ב
ס"ד
מה
נלמד
מפרשת
השבוע?
כתב
וערך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג
"אמא,
יש לנו טיול בשבוע הבא,
איזה כיף!"
הכרזת,
ברגע שהגעתי הביתה מהפעולה בבני עקיבא.
"איזה טיול באמצע שנת הלימודים?"
תמהה אמא.
"לא נורא,
טיול של יום אחד,
לא נורא אם אפסיד יום אחד בלימודים.
חוץ מזה ההורים של כולם כבר הסכימו שיצאו,
לא יכול להיות שרק לי לא תרשו לצאת!"
הכרזתי.
"סליחה,
אבל לצאת כך לטיול,
בלי שאדע מי ארגן אותו,
האם הכל מאורגן כמו שצריך,
שאדע מי יוצא אתכם,
שאבדוק האם בית הספר מוכן לשחרר אתכם ליום אחד,
לא אוכל לתת לך לצאת",
אמרה אמא בשקט ובקול רגוע.
אבל אני הגבתי ממש הפוך … "את לא יכולה לעשות לי את זה!"
צעקתי ממש לא בקול רגוע…
"לא אמרתי שלא תצא,
ולא אמרתי שכן תצא,
בסך הכל אני רוצה לבדוק שהטיול הזה בטוח מספיק,
ובית הספר מקבל אותו"
ענתה אמא בקולה הרגוע.
אני לא הייתי רגוע,
ידעתי כי המדריך שלנו מכיתה י'
תכנן את הטיול,
הוא לא ביקש אישור מבית הספר,
ואני לא יודע איך הוא תכנן את הטיול…
"אני יוצא לטיול,
וזהו!!!"
הכרזתי.
אבא חזר הביתה.
אמא ספרה לו על הטיול.
"זה בסדר,
אני מכיר את איציק המדריך,
הוא בחור רציני",
אמר אבא.
ערב לפני הטיול ישבתי להכין את הציוד לטיול.
הכנתי בקבוק קוקה קולה כדי שיהיה לי מה לשתות,
הכנסתי לתיק לחמניה וכמה שקיות חטיפים.
"זה לא אוכל,
וזה לא שתיה.
מקוקה קולה לא משלימים את השתיה שחסרה לנו,
והחטיפים הם טובים כתוספת,
זה לא אוכל,
אמרה אמא.
"זה בסדר"
הכרזתי והלכתי לישון.
בבוקר הלכתי לבני עקיבא ללא כובע וללא נעליים.
יצאתי מוקדם,
שאמא לא תראה איך יצאתי ומה לקחתי…
יצאנו לדרך,
המסלול היה יפה,
אבל השמש יקדה על ראשי,
היה לי חם.
התחלתי לשתות את הקולה,
אבל לא הרגשתי שזה עוזר לי.
ביקשתי מים מחברי,
אבל התברר שכמעט כולם הביאו קוקה קולה.
עוד ילדים התחילו להרגיש רע.
"חייבים למצוא דרך קצרה לכביש,
ולהזעיק עזרה"
אמר המדריך.
"יש לך מפה,
כדי שנראה היכן הכביש הקרוב?"
שאלתי.
"לא,
תכננתי ללכת לפי הסימון שבילים של החברה להגנת הטבע",
ענה המדריך.
"מה נעשה?"
שאלתי.
המדריך התחיל לבכות.
"חברה,
בואו נחזור,
לא הלכנו הרבה,
חייבים לחזור מהר!"
אמר בבכי.
לפתע הגיע מטייל שהלך עם ג'ריקן של 4 ליטר מים,
שני כובעים נוספים בתיק,
מפה,
ועוד…
הוא שמע מה קרה לנו.
"קודם תתחילו לשתות את המים שלי,
אני אוותר על הטיול שלי.
אבל איך יצאתם כך?"
שאל בפליאה.
"חשבתי שיהיה בסדר"
מלמל המדריך.
"ומה למדת?"
שאל.
"שחייבים לתכנן שיהיה תמיד רזרבה,
להתכונן לאפשרות שלא הכל ילך בסדר"
מרר המדריך בבכי.
"אכן אתה צודק,
תלמד
זאת
מהציווי
של
הקב"ה
לאהרון
ובניו,
שלא
לשתות
יין
לפני
שהם
באים
לעבוד
במשכן,
לא
בגלל
שבטוח
שהם
יהיו
שיכורים,
אלא
רק
חוששים
שמא
זה
יקרה.
בחיים
צריך
ללמוד
להיזהר
מאוד!!!"
;
מפסקי
הרב חיים דוד הלוי– קצוש"ע.(פ"ד
א' –
ג')
-
"דורשין בהלכות הפסח קודם החג שלושים יום".
מכיוון שפורים עבר,
מצווה להתחיל לחזור על הלכות פסח,
ולכן מהשבת עד לחופשת פסח נעסוק בהלכות פסח.אסור שיהיה לנו חמץ בפסח.
האיסור כולל:
אסור לאכול חמץ,אסור ליהנות ממנו – כמו לתת אותו לחיות שלי לאכול.
אסור להשאיר חמץ שלי בבית שלי,
גם אם הוא סגור בארון.אבל להשאיר חמץ ששייך לאדם שהוא לא יהודי,
בבית שלי – זה מותר.לכן,
כיום נוהגים לעשות "מכירת חמץ"
לגוי.
אני סוגר את החמץ (ולא את כלי החמץ!)
ומוכר אותו לגוי..
