יֵשׁ דֶּרֶךְ אַחַת בָּהּ מֻתָּר לָלֶכֶת,
מִסְפַּר טָעֻיּות שֶׁמֻּתָּר לִטְעות,
מַה מֻּתָּר לִשְׁאל, מַה מֻּתָּר לַעֲנות,
מֻתָּר לֶאֱסף עֲלֵי שַׁלֶּכֶת?
כָּכָה צָרִיךְ, וְכָכָה מֻתָּר.
אַל תַּרְעִישִׁי, אַל תַּעֲשִׂי בְּעָיות.
לא לִצְרחַ, לִנְשׁם שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה נְשִׁימות
בְּדַקָּה, זֶה תֵּכֶף נִגְמַר.
לִפְעָמִים בְּבוּז כָּעוּס,
לִפְעָמִים בְּעֶצֶב תַּשְׁפִּיל עֵינֶיךָ,
מַה חֲבָל שֶׁכָּךְ הִיא אֵם יַלְדְּךָ,
בְּגוּפָה הַנָּפוּל, הַמָּאוּס.
וְאוּלַי לְפֶתַע תִּזְכּר,
אֶת יְפִי נְעוּרַי, מַגָּעִי הָרַךְ
אַגִּישׁ לְךָ תֵּה, וְאִם לא תִּשְׁכַּח –
תְּחַיֵּךְ, מַבָּטְךָ יֵאור.
|
