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ".
יש להשתדל לנטוע בצאצאים תורה ויהדות,
עד שתהא מובטח שיישארו יהודים יראי שמים,
שומרי תורה ומצוות,
גם כשאתה כבר לא תהיה בין החיים".

44. מי היה החת"ם סופר ?
    ___________________________________________________

45. הסבר את דברי החת"ם סופר:
    ______________________________________________

46. בפרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ",
    מוזכרות ארבע מצוות חשובות שבכוחן להזכיר לנו את כל המצוות,
    השלם ליד כל מצווה את הפס'
    המתאים:

הברכה והקללה

דברים פרק יא'

(כז)
אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: (כח)
וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:

דברים פרק כז'

(יב)
אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִּים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן: (יג)
וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי: (יד)
וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם:

יהושע פרק ח'

(לג)
וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה: (לד)
וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:

1. השלם לגבי סדר הברכות והקללות שה' אומר לבנ"י

הברכות :
___________________________________________________________________

___________________________________________________________________

הקללות :
___________________________________________________________________

___________________________________________________________________

אילו שבטים עומדים בהר גריזים על הברכה ?
__________________________________________

אילו שבטים עומדים בהר עיבל על הקללה ?
____________________________________________

2. מתי ביצעו בנ"י את דברי משה רבינו ?
   _______________________________________________

ספורנו עה"ת דברים פרק יא'
פסוק כו'

(כו)
ראה.
הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג ברוב.
כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק ע"צ היותר טוב.
והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו:

אור החיים דברים פרק יא'
פסוק כו'

עוד יתבאר,
על פי מאמרם ז"ל (בספרי כאן)
שאמרו משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד תחלתו מישור וסופו קוצים,
ואחד תחלתו קוצים וסופו מישור,
והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלש פסיעות וכו'
וסופו כו'
עד כאן:

3. מהי
   הברכה ומהי הקללה לפי המפרשים השונים:

הבנה ברש"י

(ו)
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל:

רש"י

(ו)
בקרב כל ישראל – כל מקום שהיה אחד מהם בורח – הארץ נבקעת מתחתיו ובולעתו,
אלו דברי רבי יהודה.
אמר לו רבי נחמיה,
והלא כבר נאמר:
ותפתח הארץ את פיה,
ולא פיותיה ?! א"ל:
ומה אני מקיים בקרב כל ישראל ? א"ל:
שנעשית הארץ מדרון כמשפך,
וכל מקום שהיה אחד מהם,
היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה:
ואת כל היקום אשר ברגליהם – זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו:

(י)
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

רש"י

(י)
לא כארץ מצרים היא –
אלא טובה הימנה.
ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים,
שהיו אומרים:
שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו ? יכול בגנותה הכתוב מדבר ?! וכך אמר להם:
לא כארץ מצרים הוא – אלא רעה הימנה ? ת"ל:
וחברון שבע שנים נבנתה וגו',
אדם אחד בנאן.
וחם בנה צוען למצרים בנו,
וחברון לכנען.
דרך ארץ אדם בונה את הנאה,
ואחר כך בונה את הכעור (ס"א הגרוע).
שפסולתו של ראשון הוא נותן בשני,
ובכל מקום החביב קודם ! הא למדת שחברון יפה מצוען,
ומצרים משובחת מכל הארצות,
שנאמר:
כגן ה'
כארץ מצרים ! וצוען שבח מצרים היא,
שהיתה מקום מלכות,
שכן הוא אומר:
כי היו בצוען שריו.
וחברון פסולתה של ארץ ישראל – לכך הקצוה לקבורת מתים,
ואעפ"כ היא יפה מצוען.
ובכתובות דרשו בענין אחר:
אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן,
ואח"כ לבנו הגדול ?! אלא שמבונה על אחד מז'
בצוען:

אשר יצאתם משם – אפילו ארץ רעמסס אשר ישבתם בה והיא במיטב ארץ מצרים.
שנאמר:
במיטב הארץ וגו'.
אף היא אינה כארץ ישראל:

והשקית ברגלך –
ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגליך,
ולהשקותה צריך אתה לנדד משנתך ולעמול,
והנמוך שותה ולא הגבוה,
ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה,
אבל זו למטר השמים תשתה מים ! אתה ישן על מטתך,
והקב"ה משקה נמוך וגבוה,
גלוי ושאינו גלוי כאחת:

כגן הירק –
שאין די לו בגשמים משקין אותו ברגל ובכתף:
:

(יא)
וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:

רש"י

(יא)
ארץ הרים ובקעות – משובח ההר מן המישור.
שהמישור בבית כור אתה זורע כור,
אבל ההר בבית כור ממנו חמשת כורין,
ארבע מארבע שפועיו,
ואחד בראשו:
ובקעות – הן מישור:

(יג)
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:

רש"י

(יג)
והיה אם שמוע – והיה מוסב על האמור למעלה למטר השמים תשתה מים:
והיה אם שמוע תשמעו –
אם תשמע בישן – תשמע בחדש.
וכן אם שכח תשכח,
אם התחלת לשכוח – סופך שתשכח כולה,
שכן כתיב במגלה (ר"ל במגלת סתרים,
אבל אינו פסוק בכל תנ"ך,
ובירושלמי הביאו משל לב'
בני אדם שנפטרים זה מזה זה,
הולך דרך יום לצד מזרח,
וזה הולך דרך יום לצד מערב,
נמצא שרחוקים זה מזה מהלך ב'
ימים כן המשל בתורה)
אם תעזבני יום – יומים אעזבך:

מצוה אתכם היום – שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום:
לאהבה את ה'
– שלא תאמר:
הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר,
בשביל שאקרא רב,
בשביל שאקבל שכר.
אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה – וסוף הכבוד לבא:
ולעבדו בכל לבבכם – עבודה שהיא בלב,
וזו היא תפלה.
שהתפלה קרויה עבודה.
שנאמר:
אלהך די אנת פלח ליה בתדירא.
וכי יש פולחן בבבל ? אלא על שהיה מתפלל,
שנאמר:
וכוין פתיחן ליה וגו'.
וכן בדוד הוא אומר:
תכון תפלתי קטורת לפניך:
בכל לבבכם ובכל נפשכם –
והלא כבר הזהיר בכל לבבך ובכל נפשך ?! אלא אזהרה ליחיד אזהרה לציבור:

(יח)
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:

רש"י

(יח)
ושמתם את דברי – אף לאחר שתגלו – היו מצויינים במצות.
הניחו תפילין ! עשו מזוזות ! כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו.
וכן הוא אומר:
הציבי לך ציונים:

(יט)
וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

רש"י

(יט)
לדבר בם –
משעה שהבן יודע לדבר – למדהו:
תורה צוה לנו משה,
שיהא זה למוד דבורו.
מכאן אמרו:
כשהתינוק מתחיל לדבר – אביו משיח עמו בלה"ק (בלשון הקודש)
ומלמדו תורה,
ואם לא עשה כן – הרי הוא כאילו קוברו.
שנאמר:
ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו':

(כא)
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

רש"י

(כא)
למען ירבו ימיכם וימי בניכם – אם עשיתם כן – ירבו,
ואם לאו – לא ירבו,
שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן,
ומכלל הן לאו:
לתת להם –
לתת לכם אין כתיב כאן,
אלא:
לתת להם ! מכאן מצינו למדים תחיית המתים מה"ת:

(כב)
כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ:

רש"י

(כב)
שמר תשמרון –
אזהרת שמירות הרבה, להזהר בתלמודו שלא ישתכח: ללכת בכל דרכיו –
הוא רחום – ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים – ואתה גומל חסדים: ולדבקה בו –
אפשר לומר כן ?! והלא אש אוכלה הוא ! אלא, הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו:

משנה מסכת אבות פרק ג'

(ח)
רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:
(דברים ד), רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם)
וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:

רע"ב

תקפה עליו משנתו:
שהייתה קשה עליו,
ומתוך הקושי שבה שכחה:

(כה)
לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:

רש"י

(כה)
לא יתיצב איש וגו' – אין לי אלא איש.
אומה ומשפחה ואשה בכשפיה מנין ? ת"ל:
לא יתיצב מ"מ (מכל מקום).
א"כ מה ת"ל:
איש ? אפילו כעוג מלך הבשן:
פחדכם ומוראכם –
והלא פחד הוא מורא ! אלא,
פחדכם – על הקרובים,
ומוראכם – על הרחוקים.
פחד,
לשון:
בעיתת פתאום.
מורא,
לשון:
דאגה,
מימים רבים:
כאשר דבר לכם – והיכן דבר ? את אימתי אשלח לפניך וגו':