|
אני רוצה ברשותכם לעבור לחלק השני של הדיון ובו אנסה להעיר כמה הערות ביחס לתכנית
שמונחת לפניכם (התכנית מצורפת בזה ומודפסת לאחר הדיון בהצעה).
תכנית זאת גיבשתי יחד עם חברים נוספים לפני שנים אחדות. התחלתי בגיבושה לפני כ- 15
שנה וביישומה לפני כ- 10שנים. במהלך השנים האחרונות ניסיתי אותה במסגרות שונות,
ביניהן: התיכון הניסויי של מכון הרטמן והמסלול התורני בבי"ס ג'ינוגלי.
תחילה אומר כמה מלים על הקונספציה שהנחתה את בניית התכנית, ואפתח בהערה מקדימה
מנקודת מבט אישית. כשהגעתי לעולם הישיבה, נחתתי הישר אל השמינית של "נתיב מאיר".
המסכת שלמדנו באותה שנה היתה מסכת גיטין, ולמדנו בעיון פרק ראשון, פרק שני ותחילת
פרק שלישי, גמרא רש"י ותוספות. אני זוכר היטב את הדיונים העמוקים והמפורטים בשאלות
המסובכות של אופני כתיבת גט, פסולים שונים בגט ואופני מסירה בגט. אולם אני זוכר גם את
המועקה – אותה תחושת מצוקה וניכור, שפה ושם הוזכרה בדברים הקודמים – תחושה של נער
צעיר שמגיע לעולם הישיבה, מגיע מתוך מוטיבציה עצומה למצוא בתורה תורת חיים – ובסופו
של דבר מוצא את עצמו מתפלפל בשאלות מסובכות, איך כותבים גט. זאת היתה בשבילי
.רתויב השק הבזכא
למרות האכזבה החלטתי להמשיך בישיבה גבוהה. חלק גדול מחברי המשיכו ל"כרם ביבנה",
ואני בחרתי דווקא ללמוד שנה בכפר חסידים. החלטתי שאני רוצה לטעום את הטעם המיוחד
של לימוד תורה בישיבה שאיננה ישיבת הסדר. שם בישיבה למדו יבמות. שוב למדתי בעיון
פרק ראשון ופרק שני וחלק מפרק שלישי. ושוב אני מוצא את עצמי מתפלפל בשאלות
מורכבות של ייבום, של זיקה, של חליצה, ושוב אני שואל את עצמי את אותה שאלה: ריבונו
של עולם, זאת תורת חיים?! כבר אבא שאול אמר, שמצות חליצה קודמת למצות ייבום –
חולצים וגמרנו לשם מה הפלפולים האלה בנושא רחוק ונדיר? כמה בני אדם נתקלו בנושא הזה
של ייבום? ואנו מקדישים לזה זה עשר שעות ביום!
אחרי שנה עברתי ל"כרם ביבנה", הצטרפתי לקבוצה של בוגרי "נתיב מאיר" שלמדו בישיבה.
בקיץ למדו "יש נוחלין" בבבא בתרא. והנה שוב אני מוצא את עצמי, נער צעיר לפני צבא,
מתפלפל בשאלות מסובכות של ירושה, עם כל הסבך של קשרי משפחה מסועפים, ושוב אני
שואל את עצמי אותה שאלה – איפה תורת חיים?! זאת תורת חיים?! אלה השאלות הגדולות
שעומדות בפנינו? איפה הבעיות הגדולות שהתלבטנו בהם בגיל ההתבגרות, הלבטים הגדולים
המחלמ רסומו המחלמו אבצ לע תושק תולאש ומצע תא לאושו סייגתהל דמועש רעונ לש
והתמודדות עם שאלת היחס לערבים – מליון ואחת שאלות ערכיות, שבלילה, כשהגענו לחדר,
התווכחנו עליהם לפעמים עד לפנות בוקר בלהט רב. אלו היו השאלות הקיומיות שהטרידו
אותנו, אבל בבית המדרש לא היה להן קיום! שם היה 'יש נוחלין' ו'יבמות' ו'גיטין'.
נגשתי גם אל הרב מישקובסקי זצ"ל, ראש ישיבת כפר חסידים, גם אל הרב גולדוויכט זצ"ל
ראש ישיבת "כרם ביבנה", וגם אל הרב אריה בינה זצ"ל, ראש ישיבת "נתיב-מאיר"; לפני
כולם העליתי את תמיהתי, את מבוכתי. בצורה זאת או אחרת כולם כיוונו אותי בכיוון אחד:
ר' חיים מוולוז'ין – "נפש החיים". כמובן, הלכתי ולמדתי את "נפש החיים".( פרופ' לאם כתב
את המחקר הגדול על שיטתו של ר' חיים מוולוז'ין – "תורה לשמה".) אני רואה בר' חיים
מוולוז'ין יסוד ושורש לכל השיטה הישיבתית, ונדמה לי, שאני מבין את הדברים באופן יותר
רדיקלי מאשר פרופ' שפרבר – זאת אינה רק בעיה של לימוד העקרונות המשפטיים שהם
כלליים בכל התורה כולה, שהעקרונות המשפטיים החלים ביבמות או בגיטין או ביש נוחלין,
הם רלוונטיים לכל תחומי ההלכה והפסיקה. לדעתי, לימוד התורה בחינת ו'תלמוד תורה כנגד
כולם', משמעותו – ניסיון ליצור חוויה דתית אחרת ושונה לחלוטין בתלמוד תורה, שאיננו רק
בבחינת הכשר מצוה. אם אני לומד סוגיה על הדלקת נרות חנוכה או סוגיה על תפילה או על
שבת, או סוגיה על לשון הרע, רכילות או אונאת דברים, אני לומד דבר הקשור למצוה, שמחר
בבוקר אני צריך לקיים אותה! אני עלול בקלות להפוך את התורה לאיזה מין הכשר מצוה של
הדלקת נר חנוכה – ללמוד את הרקע ולהבין ולקיים את המצוה כהלכתה, שכן העיקר הוא
מצות הדלקת הנר! או העיקר הוא התפילה! ואם אתה רוצה את חוויית תלמוד תורה כחוויה
שונה לחלוטין, שיוצרת תחושה של התחברות אל הקב"ה, הנח את המצוות המעשיות ובקש
לך ספירה רוחנית נפשית שהיא שונה לחלוטין – כלך לך אצל נגעים ואוהלות! הדבר הרחוק
ביותר מן המצוות הקיומיות המעשיות שנוגעות לחיי היומיום.
נדמה לי, שכך עוצב לימוד התורה בישיבות (פרופ' לאם משתמש בכינוי "ניכור". זאת לא רק
לככו ,קוחר רבד דמול התא .(רוכינה לש היצזילאידיא טעמכ אלא ,רוכינה לש היצמיטיגל
שהוא יותר רחוק מעולם החיים הקיומיים שלך, כך אתה חווה דרכו באופן עמוק יותר את
המושג של תורה לשמה. אתה מקיים את המושג של תורה לשמה יותר בשלמות.
נדמה לי, שמשותפת לכל הדוברים בכינוס הזה – החל ברב לוי שמתח דרך פרופ' שפרבר והרב
שג"ר – ההנחה, שהקונספציה הזאת איננה מתאימה לדורנו, לפחות לא לדור של התלמידים
שאנו עוסקים בו: תלמידי הישיבות התיכוניות, התיכונים הדתיים, ואפילו תלמידי ישיבות
ההסדר. היא שייכת לעולם אחר, למציאות אחרת.
די שניתן דעתנו על ההיבט הכמותי. מבחינה כמותית בתקופת השיא, לפני מלחמת העולם
השנייה, בתקופה של פריחה בישיבות מזרח אירופה, למדו שם לדעת סוציולוגים כמה אלפי
תלמידים. המגדילים את האומדן מדברים על משהו שקרוב לעשרת אלפים תלמידים. והיום –
הרב לוי הזכיר שמחזור אחד של בוגרים בחינוך הדתי מונה עשרת אלפים תלמידים! מתוכם
אלפים של בוגרי ישיבות תיכוניות! בישיבות התיכוניות ובישיבות ההסדר לומדים כיום פי
עשרה תלמידים מכל מה שלמדו בכל ישיבות מזרח אירופה!
המסות היום הן עצומות! כמעט כל בחור זוכה לעבור את החינוך הזה. לא רק בני עלייה
מיוחדים ויחידי סגולה בודדים מגיעים ל"וולוז'ין" או לישיבה אחרת. כל בחור עובר זאת!
תקחו בחשבון גם את הסביבה התרבותית השונה. אלה בחורים שאינם גדלים באותה אווירה
של הגטו, של העיירה המזרח-אירופית, שלמרות תהליך ההשכלה שכבר היה בתוך תוכו, היה
עדיין חממה מאוד סגורה. אנו מדברים על נוער שנחשף כל כולו לתרבות הכללית, להווייה
המודרנית; על נוער שמחפש בכל עניין את המידי ואת האקטואלי, מחפש את העניין, מחפש
את הכאן ועכשיו. הסביבה התרבותית שונה, הנסיבות ההיסטוריות שונות, המסות שונות –
.הנוש לוכה
נדמה לי, ששינוי פרמטרים זה מוביל בהכרח אל המסקנה, שאנחנו חייבים להתחבר אל
החיים. לתת לתלמיד אותה תחושה של תורת חיים. הרב קוק הבין זאת בבהירות רבה, ואני
אתן לכם דוגמה. אתם יודעים, שיצאה לאחרונה קונקורדנציה ממוחשבת לכתבי הרב. תבדקו
כמה פעמים מופיעה בכתבי הרב השם תורה בסמיכות אל המושג חיים. תמצאו מאות פעמים;
קרוב לחמש מאות פעם מופיע הצירוף הזה. כלומר, לא סתם המושג תורה, לא סתם המושג
חיים, אלא תורת חיים – צירוף זה מופיע מאות פעמים. ואני חושב שהצירוף הזה הוא
משמעותי אצל הרב. כאן הוא ביטא את המחאה שלו. תורה חייבת להיות מחוברת לחיים.
זאת תורת ארץ-ישראל.
הרב לוי ציין שכתגובה לצורך הזה של הדור לחבר את התורה לחיים, נוצרו שני מסלולים.
פ"עבשותה לולסמ .פ"עבשותה לולסמ אוה ינשה לולסמהו דומלתה לולסמ אוה דחא לולסמ
מופעל בכל מערכות החינוך של הבנות ובחלק ממערכות החינוך של הבנים. הוא מבוסס על
נושאים וסוגיות, רובם בעלי זיקה לעולמו של התלמיד.
ואכן מוסדות שונים כמו אוניברסיטת בר אילן וגורמים אחרים, בהנחיית הפיקוח, בחרו
נושאים אקטואליים מתוך החיים, כשמסביבם רוכזו מקורות הלכתיים, תלמודיים, לפעמים
גם מתוך ספרות השו"ת; פה ושם גם מאמרי מחשבה. במסלול זה התלמיד לומד נושא שקשור
לחיים, לעתים קרובות עד האפליקציות המודרניות והאקטואליות ביותר שלו.
אבל במסלול של תלמוד, שמופעל בכל הישיבות התיכוניות, שבעצם, המשיך במידה רבה
המדנ ,הפוריא חרזמ תובישיב הבצועש יפכ הרות דומיל לש תיסאלק היצפסנוק התוא שממל
לי שלא התרחשה עדיין המהפכה של חיבור מחדש של התורה לחיים. תכנית זו שאני מציע
נועדה לעשות את החיבור הזה גם במסלול של תלמוד. המגמה של התכנית היא לנסות לבנות
תכנית ברמה גבוהה, למדנית, ישיבתית, שתממש את העיקרון של חיבור התורה לחיים.
מהם העקרונות הבסיסיים של תכנית? תכנית זאת אומרת, שבניגוד למה שנעשה בכל היחידות
של תושבע"פ, שבהן לקחו פרגמנטים, היחידה הבסיסית של התכנית היא סוגיה שלמה. הרב
בא-גד, למשל, ניסה לבנות תכנית של נושאים, אבל גם כאן על פי הגישה הפרגמנטרית. בצדק
אומרים הר"מים של הרב בא-גד בנחלים: זאת אינה גישה שמתאימה לישיבה! אנחנו רוצים
ללמוד עם התלמידים גמרא! רוצים ללמוד סוגיה שלמה!
התכנית שלפנינו משלבת את גישת הנושאים עם המיתודה התלמודית, כלומר, יחידת הלימוד
לש תעדה-הנבמ הז .הנשמ דע הנשממ ,המלשה תידומלתה היגוסה איה אשונה לש תיסיסבה
.התוא תשרפמו תאזה הנשמה תא תחתנמש היגוסו ,הנשמ תללוכ תידומלת הדיחי .דומלתה
כיוון שהמגמה המנחה היא הנושא, צריך ללמוד סוגיות משלימות. למשל, בנושא כמו צדקה
אי אפשר ללמוד רק את הסוגיה של צדקה בבבא-בתרא, אלא אתה צריף-להוסיף לזה את
סוגית צדקה בכתובות, שהיא משלימה ויש בה ממדים מאוד חשובים שלא נמצאים בסוגיה
.ארתב-אבבב
כיוון שהמגמה היא הנושא יש להגדיר תחילה את המושג "נושא". בתכנית זו הנושא נתפס
בכמה רבדים. קודם כול אנחנו מחפשים סוגיות שעוסקות בנושאים אקטואליים. את בחירתנו
ניתן לראות במגוון הנושאים הרחב. הרעיון המנחה הוא לבחור נושאים מרכזיים בקיום שלנו,
של התלמיד – כאדם, כיהודי, כישראלי – ולמצוא מתוך המבחר הענקי של 3500דפי גמרא את
הסוגיות הנוגעות ומתייחסות לאותם נושאים. מתוכם נבנה תכנית שתתן לו איזו שהיא תמונה
.תיטפוניס
כמובן, אינני שוכח לרגע שמדובר במסלול תלמוד! על כן הקו המנחה השני שהנחה אותי
בבניית התכנית היה לדאוג שאכן התלמיד יקבל גם הכשרה ברמה גבוהה לא רק בלימוד
מטריאלי אלא גם בהישגים הפורמליים: ירכוש כלים לניתוח סוגיה תלמודית, וירכוש
מיומנות בהתמודדות עם טקסט תלמודי. מובן, שהתכנית צועדת מן הקל אל הכבד, ניכרת בה
הדרגה מכיתה ז' עד כיתה י"ב! בכיתה ז' הוא נפגש עם סוגיות קלות יחסית – החל בסוגיה של
הורים וילדים, סוגית חינוך בסוף פרק ראשון בקידושין – אבל ככל שהוא מתקדם הוא נפגש
עם סוגיות קשות!
עיקרו של דבר, התכנית מקיפה די סוגיות למדניות (כמובן מתוך דירוג פדגוגי) שבהחלט
תנבהב תונמוימ לש רתויב ההובג המרל עיגהל תינוכית הבישיב דמולה תא רישכהל תולוכי
טקסט תלמודי. אציין דוגמאות אחדות: סוגית רודף בסנהדרין, הנלמדת כאן בכיתה י' אינה
סוגיה קלה; וכן סוגית גיור גם היא סוגיה לא קלה. בכיתה י"א נלמדות סוגיות שעניינן יחסי
עבודה, מהשוכר את האומנים ומהשוכר את הפועלים; סוגית "לא תתגודדו" ביבמות שהיא
בהחלט סוגיה לא קלה. גם הסוגיות הנלמדות בכיתה י"ב, מכתובות או מגיטין – הן בהחלט
סוגיות שהעונות לכל הקריטריונים של סוגיות למדניות שראוי שילמדו אותן במסלול תלמוד
.תינוכיתה הבישיב
לסיכום – המגמה בתכנית זאת היא לנסות ליצור את החיבור של התורה לחיים במסגרת של
המסלול הגבוה, מסלול תלמוד, כאשר בנוסף לשינוי בתכנית, חוללנו עוד שניים שלושה שנויים
שאני רוצה לעמוד עליהם בקצרה.
,ילאוטקאה אשונה לש ריצה אוה תינכתה לש ריצהש עגרבש ונמצעל ונרמא הנושארבו שארב
אנו חייבים להגיע לאקטואליה. סוגיה תלמודית יכולה להגיע לאקטואליה רק כאשר היא
מלווה בספרות שאלות-ותשובות. אינך יכול ללמוד סוגית צדקה ולדבר רק על תמחוי, ולא
להגיע לשאלות שקשורות בביטוח לאומי ובדמי אבטלה. מעבר זה מחייב פיתוח מיומנות – גם
אצל המורים וגם אצל התלמידים; להבין את העקרונות של סוגית צדקה, ולהשליך אותם
לתוך מציאות שהיא שונה כמעט לחלוטין – מציאות ממלכתית שבה הצדקה מאורגנת באופן
ממלכתי, עם סדרי גודל ושיקולים אחרים! אתה חייב להביא ספרות שו"ת, לרבות של פוסקים
שחיים בדור הזה ושמתלבטים בשאלות אלה: האם אדם יוצא ידי חובת מעשר כספים
בתשלום ביטוח לאומי ומס הכנסה? אתה קורא שו"ת כזה, ואתה רואה איך פוסק חי את כל
החומר! ואתה קורא שו"ת על האינתיפאדה של הרב אבינר, ואתה רואה איך הוא עובד עם
סוגית רודף ומשליך אותה למציאות, שאני מתמודד איתה יום יום בדרך מירושלים לבית-אל.
גם התלמידים רואים את זה, וגם הם חשים את זה!
כלומר, ממד השו"ת הוא ממד חשוב ביותר. לצערי, לא זכינו לעשות את המהלך הזה בתוך
התכנית. קשה לשקלל את ספרות השו"ת ואין אנו יודעים כמה דפים שווה שו"ת של הרב
ישראלי על פעולת קיביה לאור ההלכה. כמה דפי גמרא זה שווה? איך לשקלל את זה? אלו הן
שאלות טכניות; אני חושב שיש גם שאלות מהותיות. הדבר לא עלה בידינו, ואני חושב שזה
מהלך חשוב שצריך להשלים בו את התכנית הזאת.
כמובן, אי-אפשר לקפוץ מהסוגיה התלמודית ישר לספרות השו"ת! צריך להיות איזה גורם
מתווך, והגורם המתווך היה בשבילנו הרמב"ם. הרמב"ם הוא לדעתי חשוב ביותר מכל
הבחינות האפשריות. קודם כול – כפוסק. הוא פוסק בכל תחומי התורה, ולא כרב יוסף קארו
הפוסק רק בתחומים הנוהגים בגולה. לכן בכל סוגיה תלמודית יש ללמוד את הרמב"ם – גם
כפוסק וגם כמסכם של הסוגיה. הרבה פעמים גם כפרשן של הסוגיה. שמענו עתה מפרופ'
שפרבר דוגמה שהרמב"ם משמש לפעמים כמקור לגירסאות אלטרנטיביות. גם כל השו"תים
שדנים בנושא מסויים, לא משתמשים רק בסוגיה, אלא, כמובן, ברמב"ם שהוא היסוד של כל
מהלך הפסיקה. כמובן, ואני מדגיש את זה, בכל מקום שפסק השולחן ערוך, או המשנה
ברורה, שונה מהפסק של הרמב"ם, הבאנו זאת בפני התלמידים. אין אלה מקרים רבים, שכן
השולחן ערוך מבוסס על הרמב"ם, וברוב הפסקים יש דמיון.
,תצמותמ ,רצק אוהש (תיכוניח-תיגוגדפ הניחבמ תוחפל) ם"במרה לש לודגה ונורתי לבא
מסכם ומביא הרבה פעמים מבואות. אתה לומד הלכות תפילה – הוא נותן לך מבוא כללי על
הנושא של התפילה והתפתחות התפילה. חלקים אלה הושמטו מהשולחן ערוך!
לימוד הרמב"ם החליף את לימוד התוספות השיטתי. התוספות כמובן, הוא עולם שלם של
למדנות ושל פלפול. אבל לדעתי, לא תמיד כל תוספות, ובודאי לא בגילאים היותר צעירים,
הוא בעל משמעות. אנחנו הצענו מסלול של לימוד סלקטיבי של תוספות, בעיקר אותם תוספות
שמבארים את הדף, מציגים פירוש אחר של הדף מרש"י, ולאו דווקא אותם תוספות שעיקר
עניינם יישוב של סתירה מגמרא אחרת, שאין לה השלכה ישירה על הבנת הפשט בסוגיה
.תדמלנה
הנקודה אחרונה היא האגדה, אשר משום מה הוזנחה בדיון שלנו. בכל הסוגיות אשר הצענו
הצור התא רשאכ .התומלשב היגוסה דומיל לש ילרגטניא קלח אוה הדגאה דומיל ,תינכתב
להבין את עקרונות הסוגיה ולעשות להם השלכה, אתה חייב להיזקק לאגדה שבתוך הסוגיה.
יתירה מזו. בתוך היחידות השלמות שהפעלנו, שילבנו מאמרי מחשבה שליוו את לימוד הסוגיה
תא ונדמל ,המחלמה אשונב קסועש ,הטוסב המחלמ חושמ קרפ ונדמלשכ ,לשמל .תידומלתה
הלכות מלכים ומלחמותיהם של הרמב"ם, ולמדנו שו"תים נבחרים של הרב ישראלי והרב
אבינר ואחרים שעוסקים בנושא של מלחמה בימינו. צירפנו לשו"תים גם מאמרי מחשבה,
ונעזרנו בספרות שיצאה בשנים האחרונות: הרב גורן זצ"ל פרסם מאמרים חשובים בנושא
הזה, ויש ספר חשוב שיצא בישיבת אלון שבות – "ערכים במבחן מלחמה". בקיצור, היחידה
השלמה כוללת גם חומר אגדי-מחשבתי.
בעקבות לימוד זה, חשו התלמידים שזאת תורת חיים! התלמיד לומד את הדברים מן היסוד,
והוא מגיע בסופו של דבר לשאלות הקיומיות שמטרידות אותו כאדם, כיהודי וכישראלי
,קשח רתיב דומלל קר אל דימלתה תא ררועמו הרגמ הז דומיל .תונוש טבמ תודוקנמו תויוזמ
אלא להיות מעורב, להתווכח, להביע דעה. מבקרים אחדים בשיעורי תלמוד אמרו לנו: שיעור
תלמוד אצלכם זה כמעט כמו שיעור חברה! רבים על מלחמת לבנון, רבים על דמי אבטלה…
אולם בשבילי זה ההישג הגדול. ביקשתי ממבקרי שישימו לב, שכשתלמידי מתווכחים, הם
אינם מתווכחים לשם ויכוח, אלא תמיד חוזרים ומסתייעים במקורות. בצורה כזו התורה
באמת הופכת להיות תורת חיים. כי מהי תורת חיים אם לא פיתוח אותה מודעות אצל
תלמידינו שהתורה קשורה לחיים? רק מעטים מהם ישמשו כרבנים וכפוסקים, אבל בכל יהודי
צריכה להיות אותה מודעות ואותה מיומנות להפוך את מה שהוא לומד למרכיב משמעותי
בעיצוב החיים שלו, בעיצוב החשיבה שלו על הבעיות שאיתן הוא מתמודד.
נדמה לי, שהתכנית הזאת מקרבת אותנו מאוד אל ההישג הזה שאני רואה אותו משתקף
באותה ברכה של "והערב… את דברי תורתך בפינו". שהדברים יהיו ערבים, קודם כול במובן
זה, שהם יהיו קרובים אלינו ומדברים אלינו.
תגרודמ ,תטרופמ תינכתה .הכלהו פ"עבשות תארוהל תיביטנרטלאה תינכתה ונינפב החנוה
ומובנית גם הרציונאל של התכנית הוצג כאן בהרחבה. עתה הגיע הזמן לשמוע את הערותיכם
.וז תינכתל
בשוח ינא ,תאזה תינכתה לע חוכ רשיי ,תישאר .תורצק תורעה רפסמב חתפא :לאומס ברה
שהיא חיובית כשלעצמה. אולם דווקא בגלל המגמה הכללית החיובית, וחיובית בהחלט, אני
אעיר כמה הערות על מה שחסר בה. אלה הם פרטים, אבל פרטים עקרוניים.
גם בתורת חיים יש לכלול נושאים וציפיות שמחכים להם. כוונתי לתורת הקרבנות ולמצוות
המקדש. בתפילתנו אנו מזכירים קרבנות ומייחלים ומצפים למקדש, ועל כן יש לטפח את
הגעגועים אליו – גם אם אין זה אקטואלי מהיום למחר. גם הרמב"ם התייחס לכך, ואני חושב
.הזה אשונל הבחר רתוי תצק הרוצב תעדה תא תתל רתומש
ולגבי מבחר הסוגיות. האקטואליה אינה רק המלחמה, אלא גם מצוות התלויות בארץ, ולנושא
זה הסוגיות ממסכת קידושין אינן מספיקות. צריך ללמוד הלכות שביעית, שנת השמיטה, שנת
השמיטה בימינו, היתר מכירה וכל הסובב את הנושא הזה – אלה אינם מוצאים את ביטויים
בתכנית. אולי מפני שאין בבלי? אז אני אומר, שמותר גם ללמוד ירושלמי! אם מדברים על
תלמודה של ארץ-ישראל, אני בכלל לא רואה פה התייחסות לתלמודה של ארץ-ישראל! ומותר
להטעים תלמידים בתיכון גם מעט מן המעט מתוך תלמודה של ארץ-ישראל.
הערות אלו לא באו לגרוע, אלא להפך להשלים לקראת אפשרויות לשיפור.
קדיש: התכנית משכנעת! ודאי צברתם ניסיון רב ומיומנות. די לנו ללמוד מן הניסיון
והמיומנות שלכם, ולא להתחיל הכול מבראשית. בודאי יש לכם חומר שהדפסתם, וישנה
רשימה של שאלות ותשובות, שאנו יכולים להיעזר בהם וליהנות מן הניסיון שלכם. רצוי
להעמידם לרשותנו.
10-8 ישוקב דמלמש רפס תיב .תינכתה היונב עובשב דומיל תועש המכ לע ,רורב אל – ינש רבד
שעות יהדות בשבוע – האם הוא מסוגל להגיע להישגים כל שהם? ודבר שלישי – אנחנו, בבתי
הספר שלם (בבתי הספר של הקיבוץ הדתי בצפון, בעמק) מלמדים לפי "רמות", ואני רואה
שיש הבדל עצום בין מה שאני מסוגל להגיע ברמה א' לזה ברמה ב'. אינו בטוח שתכנית זו
מתאימה לרמה ב'. האם נתתם את דעתכם בצורה רצינית, מה ניתן ללמד ברמות נמוכות
?רתוי
יניא ,רמולכ .דגנתמ ינא – תודיחאלו ,תודיחאה אוה עיצמ יגחש תינכתבש שודיחה :יול ברה
מעוניין בתכנית כלל-ארצית, כלל-מערכתית, בכל המגזרים ולכל תלמידי הישיבות התיכוניות.
אני חושב שדבר זה איננו נכון מבחינת התפיסה שלנו. כפי שאמרתי קודם, אנחנו מעודדים
יוזמות מקומיות של בתי ספר, של ישיבות תיכוניות; וגם היום ישנן הרבה ישיבות תיכוניות
שאינן מלמדות את המסכת מתחילתה ועד תחילת פרק שלישי, אלא חמישה דפים בפרק זה
וחמישה דפים בפרק אחר; יחידות שלמות שהן חושבות שהן יותר מעניינות, יותר
אקטואליות, יותר רלוונטיות לחיי התלמידים. יוזמות אלו קיימות, לא תמיד באופן שיטתי,
אבל הן עונות על צורכי האוכלוסיה. והאוכלוסיה כפי שאמרתי – מגוונת. וגם בתוך המגוון
הזה ישנם חתכים שונים: אינה דומה ישיבה תיכונית אחת לישיבה תיכונית שנייה, ואיני רוצה
להצביע על שמות של ישיבות תיכוניות, אבל בידי להצביע על חמישה סוגים של ישיבות
תוניינעתהה ימוחת תניחבמ ,היסולכואה תמר תניחבמ ירמגל הנוש אוה גוס לכש ,תוינוכית
שלה, מבחינת רמת הדתיות שלה. הדברים הללו הם בהחלט חשובים כאשר אנו מדברים על
.רמוח תריחב
אני ציפיתי לשמוע מחגי על עקרונות של תכנית הלימודים! מה שהוצג כאן הוא בחירת חומר,
אבל זה עדיין לא תכנית לימודים. אולי צריכה להיות תפיסה אחרת לגמרי, מחשבה אחרת
לגמרי של תכנית לימודים, אבל בהחלט במסגרת העקרונות הקיימים. אלה דברים שאנו
חושבים עליהם, ואמנם הקמנו לאחרונה ועדה בראשותו של הרב שלמה זלמן הבלין לתכנית
לימודים חדשה, שתתן את הדעת על חשיבה לגמרי מחודשת. חשיבה לגמרי אחרת של
עקרונות של תכנית לימודים, ולא רק של בחירת חומר. וכפי שאמר הרב סמואל, אפשר לבחור
עוד הרבה נושאים אחרים אקטואליים, למשל, נושא השלום לא בא לידי כאן ביטוי. היום זה
מאוד אקטואלי. כמו כן ניתן להצביע על המון סוגיות שאינן מופיעות כאן, שבהחלט יכולות
להיות מאוד אקטואליות אצל אחד, ופחות אקטואליות אצל אחר. אולם מי שרוצה לחקות
תכנית זו וחושב שהיא עונה על הצרכים שלו – בבקשה.
חיים: זו פעם ראשונה שאני שומע על תכנית כזאת. אני לא מלמד תלמוד אלא תנ"ך. אבל
התעניינתי מאוד בנושא הזה כי זה נושא שכואב לי, וגם יש לי בן בגילאים האלה. אני שואל,
אם התכנית הועברה לכל הישיבות התיכוניות בארץ ואם הם מודעים בכלל לתכנית זאת. לא
נראה לי, שהישיבות יודעות על קיומה של התכנית. לדעתי, היתה צריכה להיות שם התלהבות
רבה, אם אנשים היו מכירים אותה. אני, בכל אופן, מתלהב מאוד, במיוחד בשל ניסיוני העגום
כתלמיד בישיבה תיכונית, וגם כתלמיד ישיבת הסדר. מלימוד הגמרא שאני למדתי נשארתי
בור ועם הארץ. בפירוש. ואני למדתי פעמיים אותו מחזור – בבא קמא, בבא בתרא, בבא
! ארמג עדוי אל ינא – רבד לש ופוסבו ,אעיצמ
אענה בקצרה על כמה מההערות. ההערה האחרונה של חיים, צריכה להיות מופנה לרב לוי.
אני מבחינתי עשיתי ועושה כל מאמץ להפיץ את התכנית גם דרך הקשרים האישיים שלי, גם
דרך יום עיון זה, גם דרך פרסום (בקרוב תפורסם התכנית יחד עם תכנית במחשבת ישראל
הבנויה למי אותו עקרון של נושאים) בכתב עת של המורים הדתיים שמעתין. אני מאמין
בהחלט בחשיבות של התכנית הזאת, וכל אחד שנדבק לזה רשאי להפוך לשליח. אינני תובע לא
זכויות יוצרים ולא תמלוגים.
הערתו של הרב סמואל בקשר לירושלמי צודקת ביותר. מקוצר הזמן לא היה סיפק בידי לעמוד
על כך. אני עצמי חושב שיש סוגיות שחובה ללמד את הירושלמי. למשל את סוגית "לא
תתגודדו" – שמופיעה כאן, שעיקרה אחדות ומחלוקת – לימדתי במקביל לבבלי את הירושלמי,
וערכתי עם תלמידים השוואה, ויש בהחלט הרבה מאוד מה ללמוד מההשוואה הזאת. היא
מחכימה מאוד. גישות שמופיעות בבבלי לא מופיעות בירושלמי ולהפך. דרכי הפרשנות, שונות
.הנוש תימראה גוס וליפא
אחת השנים שבהן לימדתי באותו תיכון (במכון של הרב הרטמן) היתה שנת שמיטה, ובאמת
הקדשנו לא מעט זמן ללימוד סוגיות מתוך ירושלמי שביעית. אבל שוב – אלמנט זה לא נכנס
לצערי לתוך התכנית, וראוי שהוא ייכנס. ושוב – היו הרבה מאוד שיקולים של פשרה מסויימת
עם המערכת, אבל אין ספק שזה ממד חשוב שאתה מציין אותו.
לגבי הנושא של קרבנות ועבודת המקדש. אני אישית קרוב לנושא הזה דרך חותני, מנחם
בן-ישר, שעוסק די הרבה בענייני הקודש והמקדש. וגם זכיתי ממש לאחרונה לעלות להר
הבית, כמובן על פי ההלכה, במקומות המותרים על פי חלק מן הפוסקים היום, בהדרכתו
האישית של הרב ליאור. אני מתכונן בעזרת ה' להפוך יום זה ליום חג, כמו שנהג שהרמב"ם
כשהוא זכה לעלות על הר הבית ולהתפלל שם, הוא ציין אותו יום, וכן את היום שהוא התפלל
במערת המכפלה, כיום חג והילולא. בעזרת ה' אני מקווה לזכות גם לראות את המקדש נבנה
בימינו. אולם נושא זה מאוד רחוק מהתלמידים. אני ניסיתי פעם להעביר משהו בתחום הזה,
ולא עלה יפה בידי. באמת זה נושא שצריך להקדיש לו יותר מחשבה פדגוגית נכונה. היה לי
הרבה יותר קל, למשל, ללמד את הנושא של הקרבנות. העברתי את הנושא דרך מאמר של הרב
קוק – "אפיקים בנגב, חזון הצמחונות והשלום", אבל מאמר זה עיקרו בתחום המחשבה, אם
כי יש גם לו כמה היבטים הלכתיים.
לגבי הערתו של קדיש: אנו עברנו כבר כברת דרך. בחלק מהרציונל תמצאו קו
סיסטמתי-רעיוני של התכנית; מעבר מסוגיה לסוגיה; מוטיב מרכזי שאני מציע להדגיש בתוך
כל סוגיה. לשמחתי, זה כבר נעשה: זו הגשמת חלק מן החלום. הרציונל בידכם, עם החתכים!
לא סילבוס בלבד, אלא כמי שלמדנו בבתי האולפנא להוראה להציג תכנית לימודים.
ולהערתו של הרב לוי. כאן לא דנתי בפירוט במערך העקרונות של התכנית, אבל המעיין בהצעת
התכנית שהוגשה למשתתפים ימצא פרק שלם הדן ב"עקרונות והנחות יסוד" ובו מפורטים
עשרה עקרונות מנחים. כל אחד יכול לקרוא, ונדמה לי שהדברים מדברים בעד עצמם. כאן
עסקתי במיקוד של כמה היבטים של התכנית הזו ולא בסקירה מסודרת של עקרונות. על כל
פנים, אני בהחלט מקבל כאתגר, וזה לא רק אתגר אישי, שכל מי שמלמד או ילמד בעתיד
תכנית מהסוג הזה מוזמן לכתוב משהו יותר מסודר.
לגבי מורים ששאלו על היקף שעות לימוד. התכנית הזו הופעלה אצלנו בהיקף של 20שעות
שבועיות, 4כפול 5שלוש שעות הוקדשו לגמרא – כשמהן שעה וחצי סדר, שעה וחצי שיעור –
ועוד שעה הלכה בצמוד לסוגיה. כלומר 4שעות ביום הוקדשו לגמרא והלכה, במשך חמישה
ימים בשבוע – סך הכול 20שעות. היקף זה (אם כי בישיבות התיכוניות מקדישים זמן רב יותר
ללימוד הגמרא) אפשר לנו לעסוק קצת גם בספרות שו"ת, ופה ושם גם במאמרים השקפתיים.
אני טוען, שהתכנית היא מאוד מודולרית, ובנויה על יחידות משנה קטנות, סוגיות. ולכן אפשר
בהחלט ללמד תכנית כזו גם בהיקף שעות קטן יותר, אבל כמובן, בהיקף סוגיות מצומצם
יותר. במקום ללמד שני נושאים, מלמדים נושא אחד. איני מציע – אף על פי שזו גישה אפשרית
– לחתוך את הסוגיות. בסוג מסויים של תיכונים, אולי אפילו בתיכון של הקיבוץ הדתי, אפשר
שצריך לחשוב על חיתוך מסויים של הסוגיות. ישנן סוגיות, למשל סוגית צדקה בבבא בתרא
שהזכרתי אותה קודם שהיקפה רחב. היא פותחת בנושא של קהילה, ודנה איך גובים ומתי
גובים וממי גובים דמי השתתפות בבניית חומה, שער, בריח ודלתיים וכו' – וזה לא בדיוק
קשור לצדקה. בהמשך מופיעה סוגית הצדקה. אנחנו מלמדים את הסוגיה בשלמותה, על פי
אותו עקרון של סוגיה שלמה; אבל בהחלט אפשר לחשוב על וריאציות גם בכיוון הזה.
באותה דרך ניתן להתאים את התכנית לרמה ב'. אני חושב שהתכנית בהחלט יכולה להיות
מותאמת לרמה ב' או לרמה יותר נמוכה, ואפילו להתאמה למסלול תושבע"פ. כמו כן אפשר
לערוך מבחר אחר של סוגיות, וכמובן – כפי שהרב לוי אמר בצדק – התכנית איננה בבחינת כזה
.שדקו האר
אני השקעתי כמה שנים במבחר ובעיצוב התכנית. עברתי על כמה עשרות סוגיות ומהן בחרתי,
יניעב – דיגהלו והשימ אובל יאשר לבא .הזל יתיכז אל ,ס"שה לכ לע יתרבע אל טלחהב לבא
עדיף מבחר אחר, ובמקום סוגיה זו מתאימה סוגיה אחרת; לא נגעת בהיבט כזה ובהיבט אחר;
או אפילו לגבי הנושאים שנגעת בהם, נראה לי ללמד סוגיה אחרת או תשובה שונה.
השבוע חל פורים. אני בחרתי ללמד סוגיה מסויימת מתוך מסכת מגילה, דווקא את הסוגיה
הלק וא רתוי השק היהתש תרחא היגוס רוחבל רשפאש רורב לבא ,הליגמ תכסמ תא תחתופה
יותר, בהתאם לרמת המסלול.
.וללה תויגוסה לש יוסינה לש תיכוניחה-האצותה לע רצק טפשמ :לאומס ברה
חגי: אני אומר לכם מילה על התוצאה. אתן דוגמה על בחור (שכמובן לא אזכיר את שמו, הרב
לוי יודע בדיוק במי המדובר, כי זה אחד שנבחן בבגרות בקיץ האחרון) שלימדתי אותו באופן
פרטי. בחור שיש לו ראש מצוין ונפלא, הלומד באחת הישיבות התיכוניות הטובות. (גם אותה
אינני מעונין להזכיר כרגע). בישיבה הוא קיבל ציון 4בגמרא! הרמי"ם טענו שהבחור אינו
לומד, אין לו ראש, אינו תופס. הם פשוט הוציאו אותו מהישיבה. ההורים באו אלי, האבא הוא
תלמיד חכם גדול וחשוב, והוא אמר לי: ראיתי את התכנית שלך, שמעתי עליה, אולי תנסה
להעביר אותה לבן שלי, ודרך התכנית שלך יחזור ללמוד גמרא. לימדתי את הבחור הזה בשעות
שהן לא יום ולא לילה, והבחור הזה סיים בקיץ מבחן אצל בוחן חשוב, אצל הרב ניסן קפלן
מנתיב מאיר. והרב קפלן אמר לי – כבר מזמן לא בחנתי תלמיד ברמה כזאת! דוגמה זו מלמדת
.ללכה לע
אני מודה לכל מי שהשתתף ביום העיון.
|
