עזרא,פרק ז: עליית עזרא הסופר ופעולתו

הסמליות בתאריכים:

עזרא יוצא מבבל בחודש הראשון,
הוא חודש הגאולה הראשונה (פסוק ט),

הוא מגיע לירושלים חמשה חודשים מאוחר יותר,
בחודש החמישי,
חודש החורבן (פסוק ח),
מתוך תקווה שיתקיים בעולים דברי הנביא זכריה,
שניבא ערב חנוכת המקדש:
"כֹּה אָמַר ה'
צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ"
(זכריה ח,
יט).

הרישיון לעזרא להובלת כספים וכלים למקדש

… (טו)
וּלְהוֹבִיל
כֶּסֶף וְזָהָב,
אֲשֶׁר
הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו הִתְנַדְּבוּ
לֶאֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל,
אֲשֶׁר
בִּירוּשָׁלַיִם מִשְׁכָּנוֹ.
(טז)
וְכָל
כֶּסֶף וְזָהָב,
אֲשֶׁר
תִּמְצָא בְּכָל מְדִינַת בָּבֶל,
עִם
הִתְנַדְּבוּת הָעָם וְהַכֹּהֲנִים,
מִתְנַדְּבִים
לְבֵית
אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר
בִּירוּשָׁלַיִם.
(יז)
כָּל–עֻמַּת
זֶה בְּמֶרֶץ תִּקְנֶה בְּכֶסֶף זֶה
פָּרִים,
אֵילִים,
כְּבָשִׂים
וּמִנְחוֹתֵיהֶם וְנִסְכֵּיהֶם,
וְתַקְרִיב
אוֹתָם עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל בֵּית
אֱלֹהֵיכֶם
שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם.
(יח)
וּמַה
שֶׁעָלֶיךָ וְעַל אַחֶיךָ יִיטַב,
בִּשְׁאָר
הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב לַעֲשׂוֹת,
כִּרְצוֹן
אֱלֹהֵיכֶם תַּעֲשׂוּ.
(יט)
וְהַכֵּלִים,
אֲשֶׁר
נִתָּנִים לְךָ לַעֲבוֹדַת בֵּית
אֱלֹהֶיךָ,
מְסֹר
לִפְנֵי אֱלֹהֵי
יְרוּשָׁלַיִם.

מס עבור המקדש

(כ) וּשְׁאָר
צֹרֶךְ בֵּית
אֱלֹהֶיךָ,
אֲשֶׁר
יוּטַל עָלֶיךָ לָתֵת,
תִּתֵּן
מִבֵּית גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
(כא) וּמִמֶּנִּי
אֲנִי אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ,
הוּשַׂם
צַו לְכָל הַגִּזְבָּרִים אֲשֶׁר
בְּעֵבֶר הַנָּהָר,
שֶׁכָּל
אֲשֶׁר יִשְׁאַלְכֶם עֶזְרָא הַכֹּהֵן,
סוֹפֵר
הַדָּת
שֶׁל אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם,
בְּמֶרֶץ
יֵעָשֶׂה.
(כב)
עַד
כֶּסֶף כִּכָּרִים מֵאָה,
וְעַד
חִטִּים כּוֹרִים מֵאָה,
וְעַד
יַיִן בַּתִּים מֵאָה,
וְעַד
בַּתִּים שֶׁמֶן מֵאָה,
וּמֶלַח
לְלֹא כְתָב.
(כג)
כָּל
אֲשֶׁר מִמִּצְוַת אֱלֹהֵי
הַשָּׁמַיִם,
יֵעָשֶׂה
אֶל נָכוֹן לְבֵית
אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם,
שַׁלָּמָה
יִהְיֶה קֶצֶף עַל מַלְכוּת הַמֶּלֶךְ
וּבָנָיו (כד)
וְלָכֶם
מוֹדִיעִים,
אֲשֶׁר
כָּל הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים,
הַמְּשׁוֹרְרִים,
הַשּׁוֹעֲרִים,
הַנְּתִינִים
וְעוֹבְדֵי בֵּית
הָאֱלֹהִים הַזֶּה,
מַתָּת
מִנְחָה וּמַס אֵין רַשַּׁאי לְהַטִּיל
עֲלֵיהֶם

סיכום

ברישיון של דריוש יש שינוי חיובי גדול.
מדובר במסמך רשמי,
שבו מצד אחד ניתן למנהיג יהודי לעלות עם אנשיו לירושלים,
לאסוף כספים ולגבות מסים.
ומצד שני רוח של גלות ושעבוד מלכויות קיימת בו.
מותר להם להגיע לביקור,
פיקוח אבל לא כדי להשתקע.
מותר להם לגבות מס,
אבל רק עד גובה מסוים.

המלך הפרסי מכיר באופן גלוי בדת אלוהי ישראל ומרשה לחיות על פיה.
כולל הקמת מערכת משפט אוטונומית ובעלת סמכויות.
ואף מובעת העמדה שצריך ללמוד את הדת הזאת.
עמדה זו קשורה לשינוי רוחני מעמיק שחל באותה תקופה והדיו מגיעים אף למלכות,
לימוד התורה הופך להיות אחד המוקדים הרוחניים של שבי הגולה.

מינוי מערכת משפט

(כה) וְאַתָּה עֶזְרָא,
כְּחָכְמַת
אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר בְּיָדְךָ מַנֵּה שׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים,
אֲשֶׁר יִהְיוּ דָנִים אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַנָּהָר,
אֶת כָּל יוֹדְעֵי דָת
אֱלֹהֶיךָ,
וַאֲשֶׁר אֵינוֹ יוֹדֵעַ –
תּוֹדִיעוֹ.
(כו)
וְכָל אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה עוֹשֶׂה דָת
אֱלֹהֶיךָ
וְדָת
הַמֶּלֶךְ,
בְּמֶרֶץ הַדִּין יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בּוֹ,
אִם לְמָוֶת אִם לְגָלוּת,
אִם לְעֹנֶשׁ כְּסָפִים וְלֶאֱסוּרִים.

פעלו של עזרא

העולים עם עזרא היו מועטים מאוד,
שלא כמו עם זרובבל.
לא הייתה זו עלייה המונית,
אבל עלייה איכותית.

עזרא הוא מנהיג רוחני.
הוא מרבה לצום ולהתפלל,
וסוחף אחריו את הרבים.
הוא מצליח ליצור שיתוף פעולה עם ראשי הציבור.

לא ידוע מהפסוקים האם השתמש ברישיון שניתן לו כדי להקים מערכת משפט על פי חוקי התורה וללמד תורה ברבים.

עזרא מצטרף ליוזמה לכרות ברית כדי לסלק את הנשים הנכריות,
ולשם כך הוא משביע את הציבור וקורא להחרים את מי שלא יגיע לאספה בירושלים.

ר'
יוסי
אומר ראוי היה
עזרא שתינתן תורה על ידו אילמלא קידמו
משה

נאמרה
במשה עלייה ונאמרה בעזרא עלייה. נאמרה
במשה עלייה שנ'
"ומשה
עלה אל האלהים" נאמרה
בעזרא עלייה "הוא
עזרא עלה מבבל".
מה
עלייה האמורה במשה למד תורה לישראל שנ'
"ואתי
צוה ה'
בעת
ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים" אף
עלייה האמורה בעזרא למד תורה בישראל
שנ' "כי
עזרא הכין את לבבו לדרוש בתורת ה'
ולעשות
וללמד בישראל חוק ומשפט"
(תוספתא
סנהדרין [צוקרמאנדל]
פרק
ד ה"ז)

:
"עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו"
(בבלי בבא בתרא טו ע"א)

לפי מסורת נוספת,
עזרא כתב גם כמה ממזמורי תהילים.
(קוהלת רבה פרשה ז'
ד)

אמר רבי
יהושע בן קרחה:
מלאכי
זה עזרא…

אמר
רב נחמן:
מסתברא
כמאן דאמר מלאכי זה עזרא,
דכתיב
בנביאות מלאכי:
"בגדה
יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם
כי חלל יהודה קדש ה'
אשר
אהב ובעל בת אל נכר"
(מלאכי
ב, יא),
ומאן
אפריש נשים נכריות –
עזרא,
'ויען
שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא
אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות'
וגו'
(עזרא
י, ב)
(בבלי
מגילה טו ע"א)

שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה,
חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה,
חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה (בבלי סוכה דף כ עמוד א)

דאמר ר'
אלעזר:
לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה.

(בבלי קידושין סט ע"ב)

שבי הגולה,
קיבלו על עצמם גזרות ותקנות מעבר למה שהיו חייבים.
התחייבות לתרומות ומעשרות.
קרבן עצים.
כל זאת בתקופה ששילמו מסים כבדים למלכות פרס.
ובכל זאת,
רצו לתרום גם למקדש ולכוהניו.

אמר ר'
יהושע בן לוי שלושה דברים גזרו בית דין שלמטן,
והסכים הקב"ה מלמעלן עימהם,
ואילו הן אחד בימי עזרא,
בשעה שעלו מבבל ביקש הקב"ה להתיר להן את המעשרות,
מה עשו,
הלכו וגזרו על עצמן שהן מעשרין,
שכן הוא אומר 'את ראשית עריסותינו ותרומ'
ופרי כל עץ ותירוש ויצהר'
וגו'
(נחמיה י,
לח),
מה עשו,
כתבו בספר וחתמו אתו ונתנו אותו בהיכל,
למחר נכנסו ומצאו אֹתו חתום .

(בראשית רבה פרשת צו)

עשרה תקנות תיקן עזרא:
שקורין במנחה בשבת,
וקורין בשני ובחמישי,
ודנין בשני ובחמישי,
ומכבסים בחמישי בשבת [משום כבוד שבת],ואוכלין שום בערב שבת,
ושתהא אשה משכמת ואופה [כדי שתהא פת מצויה לעניים],
ושתהא אשה חוגרת בסינר [משום צניעותא],
ושתהא אשה חופפת וטובלת,
ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות,
ותיקן טבילה לבעלי קריין.

(בבלי מסכת בבא קמא פב ע"א)

מלבי"ם:

(ו)
הוא עזרא,
שמעון הצדיק שהיה משיורי כנסת הגדולה אמר:
"על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח"
(משנת אבות א,
ב),
כי בימי כנסת הגדולה נתבצרו שלשה עמודים אלה על ידי ג'
אנשים מסוימים,
ע"י זרובבל ויהושע הכה"ג נבנה המקדש ונתבצרה עמוד העבודה,
ואחריו יצא עזרא לכונן עמוד התורה,
ואחריו נחמיה שבנה חומות העיר ועסק במדיניות לבצר עמוד גמ"ח,
כמו שיתבאר בספרו.

נחמיה פרק ז–ח

(עב)
וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֡ם וְהַשּׁוֹעֲרִים֩ וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים וּמִן־הָעָ֧ם וְהַנְּתִינִ֪ים וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶ֑ם וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם:
(א)
וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־יִשְׂרָאֵֽל: (ב)
וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֫ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי: (ג)
וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֪גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה: (ד)
וַֽיַּעֲמֹ֫ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֪ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֪ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם:
פ

(ה)
וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם: (ו)
וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־יְקֹוָ֥ק הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן׀ אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ֪ לַיקֹוָ֖ק אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה: (ז)
וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם: (ח)
וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֪פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא:
ס (ט)
וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה: (י)
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְקֹוָ֖ק הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם: (יא)
וְהַלְוִיִּ֫ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ: (יב)
וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם:
ס (יג)
וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה: (יד)
וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְקֹוָק֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֪וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי: (טו)
וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב:
פ

(טז)
וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֘ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם: (יז)
וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י׀ סֻכּוֹת֘ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד: (יח)
וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֪י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט:
פ