נשוא:
גמרא,
בבא מציעא כז עמוד א:
פרוטה שהוזלה
מחבר:
אייל מימון
כיתה:
ה
בע"ה
פרוטה שהוזלה
ה
משך סוגיית "אשר תאבד ממנו ומצאתה"
|
התהליך: |
בלשון הגמרא: |
בלשוננו: |
|
נסיון למצוא משמעות למעשה למחלוקת בין ת"ק ור"י |
רבא אמר: פרוטה שהוזלה איכא בינייהו. מ"ד מ"אשר תאבד" |
רבא אמר: למי שלומד שלא חייבים להחזיר אבידה שאין בה שוה פרוטה מהמלים "אשר תאבד", |
|
קושיא על הנסיון. |
ולמ"ד "אשר תאבד", הא בעינן "ומצאתה" |
אבל גם לפי מי שאומר שלומדים מ"אשר תאבד", |
|
הבאת נסיון אחר למצוא משמעות למעשה למחלוקת ת"ק ור"י |
אלא, פרוטה שהוקרה איכא בינייהו. מאן דאמר "ומצאתה"
|
אלא מדובר באבידה שלא היתה שוה פרוטה בזמן שאבדה, למי שלומד מהמלה "ומצאתה" |
|
קושיא על הנסיון השני |
ולמאן דאמר "ומצאתה", הא בעינן "אשר תאבד" וליכא! |
ולמי שאומר שלומדים מ"ומצאתה", |
|
הבאת נסיון שלישי ואחרון למצוא משמעות למעשה למחלוקת ת"ק ור"י |
אלא, פרוטה שהוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו. מאן דאמר "אשר תאבד" |
אלא, למי שאומר שלומדים מהמלים "אשר תאבד" ואילו, |
מלים
בארמית (העתק למִלון מה שאין):
מ"ד
–
מאן דאמר,
מי שאמר.
איכא
–
יש.
ליכא
–
אין.
(ד)אית – (ש)יש.