דף לימוד לפרשת קדושים – תשע"ד

ב





ס"ד

מה
נלמד
מפרשת
השבוע?

כתב
וערך:
רב
בית
הספר
–
יהודה
רוזנברג

שקלתי כל כך מעט.
אוכל כמעט שלא נתנו לנו.
לפנות בוקר העמידו אותנו במסדר,
ללא בגדים,
לספור לראות אם אף אחד לא ברח,
וכמה מתו בלילה.
משם לקחו אותנו לעבודה קשה כל היום.
זה היה נורא,
התיחסו אלינו כאילו אנחנו לא בני אדם,
מבחינתם הייתה החלטה "הפתרון הסופי"
– להרוג את בל היהודים.
לא להשאיר אף לא יהודי אחד חי בכל העולם.
אבל מי שהיה מסוגל עוד לעבוד,
לקחו אותו לעבודה קשה,
כמעט ללא מזון.
מי שהיה חלש מדי,
הרגו אותו,
אם הוא לא מת לפני כן ממחלות או רעב.

כל לילה,
כאשר חשבתי על הימים שלפני השואה הארורה,
כאשר המשפחה שלנו חיה חיים יפים,
כאשר כל בוקר הייתי יוצא עם אבא לתפילה בבית הכנסת,
ומשם הוא היה ממשיך לעבודתו,
ואני לבית הספר.
נזכר בבר מצווה שלי,
בתפילין שסבא שלי קנה בכסף רב,
כמה שמחתי בהם,
הקפדתי להניח אותם כל יום שבו מניחים תפילין,
אבל עכשיו…
אין לי תפילין.
אילו היו לי תפילין והיו תופסים אותי מניח אותם – היו הורגים אותי.
אני כל כך רוצה לזכות לחזור להניח תפילין,
גם אם אתפס ויהרגו אותי.

הבוקר,
כאשר התחלנו ללכת לעבודה,
ראיתי קבוצת יהודים שלוקחים אותם כדי להרוג אותם.
הם כנראה ידעו שהם הולכים למות בתוך מספר שעות.
לפתע,
ראיתי יהודי זקן משליך מעבר לגדר חבילה קטנה.
לא יכולתי לגשת ולהרים אותה,
אבל הייתה לי תחושה שיש בה דבר חשוב.
חכיתי ללילה,
בדרך חזרה מהעבודה,
נצמדתי לגדר,
ראיתי את החבילה.
נכנסתי בתוך קבוצת יהודים,
התכופפתי במהירות,
הרמתי את החבילה,
בלי שהשומרים הנאצים ירגישו.
החבאתי אותה בתוך המכנסיים.
הגעתי לצריף שלי.
עליתי ל"דרגש"
– למדף מעץ שעליו ישנו,
התכסיתי בשמיכה הקרועה שנתנו לי,
הוצאתי את החבילה.
פתחתי אותה,
בתוכה היו תפילין עם מכתב קצר.
"אלו התפילין שלי.
אני לא אזכה להתפלל עוד,
נסו אתם להניח אותם ולהתפלל.
כל עוד אתם יכולים התפללו על נשמתי "חיים בן שרה",
אני אתפלל בשמים עליכם".

מאוד התרגשתי.
כל כך רציתי להניח את התפילין,
אבל הלילה זה לא זמן הנחת תפילין.
הלילה ישנתי מחובק עם התפילין.
הרגשתי כל כך מאושר "מחר בע"ה אזכה להניח תפילין".
בבוקר,
כאשר קמנו,
הנחתי את התפילין מתחת לשמיכה.
הכן שלי חש שיש לי משהוא מיוחד,
שבגללו אני נשאר מכוסה.
"מה מצאת?"
הוא שאל.
הראיתי לו את התפילין ואת הפתקה.
"תן לי,
גם אני רוצה להניח תפילין"
הוא התחנן.
"אבל אתה בכלל לא דתי?
למה שתסכן את עצמך?
הרי אם יתפסו אותך – יהרגו אותך?"
שאלתי בתדהמה.
"אני יהודי,
אני רוצה לזכות למות כמו יהודי,
לחזור את התורה והמצוות.
אם אזכה לצאת חי מהמלחמה,
אני מבטיח לנסות לקיים מצוות,
להקים בית יהודי המקיים תורה ומצוות"
אמר בהתרגשות.
נתתי לו.
הראיתי איך מניחים את התפילין.
הסוד של התפילין עבר בכל הצריף,
ואף לצריפים אחרים.
נאלצנו לעשות תורנות.
כל בוקר קבוצה אחרת הניחה את התפילין,
אך כל אחד הניח רק תפילה אחת.
אחד הניח את התפילין של היד,
והשני הניח רק תפילין של ראש.
הכל במהירות כדי שהשומר הנאצי לא יגלה אותנו.

;

מפסקי
הרב חיים דוד הלוי– קצוש"ע.(צ'
ג')

ספירת העומר הם ימי ההכנה של עם ישראל לקראת מתן תורה, לכן אלו ימים שצריך לנסות לשפר את עצמנו, כדי שכאשר נגיע לחג שבועות, כאשר נקרא את עשרת הדברות, נהיה מוכנים לקבל את התורה מחדש, ואכן כך צריך לנסות להרגיש בקריאת עשרת הדברות בחג שבועות. סופרים את העומר לאחר צאת הכוכבים. אם ספר בטעות אחרי השקיעה, אבל לפני צאת הכוכבים, צריך לספור לאחר צאת הכוכבים מחדש, אבל לא יברך מחדש. הזמן בין השקיעה לצאת הכוכבים נקרא בהלכה "בין השמשות". לכן אם שואלים אותי בין השמשות "כמה ימים לעומר הערב?" צריך לענות "אתמול היה ….". ולא "היום…". .