ונתפוקתב הווצמ ישימשת בוציע
גרבדירפ היח
מחניים, גיליון ,11סיון תשנ"ה
בהוצאת מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי
בהוצאת מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי
|
המאמר סוקר את הסגנונות הבולטים בעיצוב של תשמישי מצווה בימינו, מהסגנון :תיצמת המודרניסטי ועד הפוסט-מודרניסטי. דרך סקירה זו מנסה המאמר לנסח אמירה על השינוי .הווצמה ישימשתל סחיה יונישו יתוברתה ;הזוזמ ;היכונח ;בוציע ;תידוהי תונמא :חתפמ תולימ |
|
"עיצוב אינו נגמר עם שליחתו של המוצר לייצור, כי אם מתחיל באותו הרגע. הוא מתחיל כשהוא נכנס לבתינו, נכנס לרחובות שלנו, לערים, לשמיים, לגוף ולנשמה. עיצוב מתחיל כשהוא הופך למיצג ויזואלי, פיזי וחושי של המטפורה הקיומית שעליה אנו מניחים את חיינו. זאת אומרת שעיצוב מתחיל כשאתה מעצב את המטפורה לחיים". |
|
דברים אלה נאמרו על ידי אטורה סוטסאס, אחד מגדולי המעצבים בתקופתנו. על פי השקפה זו החפצים הממלאים את עולמנו משפיעים על אורח החיים ועל תפישת העולם שלנו, ועם זאת הם גם משקפים אותם, או כדבריו – מהווים מטאפורה שלהם. אם מיישמים השקפת עולם זו לעולם היהודי, שרבים מהחפצים הממלאים אותו קשורים בפולחן ובמילוי מצוות, כי אז עולות שאלות מעניינות הקשורות ביחס שבין החפץ לבין אורח החיים אותו הוא מציע ו/או משקף. ברוח זו מעניין לבדוק את החפצים המשמשים את אלה המנהלים אורח חיים יהודי: מה הוא אורח החיים שאליו מכוונים חפצים מסוג זה הנוצרים בתקופתנו, ומה אפשר ללמוד מהם על תפישת עולמם של אלה היוצרים ושל אלה המשתמשים בהם.
|
 תמונה 1א: לודויג יהודה וולפרט, מערכת כלים לפסח 1930 ,טרופקנרפ |
|
האסתטיקה של וולפרט מבטאה את רוח הבאוהאוס, בית הספר המפורסם לאמנות שהוקם בויימר בשנת .1919על פי תפישה זו החפץ הוא חלק אינטגרלי וחשוב בסביבת החיים שהאדם מצוי וז תיטסינמוה השיפת .ויכרצל רתויב הליעיהו הבוטה הרוצב תמאתומ תויהל הכירצשו ,הזכרמב יצרה זהות בין פונקציונאליות לאסתטיקה שנתפשו כזהים וכנובעים זה מזה, והדגישה את הקשר הישיר שחייב להיות בין האומנויות לבין החיים המודרניים בחברה טכנולוגית ומתועשת. חוה ריצ'רד וולפרט, בתו של לודוויג וולפרט ואמנית יודאיקה בפני עצמה, סיפרה לי שאביה האמין |
 תמונה 1ב: מערכת לסדר, פולין מ' ,18-19 אוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק |
|
בחירתו של וולפרט בסגנון המודרניסטי העשירה את משמעויותיו ההבעתיות של החפץ היהודי בערכים הגלומים במודרניזם ככלל. עצם העובדה שבחר ליצור חפצי פולחן יהודי בסגנון החדשני ביותר בתקופתו הכניסה את היהדות להקשר מתקדם ועדכני: שורשיה נעוצים אמנם בעבר, אולם אין היא קפואה במצב ארכאי כי אם בעלת ערכים ההופכים אותה למתאימה ולשייכת בכל תקופה שהיא. בעזרת הסגנון המודרניסטי הצליח וולפרט להדגיש דרך הכלים שעיצב את אופייה ודעייב יוטיב ידיל האבש תוידוחייה תא ריתסהל וא שטשטל ילבמ תאז .תודהיה לש ילסרבינואה .ותרוצ תא הליחתכלמ ביתכהש דועי ,ילכה לש ינייפואה ידוהיה רוח הבאוהאוס חדרה לתחום יצירת החפץ היהודי גם בעזרתו של דוד הינץ גומבל. גומבל, שלמד האמן זליג סגל הוא אחד הבולטים מאלה הממשיכים כיום את רוח המודרניזם. יגאל צלמונה, אוצר |
|
"לזליג סגל חשובה האתיקה לא פחות מן האסתטיקה. לעיתים אני נוטה לחשוב שהחלטות מוסריות הן המכוונות את החלטותיו הצורניות. דרך העבודה שלו היא גם דרך חיים". |
|
הערכים האתיים והאסתטיים הבאים לידי ביטוי בעבודתו של סגל הם הרמוניה, פשטות, טוהר אין אף חלק מיותר, והיא נוחה לשימוש. 2 'סמ הנומתב תיארנה הלדבהה תכרעמב .תומלשו שלושת מרכיביה השלמים והמושלמים בפני עצמם – ההדס, הגביע והפמוט – מצטרפים בהרמוניה ליחידה אחת. המשחק הצורני שמשקף הכלי בין השלושה לאחד משקף את הרכבו של טקס ההבדלה המתבצע בשלושה שלבים. כל אחד עומד בפני עצמו, ויחד הם יוצרים את הטקס השלם והמוגמר. הבעיה הלוגית שהציב הטקס באה לידי פתרון שהכתיב את צורתו של החפץ מתוך מטרה לענות בצורה המתאימה ביותר על הצרכים שמכתיב הטקס. יחד עם המימד המושגי החזק שבעבודותיו של סגל בא גם מרכיב רוחני מופשט, שמקורו אישי, והוא זה המעניק לפתרונות הלוגיים שלו את איכותם ואת הפשטות הטהורה והאלגנטית המאפיינת אותם.
|
 הלדבהל תכרעמ ,לגס גילז :2 הנומת ישראל ,1992כסף 5 x 10 x 10ס"מ |
|
תנשב תירבה תוצראב רנרק הלאינד הרציש הלדבהה ילכ תכרעמ ,לשמל ,תכייש וז המגמל ילכה .הלדבהל תכרעמכ ילכה תא תוהזל לוכי חלצומ שוחינ קר ,תמדקומ העידי אלל .1987 עשוי מגוש מרובע של אקריליק יצוק וצבוע חלקית, שבתוכו שבעה צילינדרים חלולים. הצילינדר שבמרכז משמש כהדס לבשמים והוא פקוק בפקק מתכת מחורר. הצילינדר שבאמצע אחד משני הצדדים משמש כפמוט לנר ההבדלה, ואילו זה שבצד השני – שבתוכו כוס צרה ומאורכת כמעין מבחנה נשלפת – משמש כגביע לקידוש. ארבעת הצילינדרים האחרים אינם ממלאים תפקיד מעשי הקשור במילוי המצווה, ותפקידם הוא סמלי ואסתטי. במבט ראשון מזכיר הכלי פסלים מסוג אלה של ג'וזף קורנל או של ג'וזף קונס, המורכבים מאובייקטים מוכרים המוכלים בקופסאות שקופות ואינם קשורים כלל ליהדות או אפילו לדת באופן כללי. השם שנתנה קרנר ליצירתה – ,The Seperationשפירושו גם הפרדה וגם פרידה, מתרגם השוואה בין מערכת ההבדלה של סגל לזו של קרנר מדגימה היטב את ההבדל בין הגישה |
 ,The Seperation ,הלדבהל תכרעמ ,רנרק הלאינד :3 הנומת ארה"ב, .1987אקריליק, נחושת וכסף 48 x 27.6 x 15.6ס"מ |
|
ההבדלה של קרנר מזכירה מאד מזוזה שיצר האמריקאי סטנלי לקצין שנים ספורות קודם לכן, ב- .1983זוהי תיבת אקריליק גדולת ממדים שבתוכה נראה טקסט המזוזה כמרחף בין שתי שיבולים מיובשות. השיבולים קשורות לטקסט הכתוב במזוזה, האומר: |
|
"ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירשך ויצהרך". |
|
נוכחותן של השיבולים במזוזה מדגישה את החלק הטקסטואלי שבו הן מוזכרות, בו מבטיח האל את תקינותה של המערכת האקולוגית בתמורה לשמירת חוקיו ומצוותיו. לקצין בחר להתייחס בהדגשה דווקא לנושא המשותף לטקסט היהודי העתיק ולבעיות שהעסיקו באותה תקופה את העולם המערבי המודרני. מבחינה צורנית וסגנונית קשר את יצירתו לקבוצה הגדולה של יצירות בנות זמנו העוסקות בנושא האקולוגיה ושימור הסביבה. לקצין בחר לפתח את משמעויותיו הבלתי מסורתיות של חפץ הפולחן היהודי, כשמטרתו המרכזית על פי המסורת נתפשת כמשנית. קשה להשתמש במזוזה שגובהה הוא כ- 37ס"מ ורחבה כ- .11על פי המסורת אופן שיבוץ הטקסט במזוזה אינו כשר. מאובייקט פונקציונאלי שתפקידו הכלת המגילה והצמדתה למשקוף הפך לקצין .ומצע תוכזב דמועה יאמצע רסמ תאשונ תונמא תריציל הזוזמה תא |
 תמונה :4סטנלי לקצין, מזוזה, ארה"ב, .1983 אקריליק יצוק עם שיבולים 37.2 x 24.3 x 11.4ס"מ |
|
סידרת מנורות החנוכה שעיצב פיטר שייר הקליפורני ב- 1986קרובה ברוחה לעבודותיהם של קרנר ולקצין. נקודת המוצא של שייר לא הייתה פונקציונאלית כי אם הבעתית ודקורטיבית. בתי הנר נחבאים בין חלקיה השונים של החנוכיה ללא כל הגיון או סדר. מבחינה עיצובית יצר שייר שוויון מוחלט בין חלקים מבניים לבין כאלה שאין להם חשיבות מבנית, ובין חלקים זולים ליקרים. התחושה הכללית העולה היא של דינמיות, קצב מטורף, אפילו אנרכיה. הכלי בנוי על פי חוקים עצמאים משלו שאינם בהכרח רציונאליים, ואין להם כל קשר עם מסורות צורניות יהודיות מהעבר. הסמל היהודי היחיד בו השתמש שייר הוא מגן הדוד בעל האופי התעשייתי הנראה בחלק התחתון של הכלי. שייר השתמש בסמל יהודי בעל משמעות כללית, ולא בסמל הקשור במיוחד לחנוכה. מגן הדוד רומז על אופיו היהודי של הכלי, אולם אין הוא נותן כל אינפורמציה לגבי אופיו של חג החנוכה .תורנה תקלדה סקטבו וב תורושקה תורוסמה וא בצעמש ימכ בצעמה לש ודיקפת רבדב הלעמל ורכזוהש סאסטוס לש וירבד תא טטצל הברמ רייש והשאלה הנשאלת היא מה הוא אורח החיים שעליו מרמז שייר באמצעות מוצרי הפולחן היהודי |
 .1986 ,ב"הרא ,2 'סמ הכונח תרונמ ,רייש רטיפ :5 הנומת פלדה צבועה, אלומיניום וכרום 44.4 x 57.6 x 33.6ס"מ |
|
מנורת החנוכה של שייר, כמו גם חפצי הפולחן היהודי של קרנר ושל לקצין, מהווים חלק אינטגרלי מהתרבות המערבית החילונית של תקופתנו, והקשר שהם יוצרים כלפי היהדות מדגיש את הערכים האוניברסליים – שאינם מאפיינים דווקא את היהדות – שמצאו בה. מבחינה זו הם שייכים לזרם רחב, שמקורו קדום ביותר, של אלה המבקשים להדגיש את המכנה המשותף ליהדות ולתרבויות הדומיננטיות של האזור והתקופה בהם היא קיימת ומתפתחת. מגמה זו אינה מתייחסת רק ליצירות בנות זמננו שאינן מודרניסטיות כי אם היא כללית ומאפיינת למשל גם את חפצי היודאיקה המודרניסטים שהוזכרו למעלה. עם זאת, התפישה המודרניסטית מתייחסת אל ההגיון ואל הפונקציונאליות כערכים מרכזיים, וכתוצאה מכך הופך הצד השימושי של הכלי, כלומר תפקידו כתשמיש מצווה, לעניין חשוב ומרכזי. תפקיד זה מאבד לעיתים קרובות את מרכזיותו בכלים הפוסט-מודרניסטים והדה-קונסטרוקטיביסטים, המדגישים את התוכן הסמלי ואת הצורה החיצונית על פני הפונקציונאליות, ומעדיפים את הרושם שיוצר הכלי על פני נוחות השימוש בו. החפצים שהוזכרו עד כה שייכים למגמה המבקשת להדגיש את האופי העכשווי והעדכני של חפצי דוגמא למגמה זו משמשים כלי הפולחן שיצרה סו פליקס באמצע שנות ה- ,80כמו למשל מנורת . המנורה עשויה מחרס שצבעיו הדהים והטקסטורה שלו מזכירים 6 'סמ הנומתב תיארנה הכונחה את אלה של כלי חרס שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. בסיס המנורה נראה כמזבח עתיק, ויחד עם הצורה הראשונית והבלתי מהוקצעת הם יוצרים רושם של חפץ פולחני מהעבר הרחוק. הרושם הארכיאולוגי שיוצרים כליה של פליקס נעשה במודע, ומבטא לדבריה את המשיכה שלה לכלי חימר עתיקים ולהתעניינותה בפולחנים קדמוניים. המשיכה אל פולחנים קדומים וצורות ראשוניות באה לידי ביטוי ברור ובולט גם במנורת החנוכה עבודות הקרמיקה של רוברט ליפניק האמריקאי מקרינות גם הן תחושת ראשוניות. ליפניק שואב |
 ,הקימרק ,הכונח תרונמ ,סקילפ וס :6 הנומת 80 -ה תונש עצמא ,ב"הרא |
|
ואל ,תויללכ תויבוציעו תויתונמוא תושיגב אוה תוינושארו תוישרוש רחא שופיחה תמגמ לש הרוקמ דווקא יהודיות, שבלטו במיוחד בשנות ה- 70וה- ,80ושחדרו לתחום היודאיקה בעיקר בשנות ה- .80מגמות אלה שיקפו אכזבה מהתרבות המערבית והציויליזציה המודרנית, ובטאו רצון להתקרב אל פולחנים קדומים וליצור קשר עם אמת בסיסית ועם תחושות דתיות קמאיות שאבדו במהלך הדורות. מבחינה אומנותית שאבו היוצרים את השראתם מאתרים וממצאים ארכיאולוגים, ומאמנות עממית ושבטית. התבססותן של מגמות מסוג זה בתחום היודאיקה מבטאת לא רק עניין סגנוני חיצוני, כי אם גם את הצורך של היוצרים ושל הרוכשים להתחבר עם שורשי העבר ולבסס את תחושת הזהות היהודית העכשווית שלהם על שורשים קדומים ורחוקים ככל האפשר ממסורת התרבות החומרית שהתפתחה במערב. עם זאת, עצם היצירה במסגרת הזרם שאפשר לכנותו 'ניאו פרימיטיביזם' שתואר כאן, קושר אותם עם האופנות הבינלאומיות של תקופתנו שזרם זה מהווה חלק מהן. |
 תמונה :7שרי יצחק-סרולוביץ, חנוכיה ישראל, .1989 מ"ס 20 x 60 ,תיכוכזו לזרב |
|
כדי להציג תמונה כללית ובהירה ככל האפשר של הסגנונות הבולטים בתחום תשמישי המצווה בימינו הוצגה כל אחת מהמגמות בצורתה הקיצונית ביותר. עם זאת, כל המתבונן בחפצי הפולחן היהודי הנוצרים בימינו מגלה פעמים רבות שילוב בין הסגנונות ודרכי המחשבה העיצובית שהוזכרו למעלה. דוגמא לשילוב מסוג זה תשמש קופסא לאתרוג שיצרו ישראל דהן ובני ברונשטיין . בשנות ה- 90המוקדמות פיתחו השניים מוטיב צורני החוזר ומופיע (9 הנומת) םיילארשיה בקבוצה שלמה של עבודות, והמייצג היבט אישי מאד של הזדהותם עם מוצאם האתני. המוטיב, שאפשר לראותו למשל בקופסא לאתרוג, מבוסס על שילוב צורותיהם של דג וציפור. לדבריהם, הדג המעויין הוא אחד המוטיבים השכיחים בתרבות החומרית הצפון אפריקאית שממנה בא ישראל דהן. הציפור – ציפור הנפש – מייצגת בעיניו של בני ברונשטיין את הרקע האשכנזי שלו, ידכל תורוצה יתש לש בולישה .ותודלי ימימ ול הרוכזה תילולימ-תיממעה תשרומה לע תססובמו מוטיב צורני אחד מסמל בעיניהם את תהליך השילוב התרבותי והאתני אותו הם חווים כיום כישראלים. מצד אחד אפשר לראות במניעים שהובילו לבניית סמל הציפור-דג ביטוי למשיכה לעבר השורשיות וראשוניות העבר שהוזכרה לעיל. מצד שני מגלה החפץ עניין מופגן בעכשוויות, ובא לידי ביטוי לא רק ברצונם ליצור סמל בעל אופי ישראלי בן זמננו כי אם גם בסגנון שבו בחרו לעבוד: תוכיא הל קינעמ תכתמה דוביע ,תילמס הסיפת לע הרוצה סוסיב ,תילאנויצומאה אצומה תדוקנ צבעונית ומסתיר את הבוהק הטבעי שלה, ואפילו הקושי לזהות את החפץ כקופסה לאתרוג, כל אלה קושרים אותו לקבוצת היצירות הפוסט מודרניסטיות בנוסח אלה של שייר, לקצין וקרנר. בניגוד לגישה האנטי-פונקציונאלית של האחרונים, מייחסים דהן ובורנשטיין חשיבות רבה לנוחות השימוש בחפץ, ומקפידים על האיזון שבין הצד הפונקציונאלי לבין הצד הצורני וההבעתי. מבחינה זו הם ממשיכים את המגמה הפונקציונאלית של המודרניסטים. מעבר לאמירה הסגנונית אפשר לראות בדגש שהם שמים על נוחות קיום המצווה אמירה גם לגבי תפקידו של הכלי ולגבי אופי החיים היהודיים שהוא מייצג. גם הצד המעשי, קיום המצווה, וגם הצד הייצוגי, חיצוניותו של הכלי, מקבלים ערך שווה. למרות ההתייחסות אל החפץ כאל אובייקט אומנותי ו/או דקורטיבי, קיום המצווה נתפש כמרכיב מהותי וחשוב בדרך החיים שהכלי יכול להציע לאלה המשתמשים בו. |
 ,ב"הרא ,הכונח תרונמ ,קינפיל טרבור :8 הנומת המחצית הראשונה של שנות ה- ,80חימר שרוף וצבוע |
|
כמה מהשאלות המעניינות ביותר המתעוררות מתוך העיסוק בתחום תשמישי המצווה, קשורות לקונים ולאופי הקשר שבין תפישת היהדות שלהם לבין תפישת העולם שמייצג סגנונו של החפץ. ככל הידוע לי שאלות אלה עדיין לא נבדקו באופן סטטיסטי. מתוך שיחות עם יוצרי היודאיקה, ובעיקר כאלה העובדים בארצות הברית, הבנתי שרוב אלה הרוכשים תשמישי מצווה מעונינים בקיום המצוות לעיתים תכופות, ונוחות השימוש חשובה להם מאד. לצד אלה הולך וגדל הביקוש לתשמישי מצווה שעיקר חשיבותם הוא בערך האמנותי שלהם, ואילו הצד השימושי שלהם חשוב פחות. חפצים מסוג זה מיועדים בדרך כלל ליהודים שאינם מסורתיים, שהם חילוניים ולעיתים אפילו אתאיסטיים. אלה מעונינים שיהיו בביתם חפצים שיזהו את הבית כיהודי וישמשו כסימן זהות חפצים מסוגם של סט לאומית ותרבותית, והם ממעטים להשתמש בחפץ למטרות פולחניות. ההבדלה שיצרה דניאלה קרנר, שמחירו כ- 20אלף דולר, או מזוזת הענק ה"אקולוגית של לקצין, משמשים בעיקר כנושאי מסר הקשור לזהותו ושייכותו הקהילתית, החברתית, התרבותית ואפילו במקרים אלה תפקידו של תשמיש מצווה עבר שינוי דגשים: מחפץ שימושי .וילעב לש תילכלכה שיכול בין היתר גם להעיד על מצבו הכלכלי-חברתי-תרבותי של בעליו, הפך תשמיש המצווה בראש ובראשונה לסמל סטטוס שאפשר, בין היתר, גם להשתמש בו למטרות פולחן יהודי. מבחינה זו אפשר אולי לראות אותם כמייצגים את אופי הזהות היהודית של בעליהם: לא עוד זהות דתית הנוצרת בעיקר מתוך קיום אורח חיים יהודי מסורתי של שמירת מצוות, כי אם זהות הנוצרת .תינתא-תיתוברת תוכייש תשוחתמ רקיעב |
 תמונה :9ישראל דהן ובני ברונשטיין, קופסה לאתרוג, מ"ס 30 x 17 x 12 זילפ .1991 ,לארשי |
|
סקירתנו התייחסה למגמות החדשות והמרכזיות שבתחום תשמישי המצווה בני זמננו. לצד 80 -ה תונשב תוחתפתמ וליחתה ,'השדח תרוסמ'ל ונתפוקתב הכפהש ,תיטסינרדומה המגמה מגמות שאפשר לכנותן פוסט מודרניסטיות. המכנה המשותף לכל החפצים שהוזכרו כאן הוא הסגנון העדכני שלהם, המשקף את המגמות השולטות בתחום העיצוב הבינלאומי בתקופתנו. אם נתבונן בכל כאל מטאפורה של דרך חיים, כי אז נראה שסגנון הכלים ואופיים משקף תפישות עולם שונות ומגוונות ומייצג, בין היתר, את האופי הפלוראליסטי של אורח החיים היהודי בתרבות המערבית של המאה העשרים. |
