מיועדת לכיתות ה–
ו
מאת:
משה שאולזון
ממ"ד תורני "אורות"
רשת שעלי תורה בית שמש
1.
ברכת האילנות
בחודש ניסן זוכים אנו לברך את ברכת האילנות.
נוסח
הברכה
"ברוך
אתה ה'
אלהינו
מלך העולם,
שלא
חסר בעולמו כלום,
וברא
בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם
בני אדם".
מהות
הברכה
חז"ל
תקנו לברך ברכה זו בחודש ניסן בו עצי הפרי
במלוא פריחתם ועוד זמן מועט יוציאו פרחים
אלו פירות טובים.(=
לבלוב
ופריחה).
ברכה
זו מחנכת אותנו להכיר בטובותיו של הקב"ה
ולהתפעל גם מהדברים המתרחשים יום יום.
דינים
*
חכמים
תקנו את הברכה על עצי פרי ולא על אילני
סרק (=
עצים
ללא פירות).
*
צריך
לברך לכל הפחות על שני עצי פרי (על
עץ אחד אינו מברך)
.
*
שכח
לברך במשך חודש ניסן –
יברך ללא שם ומלכות.
*
ברכה
זו מברכים אחת בשנה ולא יותר .
שמות החג
לחג
הפסח ישנם כמה שמות.
א.
חג
האביב =
נקרא
בשם זה,
משום
שהוא חל בעונת האביב עונת הלבלוב והפריחה של הטבע.
בעונה
זו מבשילים יבולי השדה ובזמן בית המקדש
אף הביאו קרבן מהתבואה החדשה שהבשילה ורק
לאחר מכן
רשאים היו לאכול מהתבואה החדשה של אותה
שנה.
התורה
מציינת את מועד חג הפסח באביב,
ולפיכך
יש צורך אחת לשנתיים
שלוש לעבר את השנה (=
להוסיף
חודש נוסף לשנה).
אילו
לא
היינו מעברים את השנה פסח עלול היה לצאת
אף באמצע החורף.
ב.
חג
החירות =
בתפילה
מכונה חג הפסח אף בשם "זמן
חרותינו ",
משום
שביום זה
יצאנו
ממצרים ויצאנו משיעבוד המצרים.
ג.
חג המצות =
מצה זו שאנחנו אוכלים נקראת בשם זה,
משום שלא הספיק בצקם של
אבותינו להחמיץ ….
כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.
ד.
חג הפסח =
נקרא בשם זה כדי לציין הניסים שעשה עימנו הקב"ה בהוציאנו ממצרים
שהיכה את בכורי מצרים,
ואילו על בתי בני ישראל פסח (=
דילג).
שאלה
מדוע אנו מכנים את החג בשם חג "הפסח",
ואילו בתורה הוא מכונה בשם חג "המצות"
?
תשובה
הקב"ה מציין בתורה את אהבתו אלינו,
ולפיכך בחר בשם חג המצות,
כי רוצה
להראות את גודל אמונתם של עם ישראל שיצאו ממצרים ובטחו בו,
על אף שאפילו צידה לדרך לא הספיקו להכין כראוי.
ואילו אנו מציינים את אהבתנו לקב"ה,
ולפיכך בחרנו בשם פסח,
כדי לציין את היד החזקה של ה'
שהיכה באותו לילה רק את בכורי מצרים,
ואילו על בתי בני ישראל חמל ה'
ופסח (=דילג).
תאריך החג
חג הפסח אינו חל כל שנה באותו יום בשבוע,
וכן אינו חל באותו תאריך לועזי כל שנה,
אך כל שנה מתחיל חג הפסח בט"ו ניסן ומסתיים בסוף יום כא'
ניסן.
השנה תשס"ע חל ט"ו בניסן ביום שלישי בשבוע.
וכידוע,
ביהדות היום מתחיל מהלילה,
שהרי נאמר בתיאור בריאת העולם "ויהי ערב ויהי בוקר "
– קודם מוזכר הערב.
אם כן החג מתחיל מהלילה כלומר משני לילה.
בדיקת חמץ
שלושה
איסורים נאמרו בקשר לחמץ בפסח.
-
איסור
אכילה,
כלומר אסור לאכול את החמץ שנאמר "כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל ".
התורה אוסרת על כל יהודי לאכול חמץ במשך שבעת ימי החג ומי שאוכל חמץ במזיד (=
בכוונה–
לא בטעות)
עונשו כרת.
-
איסור
הנאה =
לא רק שאסור לאכול את החמץ,
אלא אף אסור ליהנות ממנו בכל דרך שהיא,
שנאמר "ולא ייאכל חמץ".
ולמדו חז"ל שהכוונה לאיסור הנאה ולא רק איסור אכילה.
דוגמא לאיסור הנאה =
מאכיל את החמץ לבעלי החיים שברשותו.
אסור ליהודי להשאיר את החמץ ברשותו שנאמר "ולא
ייראה לך חמץ "
.. שאור לא ימצא
בביתך".
אדם המסתיר את החמץ מתחת לשמיכה או בתוך הארון –
עובר על "לא יימצא"
כלומר גם אם אינך כביכול רואה בכל זאת הוא נמצא.
עד כאן ראינו שלושה איסורים (=מצוות לא תעשה)
בעניין חמץ בפסח,
אך יש גם מצוות עשה הקשורה לחמץ והיא "תשביתו שאור מבתיכם".
שאלה מה כוונת התורה בציווי "תשביתו"
? כיצד משביתים את החמץ ?
תשובה –
רש"י (רבי שלמה יצחקי,
נולד לפני כאלף שנה)
אומר שאת החמץ משביתים על ידי מחשבה מאוד מיוחדת והיא שאדם צריך בערב פסח לחשוב ולדמיין שכל החמץ שברשותו נחשב כעפר עבורו.
תלמידי רש"י מחכמי צרפת הנקראים בעלי
התוספות
מפרשים אחרת ולדעתם יש להשבית את החמץ על ידי הפקר,
כלומר על כל יהודי בערב פסח להפקיר את החמץ שברשותו .
חכמים
דרשו שלא מספיק להשבית את החמץ על ידי ביטול בלב (=מחשיבו כעפר)
וגם הפקרת החמץ איננה מספיקה,
אלא עליו לבדוק
אם יש חמץ בביתו
ולשורפו.
שאלה
מדוע חכמים הוסיפו דרישה זו של בדיקה ושריפה ?
הרי ראינו שמהתורה על מנת לקיים את מצוות "תשביתו"
די להפקיר את החמץ או לבטלו (=
להחשיבו כעפר)
?
תשובה –
הואיל והחמץ מצוי במשך כל השנה עלול יהודי לאכול את החמץ בטעות.
לכן חייב כל יהודי להוציא (=
לבער)
את החמץ מביתו ולשורפו.
תשובה נוספת –
לא כל אחד מסוגל להחשיב את החמץ כעפר ממש.
(איזה ממתק אתה אוהב ביותר ?
יופי בחרת !
עכשיו נסה לדמיין שהוא נחשב בעיניך לעפר.
הצלחת ?)
זמן הבדיקה
בדיקת החמץ נעשית בלילה שלפני ליל הסדר,
כלומר אור לי"ד.
כבר הסברנו שאור לי"ד הכוונה הלילה שבא לפני היום י"ד (=
יג'
בלילה)
השנה תש"ע בדיקת החמץ יוצא בראשון בלילה.
הבדיקה היא דווקא בלילה משום שאור הנר יפה לבדיקה בלילה ואילו ביום אור הנר
בקושי נראה.כמו כן הלילה הוא זמן שמרבית האנשים חזרו כבר מעבודה.
תשובה מזרזת את הגאולה
כל השנה אדם יכול לחזור בתשובה,
ובמיוחד בחודש אלול טרם עומדים אנו למשפט.
גם הימים שלפני פסח מיועדים לתשובה.
ומדוע דווקא בזמן זה ?
הרי בזמן זה אנו טרודים רבות בהכנות לפסח ?
תשובה – ידוע שחודש ניסן יש בו סגולה מכל החודשים לגאולה,
וכבר אמרו חז"ל "כשם שנגאלו בניסן כך עתידין ליגאל בניסן"
ולפני בוא מלכנו מלך המשיח עלינו לחזור בתשובה ממעשינו הרעים ובכך נזרז את הגאולה.
החמץ מסמל אף את יצר הרע
בגמרא נאמר שבשעה שאנו בודקים את החמץ,
אנו בודקים לא רק את הלחם
המסתתר אלא הבדיקה היא גם בדיקה של הנשמה המחפשת את מעשיה הרעים
המשולים לחמץ.
שאלה
:
ומדוע יצר הרע מדומה לחמץ ?
תשובה
:
ההבדל בין חמץ ומצה הוא רק בחימוץ,
כלומר בתפיחה.
שניהם עשויים מאותם חומרים קמח ומים,
אך החמץ מסמל את השפע
לעומת המצה משום שהיא אינה תופחת.
המצה מסמלת את הפשטות את הענווה את ההסתפקות במועט וגם אם אין לי אופניים יקרים כשל חברי אני שמח בחלקי.
לפיכך המצה נקראת "לחם עוני"
נזכור שבבדיקת החמץ עלינו אף לבדוק את מעשינו ולחזור בתשובה,
ובכך נזכה בעז"ה עוד השנה במרצה ה'
לבוא מלך המשיח מזרעו של דוד המלך.
הלכות בעניין הבדיקה
א.
יש להשתדל לבדוק את החמץ מיד אחר צאת הכוכבים.
ב.
צריכים להתיחס לבדיקה ברצינות ולא כאיזה טקס שיש לעשותו ולגמור אותו.
ועל אף שבמשך חודש ההורים מקרצפים את הבית בכל זאת קורה לא אחת שרק בבדיקה יסודית ורצינית מוצאים לפתע מאכל חמץ או מוצר שיש לשימו במקום המיועד למכירה…
ג.
לפני הבדיקה יש לברך "ברוך אתה ה'
אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ ".
שאלה
מדוע אנו מברכים "על ביעור חמץ"
? וכי לא היה מתאים יותר לברך "על בדיקת חמץ"?
שהרי הביעור (
=השריפה)
נעשה רק למחרת ולא בליל הבדיקה ?
תשובה:
כל המטרה של הבדיקה היא רק לצורך הביעור למחרת,
ולכן על אף הבדיקה יש לברך "על ביעור חמץ".
לאחר הברכה יש להתחיל מיד בבדיקה ויזהר מאוד המברך שלא לדבר בין הברכה
לבין התחלת הבדיקה ממש,
משום שזה נחשב כהפסק.
ד.
כל מקום שיש חשש מסוים שמא הגיע אליו חמץ חייב לבדוק,
אך מקום שוודאי לו
שאין שם חמץ אינו צריך בדיקה.
לאחר הבדיקה יש לומר סדר ביטול חמץ – וכך יאמר :
"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי,
דלא חמיתיה,
ודלא בערתיה לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא "
תרגום מארמית לעברית :
"כל שאור וחמץ שיש ברשותי,
שלא ראיתיו ושלא בערתיו,
הרי הוא בעיני כדבר בטל ומעתה יהיה מופקר כעפר הארץ".
נוסח זה של הביטול יש לומר שלוש פעמים,
ויש להתרכז מאוד בעת אמירת נוסח הביטול ולחשוב שבאמת החמץ נחשב בעינינו כעפר.
שימו לב שהבודק מבטל רק את החמץ שהוא אינו רואה,
ואילו את החמץ שהוא רואה הוא אינו מבטל.
מדוע ?
תשובה –
החמץ שמסתתר על אף כל הנקיונות,
איננו רוצים בו,
ולפיכך אנו מבטלים אותו,
אך החמץ שרואים אנו,
איננו מעוניינים להחשיבו כעפר ולהפקירו,
שהרי
עדיין רוצים אנו לאכול ממנו ואת הנותר ממנו רוצים אנו לבער (=
לשרוף).
כבר הזכרנו שהבדיקה היא אמנם אחר החמץ,
אך חייב יהודי לבדוק את מעשיו
ולבער את מעשיו הרעים.
וברוב הסידורים נמצא תפילה יפה שיש לאומרה לאחר הבדיקה והביטול–
ובה אנו מתפללים לה'
שיסייע לנו במלחמה כנגד היצר הרע וכוחות הטומאה.
לפני הבדיקה יש להניח פתיתי חמץ כדי שהברכה לא תראה לבטלה.(כי ייתכן שלא נמצא דבר).
המנהג הוא להניח עשרה פתיתים –
וטעם יש במספר זה דווקא.
יש להיזהר לעטוף היטב את חתיכות הלחם על מנת שלא לפזר חמץ בבית,
וכן רצוי מאוד לכתוב היכן הונחו הפתיתים משום שלעיתים קורה שאימא
או אחד מהילדים שוכח היכן הניח את אחד מפתיתי הלחם ולא מצליחים לגלות היכן
הוא מוסתר.
יש להיזהר לא להניח את פתיתי הלחם במקומות שאסור להכניס בהם אוכל כגון שירותים,
חדר אמבטיה.
כבר למדנו שהבדיקה צריכה להיות רצינית ולא רק לחפש את עשרת הפתיתים כי
בדיקת החמץ איננה משחק "חפש את המטמון ",
אלא מצווה גדולה שציוו אותנו חכמים.
במקרה ומשפחה איננה מצליחה למצוא אחד או יותר מהפתיתים שהניחו,
יש להתאמץ
למוצאו,
ובלית ברירה יש לכוון היטב בשעת אמירת הביטול שאף פתית זה נחשב כעפר והוא הפקר.
יש לזכור שהביטול עוזר רק לחמץ שאיננו יודעים על קיומו,
אך חמץ שרואים אנו
חייבים
אנו לבערו מן העולם כלומר על ידי שריפתו.
שריפת החמץ
יש לשרוף את החמץ בערב פסח החל בי"ד ניסן.
השנה תש"ע שריפת החמץ חלה ביום שני.
אנשים רבים אינם נזהרים כראוי לבדוק שהחמץ נשרף כנדרש ובמיוחד בלחם
לא די שנראה שרוף רק מבחוץ,
אלא יש לחכות עד שאף החלק הפנימי יאוכל.
ילדים היזהרו מאוד שמצווה כה יקרה (שריפת החמץ)
לא תגרום לאסון
ובמיוחד יש להיזהר מוחמרים דליקים.
לאחר השריפה יש לומר את נוסח הביטול הדומה למה שאמרנו בערב בעת בדיקת החמץ,
אך יש בו תוספת,
שבלילה ביטלנו רק את החמץ שלא ראינו ואילו עתה מבטלים אנו גם את החמץ הנראה.
והנה נוסח הביטול שיש לומר לאחר שריפת החמץ.
כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי .
דחזיתיה ודלא חזיתיה…
דביערתיה ודלא ביערתיה.
לבטיל
ולהוי הפקר כעפרא דארעא.
תרגום מארמית לעברית –
כל חמץ ושאור שיש ברשותי,
שראיתיו ושלא ראיתיו,
שבערתי אותו או שלא בערתי אותו ,
יהיה בטל וחשוב כעפר הארץ.
יש לשרוף את החמץ עד סוף חמש שעות מהזריחה (לא לחכות לרגע האחרון).
השעות מהזריחה אינן תמיד שישים דקות בדיוק ולכן יש להסתכל בלוחות המתפרסמים בבתי הכנסת.
יש הנוהגים לא לאכול מצה מראש חודש ניסן ויש אף המחמירים לא לאכול מצה
שלושים יום קודם החג .
זמן איסור אכילה
הנאה
שריפה
כתוב בתורה "לא תשחט על חמץ דם זבחי"
– פסוק זה מדבר בעניין קרבן הפסח ובא
ללמדנו שאסור לשחוט את קרבן הפסח כאשר עדיין יש חמץ ברשותנו.
ומכאן למדו חכמים שמשעה שמותר להקריב קרבן פסח –
והוא חצות היום של ערב פסח –
יש להשבית את החמץ ובוודאי שאסור לאוכלו.
חצות יום =
סוף שעה שישית מהזריחה.
הקב"ה ציווה את חכמי ישראל "ושמרתם את משמרתי",
כלומר עליהם לשמור שחוקי ה'
יישמרו על ידי עם ישראל,
ולכן חז"ל הקדימו את
איסור
אכילת
החמץ
בשעתיים לפני חצות כלומר עד
סוף השעה
הרביעית מהזריחה.
כמו כן חז"ל הקדימו
בשעה את
איסור
ההנאה
מהחמץ,
כלומר מסוף שעה חמישית
אסור ליהנות מהחמץ,
ולפיכך חייבים עד סוף השעה החמישית לשרוף את כל החמץ.
מי ששורף את החמץ לאחר סוף השעה החמישית כבר אינו יכול לומר את נוסח הביטול
שהרי החמץ אסור בהנאה ואינו נחשב שלו שיוכל להפקירו.
חקירה
א'
–
פלפול
לאחר שהחמץ נאסר בהנאה (מתחילת שעה שישית)
אין החמץ נחשב יותר של אותו אדם ואין לו את הכוח להפקיר את החמץ שהרי אדם יכול להפקיר רק חפצים השייכים לו.
שאלה – אם החמץ האסור בהנאה כבר איננו נחשב של בעליו,
מדוע אם כן יהודי שלא ביער את החמץ שלו עובר בבל ייראה ובבל יימצא ?
הרי החמץ אינו שלו ?
תשובה –
נכון,
באמת החמץ כבר אינו שלו ,אך התורה מחשיבה את החמץ כאילו הוא שלו –
כדי לחייב אותו על כך שלא השבית את החמץ.
חקירה
ב'
–
פלפול
ביום שישי בבוקר גלתה משפחת כהן,
להפתעתה הרבה,
שלא נשאר להם חמץ כלל.
אמנם הם שמרו שתי פיתות בקרטון לצורך הביעור ,
אך
החתול הרעב אכל הכול.
שאלה–
האם על משפחת כוהן לנסות לקנות חמץ בדרך כלשהי ,על מנת שיוכלו לקיים את
מצוות "תשביתו "
או שאין צורך בכך.
תשובה –
ישנן מצוות שאנו חייבים ומשתדלים לקיימן כגון תפילין,
אכילת מצה…
אך ישנן מצוות שהלוואי ולא נצטרך להגיע למצב בו נצטרך לקיימן,
כגון המצווה לתת גט.
האם יש אדם המשתוקק לקיים מצווה זו ?
לא !
אך אם זוג מגיע למצב נורא כזה שמחליט להיפרד באה התורה ומצווה אותם כיצד עליהם לעשות זאת.
אמנם לא מוזכר בתורה שחייבים אנו להשאיר חמץ אך בוודאי שמצווה זו אינה דומה לכתיבת גט שהיא מצווה שנעשית במצב של צער גדול.
מצוות תשביתו כך נראה היא מצווה שיש לעשות מאמץ לקיימה ולכן עלינו לדאוג לשמור שלא לסיים את כל החמץ על מנת שנוכל לבער מעט ממנה ביום שני,
ולעשות השתדלות לקיימה.(חקירה זו מובאת ב"מנחת חינוך").
מהו חמץ
הלש קמח מחמשת מיני דגן במים,
והשהה את הבצק קודם אפייתו זמן המספיק לשיעור החימוץ הרי זה חמץ מן התורה.
ואלה הם חמשת מיני הדגן :
חיטה ,
שעורה,
כוסמת,
שיבולת שועל ושיפון.
חכמים שיערו שזמן החימוץ הוא שמונה עשרה דקות מרגע שהיית החמץ במים
טרם נאפה.
מכירת חמץ
רצוי שכל משפחה תסיים את מוצרי החמץ שברשותה עד פסח והנותר לבער
(=
לשרוף).
(רק)
מאכלים שקיים ספק לגבי כשרותם לפסח,
או ספק לגבי המרכיבים מהם עשויים –
יש למוכרם במכירת החמץ.
סוחרים בעלי מכולת או אדם פרטי,
שיש בידו כמויות גדולות של חמץ,
מותר לו למכור את החמץ במכירת החמץ ;
ולפיכך במכולות רבות מדפי החמץ שנמכרו מכוסים היטב.
ההיתר ניתן לסוחרים אלו על מנת שלא יפסידו הון רב.
הואיל ורוב האנשים אינם בקיאים בכל דיני המכירה על פי ההלכה,
כבר פשט המנהג ,
שבכל שנה,
הרבנות הראשית מוכרת את כל החמץ של המדינה לגוי.
כל יהודי המוכר את חמצו חותם על כתב הנקרא כתב "הרשאה",
שפירושו שהוא מעניק לרב את הסמכות למכור את החמץ שלו לנכרי .
בערב פסח מוכרים הרבנים הראשייים את כל החמץ של המדינה לגוי .
הגוי אינו משלם את כל התשלום הנאמד במילארדי שקלים,
אלא משלם מקדמה בלבד,
( =חלק קטן)
ואת השאר הוא מבטיח לשלם לאחר החג .
הרבנים קובעים עימו תנאי,
שאם לא ישלם את כל התשלום יצטרך להחזיר את כל החמץ.
הגוי אינו מקבל לידיו ממש את כל החמץ של המדינה ותושביה,
אלא החמץ שלו ויכול אם ברצונו בכך לבוא ולקחת איזה חמץ שירצה.
לאחר חג הפסח מודיע הגוי ,שאין לו את הסכום הנדרש עבור החמץ שקנה,
ולפיכך
החמץ חוזר להיות שלנו.
אמנם גם הרבנים וגם הגוי יודעים מראש,
שלא יתן הגוי את הכסף,
אך המכירה היא מכירה אמיתית,
ואסור לזלזל בה,
ואם בדרך כלשהי ירצה הגוי באמת לקחת את כל החמץ הוא יוכל אם ישלם סכום עָתֶק של מילארדים להחזיק ברשותו את כל החמץ של המדינה.
שלבים
בהסטורייה
של
מכירת
החמץ
(על
פי הספר
המועדים
בהלכה)
א)
בתחילה,
החמץ נמכר ממש ולא חזר לאחר החג.
ב)
החמץ נמכר ממש והוצא מהבית או מהחנות,
אך חזר לאחר החג.
ג)
כל יהודי מכר את החמץ לגוי באופן אישי,
והחמץ לא הוצא ממש.
ד)
הרבנות או גוף רבני אחר בחו"ל מוכר במרוכז את החמץ של כל בני הקהילה
החמץ אינו יוצא ממש לידי הגוי אבל נחשב בבעלותו המלאה.
כדאי לפרט כמה שיותר בעת המכירה כגון :
איזה חמץ כלול במכירה,
והיכן בדיוק הוא מונח.
יש לזכור,
שבבתים פרטיים אין מוכרים חמץ גמור (
=ממש)
, שהרי בדרך כלל הכמויות קטנות ואין הפסד גדול,
וצריך אדם לבער את החמץ לפני פסח.
ש
בת "פרשת החודש"
שבת הסמוכה לראש חודש ניסן נקראת "שבת פרשת החודש",
משום שבשבת זו
מוצאין שני ספרי תורה וקוראים בספר הראשון את פרשת השבוע,
ובספר השני קוראים מספר שמות מפרשת "בא"
בעניין חוקי קרבן הפסח הראשון שנאכל במצרים.
הקריאה מהספר השני מתחילה במילים "החודש הזה "
, ומכאן שמה פרשת החודש.
השנה תש"ע חלה שבת זו בפרשת ____________
במקרה וראש חודש ניסן חל בשבת נקראת שבת זו "שבת פרשת החודש ".
שבת פרשת פרה
שבת "פרשת פרה"
חלה תמיד בשבת שלפני "שבת פרשת החודש".
בשבת זו מוציאין שני ספרי תורה,
וקוראים בספר הראשון את פרשת השבוע,
ובספר השני קוראים מספר במדבר פרשת "חוקת"
– העוסק בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה.
המטרה בקריאה זו היא,
כדי לעורר אנשים הטמאים בטומאת מת להזדרז להיטהר מטומאתם אחרת לא יוכלו לאכול מקורבן פסח.
אמנם היום איננו מקריבים את קרבן הפסח,
כי בית המקדש חרב,
אך מי יודע אולי נזכה עוד השנה להקריב קרבן פסח אמן כן יהי רצון.
השנה תש"ע חלה שבת זו בפרשת ____________
חודש
ניסן
אמנם חג הפסח תופס רק שבעה ימים מחודש ניסן,
אך בחודש כולו יש מעין
אווירת חג ,ולכן יש להתרחק מכל עצבות הפוגם בשמחת החג והחודש.
א–
יג – המשכן הוקם וכל שבט הביא את קרבנו לחנוכת המזבח.
יום י"ד – ערב פסח ושחיטת קרבן פסח.
ט"ו –
כ"א –
שבעת ימי הפסח.
כ"ב ניסן –
אסרו חג
אם כן רואים אנו שרוב ימי ניסן מציינים ימים טובים ולכן נקבע שבכל חודש ניסן :
א.
אין מתענים (=צמים)
– לעיתים מכריזים על יום מסויים כיום צום והתעוררות לתשובה,
אולם בחודש ניסן אסור לצום משום שפוגע באווירת השמחה.
ב.
וכן אין אומרים תחנון הואיל ובתחנון מזכירים אנו את חטאינו ואת צרותינו בפירוט,
ולא יאה שבחודש של שמחה נזכיר עוונותינו וצרותינו בהרחבה כה רבה.
ג.
אין אומרים "צדקתך צדק לעולם …
" במנחה בשבת.
ד.וכן אין מספידין אדם שמת בחודש ניסן,
אלא אם כן הוא תלמיד חכם גדול,
ומספידים אותו לפני קבורתו.
הסיבה לכך היא,
משום שההספד גורם ליתר בכי,
ויש להמעיט את הצער בימי חודש ניסן.
הכשרת
כלים
כיום ברוב הבתים ישנם כלים נפרדים למשך ימות השנה (=
כלי חמץ)
וכלים נפרדים לפסח.
לפני שנים לא רבות (תשאלו את הסבא או הסבתא)
הכלים היו יקרים,
ורוב המשפחות לא יכלו להרשות לעצמם כלים נפרדים לפסח,
ונאלצו להשתמש בכלי החמץ.
משפחה הרוצה להשתמש –
בסיר,
בתבנית,
בסכו"ם,
בצלחות ובכוסות …
של חמץ –
חייבת להכשיר את הכלים,
על מנת שיהיו ראויים לשימוש בפסח.
כיצד
מכשירים
?
ישנו כלל פשוט מאוד בהכשר כלים לפסח והוא :
"כבולעו כך פולטו "
כלל זה כוונתו הוא :
שבאותו האופן שהחמץ נבלע בכלי –
כך יש להכשירו.
הגעלה =
סיר,
שהחמץ בושל בו במים רותחים,
לדוגמא :
פתיתים או מקרונים –
יש להכשירו על ידי טבילתו במים רותחים.
ליבון =
לדוגמא,
תבנית אפייה,
שאפו בה עוגות בתנור –
כלומר שהתבנית באה במגע עם החמץ על
ידי אש –
יש להכשיר את התבנית על
ידי
אש,
כלומר על ידי החזקת התבנית באש עד שיאדים.
כדאי תמיד לבדוק,
האם הכלי עלול להיהרס באש או במים רותחים.
השרייה –
כלי,
שהחמץ לא נספג בדפנותיו,
לדוגמא,
כוסות מזכוכית,
מותר כשאין אפשרות לקנות חדשים לפסח ,
להשרות אותם במים במשך שלושה ימים .לאחר כל יום משלושת ימי ההשרייה יש להחליף את המים.
יש דיעה האומרת ,שהואיל ובכלי זכוכית לא נספג כל חמץ בדפנות ,
לפיכך די להדיחם (=לשוטפם במים קרים).
יש להשתדל מאוד לקנות כלים נפרדים לפסח,
ובמיוחד צלחות וכוסות,
שמימלא נופלים ונשברים במשך השנה,
ויש צורך לקנות סט חדש.
תענית
בכורות
ה
בכורות מתענים בערב פסח,
זכר לנס שניצלו ממכת בכורות.
כיום נוהגים להקל ולא לצום זה,
על ידי שמשתתפים בסעודת מצווה של סיום מסכת
ואוכלים כזית.
(אין צורך לסעודה ממש,
ודי בעוגות וכיבוד קל).
סוגי
המצות
א)
מצת מצווה ב)
מצה שמורה ג)
מצה עשירה ד)
מצת מכונה ה)
מצת יד
ו)
מצה שרויה ז)
מצה פשוטה.
מצת מצווה
בליל הסדר מצוויים אנו מהתורה לאכול מצה שנאמר :
"בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות "
. מצה זו נקראת מצת מצווה,
אולם המצות שאוכלים ביתר ימי החג אין באכילתם משום קיום מצווה (חובה).
מצה
פשוטה
רגילה
כתוב בתורה "ושמרתם
את המצות"
ומכאן לומדים,
שיש לדאוג,
שהמצות לא יחמיצו.
לדעת רוב הפוסקים יש לשמור על המצות משלב טחינת גרגרי החיטה לקמח.
מצה ששמרו עליה משעת הטחינה,
שלא תחמיץ נקראת מצה פשוטה,
וכשרה לאכילה בפסח .
מצה שמורה
יש הסוברים,
שיש לשמור,
שהמצות לא יחמיצו עוד משלב הקצירה,
ולא רק משעת הטחינה.
על מנת להבדיל בין המצות הנשמרות משעת קצירה (מהודרות יותר)
לבין מצות
הנשמרות רק משעת טחינה –
קוראים להם בשמות שונים.
מצה הנשמרת רק משעת טחינה =
מצה פשוטה
רגילה.
מצה הנשמרת כבר משעת קצירה =
מצה שמורה.
יש הנוהגים לאכול מצה שמורה במשך כל החג (מצה שמורה יקרה בהרבה).
גם אלו שאינם נוהגים לאכול מצה שמורה במשך החג משתדלים,שלפחות בליל הסדר מצת המצווה תהיה ממצה שמורה.
מצה עשירה
מצה עשירה היא מצה שלשו אותה בקמח רגיל אך לא במים כמצה רגילה,
אלא ביין או בחלב או שאר מי פירות.
הספרדים נהגו בה היתר,
אך האשכנזים נהגו להחמיר ולא לאוכלה.
כיום נוהגים רבים לא לאוכלה,
כי יש יותר חשש לחימוץ מאשר מצה רגילה הנעשית מקמח ומים בלבד.
מצה
שרויה
יש המחמירים ומדקדקים לא לטבול את המצה בפסח בנוזל כלשהו,
ולכן לא יאכלו חתיכות מצה בחלב לדוגמא.
המחמירים חוששים שמא יש חלק שלא לשו אותה היטב ועלולה לתפוח במגע עם נוזל.
חשש זה מאוד מאוד רחוק (נראה לא סביר),
שהרי חום התנורים בימינו הוא רב מאוד,
ומצות המכונה דקות הן מאוד,
ואין חשש שמא עוד תחמיץ.
מצת
מכונה
–
מצת
יד
עד לפני כמאה וחמישים שנה לא היו מצות מכונה,
אולם מאז המצאת מכונות האפייה האוטומטית,
התעורר ויכוח גדול בין הפוסקים (=
הרבנים פוסקי ההלכה)
האם מותר לאכול ממצות מכונה אלו.
היו שטענו שלא להתיר מצות מכונה הן משום שלא יאה להפקיד מצווה כה חשובה בידי מכונה,
והן משום שטענו שבחלקי המכונות נשאר מהבצק,
והוא עלול להחמיץ.
כיום,
שהמכונות משוכללות ביותר,
וכן בכל מאפייה ישנן מכונות שתפקידן לנקות את
המכונות העוסקות באפיית המצות,
התקבלו מצות אלו בכל עם ישראל ככשרות כמצות יד.אך עדיין יש המקפידים על מצות יד דווקא.
מים שלנו
שלנו =
לנו (
=שהו)
בלילה והתקררו.
המים שלשים בהם את הקמח למצות,
צריך לקחת ממים,
שעבר עליהם לילה לאחר שאיבתם מימי הנהר או מן המעיין,
ועמדו בכלי במשך שתים עשרה שעות לפחות.
ה
סיבה לשהיה זו היא,
משום שאנו חוששים שמא המים חמים מעט ויגרמו לחימוץ,
ולכן יש להשהותם במשך הלילה,
ולאחר שהתקררו אין חשש יותר,
שיגרמו לחימוץ אם ישהו אותם בקמח בפחות מ – 18
דקות.
ליל
הסדר
המצוות
בליל הסדר
בליל
הסדר מקיימים אנו שתי מצוות מהתורה והם
:
א)
מצוות
סיפור יציאת מצרים =
אמנם
כל יום מצווים אנו לזכור את יציאת מצרים,
אך
ביום זה אנחנו מאריכים ומספרים את כל
הפרטים שארעו לאבותינו.
ב)
מצוות
אכילת מצות שנאמר "בראשון
בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות"
.
חכמים
הוסיפו אף את מצוות שתיית ארבע כוסות.
מרור
מדוע
יש לאכול את המרור ?
נאמר
בתורה שיש לאכול את קרבן הפסח על מצות
ומרורים,
אולם
עתה,
שטרם
זכינו
להקריב
קרבן פסח אין אכילת המרור מצווה מהתורה,
אלא
מצווה מדרבנן,
ובא
כזכר לכך,
שמיררו
המצרים את חיי אבותינו במצרים.
הטוב
ביותר לקחת כמרור הוא הנקרא בלשון המשנה
"חזרת",
( = חסה
בלשוננו).
הואיל
והמרור הוא לזכר העבדות –
אין
לאכול אותו בהסיבה המסמל חרות.
חרוסת
חרוסת
היא מדברי סופרים (אינה
מצווה מהתורה)
ונועדה
להזכיר לנו את הטיט
שעבדו
בו אבותינו במצרים.
החרוסת
מזכירה קצת את הטיט משום שהיא נראית
נוזלית.
אף
השם חרוסת מזכיר את החרסית ממנה הכינו את
הטיט.
ועושים
את החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל כגון
תפוחים,
אגוזים,
רמונים
ושקדים.
סדר
הקערה
ישנם
כמה מנהגים בסידור הקערה,
אך
אנו נתמקד בסדר שנהג בו האר"י
ואשר נפוץ.
(האר"י
=
הצדיק
לוריא יצחק אשכנזי שנולד בשנת 1534
למנ').
הזרוע
כזכר לקרבן הפסח
בזמן שבית המקדש היה קיים,
חובה היה על כל אחד לאכול לפחות כזית
מהבשר של קרבן פסח, שנשחט בערב פסח אחר חצות היום.
את קרבן הפסח אכלו בחבורות,
ואדם שלא נמנה עם החבורה לפני השחיטה לא יכול היה להצטרף לאחר השחיטה ("אין הפסח נאכל אלא למנויו").
את
קרבן הפסח,
שנשחט
בערב פסח,
היו
אוכלים אנשי החבורה בעיר ירושלים בטהרה,
ונאסר
עליהם,
להשאיר
מהבשר עד אור הבוקר.
אם
נשאר מהבשר עד הבוקר,
עוברים
היו על מצוות לא תעשה,
ועליהם
היה לשרוף הבשר הנותר.
קרבן
פסח נאכל בחבורות גדולות משתי
סיבות –
ראשית
על מנת,
שיוכלו
לאכול את כל הבשר,
ולא
ישאירו חלילה מבשר הקרבן עד בוקר.
סיבה
נוספת היא,
משום
שחג הפסח הוא היום בו הפכנו מיחידים לעם,
ולפיכך
יש להרגיש
ביום זה את האחווה של שבת אחים גם יחד
בחבורות.
בימינו,
שטרם
זכינו להקריב קרבן פסח יש לנו בקערה את
הזרוע שהוא מעין זכר לקרבן הפסח.
(הזרוע
=
שוק
של כבש או של עוף).
הביצה
כזכר לקרבן חגיגה
בכל
אחת משלוש הרגלים הקריבו קרבן הנקרא קרבן
חגיגה (חגיגה
=
מלשון
חג).
הביצה,שבקערה,
באה
לסמל את אותו קרבן חגיגה.
מדוע
דווקא הביצה מסמלת את קרבן חגיגה ?
מה
הקשר ?
אחת
התשובות –
הביצה
היא עגולה (אליפסה)
ובדומה
לעיגול שבסוף חוזרים לאותה נקודה,
כך
גם החיים שהתחילו –
בסוף
חוזרים לאותה נקודה ומסתיימים.
עתה
שטרם זכינו לבית המקדש,
אנו
כאבלים (האוכלים
ביצה)
שהרי
איננו יכולים להביא קרבן חגיגה.
כרפס
המצווה
בהידורה היא "והגדת
לבנך ",
ולפיכך
על ההורים לעשות מעשים שיעוררו
את
הילדים הקטנים ויעוררו את סקרנותם.
אחד
מהמעשים האלה הוא לקחת כרפס
(כרפס
ממש
תפוח
אדמה)
וטובל
במי מלח (מסמל
את צער השיעבוד).
כשמברך
על הכרפס "בורא
פרי האדמה"
יכוון
לפטור את המרור,
שאף
הוא ברכתו
"בורא
פרי האדמה "
.הכרפס
נחשב מעין מרור ואף בשמו בהיפוך אותיות
חבוי השורש פרך (=
עבודת
פרך).
בצפון
אירופה לא היו בעונה זו של השנה ירקות
שיכלו לקחת עבור הכרפס,
ולפיכך
לקחו תפוח אדמה ככרפס.
יחץ
לפני
שאומרים "הא
לחמא עניא"
חוצים
את המצה האמצעית לשנים.
את
החלק הגדול יותר שומרים בצד עבור אכילת
אפיקומן שבסוף הסעודה,
ואילו
החלק
הקטן יותר יניח בין שתי המצות השלמות.
מדוע
חוצים את המצה לשתיים ?
המצה
מסמלת לחם עוני כלומר,
את
הלחם,
שאכלו
אבותינו במצרים,
שלא
הספיק לתפוח.
ודרכו
של עני,
שלא
לאכול את כל מזונו,
כי
חושש הוא שמא יאזל כל מזונו ויישאר ללא
אוכל.
לפיכך
גם אנו חוצים את המצה לשתיים כעני,
ומיד
לאחר מכן אומרים "הא
לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים
"
(= זה
הלחם עוני שאכלו אבותינו במצרים).
קדש =
קידוש
ונחשב הקידוש ככוס ראשונה.
רחץ–
נוטלים
ידיים לפני הכרפס,
שהרי
לפני טבילת פרי במשקה נוטלים ידיים ללא ברכה.
כרפס –
טובל
כרפס או תפוח אדמה או ירק אחר במי מלח או
מיץ לימון ..
יחץ –
מי
שמונחות לפניו שלוש מצות (בדר"כ
לפני המבוגרים)
חוצה
את המצה האמצעית לשניים (החלק
הגדול מסתיר לאפיקומן).
מגיד–
אומר
"הא
לחמא עניא…."
וקוראים
בהגדה כל תיאור ירידת האבות למצרים,
השיעבוד
הקשה וגאולת ה'.
רחצה –
נוטלים
ידיים עם ברכה לפני אכילת המצה.
מוציא
מצה –
מברך על המצה שתי ברכות א)
המוציא
כבשאר השנה ב)
ברכה
על המצה –
יש
להשתדל לאכול שתי כזיתות.
מרור –
אוכל
כזית מהמרור (מהחסה).
כורך
–
כורך
יחדיו את המצה והמרור וטובל בחרוסת ואומר
"זכר
למקדש כהלל"
שכך
היה נוהג הלל לקיים את הציווי על "מצות
ומרורים יאכלוהו ".
שולחן
עורך הוא הסעודה
.
יש
להיזהר לא לאכול יותר מדאי שהרי בסוף
הסעודה יש לאכול את
המצה של אפיקומן.
צפון =
אכילת
האפיקומן,
ולאחריו
אין לאכול מאכלים אחרים.
אכילה
זו היא זכר לקרבן הפסח שהיה
נאכל על השובע (
= לאחר
ששבענו ממאכלות אחרים).
ברך =
ברכת
המזון
הלל =
החצי
הראשון של ההלל אמרנו לפני שולחן עורך
ועתה את החצי השני.
נרצה=
הקב"ה
מקבל את סדרנו ורצויים אנו לפניו .
ונוהגים
לקרוא שיר השירים המתאר אהבה בין איש
לאישה,
אך
הוא משל
לאהבה שבין הקב"ה
לעם ישראל.
תפילות החג – ביום טוב ראשון
במשך
חג הפסח כולו (כולל
ימי חול המועד)
אין
מניחים תפילין.
בשני
בלילה,
כלומר
ליל יום טוב ראשון–
מתפללים
תפילת ערבית של חג .
תפילת
שמונה עשרה היא תפילה של שלוש רגלים.
אומרים
הלל שלם .(ברוב
בתי הכנסת)
לאחר
התפילה חוזרים הביתה ומתיישבים לליל
הסדר.
בתפילה
שחרית של יום טוב ראשון (יום
שלישי
בבוקר).
אומרים
פסוקי דזמרה כשל שבת.
ותפילת
שמונה עשרה של שחרית זהה לזו שנאמרה בערב
(תפילה
של שלוש הרגלים).לאחר
תפילת שחרית אומרים הלל שלם.
ל
אחר
אמירת הלל שלם,
מוציאין
שני ספרי תורה וקוראים בראשון מפרשת "בא"
קטע
העוסק בעניין קרבן הפסח,
ובנס
יציאת מצרים.
ברוב
הסידורים ניתן למצוא את הקריאה הנאמרת
בכל מועד.
בספר
השני קוראים למפטיר מפרשת פנחס ובו מפורטות
הקורבנות הקרבים בחג.
בתפילת
מוסף של חג ראשון של פסח מפסיקים לומר
"משיב
הרוח ומוריד הגשם "
ומתחילים
לומר "מוריד
הטל".
ישנם
פיוטים הנאמרים כשבח לקב"ה
המוריד הטל –
הנותן
חיות לפרי האדמה.
תפילת
מוסף היא תפילת מוסף של שלוש הרגלים.
תפילת
מנחה מתפללים מתוך תפילת "שחרית
ומנחה וערבית לשלוש הרגלים "
בשבת
קוראים בתורה בתפילת מנחה,
אך
לא כן בתפילת מנחה של החגים.
בתפילת
ערבית החל ממוצאי יום טוב ראשון ,
מפסיקים
לומר "ותן
טל ומטר לברכה"
,ובמקום,
אומרים
"ותן
ברכה".
בני
עדות המזרח אומרים מעתה "ברכנו"
במקום
"ברך
עלינו ".
יש
לזכור לומר "יעלה
ויבוא".
בתפילת
ערבית של מוצאי חג ראשון של פסח מתחילים
לספור את ספירת העומר.
ספירה
זו מתחילה עתה ותסתיים בשבועות שהיא
התכלית ליציאת מצרים.
השנה
מתחילים לספור בשלישי
בלילה אור לט"ז
ניסן.
התפילה בחול המועד
פסוקי
דזמרה כשל חול,
תפילת
שמונה עשרה של חול
בתוספת יעלה ויבוא,
לאחר
חזרת הש"ץ
אומרים חצי
הלל (רק
ביום הראשון אומרים הלל שלם).
מוציאין
שני ספרי תורה ובכל יום קוראים קריאה שונה
(המפטיר
הנקרא בספר השני זהה בכל הימים,
והוא
מפרשת פנחס העוסק בקורבנות הקרבים בימי
החג).
לאחר
קריאת התורה,
מתפללים
תפילת מוסף של שלושת הרגלים.
יום טוב – חול המועד
חג
הפסח נמשך שבעה ימים,
אך
רק היום הראשון והיום השביעי הם "יום
טוב"
ואסורים
במלאכה כבשבת.
היום
הראשון מכונה "יום
טוב ראשון של חג"
ואילו
היום השביעי מכונה "יום
טוב שני של חג".
הימים
באמצע בין שני ה "יום
טוב"
נקראים
חול המועד.
השנה
התש"ע
יום טוב ראשון של חג מתחיל משני לילה עד
שלישי
לילה.
ימים
רביעי–
ראשון
נקראים חול
המועד.
יום
טוב שני של חג מתחיל מראשון
בלילה עד שני
בלילה.
יום
טוב הוא יום האסור בכל המלאכות כשל שבת,
אך
מותר,
לדוגמא
לבשל על האש
לצורך
הסעודה.
בשבת
אנו מקפידים על איסורים הקשורים לבישול
ולצורך כך מניחים פלטה,
אך
ביום טוב אין איסור בישול וניתן להעמיד
את המרק לחימום על אש גלויה .
מלאכות
אלה המותרות ביום טוב נקראות מלאכת "אוכל
נפש "
(= לצורך
הסעודה)
ביו"ט
מותר להעביר
אש אך לא להבעיר
אש.
(להמציא
אש חדשה)
מלאכה האסורה והמותרת בחול המועד
השם
"חול
המועד"
מורכב
משתי המילים חול +
מועד
(=
חג)
ובאמת
ימים אלו הם ימי חול,
אך
מאידך שייכים לחג,
ולפיכך
יש לכבד ימים אלו
ולשמור
בהם אווירה של חג.
אין
לנצל ימים אלו לתיקונים ועבודות שעד עתה
נדחו מחוסר זמן,
משום
שבכך
מזלזל
בקדושת החג והופכם כימי חול.
אמנם
בכל מקרה של ספק יש לשאול רב,
אך
ישנם חמישה תנאים שבהם תותר עבודה בחול
המועד.
1)
דבר
האבד =
לדוגמא,
חברת
מחשבים שחייבת להגיש מוצר גמור עד סוף
חודש ניסן,
ואם
לא תעמוד בלוח הזמנים תפסיד הון עתק.
וכן
גינה שלא תשקה.
2)
צרכי
המועד =
תיקון
חלון שנשבר באמצע החג,
וכן
כל מלאכה שהיא לצורך החג
כגון
:
הפעלת
מזגן או תיקונו.
3)
פועל
שאין לו מה לאכול =
עני
שחייב לעבוד על מנת להתפרנס,
וכן
אדם שאם לא יעבוד יפוטר מעבודתו
ויפסיד פרנסתו ואין לו אפשרות לקבל חופשה
בחול המועד.
4)
צרכי
הרבים =
מלאכות
שהם לצורך בני העיר כגון פינוי אשפה,
אספקת
מים.
עבודות
שניתן לדחות לאחר החג אין לעשותם בחול
המועד.
5)
מעשה
הדיוט –
מלאכה שאיננה של אומן (בעל
מקצוע),
כגון
תפירת מחט של כפתור שנפל.
פרטי
ההלכות רבים הן ויש לשאול רב בכל מקרה של
ספק.
חמץ שעבר עליו הפסח
חמץ,
ששהה
באיסור ברשותו של יהודי נקרא "חמץ
שעבר עליו הפסח "
"חמץ
שעבר עליו הפסח"
אסור
בהנאה ובוודאי שאסור באכילה.
גם
אדם ששכח,
באמת
ובתמים,
למכור
את חמצו,
קנסו
אותו חכמים,
וכל
חמצו אסור בהנאה.
וקנסוהו
חכמים על מנת להרתיע אנשים,
מלהיכשל
בעבירה של שהיית חמץ ברשותם.
לפיכך
אף לאחר חג הפסח חייבים אנו לבדוק,
האם
בעל המכולת מכר את החמץ שברשותו לגוי .
כיצד
נדע אם מכר בעל המכולת את החמץ שברשותו
?
תשובה
–
בעל
מכולת שמכר את חמצו מקבל מהרבנות אישור
מכירת חמץ
ועליו
לתלות את האישור במקום בו הקונים יוכלו
לראותו.
בעל
מכולת שלא מכר את חמצו,
אין
לקנות ממנו,
ועד
שלא ירוקן כל המלאי שבחנותו
תמיד
יישאר סחורתו בגדר של חשש "חמץ
שעבר עליו הפסח".
איסור חדש
התבואה
של השנה החדשה אסורה באכילה עד יום י"ז
בניסן.
בזמן
בית המקדש הוקרב ביום זה קרבן העומר שהובא
מהתבואה החדשה,
ורק
לאחר
מכן
הותרה התבואה החדשה לאכילה.
עתה
שטרם זכינו לבניין בית המקדש,
מותרת
התבואה רק מי"ז
ניסן אף ללא הבאת קרבן.
קרבן
העומר בא לחנך את עם ישראל להכיר שהכל מאת
ה',
ולפיכך
אין אנו רשאים לאכול מהתבואה עד שתחילה
ניתן ממנה לה'.
נלמד
מכאן כמה חשובה מידת הכרת תודה למי שגמל
עמך חסד כלשהו.
שבת הגדול
השבת
שלפני פסח נקראת "שבת
הגדול"
על
שם הפסוק מההפטרה הנקראת בשבת זו –
"הנה
אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא
יום ה'
הגדול
והנורא"
בשבת
זו דורש הרב בענייני הלכות החג.
דברי תורה לשולחן ליל הסדר
תוכן
עניינים
א.הלכות
חשובות ביותר להעיר למשפחה.
ב.
ארבע
כוסות של יין לשם מה ?
ומדוע
כוס חמישי דווקא לאליהו הנביא ?
ג.
מדוע
שמו של משה רבנו לא נזכר אפילו פעם אחת
בהגדה ?
ד.
ארבעת
הבנים סיפורה של משפחה.
ה.לבאר
דברי רבי אלעזר בן עזריה
ו.
רבי
יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך
עד"ש
באח"ב
ז.
"אילו
…..
דיינו
"
ח.
"אין
מפטירין אחר הפסח אפיקומן "
ט.ההבדל
בין פסח מצרים לפסח דורות
י.
ההגדה
מחולקת לשלושה חלקים.
יא.פסח
יחזקיהו –
ונס הצלת עם ישראל מאשור.
א.
הלכות חשובות ביותר להעיר למשפחה
א.
לפני
הקידוש לומר לבני
המשפחה,
שבזמן
שאומרים שהחיינו יכוונו על כל המצוות
שנקיים
הלילה (סיפור
יציאת מצרים,
אכילת
מצה,
מרור
…)
ב.
לפני
אכילת הכרפס לומר
לבני המשפחה,
שיכוונו
בברכת בורא פרי האדמה,
לפטור
אף את המרור שנאכל מאוחר יותר הערב.
וכן
להזהיר את בני המשפחה לא לאכול הרבה
מהכרפס,
כי
אז יחויבו בברכה אחרונה,
והרי
רוצים אנו לפטור את המרור.
ג.
לפני
נטילת הידיים על הכרפס
להזכיר,
שנטילה
זו היא ללא ברכה.
ד.
לפני
כל כוס תהיה אתה
זה,
שמזכיר
לכולם לשתות בהסיבה.
וכן
יש להשתדל לשתות את רוב הכוס,
ורצוי
לשתות כולו ללא הפסקות.
ה.תהיה
אתה זה שדואג שכל
האחים יאמרו את דברי רבן גמליאל
"רבן
גמליאל היה אומר :
"כל
שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי
חובה".
וכן
יאמרו יקשיבו עד סוף הכוס השניה.
ו.
רצוי
שאדם יכוון לפני קיום המצווה ויחשוב על
מה שעושה
לפני
קריאת ההגדה
להזכיר לכולם שעומדים אנו לקיים מצוות
עשה מהתורה
לספר
ביציאת מצרים.
וכן
לפני אכילת המצה
להזכיר שעומדים אנו לקיים מצווה מהתורה.
ז.
לפני
אכילת המרור
להזכיר שאין מסיבים,
כי
המרור מסמל את צרות השיעבוד במצרים.
ח.
לפני
אכילת המצה להזכיר
למבוגרים,
בעיקר,
שרצוי
לאכול שתי כזיתות
כזית
עבור ברכת המוציא וכזית עבור אכילת מצת
מצווה.
את
המצה יש לאכול
בהסיבה.
ט.
את
שתי כזיתות המצה
יש לסיים תוך ארבע דקות ,
ואם
קשה אז לפחות אחת מהן בתוך ארבע דקות.
לא
יאכל במהירות רבה משום שנראה כמזלזל
במצווה.
י.
להשגיח
לסיים את אכילת
אפיקומן לפני
חצות לילה.
ב.
ארבע כוסות של יין לשם מה ?
ומדוע כוס חמישי ?
שתיית
ארבע כוסות של יין איננה מצווה מהתורה,
אלא
מדרבנן וחובה
גדולה
היא עד מאוד.
אחד
הטעמים למספר ארבע,
המככב
הרבה בליל הסדר,
הוא
כנגד ארבע לשונות של גאולה שהוזכרו בתורה
והם :
והוצאתי,
והצלתי,
וגאלתי
ולקחתי.
יש
מחלוקת בין התנאים,
האם
חייב אדם לשתות ארבע כוסות או חמש כוסות
והשאירו
ההכרעה בספק שממלאים הכוס החמישי,
אך
אין שותים אותו .
וכאשר
יש ספק אומרים תיקו (
=ראשי
תיבות–
תשבי
יתרץ
קושיות
ובעיות)
ולפיכך
הכוס החמישית מכונה כוס לאליהו הנביא
שכאשר יגיע יכריע האם לשתות או לא את הכוס
החמישית.
יש
גם בהזכרת דמותו של אליהו הנביא כמיהה
לגאולתינו אנו
ושנזכה
בימינו לדברי הנביא "הנה
אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא
יום
ה'
הגדול
והנורא והשיב לב אבות …"
ג.
מדוע שמו של משה רבינו אינו מוזכר באגדה ?
שאלה
–
בליל
הסדר מספרים אנו את נס יציאת מצרים באריכות
רבה ובתיאור כל פרט.
אך,
הפלא
ופלא שמו של משה רבינו אינו מוזכר אפילו
פעם אחת ?
והרי
כה מעורב היה משה בהוצאתם ממצרים ?
תשובה
=
אמת,
משה
רבינו אינו מוזכר אפילו פעם אחת ובכוונה
הדבר ולא במקרה.
והסיבה
היא כדי לפקוח את עינינו,
שכל
מה שנעשה בעולם הוא מאת ה'
וכל
יציאת מצרים לא נעשה בזכות אדם כלשהו,
חשוב
ככל שיהיה,
אלא
רק
הקדוש
ברוך הוא.
ד.ארבעת הבנים – טרגדיה של משפחה (
לקוח מהספר "יהדות הלכה למעשה"
)
את
ארבעת הבנים ניתן לפעמים לראות במשפחה
אחת.
הסבא
הוא החכם והצדיק
,אך
הבן שגדל בבית של תורה בועט בחינוכו ובקיום
המצוות.
בן
זה הוא הרשע.
הנכד
אינו גדל בבית
של תורה ומצוות,
להיפך
אביו הרשע התנתק לחלוטין.
אבל
כשהנכד בא לבקר את סבא הוא לפתע שואל
שאלות של תם "
אבא
,
למה
יש
לסבא חוטים שבולטים מהמכנסיים"
( ציצית)
. ?
הנין
נקרא "שאינו
יודע לשאול"
משום
שאין לו אפילו סבא המקיים מצוות,
שהרי
סבא שלו הוא הרשע,
ואביו
הוא התם,
שבקושי
מבין בעצמו .
וכל
אלה נקראים בנים כי יהודי אפילו שחטא –
עדיין
נקרא בן ויש להשתדל לקרבו .
ה.
ביאור דברי רבי אלעזר בן עזריה
אמר
רבי אלעזר בן עזריה :
הרי
אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת
מצרים
בלילות
עד שדרשה בן זומא שנאמר "למען
תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי
חייך"
ימי
חייך –
הימים
,
כל
ימי חייך –
הלילות.
וחכמים
אומרים ימי חייך –
העולם הזה,
כל
ימי חייך –
להביא לימות המשיח.
מהפסוק
"למען
תזכור"
לומדים
שצריך כל יום להזכיר את נס יציאת מצרים.
ואכן
מקיימים אנו ציווי זה בשעת קריאת שמע
באומרנו את המילים
"אני
ה'
אלוהיכם
אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"
כולם
מסכימים,
שחייבים
אנו להזכיר את יציאת מצרים ביום,
אך
ישנה מחלוקת לגבי הלילה.
רבי
אלעזר בן עזריה חשב,
שאף
בלילה יש מצווה זו,
ואילו
חכמים חשבו שאין מצווה זו נוהגת בלילה
אלא רק ביום.
רבי
אלעזר בן עזריה אמר "ולא
זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות"
, כלומר
לא זכיתי למצוא הוכחה לדברי עד ששמעתי
את דרשת בן זומא שלמד מהפסוק מהמילה
המיותרת "כל "
שבאה
להדגיש שכל הימים (כלומר
אף בלילה)
עלינו
לזכור את יציאת מצרים.
חכמים
דרשו את המילה הזו לעניין אחר והוא,
שאף
כשיבוא המשיח בניסים גדולים
מהניסים
שהיו במצרים,
בכל
זאת יזכירו את הניסים שהיו במצרים.
רבי
אלעזר בן עזריה חשב שהניסים שיהיו בימות
המשיח יהיו כה גדולים,
עד
שלא יזכירו יותר הניסים של יציאת מצרים.
ו.רבי יהודה היה נותן בהם סימנים – דצ"ך עד"ש באח"ב
דצ"ך
עד"ש
באח"ב
הם ראשי תיבות של עשרת המכות.
שאלה –
מה כל כך קשה בנתינת סימנים לעשרת המכות
?
הרי
כל אחד מסוגל לתת ראשי תיבות ?
תשובה
–
רבי
יהודה בא ללמדנו להתבונן בעשרת המכות
ולראות שעשר המכות
בנויות
משלוש סדרות.
הערה
–
אמנם רבי יהודה אמר באח"ב
אך מכת בכורות היא מכת סיום וסיכום של
כל
הסדרות.
בכל
מכה שלישית שבכל סדרה –
המכה
היא מכה בגוף
המכה
האחרונה של דצ"ך
היא כינים
המכה
האחרונה של עד"ש
היא שחין
המכה
האחרונה של בא"ח
היא חושך,
שלא
יכלו לקום או לזוז ממקומם.
מכה
בגוף כואבת יותר ורואים אנו איך הקב"ה
מביא את מכות הגוף ברווחים
על
מנת לתת הזדמנות לפרעה .
נשים
לב שבכל סדרה מכת הגוף כואבת יותר וקשה
יותר.
בכל סדרה הקב"ה מראה לפרעה את שליטתו.
דצ"ך–
ה'
מראה לפרעה שהוא שולט בארץ (דם ביאור,
צפרדע שעלתה מהיאור וכינים שהופיעו לאחר שהיכה את הארץ).
עד"ש–
ה'
מראה לפרעה שהוא שולט אף בדברים הגבוהים מעט מהארץ.
באח"(ב)
– מכות גבוהות במיוחד.
כגון מכת ברד היורדת מהשמים.
ולבסוף מכת בכורות – ה'
מראה שהוא הנותן חיים לכל חי.
ז.
אילו דיינו ….
דייינו …..
דייינו
אילו הוציאנו ממצרים ולא נתן לנו את התורה האם באמת דיינו ?
הרי כל מטרת יציאת מצרים היא על מנת לקבל את התורה ?
תשובה –
כשאומרים אנו דיינו אין אנו מתכוונים שזה מספיק לנו ולא צריך יותר,
אלא הכוונה שהטובה שה'
עשה כבר דיינו,
בשביל שאכיר תודה על כך.
ואם כן ודאי שאילו הוציאנו ממצרים אין בזה די,
שהרי העיקר חסר קבלת התורה,
אך
יש בזה די,
כדי שנהלל ונשבח את ה'.
ח.
"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן "
אפיקומן
=
מילה
שמקורה ביוונית ומשמעותה בתחילה שימש
לקינוח שהיו מביאים
לשולחן
בסוף הסעודה.
במשנה
נאמר "שאין
מפטירין אחר הפסח אפיקומן "–
כלומר
אין לאכול אחר
המצה
הנאכלת בסוף הסעודה אפיקומן =קינוח.
המצה
הנאכלת בסוף סעודת ליל הסדר מכונה כיום
בפינו בשם "אפיקומן".
בזמן
שבית המקדש עמד על תלו –
קרבן
הפסח עמד במרכז ליל הסדר,
ואילו
בימינו,
שטרם
זכינו להקריב את קרבן הפסח אוכלים אנו את
מצת האפיקומן
שהיא
כביכול במקום קרבן הפסח.
(יש
המחמירים לאכול עם האפיקומן עוד כזית מצה
זכר למצה שהיתה נאכלת עם קרבן הפסח).
ט.
ההבדל בין פסח מצרים לפסח דורות (מתוך הספר זמנים ומועדים)
א.
פסח
מצרים נלקח בעשרה בניסן ארבעה ימים לפני
שחיטתו,
בכדי
שיתעסקו במצווה ויזכו
לגאולה.
ב.
פסח
מצרים לא הוקרב על גבי מזבח אלא כל אחד
שחט את הקרבן בביתו
ובמקום
לזרוק את דמו על יסוד המזבח,
נתנו
מן הדם על על המשקוף…
ג.
אכילת
פסח מצרים נעשתה מתוך טכס מיוחד "וככה
תאכלו אותו,
מתניכם
חגורים,
נעליכם
ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו
בחיפזון…
"
לעומת
פסח דורות שנאכל בנחת ובהסיבה זכר
לחרות.
י.
ההגדה מחולקת לשלושה חלקים (מתוך הספר זמנים ומועדים)
ההגדה
מחולקת לשלושה חלקים עיקריים.
א.
הקטע
המתחיל "עבדים
היינו "
ומסתיים
"לכפר
על עוונותינו "
ב.
מ
"רבן
גמליאל היה אומר עד "אשר
נשבע לאבותינו "
ג.מ
"לפיכך
אנחנו חייבים להודות "עד"מלך
מהולל בתשבחות "
החלק
הראשון –
כולל
פסוקים ומדרשי חז"ל
על ראשית התהוות האומה וסיפור יציאת
מצרים,
אחר
מבוא (=
הקדמה
)
המבהיר
את עצם חובת הסיפור של יציאת מצרים.
החלק
השני –
מסביר
את המצוות העיקריות של ליל פסח ותכנן
הסמלי של מצוות אלו.
החלק
השלישי –
מכיל
את שיר ההודיה הגדול על גאולתינו(=
הלל)
. חלק
זה מופסק באמצע,בסעודת
החג,
שהיא
למעשה כולה סעודת מצווה של הודיה ,והיא
כביכול חלק משירת ההלל.
יא.
פסח יחזקיהו ונס הצלת ישראל מאשור.
בשנה
הארבע עשרה למלכותו של יחזקיהו מלך יהודה
עלה סנחריב מלך אשור על
ארץ
יהודה להילחם עליה.
בליל
פסח הומתו 185,000
חיילי
אשור הוגפו
בעודם
צרים על ירושלים.
יחזקיהו
המלך וישעיהו הנביא עסקו יחדיו בהחזרת
ישראל
לעבודת
ה'
ולסילוק
השפעות ניכר,
וזכותם
זו ושל עם ישראל הצילם.
(עסקנו
בכיתה אף בפסח שהיה בגלגל
עם יהושוע בן–
נון
לאחר ארבעים שנה
שלא
הקריבו את קרבן הפסח הואיל ולא מלו שהרי
היו במדבר ויש במילה באזור זה סכנה).
מילואים
יש נוהגים לומר שיר השירים בליל פסח לאחר הסדר.
ואשכנזים נוהגים לאומרו בציבור בשבת חול המועד פסח לפני קריאת התורה.
שיר השירים עוסק באהבת הרעיה והדוד, אך הוא משל לאהבת ה'
וכנסת ישראל.
לא "בדו"
פסח = יום הראשון של פסח אינו יכול לחול בימים ב,ד,ו
השנה חל חג הפסח ברביעי בלילה לילה שהוא בעצם נחשב כבר יום חמישי.
ליל שימורים – התורה קראה ללילה זה "ליל שימורים"- זו הלילה שקדם ליום יציאת מצרים, כלומר הלילה שבו שמר ה'
את בני ישראל מן המשחית העובר לנגוף את מצרים.
מעות חיטין/ קמחא דפסחא –
כסף שהציבור נותן עבור צרכי העניים לחג.
אמירת סדר קרבן פסח – נוהגים זאת במנחה של ערב חג הפסח.
השנה תשס"ט ביום רביעי אחה"צ .
בהיות בית המקדש עומד על תלו קרבן הפסח היווה את מוקד היום,
ולפיכך מן הראוי שנאמר תפילה זו.
טבילה במקווה – מדוע נוהגים רבים לטבול במקווה לפני כל אחד משלוש הרגלים ?
תשובה –אמרו חכמים חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר
"ובנבלתם לא תגעו"
(ויקרא יא'), כלומר במשך השנה אין איסור לאדם להיטמא
במגע עם נבילה,
אך לפני הרגל על האדם מישראל לשמור על טהרתו
ולהיזהר מכל טומאה,
שהרי חייב הוא לעלות לרגל בהיותו טהור.
אמנם כיום טרם זכינו לאכול מן הזבחים,
ואם כן מה תועיל טבילה במקווה ?
תשובה – בכך מראים אנו את אמונתינו ותקוותינו בגאולה קרובה,
שהרי דואגים אנו כביכול להיטהר.
מתחיל בגנות ומסיים בשבח – מתחילים תחילה ב– "עבדים היינו במצרים"
וממשיכים בשבח "ויוציאנו ה' אלוקינו"
עלילות דם – מהם סבלו קהילות רבות בגלותינו.
טענו שכביכול בהכנת המצות יש לקחת דם של ילד נוצרי וכד'
הבדלה של מוצאי יום טוב – ללא בשמים (שהרי אין נשמה יתרה)
וללא נר (שהרי הנר לא שָבַת)
—————————————
סוף
——————————————————-