דף לימוד לפרשת מצורע – פסח – תשע"ד

ב





ס"ד

מה
נלמד
מחג
החרות?

כתב
וערך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

הלילה כבר קרב.
עוד מעט יהיה חושך,
אני באמצע היער,
בהסתעפות שבילים.
אחת מהם אמורה להוציא אותי מהיער בדרך קצרה לתחנת אוטובוס,
ומשם הביתה להורים הדואגים (לפחות כך אני מאמין…).

אבל איזו מהם?
שתי האפשרויות הנוספות מובילות אותי לעומק היער,
למקומות בהם שורצים חיות טרף,
איך אדע באיזו דרך לבחור?
"לו הייתה לי מפה ומצפן!"
חשבתי.
מרוב פחד ויאוש,
הדלקתי מדורה קטנה והלכתי לישון.
קויתי שהורי יזעיקו עזרה לחפש אותי.
שהמחפשים יראו את המדורה,
ויגלו אותי.
נרדמתי…
התחלתי לחלום,
ולהזכר בחלום מה היה לפני הטיול…

"בואו נצא לטיול קצר ביער"
אמרתי ליצחק ואורי חברי.
"רעיון טוב,
אך אני לא אצא בלי מפה,
מצפן,
וכמובן שלא אצא בלי להגיד להורים לאן אנחנו מתכננים ללכת.
זה לא אחראי לצאת בלי לעשות כל מה שאמרתי"
אמר יצחק.
"שטויות,
אני מדבר על מסלול קצר ביער,
אל תגזים"
עניתי לו.
"טיול קצר,
ונחזור.
אתה לא יודע איזה כיף סתם לצאת לטייל,
לאן שבא לך.
אם נודיע להורים,
הם מיד יתחילו עם האזהרות שלהם,
"לקחתם מספיק מים?
מי יוצא אתכם?
יש לכם מספיק מים?
לאן בדיוק אתם הולכים?
ועוד כל מיני שאלות מעצבנות"
אמרתי.
"אולי אותך השאלות מעצבנות.
אבל לדעתי הן חשובות לבטיחות שלנו"
הכריז אורי.
"אנחנו יוצאים עם מפה,
מצפן,
וכל רשימת הדברים שאמרתי שצריך לעשות"
הכריז יצחק.

"אתם סתם פחדנים"
הכרזתי.
"אני אלך לאן שיתחשק לי,
ואתם תאלצו ללכת רק למקומות שההורים ירשו לכם"
הכרזתי בבוז,
לקחתי בקבוק שתיה"
ויצאתי…
גם אורי ויצחק יצאו.
הכל התנהל בדיוק כפי שניחשתי.
ההורים המודאגים נתנו 1000
אזהרות והוראות.
ציידו אותם במפה,
מצפן,
GPS והוראות מקפידות לאן הם יכולים ללכת,
ולאן לא.
צחקתי עליהם.
לקחתי אופניים,
והתחלתי לרכב בתוך היער,
ממש כמו שאמרתי,
פשוט לאן שהתחשק לי.
אבל עכשיו,
כאשר הלילה יורד,
אני לבד,
בלי לדעת לאן ללכת,
אני מרגיש רע ומפוחד.
לו היה לי GPS היו מוצאים אותי בקלות…
לפתע שמעתי רעש.
התעוררתי בבהלה.
יצחק ואורי עמדו לידי.
"איך ידעתם שאני כאן?"
שאלתי בהתרגשות.
"במקרה מצאנו אותך,
כל המושב מחפש אותך"
הם אמרו.
"איך אתם הסתדרתם?"
שאלתי,
לאחר שהם הודיעו במכשיר קשר שמצאו אותי.

לנו היה טיול נפלא.
המפה שלקחנו עזרה לנו.
הודענו להורים כל פעם שהגענו לצומת לאן הלכנו,
והם רשמו זאת.
ברגע שהייתה לנו שאלה,
ההורים פתחו את המפה,
ועזרו לנו להחליט לאיזה כיוון ללכת,
מאוד נהנינו".

אז מה לדעתכם עדיף,
ללכת לפי הוראות,
או ללכת לאן שבא לי?
(המשך בעמוד הבא).

;

מפסקי
הרב חיים דוד הלוי– קצוש"ע.(פ"ה
ב')

"חמץ שאינו ראוי למאכל כלב" אוכל שהטעם שלו הוא כזה שגם הכלב לא יאכל אותו, כבר לא נקרא חמץ, ולכן מותר להשאיר אותו בבית. (ואין צורך לחפש עליו הכשר של "כשר לפסח"). לכן, מותר להשאיר בבית ולהשתמש במשחת נעליים או סבון המכילים גם חמץ, כי כלב לא יאכל משחת נעליים או סבון…). שימוש בתרופות שיש בהם חמץ. תרופות שיש בהם חמץ, אבל נותנים אותם בעזרת זריקה או נרות, מותר להשתמש בהם בפסח. תרופות שבולעים אותם, צריך להשתדל לקחת תרופות שהן כשרות לפסח. אבל אם אין כאלו, והרופא אומר שאין ברירה, חייב לשמוע בקול הרופא ולבלוע אותם. .