נשוא:
גמרא,
בבא מציעא כד עמוד ב:
הדיו שהביא בשר
מחבר:
אייל מימון
כיתה:
ה
בע"ה
סיפור רביעי – הדיו שהביא בשר
תחום
התוכן:
כד:
ההוא
דיו
…
בעומד
ורואהו.
.
|
התהליך: |
בלשון |
בלשוננו: |
|
סיפור רקע |
ההוא דיו, דשקיל בשרא בשוקא ושדיה בצנייתא דבי בר מריון. |
אותו דיו (סוג של עוף דורס) |
|
הפסיקה של אביי במקרה זה |
אתא לקמיה דאביי, א"ל: זיל שקול לנפשך. |
בא לפני אביי (לשאול אותו מה לעשות עם הבשר), |
|
נסיון מהפסיקה של אביי ליישב את הספק החמישי מחמשת הספקות |
והא רובא דישראל נינהו! |
והרי רוב של ישראל הם! |
|
דחיית נסיון הישוב |
שאני דיו, דכזוטו של ים דמי. |
שונה הדיו, |
|
קושיה אודות כשרות הבשר |
והא אמר רב: בשר שנתעלם מן העין אסור! |
והרי אמר רב שבשר כשר שנעלם מהעין אסור באכילה – שמא התחלף בבשר לא כשר. |
|
ישוב הקושיא |
בעומד ורואהו. |
מישהו ראה את כל התהליך – מאז הדיו נטל את הבשר מהשוק ועד שהוא השליך אותו בין הדקלים של בר מריון. |
מ
לים
בארמית (בדוק במילון שלך והעתק לשם את המלים שאין לך):
-
בשרא
–
בשר. -
צנייתא
– דקלים.
-
(ד)בי
– (של)
בית
-
לנפשך
– לעצמך.
-
דמי
– דומה.