בראשית פרק ל"ט: ירידת יוסף מצרימה

נושא:
בראשית פרק ל"ט:
ירידת יוסף מצרימה

מחבר:
חפציה בן ארצי

כיתה:
חט"ב

בס"ד
פרק
לט
–
ירידת
יוסף
מצרימה

א וְיוֹסֵף,
הוּרַד מִצְרָיְמָה;

וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים,
אִישׁ מִצְרִי,
מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים,
אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה

. ב וַיְהִי ה' אֶת–יוֹסֵף,

וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ;

וַיְהִי,
בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי

. ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו,
כִּי ה' אִתּוֹ;
וְכֹל אֲשֶׁר–הוּא עֹשֶׂה,
ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ

. ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו,
וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ;
וַיַּפְקִדֵהוּ,
עַל–בֵּיתוֹ,
וְכָל–יֶשׁ–לוֹ,
נָתַן בְּיָדוֹ

. ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ,
וְעַל כָּל–אֲשֶׁר יֶשׁ–לוֹ,
וַיְבָרֶךְ ה' אֶת–בֵּית הַמִּצְרִי,
בִּגְלַל יוֹסֵף;

וַיְהִי בִּרְכַּת ה',
בְּכָל–אֲשֶׁר יֶשׁ–לוֹ—בַּבַּיִת,
וּבַשָּׂדֶה.

ו וַיַּעֲזֹב כָּל–אֲשֶׁר–לוֹ,
בְּיַד–יוֹסֵף,
וְלֹא–יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה,
כִּי אִם–הַלֶּחֶם אֲשֶׁר–הוּא אוֹכֵל;

וַיְהִי יוֹסֵף,
יְפֵה–תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.

ז וַיְהִי,
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת–אֲדֹנָיו אֶת–עֵינֶיהָ,
אֶל–יוֹסֵף;
וַתֹּאמֶר,
שִׁכְבָה עִמִּי

ח וַיְמָאֵן—וַיֹּאמֶר אֶל–אֵשֶׁת אֲדֹנָיו,
הֵן אֲדֹנִי לֹא–יָדַע אִתִּי מַה–בַּבָּיִת;
וְכֹל אֲשֶׁר–יֶשׁ–לוֹ,
נָתַן בְּיָדִי.

ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה,
מִמֶּנִּי,
וְלֹא–חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה,
כִּי אִם–אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ–אִשְׁתּוֹ;

וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה,
הַזֹּאת,
וְחָטָאתִי,
לֵאלֹהִים.

י וַיְהִי,
כְּדַבְּרָהּ אֶל–יוֹסֵף יוֹם יוֹם;
וְלֹא–שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ,
לִהְיוֹת עִמָּהּ.

י סוגר מסולסל ימני 5
א וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה,
וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ;
וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת,
שָׁם—בַּבָּיִת

יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר,
שִׁכְבָה עִמִּי;
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ,
וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה

יג וַיְהִי,
כִּרְאוֹתָהּ,
כִּי–עָזַב בִּגְדוֹ,
בְּיָדָהּ;
וַיָּנָס,
הַחוּצָה

. סוגר מסולסל ימני 4
יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ,
וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר,
רְאוּ הֵבִיאלָנוּ אִישׁ עִבְרִי,
לְצַחֶק בָּנוּ:

בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי,
וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.

טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ,
כִּי– הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא;
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי,
וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה

ט סוגר מסולסל ימני 3
ז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ,
אֶצְלָהּ,
עַד–בּוֹא אֲדֹנָיו,
אֶל–בֵּיתוֹ.

יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו,
כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:

בָּא–אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי,
אֲשֶׁר–הֵבֵאתָ לָּנוּ—לְצַחֶק בִּי

יח וַיְהִי,
כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא;
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי,
וַיָּנָס הַחוּצָה.

יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת–דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ,
אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר,
כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ;

וַיִּחַר,
אַפּו.

כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ,
וַיִּתְּנֵהוּ אֶל–בֵּית הַסֹּהַר—מְקוֹם,
אֲשֶׁר–אסורי (אֲסִירֵי)
הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים;

וַיְהִי–שָׁם,
בְּבֵית הַסֹּהַר.

כא וַיְהִי ה' אֶת–יוֹסֵף,
וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד;
וַיִּתֵּן חִנּוֹ,
בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית–הַסֹּהַר.

כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית–הַסֹּהַר,
בְּיַד–יוֹסֵף,
אֵת כָּל–הָאֲסִירִם,
אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר;

וְאֵת כָּל–אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם,
הוּא הָיָה עֹשֶׂה.

כג אֵין שַׂר בֵּית–הַסֹּהַר,
רֹאֶה אֶת–כָּל–מְאוּמָה בְּיָדוֹ,
בַּאֲשֶׁר ה',
אִתּוֹ;

וַאֲשֶׁר–הוּא עֹשֶׂה,
ה' מַצְלִיחַ.
{פ}

פרק לט – ירידת יוסף מצרימה

א וְיוֹסֵף,
הוּרַד מִצְרָיְמָה;

. ב וַיְהִי ה' אֶת–יוֹסֵף,

וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ;

וַיְהִי,
בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי

. ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו,
כִּי ה' אִתּוֹ;
וְכֹל אֲשֶׁר–הוּא עֹשֶׂה,
ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ

. ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו,
וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ;
וַיַּפְקִדֵהוּ,
עַל–בֵּיתוֹ, וְכָל–יֶשׁ–לוֹ,
נָתַן בְּיָדוֹ

. ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ,
וְעַל כָּל–אֲשֶׁר יֶשׁ–לוֹ,
וַיְבָרֶךְ ה' אֶת–בֵּית
הַמִּצְרִי,
בִּגְלַל יוֹסֵף;

וַיְהִי בִּרְכַּת ה',
בְּכָל–אֲשֶׁר יֶשׁ–לוֹ—בַּבַּיִת,
וּבַשָּׂדֶה.

ו וַיַּעֲזֹב כָּל–אֲשֶׁר–לוֹ,
בְּיַד–יוֹסֵף,
וְלֹא–יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה,
כִּי אִם–הַלֶּחֶם אֲשֶׁר–הוּא אוֹכֵל;

וַיְהִי יוֹסֵף,
יְפֵה–תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה

ח וַיְמָאֵן—וַיֹּאמֶר אֶל–אֵשֶׁת אֲדֹנָיו,
הֵן אֲדֹנִי לֹא–יָדַע אִתִּי מַה–בַּבָּיִת;
וְכֹל אֲשֶׁר–יֶשׁ–לוֹ, נָתַן בְּיָדִי.

ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה,
מִמֶּנִּי,
וְלֹא–חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה,
כִּי אִם–אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ–אִשְׁתּוֹ;

וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה,
הַזֹּאת,
וְחָטָאתִי,
לֵאלֹהִים.

י וַיְהִי,
כְּדַבְּרָהּ אֶל–יוֹסֵף יוֹם יוֹם;
וְלֹא–שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ,
לִהְיוֹת עִמָּהּ.

יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה,
וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ;
וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת,
שָׁם—בַּבָּיִת

יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר,
שִׁכְבָה עִמִּי;
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ,
וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה

יג וַיְהִי,
כִּרְאוֹתָהּ,
כִּי–עָזַב בִּגְדוֹ,
בְּיָדָהּ;
וַיָּנָס,
הַחוּצָה

. יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ,
וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר,
רְאוּ הֵבִיאלָנוּ אִישׁ עִבְרִי,
לְצַחֶק בָּנוּ:

בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי,
וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.

טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ,
כִּי– הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא;
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי,
וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה

טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ,
אֶצְלָהּ,
עַד–בּוֹא אֲדֹנָיו,
אֶל–בֵּיתוֹ.

יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו,
כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:

בָּא–אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי,
אֲשֶׁר–הֵבֵאתָ לָּנוּ—לְצַחֶק בִּי

יח וַיְהִי,
כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא;
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי,
וַיָּנָס הַחוּצָה.

וַיִּחַר,
אַפּו.

כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ,
וַיִּתְּנֵהוּ אֶל–בֵּית
הַסֹּהַר—מְקוֹם,
אֲשֶׁר–אסורי (אֲסִירֵי)
הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים;

וַיְהִי–שָׁם,
בְּבֵית
הַסֹּהַר.

כא וַיְהִי ה' אֶת–יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד;
וַיִּתֵּן חִנּוֹ,
בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית–הַסֹּהַר.

כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית–הַסֹּהַר,
בְּיַד–יוֹסֵף,
אֵת כָּל–הָאֲסִירִם,
אֲשֶׁר בְּבֵית
הַסֹּהַר;

וְאֵת כָּל–אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם,
הוּא הָיָה עֹשֶׂה.

כג אֵין שַׂר בֵּית–הַסֹּהַר,
רֹאֶה אֶת–כָּל–מְאוּמָה בְּיָדוֹ,
בַּאֲשֶׁר ה',
אִתּוֹ;

וַאֲשֶׁר–הוּא עֹשֶׂה,
ה' מַצְלִיחַ.
{פ}

דגשים:

הצלחת יוסף– הפאסיביות שלו בתוך כל זה.
ההדרגה בהצלחה.
הבית והלחם– האדון נותן ביוסף אמון מלא,
וסומך עליו שיטפל בכל (חוזרים על עצמם ביטויי ה–כ–ל)
ושלא ייגע ב"לחם"-
חז"ל–
זו האשה. ואכן ההתרחשות כולה מתקיימת בבית.
השוואה בין סיפורי האשה: בסיפורה אל בני הבית, היא מסיתה את העבדים נגד אדונם, כי מודעת לכך שלא ישמח להיפטר מיוסף,
ואולי יעדיף את גרסתו על פניה. לכן מעוררת מרמור בין כל אנשי הבית כך שייאלץ לפעול לפי דיבתה. מול
בעלה–
היא
מתזמנת את הזמן הכי טעון (רמבן)
ודואגת
לעורר את קנאתו.
וייחר
אפו–
ביטוי
שמופיע כשהקב"ה
כועס על ענייני עבודה זרה,
כלומר
מודגש כאן שהאדון כועס על הבגידה הקשה.
נקודות שחוזרות אל יוסף בפרק:
* הוא הביא דיבת אחיו– כאן מוצאת דיבתו.
* יורד לבור. * הפשטה מבגד.
אך בבית הסוהר ניכר שיוסף לא הורד מדרגתו. ברור שפוטיפר לוקח אותו למקום אחר תחת חסותו– זהו הכלא המיוחד לשרים החשובים,
והוא עצמו אחראי עליו. הוא אינו רוצה להרחיק את גורם ההצלחה שלו– יוסף.
ולכן חוזרים כאן ביטויי ה–כ–ל,
והבית,
וכמובן–
ההצלחה שמביא יוסף גם לכאן.
המילה "החוצה"
מופיעה בתורה 7
פעמים,
רובן מקובצות בפרשיה זו. בכך מודגשת מגמת יוסף– פנייה כלפי חוץ,
להשפיע על האומות,
בניגוד לגישת יהודה–
פנימה,
כך שבסוף אומות העולם כבר יגיעו מעצמן לבקש השפעה.
(מגמה זו של יהודה עלולה להגיע אל מקום של אנוכיות, כפי שראינו אצל ער ואונן).
יוסף הצדיק– יוסף מקפיד להיות במקום קבוע של צדיקות,
ואסור לו לחטוא כלל, שכן אם יחטא חלילה– יאבד הכל. לעומת יהודה, שמלמדנו את היכולת לחזור בתשובה ולהתרומם גם אחרי נפילה חלילה.

⬇ הורדת הקובץ (Word)

נושא: בראשית פרק ל"ט: ירידת יוסף מצרימה

בס"ד פרק לט – ירידת יוסף מצרימה

פרק לט – ירידת יוסף מצרימה

נושא:
בראשית פרק ל"ט:
ירידת יוסף מצרימה

בס"ד
פרק
לט
–
ירידת
יוסף
מצרימה