אדריכלות בתי כנסת במרחב הים התיכון המוסלמי ובאסיה

דצמבר 3, 2009 · מאת דוד קאסוטו · מחניים, גליון 11, 1995 · מאמרים




אדריכלות בתי כנסת במרחב הים התיכון
היסאבו ימלסומה

וטוסאק דוד

מחניים, גיליון ,11סיון תשנ"ה
בהוצאת מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי

המאמר סוקר את צורת בתי הכנסת בארצות האיסלם ובאסיה, תוך ניסיון למצוא :תיצמת
.ידרפס העפשה ביתנ תמועל יאפוריא חרזמ העפשה ביתנ

בית כנסת; בית כנסת-ספרד; בית כנסת-איטליה; בית כנסת-תימן; בית כנסת-הודו; :חתפמ תולימ
בית כנסת-צפון אפריקה; בית כנסת- ארץ ישראל; ארכיטקטורה; אדריכלות;

מעט מאד נכתב עד היום על בתי הכנסת בעולם המזרחי והאיסלמי, הן סביב אגן הים התיכון והן
.קוחרה חרזמבו תיזכרמה היסאב

בניגוד לעולם המערבי שהתרבות שלו התבססה על ארכיטקטורת האבן שנשתמרה לדורות,
במזרח ובצפון אפריקה התבססה הבניה על עץ, לבנים, חומרי מליטה רכים שלא עמדו במבחן
הדורות. משום כך חרבו בתי הכנסת ונבנו מחדש; לא פעם נתקלו הבונים בהתנגדות השלטונות
הדתיים, בעיקר בארצות האיסלם, לשיקום בתי הכנסת ובעיקר לבנייתם מחדש. למרות זאת,
תמיד נמצא שליט ליבראלי או שופט רחום, או לחלופין אוהב בצע, שלמד לעקוף את איסורי ההלכה
ויהודים בנו את בתי כנסיותיהם או חדשו אותם בכל התקופות.




תבנית של שיחזור בית הכנסת בכפר נחום


בניגוד למה שקורה באירופה שבתי הכנסת שנבנו מחומרים משתמרים ומהם, עתיקים למדיי,
שרדו עד ימינו, הרי שבארצות המזרח רוב רובם של בתי הכנסת אינם עוברים את גיל המאה או
מאה וחמישים שנה, ולכן קשה לנו להתחקות על תולדותם והתפתחותם הארכיטקטונית. עם זאת
כיון שבתרבות המזרחית בניגוד למערב אין רואים פגם בבניה חדשה המעתיקה, בכל, את המבנה
העתיק שנתערער – אף אם נתחדשו הבניינים הם עדיין משמשים בבואה נאמנה למדיי של המבנים
העתיקים שנעלמו.

רבות מארצות המזרח מתאפיינות במזג אוויר חם במיוחד, כך בעיראק, כך בחלק מצפון אפריקה,
כך בכמה ארצות אסיה המרכזית. משום כך אנו ניתקל כאן בתופעה שאינה מוכרת בארצות המערב:
בתי הכנסת הפתוחים לשמיים.



דומלתהו הנשמה ימיב

עוד מתקופת המשנה והתלמוד אנו נתקלים באזורים אלו, בבתי כנסת פתוחים לשמיים שמקורותיהם
שונים וסיבת פתיחותם שונה, אך הם חוזרים וצצים בכל מרחב הים התיכון ואסיה המרכזית. יש לכך
בוודאי סיבות אקלימיות וסיבות התלויות באיסורי הדת המוסלמית שנכפו על היהודים. מכל מקום,
התופעה חוזרת ומופיעה מחדש במקומות שונים, בתקופות שונות ובתנאי אקלים שונים אך איננה
חורגת מן הים התיכון ומאסיה.




בית הכנסת בכפר נחום, שנבנה במאה השניה לסה"נ

צריך לזכור שתופעות עיצוביות מעין אלו מכתיבות שימושים שונים ואחרים מן המקובלים על בני
המערב האירופאי, אולם בהיות בית הכנסת לא רק מקום להתכנסות דתית אלא גם ציבורית
כללית, חברתית, חינוכית ותרבותית, ברור שאורחות החיים המאפיינות ארצות אלו אפיינו גם
את בתי הכנסת שלהן והשפיעו על עיצובם.

:רמאנ (ג-א ,ח) הימחנ רפסב


רעש ינפל רשא בוחרה ינפל וב ארקיו …השמ תרות רפס תא איבהל רפוסה ארזעל ורמאיו"
."םימה
הרחוב או כיכר העיר נראתה לעזרא הסופר כמקום המתאים ביותר לקרוא בפני התכנסות גדולה
אופא הל שי רכיכה .החותפ רכיכב רוביצב הארקנ הרותה רמולכ .השמ תרות רפס תא רוביצ לש
משמעות ציבורית לתפקידים ליטורגיים. הדבר מקבל ביטוי נוסף במשנה מגילה ג', א'-ג':

"בני העיר שמכרו את כיכר העיר יכולים לקנות במעותיו בית כנסת, מכרו בית כנסת קונים
"…ת"ס ורכמ ,הרות רפסל קית
אנו רואים גם מכך שבכיכר העיר הפתוחה יש משום קדושה, פחותה אמנם, מזו של בית כנסת, אך
עדיין קדושה.


גם בבתי הכנסת הקדומים בא"י אחר החורבן אנו מוצאים פעמים רבות חצר קטורה, מעין אטריום
.תסנכה תיבל דומצה




הירוסבש בלאחב תסנכה תיב תינבת

אם בתי הכנסת הארצישראליים הקדומים היו ברובם באזיליקות הרי החצר שהיתה בקידמת
ביהכנ"ס או בצידו היוותה מעין פריסטיל שקדם לבאזיליקה. החצר אופיינית גם לבתי תפילה של
דתות אחרות והשימוש בחצר היה לא רק פונקציונאלי אלא גם ממסדי-ליטורגי.

אטייק יבו אטייקב אוותיס יב ינבו ירתס אקד" ארטוז רמו רמירמ לע רמאנ ('ג ארתב אבב) ילבבב
בסיתווא". כלומר שני החכמים המוזכרים הרסו בחורף את בית הכנסת של חורף ובנו בית כנסת
של קיץ ובקיץ הרסו את בית הכנסת של קיץ ובנו בית כנסת של חורף. יש כאן, אפוא, מושג מענין
של בית תפילה של קיץ ובית תפילה, שונה, של חורף. מסופר בבבלי (ברכות ח') שרב אמי ורב
אסי (מאחרוני האמוראים) למרות שהיו להם י"ג בתי כנסת בטבריה נהגו להתפלל בין העמודים
באותו מקום ששם נהגו ללמוד. "בין העמודים" הוא כנראה אותו פריסטיל שהוזכר לעיל, שהיה
פתוח לשמיים ואיפשר לעסוק בלימוד תורה ובתפילה עוד מספר שעות עד לרדת החשיכה ממש.


בלאח


המושג בית כנסת של קיץ ושל חורף לא היה מתבהר לנו אילמלא מצאנו בית כנסת מעין זה
שתיפקד מן המאה השישית-שביעית ועד לדורות האחרונים.




בלאחב תסנכה תיבב המיבה לא טבמ

בחאלב שבסוריה קיים עד היום בית כנסת שנבנה כנראה בשלהי המאה השישית לספירה. נוסע
נוצרי העובר דרכו בשנת 1625מתאר את בית הכנסת "שהיה ידוע ביופיו ובעתיקותו" כדלקמן:

"בית הכנסת הוא חצר מרובעת בלתי מקורה… מימין יש כעין אולם גדול המשמש לתפילה
בחורף כאשר קר או יורד גשם, כשם שהחצר הגדולה משמשת לתפילה בימים שמזג האוויר
."האנ
עד היום נקראים שני בתי הכנסת: "של-קיץ" ו"של חורף"; באמצע החצר יש בימה ובקצה הדרומי
י"אב תסנכ יתב ושמישש תוידוהיה תוקיליסאבה תא דואמ ריכזמ הרוקמה קלחה ,תולכיה השולש
בתקופת התלמוד. ברור אפוא שבית כנסת פתוח הוא תופעה הקיימת עוד מימים עתיקים.


קאריע

בתי כנסת פתוחים לשמיים יחזרו בכל המזרח הקרוב בצפון אפריקה ובמרכז אסיה בצורות שונות
.תונוש תוביסמו




פנים בית הכנסת בצאלאת אל כבירי בבגדד

בעיראק (בבל) חוזרת על עצמה סכימה מיוחדת במינה. בית הכנסת הקדום של בגדאד "צאלאת-
אל-כבירי", שעל פי האגדה הרווחת נתקיים במקום זה עוד מזמן גלות בבל והוא נבנה מן העפר
שהביא יהויכין מלך יהודה מירושלים – בית כנסת זה בהיותו עשוי טין ולבנים נתערער מזמן לזמן
ונבנה מחדש. לאחרונה שוקם בשנת ,1855אך הנוהג במזרח היה לשקם את המבנה כפי שהיה,
ובעיקר בבית כנסת בזה שתלויה בו אגדה קדומה כל כך. כך שאנו יכולים להניח שבית הכנסת
הינו בבואה נאמנה של בית הכנסת הקדום.




מבט אל החצר בבית הכנסת של קיץ בחאלב,
ביבא לתב תוצופתה תיבב לדומ


ר' דוד ששון כותב בספרו "מסע בבל" שרוב בתי הכנסת בבבל נראו כדוגמתו: חצר מרובעת גדולה
בלתי מקורה ובאמצע החצר תיבת עץ ועליה גג מצל תמוך ע"י עמודים. החצר היתה מוקפת
ב"היכלות", מעין תאים מקורים בתקרת אבן מקומרת. לכל תא היו שלוש דפנות והדופן הרביעית
פתוחה היתה לחצר. סביב שלושת הדפנות היתה "איצטבא" מאבן שעליה ישב הקהל. בקיר שפנה
מערבה בכל "היכל" ו"היכל" היו גומחות לאיכסון ספרי התורה. בתא המרכזי בקיר הפונה מערבה
תוחמוג שולש ויה וב .דאדגב תליהק אישנ בשי ובו ,"לכיהה תסנכ" ארקנש ישארה לכיהה היה
וספרי התורה היקרים נשמרו בתוכן.


גם סביב התיבה היו מקבצי ישיבה פתוחים, גם הם נקראו "היכלות", התיבה היתה גדולה וגבוהה
וגגה נתמך בעמודי עץ. החלל המקיף את התיבה היה גלוי לשמים, שאין גשמים רבים יורדים
בבגדאד. מגג התיבה אל גג ההיכלות היו פורסים בימי הגשמים המועטים מחצלות להגנה
.םהינפמ




דדגבב יריבכ לא תאלאצב תסנכה תיב תינבת

ההיכלות האחוריים (המזרחיים) והחלק האחורי של ההיכלות הצפוניים והדרומיים היו מחולקים
לשתי דיוטות. הדיוטא העליונה מיועדת היתה לנשים. כשצר היה המקום מלהכיל את כל הנשים
היו עולות לגג שמעל בית כנסת. עוד בתקופת התלמוד היו משתמשים בגג בית הכנסת:

"רב יהודה ושמואל עמדו פעם על גג בית הכנסת של שף-ויתיב-בנהרדעא",
במלים אחרות: כל חלקי המבנה שימשו לציבור המתפללים שהשתמשו בהם לנוחיותם.

בתי כנסת רבים בבבל נבנו לפי המתכונת הזאת: ר' בנימין מטודלא מתאר במאה הי"א את
:"איבנה-לאקזחי-תסנכ"


."לאקזחי לש ורבק תסנכה ירחאו הבית תסנכה רצחבו"
קבר יחזקאל קיים עד היום והוא דומה מאוד לתאור דלעיל.

רוב מבני הציבור בבבל וגם מבני המגורים התבססו על הסכימה הבסיסית הזאת של חצר המבונה
בהיקפה בתאים תאים. זוהי בעצם הסכימה של החאן או "קרבאן-סראי" CARAVAN SERRAI
סכימה שהיא אידיאלית לגבי ארץ חמה שהחצר מספקת אוויר צח וצל ועם זאת מספקת מקום
לכינוס גדול של אנשים, או לחילופין לכינוסים קטנים בגודל ההיכלות ומאפשרת פרטיות לקבוצות
קטנות. בימי חג ומועד המניינים הקטנים היו מסתופפים יחדיו סביב הבימה והופכים למקבץ אחד
.לודג


היסא זכרמ

גם במרכז אסיה ובעיקר בכורדיסטאן חוזרת הסכימה הזאת על עצמה: חצר גדולה ששימשה
לתפילה עם תיבה מקורה במרכז והיכלות סביב סביב. ההיכלות בכורדיסטאן הינם אכסדרות
המקיפות את החצר, האכסדרות מקורות בקורות עצים ונשענות על עמודי עץ. כאן ההיכלות
אינם תאים כמו בבגדאד, אלא רצף של קיר עם גומחות המכילות את ספרי התורה סביב סביב.




חזית הכניסה המערבית (כיוון התפילה) בבית הכנסת הגדול בבגדד

החומרים בכורדיסטאן הינם חומרים קלים ובלתי עמידים וניתנים להחלפה בקלות, וכך אירע שבתי
כנסת אלו חרבו ונבנו חליפות ומה שמצוי כיום הוא בבואה של בתי כנסת עתיקים, אשר כשלעצמם
הינם מודרניים יחסית. במאה השנים האחרונות קורו חלק מה"חצרות", ורק במרכז מעל התיבה
הותירו פתח בגג המכוסה אף הוא בגג זכוכית.




איבנה לאקזחי רבק לש עקרקה תמוק תינבת


התחלופה הרבה במבני בתי הכנסת גרמה לכך, שברוב ארצות המזרח המבנים המוכרים כיום
הינם מודרנים יחסית, ולא מעטים מהם עם השפעה אירופאית.


באפגניסטן קיימים עוד בתי כנסת עתיקים שמתאפיינים בתוכנית שהיא ביזנטית בעיקרה: ארבע
קשתות גדולות הניצבות אחת לרעותה ויוצרות חלל מרובע, מוקף בארבעת הקשתות מארבע
רוחות השמים. החלל מכוסה בכיפה מחודדת. במקרים אחרים שתי קשתות גדולות שטוחות
ומחודדות חוצות את החלל ועליהן כיפה מאורכת. בימת העץ פעמים שהיא במרכז החלל ופעמים
סמוך לקיר המערבי, קיר ציון ששם ההיכל.




בית הכנסת סביב חצר בכורדיסטאן


ההיכל היה בימים עברו מעין חלל בזכות עצמו, שהיו נכנסים אליו ומציבים בו ספרי תורה על
נרתיקיהם העגולים והקשיחים.


גם לבתי הכנסת הללו היתה חצר רחבת ידיים ששימשה לשימושים רבים. אף כאן נהוגה היתה
בימה במרכז החצר, כנראה ששימשה אף היא לתפילה בימי הקיץ החמים.




בית כנסת באפגניסטן. מראה כללי


קוחרה חרזמה


בתי הכנסת בהודו וסין הינם שריד של ההשפעה של סוחרים יהודים ממוצא ספרדי מהולנד
ומאיטליה שהגיעו במהלך המאות הי"ז והי"ח להודו וסין. בתי הכנסת היו בעלי אופי באסיליקלי

עזרת הנשים מקיפה את דומים בתוכניתם לבתי הכנסת הספרדיים-פורטוגזיים בעולם המערבי.
בית הכנסת משלושת רוחותיו, מלבד כוון ההיכל. ההיכל עצמו וכן התיקרות וסבכת עזרת הנשים
היו מעוטרים בעיטורים צמחיים, שהזכירו מאוד את אופי העיטור של המזרח הרחוק ושל הודו.

בחלק האחורי של עזרת הנשים היתה מעין בליטה אל תוך חלל עזרת ישראל, כמעין בימה
מוגבהת אחורית. תופעה דומה ניתן למצוא בבתי כנסת בפרובנס ובתורכיה – שתיהן ארצות
הגירה מספרד, ויתכן שזהו מקור המאפיין הספציפי הזה. בית כנסת מעין זה הובא בשלמותו
מקוצ'ין, הוא משתקם בימים אלו במוזיאון ישראל בירושלים, וכל מי שיבקר במוזיאון יוכל לראותו.




"עבורמ ללח" תורצויו התוערל תחא תובצינה תולודג תותשק עברא

תיאור פרספקטיבי משנת 1722של הכומר הישועי זאן דומנז' Jeane Domangeשל בית הכנסת
העתיק של Kaifengבסין, מאייר מבנה בית כנסת שחיצוניותו כעין פאגודה ואילו תוכניתו הפנימית
הינה של אולם תלת סטווי (אולם תווך ושני אגפים), מחולק על ידי שתי שורות עמודים. התיבה בתווך
כעין מקדשון מרכזי בדמוי פאגודה וההיכל בקצה המערבי אף הוא בתווך מעין פאגודה. לפני התיבה
ולפני ההיכל מצד הכניסה מעין מדפים, כנראה להנחת מנחות עפ"י הנוהג הפאגאני הסיני.




היכרותב לובנטסיאב תסנכה תיב


(1492) שוריגה ינפל היליציס

מאסיה הרחוקה נחזור למערב. תקופה ארוכה היתה סיציליה תחת שלטון מוסלמי, במאה הי"ג
מגרש פרידריך השני את המוסלמים, ומסגדיהם נותרים מיותמים. יהודים שמגיעים לסיציליה
מבקשים מהקיסר לבנות בתי כנסת לעצמם. הוא אינו מתיר להם בניית מבנים חדשים, אך הוא
מתיר להם לקחת מבנה תפילה ישן ולהתאימו לעצמם. נראה שהיהודים לקחו לעצמם מסגדים
והפכום לבתי כנסת. התופעה חוזרת על עצמה בכל סיציליה ותאור של שני בתי כנסת סיציליאניים
על ידי נוסע יהודי מאשרים הערכה זאת.




תורצחה לש חרזמ דצמ הארמ .ופ-גנפ-יאקב תסנכה תיב
על שעריהן עם בנייני הקהילה ובית הכנסת בירכתי
'זנמוד יעושיה ריזנה לש ומישרת יפל .הנומתה

ר' עובדה מברטינורה, במסעו דרך סיציליה, כותב כדלקמן:

"באנו אל תוך מסינה Messinaולהם בית כנסת באכסדרה מגולה באמצעה ומכוסה
מארבעת רוחותיה בתוך בית הכנסת באר מים חיים".

כך גם בפאלרמו, אלא ששם בנוסף לאכסדרה המגולה ולבאר במרכזה יש ברוח מזרח גם אולם
עמודים גדול ומרובע 23מ' X 23מ', ובו בכוון מזרח מעין Cappellaקטנה, שבה ספרי תורה.
במרכז האולם מגדל עץ, היא הבימה שעליה עולה החזן להתפלל.


שני התיאורים הללו הם בעצמם תיאורים של שני סוגי מסגדים: "מסגד" פתוח לחלוטין במסינה
ללא מבנה סגור דוגמת המסגדים הקדומים של בצרה או כיפה שבעיראק, או "המסגד" של
פאלרמו שמזכיר את המסגדים של קירואן ושל קהיר בצפון אפריקה.



צפון אפריקה

הקדום בבתי הכנסת בצפון אפריקה הוא זה שבפוסטט בקאהיר, כנראה שבמקורו היה כנסיה
מלכותית ובמאה התשיעית הפך בית כנסת. מה שרואים היום הינו בית כנסת באסיליקלי עם
עזרת נשים, המקיפה את חלל בית הכנסת משלוש רוחות, המזכיר במידה רבה כנסיות קופטיות
רוזחיש אוה הז תסנכ תיבש אלא .ול הכומסה Muallaka -ה תייסנכ תמגוד תומודק תוירצונ וא
מראשית המאה שלנו של המבנה העתיק שנהרס ועמד קודם במקומו. על פי תאורים של נוסעים
שונים נראה בית הכנסת דומה במידה רבה לבתי כנסת או לכנסיות קדומות בגליל. גם קרבתו
אליהם מבחינה כרונולוגית מחזקת הנחה זאת.




ומרלפב תסנכה תיב לש תרעושמ תינכת
על-פי תיאורים במסמכים שונים

בתי הכנסת בתוניס התאפיינו רובם ככולם בפריסטיל רחב ידיים בקידמת אולם בית הכנסת; אולם
בית הכנסת היה מעוצב בצורה באסיליקלית עם תאורה עליונה מ- Clerstoryכמו בית הכנסת
בחרה-זע'ירה בג'רבה, ופעמים שהעמודים והארקדות בבית הכנסת לא היו לכוון ההיכל אלא
רוחביים, כמו בית הכנסת הגדול בתוניס או בית הכנסת בחרה-כבירה בג'רבה. הפריסטיל הגדול
ששימש כנראה גם לישיבת המתפללים נתכסה במשך הדורות והפך לאולם סגור עם או בלי, חצר
תאורה קטנה, מעין פאטיו, במרכז.





תמונה ותרשים של המסגד העתיק בקהיר המזכיר את
ומרלפב תסנכה תיב לע הרונטרבמ הידבוע יבר לש וירואית


הבימה בתוניס ובאלג'יר היתה לרוב באחורי אולם בית הכנסת וצמודה כמעט תמיד לחצר האחורית.
דבר זה מצדיק את ההנחה שהחצר עצמה היוותה השלמה לבית הכנסת, והצבת הבימה בין החצר
לבין חלל האולם הפכה את הבימה לאלמנט מרכזי של קומפלקס בית הכנסת כולו.


אולם גם במרוקו אנו מוצאים את הבימה בחלק האחורי של האולם. כך בפאס בבית כנסת אבן-
דנאן, כך ברבאט בבית הכנסת שלום ,Azawiכך בסאלי בבית כנסת ר' יעקב ביבס או בבית
הכנסת ר' יעקב אשרף, כך גם במאראקש בבית הכנסת "ההקדש", כך גם ברוב בתי הכנסת
במרוקו הספרדית הן בתאנג'ה והן בטטואן. לא כל בתי הכנסת הללו עתיקים, אך נראה שהמנהג
להציב את הבימה באחורי האולם, ולאו דווקא סמוכה לחצר כמו בתוניס, יש לו גם הצדקה נוספת:
אם נבחן בעולם היהודי היכן מצויה הבימה באחורי האולם נמצא אותה גם בפרונבס (קרפנטרס
ואיבניון), גם בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, גם בבתי הכנסת באיטליה במקום ששם
נתיישבה הפזורה הספרדית. כל אלו כמו מארוקו ותוניס הינן ארצות שאליה הגיעה הפזורה
הספרדית לאחר הגירוש, ואנו יכולים אפוא להניח שנוהג זה מקורו דווקא בספרד, אף כי רק
בבית כנסת אחד בספרד, בבית הכנסת בקורדובה אנו מוצאים פתרון מובהק מסוג זה. אך
ממיעוט הדוגמאות בספרד אין להסיק כל מסקנה, כיון שסך מספר כל בתי הכנסת ששרדו
בספרד קטן למדי.


במארוקו אנו מוצאים סוג אחר של בית כנסת בעיקר בהרי האטלס. בית הכנסת רבוע או מלבני
כשבמרכזו ארבע (או יותר) עמודים רבי ממדים, הנושאים תקרה מוגבהת. הבימה מצויה בין
העמודים, ואור נגוהות מסתנן ונשפך מן החלונות שמתחת לתקרה המוגבהת אל החלל הכלוא
בין העמודים, המכיל את הבימה.


אלו הם בתי כנסת בבנייה פרימיטיבית למדי בנויים מטין ולבנים, ורובם קרובים כיום להרס
טוטאלי. כך המצב בבית הכנסת ר' שמעון בר יוחאי בטיזנית, כך באיפראן, כך בתילין, כך
בבית הכנסת של אסאקה וכך בבית הכנסת העתיק של תהלה ובשני בתי כנסת בטרודאנט.

התופעה הזאת של בתי כנסת עם ארבעה עמודים מרכזיים כשעליהם תקרה שטוחה או מוגבהת
ומחולנת והבימה כלואה בין העמודים, מופיעה פעמים רבות גם במרחב ההשפעה העותמני
בתורכיה: כך בבית כנסת "יאמבול" באיסטנבול או בבית כנסת "ביקור חולים" או בית כנסת
"שלום", שניהם באיזמיר, הסכימה הזאת הופיעה לראשונה בבית כנסת שבתומר בפרוטוגל.
שבה אפוא ונשאלת השאלה אם אין כאן מקור השפעה מחצי האי האיברי שנדד עם הפזורה
הספרדית-פורטוגזית לאותן ארצות ששם ניחתו היהודים לאחר הגירוש. יש לציין שבתי כנסת
עם ארבעה עמודים מרכזיים מצויים גם בפולניה, בהונגריה וצ'כוסלובקיה, כמו ב"מאד" או
ב"בוניהד" או ב"אפושטג", כולם בהונגריה, או ב"ברדיוב" בסלובאקיה.




ריהקב טאטסופב תסנכה תיב


קיימת אפוא, אפשרות שסוג זה של בתי כנסת אין מקורו בחצי האי האיברי, אלא דווקא בארצות
מרכז ומזרח אירופה שהשפיעו על יהודי המרחב העו'תמאני, בזמן הכיבוש העות'מאני של אירופה
.תיחרזמה




בית הכנסת באי ג'רבה, מבט מבפנים



,היכרותבש לובנטסיאב הסרוב תסנכה תיב
נשען על ארבעה עמודים מרכזיים


בצפון אפריקה ישנם גם הרבה בתי כנסת בעלי תכונות באסיליקליות ובעלי חזות אירופית שנבנו
כפי שנבנו בדורות האחרונים בהשפעת ההשכלה של יהדות אירופה והתפשטותה לצפון אפריקה.




,וקורמב ילאפב תסנכה תיב תינכת
עם בימה אחורית



,הלהתב תסנכה תיב תינכת
וקורמב סלטאה ירהב

אזכיר עוד בית כנסת אחד במצרים שיחודו בתוכניתו: בית הכנסת כאפוסי בקאהיר הינו בית כנסת
דו קוטבי רוחבי כששני הקטבים, התיבה וההיכל, קרובים מאד זה לזה וכיפה גבוהה מכסה את
החלל שבין שני הקטבים. הישיבה היא בשני האגפים משני צידי הציר המחבר בין הבימה להיכל.
וא הבודאפ לש הלא ומכ הילטיאבש וטיניו רוזאב תסנכה יתב תא דאמ ריכזמ הז תסנכ תיב
מאנטובה מסוף המאה הי"ז וראשית המאה הי"ח. אלה הם בתי הכנסת שבמרחב ההשפעה
של הקבלה הלוריאנית ותוכניתם מעידה על כך. יתכן שגם בית כנסת כאפוסי שייך לסוג זה של
.תסנכ יתב


ןמית

מעט תמונות הגיעו עדינו מבתי הכנסת בתימן ועדן. מבני בתי הכנסת התימנים דומים בכל לבתי
הכנסת הסטנדרטים בכל המזרח, אולם פעמים נעשה מאמץ לתת לבתי כנסת אלו יחוד.




ריהקב יסופאכ תסנכה תיב תינכת



חתך תכנית בית הכנסת כאפוסי


גם בבתי כנסת בתימן היתה חצר קטורה לפני חלל בית הכנסת. בקיר החצר היו משוקעים תאים
תאים לחליצת הנעליים, כמנהג התימני להכנס יחפים לחדר התפילה.




יבר לש ורבק רוזאב תסנכ תיב
שלום שבזי בתעיז בתימן, הנחשב
למקום קדוש גם בעיני ה"לא יהודים"



לש י"ראה תסנכה תיב
האשכנזים בצפת, מבט מבפנים


התיבה בתימן היתה נמוכה ובלתי מוגבהת והיה לה בצידה מדף, כדי שילדים קטנים יוכלו לקרוא
את חלקם בתורה.




תכנית ארבעה בתי הכנסת הספרדים
"רבן יוחנן בן זכאי" בעיר העתיקה בירושלים



עמוד פנים בבית הכנסת של
הרמב"ן בירושלים העתיקה


ארץ ישראל

בארץ ישראל התפתחו החל במאה הי"ז בתי כנסיות פתוחים לשמיים, לא מסיבות אקלימיות
כמובן, אלא בגלל האיסור המוסלמי לבני דתות "החסות": הנצרות והיהדות, לבנות מבני תפילה
חדשים ממועד כיבושה של ירושלים בידי סלאח-א-דין. כך למשל ארבעת בתי הכנסת הספרדיים
בירושלים ששלושה מהם היו בתחילה בתוך חצר מגולה, ורק אחרי מרד הפלאחים בימי איברהים
פחה הותר להם לסוגרם. בתי הכנסת בא"י הינם מבנים לרוב מקריים, שנלקחו לשמש כבתי כנסת
לכשנזקקו היהודים לכך. כך בית כנסת הקרוי של הרמב"ן בירושלים, שהיה במקורו אורווה והוא
צר ואפל ושורה של עמודים חוצה אותו במרכזו.




תכנית וחתך בית כנסת הרמב"ן בעיר העתיקה בירושלים

מבנים אחרים בא"י היו עפ"י הסכימה של ארבעת העמודים המרכזיים וכיפה מעליהם, כמו האר"י
האשכנזי או בית כנסת אבוהב, שניהם בצפת, או בית הכנסת הספרדי ע"ש אברהם אבינו בחברון.
גם בית הכנסת החורבה שנסתיים באמצע המאה הי"ט היה מבוסס על ארבע אומנות שממנו
התנשאו ארבע קשתות ענק, שבאמצעות פנדנטיבים נשאו על כתפיהן כיפה גדולה, סכימה אופיינית
למרחב הביזנטי עד שלהי המאה שלנו. האדריכל אסד אפנדי שנשלח ע"י השולטן לשקם את המבנים
של הר הבית הועסק בתכנון עפ"י בקשת השולטן עצמו.




בית הכנסת אבוהב בצפת, מבט מבפנים



בית הכנסת בצפת, ציור שמן
מאת חיים גליקסברג, 1960

בית הכנסת "תפארת ישראל" של החסידים שנבנה באותה העת בירושלים היה מבנה קובייתי עם
כיפה מעליו, שתוכנן כנראה ע"י אדריכל גרמני עפ"י עקרונות אירופיים. בתי כנסת אחרים היו חללים
רוחביים מלבניים, שתקרתם נישאת על קשתות נצבות לציר התפילה, כמו בביהכנ"ס אל- שייך
בצפת, או מקבילות לציר התפילה כמו בית הכנסת ר' יוסף קארו אף הוא בצפת. כל אלו (חוץ מאל
שייך) היו בתי כנסיות שנבנו מחדש אחרי הרעש בארץ ישראל של שנת ,1837וקשה לומר כיצד
.הזה דעומה ינפל וארנ




פנים בית הכנסת "רבן יוחנן בן זכאי" בירושלים
העתיקה, רישום עפרון מאת פולילוב משנת 1901



ססונתמ "דיסחה הדוהי יבר תברוח" תסנכ תיב
מול הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים
ציור שמן בתוך מסגרת מאת זאב רבן, 1931

אין בסקירה זאת כדי לכסות את ארצות הים התיכון ואסיה אלא בעיקר להראות כיווני השפעה.
הרבה בתי כנסת במרחב הים התיכון באימפריה העותמנית ובמרכז אסיה היו חדרים פחות או
יותר גדולים ללא מאפיינים מיוחדים, ששימשו קהילות קטנות ועניות שלא הצליחו, ואולי גם לא
רצו, להרשים את סביבתם במבני פאר והדר.