בס"ד
שם – נתנאל שטראוס
נושא –מבוא
והעשרה לגמרא מסכת מכות
פרק שלישי "העונש
ומטרתו"
כיתות יעד – ט–י"ב
העונש
ומטרתו –
סדנה לפתיחת פרק שלישי
חלק
א'
–
עונש
שקיבלתי:
כל אחד מאיתנו היה בסיטואציה בה הוא קיבל עונש – או ממורה או הורה או בעל סמכות אחר או משמיים .
-
פרט עונש כלשהו שקיבלת.
מה המקרה שהוביל לעונש ?
______________
_____________________________________________________
-
מה הייתה מטרת המעניש ? (
להוכיח על עצם המרי?
, לכפר על מה שנעשה ?, לתקן?
, להכאיב?
להשיב לעצמו את סמכויותיו?
להוות דוגמא לאחרים?)
__________________________________________________________________________________________________________
-
מה עשה העונש לך ? האם הועיל?
האם תרם לצייתנות ? האם הורגש הצדק?
_____________________________________________________
__________________________________________________________________________________________________________
-
אם אתה היית במקומו איך היית מעניש אותך ? מה היו מטרות ההענשה שלך ?
________________________________________________
_____________________________________________________-
חלק
ב'
– יחס
התנאים
לעונש
(יג.:)
שיטת
ר' ישמעאל
:
"אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין ישנו בכלל מלקות ארבעים, דברי רבי ישמעאל..".
(אדם
החייב
כרת (אוכל חמץ בפסח)
או
חייב
מיתת
ב"ד
(עושה מלאכה בשבת במזיד)
נענש
גם
במלקות)
מ"ט דר' ישמעאל?
דכתיב:
+דברים כ"ח+
אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת, וכתיב:
+דברים כ"ח+
והפלא ה' את מכותך, הפלאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר: +דברים כ"ה+
והפילו השופט והכהו לפניו, הוי אומר: הפלאה זו מלקות היא, וכתיב:
+דברים כ"ח+
אם לא תשמור לעשות את כל וגו'.
*
מה
תכליתן
של
המלקות?
__________________________________________________________________________________________________________________
"אי
הכי,
חייבי
עשה
נמי
(אם
אדם
לא
כיבד
את
הוריו
ילקה)
? "אם לא תשמור"
כתיב,
וכדרבי אבין א"ר אילעי,
דאמר רבי אבין א"ר אילעי:
כל מקום שנאמר "השמר"
"פן"
"ואל"
– אינו אלא לא תעשה.
אי
הכי,
לאו
שאין
בו
מעשה
נמי
(אדם
שאינו
משלם
לעובדו
בזמן
ילקה)?
"לעשות"
כתיב.
לאו
שניתק
לעשה
נמי (אדם שגזל לחברו וחיב בתיקון שילקה)? דומיא דלאו דחסימה.
השתא דאתית להכי,
כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה"
*
מדוע בשלושת הלאווים הנ"ל לא ילקו?
______________________________
סיכום
גישת
ר'
ישמעאל
לעונש:
נראה שלפי ר'
ישמעאל יש שתי
התייחסויות
שונות
לאדם
שחטא:
ההתייחסות הראשונה:
היא על עצם
המרי
,
עצם
עשיית
האיסור (דין
בגברא)
, סירוב הפקודה והציווי . עליו יש עונש כללי , אחיד , שמתאים גם לרוצח וגם לאוכל רמשים , גם למחלל שבת וגם לזורע כלאיים,
בכולם על מרידה בה'
והעונש הוא מלקות (הדבר ניכר בעצם הפסוק שממנו לומד ר' ישמעאל)
ההתייחסות השניה:
היא על הקלקול , על העוון , על מה שפגם
במציאות
בעקבות
החטא
שלו (דין
בחפצא) העונש שיש על דברים אלו מופיע כלפי כל עבירה ועבירה ומטרתו היא כפרה
וניסיון
לשיקום
הקלקול . ובזה באה התורה לתת לכל עבירה את העונש הראוי לה , לפי חומרתה ומעמדה .
באמת בלימוד הראשוני ר'
ישמעאל אומר בכל מי שעשה עבירה או לא עשה מצווה חייב מלקות . אח"כ בגמרא
הוא
מתחיל
למעט
את
מצוות
העשה
ואת
הלאו
שאין
בו
מעשה
ושניתק
לעשה . הרעיון שעומד בבסיס מיעוט דברים אלו יכול להיות,
המלקות
באות
על
מציאות
שאדם
יצר
קלקול,
הוסיף
במעשהו
חורבן
לעולם.
בביטול
מצוות
עשה:
לא הוספתה קדושה לעולם ועל אי הוספה לא לוקין .
לאו
שאין
בו
מעשה:
לא קילקלת פיזית בידך ולכן אין מלקות.
לאו
הניתק
לעשה:יש כבר מנגנון עצמי של תיקון ואין צורך במלקות.
בס"ד
שיטת
ר"ע:
"ר"ע אומר:
חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים,
שאם עשו תשובה –
ב"ד של מעלה מוחלין להן,
חייבי מיתות ב"ד אינו בכלל מלקות ארבעים,
שאם עשו תשובה –
אין ב"ד של מטה מוחלין להן.
ור"ע מאי טעמא?
+דברים כ"ה+
כדי רשעתו –
משום רשעה אחת אתה מחייבו,
ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות.
-
מדוע לדעתך יש הבדל בין מיתת ב"ד לחיוב כרת?
____________________________________________________________________________________________________
סיכום
גישת
ר"ע
לעונש:
מטרת
העונש
הטובה
ביותר
היא
הכפרה
והתיקון ולכן:
בחייבי מיתות בי"ד:
המלקות לא יעזרו למחילה ולכפרה אלא רק עונש המיתה הספציפי הכתוב בתורה ולכן ימות ללא מלקות
אך בחייבי כרת:
מכיוון שמדובר במעשה חמור לעין שיעור שזמן התיקון יכול לקחת הרבה שנים (ולכן אולי נותנים להם זמן בחייהם לתקן שכן מיתה רגילה לא תועיל),
כעת נענישם בדבר הפחות (מלקות)
על עצם עשיית האיסור,
ואנו מקווים שבמשך חייהם הם יוכלו להגיע לידי כפרה,
כי אחרת יתחייבו כרת.