בס"ד
לימוד בחברותות – אמונה בפסח – כיתות ה' – ב'.
"ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה"
שואלים
חכמים.
איזה
פסוק מוזר
הוא זה.
אז
היכן עברו
בני ישראל,
בתוך
הים,
או
ביבשה?
עונה המדרש,
שכאשר בני ישראל רצו לעבור את ים סוף,
הם היו חייבים להיכנס לתוך המים העמוקים.
ללכת כמה שהם יכולים.
רק כאשר המים הגיעו להם עד לאף,
ואז אם הם היו ממשיכים ללכת,
הם היו טובעים,
(לפחות אלו שלא ידעו לשחות),
רק אז קרה הנס,
והים נחצה לשניים,
והם עברו ביבשה.
לכן באמת בהתחלה בני ישראל עברו בתוך הים,
עד שהמים הגיעו להם לאף,
ואז הים נחצה,
והם התחילו ללכת בתוך היבשה.
(על פי שמות רבה (וילנא)
פרשת בשלח פרשה כא ).
המשך
המדרש
הקודם:
"דרש ר'
נהוראי היתה בת ישראל עוברת בים ובנה בידה ובוכה,
ופושטת ידה ונוטלת תפוח או רמון מתוך הים ונותנת לו.
שנאמר (תהלים קו)
"ויוליכם בתהומות כמדבר",
מה במדבר לא חסרו כלום אף בתהומות לא חסרו כלום.
הוא שמשה אמר להם "זה ארבעים שנה ה'
אלהיך עמך,
לא חסרת דבר".
שלא היו חסרים אלא להזכיר דבר,
והוא נברא לפניהם.
רבי שמעון אומר אפילו דבור לא היו חסרין,
אלא מי שהיה מהרהר בלבו דבר והוא נעשה.
שנאמר (שם /תהלים/
עח)
"וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם",
שמות פרק יב
(ז)
וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:
בני ישראל היו צריכים לקחת מהדם של השה,
שאותו הם הקריבו לקורבן פסח,
ולמרוח אותו על שתי המזוזות ועל המשקוף.
בקיצור,
הם מרחו את הדם על כל המסגרת שבתוכה נמצאת הדלת.
התורה לא מספרת באיזה צד של המשקוף הם צבעו אותו בדם.
האם הם צבעו את החלק החיצוני,
כך שכל אחד שעבר בחוץ ראה את הדם?
או צבעו את החלק הנמצא בתוך הבית,
ואז מי שהיה בבית ראה את הדם,
אבל מי שעבר בחוץ,
לא ראה את הדם?
המפרשים נותנים את שתי התשובות.
רש"י ועוד,
אומרים שהמצווה הייתה לצבוע בדם את החלק הנמצא בתוך הבית.
הרמב"ן ועוד אומרים שצבעו את החלק הנמצא מחוץ לבית.
מה ההבדל בין שני ההסברים?
ננסה לענות בסיפור הבא:
"אבא,
מה
אתה עושה?"
שאלתי
בבהלה.
"אני קושר את השה.
בעוד ארבעה ימים נשחט אותו"
ענה אבא.
"אני מפחדת"
אמרתי.
"הרי השה,
הכבש,
הוא האל של האדונים שלנו.
הם עלולים לכעוס עלינו,
לתת לנו מכות,
להעניש אותנו.
לפחות תקשור אותו בתוך הבית,
שלא יראו…"
אמרתי.
"אני
לא חושש,
צריך
להאמין בקב"ה.
אם
הקב"ה
ציווה לקשור
את האל
של המצרים,
האדונים
שלנו,
הוא
גם ישמור
עלינו.
תראי
את כל
הנסים שהקב"ה
כבר עשה
לנו.
למה
לפחד?"
ענה
אבא.
"דרך אגב"
המשיך אבא.
"בעוד ארבעה ימים אני אשחט את הכבש הזה,
את האל של המצרים.
והקב"ה ציווה לקחת את הדם שלו,
ולצבוע בו את המשקוף והמזוזות".
"באיזה
צד?"
שאל
אחי הגדול
יצחק.
"מה
זאת אומרת
באיזה צד?"
שאל
אבא.
אם אתה רוצה להראות למצרים שאתה כבר לא מפחד מהם,
אז תצבע את הדם בחוץ,
שכולם
יראו את
הדם.
כולם,
גם
המצרים!"
אמר
יצחק.
"מה אכפת לי מה הם חושבים?"
שאלה דינה.
"קודם צריך שאנחנו נזכור,
שנדע ונבין.
אבא תצבע את המשקוף בתוך הבית,
כדי שאנחנו נראה את הדם,
ונזכור כי הקב"ה כאילו שחט את האל של המצרים,
ולכן לנו אסור לפחד.
עלינו להאמין בקב"ה!".
אמרה דינה.
שמות פרק יד
(לא)
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בְּמִצְרַיִם,
וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְקֹוָק,
וַיַּאֲמִינוּ בַּיקֹוָק וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
נסו לחבר חמשיר על האמונה שהייתה לבני ישראל ביציאת מצריים.
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________.
ציירו ציור על מה שלמדתם מהדף הזה,
או על סיפור יציאת מצריים.