נושא במסכת פסחים–
שיטת רש"י בחובת בדיקת חמץ
-
המשך סוגיית 'חובת בדיקת חמץ':
ברוך קורצוייל
מיועד לכיתה ט
דף ו' ע"ב–
"הבודק
צריך
שיבטל":
[16 שורות מהרחבות]
-
ציין שני נתונים בנוגע ל–
'ביטול חמץ' שמופיעים ברש"י ד"ה "הבודק
צריך
שיבטל".
-
______________________________.
-
______________________________.
-
אם עיקר הביטול הוא בלב,
מדוע צריך גם לומר בפה?
באיזו מצווה אנו מוצאים דרישה זהה?
__________________________________________________________
______________________________________________________________.
"מאי
טעמא?".
-
מה קשה לגמרא?
עי'
רש"י.
__________________________________. -
על הצד ששימור בדרך אגב כן נותן חשיבות, אולי הוא נותן חשיבות רק לפירות כמו תאנים וענבים,
מנין שיתן חשיבות גם לדבר שולי כמו פירורים? היעזר ברש"י ד"ה "והתניא".
______________________________________________________
______________________________________________________________. -
על הצד ששימור בדרך אגב כן נותן חשיבות, איך זה עונה על שאלת הגמרא ("מאי
טעמא?")?
______________________________________________________.
"אמר
רבא: גזירה
שמא ימצא
גלוסקא
יפה
ודעתיה
עילויה" וכו'.
-
עיין ברש"י ד"ה "ודעתו
עליה". האם רש"י מפרש את דברי רבא אחר זמן איסור חמץ או קודם זמן איסור חמץ? הוכח מתוך דבריו.
________________________________
______________________________________________________________. -
לפי רש"י–
מי שמצא גלוסקא יפה שדעתו עליה– עבר כבר למפרע עד אותה שעה על "לא יראה" ו–
"לא ימצא" בשוגג או החשש הוא מכאן ולהבא? מהיכן בלשון רש"י ניתן להוכיח?______________________________________________________________________________________________________________________. -
לפי הבעיה שרש"י מציג– מה מועיל אם מבטל? היעזר בשאלה 5
מהדף הקודם. _______
______________________________________________________________. -
כיצד מפרש רש"י "ודעתו
עליה"?
______________________________________. -
כיצד פירשו תוספות (ד"ה "ודעתיה")?
___________________________________.
"דא"ר
אלעזר: ב'
דברים
אינן
ברשותו
של אדם
ועשאן
הכתוב
כאילו
[הן]
ברשותו"
וכו'.
-
עי'
ברש"י ד"ה "בור"
והבחן בין שני סוגי בורות (טכנית בלבד). __________________
______________________________________________________________.
-
זו לשון רש"י במקום אחר:
"וחמץ
מו' שעות
ולמעלה. אין
חמץ
ברשותו
דכל
היכא
דאיתיה
אסור
בהנאה
ועשאו
הכתוב
כאילו
הוא
ברשותו
לעבור
עליו
בבל יראה
ובל
ימצא".
-
מנין שחמץ בפסח אינו ברשותו של אדם?
________________________________. -
היכן למדנו שחמץ 'כאילו'
ברשותו להתחייב עליו?
___________________________
______________________________________________________________.
דף מס'
3
עמוד