מחבר :שלומי אלדד
ישיבת בנ"ע השומרון
בס"ד
סיכום בראשי פרקים של החומר בגמרא
)לא מהווה תחליף ללימוד בתוך הגמרא אלא כחזרה(
דף :1פסחים צט-:ק :למטה.
כתוב במשנה:
"ערב פסחי סמו למנחה לא יאכל אד עד שתחש".
הגמרא מקשה:
מה החידוש בפסח הרי בכל רגל לא אוכלים מזמן מנחה
כמו שכתוב בבריתא" :לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים
טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה
דברי רבי יהודה רבי יוסי ,אומר אוכל והולך עד שתחשך"
רב הונא:
החידוש במשנה הוא רק לר' יוסי )שמתיר לאכול
עד שתחשך( בערב פסח לא יאכל מזמן מנחה.
)באמת ר' יהודה לא צריך את המשנה הזו(.
רב פפא:
החידוש במשנה הוא גם לר' יהודה .בכל חג אסור
לאכול "מן המנחה ולמעלה" = 9וחצי שעות זמניות.
בערב פסח לא יאכל מסמו למנחה = 9שעות זמניות.
הגמרא מקשה על רב פפא:
יש ברייתא מפורשת שרואים שגם בכל חג ר'
יהודה אוסר לאכול מ 9שעות זמניות )ולכן
הדיוק של רב פפא לא נכון(?
הגמרא מנסה להקשות על הסברו של רב הונא.
לפי רב הונא בערב פסח אין מחלוקת -וגם ר' יהודה
וגם ר' יוסי אומרים שלא יאכל מסמוך למנחה.
אבל נאמר" :הלכה כר' יהודה בערב הפסח" -יוצא
שיש מחלוקת בינהם בערב פסח?
הגמרא מנסה לדחות ולומר שהבריתא
שמקשים ממנה היא משובשת
)"משבשתא"( .
אלא שיש עדות שכך שנו לפני רב
פנחס ולא לא תיקן אותו -הבריתא
מדוייקת וההסבר של רב פפא לא נכון.
מתרצת הגמרא :שהם רק חולקים בהפסקה -אם
התחיל לאכול הרבה לפני זמן מנחה .האם צריך
להפסיק כשהגיע זמן מנחה.
ר' יהודה אומר שכן ור' יוסי אומר שלא .ובזה הלכה
כר' יהודה) .ואין קושיה על הסבר רב הונא(.
אח"כ הגמרא מביאה סיפור שישבו רבן שמעון בן גמליאל ,ר' יוסי ור' יהודה בערב שבת .ורשב"ג רצה
להפסיק את הארוחה ולחשוש לר' יהודה כדי לכבדו .ר' יוסי אמר לו שהוא לא מסכים שינהג מולו שלא
כדעתו .וקבעו הלכה כר' יוסי.
בהמשך מובא שלא פסקו לא כר' יהודה )שמפסיק ומסלק את השולחן( ,ולא כר יוסי )שממשיך לאכול
לתוך הלילה אם התחיל לאכול בזמן שמותר( ,אלא פורס מפה על הפת ומקדש.
דנים בדברי ר' יהודה ור' יוסי ,הרי שנו" :תני חדא שוין שאין מתחילין ותניא אידך שוין שמתחילין" .ומסבירים ששניהם
מסכימים שלא מתחילים לאכול -בערב פסח מזמן מנחה .ושניהם מסכים שמתחילים לאכול -בערב פסח לפני זמן מנחה.
מחבר :שלומי אלדד
ישיבת בנ"ע השומרון
בס"ד
סיכום בראשי פרקים של החומר בגמרא
)לא מהווה תחליף ללימוד בתוך הגמרא אלא כחזרה(
דף :2פסחים ק :למטה-קא .למטה.
קידוש במקו סעודה :הא כדי לצאת ידי
חובת הקידוש חייב לאכול במקו שקידש.
רב :אין קידוש במקום סעודה .ולכן יכול לקדש
כאן ולאכול במקום אחר )ולמרות שקידש בבית
הכנסת מקדש שוב בבית כדי להוציא את בני
ביתו ,שלא שמעו קידוש ,ידי חובה(.
שמואל :קידוש במקום סעודה .ולכן אם קידש
חייב לאכול משהו באותו מקום ,אחרת לא יצא
ידי חובת קידוש )ומקדשים בבית הכנסת כדי
להוציא את את האורחים שישנים ואוכלים שם(.
הגמרא מסבירה מה הפרוש "קידוש במקום סעודה"-
שאפילו באותו בית לא ניתן לקדש בקומה עליונה
ולאכול בקומה התחתונה.
כך גם נהג רב הונא ,כאשר כבה לו הנר והלך למקום
אחר וקידש שוב וטעם.
וגם רבה אמר לאביי -שיעשה כאן קידוש ויאכל
משהו .כי שעד יגיע למקום שהוא לן בו אולי כבר
יכבה הנר ולא יוכל לקדש ולאכול.
הגמרא מקשה על דברי רבה:
הרי רבה אומר שתמיד במחלוקת בין רב
ושמואל ,הוא פוסק כמו רב )חו משלושה
דיני .1 :שאפשר להעביר את חוטי הציצית
מבגד לבגד .2שנית להדליק נר חנוכה מנר
חנוכה אחר שדולק .3 .שמותר לגרור ספסל
בשבת על אדמה א אי ודאות שיעשה חרי(.
ולכן גם כאן היה צריך לפסוק כרב )שלא צריך
קידוש במקום סעודה(?
עונה הגמרא:
רבה פוסק כרב מול שמואל רק כאשר
רב מחמיר .אבל במצב שרב מקל )כמו
כאן( רבה לא מחויב לפסוק כרב .ולכן
כאן רבה פסק כשמואל שצריך קידוש
במוקם סעודה.
בס"ד
סיכום בראשי פרקים של החומר בגמרא
מחבר :שלומי אלדד
ישיבת בנ"ע השומרון
)לא מהווה תחליף ללימוד בתוך הגמרא אלא כחזרה(
דף :3פסחים קו– .קז.
קידוש בשבת
הגמרא לומדת מתי מקדשים:
"זכור את יום השבת לקדשו" -משמע שצריך לזכור אותו כשהוא נכנס ,בלילה )היום מתחיל מהלילה(.
איך יודעים שצריך גם לקדש ביום? כתוב "את יום השבת" -מכאן למדו שצריך גם ביום.
הגמרא שואלת :מה מברך ביום?
מובא סיפור על רב אשי שהגיע לעיר מחוזא וביקשו שיקדש בבוקר )קידושא רבה(.
ברך בתחילה בורא פרי הגפן והאריך )סילסל ,ג…פ….ן (….ואז ראה את אחד הזקנים
שותה .והוא הבין שבבוקר מברכים רק על הגפן.
הבדלה
הגמרא דנה :עד איזה יום יכול להבדיל )ללא ברכת 'בורא מאורי
האש' כי היא נבראתה במוצ"ש ,ולכן רק אז מברך(?
עונה הגמרא:
עד יום שלישי )שהם סמוכים לשבת( .כשם שאם אדם אומר לאשתו שהיא מגורשת אם תביא לו ₪ 200
אחרי שבת כוונתו לימים א',ב',ג' .ואם אמר לה שתביא לפני שבת כוונתו לימים ד',ה',ו'.
*מובאים פרטי דינים בקידוש והבדלה:
האם לדעת רב ,אדם שנטל ידיו
בטעות יכול לקדש או לא? )רצו
לומר שלא(
עונה רב יצחק :רב נפטר לא
מזמן ושכחת את מנהגו,
שלפעמים היה עושה קידוש על
הפת -.יוצא שלמרות שנטל ידיו
יכול לקדש על הפת.
רב סובר :אדם שטעם משהו
לפני קידוש קנסו עליו שלא
יוכל לקדש.
הגמרא מנה לברר :האם אדם
שטעם לפני הבדלה יכול
להבדיל או לא?
רב הונא :למרות
שטעם יכול להבדיל
רב אסי :מי שטען
לא יכול להבדיל
מובא סיפור :רב ירמיה ,הבדיל בביתו של רב אסי ,ולמרות שטעם
משהו לפני הבדלה )כי השתעל( הבדיל .אשתו של רב אסי אמר לו
שהוא לא נוהג כך ויעיר לו?! ענה לה רב אסי שעזבי אותו ,רב
ירמיה הולך כשיטת רב הונא )רבו( ,שמבדיל גם אם טעם משהו.
*סיכום הדיון בגמרא:
מובאת מחלוקת בדעת שמואל :רב יוסף -אם טען אינו מקדש ואינו מבדיל .רב נחמן -אם טעם יכול לקדש ולהבדיל.
רבא פוסק .1 :אם טעם יכול לקדש ויכול להבדיל.
.2אם לא קידש בערב שבת מקדש כל השבת.
.3אם לא הבדיל במוצ"ש יכול להבדיל עד יום שלישי.
מחבר :שלומי אלדד
ישיבת בנ"ע השומרון
בס"ד
סיכום בראשי פרקים של החומר בגמרא
)לא מהווה תחליף ללימוד בתוך הגמרא אלא כחזרה(
דף :4פסחים קז– .קח.
"ערב פסחי סמו למנחה לא יאכל אד עד שתחש"
הבנה א':
מדובר על מנחה גדולה )מ 6וחצי
שעות זמניות( -כיון שאם יאכל אז
ישכח מלהקריב את קורבן הפסח
שזמנו אחר חצות היום ) 6שעות
זמניות(.
)צט(:
הבנה ב':
מדובר על מנחה קטנה )מ 9וחצי
שעות זמניות( -כיון שאם יאכל אז
ייכנס לליל הסדר שבע ולא יצטרך
לאכול את המצה אכילה גסה
)וצריך לאוכלה לתיאבון(.
הוכחה:
מובאת ברייתא שגם אגריפס המלך שהיה אוכל כל יום
בשעה התשיעית בערב פסח לא היה אוכל עד הלילה-.
יוצא שלכולם אסור לאכול מהשעה התשיעית וחצי )מנחה
קטנה(
אם היה אסור לאכול מהשעה השישית וחצי ,מה החידוש
של אגריפס הרי לכולם אסור מזמן לאכול.
מושגים:
שעה זמנית-
)לעניינו כרגע( היא
חלוקת היום
מהזריחה עד השקיעה
ל 12חלקים ,כל חלק
נקרא שעה זמנית.
מנחה גדולה -מ6
וחצי שעות זמניות,
מאז ניתן להקדים
ולהקריב תמיד של
בין הערביים.
מנחה קטנה -מ9
וחצי שעות זמניות,
הזמן שהיו מקריבים
תמיד של בין
הערביים.
והחידוש אצל אגריפס שלמרות שזו
הארוחה הראשונה שלו ,והייתי יכול
לחשוב ששעה תשיעית )זמנית( אצלנו היא
כמו שעה רביעית אצלו ויהיה מותר לו-
הברייתא הדגישה שגם לו אסור.
*הגמרא מוסיפה מה מותר לאכול אחרי זמן מנחה קטנה:
רבי יוסי -התיר לאכול פירות.
ר' יצחק -היה אוכל ירקות בזמן הזה.
רבא -היה שותה יין בזמן הזה כדי לפתוח את התיאבון .ואין לחשוש
שהוא משביע כשם שניתן לשתות יין בין כוס ראשונה לשניה ולא
חוששים שישביע )בין כוס שלישית לרביעית לא שתו שלא יראה
כמוסיף על הכוסות(.
מקשים מרב ששת:
הרי רב ששת לא אכל כל ערב פסח-
לכאורה ,בגלל שסבר שיש חשש שישכח
מלהקריב קורבן פסח )הוא ספציפי סבר
שזמן הקרבת הפסח מהבוקר( .ולכן צריך
להסביר שהמשנה דיברה על מנחה גדולה
והחשש משום קורבן פסח?
הגמרא מתרצת:
שהסיבה שרב ששת לא אכל כי הוא היה איסטניס ,ואם היה אוכל
משהו אפילו בבוקר ,לא היה יכול לאכול את המצה ולכן צם כל
היום ,ואין מכאן ראיה )כשכתוב במשנה "מנחה" = מנחה קטנה(.
מחבר :שלומי אלדד
ישיבת בנ"ע השומרון
בס"ד
סיכום בראשי פרקים של החומר בגמרא
)לא מהווה תחליף ללימוד בתוך הגמרא אלא כחזרה(
דף :5פסחים קח.
דיני הסיבה
מצה :צריכה
הסיבה -היא
זכר לחרות.
יין :בשמו של רב נחמן יש
סתירה ,נאמר שצריך הסיבה
וגם נאמר שלא צריך הסיבה?!
מרור :לא צריך
הסיבה -הוא
זכר לשעבוד.
עונים:
אין סתירה ,כאן רב נחמן דיבר על שתי כוסות ראשונות,
וכאן הוא דיבר על שתי כוסות אחרונות.
רק בשתי הראשונות מסיב -כי
אז מתחילה החירות בהגדה
)בשתי האחרונות לא צריך כי
כבר נכתב שנגאלנו(.
רק בשתי האחרונות מסיב -כי
אז עיקר החירות בהגדה
)בשתי הראשונות עדיין
מוזכר שעבדים היינו(.
למסקנה:
בגלל שלא ברור מתי רב נחמן אמר
שמסיבים -אנחנו מסיבים בכל ה4
כוסות.
*פרטי דינים בהסיבה:
.1הסיבה תוך כדי בשכיבה על הגב לא נקראת הסיבה.
.2צריך להיסב על צד שמאל ,ואם היסב על צד ימין לא יצא ידי חובה וגם עלול להיחנק.
.3אישה נשואה לא מסיבה בפני בעלה ,ואם היא חשובה )כמו הנשים היום( כן מסיבה.
.4בן בפני אבא שלו כן מסיב.
.5גם שמש )מלצר( צריך לאכול בהסיבה ,אחרת לא יוצא ידי חובה.
הגמרא דנה האם תלמיד בפני רבו מסיב:
אביי סיפר שכאשר היה אצל רבה )רבו( היו מסיבים בפניו -יוצא שתלמיד
מסיב בפני רבו.
אלא שכאשר ישב אביי לפני רב יוסף ,אמר להם רב יוסף שלא צריך כי יש
מורא מהרב כמו מה' -יוצא שלא מסבים בפני הרב.
מקשים על רב יוסף:
הרי יש בברייתא שכתוב בה שאפילו תלמיד אצל רבו מיסב?
מתרצים:
בברייתא מדובר על רבו בנגרות ולא בתורה,
ובאמת לפני הרב שלו )בתורה( לא מסיב.
מחבר :שלומי אלדד
ישיבת בנ"ע השומרון
בס"ד
סיכום בראשי פרקים של החומר בגמרא
)לא מהווה תחליף ללימוד בתוך הגמרא אלא כחזרה(
דף :6פסחים קיד.
קידוש בפסח
בית שמאי :קודם מברך על היום
)מקדש ישראל והזמנים( ואח"כ
מברך על היין )בורא פרי הגפן(.
סיבות לשיטתם:
.1רק בגלל החג מברך על היין
ולכן הברכה על החג קודמת.
.2כיוון שקודם נכנס החג ורק
אח"כ מגיע זמן הקידוש ,לכן
מברך קודם על החג.
בית הלל :קודם מברך על היין
)בורא פרי הגפן( .ואח"כ מברך על
היום )מקדש ישראל והזמנים(
סיבות לשיטתם:
.1בזכות היין עושים קידוש ומברכים על
היום -לכן ברכת היין קודמת.
.2ברכת היין תדירה )מברכים אותה כל
הזמן( בושנה מברכת החג שהיא רק
בחג -לכן מברכים קודם על היין.
מקשים:
למה בית הלל צריכים שתי סיבות
מול בית שמאי ,הרי ידוע שיצאה בת
קול ופסקה שהלכה כמו בית הלל?
הגמרא עונה:
א .או שכל הדיון הזה היה
לפני ההכרעה של בת
קול.
ב .או שהגמרא לפי ר'
יהושע שלא פוסק ע"פ
בת-קול )לא בשמים
היא( וכן צריך שני
טעמים גם לבית הלל.
מחבר :שלומי אלדד
ישיבת בנ"ע השומרון
בס"ד
סיכום בראשי פרקים של החומר בגמרא
)לא מהווה תחליף ללימוד בתוך הגמרא אלא כחזרה(
דף :7פסחים קיד-.קטו.
אכילת מרור
למה מטבל את המרור פעמיים?
ריש לקיש )ר"ל( :בגלל שמצוות צריכות כוונה .בפעם הראשונה מברך בורא
פרי האדמה ,ולא ייתכוון לשם אכילת מרור ,ולכן מטבל שנית.
הגמרא מקשה :אולי מטבל פעמיים
כדי ישאלו התינוקות )ובאמת מצוות
לא צריכות כוונה(?
הכוחה שמצוות צריכות כוונה:
יש מחלוקת תנאים האם מצוות צריכות
כוונה או לא .כתוב במקום אחר" :ר' יוסי
אומר אע"פ שטיבל בחזרת מצווה להביא
לפניו חזרת וחרוסת -"…יש מצווה לאכול
שוב מרור כדי שיכוון לשם מרור,
באכילה הראשונה לא יצא ידי חובה.
הוכחה:
יש ברייתא שאומרת במפורש" :אכל
בלא מתכוון יצא" -והכוונה גם
למרור .יוצא שמצוות לא צריכות
כוונה.
*הגמרא דנה על אילו ירקות מברך בשני הטיבולים:
רב הונא :מברך על המרור )החסה( בתחילה בורא
פרי האדמה וכשמגיע לזמן מרור אוכל שוב את החסה
ושוב מברך על האכילת מרור.
רב חסדא מקשה:
איך אחרי שאכל מהחסה מברך עליה ברכה
אחרת )על אכילת מרור(?! אלא שכאשר
אוכל לשם מרור כלל לא מברך.
כך נהגו בסוריא
כך נהג רב ששת
)וכך ההלכה(
רבא :כדי לצאת מהספק -לוקח שני סוגי ירקות שונים .בתחילה מברך בורא פרי אדמה
על ירק )כמו גזר וכו'( ואח"כ כשמגיע למרור לוקח חסה ומברך עליה על אכילת מרור.
*הגמרא דנה מה הם שני התבשילים שאוכל בליל הסדר )כפי שכתוב במשנה(:
רב הונא :שני התבשלים הם סלק ואורז )כך גם נהג רבא( -ולא חששו לשיטת ר' יוחנן שאורז
הוא מין דגן ומחמיץ כמו חיטה.
ר' חזקיה :דג וביצה שעליו )כמו ששניצל שלנו היום( נחשבים כשני תבשילים.
רב יוסף :כוונת המשנה לשני מיני בשר )אחד זכר לקורבן פסח ,ואחד זכר לקורבן חגיגה(.
רבינא :אפילו עוף והמרק שהוא התבשל בתוכו נחשבים כשני תבשילים.