פרשת מצורע – חינוך – דיבורים טובים ודיבורים שליליים.

פָּרָשַׁת מְצֹרָע מַתְחִילָה בְּטָהֳרַת הַמְּצֹרָע:
לְאַחַר הָרְפוּאָה הַגַּשְׁמִית שֶׁל הַמְּצֹרָע מֵהַצָּרַעַת הוּא צָרִיךְ טָהֳרָה וּרְפוּאָה רוּחָנִית.

הַמְּצֹרָע צָרִיךְ לָקַחַת אַרְבָּעָה דְּבָרִים לְטָהֳרָתוֹ:
שְׁתֵּי צִפּוֹרִים,
חֲתִיכַת עֵץ אֶרֶז,
שְׁנִי תּוֹלַעַת וְאֵזוֹב.

רַשִׁ"י מַסְבִּיר שֶׁאֶת הַצִּפּוֹרִים לוֹקְחִים בִּגְלַל שֶׁאַחַת הַסִּבּוֹת לְצָרַעַת הִיא לָשׁוֹן הָרָע – דִּבּוּרִים לֹא טוֹבִים עַל יְהוּדִים אֲחֵרִים.
הַצִּפּוֹרִים שֶׁכָּל הַזְּמַן מְצַפְצְפוֹת וּמְפַטְפְּטוֹת מְסַמְּלוֹת אֶת הַדִּבּוּר.

לָמָּה לוֹקְחִים שְׁתֵּי צִפּוֹרִים?

–
מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ דִּבּוּרִים טוֹבִים וְיֵשׁ דִּבּוּרִים שְׁלִילִיִּים:
צִפּוֹר אַחַת נִשְׁחֶטֶת וְאַחַת נִשְׁלַחַת בַּחַיִּים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
הַצִּפּוֹר שֶׁנִּשְׁחֶטֶת מְסַמֶּלֶת דִּבּוּרִים שְׁלִילִיִּים,
וְהַצִּפּוֹר שֶׁנִּשְׁלָחָת עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינֶנּוּ בָּאִים לִשְׁלֹל אֶת הַדִּבּוּר,
אֶלָּא רַק לְהַבְטִיחַ שֶׁהַדִּבּוּרִים יִהְיוּ טוֹבִים – דִּבּוּרִים שֶׁל תּוֹרָה,
שֶׁל תְּפִלָּה וְשֶׁל עֶזְרָה לַזּוּלַת.

לָמָּה לוֹקְחִים עֵץ אֶרֶז?

– הָאֶרֶז הוּא עֵץ גָּדוֹל וְחָזָק וְהוּא מְסַמֵּל אֶת גַּסּוּת הָרוּחַ.
גַּם גַּסּוּת הָרוּחַ – גַּאֲוָה,
הִיא אֶחָד הַגּוֹרְמִים לְצָרַעַת.
גַּסּוּת הָרוּחַ הִיא גַּם אֶחָד הַגּוֹרְמִים הַפְּנִימִיִּים לְדִבּוּרִים לֹא טוֹבִים,
שֶׁכֵּן מִי שֶׁמִּתְגָּאֶה וּמִתְנַשֵּׂא עַל אֲחֵרִים מְזַלְזֵל בָּהֶם וּמַקְטִין אוֹתָם בְּדִבּוּרִים לֹא טוֹבִים.

לְעֻמַּת הַצִּפּוֹרִים הַמְּדַבְּרוֹת וְעֵץ הָאֶרֶז,
הַשָּׁנִי וְהָאֵזוֹב מְסַמְּלִים עֲנָוָה וְקַטְנוּת.
הַשָּׁנִי נִלְקָח מִתּוֹלַעַת,
שֶׁהִיא סֵמֶל שֶׁל שִׁפְלוּת,
וְהָאֵזוֹב הוּא הַקָּטָן וְהַשָּׁפֵל בָּעֵצִים.
הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה הֵן סִבָּה לְהִתְמַסְּרוּת כְּלַפֵּי הַזּוּלַת וַעֲבוֹדַת ה'.

עַל פִּי דֶּרֶךְ מוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב נְסַדֵּר אֶת הַדְּבָרִים בְּסֵדֶר שֶׁל הַכְנָעָה–הַבְדָּלָה–הַמְתָּקָה:

הָאֵזוֹב וְהַתּוֹלַעַת שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הַנִּטְהָר מֵהַצָּרַעַת שֶׁעָלָיו לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ הֵם הַהַכְנָעָה.

חֲתִיכַת עֵץ הָאֶרֶז מַזְכִּירָה לַמְּצֹרָע אֶת הַגַּסּוּת וְהַגַּאֲוָה שֶׁהָיוּ לוֹ:
כְּכָל שֶׁהוּא זוֹכֵר אֵיךְ הוּא הָיָה רַע,
הוּא מֵבִין יוֹתֵר כָּעֵת אֵיךְ עָלָיו לִהְיוֹת טוֹב.
זוֹ הַהַבְדָּלָה.

לְאַחַר שְׁלָב הַהַבְדָּלָה,
בּוֹ הָרַע הָיָה כִּסֵּא לַטּוֹב – וְעַל יְדֵי זְכִירַת הָרַע,
הַמְּצֹרָע זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת טוֹב,
מַגִּיעַ שְׁלָב הַהַמְתָּקָה
בּוֹ הוֹפְכִים אֶת הָרַע לְטוֹב גָּמוּר:

כֵּיצַד אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ דָּבָר רַע כְּמוֹ גַּאֲוָה לְטוֹב?

–
לִפְעָמִים,
יֵשׁ "עֲנָוָה פְּסוּלָה",
נְמִיכוּת רוּחַ שְׁלִילִית.
כַּאֲשֶׁר אָדָם נִדְרָשׁ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים גְּדוֹלִים,
לִיזוֹם עֶזְרָה לִיהוּדִי אוֹ כָּל יָזְמָה גְּדוֹלָה אַחֶרֶת אֲבָל הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לֹא מַסְפִּיק טָהוֹר וְנַעֲלֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת זֹאת,
שֶׁזֶּה "גָּדוֹל"
מִדַּי עֲבוּרוֹ – זוֹ נִקְרֵאת עֲנָוָה פְּסוּלָה.

בְּמַצַּב כָּזֶה צְרִיכָה לִהְיוֹת "גַּבְהוּת רוּחַ"
קְדוֹשָׁה שֶׁתְּעוֹדֵד אֶת הָאָדָם לִיזוֹם דְּבָרִים גְּדוֹלִים,
וְלָכֵן לוֹקְחִים אֶת עֵץ הָאֶרֶז – לֹא רַק כְּדֵי לְהַזְכִּיר לַמְּצֹרָע כֵּיצַד בֶּעָבָר הוּא הָיָה גְּבַהּ–רוּחַ,
אֶלָא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּכוּנָה שֶׁל גַּבְהוּת–רוּחַ וְעָלָיו לְנַצֵּל אוֹתָהּ לִקְדֻשָּׁה – כְּדֵי לִיזוֹם וְלַעֲשׂוֹת דְּבָרִים גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם.