אורן
צוויק
גמרא
המניח כט ע"ב
ז–
יב
בס"ד
ישיבה תיכונית אלישיב לוד כיתה ט1
שם:
_________________-
פרק
המניח– דף
מספר 7 כט
ע"ב
הקדמה
-
סוגיתנו
עוסקת במחלוקת: המפקיר
נזקיו ברשות הרבים והזיק– האם
חייב או פטור. הגמרא
מתמקדת בעיקר על אלו אמוראים אמרו את
דעות אלו. -
הדבר
חשוב מאוד לדעת מי אמר מה כדי להמשיך את
התורה שבעל פה בצורה מדויקת –
ללא שיבושים,
וגם
לעיתים יש משמעות רבה למי אמר מה,
כדי
לדעת איך לפסוק הלכה–
(כגון
אביי ורבא הלכה כרבה). -
המרתק
בגמרא–
שהיא
דו שיח סוער בבית המדרש.
כך
שלעיתים מה שהגמרא קובעת בהתחלה–
משתנה
בסוף מן הקצה אל הקצה.
גם
בסוגייה שלנו –
הדעות יתהפכו.
איך
בדיוק?
תחכו
לסוף…
א.
הבאת
מימרא
הגמרא
בדף האחרון הסיקה שיש במשנה מחלוקת כפולה,
בזמן
הנפילה ולאחר הנפילה. כלומר,
אחת
המחלוקות הינה: המפקיר
נזקיו ברה"ר–
ר'
מאיר:
חייב.
ר'
יהודה:
פטור.
הגמרא
מביאה כעת מימרא (אימרה
שחל אמוראים). נחלקו
ר' יוחנן
ור' אלעזר
האם המפקיר נזקיו ברה"ר
חייב או פטור, אך
לא יודעים מי אמר איזו דעה. ("חד
אמר חייב וחד אמר פטור").
ב.
נסיון
להשוות בין המימרא למשנה
הגמרא
מנסה להשוות את המחלקות של ר'
יוחנן
ור' אלעזר
למחלוקת של ר"מ
ור"י.
אך דוחה
הגמרא– אכן
מי שסובר במימרא שפטור– אינו
מסתדר עם ר"מ
אלא דעתו רק כר' יהודה.
אך מי
שאומר שחייב, יכול
להסתדר עם שתי הדעות במשנה– עם
ר"מ
זה פשוט– שהרי
שניהם אומרים שחייב. ועם
ר' יהודה
גם מסתדר, כי
ר' יהודה
פטר רק במקרה שנפל נפילת אונס (כגון
נתקל או התנפץ ממילא) ואז
הפקיר את הכד (=בור),
אך במקרה
שהפיל במיזיד– גם
לר' יהודה
יהיה חייב אפילו אם הפקיר את שברי הכד.
ג.
מנסים
לדעת מה סובר ר' אלעזר.
הגמרא
מביאה מימרא נוספת:
אמר
ר'
אלעזר
בשם ר'
ישמעאל:
שני
דברים אינם ברשותו של אדם ועשאם הכתוב
כאילו הם ברשותו:
בור
ברשות הברים וחמץ משש שעות ולמעלה (שאז
אסור בהנאה,
ולכאורה
זה מופקר ממנו ולא שלו,
אך
למרות הכל עשתה תורה שהחמץ יהיה ברשותו
לעניין לעבור עליו עברה של "בל
יראה ובל ימצא").
כלומר
בור ברשות הרבים–
אף
שהפקיר –
הבור נחשב ברשותו לגבי שניתן לחייב אותו
אם הזיק–
סימן
שר'
אלעזר
סובר שהמפקיר נזקיו–
חייב!
ד.
שאלה
על ההבנה בדעת ר' אלעזר
ותרוץ
אך קשה
להבין כך בדעת ר' אלעזר
בגלל מימרא נוספת:
ההופך
את הגלל (גללי
בהמה) ברה"ר
והוזק בהן אחר– חייב
בנזקו. ואמר
ר' אלעזר:
דוקא אם
התכוון לזכות בגללים בהפיכה זו.
אך אם
הפקיר את הגלל– פטור.
משמע
שסובר ר' אלעזר
שהמפקיר נזקיו פטור?
תשובה:
1. רב
אדא בר אהבה:
באמת
אדם שמפקיר נזקיו חייב.
אך
כאן מדובר שהחזיר את הגלל חזרה למקום–
ולכן
פטור.
–
וזה
דומה לאדם שמצא ללא כיסוי,
שגילה
את הבור וחזר וכיסהו–
שודאי
שפטור.
אך
הגמרא דוחה–
לא
נכון,
זה
יותר דומה לאדם שמצא בור מגולה,
שאטם
את הבור בחול ולאחר זמן חפר את הבור מחדש–
שחייב!
כך
יהיה חייב אף אם החזיר את הגלל למקום
הראשון.
2. רב
אשי:
באמת
אדם שמפקיר נזקיו חייב.
אך
כאן מדובר שלא הרים את הגלל יותר מ3
טפחים
(8*3=24
ס"מ),
ובמקרה
כזה הוא כלל לא "זוכה"
בגלל,
והגלל
נשאר ברשות הראשון שזרקה,
אלא
אם כן השני מתכוון במפורש לזכות זה!
(ולכן
כתוב "ההופך
את הגלל"
ולא
"המגביה
את הגלל").
ה.
ברור
בדעת ר' יוחנן
אם ר'
אלעזר
סובר שהמפקיר נזקיו חייב, אז
ר' יוחנן
צריך לסבור שהמפקיר נזקיו פטור.
אך אי
אפשר כלל לומר כך! כי
ר' יוחנן
אמר מספר דברים הפוכים להבנה זו:
-
מי
שעשה גדר סמוך לרשות הרבים,
והוזק
בהם אדם,
אומר
ר'
יוחנן–
אם
הקוצים נמצאים ברשות הפרטית שלו ולא
עפים,
פטור.
–
משמע
מכאן,
שדווקא
ברשות שלו הוא פטור,
אך
אם הגדר היתה ברשות הרבים,
היה
חייב אף שמפקירה,
סימן
שהמפקיר נזקיו ברה"ר
חייב!
אך
דוחה הגמרא–
יתכן
שאף ברשות הרבים יהיה פטור,
ומה
שפטור בגדר שנבנתה בשטח שלו זה לא בגלל
שזה שלו ולא רה"ר,
אלא
בגלל שמי שנתקל בהם אשם שהלך בצורה משונה
של חיכוך בכתלים.
(ומה
שכתוב בהמשך המשנה שם שאם הקוצים של הגדר
עפים ופורחים לרשות הרבים,
חייב,
החיוב
נובע בגלל שלא מפקיר את הקוצים–
רש"י) -
נאמר
במשנה:
החופר
בור ברה"ר
ונפל לתוכו שור או חמור ומת–
חייב"
ואמר
על כך ר'
יוחנן–
בכל
מקום שנאמרה משנה ללא מחלוקות וללא שם
של תנא שאמרה–
הלכה
כסתם משנה!
ולפי
זה סימן שר'
יוחנן
סובר שהמפקיר נזקיו –
חייב!
ו.
מסקנת
הגמרא
לכן
מסקנת הגמרא שאכן ר' יוחנן
סבר שהמפקיר נזקיו חייב, ור'
אלעזר
סבר שפטור.
אם כן,
איך נבין
מה שאמר ר' אלעזר
"שני
דברים אינם ברשותו של אדם ועשאם הכתוב
כאילו הם ברשותו: בור
ברשות הברים וחמץ משש שעות ולמעלה"?
אומרת
על כך הגמרא: זה
לא ר' אלעזר
אמר, אל
רבו– ר'
ישמעאל,
ור'
אלעזר
אמר את זה בשם רבו.
שאלות
-
במה
עוסקת סוגייתנו? -
מדוע
חשוב לדעת "מי
אמר מה" בגמרא? -
מהי
מימרא? הגדר -
מתי
הגמרא נוהגת להשתמש בביטוי":
"חד
אמר…
וחד אמר…"? -
האם
המימרא דומה למשנה? כן/
לא
איזו
דעה במימרא יכולה להיות גם כר'
מאיר
וגם כר' יהודה?
פרט
כיצד. -
א.
אלו
דברים אינם ברשותו של אדם ועשתה אותם
תורה כאילו הם ברשותו?
ב.
מה ניתן
להוכיח מאמירה זו לגבי הסוגיה האם מפקיר
נזקיו חייב או פטור?
ג.
מי אמר
אימרה זו? בהבנה
הראשונה בגמרא?
ד.
מי אמר
אימרה זו למסקנת הגמרא? -
בהצלחה!!!