שבת: המנהג להסתכל בצפרניים בהבדלה

אין
מברכין
על
הנר
עד
שיאותו
לאורו

מנהג
נפוץ
בכל
רחבי
קהילות
ישראל
הוא
להסתכל
בציפורניים
לאור
נר
ההבדלה.
אמנם,
מנהג
זה
מקורו
במנהג
ארץ
ישראל
הקדום
ולא
נהג
כלל
בישיבות
בבל.

המשנה
(ברכות
ח:א)
מלמדת:
"אין
מברכין
על
הנר
עד
שיאותו
לאורו"
ופירש
רש"י
"שיאותו"
עד
"שיהו
נהנין
ממנו".

מהי
הדרך
לההנות
באור
הנר
לפי
כוונת
המשנה?
התלמוד
הבבלי
מבאר
שדרך
ההנאה
הוא
להבחין
בין
מטבעות
שונים.
ודייק
הרמב"ם
(זמנים,
שבת
כט:כה)
(המתבסס
על
התלמוד
הבבלי)
שההבחנה
צריכה
להיות
במטבעות
של
מדינות
שונות.

בחנים
אחרים
יש
לתלמוד
הירושלמי
בעניין
זה.
שנינו
לגבי
דרך
ההנאה
בנר:
רב
יהודה
בשם
שמואל
כדי
שיהו
נשים
טוות
לאורו.
אמר
רבי
יוחנן
כדי
שתהא
עינו
רואה
מה
בכוס
ומה
בקערה.
אמר
רב
חנינא
כדי
שיהא
יודע
להבחין
בין
מטבע
למטבע.
(ברכות
סא,
א)

דרך
אחרת
לשימוש
באור
נר
ההבדלה
אנו
מוצאים
אצל
הגאונים.
בעל
הלכות
גדולות
(הלכות
קידוש
והבדלה),
רב
נטרונאי
גאון
(סדר
ר'
עמרם),
רב
סעדיה
גאון
(סידור,
קכה)
וגם
רב
יצחק
אבן
גיאת
מחכמי
הראשונים
מזכירים
את
המנהג
להסתכל
בכף
היד.
ר'
האי
גאון
מזכיר
את
המנהג
הדומה
של
הסתכלות
בשירטוטי
הכפיים.

המנהג
של
ההסתכלות
בציפרנים
אינו
נזכר
באף
אחד
מהתלמודים
שלפנינו
ואולם
ר'
נטרונאי
מעיד
שהכירו
אלא
שמעיד
שלא
נהג
בישיבות
בבל
כלל.
רב
נטרונאי
גם
מצביע
על
פרקי
דרבי
אליעזר
(פרק
כ)
שבו
הוא
מצא
שיש
מצווה
להסתכל
בציפורנים.
אולם,
הנוסחות
שלפנינו
אינן
עולות
לגמרי
בקנה
אחד
עם
דבריו.

ואולם
מתגלה
בהן
הסיבה
המקורית
למנהג
הזה.
בגלל
שהציפורנים
לבנות
מהבשר,
כשמבחין
ביניהם
הוא
משתמש
באור,
כלומר
ההסתכלות
בצפורניים
היא
דרך
של
הנאה
באור
הנר.
אבל
כל
זה
נאמר
כשאין
יין
מצוי
ואם
לא
כן
יכול
הוא
להשתמש
ביין
למטרה
זו
כפי
שיטת
רבי
יוחנן
לעיל:
אמר
רבי
יוחנן
כדי
שתהא
עינו
רואה
מה
בכוס
ומה
בקערה.

המנהג
הזה
להסתכל
בציפרנים
נזכר
גם
במדרש
תהלים
(בובר,
842): "הצפרנים
בהם
להסתכל
אור
להבדלה"
וילקוט
תהלים
(תשכ"ג),
שהם
מקורות
ארץ
ישראליים.
אבל
לעומת
פרקי
רבי
אליעזר
נדמה
שלפי
מקורות
אלה
ההסתכלות
בציפורנים
היא
דרך
ראשונית
להשתמש
באור
הנר
ולא
דרך
הראוייה
רק
בשעת
הדחק
בהעדר
יין
ההבדלה.

כפי
שהזכרנו,
אין
מנהג
זה
נזכר
בתלמוד
הירושלמי
שלפנינו
אבל
ברור
מהמקורות
שלעיל
שהוא
ממקור
ארץ–ישראלי
ואפשר
שהוא
התפתח
או
התגבר
לאחר
חתימת
התלמוד
הירושלמי.
מנהג
זה
גם
נזכר
על
ידי
חכמי
ימי
הביניים
בשם
התלמוד
הירושלמי:
"מאימתי
מברכין
על
האור?
משיכיר
בין
ציפורן
לבשר"
(מנהיג,
הלכות
שבת,
סח.
ר'
גם
ראביה
דף
031
ו"ירושלים
הבנויה
דף
01).
מסתבר
שהכוונה
לספר
הירושלמי
או
למקור
ארץ
ישראלי
אחר.

יוצא
מכל
האמור
לעיל,
שהמטרה
בהסתכלות
בציפורניים
היא
לההנות
באור
הנר.

המנהג
הזה
נזכר
בטור
(אורח
חיים,
קצח:ו)
ושולחן
ערוך
(אורח
חיים,
קצח:ו)
האומר
שזהו
המנהג.