מלכים א פרק ב: שלמה מבסס את מלכותו - דעת

מחבר:
אראל
בלום

נושא:
מלכים
א פרק ב:
שלמה
מבסס את מלכותו

כיתות
יעד:
ז–ט

בס"ד. פרק ב'
. שלמה מבסס את מלכותו .

הצוואה .

קוראים
את פסוקים א –
ט'
.

פסוק ג'
:

מצודת דוד :

משמרת ה'.
הדברים
אשר
צוה
ה'
לשמרם,
ואל
בינתך
אל
תשען:

ללכת בדרכיו.
להיות
רחום
ורב
חסד
כמוהו:

חקותיו.
הם
המצות
שלא
נתגלו
טעמיהם,
והמה
כחק
וגזירה:

מצותיו.
מה
שבין
אדם
למקום:

ומשפטיו.
מה
שבין
האדם
לחברו:

ועדותיו.
הם
המצות
אשר
טעמיהם
להעיד
על
נפלאות
ה',
כשבת
ומועדי
ה'
והדומים:

למען תשכיל.
רצה
לומר,
כשתשמור
כל
המצות,
תשכיל
עוד
מהם
את
כל
אשר
תעשה,
מהדברים
אשר
לא
נאמרו
בתורה,
כי
מהם
חכמה
תקח
לעבוד
את
ה':

וְאֵת כָּל–אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם:
הוא כפל ענין במלות שונות:

פסוק ד'
:

נפרש על פי המלבי"ם
שהמטרה
היא
שיתקיים
רצון
ה'
שדוד
ובניו
ימלכו
לדור
ודור
ולכן
מטרה
זו
היא
מטרה
לשם
שמים
.

פסוק ה'
: נפרש על פי מצודת דוד :

דמי מלחמה.
הדם
הראוי
לשפוך
באנשי
מלחמתי,
שפך
הוא
באנשי
שלומי:

ויתן דמי מלחמה.
הדם
הראוי
לשפוך
במלחמה
בגבורה
מפורסמת,
שפך
באנשי
שלומי
בערמתו:

בחגורתו וגו'.
רצה
לומר,
במה
שחגר
חרבו
מצומדת
במתניו
לרחבו,
בכדי
שתהא
נוחה
ליפול
בשחיה
מועטת,
וכשיצא
מול
עמשא
שחה
מעט
לתקן
מנעלו,
ונפלה
החרב
מתערה,
והגביה
בידו
והכהו
נפש
ועמשא
לא
נשמר,
על
כי
ראה
אשר
מעצמה
נפלה
מתערה:

במחברת
: מה
הם 4
חלקי
צוואת דוד לשלמה ?

לוח:

ללכת בדרך ה'
.
להרוג את יואב בן צרויה .
לעשות חסד עם בני נרזילי
להרוג את שמעי בן גרא .

מה
הם העקרונות שדוד מצווה את שלמה לעשות
כדי שתכון מלכותו ?

א.
ללכת בדרך ה'
.

ב.
להטיב עם הטובים .

ג.
להעניש את החוטאים .

בס"ד.
סופו של אדוניהו .
פסוקים יג'
– כה'
.

מדוע
היה באמת צורך בצוואה הזאת של הריגות ?

– נקרא פס'
י'
– כה'
:

פסור
יח' :
מדוע
חשבה בת שבע להסכים לבקשת אדוניהו ?

מלבי"ם
:
בת
שבע
חשבה
:
עדיף
לתת
לו
את
אבישג
ועל
ידי
זה
ישוב
אדוניהו
לאהוב
את
שלמה
.[ועל
זה
נאמר
"
יט
וַתָּבא
בַת–
שֶׁבַע
אֶל–הַמֶּלֶךְ
שְׁלֹמה
לְדַבֶּר–לוֹ
עַל–אֲדנִיָּהוּ
…
"
לטובת
שלמה
.

מלבים:
אבל
שלמה
מבין
שאדוניה
רצה
להמשיך
בתככים
,
ולא
היה
מסכן
את
נפשו
רק
כדי
לקבל
את
אבישג
אלא
שרצה
להשתמש
בשרביט
המלך
ועל
יד
זה
יוכל
למרוד
.

סופו של אביתר .
כו'
– כז'
.

מה
סופו של אביתר ?
נקרא
את
הפסוקים
.
מדוע
לא הרג אותו דוד הרי היה מורד במלכות ?

כִּי–נָשָׂאתָ
אֶת–אֲרוֹן
ה'
אלוקים
לִפְנֵי
דָּוִד
אָבִי
וְכִי
הִתְעַנִּיתָ
בְּכל
אֲשֶׁר–
הִתְעַנָּה
אָבִי:

יש חיוב חשוב של הכרת הטוב למי שעזר לדוד ועבד את ה'
.

מות יואב . פסוקים כח'
– לה'
.

על
מה התחייב יואב ?

על
פי
פשט
הפסוקים
[פס'
ה'
] הוא
הרג
את
אבנר
בן
נר
ואת
עמשא
,
שרי
צבאות
ישראל
שהם
היו
–
דמי מלחמה בשלום
[מלכים
א'
פרק
ב'
פסוק
ה'
]
– ובמצודת
דוד
:
ודם
הראוי
להרוג
באנשי
מלחמתי
במקום
זה
הרג
אנשי
שלומי.

אם כן הם

א.
היו אנשי שלום .

והרי
אבנר [ שר הצבא של שאול ואיש בושת ] ועמשא
[ שר הצבא של אבשלום ] מרדו
בדוד ,
אם
כן מה חמור כל כך במעשה אבנר הרי המורד
במלכות חייב מיתה !

הריגת אבנר .

נעזר
עוד
בפסוקים
כז'
– לד'
.

ב.
הם היו אנשים צדיקים וטובים מאבנר !

הכיצד ?

ג.
הריגת יואב יגרום לשלום עד עולם !

מדוע ?

נעיין
בסיפור
הריגתו
בשמואל
ב',
ג'
.

יז
וּדְבַר–אַבְנֵר
הָיָה
עִם–זִקְנֵי
יִשְׂרָאֵל
לֵאמר
גַּם–תְּמוֹל
גַּם–שִׁלְשׁם
הֱיִיתֶם
מְבַקְשִׁים
אֶת–דָּוִד
לְמֶלֶךְ
עֲלֵיכֶם:
יח
וְעַתָּה
עֲשׂוּ
כִּי
ה'
אָמַר
אֶל–דָּוִד
לֵאמר
בְּיַד
דָּוִד
עַבְדִּי
הוֹשִׁיעַ
אֶת–עַמִּי
יִשְׂרָאֵל
מִיַּד
פְּלִשְׁתִּים
וּמִיַּד
כָּל–איְבֵיהֶם:
יט
וַיְדַבֵּר
גַּם
אַבְנֵר
בְּאָזְנֵי
בִנְיָמִין
וַיֵּלֶךְ
גַּם–אַבְנֵר
לְדַבֵּר
בְּאָזְנֵי
דָוִד
בְּחֶבְרוֹן
אֵת
כָּל–אֲשֶׁר–
טוֹב
בְּעֵינֵי
יִשְׂרָאֵל
וּבְעֵינֵי
כָּל–בֵּית
בִּנְיָמִן:
כ
וַיָּבא
אַבְנֵר
אֶל–דָּוִד
חֶבְרוֹן
וְאִתּוֹ
עֶשְׂרִים
אֲנָשִׁים
וַיַּעַשׂ
דָּוִד
לְאַבְנֵר
וְלַאֲנָשִׁים
אֲשֶׁר–אִתּוֹ
מִשְׁתֶּה:
כא
וַיּאמֶר
אַבְנֵר
אֶל–דָּוִד
אָקוּמָה
וְאֵלֵכָה
וְאֶקְבְּצָה–
אֶל–אֲדנִי
הַמֶּלֶךְ
אֶת–כָּל–יִשְׂרָאֵל
וְיִכְרְתוּ
אִתְּךָ
בְּרִית
וּמָלַכְתָּ
בְּכל
אֲשֶׁר–
תְּאַוֶּה
נַפְשֶׁךָ
וַיְּשַׁלַּח
דָּוִד
אֶת–אַבְנֵר
וַיֵּלֶךְ
בְּשָׁלוֹם:
כב
וְהִנֵּה–
עַבְדֵי
דָוִד
וְיוֹאָב
בָּא
מֵהַגְּדוּד
וְשָׁלָל
רָב
עִמָּם
הֵבִיאוּ
וְאַבְנֵר
אֵינֶנּוּ
עִם–דָּוִד
בְּחֶבְרוֹן
כִּי
שִׁלְּחוֹ
וַיֵּלֶךְ
בְּשָׁלוֹם:
כג
וְיוֹאָב
וְכָל–
הַצָּבָא
אֲשֶׁר–אִתּוֹ
בָּאוּ
וַיַּגִּדוּ
לְיוֹאָב
לֵאמר
בָּא–אַבְנֵר
בֶּן–נֵר
אֶל–הַמֶּלֶךְ
וַיְשַׁלְּחֵהוּ
וַיֵּלֶךְ
בְּשָׁלוֹם:
כד
וַיָּבא
יוֹאָב
אֶל–הַמֶּלֶךְ
וַיּאמֶר
מֶה
עָשִׂיתָה
הִנֵּה–בָא
אַבְנֵר
אֵלֶיךָ
לָמָּה–זֶּה
שִׁלַּחְתּוֹ
וַיֵּלֶךְ
הָלוֹךְ:
כה
יָדַעְתָּ
אֶת–אַבְנֵר
בֶּן–נֵר
כִּי
לְפַתּתְךָ
בָּא
וְלָדַעַת
אֶת–מוֹצָאֲךָ
וְאֶת–
מוֹבָאֶךָ
וְלָדַעַת
אֵת
כָּל–אֲשֶׁר
אַתָּה
עשֶׂה:
כו
וַיֵּצֵא
יוֹאָב
מֵעִם
דָּוִד
וַיִּשְׁלַח
מַלְאָכִים
אַחֲרֵי
אַבְנֵר
וַיָּשִׁבוּ
אתוֹ
מִבּוֹר
הַסִּרָה
וְדָוִד
לֹא
יָדָע:
כז
וַיָּשָׁב
אַבְנֵר
חֶבְרוֹן
וַיַּטֵהוּ
יוֹאָב
אֶל–תּוֹךְ
הַשַּׁעַר
לְדַבֵּר
אִתּוֹ
בַּשֶּׁלִי
וַיַּכֵּהוּ
שָׁם
הַחֹמֶשׁ
וַיָּמָת
בְּדַם
עֲשָׂהאֵל
אָחִיו:
כח
וַיִּשְׁמַע
דָּוִד
מֵאַחֲרֵי
כֵן
וַיּאמֶר
נָקִי
אָנכִי
וּמַמְלַכְתִּי
מֵעִם
ה'
עַד–עוֹלָם
מִדְּמֵי
אַבְנֵר
בֶּן–נֵר:
כט
יָחֻלוּ
עַל–ראשׁ
יוֹאָב
וְאֶל
כָּל–בֵּית
אָבִיו
וְאַל–יִכָּרֵת
מִבֵּית
יוֹאָב
זָב
וּמְצרָע
וּמַחֲזִיק
בַּפֶּלֶךְ
וְנפֵל
בַּחֶרֶב
וַחֲסַר–
לָחֶם:
ל
וְיוֹאָב
וַאֲבִישַׁי
אָחִיו
הָרְגוּ
לְאַבְנֵר
עַל–
אֲשֶׁר
הֵמִית
אֶת–עֲשָׂהאֵל
אֲחִיהֶם
בְּגִבְעוֹן
בַּמִּלְחָמָה:

סיכום
:
לוח:

היה
סיכוי
לשלום
בין
בית
שאול
לבית
דוד
אבל
יואב
הרג
את
אבנר
על רקע אישי
בגלל
דם
עשהאל
אחיו
.

הריגת עמשא.

נעיין
במקרה
של
עמשא
.

שמואל
ב פרק יז

כד
וְדָוִד
בָּא
מַחֲנָיְמָה
וְאַבְשָׁלֹם
עָבַר
אֶת–הַיַּרְדֵּן
הוּא
וְכָל–אִישׁ
יִשְׂרָאֵל
עִמּוֹ:
כה וְאֶת–עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם
תַּחַת
יוֹאָב
עַל–הַצָּבָא
וַעֲמָשָׂא
בֶן–אִישׁ
וּשְׁמוֹ
יִתְרָא
הַיִּשְׂרְאֵלִי
אֲשֶׁר–בָּא
אֶל–אֲבִיגַל
בַּת–נָחָשׁ
אֲחוֹת
צְרוּיָה
אֵם
יוֹאָב:

אחרי מות אבשלום אומר העם :

שמואל ב פרק יט

א
וְאַבְשָׁלוֹם
אֲשֶׁר
מָשַׁחְנוּ
עָלֵינוּ
מֵת
בַּמִּלְחָמָה
וְעַתָּה
לָמָה
אַתֶּם
מַחֲרִשִׁים
לְהָשִׁיב
אֶת–
הַמֶּלֶךְ:
יב
וְהַמֶּלֶךְ
דָּוִד
שָׁלַח
אֶל–צָדוֹק
וְאֶל–אֶבְיָתָר
הַכּהֲנִים
לֵאמר
דַּבְּרוּ
אֶל–זִקְנֵי
יְהוּדָה
לֵאמר
לָמָּה
תִהְיוּ
אַחֲרנִים
לְהָשִׁיב
אֶת–הַמֶּלֶךְ
אֶל–בֵּיתוֹ
וּדְבַר
כָּל–יִשְׂרָאֵל
בָּא
אֶל–הַמֶּלֶךְ
אֶל–בֵּיתוֹ:
יג
אַחַי
אַתֶּם
עַצְמִי
וּבְשָׂרִי
אַתֶּם
וְלָמָּה
תִהְיוּ
אַחֲרנִים
לְהָשִׁיב
אֶת–הַמֶּלֶךְ:
יד
וְלַעֲמָשָׂא תּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כּה
יַעֲשֶׂה–לִּי
אֱלֹקים
וְכה
יוֹסִיף
אִם–לֹא
שַׂר–צָבָא
תִּהְיֶה
לְפָנַי
כָּל–הַיָּמִים
תַּחַת יוֹאָב:

מה
מרגיש יואב ?

במרד
שבע בן ביכרי מסופר :

שמואל ב פרק כ

א
וְשָׁם
נִקְרָא
אִישׁ
בְּלִיַּעַל
וּשְׁמוֹ
שֶׁבַע
בֶּן–בִּכְרִי
אִישׁ
יְמִינִי
וַיִּתְקַע
בַּשּׁוֹפָר
וַיּאמֶר
אֵין–לָנוּ
חֵלֶק
בְּדָוִד
וְלֹא
נַחֲלָה–לָנוּ
בְּבֶן–יִשַׁי
אִישׁ
לְאהָלָיו
יִשְׂרָאֵל:
ב
וַיַּעַל
כָּל–אִישׁ
יִשְׂרָאֵל
מֵאַחֲרֵי
דָוִד
אַחֲרֵי
שֶׁבַע
בֶּן–בִּכְרִי
וְאִישׁ
יְהוּדָה
דָּבְקוּ
בְמַלְכָּם
מִן–הַיַּרְדֵּן
וְעַד–יְרוּשָׁלָם:
ג
וַיָּבא
דָוִד
אֶל–בֵּיתוֹ
יְרוּשָׁלַם
וַיִּקַּח
הַמֶּלֶךְ
אֵת
עֶשֶׂר–נָשִׁים
פִּלַגְשִׁים
אֲשֶׁר
הִנִּיחַ–
לִשְׁמר
הַבַּיִת
וַיִּתְּנֵם
בֵּית–מִשְׁמֶרֶת
וַיְכַלְכְּלֵם
וַאֲלֵיהֶם
לֹא–בָא
וַתִּהְיֶינָה
צְרֻרוֹת
עַד–יוֹם
מֻתָן
אַלְמְנוּת
חַיּוּת:
ד
וַיּאמֶר
הַמֶּלֶךְ
אֶל–עֲמָשָׂא
הַזְעֶק–לִי
אֶת–אִישׁ–יְהוּדָה
שְׁלֹשֶׁת
יָמִים
וְאַתָּה
פּה
עֲמד:
ה
וַיֵּלֶךְ
עֲמָשָׂא
לְהַזְעִיק
אֶת–יְהוּדָה
(וַיּיחֶר)
[וַיּוֹחֶר]
מִן–הַמּוֹעֵד
אֲשֶׁר
יְעָדוֹ:
ו
וַיּאמֶר
דָּוִד
אֶל–אֲבִישַׁי
עַתָּה
יֵרַע
לָנוּ
שֶׁבַע
בֶּן–בִּכְרִי
מִן–אַבְשָׁלוֹם
אַתָּה
קַח
אֶת–
עַבְדֵי
אֲדנֶיךָ
וּרְדף
אַחֲרָיו
פֶּן–מָצָא
לוֹ
עָרִים
בְּצֻרוֹת
וְהִצִּיל
עֵינֵנוּ:
ז
וַיֵּצְאוּ
אַחֲרָיו
אַנְשֵׁי
יוֹאָב
וְהַכְּרֵתִי
וְהַפְּלֵתִי
וְכָל–הַגִּבּרִים
וַיֵּצְאוּ
מִירוּשָׁלַם
לִרְדּף
אַחֲרֵי
שֶׁבַע
בֶּן–בִּכְרִי:
ח
הֵם
עִם–הָאֶבֶן
הַגְּדוֹלָה
אֲשֶׁר
בְּגִבְעוֹן
וַעֲמָשָׂא
בָּא
לִפְנֵיהֶם
וְיוֹאָב
חָגוּר
מִדּוֹ
לְבֻשׁוֹ
(וְעָלָו)
[וְעָלָיו]
חֲגוֹר
חֶרֶב
מְצֻמֶּדֶת
עַל–מָתְנָיו
בְּתַעְרָהּ
וְהוּא
יָצָא
וַתִּפּל:
ט
וַיּאמֶר
יוֹאָב
לַעֲמָשָׂא
הֲשָׁלוֹם
אַתָּה
אָחִי
וַתּחֶז
יַד–יְמִין
יוֹאָב
בִּזְקַן
עֲמָשָׂא
לִנְשָׁק–לוֹ:
י
וַעֲמָשָׂא
לֹא–נִשְׁמַר
בַּחֶרֶב
אֲשֶׁר
בְּיַד–יוֹאָב
וַיַּכֵּהוּ–
בָהּ
אֶל–הַחֹמֶשׁ
וַיִּשְׁפּךְ
מֵעָיו
אַרְצָה
וְלֹא–שָׁנָה
לוֹ
וַיָּמת
וְיוֹאָב
וַאֲבִישַׁי
אָחִיו
רָדַף
אַחֲרֵי
שֶׁבַע
בֶּן–בִּכְרִי.

לוח :

מדוע
הרג יואב את עמשא ?

יואב
הרג את עמשא על רקע אישי וקנאה בגלל שדןד
בחר להחליף אותו בעמשא אחרי מרד אבשלום
.

ולכן
אומר שלמה בפסוק לג'
:

וְשָׁבוּ
דְמֵיהֶם
בְּראשׁ
יוֹאָב
וּבְראשׁ
זַרְעוֹ
לְעלָם
וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד–עוֹלָם מֵעִם ה'
:

ומפרש
מצודת דוד :
…אם
הומת ,
ובערתי
הרע .

הריגת
יואב היא ביעור ברע .

נסכם שני סיבות להריגת יואב :

א.
מרד
אדוניה .

ב.
הריגת
עמשא ואבנר .

סופו של יואב .

קוראים
פסוקים
כח'
–
לה'
.

שאלה למחשבה תוך כדי קריאה
:
כיצד
מתייחס יואב לדוד פתאום עכשיו ?
מדוע?

יואב מגלה פתאום שהקרקע רועדת מתחתיו ,
מדוע ?

המלבי"ם
בפסוק
ה'
מפרש
:
דוד
לא
הרג
את
יואב
בעצמו
כיוון
שלא
היה
לו
אחר
שראוי
להיות
שר
צבא
ולכן
אמר
לשלמה
לעשות
בו
חכמתו
–
לפי
צורך
זמנו
.
– יואב
בטח בכך שזקוקים לו ,
וטעה
…..

ואז
יואב אוחז בקרנות המזבח ,
מדוע
??

ע"פ
מצודת דוד
:
יואב
מנסה
להחטיא את שלמה שיהרוג אותו על יד המזבח
–
ויטמא את המזבח ואת האהל !
יותר מכך :

אולי
הוא חושב שעל קרנות המזבח הוא לא יהרג ?

נעיין
ברד"ק
פסוק כט'
: המזבח
מציל רק את מי שהרג בשוגג וקולט רק על גגו
ולא בקרנות!

אבל
סופו של יואב עצוב והוא נהרג
,
ומתברר
לבסוף שיש תחליף ליואב :
בניהו
הופך להיות שר הצבא .

האם
לא נזכור ליואב את כל הטוב שעשה למען עם
ישראל ודוד ?

נעיין
בפסוק לא :
"ופגע בו וקברתו"
–
וכי לא ברור שיש לקבור את יואב ככל יהודי ?

נעיין
במצודת דוד פסוק לא '
: "לקוברו
בקבר הראוי לו כי שר וגדול היה "!
אסור להתעלם ממעשיו הטובים ואכן יואב יזכה לקבורה בכבוד
אבל יותר מכך :

נעיין
ברש"י
לפסוק ו'
: אומר
דוד לשלמה :
תהרוג
את יואב כדי שלא ימות מיתת עצמו ויפול
בגיהנום !

דווקא
בגלל ההערכה לרוב מעשי יואב הטובים ,
הוא
נהרג כדי שיקבל את עונשו בעולם הזה ויזכה
לרשת את גן עדן בעולם הבא !

בשולי הדברים :

שיטה
נוספת
למה
שלמדנו
מובא
באברבנאל
:
שכוונת
דוד
היה
להזהיר
את
שלמה
מיואב
ושמעי
על
פי
מעשיהם
בעבר
ולבדוק
אותם
כדי
שישמר
מהם
ואם
יחטאו
שיענישם
במכה
רבה
.

מות שמעי . פסוק לו'
– סוף הפרק .

קוראים
פסוקים
לו
–
מו'
: חשבו
תוך
כדי
קריאה
:

א.
מדוע
ציווה דוד ששמעי לא יצא ?

ב.
מדוע
יצא שמעי בכל זאת ?

כדי
להבין זאת יותר טוב ניזכר מי היה שמעי :

שמואל
ב
פרק
טו לספר בעל פה :

א
וַיְהִי
מֵאַחֲרֵי
כֵן
וַיַּעַשׂ
לוֹ
אַבְשָׁלוֹם
מֶרְכָּבָה
וְסֻסִים
וַחֲמִשִּׁים
אִישׁ
רָצִים
לְפָנָיו:
ב
וְהִשְׁכִּים
אַבְשָׁלוֹם
וְעָמַד
עַל–יַד
דֶּרֶךְ
הַשָּׁעַר
וַיְהִי
כָּל–הָאִישׁ
אֲשֶׁר–יִהְיֶה–לּוֹ
רִיב–
לָבוֹא
אֶל–הַמֶּלֶךְ
לַמִּשְׁפָּט
וַיִּקְרָא
אַבְשָׁלוֹם
אֵלָיו
וַיּאמֶר
אֵי–מִזֶּה
עִיר
אַתָּה
וַיּאמֶר
מֵאַחַד
שִׁבְטֵי–
יִשְׂרָאֵל
עַבְדֶּךָ:
ג
וַיּאמֶר
אֵלָיו
אַבְשָׁלוֹם
רְאֵה
דְבָרֶיךָ
טוֹבִים
וּנְכחִים
וְשׁמֵעַ
אֵין–לְךָ
מֵאֵת
הַמֶּלֶךְ:
ד
וַיּאמֶר
אַבְשָׁלוֹם
מִי–יְשִׂמֵנִי
שׁפֵט
בָּאָרֶץ
וְעָלַי
יָבא
כָל–אִישׁ
אֲשֶׁר–יִהְיֶה–לּוֹ
רִיב–
וּמִשְׁפָּט
וְהִצְדַּקְתִּיו:
ה
וְהָיָה
בִּקְרָב–אִישׁ
לְהִשְׁתַּחֲוֹת
לוֹ
וְשָׁלַח
אֶת–יָדוֹ
וְהֶחֱזִיק
לוֹ
וְנָשַׁק–
לוֹ:
ו
וַיַּעַשׂ
אַבְשָׁלוֹם
כַּדָּבָר
הַזֶּה
לְכָל–יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר–יָבאוּ
לַמִּשְׁפָּט
אֶל–הַמֶּלֶךְ
וַיְגַנֵּב
אַבְשָׁלוֹם
אֶת–לֵב
אַנְשֵׁי
יִשְׂרָאֵל:
ז
וַיְהִי
מִקֵּץ
אַרְבָּעִים
שָׁנָה
וַיּאמֶר
אַבְשָׁלוֹם
אֶל–הַמֶּלֶךְ
אֵלְכָה
נָּא
וַאֲשַׁלֵּם
אֶת–נִדְרִי
אֲשֶׁר–נָדַרְתִּי
לַה'
בְּחֶבְרוֹן:
ח
כִּי–נֵדֶר
נָדַר
עַבְדְּךָ
בְּשִׁבְתִּי
בִגְשׁוּר
בַּאֲרָם
לֵאמר
אִם–
יָשׁוֹב
יְשִׁבֵנִי
ה'
יְרוּשָׁלַם
וְעָבַדְתִּי
אֶת–
ה'
:
ט
וַיּאמֶר–לוֹ
הַמֶּלֶךְ
לֵךְ
בְּשָׁלוֹם
וַיָּקָם
וַיֵּלֶךְ
חֶבְרוֹנָה:
י
וַיִּשְׁלַח
אַבְשָׁלוֹם
מְרַגְּלִים
בְּכָל–שִׁבְטֵי
יִשְׂרָאֵל
לֵאמר
כְּשָׁמְעֲכֶם
אֶת–קוֹל
הַשּׁפָר
וַאֲמַרְתֶּם
מָלַךְ
אַבְשָׁלוֹם
בְּחֶבְרוֹן:
יא
וְאֶת–אַבְשָׁלוֹם
הָלְכוּ
מָאתַיִם
אִישׁ
מִירוּשָׁלַם
קְרֻאִים
וְהלְכִים
לְתֻמָּם
וְלֹא
יָדְעוּ
כָּל–דָּבָר:
יב
וַיִּשְׁלַח
אַבְשָׁלוֹם
אֶת–אֲחִיתֹפֶל
הַגִּילֹנִי
יוֹעֵץ
דָּוִד
מֵעִירוֹ
מִגִּלֹה
בְּזָבְחוֹ
אֶת–הַזְּבָחִים
וַיְהִי
הַקֶּשֶׁר
אַמִּץ
וְהָעָם
הוֹלֵךְ
וָרָב
אֶת–אַבְשָׁלוֹם:
יג
וַיָּבא
הַמַּגִּיד
אֶל–דָּוִד
לֵאמר
הָיָה
לֶב–אִישׁ
יִשְׂרָאֵל
אַחֲרֵי
אַבְשָׁלוֹם:
יד
וַיּאמֶר
דָּוִד
לְכָל–עֲבָדָיו
אֲשֶׁר–אִתּוֹ
בִירוּשָׁלַם
קוּמוּ
וְנִבְרָחָה
כִּי
לֹא–
תִהְיֶה–לָּנוּ
פְלֵיטָה
מִפְּנֵי
אַבְשָׁלֹם
מַהֲרוּ
לָלֶכֶת
פֶּן–יְמַהֵר
וְהִשִּׂגָנוּ
וְהִדִּיחַ
עָלֵינוּ
אֶת–הָרָעָה
וְהִכָּה
הָעִיר
לְפִי–חָרֶב:
טו
וַיּאמְרוּ
עַבְדֵי–הַמֶּלֶךְ
אֶל–הַמֶּלֶךְ
כְּכל
אֲשֶׁר–יִבְחַר
אֲדנִי
הַמֶּלֶךְ
הִנֵּה
עֲבָדֶיךָ:
טז
וַיֵּצֵא
הַמֶּלֶךְ
וְכָל–בֵּיתוֹ
בְּרַגְלָיו
וַיַּעֲזב
הַמֶּלֶךְ
אֵת
עֶשֶׂר
נָשִׁים
פִּלַגְשִׁים
לִשְׁמר
הַבָּיִת:

שמואל
ב
פרק
טז.
לכיתה :
להתחיל לקרוא מכאן :

ה
וּבָא
הַמֶּלֶךְ
דָּוִד
עַד–בַּחוּרִים
וְהִנֵּה
מִשָּׁם–
אִישׁ
יוֹצֵא
מִמִּשְׁפַּחַת
בֵּית–שָׁאוּל
וּשְׁמוֹ
שִׁמְעִי
בֶן–גֵּרָא
יצֵא
יָצוֹא
וּמְקַלֵּל:
ו
וַיְסַקֵּל
בָּאֲבָנִים
אֶת–דָּוִד
וְאֶת–כָּל–עַבְדֵי
הַמֶּלֶךְ
דָּוִד
וְכָל–הָעָם
וְכָל–הַגִּבּרִים
מִימִינוֹ
וּמִשְּׂמאלוֹ:
ז
וְכה–אָמַר
שִׁמְעִי
בְּקַלְלוֹ
צֵא
צֵא
אִישׁ
הַדָּמִים
וְאִישׁ
הַבְּלִיָּעַל:
ח
הֵשִׁיב–
עָלֶיךָ
ה'
כּל
דְּמֵי
בֵית–שָׁאוּל
אֲשֶׁר
מָלַכְתָּ
תַּחְתָּיו
וַיִּתֵּן
ה'
אֶת–הַמְּלוּכָה
בְּיַד
אַבְשָׁלוֹם
בְּנֶךָ
וְהִנְּךָ
בְּרָעָתֶךָ
כִּי
אִישׁ
דָּמִים
אָתָּה:
ט
וַיּאמֶר
אֲבִישַׁי
בֶּן–
צְרוּיָה
אֶל–הַמֶּלֶךְ
לָמָּה
יְקַלֵּל
הַכֶּלֶב
הַמֵּת
הַזֶּה
אֶת–אֲדנִי
הַמֶּלֶךְ
אֶעְבְּרָה–נָּא
וְאָסִירָה
אֶת–
ראשׁוֹ:
י
וַיּאמֶר
הַמֶּלֶךְ
מַה–לִּי
וְלָכֶם
בְּנֵי
צְרוּיָה
כּה
יְקַלֵּל
כִּי
ה'
אָמַר
לוֹ
קַלֵּל
אֶת–דָּוִד
וּמִי
יאמַר
מַדּוּעַ
עָשִׂיתָה
כֵּן:

ובכל זאת אצלנו בפרק ב'
בצוואתו אומר דוד לשלמה :
" וידעת את אשר תעשה לו ,
והורדת את שיבתו בדם שאול "
[מל"ב ,
ב'
ט'
]

לכן
נברר:
א.
מדוע
ציווה שלמה
ששמעי לא יצא ,
ולא
הרג אותו מיד ?

רש"י
,
רד"ק
ומצודת דוד :
דוד
חיפש עלילה להרוג אותו .–
דוד
רצה ששמעי יהיה קרוב אליו ואז הוא יוכל
למצוא לו חטא מוות .

מדוע
חיפש שלמה עלילה
?!

המלבי"ם
פסוק מו'
: היות
ושמעי רצה למרוד בדוד יחד עם בני בנימין
.

אם
כך מדוע לא הרג אותו מיד ?
ועוד
:

ב.
מדוע
בכל זאת יצא שמעי מירושלים הרי ידע שיסתכן
?

נעיין
בדברי שלמה עצמו לשאלה זו :
פסוק
מד'
:" והשיב ה'
את רעתך בראשך !"
ובמצודת
דוד שם :
ה'
גרם
לך לעשות את הסכלות הזאת כדי שתקבל את
ענשך .
[ןכך
גם פירש המלב"ים
]
[עיין
עוד בנספחים ]

ע"פ
הפסוק –
הרעה הייתה כבר בלבך !
: " אתה
ידעת
את כל הרעה אשר ידע
לבבך
אשר עשית לדוד אבי [ועכשיו
–
] והשיב
ה'
את
רעתך בראשך
"
–
עכשיו
קבלת בראשך את העונש על הרעה שהייתה לך
כל הזמן בלבך
.

אלא
שעכשיו שדבר זה צריך מתברר לעיני כל ישראל
!!
סיכום
:
שלמה
רצה שכל ישראל יראו ששמעי מורד במלכות
ולכן חיפש לו עלילה ואז יראו כולם ששמעי
מורד במלכות ומפר את שבועתו .

הסבר
נוסף
למעשי
שמעי
ושלמה
.

—
חז"ל
אמרו
ששמעי היה רבו של
שלמה [מדרש
שוחר טוב ,
ג'
, ג'
]
והיה
חכם ,
ושלמה
אמר לו לגור בירושלים כדי שילמד
תורה.
[ע"פ
הזהר –
מופיע
ב"אישי
התנ"ך]

למרות
זאת אומרים חז"ל
[במסת
שבת דף קה.
]

רב
אחא בר יעקב אמר "והוא
קללני
קללה נמרצ"ת"
–
נוטריקון
:
נואף
הוא מואבי הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה
הוא —

"נמרצת"
:

נואף הוא מואבי הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה הוא.

הייתה
לשמעי תכונה שלילית
שבאה
לידי ביטוי בקללות :
שמעי
היה מוכיח בצורה קשה
והמבזה
את המלך .

לפי
זה נבין את השאלה :
ב.
מדוע
יצא שמעי בכל זאת ?

כיוון
ששמעי היה עז פנים לכן גם העז ויצא ,
וכיוון
שראה שלמה שהוא לא עמד במבחן ונשאר עז
פנים –
הרגו
.

והממלכה נכונה ביד שלמה .
פסוק מו'
.

מה
הייתה התוצאה של כל ההריגות ?

מצד
העם :
מצודת
דוד פסוק מו'
: למרות
שהרג שרים ונכבדים הממלכה נכונה ,
כיוון
שהעם ידעו שכל מעשיו במשפט .
[ואולי
בגלל זה גזר שלמה לשמעי שלא יצא –
כדי להראות לעם שהוא עושה צדק ]

מצד
המורדים :

המלבי"ם
פסוק מו'
: עד
עכשיו היו משטינים על מלכות שלמה ,
מצד
יואב ואביתר ושמעי ועכשיו במותם ,
נכונה
הממלכה .
.. אין
שטן ואין פגע רע .

מצד
הקב"ה
:
רש"י
פסוק מו'
: והממלכה
נכונה –
כלומר לא נענש על כל אלה .

נספחים .

מדוע
בכל זאת יצא שמעי מירושלים הרי ידע שיסתכן
?

על
פי המלבי"ם
פסוקים לו'
–
מ'
:

פסוק לו

ויאמר
לו
בנה
לך
בית
הנה
אזהרה
זו
היתה
חתומה,…

פסוק מ

ויקם
שמעי
הנה
שמעי
סמך
בזה,
שאינו
מוזהר
רק
לעבור
את
נחל
קדרון,
מחשש
מרד,
לא
ללכת
לגת
שהוא
במערב
ירושלים
ומערי
העמים
שאין
חשש
מרד,
בפרט
שנודע
יציאתו
שהלך
מפני
אונס
לבקש
את
עבדיו,
וז"ש

א)
וילך
גתה,
וחשב
שע"ז
אינו
מוזהר,

ב)
שהלך
אל
אכיש
לא
אל
בני
עמו,

ג)
שהלך
לבקש
את
עבדיו,
ונראה
בעליל
שלא
הלך
לקשור
קשר,

ד)
וילך
שמעי
ויבא
את
עבדיו
הרי
הלך
ושב
מיד,
ולא
עבר
ע"מ
שצוהו
לדור
בירושלים:

פסוק מב

ויאמר
אליו
הלא
השבעתיך
בה',
א"ל
הלא
נשבעת
בה'
והיה
לך
לדייק
ולא
לבקש
התירים
ע"י
ספק,
כי
הלא
ואעיד
בך
ביום
צאתך
והלכת
אנה
ואנה
מות
תמות,
ר"ל
שממה
שאמרתי
ביום
צאתך
מות
תמות,
מבואר
שהיתה
האזהרה
אף
על
יציאה
לפי
שעה,
וממ"ש
והלכת
אנה
ואנה
מבואר
שהיתה
האזהרה
אף
על
צד
אחר
ועל
מקום
אחר
ואתה
אמרת
טוב
הדבר
שמעתי
וקבלת
השבועה
שהיתה
על
דעתי,
והיה
לך
לחוש
לחומר
השבועה,
ושלא
לצאת
אף
לגת
ואף
לפי
שעה:

פסוק מד

אתה
ידעת
את
כל
הרעה
אשר
ידע
לבבך,
ר"ל
כי
במה
שקלל
את
דוד
היה
יכול
לאמר
שהיה
שוגג
כי
חשב
שדוד
נרדף
מפני
עונותיו
ואלהים
עזבו,
אולם
מה
שאנה
ה'
לידך
שתעבור
על
השבועה
ותמות
ע"י
בנו,
זה
העד
כי
ידע
לבבך
מן
הרעה
ר"ל
שלא
היה
מעשה
שוגג
בלא
ידיעה
רק
לבבך
ידע
אז
שאתה
עושה
רעה
והיית
מזיד,
ולכן
והשיב
ה'
את
רעתך
בראשך:

פסוק מה

והמלך
שלמה
ברוך,
ולא יחשב לו לחטא מה שגרם לך המכשול הזה כי הוא מאת ה'
ע"י עונך,
וזה
עד
שכסא
דוד
יהיה
נכון
עד
עולם
אחר
שה'
רב
ריב
חרפתו:

בס"ד. שלמה מבסס את מלכותו פרק ב'
.

הצוואה
.

1.
באיזו
דרך
מצווה
דןד
את
שלמה
ללכת
?
[א'
ג']

2.
מה
יהיו
התוצאות
של
ההליכה
בדרך
ה'
? [ג'
–
ד']

3. מה מספר דוד על מעשי יואב ?
[ה']

4. מה מצווה דוד לשלמה לעשות עם יואב ?
[ו']

5.
א.
מה
מצווה
דוד
ששלמה
יעשה
חבני
ברזילי
?
[ז']

ב.
מדוע
צריך
שלמה
לכבד
אותם
?
[ז']

6. מה מספר דוד על מעשי שמעי בן גרא ?
[ח']

7.
מה
מצווה
דוד
לשלמה
לעשות
עם
שמעי
בן
גרא
?
[ט']

8. כמה שנים מלך דוד ?
[יא']

מרד
אדוניהו.

9.
מה
ביקש
אדוניהו
מבת
שבע
?
[יג'
–
יז'
]

10.
מה
ענתה
בת
שבע
לאדוניהו
?
[יח'
–
כא']

11.
מה
אמר
שלמה
על
בקשת
אדוניהו
?
[כב'
–
כד']

12.
מה
היה
סופו
של
אדוניהו
?
[כה'
–
כה'
]

13.
א.
מה
עשה
המלך
שלמה
לאביתר
?
[כו'
–
כז']

ב.
מדוע
גזר
עליו
דוקא
עונש
זה
?
[כו'
–
כז']

מות
יואב.

14. מה עשה יואב כששמע שדוד רצה להורגו ?
[כח']

15.
תאר
את
סופו
של
יואב
?
[כט'
–
לד'
]

16.
מי
החליף
את
יואב
ואביתר
?
[לה'
]

מות
שמעי בן גרא.

17.
מה
ציווה
המלך
שלמה
על
שמעי
בן
גרא
?
[לו'
–
לח'
]

18.
מה
עשה
שמעי
כשעבדיו
ברחו
?
[לט'
–
מ'
]

19.
מה
ציווה
המלך
שלמה
לעשות
לשמעי
?
[מ'
–
מו'
]

20.
כתוב
שני
סיבות
–
מדוע
נענש
שמעי
?
[ מב'
– מד'
]

21. מה היו תוצאות סיכול המרד של אדוניהו ?
[מו'
]