גמרא, פסחים:ערבי פסחים דף ק"ה-ק"ו

שם
הכותב: ארז
משה

כיתות
יעד: ח–ט

נושא:
ערבי
פסחים דף ק"ה–ק"ו

בס"ד

לרפואת מירב בת חנה

חזרה
למבחן בגמרא 2

סוגייה
ראשונה דף ק"ה
עמוד ב' ומי
אמרינן?-
דף
ק"ו
עמוד א'
אפילו
אחיבתא פגימתא

ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתה והא תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה על הכוס ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה א"ל אנא לא חכימא'
אנא ולא חוזאה אנא ולא יחידא'
אנא אלא גמרנא וסדרנא אנא וכן מורין בבי מדרשא כוותי שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא עיולי יומא כל כמה דמקדמינן ליה עדיף ומחבבינן ליה אפוקי יומא מאחרינן ליה כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא שמע מינה מיהא מתני'
תמני ש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וש"מ ברכה טעונה כוס וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור וש"מ המברך צריך שיטעו'
וש"מ טעמו פגמו וש"מ טעם מבדיל

ושמע מינה אומר ב'
קדושות על כוס אחד וש"מ ב"ש היא ואליבא דרבי יהודה רב אשי אמר טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא וה"ק מאי טעמא טעמו פגמו משום דכוס של ברכה צריך שיעור רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא

הסבר
הסוגייה

מאירועי
הסוגיה הקודמת:

בסוגייה הקודמת הגמרא העלתה רעיון : אמרנו שאדם שלא קידש בערב שבת יכול לקדש ביום,
אז שאדם ישמור את הכוס יין היחידה שיש לו לבוקר ואז ירוויח גם קידוש וגם כבוד יום (שתי ציפורים במכה אחת)
ועונה על זה הגמרא:
חביבה מצווה בשעתה!!!!!!

חזרה
לסוגייה שלנו

שאלת
הגמרא (קושי):
"מי
אמר חביבה מצווה בשעתה?"

חיזוק
הקושי:
מביאים
ברייתא ,
אדם
הנכנס לביתו במוצ"ש
מברך על היין ועל הנר ועל הבשמים ואח"כ
אומר הבדלה על הכוס.(
המקרה
השגרתי והנורמאלי)

ואם
נשאר לו כוס יין אחד או לזימון של ברכת
המזון או להבדלה .
מה
יעשה?

מזמן
אבל לא ישתה מן הכוס ,
יברך
על אותה כוס את ההבדלה וישתה (ונחשב
לו גם זימון וגם הבדלה)
מכאן
למדנו שלא חביבה מצווה בשעתה ,
שאם
חביבה מצווה בשעתה היה צריך לשתות בזימון
ולא לחכות עד הבדלה.

תשובת
רב נחמן בר יצחק:
אני
לא חכם, אני
לא מעביר שיעור,
אני
לא חשוב.

אני רק
מסדר את ההלכות ואני יודע שבבית המדרש
דורשים כמותי.

תירוץ
לקושי : יש
הבדל (שוני)
בין
כניסת היום(כניסת
השבת) לבין
יציאת היום

(יציאת
שבת). כניסת
השבת כמה שתקדים את הכניסה יותר טוב ויותר
עדיף וזה חביב יותר.

יציאת
שבת כמה שתאחר ותוציא את השבת יותר מאוחר
זה יותר טוב ויותר חביב.

כל
העניין של כניסת שבת ויציאת שבת זה להראות
כמה אנו אוהבים ומחבבים את השבת.
להראות
שאנו רוצים להקדים את השבת מוקדם ולהוציאה
מאוחר,
ולכן
בהבדלה אין בעיה לעשות אותה מאוחר(כי
כמה שיותר מאוחר יותר טוב)
ולכן
גם הברייתא אומרת ומשלשלן כולן לאחריו
כי אין בעיה לאחר את ההבדלה.

ניתן
ללמוד מזה 8
דברים

טעמו
פגמו – 3 רמות
פגימה

רמה א'-
רב
אידי בר שישה הקפיד שאם טעמת יין מהכוס
פגמת ביין

רמה ב'-
רבי
יעקב בר אידי הקפיד על כד שאם טעמת מכד
עם יין היין שבתוכו פגום

רמה ג'-
רב
אשי הקפיד אפילו על חבית של יין שאם שתית
יין מחבית כל החבית יין פגומה

טעמו
פגמו לעניין קידוש /
הבדלה
( שאין
לקדש או להבדיל עליו .
אבל
לשתות את היין מותר !!!

סוגייה
2- דף
ק"ו
עמוד א'-ת"ר
זכור את יום השבת–החכם
עיניו בראשו חלק
א'

ת"ר (שמות כ)
זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת לקדשו בלילה מניין אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא קדיש דכי קדיש תחלת יומא בעי לקידושי ותו בלילה מנין ת"ל זכור את יום תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא ה"ק זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל זכור את יום השבת

מבנה
הסוגייה

ברייתא–
זכור
את יום השבת לקודשו –
זוכרהו על היין ,
אין
לי אלא ביום.

בלילה
מניין לי ת"ל
זכור את יום השבת לקודשו בלילה.

השאלה
בסוגייה זה על מבנה הסוגייה איך היא צריכה
להיות כתובה.

בסוגייה
יש 2 נוסחים
של ברייתות והגמרא מבררת מה היא הברייתא
המתוקנת והנכונה יותר !!!

ברייתא–
נוסח
א'

זכור את
יום השבת לקדשו–
איך
מקיימים את מצוות "זכירת
שבת" על
היין (זוכרהו
על היין).

אין לי
אלא ביום(=
מכאן
לומדים שצריך לקדש ביום)

מהיכן
יודעים שגם בלילה צריך לקדש?

"זכור
את יום
השבת לקודשו"

מהמילה
יום לומדים שצריך לקדש גם בלילה.

הגמרא
מקשה על הברייתא 2
קושיות
:

א)למה
הגמרא נתנה פחות חשיבות לקידוש הלילה
שהוא יותר חשוב מקידוש היום,

ונתנה
לקידוש היום יותר חשיבות?

ב)
איך
הגמרא מסיקה מהמילה "יום"
על
קידוש הלילה אם המשמעות של המילה יום היא

בוקר?

הגמרא
מביאה ברייתא מנוסחת אחרת–
ולה
נקרא ברייתא נוסח ב'

זכור את
יום השבת לקודשו –
זוכרהו על היין אין לי אלא בלילה(
שהוא
עיקר הקידוש)

ביום
מניין(מאיפה
לומדים שצריך לקדש ביום)
שכתוב:
זכור
את יום
השבת לקודשו(לומדים
מהמילה "יום"
שגם
ביום צריך לקדש.

חלק
ב' המשך
של אותה סוגייה

ביום מאי מברך אמר רב יהודה בפה"ג רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדיש לן מר קידושא רבה הבו ליה סבר מאי ניהו קידושא רבה אמר מכדי כל הברכות כולן בפה"ג אמרי ברישא אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דגחין ושתי קרי אנפשיה (קוהלת ב)
החכם עיניו בראשו

עוסק
בבעיה הלכתית

ביום
מאי מברך (ביום
מה מברך?)

ה
אם
צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש שוב למרות
שכבר אמרנו בלילה.

ר
ב
יהודה אומר צריך לברך רק בורא פרי הגפן

ומביא
הוכחה מסיפור:
רב
אשי הזדמן למקום שנקרא :"מחוזא"
.

אמרו לו
אנשי המקום:
יקדש
לנו כבודו קידושא רבה(קידוש
הגדול–
שאותו
אומרים ביום)

אמר
לעצמו (סבר):
מה
זה קידושא רבה?

ואמר
לעצמו אני יודע שבכל קידוש חייב להיות
ברכת היין.

רב אשי
מברך ברכת הגפן ומסתכל מה עושים כולם.

והוא
רואה זקן ששותה מהיין והבין שזה בעצם
הקידוש.

ואמר
לעצמו :חכם
עיניו בראשו !!!!

סוגייה
3- דף
ק"ו
עמוד א'-
דף
ק"ו
עמוד ב'
אמרי
בני רבי חייא–
מקדש
אחמרא

אמרי בני רבי חייא מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך בכל השבת כולו ועד כמה א"ר זירא עד רביעי בשבת כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר לענין גיטין חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא א"ר יעקב בר אידי אבל לא על האור אמר רב ברונא אמר רב הנוטל ידיו לא יקדש אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא אכתי לא נח נפשיה דרב שכחנינהו לשמעתתיה זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב זימנין דחביבא עליה ריפתא מקדש אריפתא זימנין דחביבא ליה חמרא מקדש אחמרא

הסבר
הסוגייה

בני
רבי חייא אומרים:
אדם
שלא הבדיל במוצ"ש
מבדיל והולך כל השבוע כולו

ושואלים:
עד
כמה? (עד
מתי אפשר להבדיל?
מה
כל השבוע?)

תשובת
רבי זירא:
עד
רביעי בשבת (עד
יום רביעי בבוקר )

הוכחת
דברי רבי זירא מתוך מעשה:ישב
רבי זירא לפני רב אשי ויש אומרים רב אשי
ישב לפני רבן יוחנן וישב ואמר לעניין נוסח
כתיבת גיטין(
בכתיבת
גט ימים ראשון שני ושלישי שייכים לשבוע
הקודם, ימים
רביעי חמישי ערב שבת שייכים לשבוע החדש)

ומכאן
מבין רבי זירא שאפשר להבדיל עד יום רביעי

רבי
יעקב בר אידי אומר:
אבל
לא מברך על האור זה לא זמנו שחז"ל
תקנו לברך עליו בגלל שנברא במוצ"ש.

אומר
רב ברונא בשם רב:
הנוטל
ידיו לפני אכילת לחם לא
יקדש משום
שהקידוש הוא הפסקה בין הנטילה לאכילה ואז
יצטרך ליטול ידיו ולברך שנית,
אלא
ישמע קידוש מאדם אחר

אמר
להם רב יצחק בר שמואל בר מרתה:
עדיין
לא עבר זמן מאז מותו של רב וכבר שכחנו את
הלכותיו !

פעמים
רבות הייתי עומד מול רב ולפעמים הייתה
חביבה לו הפת והיה מקדש על הפת והיה נוטל
את ידיו תחילה,
מקדש
ואוכל.

ופעמים
שחביב לו היין והיה מקדש על היין ומכל
מקום למדנו שקידוש הוא לא הפסקה בין

אכילה
ונטילת ידיים.