בס"ד
נושא:
חנוכה והכרת הטוב,
דפי דיון ועבודה
כתה:
ב–ו
מחבר:
יהודה רוזנברג
חנוכה והכרת הטוב – לימוד בחברותא לכיתות ב' – ו'.
וְעַל
הַנִּסִּים
וְעַל
הַפֻּרְקָן
וְעַל
הַגְּבוּרות
וְעַל
הַתְּשׁוּעות וְעַל הַנִפְלָאות וְעַל הַנֶּחָמות וְעַל הַמִּלְחָמות שֶׁעָשיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:
בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונָאִי וּבָנָיו.
כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ:
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם.
רַבְתָּ
אֶת
רִיבָם.
דַנְתָּ
אֶת
דִּינָם.
נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם.
מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים.
וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים.
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים.
וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים.
וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ.
וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ.
וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה:
וְאַחַר
כַּךְ
בָּאוּ
בָנֶיךָ
לִדְבִיר
בֵּיתֶךָ.
וּפִנּוּ
אֶת
הֵיכָלֶךָ.
וְטִהֲרוּ
אֶת
מִקְדָּשֶׁךָ.
וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ.
וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ.
לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול:
(מתוך תפילת שמונה עשרה – על הנסים).
מַאי
חֲנוּכָּה?
[=מה
היא חנוכה?]
דְּתָנוּ
רַבָּנַן:
בְּכ"ה
בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַּחֲנוּכָּה
תְּמָנְיָא אִינוּן,
דְּלָא
לְמִסְפַד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת
בְּהוֹן [=בכ"ה
בכסלו ימי החנוכה,
שמונה
הם,
שלא
לספוד בהם ושלא להתענות בהם].
שֶכְּשֶנִּכְנְסוּ
יְוָונִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כָּל
הַשְּמָנִים שֶבַּהֵיכָל,
וּכְשֶגָּבְרָה
מַלְכוּת בֵּית חַשְמוֹנַאי וְנִצְּחוּם,
בָּדְקוּ
וְלֹא
מָצְאוּ
אֶלָּא
פַּךְ
אֶחָד
שֶל
שֶמֶן
שֶהָיָה
מוּנָּח
בּחוֹתָמוֹ
שֶל
כֹּהֵן
גָּדוֹל,
וְלֹא
הָיָה
בּוֹ
אֶלָּא
לְהַדְלִיק
יוֹם
אֶחָד,
נַעֲשָׂה
בּוֹ
נֵס
וְהִדְלִיקוּ
מִמֶּנּוּ
שְמוֹנָה
יָמִים.
לְשָנָה
אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים
טוֹבִים
בְּהַלֵּל
וְהוֹדָאָה.
תלמוד
בבלי,
שבת
כ"א
ע"ב
(בצירוף
פירוש שטיינזלץ).
סיפור לחנוכה – אני וחנוכה.
"אבא,
אני ממש לא מבין!"
פניתי לאבא.
"לא מבין מה?"
שאל האבא המופתע מהשאלה,
שאל תוך שהוא מסיר את מבטו מהגמרא שלמד.
"למה אנחנו צריכים לחגוג נס שקרה למקבים לפני בערך 2000
שנים?
ברור שאני שמח בחנוכה,
וממש לא אכפת לי לשיש לנו חופש…"
הסברתי.
"שאלה נפלאה"
אנה אבא,
תוך שהוא מלטף באהבה את ראשי.
"אכן הנס קרה לפני שנים רבות.
אך לא היה זה נס אחד,
אלא שרשרת ארוכה של נסים.
המלחמה של המקבים ביוונים נמשכה בערך שלוש וחצי שנים!
היו בה שבעה קרבות קשים מאוד.
רבים מחיילי המקבים נהרגו בקרבות.
חלק מהאחים החשמונאים נהרגו,
האבא – מתתיהו מת באותה תקופה.
גם לאחר שהמקבים הצליחו לכבוש את בית המקדש,
לטהר אותו,
ולהדליק את המנורה באותו פח שמן שהיה צריך להספיק ליום אחד,
ודלק שמונה ימים,
היוונים המשיכו להלחם.
תדמיין שאתה ילד שחי באותה תקופה,
שלוש וחצי שנים של מלחמה,
(כן,
לא רק חופש גדול אחד…)
של פחדים מהשאלה מתי היוונים יפתיעו אותנו שוב,
וינסו להרוג את כולנו.
ההרגשה הנהדרת על כיבוש המקדש,
הדלקת המנורה בשמן הטהור,
הנס של השמן שדלק שמונה ימים,
למרות שהיה צריך להספיק רק ליום אחד,
אבל שוב היוונים נלחמים,
לא מוותרים.
הפחד האיום ממשיך.
רבים מהמקבים נהרגים בקרבות,
עוד ועוד פצועים חוזרים מהמלחמה.
מה יקרה לאבא,
לאחי הגדול?
האם היוונים יגיעו בלילה לכפר שלנו וינסו להרוג את כולנו?
המקבים מנצחים!
היהדות ניצלת מהשמדה,
עם ישראל חוזר להאמין בקב"ה,
ואנחנו יכולים לחיות כיום בארץ ישראל,
ארץ היהודים,
להתפלל לקב"ה,
ללמוד תורה ולקיים מצוות.
גם כיום רבים רוצים להשמיד אותנו,
מנסים לפגוע בנו בעזרת מחבלים,
יורים טילים למקומות רבים בארץ.
נדמה לנו כי זו מלחמה קשה שאין לה סוף.
אך אם נלמד מנצחון המקבים,
נוכל ללמוד כי גם אם הדרך נראית ארוכה וקשה,
יש מלחמות,
יש הרוגים ופצועים,
אבל צריך להודות על הנסים שקורים לנו בכל המלחמות והפיגועים.
להודות לקב"ה על הנס הענק שיורים עלינו אלפי טילים ופגזים,
וכמעט ואין לנו נפגעים ביישובים.
אם נלמד מהמקבים,
שידעו לראות את הנס הארוך,
שבזכותו אנחנו קיימים עד היום,
נודה לקב"ה על הנסים שעושה לנו,
ונאמין כי בסוף תבוא הגאולה,
יבוא המשיח,
ואז עם ישראל יהיה אור לגויים,
כולם ירצו שעם ישראל יחיה בשקט בארץ ישראל,
וילמד את כל העולם תורה ודרך ארץ"
המשיך אבא,
תוך שהוא משאיר אותי מלא מחשבות על דבריו…
"בטח שמתה לב לשאלה למה בתפילה לא מדברים על נס פח השמן,
אלא רק על הניצחון?
אולי בדברי קיבלת תשובה גם לשאלה הזאת.
אנו מודים לקב"ה שאנחנו – עם ישראל חי וקיים,
בזכות הניצחון של המקבים.
נס פח השמן לא עוזר לנו כיום,
הוא מאוד עזר בתקופה שלהם,
אבל לא ממש לנו.
לכן בתפילה אנחנו מודים רק על מה שעוזר לנו גם כיום,
על נס הניצחון של המקבים,
אך לא שוכחים להוסיף "בימים ההם בזמן
הזה.
מה שקרה אז עוזר לנו כיום,
וגם כיום קורים לנו נסים,
רק לא תמיד קל לנו לראות אותם,
ולראות איך הם מצילים את כל עם ישראל.
אבל אל דאגה,
גם את הנס של פח השמן אנו מזכירים.
המצווה העקרית של חנוכה היא הדלקת החנוכיה.
אנחנו מדליקים את החנוכיה כדי לפרסם את הנס.
(לכן המצווה היא להדליק את החנוכיה במקום שהרבה אנשים יראו אותה).
חכמים בחרו לפרסם את הנס,
את נס הנצחון,
בעזרת נס פח השמן,
להדליק חנוכיה,
ולחגוג את חג החנוכה שמונה ימים,
בדיוק כמו אותם הימים שפח השמן דלק בעזרת נס"
סיים אבא את דבריו,
ולי לא נותר אלא לחשוב רבות כדי להבין את כל מה ששמעתי,
וללמוד מכך לחיי שלי היום.
צייר ציור הקשור לחנוכה ולמידת הכרת הטוב.
לימוד מהנה ומועיל – יהודה – רב בית הספר.