שם הכותב:
ארז משה
כיתות יעד:
ז–ט
נושא:
מלכים ב'
פרקים ה–ז
פרק ה'
– המצורע והזהב:
א וְנַעֲמָן שַׂר–צְבָא מֶלֶךְ–אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו,
וּנְשֻׂא פָנִים—כִּי–בוֹ נָתַן–יְהוָה תְּשׁוּעָה,
לַאֲרָם;
וְהָאִישׁ,
הָיָה גִּבּוֹר חַיִל—מְצֹרָע.
ב וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים,
וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה;
וַתְּהִי,
לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.
ג וַתֹּאמֶר,
אֶל–גְּבִרְתָּהּ,
אַחֲלֵי אֲדֹנִי,
לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן;
אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ,
מִצָּרַעְתּוֹ.
ד וַיָּבֹא,
וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר:
כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה,
אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ה וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ–אֲרָם לֶךְ–בֹּא,
וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל–מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל;
וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי–כֶסֶף,
וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב,
וְעֶשֶׂר,
חֲלִיפוֹת בְּגָדִים.
ו וַיָּבֵא הַסֵּפֶר,
אֶל–מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:
וְעַתָּה,
כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ,
הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת–נַעֲמָן עַבְדִּי,
וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ.
ז וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ–יִשְׂרָאֵל אֶת–הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו,
וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת,
כִּי–זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי,
לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ:
כִּי אַךְ–דְּעוּ–נָא וּרְאוּ,
כִּי–מִתְאַנֶּה הוּא לִי.
ח וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ–הָאֱלֹהִים,
כִּי–קָרַע מֶלֶךְ–יִשְׂרָאֵל אֶת–בְּגָדָיו,
וַיִּשְׁלַח אֶל–הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר,
לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ;
יָבֹא–נָא אֵלַי—וְיֵדַע,
כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.
ט וַיָּבֹא נַעֲמָן,
בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ;
וַיַּעֲמֹד פֶּתַח–הַבַּיִת,
לֶאֱלִישָׁע.
י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע,
מַלְאָךְ לֵאמֹר:
הָלוֹךְ,
וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע–פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן,
וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ,
וּטְהָר.
יא וַיִּקְצֹף נַעֲמָן,
וַיֵּלַךְ;
וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא,
וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם–יְהוָה אֱלֹהָיו,
וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל–הַמָּקוֹם,
וְאָסַף הַמְּצֹרָע.
יב הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה)
וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק,
מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל—הֲלֹא–אֶרְחַץ בָּהֶם,
וְטָהָרְתִּי;
וַיִּפֶן,
וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה.
יג וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו,
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו,
וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ,
הֲלוֹא תַעֲשֶׂה;
וְאַף כִּי–אָמַר אֵלֶיךָ,
רְחַץ וּטְהָר.
יד וַיֵּרֶד,
וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים,
כִּדְבַר,
אִישׁ הָאֱלֹהִים;
וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ,
כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן—וַיִּטְהָר.
טו וַיָּשָׁב אֶל–אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל–מַחֲנֵהוּ,
וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו,
וַיֹּאמֶר הִנֵּה–נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל–הָאָרֶץ,
כִּי אִם–בְּיִשְׂרָאֵל;
וְעַתָּה קַח–נָא בְרָכָה,
מֵאֵת עַבְדֶּךָ.
טז וַיֹּאמֶר,
חַי–יְהוָה אֲשֶׁר–עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם–אֶקָּח;
וַיִּפְצַר–בּוֹ לָקַחַת,
וַיְמָאֵן.
יז וַיֹּאמֶר,
נַעֲמָן,
וָלֹא,
יֻתַּן–נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד–פְּרָדִים אֲדָמָה:
כִּי לוֹא–יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח,
לֵאלֹהִים אֲחֵרִים—כִּי,
אִם–לַיהוָה.
יח לַדָּבָר הַזֶּה,
יִסְלַח יְהוָה לְעַבְדֶּךָ—בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית–רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל–יָדִי,
וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן,
בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן,
יִסְלַח–נא ( )
יְהוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה.
יט וַיֹּאמֶר לוֹ,
לֵךְ לְשָׁלוֹם;
וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ,
כִּבְרַת–אָרֶץ.
נעמן שר צבא ארם היה איש גדול ומכובד שלרוע מזלו חלה בצרעת קשה.
לאשתו של שר צבא הייתה נערה שנפלה פעם בשבי בישראל.
היא בכירה את אלישע וסיפרה שהוא יודע לרפא את מחלת הצרעת .
שר צבא ארם החולה הגיע אל אלישע עם כסף וזהב רב שקיבל ממלך ארם.
אלישע אמר לאיש המצורע להיכנס לנהר הירדן לרחוץ שבע פעמים וכך ירפא מהמחלה .
נעמן כעס מאוד כי לא האמין שמי הירדן יוכלו לרפא את מחלתו יותר מנהרות דמשק שלידם הוא מתגורר.
עבדיו הרגיעו אותו ואמרו לו שהנביא לא מבקש ממנו דבר כל כך קשה וכי אין לו מה להפסיד.
נעמן עושה כדבר הנביא וטובל 7
פעמים ובכך נרפא מצרעתו.
נעמן ההמום שב אל אלישע וביקש להציע לו כסף וזהב אבל אלישע סירב לקבל.
לאחר סירובו של אלישע לקבל את הכסף והזהב נעמן החל ללכת חזרה לארצו גחזי עבדו של אלישע שראה את כל הכסף והזהב רץ אל נעמן ואמר לו שאלישע חוזר בו וכן רוצה את הכסף.
שר הצבא נתן לגחזי את הכסף והבגדים אלישע שידע זאת גירש אותו וקלל אותו והצרעת של נעמן באה עליו.
המסר:
נעמן לא הבין שלא הטבילה במי הירדן זה מה שיציל אותו אלא ההתערבות האלוקית.
לא המעשה זה שעושה הנס אלא ההתערבות האלוקית שבמעשה.
פרק ו'
ניסי אלישע:
פסוקים א–ז:
הברזל הצף
א וַיֹּאמְרוּ בְנֵי–הַנְּבִיאִים,
אֶל–אֱלִישָׁע:
הִנֵּה–נָא הַמָּקוֹם,
אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ—צַר מִמֶּנּוּ.
ב נֵלְכָה–נָּא עַד–הַיַּרְדֵּן,
וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה אֶחָת,
וְנַעֲשֶׂה–לָּנוּ שָׁם מָקוֹם,
לָשֶׁבֶת שָׁם;
וַיֹּאמֶר,
לֵכוּ.
ג וַיֹּאמֶר,
הָאֶחָד,
הוֹאֶל נָא,
וְלֵךְ אֶת–עֲבָדֶיךָ;
וַיֹּאמֶר,
אֲנִי אֵלֵךְ.
ד וַיֵּלֶךְ,
אִתָּם;
וַיָּבֹאוּ,
הַיַּרְדֵּנָה,
וַיִּגְזְרוּ,
הָעֵצִים.
ה וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה,
וְאֶת–הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל–הַמָּיִם;
וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי,
וְהוּא שָׁאוּל.
ו וַיֹּאמֶר אִישׁ–הָאֱלֹהִים,
אָנָה נָפָל;
וַיַּרְאֵהוּ,
אֶת–הַמָּקוֹם,
וַיִּקְצָב–עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ–שָׁמָּה,
וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל.
ז וַיֹּאמֶר,
הָרֶם לָךְ;
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ,
וַיִּקָּחֵהוּ.
המקרה:
בני הנביאים אומרים אל אלישע שהמקום בו הם יושבים הוא צר ואין הרבה מקום ,
נלך עד הירדן ונבנה לנו שם מקום גדול יותר.
אלישע אומר להם שילכו.
אחד מבקש משכנו גרזן ברזל והם מתחילים לבנות את הקורה ובטעטות הגרזן נופלת למים.
הנס:
בא אלישע ושואל על המקרה והם מספרים לו את המעשה
אלישע לוחש כמה דברים ופתאום הגרזן מתחיל לצוף על פני המים.
פרז ו'
פסוקים ח–י"א המרגל הנסתר:
ח וּמֶלֶךְ אֲרָם,
הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל;
וַיִּוָּעַץ אֶל–עֲבָדָיו לֵאמֹר,
אֶל–מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי.
ט וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים,
אֶל–מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר,
הִשָּׁמֶר,
מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה:
כִּי–שָׁם,
אֲרָם נְחִתִּים.
י וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
אֶל–הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר–לוֹ אִישׁ–הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירֹה—וְנִשְׁמַר שָׁם:
לֹא אַחַת,
וְלֹא שְׁתָּיִם.
יא וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ–אֲרָם,
עַל–הַדָּבָר הַזֶּה;
וַיִּקְרָא אֶל–עֲבָדָיו,
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם,
הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי,
מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל–מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
יב
המקרה:
מלך ארם נלחם בישראל והוא מתייעץ עם עבדיו היכן לתקוף את ישראל והיכן לארוב להם.
אלישע שומע זאת ברוח הנבואה ומודיע למלך ישראל .
מלך ישראל עומד שם ומוכן לקראתו .
ארם נסער ושולח להביא את אלישע לפניו לאחר שמגלה שהוא המרגל הנסתר.
פרק ו'
פסוקים י"ב –י"ז–המרכבות והסוסים:
יב וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו,
לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
כִּי–אֱלִישָׁע הַנָּבִיא,
אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל,
יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
אֶת–הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ.
יג וַיֹּאמֶר,
לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא,
וְאֶשְׁלַח,
וְאֶקָּחֵהוּ;
וַיֻּגַּד–לוֹ לֵאמֹר,
הִנֵּה בְדֹתָן.
יד וַיִּשְׁלַח–שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב,
וְחַיִל כָּבֵד;
וַיָּבֹאוּ לַיְלָה,
וַיַּקִּפוּ עַל–הָעִיר.
טו וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים,
לָקוּם,
וַיֵּצֵא,
וְהִנֵּה–חַיִל סוֹבֵב אֶת–הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב;
וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי,
אֵיכָה נַעֲשֶׂה.
טז וַיֹּאמֶר,
אַל–תִּירָא:
כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ,
מֵאֲשֶׁר אוֹתָם.
יז וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע,
וַיֹּאמַר,
יְהוָה,
פְּקַח–נָא אֶת–עֵינָיו וְיִרְאֶה;
וַיִּפְקַח יְהוָה,
אֶת–עֵינֵי הַנַּעַר,
וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ,
סְבִיבֹת אֱלִישָׁע.
המקרה:
לאחר מעשה הריגול מלך ארם נסער ומגלה שהו אלישע הוא שולח חיל כבד שיביאו אותו לפניו.
חיל ארם מקיף את ביתו של אלישע בדותן ונערו של אלישע חסר הביטחון מתחיל לפחד.
אלישע מבקש מה'
שיראה לאלישע את צבאו שלו כדי לחזק את בטחונו והנער פותח את עיניו ורואה מרכבות וסוסים מאש שמגנים עליו ועל אלישע.
פרק ו פסוקים י"ח–
כ"ג–ארם מסונוורים:
יח וַיֵּרְדוּ,
אֵלָיו,
וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל–יְהוָה וַיֹּאמַר,
הַךְ–נָא אֶת–הַגּוֹי–הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים;
וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים,
כִּדְבַר אֱלִישָׁע.
יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע,
לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר—לְכוּ אַחֲרַי,
וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל–הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן;
וַיֹּלֶךְ אוֹתָם,
שֹׁמְרוֹנָה.
כ וַיְהִי,
כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן,
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע,
יְהוָה פְּקַח אֶת–עֵינֵי–אֵלֶּה וְיִרְאוּ;
וַיִּפְקַח יְהוָה,
אֶת–עֵינֵיהֶם,
וַיִּרְאוּ,
וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן.
כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ–יִשְׂרָאֵל אֶל–אֱלִישָׁע,
כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם:
הַאַכֶּה אַכֶּה,
אָבִי.
כב וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה,
הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה;
שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם,
וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ,
וְיֵלְכוּ,
אֶל–אֲדֹנֵיהֶם.
כג וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה,
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ,
וַיְשַׁלְּחֵם,
וַיֵּלְכוּ אֶל–אֲדֹנֵיהֶם;
וְלֹא–יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם,
לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
{פ}
אלישע מתפלל אל ה'
שיסנוור את ארם ואכן כך היה.
אלישע יוצא לקראת ארם ואומר להם שהדרך לאלישע היא לא מפה והם הולכים אחרים ישר למלך ישראל לשומרון.
הקב"ה פוקח את עיניהם והם רואים שהם בשומרון.
מלך ישראל שואל את אלישע האם להכות אותם אלישע אומר לו לא להכות אותם אלא לתת להם לאכול ולשלחם לביתם ואכן כך נעשה.
פרק ו'
פסוקים כ"ד–הסוף הרעב בשומרון:
כד וַיְהִי,
אַחֲרֵי–כֵן,
וַיִּקְבֹּץ בֶּן–הֲדַד מֶלֶךְ–אֲרָם,
אֶת–כָּל–מַחֲנֵהוּ;
וַיַּעַל,
וַיָּצַר עַל–שֹׁמְרוֹן.
כה וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן,
וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ:
עַד הֱיוֹת רֹאשׁ–חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף,
וְרֹבַע הַקַּב חרי (דִּב-)
יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה–כָסֶף.
כו וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
עֹבֵר עַל–הַחֹמָה;
וְאִשָּׁה,
צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר,
הוֹשִׁיעָה,
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
כז וַיֹּאמֶר אַל–יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה,
מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ;
הֲמִן–הַגֹּרֶן,
אוֹ מִן–הַיָּקֶב.
כח וַיֹּאמֶר–לָהּ הַמֶּלֶךְ,
מַה–לָּךְ;
וַתֹּאמֶר,
הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת–בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם,
וְאֶת–בְּנִי,
נֹאכַל מָחָר.
כט וַנְּבַשֵּׁל אֶת–בְּנִי,
וַנֹּאכְלֵהוּ;
וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר,
תְּנִי אֶת–בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ,
וַתַּחְבִּא,
אֶת–בְּנָהּ.
ל וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת–דִּבְרֵי הָאִשָּׁה,
וַיִּקְרַע אֶת–בְּגָדָיו,
וְהוּא,
עֹבֵר עַל–הַחֹמָה;
וַיַּרְא הָעָם,
וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל–בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת.
לא וַיֹּאמֶר,
כֹּה–יַעֲשֶׂה–לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף:
אִם–יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן–שָׁפָט,
עָלָיו—הַיּוֹם.
לב וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ,
וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ;
וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו,
בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל–הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי–שָׁלַח בֶּן–הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת–רֹאשִׁי,
רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת,
הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו.
לג עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם,
וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו;
וַיֹּאמֶר,
הִנֵּה–זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְהוָה—מָה–אוֹחִיל לַיהוָה,
עוֹד.
{פ}
לאחר ההשפלה שחווים ארם הם מחליטים לעשות מצור על שומרון.
יש רעב חזק בארץ והמחירים עולים וקשה להשיג אוכל.
המחשת הרעב מובא ע"י 2
נשים אשר 2
בניהם מתים והם מליטים לאכול את הבן של אישה א'
היום והבן של אישה ב'
מחר.
ובאמת כך היה הבן של אישה א'
נאכל אבל יום למחרת אישה ב'
החביאה את בנה ולא הסכימה שיאכלו ממנו.
אלישע שומע זאת ומתאבל על העם.
פרק ז':
פסוקים א–ג נבואת אלישע:
א וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע,
שִׁמְעוּ דְּבַר–יְהוָה:
כֹּה אָמַר יְהוָה,
כָּעֵת מָחָר סְאָה–סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל—בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן.
ב וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר–לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל–יָדוֹ אֶת–אִישׁ הָאֱלֹהִים,
וַיֹּאמַר,
הִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם,
הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה;
וַיֹּאמֶר,
הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ,
וּמִשָּׁם,
לֹא תֹאכֵל
נבואת אלישע:
שמחר המצור ייגמר והמחירים ירדו שהכול יהיה בשקל.
בא שליש ומפקפק בו ואומר ה'
פותח את ארובות השמיים ?
איך ביום אחד יגמר המצור והמחירים ירדו אלישע אומר לו אתה תזכה לראות אבל לא לאכול.
ג וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים,
פֶּתַח הַשָּׁעַר;
וַיֹּאמְרוּ,
אִישׁ אֶל–רֵעֵהוּ,
מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה,
עַד–מָתְנוּ.
ד אִם–אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר,
וָמַתְנוּ שָׁם,
וְאִם–יָשַׁבְנוּ פֹה,
וָמָתְנוּ;
וְעַתָּה,
לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל–מַחֲנֵה אֲרָם—אִם–יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה,
וְאִם–יְמִיתֻנוּ,
וָמָתְנוּ.
ה וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף,
לָבוֹא אֶל–מַחֲנֵה אֲרָם;
וַיָּבֹאוּ,
עַד–קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם,
וְהִנֵּה אֵין–שָׁם,
אִישׁ.
ו וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת–מַחֲנֵה אֲרָם,
קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס—קוֹל,
חַיִל גָּדוֹל;
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל–אָחִיו,
הִנֵּה שָׂכַר–עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת–מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת–מַלְכֵי מִצְרַיִם—לָבוֹא עָלֵינוּ.
ז וַיָּקוּמוּ,
וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף,
וַיַּעַזְבוּ אֶת–אָהֳלֵיהֶם וְאֶת–סוּסֵיהֶם וְאֶת–חֲמֹרֵיהֶם,
הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר–הִיא;
וַיָּנֻסוּ,
אֶל–נַפְשָׁם.
ח וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד–קְצֵה הַמַּחֲנֶה,
וַיָּבֹאוּ אֶל–אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ,
וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים,
וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ;
וַיָּשֻׁבוּ,
וַיָּבֹאוּ אֶל–אֹהֶל אַחֵר,
וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם,
וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ.
ט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל–רֵעֵהוּ לֹא–כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים,
הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם–בְּשֹׂרָה הוּא,
וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד–אוֹר הַבֹּקֶר,
וּמְצָאָנוּ עָווֹן;
וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה,
וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ.
י וַיָּבֹאוּ,
וַיִּקְרְאוּ אֶל–שֹׁעֵר הָעִיר,
וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר,
בָּאנוּ אֶל–מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין–שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם:
כִּי אִם–הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר,
וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר–הֵמָּה.
יא וַיִּקְרָא,
הַשֹּׁעֲרִים;
וַיַּגִּידוּ,
בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה.
יב וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה,
וַיֹּאמֶר אֶל–עֲבָדָיו,
אַגִּידָה–נָּא לָכֶם,
אֵת אֲשֶׁר–עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם:
יָדְעוּ כִּי–רְעֵבִים אֲנַחְנוּ,
וַיֵּצְאוּ מִן–הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בהשדה (בַשָּׂדֶה)
לֵאמֹר,
כִּי–יֵצְאוּ מִן–הָעִיר וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים,
וְאֶל–הָעִיר נָבֹא.
יג וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר,
וְיִקְחוּ–נָא חֲמִשָּׁה מִן–הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ–בָהּ,
הִנָּם כְּכָל–ההמון (הֲמוֹן)
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ–בָהּ,
הִנָּם כְּכָל–הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר–תָּמּוּ;
וְנִשְׁלְחָה,
וְנִרְאֶה.
יד וַיִּקְחוּ,
שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים;
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה–אֲרָם,
לֵאמֹר—לְכוּ וּרְאוּ.
טו וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם,
עַד–הַיַּרְדֵּן,
וְהִנֵּה כָל–הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים,
אֲשֶׁר–הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בהחפזם (בְּחָפְזָם);
וַיָּשֻׁבוּ,
הַמַּלְאָכִים,
וַיַּגִּדוּ,
לַמֶּלֶךְ.
טז וַיֵּצֵא הָעָם—וַיָּבֹזּוּ,
אֵת מַחֲנֵה אֲרָם;
וַיְהִי סְאָה–סֹלֶת בְּשֶׁקֶל,
וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל—כִּדְבַר יְהוָה.
יז וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת–הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר–נִשְׁעָן עַל–יָדוֹ,
עַל–הַשַּׁעַר,
וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר,
וַיָּמֹת:
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר,
אִישׁ הָאֱלֹהִים,
אֲשֶׁר דִּבֶּר,
בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו.
יח וַיְהִי,
כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים,
אֶל–הַמֶּלֶךְ,
לֵאמֹר:
סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל,
וּסְאָה–סֹלֶת בְּשֶׁקֶל,
יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר,
בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן.
יט וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת–אִישׁ הָאֱלֹהִים,
וַיֹּאמַר,
וְהִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם,
הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה;
וַיֹּאמֶר,
הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ,
וּמִשָּׁם,
לֹא תֹאכֵל.
כ וַיְהִי–לוֹ,
כֵּן;
וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר,
וַיָּמֹת.
{ס
תפקיד המצורעים:
4 אנשים מצורעים יושבים בשער העיר ואומרים אחד לשני למה אנחנו יושבים פה בואו נעשה מעשה.
תפקיד המצורעים
מבחינה הגיונית:
טענו שאם ייכנסו לישראל ימותו ברעב ואם ילכו למחנה ארם או שימותו או שלהפך ארם ייתנו להם אוכל ומחיה.
בכל מקרה אין להם מה להפסיד
מחד גיסא ומאידך גיסא הם יכולים למות.
מבחינת התגשמות הנבואה:
המצורעים הלכו לארם כדי להודיע לשוערים ולישראל שארם ברחו ויש אוכל למחיה.
הנס המדובר בפרק זה:
הקב"ה משמיע קול של רכב ומלחמה
(ע"י עצי הצפצפה שקולם החזק משמיע רעש דומה)
ארם חושבים שישראל עשו ברית עם כל המדינות שמסביב
והם פשוט בורחים. ומשאירים הכול במחנה וגם מה שהם
מצליחים לקחת נופל להם באמצע הדרך.
בנתיים המצורעים באים ורואים זאת ומצליחים לאסוף ולהחביא דברים והם קוראים לשוערים ואומרים להם את מה שקרה על בריחת ארם. מלך ישראל חושש שארם עושים מארב ולכן הוא שולח אנשים לבדיקה ואכן זה מאושר שארם ברחו ועם ישראל מסתערים החוצה והמחירים יורדים
והשליש המפקפק בכוחו של ה' ובאלישע זוכה לראות זאת
אבל נרמס ע"י העם.