עזרא, יחידה ד, פרקים ה-ו: חידוש הבנייה

רקע לפרק ו'

בפרק ד'
למדנו ששונאי היהודים כתבו איגרות שנאה למלך פרס.
הם כתבו שתושבי יהודה מתכננים למרוד במלך פרס לאחר בניית המקדש.
מלך פרס האמין להם,
וביטל את הרשות לבנות את המקדש.

בפרק ה'
מברר תַתְנַי,
מי נתן ליהודים רשות לבנות בית מקדש.
תושבי יהודה מספרים לו על הצהרת כורש שניתנה להם עם האישור לבנות מקדש,
והם לא סיימו את בנייתו.
עכשיו הם רוצה לסיים את הבנייה שהחלה אז.
בעקבות זאת,
תתני שולח איגרת לדַרְיָוֶשׁ כדי לברר האם אכן כורש נתן ליהודים אישור לבנות בית מקדש.
ההתעוררות לבניית המקדש חלה בעקבות הנביאים חגי וזכריה.

 מציאת
הצהרת
כורש

פרק ו (א)
אֲזַי דַרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ שָׂם צַו,
וּבִקְּרוּ בְּבֵית הַסְּפָרִים,
אֲשֶׁר אֶת הַגְּנָזִים מוֹרִידִים שָׁמָּה בְּבָבֶל.
(ב)
וְנִמְצָא בְאַחְמְתָא,
בַּבִּירָה אֲשֶׁר בְּמָדַי הַמְּדִינָה,
מְגִלָּה אַחַת,
וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹכָהּ:
הַזִּכָּרוֹן.

תוכן הצהרת כורש

(ג)
בִּשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ,
כּוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ שָׂם צַו:
בֵּית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם הַבַּיִת יִבָּנֶה,
מָקוֹם שֶׁזּוֹבְחִים זְבָחִים וִיסוֹדָיו מוּקָמִים,
רוּמוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים,
רָחְבּוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים.
(ד)
נִדְבָּכִים שֶׁל אֶבֶן גָּלָל שְׁלשָׁה,
וְנִדְבָּךְ שֶׁל עֵץ אֶחָד,
וְהַהוֹצָאָה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תִּנָּתֵן.
(ה)
וְאַף כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף,
אֲשֶׁר נְבוּכַדְנֶצַּר הוֹצִיא מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם וְהוֹבִיל לְבָבֶל,
יָשִׁיבוּ,
וְיֵלֵךְ לַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם לִמְקוֹמוֹ,
וְתוֹרִיד בְּבֵית הָאֱלֹהִים.

ציווי
דַרְיָוֶשׁ
לתתני
מתן
רישיון
לחידוש
הבנייה

(ו)
כָּעֵת,
תַּתְּנַי פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר,
שְׁתַר בּוֹזְנַי וְחַבְרֵיהֶם,
הַפַּרְסִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַנָּהָר,
מְרֻחָקִים הֱיוּ מִשָּׁם.
(ז)
הַנִּיחוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים הַזֶּה,
פַּחַת הַיְּהוּדִים וּלְזִקְנֵי הַיְּהוּדִים,
בֵּית אֱלֹהִים זֶה יִבְנוּ עַל מְקוֹמוֹ.
(ח)
וּמִמֶּנִּי הוּשַׂם צַו,
לְמַה שֶׁתַּעֲשׂוּ עִם זִקְנֵי הַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה,
לִבְנוֹת אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הַזֶּה,
וּמִנִּכְסֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמַּתַּת עֵבֶר הַנָּהָר,
בִּמְהֵרָה הַהוֹצָאָה תִּהְיֶה נִתֶּנֶת לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,
שֶׁלֹּא לְבַטֵּל.
(ט)
וּמַה שֶׁצָּרִיךְ,
וּבְנֵי בָקָר וְאֵילִים וּכְבָשִׁים לְעוֹלוֹת לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם,
חִטִּים,
מֶלַח,
יַיִן וָשֶׁמֶן,
כְּמַאֲמַר הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם,
יְהִי נִתָּן לָהֶם יוֹם בְּיוֹם בְּלֹא מִשְׁגֶּה (י)
אֲשֶׁר יִהְיוּ מַקְרִיבִים נִיחוֹחִים לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם,
וּמִתְפַּלְּלִים לְחַיֵּי הַמֶּלֶךְ וּבָנָיו.
(יא)
וּמִמֶּנִּי הוּשַׂם צַו,
שֶׁכָּל אִישׁ אֲשֶׁר יְשַׁנֶּה דָּבָר זֶה,
יֻסַּח עֵץ מִבֵּיתוֹ,
וְזָקוּף יֻכֶּה עָלָיו,
וּבֵיתוֹ אַשְׁפָּה יֵעָשֶׂה עַל זֶה (יב)
וְהָאֱלֹהִים,
אֲשֶׁר שִׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם,
יְמַגֵּר כָּל מֶלֶךְ וְעַם,
אֲשֶׁר יִשְׁלַח יָדוֹ לְשַׁנּוֹת,
לְחַבֵּל אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם;

התוצאה
–
חידוש
בניית
המקדש

אֲנִי דַרְיָוֶשׁ נָתַתִּי צַו,
מְהֵרָה יֵעָשֶׂה!
(יג)
אֲזַי תַּתְּנַי פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר,
שְׁתַר בּוֹזְנַי וְחַבְרֵיהֶם,
לְעֻמַּת אֲשֶׁר שָׁלַח דַרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ,
כֵּן מְהֵרָה עָשׂוּ.
(יד)
וְזִקְנֵי הַיְּהוּדִים בּוֹנִים וּמַצְלִיחִים,
בִּנְבוּאַת חַגַּי הַנָּבִיא וּזְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹא,
וּבָנוּ וְתִקְּנוּ,
בְּמִצְוַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
וּבְמִצְוַת כּוֹרֶשׁ וְדַרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרַס.
(טו)
וְנִשְׁלַם בַּיִת זֶה עַד יוֹם שלשה לְחֹדֶשׁ אֲדָר,
שֶׁהִיא שְׁנַת שֵׁשׁ לְמַלְכוּת דַרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ.

חנוכת הבית

(טו)
וְנִשְׁלַם בַּיִת זֶה עַד יוֹם שלשה לְחֹדֶשׁ אֲדָר,
שֶׁהִיא שְׁנַת שֵׁשׁ לְמַלְכוּת דַרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ.
(טז)
וְעָשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל,
הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים וּשְׁאָר בְּנֵי הַגּוֹלָה,
חֲנֻכַּת בֵּית הָאֱלֹהִים הַזֶּה בְּחֶדְוָה.
(יז)
וְהִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית הָאֱלֹהִים הַזֶּה,
פָּרִים מֵאָה,
אֵילִים מָאתַיִם,
כְּבָשִׁים אַרְבַּע מֵאוֹת,
וּצְפִירֵי עִזִּים,
לְחַטֵּא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל,
שְׁנֵים עָשָׂר,
לְמִנְיַן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
(יח)
וְהֵקִימוּ הַכֹּהֲנִים בִּפְלֻגּוֹתֵיהֶם,
וְהַלְּוִיִּים בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם,
עַל עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם,
כִּכְתָב סֵפֶר מֹשֶׁה.

קריאות
העידוד
של
הנביאים
חגי
וזכריה:
אֲזַי קָמוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יְהוֹצָדָק,
וְהֵחֵלּוּ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם,
וְעִמָּהֶם נְבִיאֵי הָאֱלֹהִים תּוֹמְכִים אוֹתָם]"
(תרגום עזרא ה'
פסוקים א–ב)

סיכום
הבניה הסתיימה בשעה טובה ומוצלחת לאחר ארבע שנות בנייה (בשנה
השישית
לדַרְיָוֶשׁ)
בתאריך ג'
לחודש
אדר!
(שימו לב לחשיבותו של חודש אדר בתקופת שיבת ציון).

חנוכת הבית נחגגה בפאר וברוב עם,
בחדווה ובשמחה.
לאחר חודש,
חגגו במקדש את הפסח ואת חג המצות.