בס"ד הלכות חנוכה/
סיכום

1. זמן ההדלקה: 2

זמן ההדלקה ודין הדלקה לאחר הזמן: 2

הדלקה בפנים: 2

2. נר איש וביתו: 3

עיקר הדין והידור מצווה: 3

הדלקה בפנים לפי המהדרין: 3

3. מקום ההדלקה: 4

עיקר הדין: 4

הדלקה בפתח החצרות של ימינו: 4

דין עליה ובנין רב קומות: 4

4. איסור השתמשות בנרות חנוכה: 5

טעם האיסור מקורו ופרטיו: 5

דין ה–
"שמש": 5

דין "שמש"
בהדלקה בפנים: 6

5. דין אכסנאי: 6

חובת ההדלקה של אורח: 6

הדלקה בבית–הכנסת: 6

הדלקה של בני ישיבות: 7

הדלקה של חיילי צה"ל: 7

1
הרמב"ם[הל'
חנוכה פ"ד ה"ה]
ומקורו ברי"ף[ט:
מדפיו]
שכתב "כמו חצי שעה".
וזהו "או יתר"
שהוסיף הרמב"ם.

2
שקיעה דהרמב"ם[הל'
שבת פ"ה ה"ד]
שלא חילק אלא כתב "משתשקע
החמה
עד
שיראו
ג'
כוכבים
בינוניים"
וכו'
והיינו שקיעה הנראית באופק כפשוטו!
ולאפוקי משיטת ר"ת הרמב"ן ומרן בשו"ע[או"ח סי' רס"א סע' ב']
שחילקו בין השקיעות ולשיטתם "משתשקע החמה"
שאמרו בכל מקום ובנר חנוכה היינו צאת הכוכבים חוץ מנר שבת שם אמרו "משתשקע
החמה
כל
זמן
שפני
מזרח
מאדימים"
שאז היינו תחילת שקיעה שנייה דהיינו שלושת רבעי מיל קודם צה"כ.
והגר"א[או"ח סי' רס"א אות י"א]
פסק דלא כמרן אלא כרמב"ם אף שלא ציין שזו שיטת הרמב"ם.
ובסיכום נשארנו בצ"ע מדוע פסק מרן כר"ת אף לקולא ולא חשש לשיטת הרמב"ם?

ומ"מ כתבו הפוסקים[עי'
יב"א ח"ז או"ח סי' מ"א אות ב'] שמנהג ארץ ישראל דלא כמרן אלא כשקיעה דהרמב"ם ולכך כתבתי בפנים כרמב"ם.

3
שזהו זמן שהרגל כלה והולכת מרה"ר בימינו.
ובספרי קיצורים אחרים מצאתי תשע בערב אך נראה דאף יותר מאוחר.

4
בדבר זה הביא הדר"מ[סי'
תרע"ב אות א'] מחלוקת בין הראשונים.
מהם אומרים ששיעור השמן וחובת פרסום הנס הוצמדו לזמן ההדלקה.
ולפי"ז אם זמן ההדלקה התארך יש לתת שמן כשיעור כל אותו הזמן, וכן בהפך. ולכן פסקו שכשמדליק בתוך הבית בזמן הסכנה, שאז מקיים פרסומי ניסא מיד בהדלקה,
שהרי כל בני הבית כבר ראו ואין שם היכרא אלא לבני הבית, יכול לתת שמן כשיעור הדלקה קצר ביותר אפי' מיידי!.
אך הר' שמשון חלק ופסק דאפי' בשעת הסכנה מדליקים חצי שעה! ור"ל ששיעור השמן וחובת פרסום הנס אינם תלויים בזמן ההדלקה ואף שגם מ"ד "לשיעורא"
למד את זמן ההדלקה מהברייתא שאמרה "עד שתכלה"
וכו'
היינו משום שסו"ס היינו חצי שעה ור"ל שחצי שעה הוא שיעור מינימום לקיים בו פרסום הנס! ומסקנת הדר"מ כהר"ש.
וא"כ אף שהתארך כיום זמן ההדלקה אין חיוב להדליק אלא חצי שעה. ואף שהרמב"ם[חנוכה פ"ד ה"ה]
כתב שיתן שמן כדי שתהא דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק אין בזה ראיה שחולק על הר"ש דאף ברמב"ם סו"ס עד שתכלה היינו חצי שעה! והפוסקים כרמ"א ודאי יכולים לעשות כדברינו.

5
שהרי אין חובה לפרסם הנס אלא חצי שעה בלבד וכן הוא שיעור השמן, וזמן ההדלקה כיום התארך וא"כ אפי' יאחר אינו ממעט בפרסומי ניסא ולכך נראה שאין יותר חיוב 'לא להקדים ולא לאחר' אלא משום 'זריזים מקדימים'
וכו'.

6
כשיטת הרמב"ם[שם]
שכתב כן להדיא,
וכשיטת הר"י פורת[כא:
תוד"ה "דאי"]
שכתב להדליק מספק.
ואמנם בב"י הבין שהרא"ש והטור סוברים כהר"י פורת ובאמת אינו כן וכפי שמוכח מתוס' רא"ש ומר' ירוחם,
דמשמע שהם סוברים כהרשב"א דאף לאחר הזמן מדליק בברכה, מ"מ אין זה אלא מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש ופשיטא שמרן לא היה פוסק לברך נגד הרמב"ם!

7
גמרא(כא:).
וכן פסקו כל הפוסקים.

8
תוד"ה "דאי"(כא🙂
שיטת ר"י.
וכ"כ המרדכי[סי'
רס"ו].
והובא ברמ"א[תרע"ב סע' ב'].

9
מג"א[תרע"ב ס"ק ו'] יישום שיטת הר"י פורת בהדלקה בפנים. ועי'
בשעה"צ[אות י"ז]
בשם החמד משה. ומיהו נראה מוכח מגדולי הפוסקים שאם שכח או הזיד ודאי אינו מברך אחר הזמן וכנ"ל!
אמנם אם נאנס נראה דהוי כשעת הסכנה ומברך אף בלא פרסומי ניסא וה"ה 'אם יהיה במקום שאין איש אף מאנשי הבית שם' ולמי שדר בין הנכרים.

10
החמ"מ הנ"ל הציע להקיץ ב' או ג' מהם.
ובשיעור הסתפקנו אם מותר. אמנם אם אף הם לא יצאו יד"ח נראה ודאי שמותר.

11
ודלא כמרדכי[סי'
רס"ה ורס"ו עיי"ש היטב] ופוסקי אשכנז נוספים אלא כר' שמשון משאנץ וכנ"ל.
מסקנת הדר"מ[תרע"ב אות א'] כר"ש.

12
גמ'
שבת(כא🙂
"ת"ר:
מצות חנוכה"
וכו'
"והמהדרין"
וכו'.
'עיקר'
שכתבתי היינו עיקר הדין, ופשוט.

13
שם ותוד"ה "והממה"מ".
ודלא כרמב"ם[חנוכה פ"ד הל' א'-
ב'].
וכ"פ הטור[תרע"א]
וכן היא מסקנת ב"י[שם אות ב'] שכתב "אבל התוס' כתבו"
וכו'
ושו"ע[שם סע' ב'].
וכן נראית מסקנת הרמ"א שפי' אף הוא את הטור כתוס' ואף שהעיד על המנהג שהוא כמס' הנרות של הרמב"ם?
סו"ס יישב לפי המהר"א מפראג דאין זה מוכח שלא חוששים להיכרא דתוס'! וא"כ רק בפנים שאפשר לצאת יד"ח כו"ע עבדינן הכי אבל בחוץ יש לפסוק כתוס' וטור ולמיחש להיכרא.
וזהו שכתב בהג"ה לשו"ע "ויזהרו"
וכו'
דמשמע שהוא לעיכובא!.
וא"כ מסקנת המחבר והרמ"א כשיטת התוס'.
והעתקתי את לשון המחבר.

14
מלשון הדר"מ הארוך[תרע"א אות א'] משמע שפי' כן בהל' ג'
ברמב"ם כלומר,
שמנהג ספרד היה שכ"א מהם הדליק. וא"כ מה שכתב הרמב"ם "בין שהיו"
וכו'
היינו שלא ידליק כל אחד כנגד כל אנשי הבית. והנה זו אמנם מחלוקת המחבר והרמ"א בסי' תרע"ז ב"י סוף אות א' ודר"מ אות ב', דלפי מרן א"א שידליק כ"א מבני הבית דזו ברכה שאינה צריכה!!
ולפי פוסקי אשכנז שרי. ובדין אכסנאי נבאר חילוק חשוב שיש בדין זה.

15
הג"ה שם סע' ב'
מדר"מ בשם המהר"א מפראג.
ומטעם זה אין מנהג אשכנז כשיטת הרמב"ם דווקא אלא אף לתוס'!
ובדר"מ הביא טעם נוסף מפני שבני הבית יודעים כמה אנשים בבית ולא יטעו, אך בהערות לשו"ע לא הביא.

16
הג"ה לסי' תרע"א סע' ז'
ממהרי"ל ותרוה"ד[סי'
ק"ו]
שהקפידו אף בפנים להדליק בטפח הסמוך לפתח של החדר הפנימי.
והטעם כדי שיהיה ניכר שנרות חנוכה הם. והמג"א[ס"ק ח'] והמשנ"ב[ס"ק ל"ז]
כתבו הטעם כדי שיכנס בין ב' מצוות.
אך כפי שביאר הפר"מ[אש"א ס"ק ח'] מקור טעם זה בהג"ה מדפוס 'פיורדא'
על הדר"מ.
אך אינה מהדר"מ עצמו שכן בתרוה"ד שהוא המקור להדלקה על הפתח דן בפתחים שאין בהם מזוזות.
ולכך נראה שהיא הערת המדפיס שמקורה בגאונים.
והטעם כפי שכתבנו בפנים.

17
הג"ה שם סע' ז'
כמהרי"ל ותרוה"ד.
דכיון שרק אחד מדליק א"צ לשנות מקום דאף על הפתח איכא היכרא שנ"ח הם. ומ"מ רק 'ראוי'
לעשות כן דכיון שבפנים אין היכרא כלל לבני רה"ר אין כ"כ טעם לעשות כן. וטעמם של הגאונים לא הובא ברמ"א.

18
ברייתא שבת(כא:).

19
שם תוד"ה "מצוה".
ודלא כרש"י.
וכ"פ בשו"ע[סי'
תרע"א סע' ה'].

20
טור[סי'
תרע"ז]
בשם ר' שר שלום גאון, והטור הוא שהוסיף "על פתח ביתו"
דעי'
אוצר הגאונים ח"ב שבת(כא:).
ולא מצאתי למרן או שאר נו"כ שהביאו דין זה להלכה ולכן שמתיו בסוגריים.
אמנם על הדרך בה פי' את שיטת התוס' נראה שהב"י לא יחלוק על דין זה. ובאחרוני זמנינו יש שהביאוהו להלכה.

21
עי'
"שונה הלכות"
סי'
תרע"א סו"ס י"א בשם חזו"א.
ועיי"ש סי' שס"ג סע' ס"ח.
ואמנם כן נראה לפרש את שיטת התוס'
דמסוגיה דחצר עם ב' פתחים רק למדו דאף פתח החצר "פתח ביתו"
מקרי!
ובלא"ה התוס' כתבו "חצר"
ולא "גינה"
וחצרות של ימינו לכו"ע דין גינה יש להן דהא לנוי הן עשויות ולא לתשמישי צניעות או דירה כלל! וא"כ אף החולקים על החזו"א יודו, ולכן התנסחתי באופן זה. ועי'
מועדים וזמנים ח"ו סי' פ"ז.
והמסתבר יותר כתבתי בפנים.

22
עי'
שו"ע יו"ד סי' רפ"ו סע' א'
וז'.

23
עי'
רש"י(כב.)
ד"ה "מצווה להניחה".

24
ברייתא שם. וכטור[סי'
תרע"א]
וכפי'
הב"י[שם אות ה'] דלא מינכרא מילתא דמשום עלייה הונחה שם.

25
נראה כי מפני זה נהגו רבים להדליק כן דחוששים לשריפות או קטטות עם שאר דיירי הבנין שאינם שומרים תו"מ,
והוא רחום יכפר עוון. ונראה דחלון אורחא דמילתא קתני ואף המרפסת בכלל.

26
גמ'
שם(כב.).
ונפסק ברמב"ם[חנוכה פ"ד ה"ז]
וטושו"ע[סי'
תרע"א סע' ו'].
וה"ה אם אינו פונה לרה"ר.
ובכל אלו אנוס ולכן מדליק כשעת הסכנה.

27
עפ"י הרמב"ם פ"ג הל' ב'-
ג'.

28
שבת(כא🙂
מימרא בשם רב ופסק אביי כוותיה וכן פסקו גדולי הפוסקים.
ושם(כב.)
מימרא בשם ר' אסי.
והר"ן[ט.
מדפי הרי"ף ד"ה ש"מ]
קיבל את הטעם של בעה"מ אך חלק עליו בפי' דברי ר' אסי דלאו למיפלג אדרב אתא אלא ללמד דאפי' משתמש מרחוק ואינו נראה כנהנה–
אסור,
דלא תימא מאחר ולא עשאוה כמנורה לכל מילי יהיה מותר קמ"ל דאסור. וכתב הר"ן דאף הרמב"ם ס"ל כוותיה.
וה"נ מסתברא דאף הרמב"ם[פ"ד ה"ו]
אסר את כל השימושים.
ובב"י[תרע"ג אות א'- ב']
הביא את הר"ן.
ואף שביאר אח"כ את שיטת הרא"ש והטור סו"ס בשו"ע[שם סע' א']
הביא את לשון הרמב"ם וא"כ פסק כר"ן.
והעתקתי לשון הר"ן והרמב"ם.

29
כשיטת הר"ן[ט:
מדפי הרי"ף ד"ה "אמר רבא"]
דאע"פ שמשתמש בע"כ צריך נר אחרת להיכרא.
ור"ל דהו"א דכיון שמשתמש בע"כ יהיה מותר שלא הטריחוהו חכמים לצאת מביתו! קמ"ל שבכל זאת צריך נר אחרת להיכרא שלא יאמרו לצורכו הוא דאדלקה.
וא"כ בהדלקה בפנים חזר הר"ן לסברת היכרא. אך הטור והרא"ש כתבו עוד דחיישינן שמא יבוא להשתמש לאורה.
ובשו"ע פסק בהדלקה בחוץ כהר"ן ורמב"ם דכל שימושים אסורים והוסיף ופסק בהדלקה בפנים כטור ור' ירוחם דצריך נר אחרת שמא יבוא להשתמש לאורה.

30
ב"י[סי'
תרע"ג סוף אות א'- ב'
ד"ה "ומפני"]
בשם ר' ירוחם,
דחיישינן גם לתשמיש קבע. וכ"פ בשו"ע[שם].
אך הטור שלא הצריך להרחיק,
דאדרבה מהשאלה של ר' יחיאל שם משמע שהשמש יחד עם הנרות, נראה דס"ל דחיישינן רק לתשמיש עראי כי לא סביר שישכח עד כדי כך שאלו נרות חנוכה!

31
מרדכי[סי'
רס"ט]
מביאו הב"י[שם]
ונפסק ברמ"א[הג"ה לסי' תרע"ג סע' א']
ואף שדבריו שם סותרים המשנ"ב[ס"ק כ"ד]
מסיק דיש להחמיר.
ומיהו המחבר השמיטו.
ואמנם נראה שטור ור' ירוחם פליגי דדי בשמש אחד לפתור את הבעיה של ביזוי מצווה,
דאדרבה הר' ירוחם כתב להרחיק את השמש מהנרות!.
ומ"מ זיל בתר טעמא דאם מניחו בחלון גבוה ינמיך השמש מעט משאר נרות.

32
משנ"ב סי' תרע"ג ס"ק י"ח.
ומיהו היינו דווקא לפי הרמ"א שפסק כמרדכי אך למחבר שהביא רק את הר' ירוחם נראה דאין צורך אלא בשמש אחד. אמנם אם לא די באור השמש כדי להשתמש ובאמת צריך הוא לאור הנרות, למשל אם אחד מבני הבית מדליק בחדר אחר ואין אור השמש מגיע לשם, צריך לכו"ע שמש נוסף משום ביזוי מצווה!

33
גמ'
שבת(כא:):
"…ואי איכא מדורה לא צריך…"
עכ"ל ונפסק ברמב"ם[פ"ד ה"ח]
בטור[סי'
תרע"א]
ובשו"ע[שם סע' ה'].
ונראה דה"ה תאורה חשמלית לענין זה, דפשיטא דשמש אינו נר מצווה וזיל בתר טעמא.

34
שו"ת הרמ"א[סי'
פ"ו]
מביאו מג"א[ס"ק ה']. וכתב שם להדיא דרק בהדלקה בפנים שייך לומר דמנהגם של ראשונים דין הוא כי אמנם יתכן ויבואו להתבלבל בין הדלקה על הפתח מבפנים לבין הדלקה על השולחן אחר ששניהם בפנים וכבר א"א לומר שעל הפתח מבפנים ניכר שנרות מצווה הן. אך מי יתבלבל בין הדלקה על פתח ביתו מבחוץ לבין הדלקה על שולחנו בתוך הבית? פשיטא דחזר דין ההדלקה המקורי!

35
דר"מ[סי'
תרע"ג אות ד'].

36
ב"י[סי'
תרע"ג סוף אות א'-ב'
ד"ה "ומפני"].
לפי הר' ירוחם אם מדליק במקום בו ניכר שנרות מצווה הן ולא של תאורה א"צ להדליק שמש. אך הב"י הוסיף דכיום אף שמדליקים "על הפתח"[=מבפנים]
הנהיגו הראשונים להוסיף שמש כי היום אנשים כבר לא יודעים מהו מקום בו ניכר שנרות מצווה הם ומה לא.

37
גמ'
שבת(כג.)
מימרא דר' ששת.
רבותא דהרא"ש[אות ח'] דקמ"ל שאינו מבני ביתו.
ובב"י[תרע"ז אות א'] בשם מהר"י אבוהב ביאר דתליא באם סמוך/ לא סמוך על שלחנו,
דאפי'
בנו גדול אם אינו סמוך חייב בנ"ח כאכסנאי.
ובמג"א[פתיחה לסי' תרע"ז]
הוסיף לאידך גיסא.
ובפר"מ[אש"א אות ג'] כתב דלפי"ז רבותא דהרא"ש היינו דאע"פ שכן סמוך על שלחן בעה"ב סו"ס אינו סמוך בקביעות!
וכ"פ המשנ"ב[ס"ק ד'].

38
רבותא דהר"ן[ט:
מדפי הרי"ף].
ומיהו במנחות הסכים אף הרא"ש[הל"ק מזוזה סוף אות ט"ו]
דאפי'
שואל ושוכר פטורים לעיקר הדין ממזוזה.
ולכך נראה דאין זו מחלוקת עקרונית בין הרא"ש והר"ן אלא שהרא"ש מביא רבותא אחרת דפשיטא ליה האי רבותא דהר"ן.

39
זה דווקא אליבא דהתוד"ה "טלית"
במנחות(מד.)
עיי"ש.
ומה שאמרו בתלמוד[עי'
ב"מ(קא:)]
"מזוזה חובת הדר"
היינו למימרא דאינה חובת המשכיר. אך עי' בלשון הרמב"ם[תפילין פ"ה הי"א].
ואגב שיטת הר"ן הרא"ש והתוס'
נקטתי כן לומר דלשיטתם חלוק נ"ח ממזוזה.

40
זה מתבקש מדברי הר"ן הנ"ל.
וכן משמע מאורחות חיים[הל'
חנוכה סע' י"ד].
ומיהו לקמן יתבאר שמי שאין לו בית פטור מנ"ח ולכך כתבתי דזיקה לבית מ"מ בעינן, דמ"מ תקנו להדליק על הפתח!

41
תוד"ה "הרואה"
בסוכה(מו.)
ובתוס'
רא"ש שם והובא באבודרהם[חנוכה ד"ה "המדליק נר"].
ועי'
ביאור הלכה סי' תרע"א ד"ה "ויש נוהגים".
וכ"מ מהב"י[תרע"א אות ז'] בשם הכלבו שמדליקים בביה"כ לאנשים שאין להם בית.

42
עי'
שו"ת הרשב"א[סי'
תקמ"ב].
דדווקא כשאשתו שם וחייבת ממילא להדליק יכול לצרף עצמו עמה מדין "נר איש וביתו".
אבל אם אין שם אף אחד מבני ביתו אפי' ילך הוא וידליק שם, כגון שישתתף בפריטי עם אורח שדר שם או ע"י שליח, לא יוצא יד"ח אחר שאין לו שם חיוב הדלקה מדין "נר איש וביתו".
ומנין לנו שכן?

43
כל זה מב"י[תרע"א אות ז']. הטעם הראשון הוא משו"ת הריב"ש[סי'
קי"א]
וב'
האחרים מכלבו[סי'
מ"ד ד' ע"א].
את טעמו של הריב"ש הביא הב"י אחרון ומשמע שהיא מסקנתו דעל פרסום הנס לבדו א"א שידליקו ויברכו,
לכך הבאתי ב' טעמים אחרונים בשם "יש שפירשו"
וכו'.

44
דעיקר פרנסתם על הישיבה ואפי' ההורים לא ישלמו שכ"ל יכולים ללמוד בישיבה.
וא"כ סמוכים על שלחן הישיבה.
אלא שלישיבה אין בעה"ב שיצאו בהדלקתו וזה ברור דהישיבה איננה של ראש הישיבה!
ולכן צריכים להדליק לעצמם.

45
עי'
בעירובין(עג.)
"התם אנן סהדי"
וכו'
וכך גם כאן, דעיקר המגורים בחדרים ואכילתם בחדר האוכל היא כמו שיאכלו במסעדה.

46
כנ"ל הערה 44.

47
כל זה פשוט מסוגיות קודמות יעוי"ש.

48
אוהל 12 ששם 'בית'
עליו.

1